יין הטוב, חלק א, אורח חיים נ״דYein HaTov, Part I, Orach Chayim 54

א׳בענין קריאת מקרא בלילה

ב׳נשאלתי מצורבא מרבנן אחד וזה לשונו: הבאר היטב (בסי' רל"ח ס"ק ב') כתב משם האר"י ז"ל, דאין לקרוא מקרא בלילה, וההולכים אחר ההדרים, מנהגי המקובלים, אין קורין ג"כ נביאים וכתובים בלילות החול. ולענ"ד אין נראה לכאורה שיש להקפיד שלא לקרוא ג"כ נביאים וכתובים, דאינם בכלל לשון מקרא דנקיט האר"י ז"ל דמשמע דהוא דוקא תורה, וכדאמרינן בברכות (דף ה' ע"א): "תורה זו מקרא, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים", והבו דלא להוסיף עלה. והנה כנגד זה אין מקפידין וקורין מקרא בלילי שבתות וימים טובים, ומסתמות דברי האר"י הנ"ל אין נראה שיש חילוק לענין זה בין החול לשבתות וימים טובים. ואע"פ שהדברים פשוטים לענ"ד, אמרתי להציע אותם לכת"ר ונא יודיעני דעתו וכו' עכ"ד.

ג׳תשובה. דברי רבינו האר"י ז"ל שהביא הבאר היטב הנ"ל מספרי גורי האר"י בדרך אגב ובקצור, הלא הם כתובים בס' "שער המצות" (פ' ואתחנן דף ל"ה ע"ב), ושם מבואר הטעם דאין ראוי לקרוא מקרא בלילה, לפי שהמקרא בעשייה, והלילה עצמו הוא בחינת עשייה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין. וממילא תבין דאין חילוק לענין זה בין תורה לנביאים וכתובים, דידוע דכל התורה שבכתב היא בעשייה, וכמבואר שם (בדף ל"ה ע"א) דהעשייה דאין בו אלא מקרא, היא תורה שבכתב, ולכן אמרו בהקדמת התיקונים ובמקומות אחרים דמארי מקרא אינון בעשייה וכו', עיין שם. ועיין בזוהר הקדוש (פ' ויקרא דף כ"ג ע"א): "אמר ר' יהודה לר' יוסי: חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא, אמאי? אמר ליה: בגין דצחותא דתורה שבכתב הוא תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא, ובזמנא דאיהי שלטא כדין איהו צחותא דאורייתא". ובפרקי ר' אליעזר (פרק מ"ו) והובא בהרא"ש סוף ראש השנה: "רבי יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום עמד משה בהר, קורא מקרא ביום ושונה משנה בלילה", ובתרגום איכה (ב, יט) קומי רוני בלילה תרגם "עסוקי במשנה בליליא". מכל זה מתבאר דאין ראוי לקרוא מקרא בלילה, וכמו שאמר האר"י ז"ל. ועיין בברכי יוסף (סי' רל"ח אות ב') שכתב דכן משמע נמי ממאמרם בילקוט (סוף פרשת כי תשא): "מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה, בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא, יודע שהוא יום, ובשעה שמלמדו משנה, יודע שהוא לילה", אלא דכתב שאין זה מופת חותך, די"ל דכי היכי דאנן בדידן קרינן משנה ותלמוד ביום, הכי נמי שפיר דמי שאנו נקרא מקרא בלילה. והביא דבריו המשרת משה (בפ"ג מהלכות תלמוד תורה הלכה י"ג) וכתב שיש לפרש כוונת הילקוט שבשעה שהקב"ה מלמדו מקרא, היינו מלבד המשנה והתלמוד, יודע שהוא יום, ובשעה שמלמדו משנה ולא מקרא יודע שהוא לילה, ושפיר מוכח מזה דאין ראוי לקרוא מקרא בלילה וכמו שאמר האר"י ז"ל. ולענ"ד אין צורך להדחק בדברי הילקוט, וגם לפי פשוטו משמע שפיר דאין לקרוא מקרא בלילה, ואין ראיה ממה דאנן קורין משנה ותלמוד ביום, כיון שאנו קורין אותם בלילה, כל שכן שנקרא אותם ביום, מה שאין כן מקרא אין לקרוא בלילה, שלא לעורר הדינין, וכן כתב שוב הברכי יוסף עצמו ביוסף אומץ, עיין שם. ועיין במדרש שוחר טוב (מזמור י"ט) ובהערות שם (אות מ"ז, מ"ח) ובס' בן יוחאי מענה נ'.

ד׳והנה הגאון חיד"א ביוסף אומץ (סי' נ"ד) נשאל על ענין קריאת תהלים באשמורת וכתב וזה לשונו: "בירושלם ובחברון אין קורין מקרא בלילה, ועם כל זה בכל לילה באשמורת קורין בבתי כנסיות התהלים. ושמעתי ממקובל מופלא בדורנו, דאין התהלים בכלל אזהרת האר"י. ומצאתי סמך לדבריו בבראשית רבה (פרשה ס"ח), דאמרו שם דיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה. ומעיקרא דוד המלך ע"ה רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות, הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואל ממני, אני אומר לו שיש לו סמך, אבל אני בעצמי ירא לקרוא לפי שהאר"י סתם וכתב אין לקרוא מקרא בלילה, ותהלים בכלל" עכ"ל. והביא דבריו בס' אמת ליעקב להרב המקובל מהר"י נינייו בקונטרס שפת אמת (סי' מ"ג דף ק"ז) וכתב וזה לשונו: "מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לקרוא תהלים אחר חצות לילה, ואפילו בק"ק חסידים דנוהגים בכל מילי דמר רבינו האר"י, עם כל זה לומדים בכל הלילות תהלים, לרפואת חולים, ולמנוחת המתים, ובפרט בשבוע ששי של עומר, דעושין תיקון כרת כל השבוע, ובחצות הלילה לומדים תהלים בכנופיא" עכ"ל, ועיין פתח הדביר (ח"ג סי' ער"ה אות י"ב). [ועיין וישב אברהם בחלק שמו יצחק (מערכת ת' אות ע"ג) שכתב בשם ספר "נאה להודות", פירוש על תהלים, מזמור קי"ט, שזה שהתפלל דוד שיחשב לקורא תהלים כעוסק בנגעים ואהלות שיוכל לקרוא בו בלילה, עיין שם באורך].

ה׳אמנם בחיים שאל (ח"ב סי' כ"ה) כתב וזה לשונו: "ההולכים אחר ההדרים מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפילו אחר חצות, ושמעתי מהמקובל המופלא חסידא קדישא כמהר"ר שלום שרעבי זלה"ה שהיה מפקפק על מה שנהגו לקרוא בבתי כנסיות תהלים סמוך ליום ונתפשט מנהג זה בכל ארץ ישראל שיש חבורות לזה, והיה אומר שאולי אין התהלים בכלל אזהרת האר"י, ואין ולאו ורפיא בידיה, והמקובלים נמנעים מלקרוא תהלים בחול כל שלא האיר היום" עכ"ל. ונראה שהמקובל המופלא שהזכיר היוסף אומץ, הוא השמ"ש בגבורתו, לא פשיטא לו דאין התהלים בכלל המקרא שכתב האר"י וכמסתפק אמרה ואין ולאו ורפיא בידיה. ועל כן יש להתפלא על מנהג חסידי בית אל שכתב האמת ליעקב הנ"ל שלומדים תהלים לרפואת חולים וכו', דעל מה סמכו להקל, כיון שהרש"ש אשר לאורו ילכו היה מפקפק בדבר והמקובלים אשר היו אתו בדורו ובסמוך לו היו נמנעים מלקרוא תהלים כל שלא האיר היום. והנה ראיתי בתשובת אבני צדק (יו"ד סי' ק"ב) שרצה לחלק בין יחיד לצבור, דהצבור נפיש זכותייהו ויכולין לקרוא מקרא בלילה, ומדברי הרש"ש והחיד"א הנ"ל נראה ברור דאין חילוק בין יחיד לצבור. ועיין בתשובת רב פעלים (ח"ב סי' ב') שנשאל על ענין למוד התהלים באשמורת, והביא דברי הגאון חיד"א שביוסף אומץ ובחיים שאל הנ"ל, וכתב וזה לשונו: "הנה כי כן אנו נזהרין שלא ללמוד תהלים קודם עלות השחר, אלא דלא מוחין ביד הלומדים, ורק להבא לשאול אנו אומרים שלא ילמוד תהלים אלא ילמוד תורה שבעל פה, דשב ואל תעשה עדיף בכל מקום". ועיין שם שנשאל נמי על ענין אמירת מזמור יענך בלילה למקשה לילד, והשיב שחושש להחמיר שלא לאומרו אפילו אחר חצות, אע"ג דאומרים אותו בתיקון חצות, עיין שם.

ו׳ודע דאזהרה זו דאין לקרוא מקרא בלילה לא נאמרה אלא למי שיודע ומבין בתורה שבעל פה, אבל מי שאינו יודע אלא מקרא, בודאי עדיף טפי לקרוא מקרא מלישב בטל, וכמו שכתב כן הגאון חיד"א בהשמטות פתח עינים, עיין שם. והרב המקובל מהר"א מני בתשובה כ"י כתב דהוא הדין קטן שאינו יודע כי אם מקרא דיכול לקרוא בלילה ויכול אביו לקרוא עמו לקיים מצות ושננתם, ועיין בן איש חי (הלכות שנה ראשונה פ' פקודי אות ז'). ולעניין התינוקות הלומדים עם החכם שלהם, עיין ויקרא אברהם למהר"א אדאדי (דף קכ"א ע"ג אות ב'), דהתיר.

ז׳ולענין לילות שבת ויו"ט. הנה בשער המצות שם כתב דבליל הששי יען דמכין לשבת והרחמים מתעוררים בו, לכן יכול לקרוא מקרא אף בלילה, עיין שם, וכל שכן בליל שבת עצמו ויו"ט. וכן כתב הגאון חיד"א ביוסף אומץ דהדברים קל וחומר בליל שבת קודש. וכתב בתשובת רב פעלים הנ"ל דלא שנא יו"ט משבת לענין זה. ועיין שם שכתב דבליל ראש חודש נכון להזהר, אע"פ שהעולם נתנו סימן: "חדש ושבת קרוא מקרא", כיון שלא נזכר דבר זה ואפשר בלמוד תורה שבעל פה, שב ואל תעשה עדיף. וכן כתב בבן איש חי דבלילי שבת ויו"ט קורין מקרא, אבל ליל ראש חודש דינו בענין זה כשאר לילות החול, עיין שם, ועיין ערכין (דף י' ע"ב) דראש חודש אקרי מועד. ועיין טור וב"י (סי' תי"ט) ומחזיק ברכה שם, שכתב בשם מהר"מ פאפירש דכמו שחייב לכבד המועדים כן חייב לכבד ראש חודש שגם בו יש הארת הנפש, ובברכי יוסף שם כתב כי יש קדושה בראש חודש וכו' יותר מיו"ט, שאין אור גהינם שולט בראש חודש, כמו בשבת, דשבת וראש חודש הונחלו מיום שנברא העולם, וכן כתב משם הרב החסיד מהר"א פואה. ובחיים שאל ח"ב (סי' ל"ח דף נ' ע"ד) ובפתח עינים ראש השנה דף ט"ז ע"ב, ובשיורי ברכה (דפוס שאלוניקי סי' תי"ח) כתב כן משם המרדכי בפרק ערבי פסחים דביו"ט יש גהינם ולא בראש חודש. אמנם בזוהר תרומה (דף ?) אמרו: "בשבתי ובירחי ובזמני וחגי נורא אשתכך", ועיין במדבר קדמות (מערכת ג' אות י"ב) ושם בקונטריס אחר המדבר (דף ק"ז ע"ב). ומזה י"ל לכאורה דגם בליל ראש חודש יכול לקרוא מקרא, והעולם שנתנו סימן "חדש ושבת קרוא מקרא" הוא סימנא טבא.

ח׳יצחק נסים

ט׳הערה מאת מעלת כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' כקש"ת כמוהר"ר יעקב חי זריהן שליט"א הרב והאב"ד דעיה"ק טבריא ת"ו

י׳ראיתי מה שכתב כת"ר ביינו יין הטוב חמר חוור עתיק, באו"ח סי' נ"ד בענין קריאת המקרא בלילה, וכבר כתבתי בזה מלפני כארבעים שנה אלא דלא מצאתי זה עתה תוך כתבי. וכת"ר האריך בזה כיד ה' הטובה עליו, ואמרתי להודיעו מה שנשאר בזכרוני ונעלם מכת"ר לשון הספרי פרשת שופטים (פיסקא י"ח): "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, מכאן אמרו: המלך יוצא למלחמה והוא עמו, יושב בדין והוא אצלו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו', ימי חייו הימים, כל ימי חייו הלילות", וזה לכאורה נגד דברי האר"י החי ז"ל. אך ראיתי להגאון מהר"ד פארדו בספרו הנפלא "ספרי דבי רב" ישב זה במה שדקדק דמלת "והיתה" היא לשון נקבה "וקרא בו" הוא לשון זכר, ובזה ניחא דכנגד הלילה דאתרבי ב'כל' קאמר "והיתה עמו" מדת לילה דהיינו תורה שבע"פ וכנגד היום כתב "וקרא בו" מדת יום תורה שבכתב, עיין שם. ולפי זה אתי שפיר נמי מה שכתב הרמב"ם (בפ"ז מהלכות ספר תורה ה"ג): "לא היה לו ספר תורה קודם שימלוך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו, והשני יהיה עמו תמיד לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו", דהרי בספרי הנ"ל דרשו "כל" לרבות הלילות, והמעשה רקח נתקשה מאד בזה, עיין שם. ולפי דברי הספרי דבי רב אתי שפיר, וממילא יוצא נמי מדברי הרמב"ם אלו דאין לקרוא מקרא בלילה וכדברי האר"י, ודו"ק כי קצרתי.

י״אומה שכתב כת"ר בשם הגאון חיד"א בפתח עינים דמי שאינו יודע לקרוא בתורה שבע"פ עדיף טפי לקרות מקרא מליבטל, הנה כיון דיש מי שכתב דאין התהלים בכלל, וכמו שכן רצה לומר הרש"ש, נראה דעם הארץ זה תקנתו לקרוא תהלים בלילה ולא בשום מקרא אחר. ותלמיד חכם יאחז צדיק דרכו לעסוק בתורה שבעל פה. וכל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי, "מה טעם 'יומם יצוה ה' חסדו', משום ד'בלילה שירו עמי'" (עבודה זרה ג' ב') תפלה לאל חיי.

י״בידידו הדורש שלום תורתו ומברכו בכל טוב

י״גיעקב חי זריהן ס"ט