יין הטוב, חלק ב, אורח חיים ט׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 9
א׳בדין מסופק במנין ימי הספירה
1
ב׳ראיתי בשערי ציון (חוברת ג-ד תרפ"א סי' י"ז) הובאה תשובה בדין זה מאת הרב המנוח מהרי"א ווינוגרד ז"ל ובה העלה דאינו יכול לברך ולספור מנין שני ספקותיו, לא משום שמא ספירה אחרונה עיקר וראשונה הוי הפסק בין ברכה למצוה, דזה לא גרע מ"גביל לתורי" (ברכות דף מ' ע"א) דלא הוי הפסק וכדקיימא לן גבי שחיטה וכו', אלא משום דבכי האי גוונא אינו מקיים המצוה כלל, דעיקר כוונת התורה בספירת העומר שידע ידיעה ברורה בכל יום ויום מאותן המ"ט ימים באיזה יום בעומר הוא עומד, וזה שנפל ספק בלבו המצוה אבדה ממנו בעל כרחו, ואי אפשר לו לקיימה אפילו אם יוציא בפיו שתי הספירות, אחרי שבלבו ספק, וכיון דמצוה אין כאן אין מקום לדון על הברכה. עד כאן תורף דבריו, עיין שם. ובהדביר (חוברת ז-ט סי' ז' תרפ"א) כתבתי דיש להעיר על דבריו, דמה שכתב דספירה ראשונה לא הוי הפסק אם אחרונה עיקר, ודימה זה לגביל לתורי וכו' דלא הוי הפסק, לענ"ד לא דמי, דשם לא אמרו דשרי לכתחילה להפסיק בדברים אלו אלא אם הפסיק בדיעבד לא הוי הפסק, וכאן לכתחלה מברך על מנת כן שאפשר דספירה ראשונה לא אמת, ומשום שהוא מסופק יכול לספור ולצאת ידי חובת המצוה בלא ברכה, דברכות לא מעכבות. אלא דנראה לענ"ד דספק לא הוי הפסק. וראיה לכאורה מהמשנה דסוף פרק בכל מערבין: "ר' דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה אומר: 'החליצנו וכו' את יום ראש השנה הזה אם היום אם למחר', ולמחר אומר: 'אם היום אם אמש'", ואע"פ שלא הודו לו חכמים, הוי זה דוקא משום דאתו לזלזולי ביו"ט דראש השנה - עיין שם בגמרא (דף מ' ע"א) ובפירוש המשניות להרמב"ם ורבינו יהונתן הכהן על הרי"ף ובהמאירי, ועיין זכור לאברהם אביגדור או"ח סי' כ"ב ונזיר שמשון לר"י סיניגאליה - ולא משום הפסק. ונראה לכאורה דדברים שמוסיפין מחמת ספק לא הוי הפסק.
2
ג׳ועל מה שכתב דמסופק לא יוכל לספור והמצוה אבדה ממנו בעל כרחו, כתבתי שם דבמחילת כ"ת נעלמו ממנו דברי בעל המאור והר"ן בשלהי פסחים דמתבאר מדבריהם להדיא דמסופק יכול לספור שתי ספירות מספק וגם הפסק לא הוי. עיין שם שהקשו מאי טעמא אין אנו סופרים שתי ספירות מספק כמו שאנו עושים יו"ט שני מספק. וכתבו משום שאם באנו לספור שתי ספירות מספק נמצא ספירה שניה מושכת עד יו"ט ראשון של עצרת, ואתי לזלזולי ביו"ט ראשון דעצרת דאורייתא. הרי מבואר דמסופק יכול לספור שתי ספירות מספק ובברכה.
3
ד׳ועיין שם בהדביר, דמהמערכת העירו דעל ראייתי מדברי בעל המאור והר"ן יש עוד לדון, דהם שאלו על זמנינו ובאמת היום אין לנו ספק בקביעותא דירחא, אבל בתשובת מהרי"א ווינוגרד הנ"ל [ש]דן על מסתפק באמת, יכול להיות שאבדה המצוה ממנו אחרי שנפל ספק בלבו. עד כאן. וכתבתי להם אז דתמהני מאד על דבריהם, דבודאי בעל המאור והר"ן שואלים על זמנינו, אלא דמאי שאלה, דשאני יו"ט שני שמנהג אבותינו בידינו דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם שמא ישתכח סוד העיבור וכו', עיין ביצה ד' ורש"י שם ועיין הרמב"ם (הלכות קדוש החודש פרק ה' הלכה ה') ועל כרחך צריך לומר דאבותינו עשו נמי ספיקא דיומא בספירת העומר, ובזמן שהיו מקדשים ע"פ הראיה, בגלויות דספק להו מנו שתי ספירות מספק, ומשום מנהג אבותינו היה לנו גם היום לספור שתי ספירות כמו שאנו עושים יו"ט שני מהאי טעמא. ונראה ברור דמסופק יכול לספור שתי ספירות מספק ובברכה. ומתירוצם נראה דגם אז בזמן שהיו קובעים ע"פ הראיה לא היו סופרים שתי ספירות אלא דוקא בזמן שהיו בספק, וכשהיה נודע להם מקביעות החודש היו פוסקים ומונים ספירה אחת, דאי לא תימא הכי אלא דהיו סופרים שתי ספירות בכל ימי הספירה ולא חשו להך טעמא דזילותא דיו"ט, דחשש בעלמא הוא, א"כ גם אנו אין לנו לחוש והקושיה במקומה עומדת. אלא ודאי כשהיה נודע להם מקביעות החודש היו פוסקים ומונים רק ספירה אחת. ואע"ג דעשו עצרת שני ימים, אע"פ דלא היה להם בו ספק, דכבר ידעו ודאי מקביעות חדש ניסן וחג השבועות ידוע ליום החמישים לעומר, כמו שכתבו התוספות בראש השנה (דף י"ח ד"ה על ניסן), ועיין שו"ת הריב"ש סי' צ"ו. ובתשובת חתם סופר יו"ד (סי' ר"ן) העיר דמפני מה עשו אותו שני ימים, אבל הטעם מבואר גם בהרמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ג' הלכה י"ב) דמשום שלא לחלוק במועדים, ועיין בתשובת חתם סופר או"ח (סוף סי' קמ"ה). הנה בספירת העומר אדרבא היו פוסקים ומונים רק ספירה אחת כי היכי דלא ליתי לזלזולי ביו"ט ראשון דעצרת דאורייתא, ומטעם זה אין אנו מונים כלל שתי ספירות. זה תורף דברי שכתבתי שוב בשערי ציון (חוברת ג-ד תרפ"ד סי' ט"ו) לפי שלא הובאו בזמנם בהדביר שחדל להופיע.
4
ה׳ושוב הראוני שכבר עמדו על זה בס' פקודת אלעזר (סי' תפ"ט), עיין שם דהמחבר כתב דיש לספור שתי ספירות מספק בלא ברכה דשמא ספירה ראשונה לא אמת והוה ליה הפסק והברכה לבטלה, והר"צ קאפיל טען כיון שהוא סופר כל שהוא מסופק אינו נקרא ספירה, ונראה דכוונתו כמו שכתב מהרי"א ווינוגרד הנ"ל דהמצוה אבדה ממנו בעל כרחו. והמחבר הביא שוב דברי בעל המאור והר"ן הנ"ל לראיה לדברי עצמו ולא ביאר הראיה, ונראה דכוונתו כמו שכתבתי דמדבריהם מוכח דבגליות היו מונים שתי ספירות מספק, ונראה דמסופק יכול לספור שתי ספירות מספק. אלא דנראה דגם הפסק לא הוי ויספור בברכה, דלא כמו שכתב דיספור בלא ברכה, ומסתמא בגליות מנו שתי ספירות בברכה כמו שמברכים על יו"ט שני. ועיין בשערי ציון חוברת וסי' הנ"ל ובמה שהאריכו עוד בזה בחוברות ה-ז, תרפ"ה; ח-י, יא-יב, תרפ"ו. ובס'
5
ו׳המאור (להרה"ג ר' אלעזר מאיר פרייל רב באמריקה יצ"ו) סי' י"ב. וכתב שם שבס' דבר אברהם להגאון מקאוונא שליט"א העיר נמי בזה מדברי בעל המאור והר"ן. וכן כתב לי הגאון המחבר דבר אברהם עצמו שבספרו ח"א סי' ל"ד האריך בזה, ובכל לבו ביקש ולא נמצא בידו, והודיע לי אצל מי פה עיה"ק נמצא כדי שאראה דבריו בזה, ועד כה לא אסתייעא מלתא ולא היה לי אפשרות לזה.
6
ז׳והנה עתה ראיתי בס"ד להגאון חיד"א בברכי יוסף (סי' תפ"ט אות ד') דכתב נמי שקושית בעל המאור משום מנהג אבותינו. עיין שם דכתב שהרב בעל "בתי כהונה" הקשה דמאי מקשה בעל המאור, הלא הוא סובר דספירת העומר בזמן הזה דרבנן זכר למקדש, ובמידי דרבנן לא חיישינן לספיקא דיומא, כדמוכח במנחות (דף ס"ח) דאמרינן התם: "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר וכו' סברי חדש בחו"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן", אלמא במידי דרבנן לספיקא דיומא לא חיישינן, ועיין שם מה שתירץ הרב בעל בתי כהונה עצמו. וכתב הברכי יוסף דמעיקרא לא קשיא מידי, דשאני חדש דמעולם בחו"ל דרבנן ולא נעשה בו ספיקא דיומא בשום זמן, מה שאין כן עומר בזמן הבית בחו"ל הוי דאורייתא, וכיון דבזמן הבית ודאי עשו ספיקא דיומא בספירת העומר, גם היום נעשה, דכל יו"ט שני דעבוד השתא הוא במקום שהיו עושים וכו', עיין שם. [ועיין קהלת יעקב בתוספת דרבנן (מערכת ס' אות רכ"א). ויש לעיין בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' ע"ח]. ונראה דגם אחר הבית כל זמן שהיו קובעים ע"פ הראייה, בגליות מנו שתי ספירות מספק כמו בזמן הבית עד ימי אביי ורבא, דעד ימיהם היו קובעים ע"פ הראייה כמבואר בהרמב"ם, ומוכח כן בריש פרק לולב וערבה (דף מ"ג ע"א) [עיין ברכי יוסף או"ח סי' קכ"ד אות ג' וסי' רמ"ב אות ב' וסי' שצ"ג אות א'. ובס' מחזיק ברכה בסי' הנ"ל וסי' תקכ"ז אות י"א ויוסף אומץ סי' ס"ב, ובתשובת בית אפרים או"ח סי' נ"א. ועיין צל"ח ביצה דף ו' ע"א, שו"ת מהר"י פראג'י סי' צ"ו, חוקות החיים סי' צ' דף ק"ט ע"ב]. ומכשהתחילו לקבוע ע"פ החשבון אנו מונים ספירה אחת, דתו אין לנו ספק, אלא דאעפ"י כן משום מנהג אבותינו היה לנו לספור שתי ספירות כמו שאנו עושים יו"ט שני גם היום מהאי טעמא, זה הקשה בעל המאור, וכתב הטעם משום דאתי לזלזולי ביו"ט ראשון דעצרת דאורייתא. וכבר כתבתי דצריך לומר דגם בזמן שמנו שתי ספירות, כשהיה נודע להם מקביעות החודש, היו פוסקים ומונים רק ספירה אחת מהאי טעמא דלא ליתי לזלזולי ביו"ט ראשון דעצרת דאורייתא. והברכי יוסף דעיקר כוונתו לדחות קושיית הרב בעל בתי כהונה לא הוצרך לפרש כל זה להדיא.
7
ח׳ועיין עוד שם בברכי יוסף דכתב ששמע שהרב מהר"א יצחקי (בעל שו"ת זרע אברהם) הקשה על מה שכתב בעל המאור כי היכי דלא ליתי לזלזולי ביו"ט ראשון דעצרת דאורייתא, דתיפוק ליה משום יו"ט דאורייתא דשביעי של פסח. ותירץ דשאני שביעי של פסח מיו"ט ראשון דעצרת, דאם היינו סופרים ספירת ספק בשביעי של פסח, כה היינו צריכים לספור: "היום ששה היום חמשה" והרי היה נודע שהוא ספק יו"ט, מה שאין כן ביו"ט ראשון דעצרת דצ"ל: "היום מ"ט" ותו לא, ומזלזל ביו"ט ראשון דאורייתא. ועיין שם שהרב מהר"י זאבי דחה זה, דהרי כתב הרא"ש (מגילה דף ד' סי' י') הטעם דלא קרינן ביו"ט שני של חג בספר תורה "וביום השני" שהוא גנאי, והכי נמי בשביעי של פסח אם יספור בו ספירת ספק הוא גנאי. וכתב הברכי יוסף לקיים מה שכתב הרב מהר"א יצחקי, דשאני התם דהקריאה אינה חובה, ומשום הכי בדבר קל שהוא גנאי לא קרו "וביום השני" דאעיקרא מנהגא בעלמא הוא, אבל ספירת העומר דהוי מצוה משום ספיקא דיומא לא איפרק מטעם גנאי והוה ליה לספור שתי ספירות מספק, ולכן הוצרך בעל המאור לתרץ משום יו"ט ראשון דעצרת, ולכל הדברות הוי שינוייא דעצרת טפי מעלי משביעי של פסח, עכ"ל. ולענ"ד יש לעיין קצת בדבריו, דקריאת "וביום השני" ביום ראשון של חול המועד הוא מדין המשנה, עיין מגילה (דף ל' ע"ב) ועיין רש"י שם, דאעפ"י כן אין קורין בחו"ל "וביום השני" להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו"ט בספק חול. ועיין הרא"ש שם, וספירת העומר בזמן הזה למאן דאמר דמדרבנן זכר למקדש נראה לכאורה דלא עדיף מקריאת "וביום השני". ויש להתיישב בזה במקום אחר. ועיין חיים שאל (ח"א סי' כ"ה) ולדוד אמת (סי' ט' אות י"ט). ועיין עוד אות אמת (בקונטרס אחרון סי' ו'), השומר אמת (סי' ל' אות כ'). והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אמן.
8
ט׳יצחק נסים
9