יין הטוב, חלק ב, אורח חיים י׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 10
א׳בענין הנ"ל תשובת הגראי"ה קוק זצ"ל
1
ב׳ב"ה, ירושלם תובב"א, כסלו תרפ"ד
2
ג׳לכבוד הרב... כו' מוה"ר יצחק נסים שליט"א.
3
ד׳שלום וברכה,
4
ה׳הגיעני מכתב קדשו ע"י הרבנים העורכים של הירחון התורני "שערי ציון" שליט"א.
5
ו׳מה שהעיר בענין מי שנסתפק לו מנין ימי הספירה, אם מסופק נחשב מנין, שהעיר בזה הרב הגאון המנוח מוהר"י וינוגראד זצ"ל ב"שערי ציון" חודשים שבט-אדר תרפ"א. וראשית דבריו סובב הולך על דבר אם דבור דהוא ספק חיובא לא יהיה נחשב להפסק, ולכאורה היה נראה שהוא מלתא דפשיטא דלא הוי הפסק, ולא דמי כלל להפסק של הסדרים בתקיעות, ראש השנה ל"ד א, ששם מתקלקל הסדר כולו ע"י זה, שצריך פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה בלא עירוב קול אחר, וכן כתב הרה"ג הנ"ל ז"ל שם. אבל באמת לא נראה כן מדברי הראשונים, שהרי בעל המאור העיר על הא דאמרין התם: "ודילמא מפסקא תרועה או שברים", דמה לי אם מפסקא, והא קיימא לן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא, ואפילו מאן דפליג עלה מודה דאם לא שהה כדי לגמור את כולה יצא, ומאי אכפת לן בהפסק של שברים או תרועה. ותירץ שם דמשום דר' אבהו תיקן לרוחא דמלתא, חש גם כן לדעת רבי יהודה דסבירא ליה "תקיעה תרועה תקיעה - אחת היא" (סוכה נ"ג ע"א), ואסור להפסיק אפילו בכדי דיבור. ונראה דלא עלה על דעתו כלל שיהיה הטעם משום קלקול כל הסדר, אלא מפני הפסק ממש. אע"ג דלפי תירוצו באמת אפשר לומר שהוא קלקול בעצם, כיון שתר"ת אחת היא אליבא דר' יהודה, ומאחר שהפסיק באיזו ענין שהוא בטל את האחדות שלהם ונתקלקל כל הסדר, אבל מסגנון הקושיא נראה דחשב כל הענין להפסק כשאר הפסקות דעלמא, ולא עלה על דעתו כלל לומר שמצד הספק אין מקום כלל לדין הפסקה.
6
ז׳אמנם מדברי מוהר"י ן' חביב המובא בב"י או"ח סי' כ"ה, והובא בהגהת רמ"א שם סעיף ה', דיתקן ספק הברכה על מצות תפילין דשל ראש ע"י אמירה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", נראה דספק לא הוי הפסק, דאם הוי ספק הפסק, א"כ תיכף כשאמר ברוך אתה ד' דברכת על מצות, אם אינו צריך לברך הרי הפסיק בזה בין תפילין של יד לתפילין של ראש ושוב חייב לברך מדינא אליבא דכולי עלמא, וא"כ אין שום מקום לחשש ברכה לבטלה, אלא לספק דין הפסק במקום שאין צריך להפסיק, ולא שייך ענין זה כלל לענין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שלא נאמרו הדברים אלא בברכה לבטלה. ובדוחק יש לומר דכיון שגרם ע"י ההפסק חיוב ברכה, אם נאמר דאין צריך לברך מדינא, אם כן גרם ברכה שאינה צריכה, וגם על זה שייך התקון ד"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ולעולם הוי הפסק גם דבר של ספק. וקצת יש לתלות ענין זה בפלוגתא דידיעות ספק אם נחשבות לידיעה לגבי חלוק חטאות דכריתות י"ח ב, ועיין רמב"ם פרק ו' הלכה י"ב דשגגות ובדברי הכסף משנה שם.
7
ח׳אבל מקור הדין של אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בירושלמי [פרק] כיצד מברכין הלכה א', בהא דנסיב פוגלא ומברך עליה ולא אתי לידיה צריך לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הוא תקון לברכה לבטלה, ולא מצינו זה לברכה שאינה צריכה. וכן הם דברי הרמב"ם בשני המקומות, בפרק ד' דברכות הלכה י' לענין ברכה לבטלה, ובפרק י"ב מהלכות שבועות הלכה י"א, בענין הזכרת שם שמים לבטלה, ולא נאמר בזה ענין לברכה שאינה צריכה, שסוף סוף הרי יש כאן שבח גם בלא אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ולא דמי לברכה לבטלה שחשבוהו חכמים לכל הפחות כמוציא שם שמים לבטלה, ועיין בבית הספק בחות דעת לסי' ק"ו ס"ק כ'.
8
ט׳ומכל מקום אין הסוגיא דראש השנה לגבי הפסקת תשר"ת מיושבת לפי דעת הרז"ה וסיעתו, שנראה שגם ספק חשוב הפסקה. ואין להביא ראיה מהמקומות שתקנו חכמים על הספק, כמו בספיקא דיומא של מוסף דיום טוב שני של גלויות, שהרי הם תקנו לנו ברכות וכמה מטבעות. אבל דבר שאנו מסופקים בו קשה להחליט נגד פשט הסוגיא שלא יהיה בו משום הפסק. וראוי להורות בזה שכשיאמר למשל "היום שלושה" ואח"כ מיד יאמר "ארבעה" ולא יאמר עוד הפעם "היום" ונמצא שהיום קאי אתרוויהו מספק, והוי ההפסק רק בתיבה אחת, ולא מצאנו הפסק פחות מכדי דיבור, כיון שבכל התורה כולה "תוך כדי דיבור כדבור דמי" שפיר מברך. ומכל מקום טוב שאח"כ יאמר עוד הפעם בבירור "היום שלושה ימים" ועוד פעם "היום ארבעה ימים", כדי שתהיה הספירה ניכרת ומפורשת. וכן כשיגיע למנין ימים ושבועות יותר טוב שיסמוך להברכה מנין הימים בלא השבועות בתחלה, כדי שיהיו שני המנינים סמוכים לברכה ללא הפסק כדי דבור. ואפילו כשמגיע למנין של יותר מעשרה, שיש שם שתי תבות, כמו אחד עשר, שנים עשר וכיוצא בזה, הוי הפסק רק של שתי תיבות, ותלוי בפלוגתא של שיעור "כדי דיבור" אם הוא כדי שאילת תלמיד לרב או רב לתלמיד, ופסק הרמב"ם בפ"ב דשבועות הלכה י"ז ופ"ב מהלכות עדות הלכה ג', והכריע גם כן הרש"ל בים של שלמה פרק מרובה סי' כ"ד מסוגיה דשם ע"ג ב', דתוך כדי דיבור הוא כדי שאילת תלמיד לרב, ואח"כ יפרש עוד הפעם הימים והשבועות כראוי בפירוש שני המנינים שהוא מסופק בהם. אבל לא יאמר בלשון מסופק "היום שני ימים או שלושה ימים", דבכי האי גוונא יש לחוש לדברי הגרי"א ווינוגרד זצ"ל שאין זה מנין כלל שמנין משמע דבר ברור. אבל [כש]הוא אומר בדרך החלט: "היום שלשה ימים" ומוציא אח"כ משפתיו "ארבעה ימים", הרי ספר בפיו בודאי את המנין הנכון, וקמי שמיא גליא איזה שעלה לו לשם מצוה. ומה שבעצמו אינו יודע לברר אין זה כלום, כי דברים שבלב אינם דברים, ועיין בדברי המשנה למלך פ"ד מהלכות שקלים הלכה ז', וכיון שסמך הברכה לעיקר המצוה דהיינו לימים שוב לא הוי ברכה לבטלה. והעיר בזה בספר בית הלוי ( סי' ל"ט) ח"א על דבר אפשרות הברכה על השבועות לבד דהוי כמצוה בפני עצמה, וקל וחומר הימים לבד דחלה הברכה עליהם כראוי. ועשית המצוה איזו פעמים אין בה משום בל תוסיף, כדעת התוס' ראש השנה כ"ח ב' ד"ה ומנא. וקל וחומר בנידון דידן שהוא כופל כדי לצאת ידי חובה מצד ספק, ודאי אין בזה שום חשש.
9
י׳והנני מקצר מפני הטרדא והיה זה שלום, כנפשו הרמה ונפש ידידו דורש שלום תורתו באהבה רבה.
10
י״אהק' אברהם יצחק הכהן קוק
11