יין הטוב, חלק ב, אבן העזר וחושן המשפט ד׳Yein HaTov, Part II, Even HaEzer and Choshen Mishpat 4
א׳ב"ה כ"ח אדר א' תשכ"ה
1
ב׳לכבוד ידידי הרב הגאון רב הפעלים והמעלות כליל השלמות כש"ת מהר"ר שלמה יוסף זוין שליט"א.
2
ג׳אחר דרישת שלומו ושלום תורתו, בענין תרגום הגט בלשון הקודש, שכתבתי למעלת כ"ת בקיצור, הרי זה מחמת טרדותי ומשום שכל הענין אינו למעשה. ועתה הנני נענה שוב לעשות רצונו לכתוב לו שנית ביתר אריכות ולהעלות על הכתב את כל אשר הרהרתי בענין בעת קבלת מכתבו.
3
ד׳הכוונה של תרגום הגט ללשון הקודש רצויה, וכמו שכתב כ"ת כדי שכל מבקש יוכל עתה להבין ולדעת את תוכנו ומהותו של הגט. אבל יש לחוש שמא יבואו ע"י כך להשתמש בו לשם גירושין, ויהיה נוסח הגט מסור ביד כל אדם לתרגמו כרצונו ולהשתמש בו, אע"פ שכ"ת הקדים והעיר סמוך לתרגום שנהגו לכותבו בלשון ארמי. תרגום הגט בלשון הקודש שבמהדורא לעם של משנה תורה להרמב"ם הנדפס מחדש שונה מתרגומו באנציקלופדיה, וכך עלול להיות אם ינסו לכותבו בלשון הקודש, כל אחד יעתיקו כפי הבנתו וסגנונו ויטעו ויכתבו בו מלים שיתפרשו לשני ענינים ויפסידו את הכוונה, ומשום כך נהגו כל קהילות ישראל בכל הדורות והזמנים לכותבו בלשון ארמי, וכמו שכן ראיתי כתב בעל גט פשוט (סי' קכ"ו ס"ק ח') שבימי התנאים והאמוראים כתבו אותו בלשון ארמי, לפי שזו היתה לשונם וכדי שיבינו אותו הבעל והאשה והעדים, והם דקדקו יפה יפה בנוסח זה שיהיה דבר דבור על אופניו, ולפיכך החזיקו לכותבו בלשון ארמי גם בזמן הזה, אע"פ שאין מדברים בלשון ארמי. ולא רצו לשנותו ללשון אחרת, שלא יבואו לטעות לכתוב בו תיבות שיהיה משמען שני ענינים ויפסידו כוונת הגירושין. ואם הקדמונים בדורותיהם חששו לכך, כל שכן אנחנו בדורותינו יש לנו לחוש.
4
ה׳ואם נכתב בלשון אחרת שלא בארמי כמנהג, כתב להלן בעל גט פשוט (ס"ק י') שאין להכשיר אלא דוקא במקום עיגון ושעת הדחק, ובתנאי שנזהרו באותה לשון ובאותו נוסח שלא יהיה בו משמעות שני עניינים, כדרך שצריך ליזהר בנוסח הארמי שנהגו בו, עיין שם. ומה שכתב בתשובות הגאונים (הרכבי סי' י"ד ורנ"ה) דאם נכתב ונחקר הדק היטב ונמצא כתוב כהוגן כשר. וכן כתב הרדב"ז בתשובה (ח"ג סי' תצ"ד): "אם נזהר יפה מהטעיות באותו לשון, הגט כשר", נראה דהיינו מצד הדין, אבל נהגו לכותבו בלשון ארמי, כמתוקן וכמבואר בטוש"ע (סי' קכ"ו), ועיין מהרי"ק שורש קס"ב. ואין להכשיר בנכתב בלשון אחרת אפילו אם נמצא כתוב כראוי, אלא דוקא במקום עיגון ושעת הדחק, כמבואר באחרונים. ועיין חלקת מחוקק (סי' קכ"ו ס"ק ה') ובית שמואל (שם ס"ק ד') ופרי חדש (ס"ק ג') ועוד. והחלקת מחוקק כתב: "גם אין יכולת לכותבו בלשון אחרת כראוי", ונראה מסתמות דבריו שגם בלשון הקודש אין יכולת לכותבו כראוי. ובעת שכתבו אותו בארמי השאירו בו איזה מילים בלשון הקודש ולא נתבאר טעמם. מהר"י קשטרו בסי' קכ"ו כתב הטעם שכך היה לשונם בזמן התלמוד מעורב עברי וארמי כלשון התלמוד והוי לשון אחד, ונראה מדבריו כשכתבו אותו בלשונם כתבו אותו לשעתו ולדורות. והרמ"א בסי' הנ"ל נדחק לישב ענין עירוב המילים שבלשון הקודש, ועיין בתשובותיו מסי' קכ"ו עד סי' ק"ל שהאריך בזה, ושם דנו עמו בענין זה שני גדולים שאריו. והביא דבריהם הרב בעל גט פשוט בסי' קכ"ו ס"ק ז' ונשא ונתן בדבריהם, וכתב שלו נראה שלשון הקודש ולשון התרגום אחד הוא, שהרי בספר תורה נמצאים כמה מילים בלשון התרגום כמו יגר שהדותא, ואתא מרבבות קדש וכיוצא, ואף על פי כן ספר אחד מיקרי, מה שאין כן בשאר הלשונות, וספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים, עיין שם. ואפילו הכי הקפידו מאוד על טהרת לשון הארמי בגט, ונזהרו מלערב בו עוד מילים בלשון הקודש, והתקינו לכתוב בו שלושה תרגומים של ספר כריתות, שבעלי התרגומים חלוקים בהם, וכמו שכתב הרדב"ז בישנות [ח"ד] סי' רכ"ד: דאיכא מאן דמתרגם ספר תרוכין, ואיכא מאן דמתרגם אגרת שבוקין, ואיכא מאן דמתרגם גט פטורין, וחששו לכל התרגומים וכתבו אותם בגט לשופרא דגיטי, כדי שלא ישאר גמגום. וכמו כן כתב הגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק מ"ט: "דכיון דלישנא דקרא ספר כריתות, ואנו כותבין הגט בלשון התרגום, אנו כותבין כל השלושה תרגומים שיש למילת כריתות, וכותבין כל פעם סדר אחר משום דלא ידעינן הי ניהו תרגום עיקר, ואפילו הכי לא התקינו לכתוב הענין בלשון הקודש כלשון הכתוב ספר כריתות". והביא דבריו בעל גט מקושר סי' י' אות ב', וכתב שחיפש ולא מצא בשום תרגום שתירגם ספר כריתות אגרת שבוקין, אונקלוס תירגם גט פטורין, ויונתן בן עוזיאל תרגם ספר תרוכין, ובתרגום ירושלמי לא מצא כל תרגום. ומדברי מעלת כ"ת במכתבו נראה שהרב החולק עליו זכה לכוון למה שכתב הרדב"ז ששלוש לשונות הנ"ל משמען אחד והם תרגום ספר כריתות, וכתב שבתרגום ירושלמי כ"י מצא שתירגם "אגרת שבוקין" ונראה שהושמט תרגום זה מהתרגום הירושלמי שבדפוס.
5
ו׳שוב ראיתי בשו"ת חיים לעולם למהר"ח מודעי (ח"ב סי' י"ב) תשובה ממהר"ש פרנס שהביא דברי הגט פשוט בס"ק ח' הנ"ל והוכיח מדבריו שאין לשנות כלל בלשון הגט מארמי ללשון הקודש בשום צד ואופן אפילו תיבה אחת, ואם נכתב כולו בלשון הקודש אין להכשיר אם לא במקום עיגון ושעת הדחק, ואפילו ניתן ליד האשה כותבים גט אחר ונותנים לה, עיין שם. ומהר"ח מודעי עצמו שם בסי' י"ג חלק עליו והשיב על דבריו וכתב שאפשר לשנות איזה תיבות מארמי ללשון הקודש כאשר יהיה הכרח, שבעל גט פשוט לא דיבר בענין השינוי מארמי ללשון הקודש, ועיקר דבריו לא באו אלא למעט לשונות הגויים. שהוקשה לו מאחר שטעם התנאים והאמוראים שהנהיגו לכותבו בארמי, אף שהוא לשון אחרת לגבי לשון הקודש, כדי שיבינו אותו הבעל והאשה והעדים, השתא שהמון העם לא בקיאים בארמי מדוע לא יכתבו אותו בכל מקום בלשון בני המקום כדי שיבינו אותו? ורבותינו הרי"ף והרמב"ם, שבמושבותם לא ידעו ארמי כי אם ערבי והם היו בקיאים הרבה בלשון ערבי כנראה מתשובותיהם וחבוריהם, למה לא סדרו אותו בחכמתם בלשון ערבי, וכן שאר הראשונים איש למקומו? ולזה כתב לישב כיון שהתנאים והאמוראים דקדקו יפה יפה בנוסח זה שכתבו אותו לא ראו הבאים אחריהם לשנותו ללשון אחרת. כי אף שהם היו יכולים לדקדק לכותבו בלשונם כראוי, חששו לשאר המקומות שלא יבואו לטעות, והם לא יכלו לדעת כל הלשונות כדי לנסחו כראוי בכל לשון ולשון. גם לא ראו לחזור לכותבו בלשון הקודש, דגם לשון הקודש אינו מובן לכל המון ישראל, שמשום כך שנו אותו מעיקרא ללשון ארמי. לכן העמידו אותו על קדמותו כאשר נתקן בימי התנאים והאמוראים בלשון ארמי שקרוב ללשון הקודש, כדי שלא יוכלו לשנותו בשום מקום ללשון אחרת מלשונות הגויים. והאריך להוכיח שאין לשון הקודש בכלל שאר לשונות להצריך מקום עיגון ושעת הדחק ואפילו לכתחילה שרי, עיין שם. ומכל מקום סיים לבסוף שלענין מעשה לכתוב כל הגט בלשון הקודש לבו מהסס וחוכך משום כפילות הלשונות שבו כמו תרוכין שבוקין פיטורין וכיוצא, מי יוכל לרדת לעומק הבנת הארמי כדי להעתיק הדברים ללשון הקודש כמתכונתם. ואף שהר"ש, הובאו דבריו בשלטי הגבורים ובסדר הגט למהר"י מינץ האריך בביאור הדברים, מכל מקום היכול נוכל לסמוך על הפירוש ההוא כדי לכותבו בלשון הקודש, ומי יודע אם המצא תמצא דוגמא נכונה לאותו ענין בלשון הקודש כי קצר הוא בידינו וכו', עיין שם. ולפי מה שכתב הרדב"ז ששלוש הלשונות הם תרגום "ספר כריתות" אין קושי, כי אז יכתבו "ספר כריתות".
6
ז׳באשר לתרגום המילה "שבקית", שתירגם כ"ת בלשון הקודש "עזבתי", נראה לכאורה שזה נכון, וכמו שכתב כ"ת שכן מתרגם התרגום בכל מקום שכתוב בתנ"ך עזיבה. וכן ראיתי כתב מפורש הלבוש בסי' קכ"ו סעיף ט"ז ד"שבקית" הוא תרגום של "עזבתי", ולא כמו שנראה מדברי בעל ערוך השולחן בסי' קכ"ו ס"ק ל"ח כאילו מפרש מלת "שבקית" מלשון "שלוח". ועיין מהר"י מינץ בסדר הגט סי' קי"ו, ועיין תרומת הדשן פסקים סי' רכ"ח וגט מקושר בולה סי' ס"ב אות ב' ג'. ועיין בס' נהר מצרים בשלולית הנהר דף רל"ד ע"ב שמצא רמז לשלוש הלשונות "שבקית פטרית תרוכית" במה שנמצאים בתנ"ך שלוש לשונות של גירושין "שלח, גירושין, עזיבה": שלח - "אחר שלוחיה", בסדר יתרו; "ושילחה מביתו" בפרשת תצא; "הן ישלח איש את אשתו" בירמיה. והוא לשון פיטורין, כמו שאמר התרגום. גירושין – "ואשה גרושה מאישה"; "ונדר אלמנה וגרושה" ותרגומו "מתרכה". עזיבה – "כי כאשה עזובה" האמור בישעיה, וכן "תחת היותך עזובה", ובמשלי: "העוזבת אלוף נעוריה" ותרגומו "משבקה". וסדרו בגט תרגום כל השלוש לשונות של גירושין, כדי שיגרשנה בכל לשון של גירושין האמור בתנ"ך. ובספרו שער המפקד דף צ"ז רמז על זה. והרב בעל חגור אפוד פרק ז' אות ל"ד הביא דבריו וכתב שהם נכונים וטעמו כצפיחית בדבש.
7