יין הטוב, חלק ב, אבן העזר וחושן המשפט ג׳Yein HaTov, Part II, Even HaEzer and Choshen Mishpat 3
א׳על עניין תרגום הגט
1
ב׳ב"ה, ירושלים יום שלישי, ז' אדר א' תשכ"ה
2
ג׳לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול וכו' כש"ת מוהר"י נסים שליט"א, הרב הראשי לישראל וראשון לציון.
3
ד׳אני פונה בזה לכבוד גאונו בבקשה כי יואיל נא בטובו לעיין בדבר שאלתי דלהלן, ולהשיבני חוות דעתו, דעת תורה על זה. וזה הדבר:
4
ה׳בכרך ה' של האנציקלופדיה התלמודית, בערך גט, הבאנו תרגום הגט בלשון הקודש. הכוונה היתה לשם הבנת הקוראים והמעיינים באנציקלופדיה שידעו מהותו ותכנו של הגט, ולא בשביל להשתמש בו. וכתבנו מפורש בו במקום שכבר נהגו כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי, ובעמוד תרכ"א שם הבאנו מתשובות הגאונים הרכבי שאין לכתוב לכתחילה בלשון אחרת אלא אם כן נועדו בית דין חשוב וכיוונו וכו' (אגב: בתשובות הגאונים שם כתב כן בנוגע ללשון פרסי ויוני ורומי, ולא הזכירו לשון הקודש, ומסופקני אם נתכוונו גם ללשון הקודש). והנה נתעורר חכם אחד שיש בזה משום מכשול, שאם מישהו יכתוב גט בלשון הקודש כתרגום שלנו יהיה בו חשש פסול דאורייתא, מפני שתרגמנו "שבקית ופטרית ותרוכית" עזבתי ושלחתי וגרשתי, ולדעתו "עזבתי" פסול משני טעמים: שפירושו שהוא עוזב אותה, והרי זה בכלל מה שאמרו: "ושלחה ולא שישלח את עצמו" (קידושין ו', א'). ועוד, שבגמרא גיטין ס"ה ב' הרי זו בעיא שלא נפשטה: "עזבוה מהו". ולדעתי הדבר פשוט שאם מי שהוא היה כותב גט בלשון הקודש והיה כותב עזבתי ושלחתי וגרשתי היה הגט כשר בלי שום פקפוק, כי שבקית בארמית תרגומו בלשון הקודש עזבתי, וכן הוא תרגום עזבתי בנביאים (ירמיה י"ב ז') וכתובים (תהלים קי"ט פ"ז) שבקית. ואף שבקית שבגט כך, כמבואר ברש"י גיטין פ"ח ב' [ד"ה] ולורכיה שכתב שאם יכתוב שביקין ולא שבוקין יהיה משמעו עזובות בעלמא, הרי שתרגום שביקה שבגט היא עזיבה. וכן מוכח ברש"י ס"ה ב' באותה בעיא עצמה של "עזבוה מהו", שכתב שהספק הוא אם "לשון אגרת שבוקין היא או דילמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט לא לישנא דגיטא הוא", הרי שלשני צדדי הספק שבוקין הוא לשון עזיבה, שלא אמר לצד הב' "או דילמא לאו לשון שבוקין הוא", ועוד שכתב בפשטות ובוודאות "כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגיטא", והרי על זה אנו דנין אם שבוקין הוא לשון עזיבה. וכל מעיין ישר יראה בפשטות שזה ברור לו ששבוקין הוא לשון עזיבה, אלא שכיון שהגט הרי כתוב בלשון ארמית, וסוף סוף בגוף הגט לא כתוב לשון עזיבה, והבעל אמר בלשון הקודש עזבוה, לכן הספק הוא למאי נתכוון הבעל, וכל הדיון הוא על כוונת הבעל, כמו שכתב שם רש"י בענין פטרוה: "ולאו לגט פטורין איכוין", אבל כשהבעל מגרש באמת את אשתו ואנו באים לתרגם את כל הגט על כל לשונותיו, ודאי שתרגום שבקית הוא עזבתי, וכמו שמתרגם בכל מקום שכתוב בתנ"ך עזיבה שביקה, וכן המעיין בערוך השלם ערך "שבק" יראה שבכל מקום ענינו עזיבה.
5
ו׳וראיה ברורה ששבקית ופטרית ותרוכית תרגומם בלשון הקודש: "עזבתי ושלחתי וגרשתי" מגמרא בגיטין ל"ב ב' בביטול הגט: "לא יעזיב לא ישלח ולא יגרש", והרי זה מכוון ממש לשלוש הלשונות שבגט - "לא יעזיב" במקום "שבקית", "לא ישלח" במקום "פטרית" ו"לא יגרש" במקום "תרוכית" - ואם בחיוב אין עזיבה גרושין, בשלילה אין ב"לא יעזיב" ביטול. ואם שמכל מקום עדיין קשה לכאורה הרי סוף סוף כשאמר "עזבוה" זו בעיא בגמרא, והרי גם כאן אמר הבעל "לא יעזיב", ומאי שנא מ"עזבוה"? אבל נראה פשוט, שכשאמר "עזבוה" בלבד ואין כאן גט כלל יש להסתפק בכוונתו, אבל כשהגט לפנינו ואמר "לא יעזוב" ודאי פירושו במובן של גירושין. וא"כ הוא הדין וכל שכן, כשכתב גט גמור בלשון הקודש ובכל הלשונות של גירושין, ובמקום "שבקית" כתב "עזבתי" אין כאן מקום לספק. ודין זה של "לא יעזוב" שהוא ביטול הגט הוא הלכה פסוקה ברמב"ם פ"ו הלכה כ"ב ובטוש"ע סי' קמ"א סעיף ג', ואין חולק בדבר.
6
ז׳ובשו"ת הר"י מינץ בסדר הגט סי' קט"ז הביא דברי הר"ש מקינון, והובא גם בשלטי הגבורים על המרדכי גיטין (סי' תמ"ו אות א') ובגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק מ"ט, ועוד אחרונים. וכן בשו"ת תרומת הדשן ח"ב סי' רכ"ח ובלבוש סי' קכ"ו, כולם תרגמו שביקה שבגט עזיבה, ואין נפקא מינה כיצד פירשו את המשך הדברים של שבקית פטרית תרוכית וכו', אבל הא מיהת לדעת כולם תרגומו "עזיבה", וכן מבואר בתשובת הגאונים הרכבי סי' תט"ו. וא"כ כשמפורש בכל ראשונים ואחרונים אלה ששביקה היא עזיבה, מה מקום יש לערער על זה? ובנוגע להחשש שחידש ש"עזבתי" היינו משלח את עצמו, הרי עינינו הרואות שראשונים ואחרונים הנ"ל לא עלה על דעתם חשש זה. וגם ממקומו הוא מוכרע, שהרי הבעיא בגמרא "עזבוה מהו" היינו אם נתכוין ללשון גרושין או לא, וכמו שמשמע שם ברש"י, אבל בזה לא נסתפקו כלל לומר שהוא משלח את עצמו, והרי אם נאמר כן אפילו אם נתכוין לגרושין הרי זה כמגרש את עצמו, ומה כאן הספק, הרי זה פסול מצד אחר? וזה לשון החכם רש"י פין בס' האוצר, ח"ג עמ' 416, ערך "עזב": "עיקרו התרת אגודת משא, לאזבינדען: 'וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו' (ולפי זה יש לפרש לשון ספרי דברים פסקא רכ"ב: "עזוב תעזוב עמו - זו פריקה" כפשוטו, לא מלשון עזרה ושהכתוב מדבר מפריקה, אלא עזיבה זו עצמה פירושה פריקה). ומזה על דרך המליצה: 'אעזבה עלי שיחי', אתיר משא שיחי מעלי וכו'; 'אעזבה פני ואבליגה', וענינו אתיר, אפרוק את התוגה וצער המכסה את פני וכו'. ומזה הוצאת דבר מרשות, פריילאסען: 'יחמול עליה ולא יעזבנה'" עד כאן לעניננו. והרי זה מתאים בדיוק לגט אשה, ואין כאן שילוח את עצמו. ואם אמנם אין למדים הלכה מספר זה, אבל גם החשש שעזיבה היא כשילוח את עצמו לא נמצא בשום מקום.
7
ח׳שוב טען החכם הנ"ל כי בתרגום ירושלמי כת"י מתרגם "ספר כריתות" (דברים כ"ד, ג'): "אגרת שבוקין", וזה באור ג' הלשונות שבמשנה (גיטין פ"ט מ"ג) ושכותבים בגט: "ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין", כי באונקלוס מתרגם גט פטורין וביונתן ספר תרוכין ובירושלמי אגרת שבוקין, והם ג' מבטאים שונים בארמית על גרושין, ולכן הנהיגו לכתוב בלשונם, וא"כ תרגום כולם שוה גרושין, ואין כאן עזיבה. ואני אומר כי אם אמנם בזה הוא צודק שלפיכך הנהיגו שלשה הלשונות שהם מקבילים לשלשה התרגומים, אבל לא שתרגום אחד לכולם "גרושין", שאם כן הרי יצא כשכותבים "שבקית ופטרית ותרוכית" שהוא "גרשתי וגרשתי" ואם יש טעם למין כתיבה מגוחכת כזו? אלא כך הוא הענין: אונקלוס תרגם מלשון שלוחין, וכמו שתרגם על "ושלחתה לנפשה" (דברים כ"א י"ד): "ותפטרינה", וכן תרגם שם בתרגום ירושלמי גופו: "ותפטרינה", וכן באונקלוס בפרשת גט על "ושלחה מביתו": "ויפטירנה". ויונתן שתרגם "תרוכין" ענינו גרושין, ובאונקלוס על "ויגרש את האדם" בבראשית: "ותרך ית אדם", וכן "גרושה" בפרשת אמור מתרגם: "מתרכתא", וכן בכמה מקומות. והירושלמי שתרגם "שבוקין" ענינו עזיבה, כתרגום עזיבה בכל מקום כנ"ל. וכוונת כולם גט וכריתות, וכשכותבים: "שבקית ופטרית ותרוכית", התרגום הוא: "עזבתי ושלחתי וגרשתי".
8
ט׳ואע"פ שאין הדבר נוגע למעשה, כי גט לא לכל מסור אלא לבית דין, ובודאי ששום בית דין לא יבוא לשנות ולכתוב לכתחילה נוסח הגט בלשון הקודש, מכל מקום הרי זה נוגע מצד אחר, כי אותו חכם טוען לדבריו ש"עזבתי" בגט הוא פסול, ואולי יבוא מישהו לסמוך על התרגום שבאנציקלופדיה, ולכן עלי "לתקן" ולהדפיס באיזה כרך של האנציקלופדיה בפירוש כי מה שכתבתי בתרגום הגט "עזבתי" הוא טעות, ולדעתי "עזבתי" הוא באמת התרגום המדוייק והנכון של "שבקית" וכנ"ל. ועל כן אפוא אבקש את כבוד גאונו כי יואיל נא בטובו להודיעני דעתו במכתב על דבר זה.
9
י׳ידידו המכבדו ומוקירו כרום ערכו ודורש שלומו וטובתו בלב ונפש חפיצה.
10
י״אשלמה יוסף זוין
11