יין הטוב, חלק ב, אורח חיים ח׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 8
א׳וזאת תשובתי על דבריו
1
ב׳ג' אייר תרצ"ה
2
ג׳הוד כבוד הרב הגאון המופלא ומופלג בתורה וביראה כקש"ת מהר"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל שליט"א הרב הראשי למחוז יפו תל-אביב
3
ד׳אחר דרישת שלומו ושלום תורתו,
4
ה׳זה עתה קבלתי תשובתו בענין הזכרת עומר במנין, שמנהגנו להזכיר אחר מנין הימים וכ"ת נהג להזכיר בסוף אחר גמר המנין. בתשובתו כתב כ"ת כמה נימוקים, ולענ"ד אין בהם כדי לשנות ממנהגנו שהוא יסוד הגאונים שהצריכו להזכיר עומר במנין ליתר ביאור, וכמו שכתב משמם הארחות חיים (ח"א דף ס"ג ע"ד): "לפי שיותר נראה שסופרין לעומר כשמזכירין אותו משאין מזכירין", ועיין שם שמזכירין אותו אחר מנין הימים, וכן הוא בסדור רס"ג (עמ' קנ"ד). ומה שמצא כ"ת בסדור רב עמרם בנוסח המנין שמזכיר עומר בסוף אחר המנין, אין נוסח זה מרב עמרם, הוא הוספה מהמו"ל לפי מנהגם, ובדפוס ראשון אין זה, ובודאי רב עמרם לא פליג בזה על רס"ג ושאר גאונים, וסבירא ליה להזכיר אחר מנין הימים. וכן כתב רש"י בספר האורה (סי' צ"א) ובס' הפרדס (דף ט"ו דפוס קושטא): "וצריך לאדכורי עומר במנין וכד הוו שבעה יומי אומר היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד". ורוב ככל הראשונים שכתבו להזכיר עומר במנין, כתבו להזכיר אחר מנין הימים: רבינו ירוחם (נתיב ה' ח"ד) בשם ספר האשכול ובשם ס' המנהיג, הר"ן סוף פסחים, והביא דבריו מרן בב"י (סי' תפ"ט), ארחות חיים הנ"ל שם, כלבו (סי' נ"ה), והרשב"צ בס' יבין שמועה (דף ט"ל), הרב שמואל בר משולם ירונדי בס' אהל מועד (ח"ב דרך ו' נתיב ב') ועוד. ובס' שבולי הלקט השלם (סי' רל"ד) כתב להזכיר עומר בתחלת המנין: "היום לעומר יום אחד עד שבעה, ואומר: 'היום לעומר שבעה ימים שהן שבוע אחד', וכן לארבעה עשר יום אומר: 'היום לעומר ארבעה עשר יום שהן שני שבועות', וכן לשלושה לארבעה וכן לכולם עד שבעה שבועות". וכתב: "עד עשרה אומר: 'ימים', ומאחד עשר אומר: 'יום', וזה דרך צחות לשון הקודש". וכן כתב התניא רבתי (סי' נ') להזכיר עומר בתחלת המנין, ולא ראיתי בראשונים מי שמזכיר עומר בסוף המנין.
5
ו׳אמנם הטור והשו"ע לא הצריכו להזכיר עומר במנין וכתבו למנות סתם: "היום כך וכך" והברכה מוכיחה שסופרין לעומר. וכן כתבו כמה ראשונים: הרב יצחק גיאת במאה שערים (הלכות ספירת העומר עמ' ק"ח), הרוקח (סי' רצ"ד), וכן נראה מתשובת הרא"ש (כלל כ"ד סי' י"ג) ומפסקיו סוף פסחים. וכן כתבו רבינו ירוחם (נתיב ה' ח"ד), צרור החיים לתלמיד הר"ר פרץ והרשב"א (עמ' קל"א) והר"ד אבודרהם (דף פ"ט דפוס ונציאה) ועוד. אבל לא נהגו כן והעדיפו לפרש יותר ולהזכיר עומר במנין, וכמו שכתבו הגאונים ורוב הראשונים. וכן כתב הרשב"א בתשובה (סי' תנ"ז) שיותר ראוי לומר: "היום כך וכך לעומר" כדי לבאר יותר, והובאו דבריו בב"י, ועיין לבוש.
6
ז׳ולכאורה יש לתמוה על מה שהגיה הרמ"א בשו"ע לומר "בעומר" ובסוף המנין, שלא כמבואר בדברי הגאונים והראשונים הנ"ל, וכל שכתבו להזכיר עומר במנין כתבו לומר "לעומר" ודוקא אחר מנין הימים. ומהרי"ל בהלכות ספירת העומר (דף כ"ו דפוס סביוניטה) והאגור (סי' תתכ"ח), שהם מאבות המנהגים של האשכנזים, כתבו למנות סתם, ועיין שו"ת הרש"ל (סי' ס"ד).
7
ח׳וראיתי להמאמר מרדכי שם (ס"ק ג') כתב המנהג בעירו להזכיר עומר בסוף אחר גמר כל המנין, ומיוסד ע"פ הגהת הרמ"א, אלא שבמקום "בעומר" אומרים "לעומר", ועמד על המנהג מדברי כמה מהראשונים הנ"ל שראה שכתבו מפורש להזכיר "לעומר" דוקא אחר מנין הימים. ונדחק ליישב, כיון שצריך למימני יומי ושבועי ולא גמר מצותו לגמרי כל שלא מנה הימים והשבועות, אין להפסיק ביניהם בשום דבר, דלמה נאמר "היום כך וכך ימים לעומר שהם כך וכך שבועות" והלא מנין השבועות נמי לעומר הם, וכי היכי דבעינן לברורי שזה המנין הוא לעומר גבי הימים הכי נמי בעינן לברוריה גבי שבועות, וא"כ עדיף טפי לומר "לעומר" בסוף. וכתב שלא מצא הערה בזה בדברי האחרונים, ומיהו יש מקומות שנוהגין לומר "לעומר" קודם תיבת "שהם" כדברי הראשונים, ואין צריך לומר שאין מזחיחין אותם, עד כאן. ובמחילת כ"ת לא מחוורין לי דבריו, ובודאי אין לומר שזה טעמו של הרמ"א שהגיה "בעומר" בסוף לשם ברור כל המנין, אלא יותר נראה ברור שכל המנין הוא לעומר כשמזכירין אותו אחר מנין הימים או בתחלתן, דכשאומרים "היום כך וכך לעומר" או "היום לעומר כך וכך" ואומרים "שהם כך וכך שבועות", נראה ברור שכל המנין הוא לעומר, וזה טעמם של הראשונים הנ"ל.
8
ט׳וראיתי שיחסו הגהה הנ"ל של הרמ"א למרן בעל השו"ע, ונראה שכן הבין בעל שו"ת בית יעקב (סי' כ"ג) וכתב: "גם נוסח השו"ע 'בעומר'", וכבר העיר עליו יד אהרן דהגהה "בעומר" שבשו"ע היא מהרב בעל המפה, ואין כן דעת השו"ע, וזה פשוט. ובדפוסים הראשונים של השו"ע שנדפסו בחיי מרן ושאחריו בלי ההגהות ליתא הגהה זו. דפוס ראשון של שו"ע או"ח עם ההגהות שהדפיס הרמ"א אינו בנמצא, בידינו דפוס שני משנת ש"ם, כשמונה שנים אחר פטירת הרמ"א, בו ישנה הגהה זו, בודאי היתה גם בראשון, ונראה ברור שהיא של הרמ"א עצמו, כמו שהבינו שאר כל האחרונים. בדפוסים מאוחרים יותר של השו"ע הוסיפו בהם ציוני מקורות בהגהות הרמ"א ולהגהה זו לא ציינו מקור. וראיתי שכן מתבאר מדברי הרב יצחק אייזיק טירנא בספר המנהגים שלו (מהד' שפיצר, עמ' נט), שאומר "בעומר" בסוף המנין, וממנו לוקחה הגהה זאת. האשכנזים תופסים המנהגים של הרי"א טירנא עיקר ומקובלים לנהוג לפיהם גם במקום שמהרי"ל ועוד מבעלי המנהגים לא סוברים כן, וכמו שכתב הרמ"א בתשובותיו (סי' ל"ה). וגם כאן, אע"פ שמהרי"ל והאגור כתבו למנות סתם בלי להזכיר עומר כנ"ל, הגיה הרמ"א לומר "בעומר" בסוף ע"פ מה שכתב הרי"א טירנא, ולא ידעתי מקור לדבריו של הרי"א טירנא ולא מצאתי לו חבר. אמנם בסדור רס"ג גריס "בעומרא", אבל דוקא אחר מנין הימים כנ"ל.
9
י׳והלבוש, תלמידו של הרמ"א, לא סבר כוותיה, וכתב לומר "לעומר" אחר מנין הימים, וכמו שכתבו רוב הפוסקים הנ"ל, וכן כתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף פ"ה). וכן כתב השל"ה (דף קנ"ג) וזה לשון הרב יעב"ץ בסידורו "עמודי שמים" (דף נ"ו): "'היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד' כך צריך לומר להסמיך הימים לעומר, והוא המוסכם מכל הדיוקים, וכן הוא ע"פ האר"י ז"ל, לא כמו שעושין המון העם שמדביקין השבוע לעומר שאינו נכון כלל" עכ"ל. ועיין פרי מגדים באשל אברהם (ס"ק ה') ושערי תשובה (ס"ק ח') ואקצר במקום שאמרו שלא להאריך.
10
י״אידידו דורש שלומו וטובתו, ומעתיר בעדו עתרת החיים, אורך ימים ישביעהו והוד והדר יעטרהו כל הימים.
11
י״ביצחק נסים
12