יסוד ושורש העבודה, ד; שער המזרחYesod VeShoresh HaAvodah, The Fourth Gate
א׳היות ע"כ יתרון האור מן החשך ניכר בהיות הבקר אור והאנשים שלחו פיהם בקול רנה ותודה בהאיר המזרח מעטיר עטרה לראש צדיק חי עולמים בק"ש וברכותיה וע"כ מן השם הוא זה בקוראי שמו שער המזרח לסיבה המבוארת ובזה השער יבואר ק"ש וברכותיה. והיחוד בכוונותיה. ודקדוקי המלות. של כל הק"ש עריכותיה ואת זה לעומת זה כל תיבה שקולטתו המעוות במבטותיה אשר לא שם לבו בשמירה מעולה בזהירותוה. ובזה השער נכלל ג"כ כוונת איש"ר וגודל מעלותיה:
1
ב׳הנה גודל מעלת איש"ר ידועה מגמרא הקדושה בפ' כל כתבי כל העונה איש"ר בכל כחו קורעין לו גז"ד של שבעים שנה. אר"י אפי' יש בו שמץ ע"ג מוחלין לו כו' ולגודל שבחו אומרים אותו בלשון תרגום בכדי שלא יתקנאו בו המלאכים שאנו משבחים שבח נאה כזה. וז"ל הזה"ק פ' תרומה דקכ"ט ע"ב ת"ח קדושתא דא (ר"ל דאיש"ר) לאו איהו כשאר קדושאן דאנן משלשין אבל קדושתא דא איהו סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלק' יקרא דקב"ה על כלא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף איש"ר מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קב"ה ביקרי' על כלא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקרי' ואדכר לבנוי ואדכר לשמי'. ובגין דקב"ה אסתלק ביקרי' בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה ובלישנא דא על כרחי' דס"א אתכפי' ואתחבר חילי' ואסתלק יקרא דקב"ה ותבר מנעולין גושפנקין ושלשלאן תקיפן וקליפין בישין ואדכר קב"ה לשמי' ולבנוי. זכאין אנון עמא קדישא דקב"ה יהיב לון אוריתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי עכ"ל, ומאמר זה הובא ג"כ בב"י בטור א"ח סי' נ"ו. ובפ' פנחס דף ר"כ ע"א ז"ל פתח ואמר משמי' דר' פנחס כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כו' ע"ד תנינן כל העונה איש"ר מברך בכל כחו דא איהו כחו ודאי אצטרך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתקף אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גוי קודשא ואתבר חילא ותוקפא דס"א וע"ד בכחך אצטרך למעבד רעותא דמארך. עכ"ל בקיצור. אחי ורעי ממאמרים אלו יכול אדם להתבונן איך ראוי לכוין בעניית איש"ר ואיך ישתדל האדם בתמידות לענות אותו כי בענייה זו משבר כל הקליפות וסטרא אחרא ומשפילם עד לעפר וכבודו של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה נתגדל ונתקדש ונתעלה בכל העולמות וזוכר אז לשכינה הקדושה לבניו לגואלם כדאי' בפ"ק דברכות בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים איש"ר בכל כחו הקב"ה מנענע בראשו ואומר כו'. ול' בכל כחו הנאמר בגמר' הקדושה בודאי כולל ב' פרושים פי' רש"י בכל כחו בכל כוונתו גם פי' הפסיקתא שמביא התוספת שבכל כחו משמע בכל כחו ממש. וכן מפורש בזה"ק הנ"ל ולאתבא בחילא תקיף (פי' בכח גדול) גם בזהר פנחס הנ"ל ז"ל ודאי אצטרך לאתערא כל שייפוי בחילא תקוף (פי' שצריך האדם לעורר כל אבריו בכח גדול בעניית איש"ר). ומכאן מודעה רבה להוראתו בקדושת איש"ר שבודאי צריך האדם שיתעורר כל אבריו וחושיו ומחשבותיו ויענה בקול גדול ועתה אנוש כערכי אאלף בינה להבין ולהשכיל גודל פעולת איש"ר והוא בהיות ידוע שעתה בעוה"ר בגלות המר נתמעט ונשפל כביכול כבוד יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. בין האומות עע"ג כי היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו כי אלינו עם קדוש יאמרו הגוים איה אלהימו צור חסיו יקמו ויעזרכם יהי עליכם סתרה. ראו עתה כי עונותינו הטו כל אלה וחטאותינו מנעו הטוב ממנו ואנחנו הגרם בנזקין כי בעונות שאנו עושין מתגברים כח הקליפות וחוטפים כל השפע הנמשך לנו מעולמות העליונים ונותנין אותו לאומות העולם. לכן כל הגוים יושבים שלוים ושקטים בבטח ושלוה מהם אפרכים מהם דוכסים מהם מלכים ובזה נתגבר כח הקליפות ביותר ואנחנו עם קדוש בנים לה' ב"ה וב"ש עתה עניים ודווים וסחופים נבזים ושפלים בין האומות בזוזי דבזוזי כל היום וכל הלילה לא יחשו מאונאת דברים לנו. ובודאי ראוי למי שנגע יראת ה' בלבו ישב בדד ויבכה שעה אחת בכל יום ויפול מלא קומתו ארצה ויתן בעפר פיהו ובכו הרבה בכה עד שלא ישאר בו כמעע כח לבכות עוד ולזעוק את פני המלך ה' צבאות על חילול שמו הגדול והנורא בין העמים עובדי אלילים ופסל מסכה וביחוד בשעה שאומר תפלות ותחנונים המדברים מעין זה וביחוד במזמורים של תקון חצות ואף מי שאין ביכולת טבעו להיות זולף דמעות עכ"פ יתאונן בתאני' ואנ' במענה, כתנון ובנות יענה. ויהי לבו דוה עליו בצער גדול ואנינות ע"ז אוי לנו ואוי לנפשנו כי בעונותינו נתחלל ג"כ שמו הגדול והנורא ית' ויתעלה והצער הגדול שמגיע להשכינה הקדושה כביכול ע"ז. אך זה ידוע שבכל התפילות שאנחנו מתפללים להבורא ית' ובכל השבחים שאנחנו משבחים אותו ית"ש ויתעלה בזה אנו משברים ומשפילים כח הקליפות מאד ומאד ונתגדל ונתקדש כבודו של הבורא ית' בכל העולמות עליונים ותחתונים ובפרט בתפלה מיוחדת זו של איש"ר אנו מתפללים ומשבחים ומפארים אותו ית"ש ויתעלה בשבחים גדולים ונפלאים ולכן נתקנו בל' תרגום מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח גדול ונאה כזה ויקטרגו עלינו ע"כ אומרים בל' תרגום שאין המלאכים מבינים אותן כנ"ל ולפי שעיקר התיקון של השבח הזה הוא שעל ידה יתגדל ויתקדש שמו הגדול מכל העולמות כמבואר לעיל בזה"ק הנ"ל אבל קדושתא דא כו' תברא מנעולין וגושפנקין דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרי' דקב"ה על כלא כו'. לכן איתא בכתבי האריז"ל שבעניית איש"ר יקבל אדם על עצמו מסירת נפש כי ע"י עבודה זו של מסירת נפש במחשבה יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות יותר ויותר כנ"ל שער הא' לכן האדם הגורם בעניית השבח הזה כ"כ כבוד וגדולה להבורא ית"ש בכל העולמות כנ"ל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו גדול מאד וז"ל זה"ק פ' בראשית דף ל"ח ע"ב היכלא תניינא היכלא דא קיימי לגו מהאי היכלא קדמאה כו' בגו האי היכלא אית נהירו חד כליל מכל גוונין ואיהו נהיר מעילא לתתא. בהאי היכלא קיימין אנון דסבלי יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין לאתתקנא והוו מודן ומשבחין למאריהון כל יומא ולא הוי מבטלין צלותייהו לעלמין. לגו מהאי היכלא קיימין כל אנון דמקדשין בכל חילא שמא דמריהון ואתיבו איש"ר מברך בכל חילא ואלון אינון קיימין לגו בגו האי היכלא וההוא נהורא דכליל בכל גוונין נהיר להון כו' ועילא מנהון משיח דאיהו אעיל וקאים בינייהו ונחים לון כו' עכ"ל ומוכח בל' הזה"ק שכתב ועילא מנהון משיח דאיהו אעיל וקאים בינייהו ונחים לון שהיה להם צער ואנינות גדול בענייתם לכן משיח מנחם אותם. לכן יזהר האדם מאוד בזה שיכניס בלבו אנינות וצער גדול בעניית איש"ר ויחשוב עד מתי יהיה שמך הגדול מחולל בין הגוים עובדי פסילים ואחר שיסיים תבות יתברך יקבל עליו מסירת נפש כנ"ל ואח"ז יסיים עד דאמירן בעלמא ויענה אמן אחר סיום הש"ץ כשיאמר ואמרו אמן. וראוי להתבונן שהז"ק בפ' תרומה הנ"ל קורא לענייה זו של איש"ר קדושה בהיות כי בעניי' זו מקדשים שמו הגדול בכל העולמות לכן יזהר האדם מאוד לענות קדושה העצומה זו בכוונה עצומה מאד ובכל עוצם כחו ודי בהערה זו ומכלל מאמרי הזה"ק הנ"ל מגודל מעלת איש"ר יקנה בינה איך שיזהר האדם מאד להתפלל בתמידות עם הצבור ולא יתפלל ביחידות בביתו כלל בשום אופן אם לא אונס גדול של חולי ח"ו כי יאבד טובות הרבה של עניית איש"ר כמה פעמים בבה"כ עם הצבור וגם מונע טוב מבעליו בהיות לאל ידו לעשות טובה ע"י ענייתו לרשעים בגיהנם וימנע מרשעים אורם בזה וז"ל הזה"ק פ' נח ד' ס"ב ע"א בתוספתא מאו אנון דחמאן ולא חמאן אטימין אודנין סתימין עיינין לא חמאן ולא שמעין לא ידעין בסוכלתנא כו' לא אכתבו בספרא דוכרניא אתמחון מספרא דחיי כד"א ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ווי לון כד יפקון מהאי עלמא ווי לון מאן יתבע לון כד יתמסרון בידא דדומה ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מנין כו'. בזמנא דישראל אתיבו בקול רם איש"ר מברך קב"ה אתמלי רחמין וחייס על כלא ורמיז למלאכא דממנה על תרעא דגיהנם כו' ואתיבו תננא לאחורייהו ורווחין שעתא ופלגית שעתא ולבתר תייבין לאשייהו וכן תלת זמנין ביומא ובכל זמנין דאמרי ישראל איש"ר מברך וכו' אנון רווחין לון. זכאין אנון צדיקיא דאורחיהו מנהרן בההוא עלמא לכל סטרין כד"א ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום עכ"ל ודי הערה בזה.
2
ג׳הנה פי' המלות של קדושה זו רובם ככולם בנקל להבינו אך לתועלת אנשים כערכי אעתיק לפניך פי' אבודרה"ם להטור באיזהו מלות הקשים הבנתו בהשקפ' ראשונה. וימליך מלכותי' כלומר שירא' מלכותו עלינו. האבודרה"ם. לעילא מן כל ברכת' ושירת' תושבחת'. כלומר למעלה מכל שירות ושבחות שהאדם מהלל ומשבח למלך ב"ו יהיה שבחיו של הקב"ה. נחמתא. כלומר יתנחם בנחמות ציון יותר משאר נחמות של בנ"א עכ"ל האבודרה"ם ובטור א"ח סי' ל"ו כתב וז"ל ותקנו לומר ונחמתא משום מאי דכתיבנא שהקב"ה כביכול מתאונן על גלותינו ע"כ אנו מתפללים שיתנחם בקרוב וימהר לגאלינו עכ"ל הטור. דאמירן בעלמא ז"ל אבודרה"ם. כלומר האמורות בעולם לבנ"א לשבחם בהם עכ"ל. וכתב עוד וז"ל כתב רב נחשון גאון שיש בקדיש ד' כריעו' של חובה ואחת של רשות. יתגדל ויתקדש כורע. בעגלה ובזמן קריב כורע. יתברך וישתבח כורע. שמי' דקודשא בריר הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעה של רשות היא. וכן כתב רבינו סעדי' עכ"ל. עוד ז"ל שם פי' הפורס על שמע. המברך ברכות שמע כי ע"פ הוא יברך את הזבח תרגום ירושלמי ארי הוא מפרס על נכסתה עכ"ל אבודרה"ם. ואחר שאמר הש"צ ברכו את ה' המבורך יענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד בשמחה רבה ועצומה עד מאד כי הוא שבח גדול ועצום מאד כמבואר בזה"ק גם תקון גדול בעולמות העליונים כמבואר בכתבי האריז"ל וז"ל זה"ח ד' ע' ע"ב חלון אחרא דבסטר צפון בי' קיימן כו' ותמן אית חד היכלא מרקמא בכמה גוונין בכמה ציורין ובי' קיימין כל אנון דמקדשין שמא דמריהון באמירה בכל יומי' דמברכין לי' ואמרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד ומקדשין ליה לבתר בקדושה משולשת כו' והחזן אומר ברכו את ה' והוא אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד וכיון דמברך למארי' מתמן שרותא דצלותא לצלאה ועל דא שריאן קדושאן זכאין אנון דמברכי (פי' עניית ברוך ה' כו') ומקדשי (פ' עניית הקדושה) למאריהון בכל יומא ברעותא דלבא בההיא שעתא אוליפנא דלית רשו לצלאה צלותא בעשרה עד דמברכין לקב"ה בשרותא דכולא (פי' עניית ברוך ה' כו') וכיון דמברכין ליה צלו צלותיהן. עכ"ל בקצור ודי בהערה זו:
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳ברכות יוצר אור וממנה ואילך ראוי להתפלל בהתלהבות יותר עצומה כי ק"ש וברכותיה הם תקונים בעולמות יותר עליונים מתקוני הזמירות כמבואר בכתבי האריז"ל. ואעתיק ההיכלות דיוצר מזה"ק בכדי להלהיב לב האדם אל גודל כונתם וז"ל פ' פקודי ד' ר"ס ע"ב זכאין אנון דידעין לסדרא יחודא דמאריהון כדקא יאות ולמיהך באורח קשוט בגין דלא יטעון ברזא דמהימנותא ת"ח בהיכלין אית רזא עילאה גוי מהימנותא כו' בשבעה היכלין אלין שלימו דלעילא כד אשתלים דא בדא ואעלו צלותין ובעותין דמאן דידע לסדרא לון לאתקנא לון לעילא כו'. היכלא קדמאה יוצר אור ובורא חשך נהירו דאבן טבא ספירו דאבן טבא כו' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כלהו אופנים וגלגלים מלאה הארץ קניניך וגו' המלך המרומם שמא קדישא יאהדונ"הי כללא דשמא שלים בתרין שמהן ודא הוא סליק באוירא ומתנשא מימות עולם. היכלא תנינא אל ברוך גדול דעה אורפני"אל רזין דכליל אתוין זעירין דאלפא ביתא הכא אנון דקאמרי קדוש וברוך והכא איהו. קדושה וברוך כבוד ה' ממקומו. היכלא תליתאה לאל ברוך נעימות יתנו. היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית בגין דהכי מתגלגלין נהורין ודינין דעלמא מאן דאיהו לחיים מתחדש כמלקדמין לאתקיימא בעלמא בנהורא דימינא דאקרי אל. היכלא חמישאה היכלא דא דאקרי אהבת עולם (ובנוסח אשכנזים אהבה רבה) ודאאיהו משיכאן דרחימותה דהיכלא דאקרי אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה. היכלא שתיתאה אמת ויציב ונכון וקיים ובעינן דלא לאפסקא בין היכלין אלין לאלין דהא במשיכו דצלותא ורעותא מתחברו כחדא ואתקשרן אלין באלין ברזא דשמהן קדישין דשליטין בכל חד וחד. היכלא שביטאה רזא דרזין בלחישו ולא אשתמע (פי' תפלת י"ח) אלא הכא איהו רעותא כו' עכ"ל. ומכאן ואילך מפרש והולך תפלת י"ח ע"פ הסוד ממאמר זה יתבונן האדם גודל התקון של ברכת ק"ש בעולמות העליונים וצורך הכוונה בהם שכתב הזה"ק הנ"ל דהא במשיכו דצלותא ורעותא (פי' כונת הלב) מתחברן כחדא כו'. ודי בהערה זו. הנה פי' המלות של ברכה זו נקל הבנתו אך יאמר האדם התיבות במתון אזי יתלהב לבו ממילא אל אהבת הבורא ית"ש ויתעלה בשבח גדול כזה. כשיאמר תיבת יוצר אור ראוי שיפתח עיניו ויכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורת ה' במאורי אור שברא וע"ל בברכת פוקח עורים. וכשיאמר ובורא חשך ראוי שיסגיר עיניו ויחשוב גבורת ה' של בריאת החשך. ובתיבות ובורא את הכל יכוין במחשבתו בשמחה עצומה בזה הלשון אתה הבורא כל העולמות עליונים ותחתונים וישמח שמתה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. וזולת כוונת האריז"ל ראוי ג"כ לאדם לכוין כל כוונות אלו הפשטיות ובשעה שאומר יוצר אור ימשמש בתפילין דיד ובבורא חשך ימשמש בתפילין של ראש האריז"ל וכבר כתבתי לעיל הכוונה בעת משמוש התפילין ויזהר האדם בה. בתבות ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית יחשוב האדם במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה ע"ז שלא ישתנה תפקידם של השמש וירח גם בסבוב הליכתם בגלגל כמ"ש ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור גבורות ה' בזה. גם בפסוק מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית יחשוב במחשבתו החכמה הנפלאה שבכל הברואים דרך כלל ויחשוב בזה גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה. ובתבות המלך המרומם לבדו מאז המשובח והמפואר כו' ישמח שמחה עצומה בגודל מלכותו ית"ש ויתעלה. אל ברוך גדול דעה שנתקן על סדר א"ב הובא בזה"ק גודל מעלתה ותקונה בעולמות העליונים ויזהר האדם לאומרם במתון ובכוונה עצומה ואעתיק מאבודרה"ם פי' על כמה תבות. וז"ל גדול דעה על שם גדול העצה. טוב ע"ש וירא אלהים כי טוב ועל שם הודו לה כי טוב. יצר כבוד לשמו ע"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כלומר שהוא מתכבד עם בריותיו שיצר וכאלו יצר הכבוד לשמו. מאורות נתן סביבות עוזו על שם ונהורא עמי' שרי'. פנות צבאיו קדושים. כלומר שנקרא קדושים ופי' פנות שרים מל' גשו הלום כל פנות העם. על שבח מעשה ידיך על שם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והוא חוזר על מה שלמעלה הימנו. כלומר שהוא מבורך בשמים ובארץ על כל שבח מעשה ידיו שעשה למעלה ולמטה. בורא קדושים אלו המלאכים עכ"ל האבודרה"ם ועל תיבות יוצר משרתים ואשר משרתיו איתא בטור סי' מ"ט ז"ל יוצר משרתים אותם המתחדשים בכל יום ואשר משרתיו מעולם כגון מיכאל וגבריאל כולם עומדין לפניו כו' עכ"ל הטור:
7
ח׳לאל ברוך נעימות יתנו כו' כל התוארים מתבות כי הוא לבדו כו' אפי' תיבת הו"א נתקנו על סדר מדות וספירות העליונים הקדושים ויזהר האדם מאוד לאומרה במתון ובכוונה עצומה ואם היה לאדם איזה חולי בבני ביתו ונתרפא ראוי שיתן בלבו שבח והודאה להבורא ית' על רפואתו כשאומר בורא רפואות. בתיבות נורא תהלות יזהר לכוין היטיב כמ"ש למעלה בשירת הים. ובתבות אדון הנפלאות יכוין ג"כ הכוונה שבארתי בישתבח. ובתבות המחדש בטובו בכל יום כו' יחשוב הכוונה ממש מ"ש בתחלת הברכה בתיבות ובטובו מחדש בכל יום. גם בתיבות כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח וביחוד בחתימת הברכה בא"י יוצר המאורות יחשוב בשמחה עצומה כמה פעמים גבורות ה' בזה היצירה של המאורות. ובעניית אמן של ברכה זו יכוין ג"כ כוונה זו ממש של חתימת הברכה בשמחה עצומה:
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״דאהבה רבה אהבתנו אעתיק לשון מהרח"ו בשער הקדושה בענין מ"ע דאוריתא שמבא' שם והוא מזהר פ' ויקהל ד' ר"א ע"א אך בזהר מאריך ולשונו אקצר וז"ל ליראה את ה' בקרבנות השחר ובזמירות. לאהבה את ה' בברכ' אהבת עולם (בנוסח האשכנזים אהבה רבה) ובפסוק ואהבת את ה' אלהיך. לברכו בישתבח וביוצר המאורות ובכל ז' ברכות של ק"ש בבוקר ובערב. לקדש את שמו ית' במסיר' נפשו במחשבה בפסוק שמע ישראל ה' אחד. לקדש את שמו בנקדישך (פי' בקדושה בנקדש את שמך בעולם כו') למסור נפשו במחשבה עכ"ל מהרח"ו ז"ל. ואסביר לאנוש כערכי מ"ש הזה"ק שמ"ע של יראת השם הוא בזמירות ומ"ע של אהבת השם הוא בברכת אהבה רבה לכאורה הסברא להיפך שפסוקי דזמרה צריך האדם לומר בשמחה עצומה מאוד כשמו כן הוא פסוקי דזמרה ובודאי השמחה והחדוה בא מחמת אהבה וברכת אהבה רבה היא תפלה נוראה ושייך בה יראת השם. אך האמת יורה דרכו ע"פ שכל פשוט והוא זה בהיות כי מה שמזמרים לפני המלך שבחיו ותהלותיו לפעמים יצוייר בזה שהוא מפאת גודל יראת המלכות אף שבלבו אין אהבתו שלימה כ"כ אך תהיה יראתו על פניו ע"כ הוא בא אל שולחן המלך לומר לפניו תהלותיו ושבחיו ובודאי מי שאינו חושש כ"כ ליראתו אינו בא לזמר עם אותם המזמרים לפניו תהלותיו מחמת גודל יראתם אותו כי הולך הוא אחרי תאוותיו באותו שעה בהיות שאינו חושש ליראתו כ"כ. ולא כן האיש אשר יחשב לו ענין עבודת המלך לזכייה גדולה וע"כ הוא בא אל המלך ויפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו להעביר אליו השקפת חכמתו הגדולה לטובה לקרבו אל עבודתו ובתחבולות יעשה לו המצאה בעצה נכונה איזה הדרך ישכון אור איך לירא מפניו יראה אמתית ואיך לאהוב אותו אהבה עצומה ואיך יכול להזהר במצות המלך לקיימם נכרים דברי אמת כי בקשת תחנתו זו בא מפאת גודל אהבת המלכות וגודל תשוקתו לעבודתו ולעשות לו נחת רוח בתמידות ומגודל הבקשה והתחנה והבכי' שאנו רואים שנפשו בשאלתו ופלגי מים תרד עיניו בבואו לפני המלך שימציא תחבול' על כל הנ"ל מזה ניכר אמית' הדברים גודל תשוקת אהבתו אל המלך משא"כ באדם שאינו נותן דעתו כ"כ אל גודל הבקשה מלפני המלך אל כל הנ"ל ודבר זה א"צ ראי' כי חוש השכל תעיד ע"ז. הנה כמו כן על דרך זה ישכון אור של קיום מ"ע של אהבת השם ית' ויתע' שנזכר בתורתינו הקדושה כמה פעמים תקנו לנו אנשי כה"ג ברכה זו של אהבה רבה לומר בכל יום להראות בזה גודל אהבת האדם אל המקום ב"ה יתעלה ויתרומם זכרו לעד שמבקש ומתחנן לפניו ית"ש שימציא לו תחבולות לעבודתו וליראתו ולאהבתו בנוסח אבינו מלכנו בעבור אבותינו כו' כן תחננו ותלמדנו כו' המרח' רחם אלינו ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' כדי לקיים בזה מ"ע של יוצרנו ובוראנו שצונו בתורתו הקדושה לאהוב את השם יתעלה ויתרומם זכרו לעד אמן. ודי בזה למבין. לכן בהתחלת הברכה כשאומר האדם אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו צריך להכניס בלבו אהבה רבה ועצומה להבורא ית"ש ויתעלה מאחר שמודעת זאת שחביבין ישראל לפני המקום וחבה יתירה הוא שנודעת להם האהבה רבה שאהב אותנו ה' אלהינו ית"ש לכן את זה לעומת זה צריך האדם ג"כ בהוציאו הדברים האלה מפיו להראות בלבו עוצם אהבתו אל הבורא ית"ש ויתעלה ויזהר מאוד בזה כי הוא מ"ע דאוריתא כנ"ל ואחר זה מתוך תשוקת אהבת הבורא שבוער בלבו יתפלל מלפניו בנוסח הברכה שיתן לו לב להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות וליחד לבבו לאהבה וליראה אותו ית"ש. וכוונתו יהיה בכל נוסח הברכה שיוכל בתמידות לעשות לו ית"ש נחת רוח וביחוד בחתימת הברכה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה יזהר האדם מאוד בקיום מ"ע זו של אהבת השם דהיינו שיכניס בלבו אהבה עזה ועצומה בכל עוצם כחו אל הבורא ית"ש ויתעלה כפי גודל אהבת הבורא ית' אלינו עם קדוש כמו שאומר הבוחר בעמו ישראל באהבה כן החיוב עלינו עם קדוש להכניס בלבנו גודל אהבת יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה וז"ל בתקונים תיקון א' דף י"ח ע"א כי עזה כמות אהבה תקיפא איהי אפרשותא דקב"ה ושכינתא מישראל כפרישא דרוחא ונפשא מגופא ותו כי עזה כמות אהבה כד ישראל מיחדין שמא דקב"ה ברחימ' ואמרי הבוחר בעמו ישראל באהבה עכ"ל התקוני' לכן יזהר האדם מאוד כשיסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה ליתן בלבו ובמחשבתו שבח והודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד להבורא יתב' שמו על שזיכה אותו ג"כ להיות בחלקו וגורלו הקדו' בעמו הישראלי הקדושים ויכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אמן. ודי בהערה זו:
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״אהנה קודם שאבוא לבאר ביאור הק"ש אעתיק כמה מאמרים מזה"ק בקצור נמרץ המבארים גודל מעלת ק"ש וגודל החיוב ליחד היחוד בפסוק שמע בכדי להלהיב לבב אנוש כערכי בקריאתה וז"ל בפ' ויחי ד' רמ"ב ע"א הכי אוליפנא בשעתא דנשמתא נחתת לעלמא כנסת ישראל עלת עלה בקיומא דאומוא' דיחזי למלכא ויודע לי' רחימותא דילה לגבי' בגין לאתפייסא בהדי'. ובמה בגין דחיובא על ב"נ ליחד שמא קדישא בפומא בלבא ובנפשא ולאתקשרא כולא כשלהובא דאתקשרא בטפסא (פי' כשלהבת הקשורה בגחלת) ובההוא יחודא דעביד גרים לאתפייסא מלכא במטרוניתא ואודע לי' למלכא רחימותא דילה לגבי' עכ"ל. ובפ' תרומה ד' קל"ג ע"ב ז"ל בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ישראל ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימא דעלמ' עלאה חד נהירו וההוא נהירו בטש גו בוצינא דקרדוניתא ואתפלג לע' נהורין ואנון ע' להטין ע' אנפין דאילנא דחיי כדין ההוא אלנא סליק ריחין ובוסמין וכל אלני דגנתא דעדן כלהו סלקי ריחין ומשבחן למאריהון דהא כדין אתתקנת מטרוניתא כו' עכ"ל. ובדף קל"ט ע"ב ז"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאנון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ליכוין כל חד בהו כו' כדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא ב"נ כאלו קיים אורייתא כלא דאיהי אתי' במ"ט פנים בכלא ועל דא אצטרך לכוונה לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד ולסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעין דקאמרן כו' זכאה חולקי' מאן דיתכוין בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנות' עכ"ל. ויקרא פסוק היחוד בקול רם כמבואר בש"ע גם בז"ח ד' ע"ז ע"ב:
21
כ״בוקודם התחלת ק"ש יחשוב במחשבתו קבלת קיום מ"ע זו של ק"ש ויחשוב במחשבתו בזה הלשון הריני רוצה לקיים מ"ע של ק"ש דשחרית או של ערבית שצונו יוצרי ובוראי ית"ש ע"כ. ויאמר תמיד קודם שיתחיל פסוק שמע ישראל ג' תבות אל מלך נאמן להשלמת רמ"ח תיבות של ק"ש כי אם כשאדם רוצה לקרות ק"ש כתקונה בכוונה עצומה בלתי אפשרי לסיים בתמידות בשוה עם הש"ץ שיוכל לכוין לג' תבות שאומר הש"ץ ה' אלהיכם אמת והשלמת הרמ"ח תבות דק"ש בג' תבות אלו אל מלך נאמן מרומז ג"כ בתקונים תיקון י' דף כ"ו ע"א:
22
כ״גוצריך האדם לשום כלעוצם כחו ביחוד זה דהיינו שיאמר הפסוק שמע ובשכמל"ו בכל עוצם כחו ואיבריו ומוחו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג ע"א בר"מ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. פקודא דא ליחדא שמי' דקב"ה בכל יומא דהא כמה דמיחדי שמא דקב"ה לתתא הכי אתיחד שמי' לעילא אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא. מאן דמיחד שמי' דקב"ה ישוי לבי' ורעותי' בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי (פי' איבריו) בההיא יחודא בההוא רעותא למהוי כלא אחד כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלא חד. בשעתא דאתי ב"נ ליחדא שמא דקב"ה כל חילי שמיה כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנ' ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא. כלהו מתתקנן בתקוניהון כדקא יאות. כו' כיון דאתיחדן שייפין כלהו ברזא חדא דיחודא חדא. כדין אקרי קרבן שלום עכ"ל:
23
כ״דהנה אחיי ורעיי על יחוד זה נצטוינו אנחנו עם קדוש בתורתינו הקדושה ליחד יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד תמיד בכל יום פעמים באהבה בפסוק שמע ישראל שעיקר מצות היחוד הוא בפסוק זה. ואף שלכאורה היה נראה שיוצא האדם ידי חבתו של מצות היחוד בהבנת פי' המלות לבד שאומר בשפתיו שה' אלהינו הוא ה' אחד אך בודאי צריך שיקבל בלבו מה שמוציא בשפתיו כי עיקר מצות היחוד הוא בלב ובמחשבה כמו שמפורש במשנה למה קדמה שמע לוהי' אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ואין קבלה אלא בלב כמו שיבא באורו בעז"ה בפרקים הבאים:
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״האתה הראתה לדעת בפרק שלפנינו שעיקר עבודת היחוד הוא בלב והמחשבה. מעתה הגיע שעת הביאור בעז"ה לבאר איכות היחוד בכוונתה. הנה הכוונה הפשוטה של תבות שמע ישראל כתב אבודרה"ם וז"ל וזה הוא דרך עדות כאלו כל אחד אומר לחברו שמע שאני מאמין שה' אלהינו הוא יחיד בעולמו לכן תמצא ע' של שמע וד' דאחד אותיות גדולים שהוא סי' ע"ד רמז לעדות. עכ"ל. ובזהר חדש דף ס' ע"א ז"ל פתח ואמר האי קרא תינח בשעתא דאמרו בנין דיעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא כלא עלמא אמרו שמע ישראל למאן ישראל אמרין אלא הא תנינא יעקב אבינו לא מת והקב"ה חתים לי' גו כורסא יקרי' למהוי תדיר סהדא על בנוי דקא מיחדי שמי' דקב"ה כדחזי בכל יומא תרי זמנא וכד אנון מיחדין שמי' דקב"ה אמרי שמע ישראל הוי סהיד עלן דאנן מיחדי שמי' דקב"ה כדקא חזי בההיא שעתא נטלי לי' ליעקב בארבע גדפין פרישן לארבע סטרי עלמא וסלקי לי' לקמי קדישא עלאה ומברך לי' בשבע ברכאן פתח ואמר זכאה איהו אבא דזרע דא אוליד בארעא זכאין אנון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי. בההי' שעתא כל אנון חילי דשמי' פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויעקב מתעטר בתליסר נהרי אפרסמונא דכיא וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי ולא שבק דינא תקיפא לשלטא עלייהו כו' עד כאן לשונו. ויש עוד כוונה בזה"ק שתבות ישראל קאי על הקב"ה שנקרא ישראל שבכמה שמות נקרא הבורא ית"ש ויתעלה הוי"ה ב"ה אדני אלהים צבאות ושארי שמות ונקרא גם כן ישראל שפירושו יש"ר א"ל והכוונה בשתי תבות שמזכירים שמע ישראל כאלו האדם מדבר לנוכח הקב"ה שמע אתה הקב"ה שנקראת ישראל שאני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה הוא ה' אלהינו ואתה הוא ה' אחד ואף שבזה"ק כוונה זו עמוק עמוק מי ימצאנה אך אני לא באתי לגלות מסטורין רק לפרש תיבת ישראל ע"פ הזה"ק ע"ד פשוטו הנה יודע כמביא למעלה השבח אותן שני התיבות שמע ישראל ג' פירושים והבוחר יבחר ובלבד שיכוין לבו:
35
ל״וועתה בעז"ה נבאר הד' תבות ה' אלהינו ה' אחד שבהם עיקר היחוד. הנה שורש היחוד הוא שני דברים הא' האמונה והב' הקבלה. האמונה הוא בשעה שיאמר האדם תבות ה' אלהינו ה' אחד יתאמת אמונה שלימה ואמתית שכן הוא באמת שה' אלהינו הוא ה' אחד יחיד ומיוחד. והקבלה הוא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים בשלימות והוא קבלת עול מלכותו ואלהותו ואדנותו ית"ש ויתעלה עליו ועל בניו אחריו והיינו תיכף כשיסיים תיבת אחד יכוון במחשבתו בשמחה עצומה עד מאוד בכל עוצם כחו בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה וברורה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד ושאתה בראת כל העולמות עליונים ותחתונים לאין תכלית למספרם ושאתה היה הוה ויהיה ואני ממליך אותך ית"ש על כל אבר ואבר שלי לשמור ולעשות מצות תורתיך הקדושה וגם אני ממליך אותך על בניי ועל בני בני' עד סוף כל הדורות שאצוה את בניי ובני בניי שיקבלו עליהם את עול מלכותך ואלהותך ואדנותך וגם אצוה להם שיצוו גם הם את בניהם ובניהם לבניהם עד דור אחרון שכולם יקבלו עול מלכותך ואלהותך ואדנותך עליהם ויזהר האדם מאוד בכוונה זו להמליך אותו ית"ש על כל אבר ואבר שלו כי גודל מעלת' הובא בתקונ' תיקון ע"ד קל"א ע"ב וז"ל בקצור חמשין תרעין אלין דבינה ובה מיחדין כ"ה כ"ה אתוון תרין זמנין בכל יומא כו' ובכל אבר ואבר דאיהו נר דכל פקודא בעי ב"נ לאמלכא לקב"ה ולתקנא לי' אתר דכי' ונקייא לשריא לי' תמן ובגין דא צריך ב"נ לבערא מני' מכל אבר ואבר כל מחשבין והרהורין בשין דטנופין דאנון קליפין כו' ומאן דאמליך לקב"ה על כל אבר ואבר כאלו אמליך לי' על כלא עלמא ואגר דב"נ דאמליך לי' על כל אבר ואבר לא אתיהב רשו לגלאה דאלין אנון טעמי מצות דלא אתיהבו לגלאה בגין דלא יהא ב"נ עובד לקב"ה ע"מ לקבל פרס כו' עלייהו אתמר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק מלין עתיקין דלא אתמסרו לגלאה, עכ"ל, ודי הערה בזה, גם יזהר מאד ומאד בקבלת מלכותו ואלהותו עליו ועל זרעו דוקא ממש כמ"ש למעלה בנוסח של קבלת עמ"ש כי גודל מעלת קבלה זו מפורש בתורתינו הקדושה בפ' וירא בעת שהזכיר הבורא ית"ש ויתעלה גודל חבתו של אברהם אבינו באומרו כי ידעתי וגו' מכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה כי אם צדקת ה' אשר עשה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' שהרי מפורש בתורה שקיים א"א כל התורה כדכתיב בפ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי וארז"ל בגמרא הק' קיים א"א כל התורה כולה אפי' ערוב תבשילין הנה כל מעשיו הטובים גם העשר נסיונות שנתנסה א"א ועמד בכולם לא הזכיר הבורא ית"ש כ"א בזאת יתהלל למען אשר יצוה לזרעו אחריו שיקבלו עול מלכותו ואלהותו עליהם ועל זרעם כאשר קיים א"א ע"ה. ומזה יראה כל אדם בעין שכלו גודל מעלת קבלה זו. ובודאי מלתא דפשיטא הוא לכל משכיל שיעור ידידות אהבתו ית"ש שבקבלה זו ניכר אהבת הבורא ית' ויתעלה בלב האדם יותר מבכל קיום מצותיו ית"ש שבתורה הקדושה. ודי בזה למשכיל:
36
ל״זותיכף אחר שיגמור במחשבתו כוונת עול מ"ש בשלימות כנ"ל יקבל על עצמו מסירת נפש במחשבה שהצגתי בסוף שער הראשון. ומסירת נפש בפסוק זה של היחוד חיוב על האדם כמבואר בזה"ק בהרבה מקומות וז"ל בפ' פקודי ד' רנ"ג ע"ב בהיכלא דא אית תרין ממנן נהורין כו' ואלין קיימין לאשגחא על כל אנון דמיחדי יחודא דמאריהון ברחימו ומסרי נפשייהו עלי' ברחימו וסלקי ואסהידו לעילא עכ"ל בקיצור. ובפ' בלק ד' קצ"ה ע"ב ז"ל לבתר לשואה גרמי' גו אנון דמסרי נפשייהו על קדושת שמי' והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותי' בהאי קרא אתחשב לה' כאלו מסר נפשי' על קדושת שמי' עכ"ל וז"ל בפ' חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ד ע"ב אמר ר' שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות כסופין בשביל התורה הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו ומאתים על שמוסרי' עצמם בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו הנצחי בהאי פסוקא למסור נפשו על קדושת שמו מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו הה"ד כי עליך הורגנו כל היום א"ר נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעוה"ב עכ"ל:
37
ל״חוז"ל פ' ואתחנן ד' רס"ז ע"ב בקצור דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאנון דמסרי גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו אעלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכי' וקב"ה משתעשע בהו כו' עכ"ל, הנה עינך רואות מגודל עוצם נפלא השכר יעשה למחכה לו של מסירת נפש בפסוק היחוד גם מכל המאמרים האלו נשמע גודל החיוב למסור נפשו במחשבה בפסוק זה ובוודאי שארית ישראל לא יעשו זה ע"מ לקבל פרס הנזכר במאמרים הנ"ל כ"א מגודל אהבתו לית"ש וזכרו לעד כדי שיתקדש שמו הגדול בזה בכל העולמות וסוף הכבוד לבוא. ודי בזה. וזאת למודעי שאף שמלשון זה"ק בכמה מקומות משמע שחיוב של מסירת נפש בפסוק זה דוקא בתיבת אחד דבפ' משפטים ד' קי"ט ע"א ז"ל ומיחד לקב"ה בכל יומא למהוי מיתתי' באחד כגוונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאנון אח"ד כו' עכ"ל גם בפ' צו דף ל"ג ע"א ז"ל בכל יום ויום צריך ב"נ לאזדהרא בתיובתא ולממסר רוחי' לגבי' דיפוק באחד כו' עכ"ל. ובהקדמת תקונים ד' י' ע"ב ז"ל בקיצור והאי איהו רחימוי דמאריה' מאן דמסר נפשי' באחד ברחימו דמאריה כו' עכ"ל. הנה משמעות לשונם יורה שמסירת נפש יהיה בתיבת אחד דוקא אך צריכין אנו לומר שבודאי אין הכוונה בזה שיאריך בהברת התיבה דאחד עד שיכוין המסירת נפש כנ"ל כי מן הנמנע הוא ובלתי אפשרי שיאריך באות ח' דאחד כ"כ עד שיכוין פי' המלה של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולצייר במחשבתו איזה מיתה של מסירת נפש כי לא תושלם הברת המלה באות ח' אלא בהברת אות א' כי כשאדם מתחיל הברת אות ח' בקמ"ץ היינו חָ לא ירגיש הברת חָ רק בהתחלת המבטא אך אח"כ כשיאריך יותר לא ירגיש כלל הברת ח רק ירגיש הברת אָ והחוש עם השכל תעיד ע"ז ונמצא שלא יסיים בתיבת אחד חָד רק יסיים אָד וכאלו אמר אֶחָאָד וכן משמע מפרש"י בגמרא דברכות ד' י"ג ע"ב אהא דתני' סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת עכ"ל הגמרא. וז"ל רש"י ובדלי"ת. ולא בחי"ת דכל כמה דאמר א"ח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדמפרש לקמן. ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף בלא פתח ואין זה כלום עכ"ל רש"י ז"ל. הרי מבואר בלשון רש"י ז"ל שלא יאריך באות חי"ת כלל שעיקר ההארכה הוא באות דל"ת ולא באות חי"ת. אך בוודאי שכוונת הזוהר לממסר נפשו באחד רצונו לומר בהארכת כוונת תיבת אחד. ולכן צריך שתצא מפיו תיבת אחד מפורש היטב במבטא ויכוין פי' המלות של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולקבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל ובגמר מחשבתו יקבל על עצמו מסירות הנפש כנ"ל וכמו שאבאר בעז"ה למטה אך בכדי להוציא גם דעת היש מפרשים שמביא הטור ודעת הב"י יאריך קצת בחי"ת ועכ"ז יראה לזהר שלא יחשוב שום כוונה בהברת אות ח' כי דבר ברור הוא אם יכוין קצת כוונה בוודאי ע"י הארכה זו לא יאמר הברת אות חי"ת אלא בהתחלת המבטא ואח"כ ע"י אריכות הברתה קצת יסיים באות א' אֶחָאָד כנ"ל. אך באות א' יזהר שלא יאריך בה כלל וז"ל הזה"ק פ' שלח לך ד' קס"ב ע"א מאן דפסק יתפסק מאן דפסק מלין דאוריתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיני' קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך בי' גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד יצטרך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילי' ולא יעכב בהאי אות כלל ומאן דעביד דא יתארכון חייו עכ"ל:
38
ל״טוהנה ממאמרי הזהר הקודמים משמע מלשונם שיקבל מסירת נפש בפסוק שמע ישראל ע"כ זהו הדרך ישכון אור לצאת ידי שניהם שתיכף אחר אמירתו שמע ישראל ה' אלהינו ויכוין בכוונה עצומה בשמחה עצומה שאתה הוא ה' אלהינו אזי יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה ויכוין במסירת נפש זו שהמוסר עצמו למיתה להראות קבלת אלהותו ית' עליו באהבה עצומה ואחר שיסיים השני תיבות ה' אחד מפורש היטיב ויכוין פירושה היטיב שאתה יחיד ומיוחד בשמחה עצומה מאוד ויכוין כל הכוונות הנ"ל דהיינו חיוב האמנה האמתית וקבלת עול מלכות שמים עליו ועל זרעו אחריו כנ"ל יקבל עליו עוד מסירת נפש בציור של ג' מיתות האחרים. אך המסירת נפש יהיה בשמחה עצומה עד מאוד ויכוין שבמסירת נפש זו יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות וזהו דרך הנכון. ויזהר האדם בכל הכונות של פסוק זה עם המסירת נפש בכל הד' ק"ש של יום כנ"ל ואף שבתחלת ההרגל בהם יהיה האדם מוכרח להאריך בזה במחשבתו כי כל ההתחלות קשות ועל ידי זה לא יוכל להגיע לתפלות י"ח להתפלל עם הצבור אין בכך כלום כי בודאי תפלת הצבור נדחה מפני זה. אבל אחר ההרגל בקל יכול האדם לכוין כל הכוונות הנ"ל עם המסירת נפש של כל הד' מיתות באהבה עצומה מאוד בשעה מועט אך אחיי ורעיי דעת לנפשכם ינעם שקודם כל הכוונות יזהר האדם מאוד במה שמבואר בש"ע א"ח סי' ס"א סעיף י"ח וז"ל ידגיש י' של שמע ישראל שלא תבלע ושלא תראה אל"ף כו' ע"ש. והתחבולה לזה שיתן דעתו בהתחלת אמירת תיבה זו לנענע הלשון וישפיל אותו קצת לבין השניים אז בוודאי יצא מפיו הברת אות היו"ד אך אם לא יתן דעתו לזה קרוב הדבר מאוד שיצא אות א' לסיבת התחלפות אותיות האו"י והא"לף לקלות מוצאה הגרונית קופצות בראש וזה ברור וע"כ יזהר מאוד מאוד בזה. גם יזהר מאוד ליתן רווח להפרי' בין שם הוי"ה ב"ה לשם אלהינו כי אם לא יתן פירוד ביניהם ויאמר שני תבות אלו בהבלעה אחת ה' אלהינו יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבת אלהינו שהתחלתה באל"ף ויאמר במבטא יֶאלֹהֵינו כאשר בא זה בארוכה לעיל בשער הב' בפרק דקדוקי המלות. וגם שני תיבות ה' אחד אם לא יתן ריוח ופירוד ביניהם יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבות אחד ויקרא יֶאחָד כנ"ל וכן איתא להדיא בטור סי' ס"א ז"ל כתב רב עמרם וצריך להפסיק בין תיבה לתיבה דעל ההוא דאנשי יריחו היו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים מפורש בירושלמי שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. עכ"ל הטור. ובפרט בד' דאחד צריך האדם להזהר מאוד להרגיש במבטא היטיב כי בכח ההדגשה בנקל להתחלף עם הט' במוצאו דטלנ"ת מהלשון כידוע ואם לא יתן דעתו אל ההרגש' לא יאמר אֶחָד אלא אֶחָט. ובסמוך בעז"ה אציג הטעות של כל הק"ש שיוכל האדם לטעות בהם. ואחר שיזהר לומר התיבות של פסוק זה ככתוב יזהר ג"כ מאוד לומר התיבות בכל עוצם כחו של מוחו ואבריו וירגיש בעצמו שלא נשאר בו כח יותר ליתן באמירת תיבות אלו של היחוד כמ"ש במאמר הנ"ל דפ' ואתחנן דף רס"ג ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא כו' ובזה יעשה תקונים גדולים ונפלאים בעולמות העליונים הקדושים כמו שמבואר שם ג"כ כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד כו' ודי בהערה זו ומיד שיסיים הפסוק של שמע בכל הכוונות הנ"ל יאמר בלחש בשכמל"ו בכל עוצם כחו ג"כ ממש כמו בפסוק שמע ובשמחה עצומה עד מאוד על שיש לו מלך גדול כזה שלא תכזב מלכותו לעד ולעולמי עולמים כי ששה תבות אלו הם גם כן מעיקר היחוד כמבואר במאמר דפ' תרומה הנ"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברין כחדא וסליקין. גם במקומות רבים בזה"ק ובתקונים מלאים מזה. גם הפוסקים ס"ל כמו שצריך לחזור בפסוק שמע אם לא אמרו בכוונה כן צריך לחזור בתבות בשכמ"לו לכן יזהר האדם מאוד בכוונתם ודי בהערה זו. ומעתה נבוא שיעוריו בתודע כוונת פסוקי ק"ש על סדרן כיד ה' הטובה עלי:
39
מ׳ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. בה' תיבות אלו חיוב על האדם להכניס בלבו אהבה עזה ועצומה לאהבתו ית"ש ויתעלה ואהבה זו היא מ"ע עלינו עם קדוש מפסוק זה של ואהבת וגו'. ואם יתרשל האדם בזה מלבד מה שבטל וסילק מעליו מ"ע זו של אהבת השם יתעלה הנה גם הוא דובר שקרים רחמנא לצלן. והתחבולה לזה הוא שיתעורר כל איבריו ומוחו עם שאר חושי כחו בכח עצום ולהכין עצמו לזה להכניס אהבה עצומה בלבו אזי כפי השתדלותו להראות בו עוצם כחו כן יתוסף בלבו התלהבת האהבה עזה יותר ויותר ולהמשיל הענין הזה הוא במה שעינינו רואות באשה שנושקת בנה הקטן הנצמד בקירות לבבה מפאת אהבה העצומה התקועה בלבה אליו נושקת אותו בכל עוצם כחה ומשימת באהבת נשיקה זו כל כח מוחה ואבריה. כן הדבר הזה באהבת השם יתעלה ויתרומם זכרו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן דף רס"ז ע"א ואהבת דבעי ב"נ לאתקשרא ביה ברחימותא. דכל פולחנא עלאה דבעי ב"נ למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לן פולחנא כמו רחימותא דקב"ה. ר' אבא אמר הני כללא דאוריתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו דא אוקמוה חברים ות"ח לית לך מלה בחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחמים ליה כדקא יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך כו' עכ"ל בקיצור. והנה איך לא יתלהב לב האדם להכניס בלבו אהבה עזה אל השם יתעלה בכל עוצם כחו כנ"ל ודי בהערה זו:
40
מ״אובכל נפשך כדרז"ל אפי' הוא נוטל את נפשך. וע"כ שלא יהא דובר שקרים ח"ו צריך לקבל בזה על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה מד' מיתות:
41
מ״בובכל מאודך כדרז"ל בכל ממונך וע"כ שלא יהא דובר שקרים יצייר במחשבתו שאומרים לו השתחוה לכו"ם ואם לאו אנו נוטלים את ממונך ואומר להם קחו את ממוני ולא אכרע ולא אשתחוה ויצייר במחשבתו שנטלו את ממונו תיבה מלא דנרי זהב והלכו להם ונשאר בערום ובחוסר כל מפני אהבת ה' יתעלה ויתרומם. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. כשמסיים על לבבך יחשוב בזה הלשון אני מקבל עלי להיות בתמידות על לבבי האהבה הנ"ל. ושננתם לבניך יקבל על עצמו במחשבתו מ"ע זו בזה הלשון אני מקבל עלי ללמוד עם בניי תורתך הקדושה. וקשרתם לאות על ידך וגו' בשעת משמוש התפילין של יד ושל ראש בפסוק זה כמבואר בש"ע יכוין במחשבתו בזה"ל אלו התפילין לי אות שקבלתי עלי כל מה שאמרתי מפסוק שמע עד כאן. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך בפסוק זה יכוין במחשבתו בזה"ל אני מקבל מ"ע זו להיות על מזוזות פתחי פרשה זו לאות על קבלת אלהותו ומלכותו עלי. וכל כוונות האלו יהיו על לבבך בשמחה עצומה מאוד. וז"ל הזה"ק פרשת תרומה דף קס"ב ע"ב תליסר פקודין הכא בימינא. ואהבת את ה' אלהיך הא חדא. בכל לבבך תרין. ובכל נפשך ג'. ובכל מאודך ד'. ושננתם לבניך ה'. ודברת בם הא שתא. בשבתך בביתך הא שבעה. ובלכתך בדרך הא תמניא. ובשכבך הא תשעה. ובקומך הא עשרה. וקשרתם לאות על ידך הא חדסר והיו לטטפת בין עיניך הא תריסר. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך הא תליסר. עכ"ל. ואיך לא יתלהב לב האדם בקריאת כל התיבות של פרשה זו כי כמעט כל תיבה הוא מצוה בפ"ע. ודי הערה בזה:
42
מ״גפרשת והיה אם שמע בתיבות לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם יתעורר ג"כ בכל עוצם כוחו באהבת הבורא ית"ש ויתעלה כנ"ל בפרשה ראשונה בתיבות בכל לבבך. ובכל נפשכם יקבל עליו מסירת נפש כנ"ל בתיבות ובכל נפשך ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם יכוין במחשבתו בזה הלשון בקיצור נמרץ בשמחה עצומה מאוד אני מקבל עלי עול מצותיו. וקשרתם אתם לאות כו' בעת משמוש התפילין בפסוק זה יכוין ג"כ כנ"ל בפ' ראשונה. גם בפסוק ולמדתם אתם את בניכם. ובפסוק וכתבתם על מזוזות כו'. יכוין כנ"ל בפרשה הראשונה.
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״גפ' ויאמר כתב הש"ע יסתכל בציצית בשעה שאומר וראיתם אותו כ"כ האריז"ל. ומהרח"ו בספרו שער הקדושה חושב זאת למ"ע מן התורה. וכן פרש"י במנחות דף מ"ד ע"א אהא דאמר רב ששת כל שאין ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וחושב רש"י ז"ל וראיתם אותו למ"ע אחת. וע"כ צריך האדם להסתכל בציצית ולכוין בהסתכלות זו לקיים מ"ע של וראיתם אותו. וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. בתיבות ועשיתם אותם יכוין במחשבתו בזה"ל אני מקבל עלי לעשות כל המצות שיש ביכולתו לעשות וקבלה זו יהיה קבלה אמתית במחשבתו בשמחה עצומה מאוד. ולא תתורו אחרי לבבכם יקבל על עצמו האזהרה שדרז"ל מפסוק זה אחרי לבבכם זו מינות שלא יפנה מחשבתו אחרי אפיקורסת ח"ו. ואחרי עיניכם. ינשק הציצית וישימם על עיניו האריז"ל ויקבל על עצמו כדרז"ל ואחרי עיניכם זו עריות שלא יפנה מחשבתו בעריות ח"ו. אשר אתם זונים אחריהם דרז"ל זו עכו"ם ויקבל על עצמו שלא יפנה מחשבתו אחרי ע"ג ח"ו. ועשיתם את כל מצותי. יכוין מ"ע דזכרון שבת ששקולה ככל המצות האר"י ז"ל. אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. בכאן יתן האדם הודאה גדולה ועצומה להשם יתעלה בשמחה רבה ועצומה במחשבתו בזה"ל אני נותן לך ית' שבח והודאה גדולה ע"ז שהוצאתנו מארץ מצרים. ומ"ע זו של זכירת יצ"מ הזהיר הבורא ית' אותנו עם קדוש שלא נשכח מלבנו כל ימי חיינו כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ובודאי כוונת הבורא יתברך בצווי מ"ע זו זכרון תמידית דווקא בכדי שישים האדם אל לבו תמיד גודל הניסים והנפלאות והאותות והמופתים היוצאים חוץ מגדר הטבע שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים וצונו להיות על לבנו תמיד קבלת אלהותו ואדנותו ומלכותו בשמחה עצומה ולשמור מצותיו כל הימים וליטע בלבנו אהבתו ויראתו מגודל טובו העודפת עלינו בהוציאנו ממצרים כמפרש"י בחומש ע"פ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. וכן בפ' שמיני בפסוק כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים פרש"י ע"מ שתקבלו מצותי העליתי אתכם וכן בפ' אמור בפסוק המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים פרש"י ע"מ כן. וכן בפ' זו של ציצית בפסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים פרש"י ע"מ כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזירותי. ועוד כמה פסוקים המורים ע"ז. גם מכל התרי"ג מצותיו הקדושים לא קבע עלינו הבורא ית' במ"ע להרשימם אות תמידי בפועל על ידינו ובין עינינו רק הפרשיות של יציאת מצרים שהם קדש והיה כי יביאך ופרשת של קבלת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ופרשת קבלת עול מצותיו שהם שמע והיה אם שמע שד' פרשיות אלו הם פרשיות תפילין הרי אנו רואין שעיקר קבלת אלהותו ית"ש ויתעלה ועול מצותיו עלינו עם קדוש הוא ע"י זכרון י"מ. ומה גם כשישים האדם בתמידות אל לבו האותיות והמופתים והנפלאות של י"מ כנ"ל בא האדם בזה אל עוצם היראה והאהבה להבורא ית"ש מפאת גידל אלהותו בגבורותיו ונפלאותיו אשר הראה אותנו אלהים בי"מ כנ"ל. אך בשביל שלא יבא האדם לידי שכחה במ"ע זו קבעוה לנו אנשי כנסת הגדולה להזכיר בכ"מ שמסדר האדם שבחיו של מקום ב"ה וב"ש דהיינו בכל יום בשירת הים ובפ' ציצית ובברכות ק"ש שלאחריה באמת ויציב ובאמת ואמונה ובתפלת שבת בנשמת ממצרים גאלתנו כו' ובכל תפלת י"ח באתה בחרתנו ובנוסח הקידוש של שבת וי"ט ובברכת המזון ואז כשיזכיר האדם ענינה בפה בכל הענינים הנ"ל יתן אל לבו גודל אלהותו ית"ש ויתעלה בגבורותיו ונפלאותיו כנ"ל ויתן ע"ז הודאה ושבח עצום בלבו ובמחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה וזה ברור שהחיוב של השבח וההודאה להבורא ית"ש ויתעלה על גודל הטובה שעשה עמנו עם קדוש ביציאת מצרים חובה על כל אדם מישראל עם קדוש ליתן הודאה בשביל עצמו כאלו יצא הוא ממצרים ולא בשביל הדור ההוא בלבד שמחויב כל אדם לצייר במחשבתו שהבורא ית' ויתעלה הוציא ממש אותו ואת אשתו ובניו ממצרים כנזכר בהגדת פסח בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו כו' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותיצו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. עתה אחיי ורעיי אהובי נפשי איך לא יבוש האדם ופניו לא יחורו בעת הזכירו ענין י"מ בכ"מ שהוא מוזכר ולא יתן שום שבח והודאה בלבו ובמחשבתו בשמחה עצומה להבורא ית"ש ויתעלה על זה ויאמר רק המלות והתיבות בפיו ובשפתיו לבד כמצות אנשים מלומדה ועליו נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני וגו' אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה לכן יזהר האדם מאוד ומאוד בזה ודי בהערה זו וכשיסיים התיבות להיות לכם לאלהים יקבל על עצמו בשמחה עצומה מאוד אלהותו ית' שמו ויתעלה בזה"ל במחשבתו אני מקבל עלי מלכותך ואלהותך ועל זרעי וראוי גם כן לקבל על עצמו מיד מסירת נפש באיזה ציור מיתה להראות אמתית קבלתו ואח"ז יסיים תיבות אני ה' אלהיכם אמת בשמחה עצומה עד מאוד בקבלת אלהותו יתברך ויתעלה עליו כנ"ל:
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״דאמרתי אעלה בתמר לבית יעקב אלו האנשים כערכי לפנות לפניהם דרך כבושה וסלולה בדקדוקי התנועות. שם יהלכון בתיבות ובתנועות. ולהרים המכשול מדרך עמי בכל של שאלה הפרשיות של ק"ש כמ"ש לעיל בשער ג' פ"ב ומקומו מוזכר לו ג"כ התיבות בש"ע כגון תיבות שמע ישראל. והיו שזוהר עשה לתיבה לדקדק בו שלא יאמר אִשְרָאֵל. וְהָאוּ עי"ש בכדי שיה' מוכן לפני האדם ויקח מי המוכן לפניו למשמרת בלבו. ומקודם אעתיק מאמר א' מזה"ק. וז"ל הזה"ק בז"ח ד"ע ע"א א"ר פרחיה האלהים כד אסתכלנא בההוא חלונא קריב ההוא ממנא וענ"אל שמי' די ממנא בתרעא דבסטר דרום א"ל קום בקיומך וחמי האי חלון דלית רשו לאעלא תמן ולא למחמי ביה בר אנון דלעאן ק"ש כדקא יאות דכל אנון דלעאן ק"ש כדקא יאות שתין ממנין אעלין קמי' ומכתירין ליה בכתרין קדישין ואמרין ליה דא הוא כתרא דפלוני דלעא בק"ש כדקא יאות שאילנא ליה ואמרית מארי קריאת שמע כדקא יאות מאי היא אמר לי אי חסיד רזא עלאה איהו הכא בק"ש ואית בה ארבע פרשוין. פרשה קדמאה דיחודא דאיהו יחודא בתריסר תיבין שית תיבין ביחודא עלאה (פי' הפסוק שמע) ושית תיבין ביחודא אחרא (פי' בשכמ"לו) פרשה תנינא כו' א"ל אי חסידא תא חמי יקר דאנון דמיחדין שמא קדישא כדקא יאות ולעאן ק"ש כגוונא דא. אעילנא בחד היכלא ובההוא היכלא הוו שס"ה היכלין כחושבן יומא שתא אברהם יצחק ויעקב שליטין בההוא היכלא ואדה"ר בגוויהו ואמינא כמה חבילי נשמתן מתלבשין ברקימו דאילנא דחיי וכמה גוונין דיקרא עלאה ועיילין גו היכלא ויופי"אל רב ממנא על כלא רב ממנא דאור' בהדייהו פתחי ואמרו אתעטרי קדישי עלמא (פי' האבות) הא בניכון קדישן דקא מיחדי שמא קדישא ומכוונה ברעותא דפרשיין דק"ש ואדה"ר קא חמינא דמשתדל בנו ובשעתא דאעלת ק"ש דקרי ב"נ סליקת בקדמיתא להאי היכלא וארח בה אד"הר אי חסיר אות א' מק"ש לא מקבל לה דהא חסר בנינא דאדם דאנון רמ"ח באנון תיבין דחוזר ש"ץ ואי אשכח יתה כדקא יאות מקבל לה ונטלין לה אברהם יצחק ויעקב מני' ונשקין לה מאן חמי חדוה מאן חמי ערבובי בכל אנון צדיקיא דבגינתא דעדן דקא אתיין בההוא חדוה. ובשעתא דייתא לההוא עלמא (פי' אדם זה שקרא ק"ש כתקונה בלי חסרון אות א') מאן יחמי חדוה דלי' דאותבין לי' אבהן לגבייהו תרי זמנא ביומא ובכל יומא נחית עלי' טלא מריש' דמלכ' ובההוא טלא ידעי ואכלין מיכלא די מלאכי עלאי אכלין וידעי מה דהוה ומה דיהוי ומה דזמין למיהוי עד זמנא דקב"ה יוקים לגופו דסריחן בהאי עלמא ויוקים לון קב"ה בבנינה מתתקנא כדקא יאות כו' זכאה חולקי' דמאן דאמר לון בכל יומא ברעותא דלבא. עכ"ל. אחיי ורעי אהובי נפשי איך ראוי לאדם לישב בדד ולידום כי נטל בלבו לזכור ימים מקדם שנות עולמים חלף הלך לו כמה וכמה ק"ש שקרא עד הנה שנדחו ממחיצתם ולא יתקבלו מפאת שלא היה נזהר לדקדק באותיותיה ותיבותיה של ק"ש כמבואר בזה"ק הנ"ל אי חסיר אות א' מק"ש לא מקבל לה כו' בשומו על לבו ככה. הלך ילך ובכה הרבה בכה תסמר שערות בשרו מרוב היגון והאנחה. וע"כ לתועלת אנשים כערכי ערכתי מערכה מול מערכה. את זה לעומת זה כל הטעות הנמצאים במבטא התיבות של ק"ש התיבה הישרה והנכוחה, ואחריו מקול הקריאה בהרגל ל' שאינה של זהורית משרכת דרכה בכדי לזכות את הרבים שתו לבם יכירו וידעו האמת והטעות היא הפוכה והאדם ידע להזהר ויכונו שפתיו להיות בוחר באהבת האמת מזולתו ודי בהערה הערוכה. ומאת אלהיו וגואלו ישא ברכה. וזה החלי בעזר אלי. צורי וגם גואלי:
84
פ״האֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן / נֶמָן
85
פ״ושְׁמַע יִשְׂרָאֵל / אִשְׁרָאֵל
86
פ״זה' אֱלֹהֵינוּ / אֲדנָ יֶאלֹהֵינוּ
87
פ״חה' אֶחָד / אֲדנָ יֶחָד אֶחָט
88
פ״טבשכמל"ו וָעֶד / וָעֶט
89
צ׳וְאָהַבְתָּ / וְאָהַפְתָּ
90
צ״אאֶת ה' אֱלֹהֶיך / אֶתַדְנָ יֶאלֹהֶיךָ
91
צ״בבְכָל לְבָבְךָ / בְּכָלְבָבְךָ לְבָפְךָ
92
צ״גוכתב הרד"ק בחלק הדקדוק מה שאמרו רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בְכָל לְבַבְכֶם. בְּכָל לְבָבְךָ לא אמרו להפסיק שלא ליתן מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא אלא אע"פ שנקראים במקף יתן ריוח והבדל ביניהס בל' שידמה כי שני למדין קרא כי הנה בְכָל הוא נקוד בקמ"ץ מפני המקף ואם יקראו אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם בְּכֹל וזה לא ארז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה בסיני עכ"ל. וק"ל דבריו וע"כ יזהר בזה מאוד. ונחזור לראשונות לבאר התיבות שעדיין עלינו חובת ביאור:
93
צ״דוּבְכָל נַפְשְׁךָ / וּפְכָל נַבְשְךָ
94
צ״הוּבְכָל מְאֹדֶךָ / וּפְכָל
95
צ״ווְהָיוּ / וְאָהוּ
96
צ״זהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה / הַדְבָרִי מָאֵלֶה
97
צ״חאֲשֶׁר אָנֹכִי / אֲשֶ רָנֹכִי
98
צ״טמְצַוְּךָ / מְצַפְךָ
99
ק׳הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ / הַיוֹ מַלְבָבֶךָ
100
ק״אבְּשִׁבְתְּךָ / בְשִׁפְתְּךָ
101
ק״בוּבְלֶכְתְּךָ / וּפְלֶכְתְּךָ
102
ק״גבַדֶרֶך הב"ת רפה
103
ק״דוּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ / וּפְשָכְבְּךָ וּפְקוּמֶךָ
104
ק״הלְאוֹת עַל / לְאוֹתַל
105
ק״ווְהָיוּ / וְהָאוּ
106
ק״זבֵּין עֵינֶיךָ / בֵּי נֵינֶךָ
107
ק״חוּכְתַבְתָּם עַל / וּכְתַפְתָּ מַל
108
ק״טוּבִשְׁעָרֶיךָ / ובְשָרֶיךָ
109
ק״יפרשת והיה
110
קי״אוְהָיָה אִם / יִם
111
קי״באֲשֶׁר אָנֹכִי / אֲשֶׁ רָנֹכְי
112
קי״גמְצַוֶה אֶתְכֶם הַיוֹם / מְצַוֶתְכֶ מַיוֹם
113
קי״דז"ל הש"ע סי' ס"א סק"ו צריך להפסיק בין היום על לבבך ובין היום לאהבה שלא יהא נראה היום ולא למחר עכ"ל:
114
קי״האֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם / אֶתְדֹנָ יֶאלֹהֵיכֶם
115
קי״ווּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם / וּלָבְדוֹ בְּכָ לְבַפְכֶם
116
קי״זוּבְכָל / וּפְכָל
117
קי״חמְטַֽר אַרְצְכֶם / מְטַרַרְצְכֶם
118
קי״טדְגָנֶךָ הנון בסגול / דְגָנְךָ
119
ק״כוְיִצְהָרֶֽךָ / וְאִצְהָרֶךָ
120
קכ״אוְנָֽתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָֽׂדְךָ / וְְנָתַתִּ יֵשֶׂ בְּשִׂדְךָ
121
קכ״בוְשָׂבָעְתָּ הב' בקמ"ץ / וְשָׁבַעְתָּ
122
קכ״גפֶּן יִפְתֶּה / פֶּנִפְתֶּה
123
קכ״דלְבַבְכֶם / לְבַפְכֶם
124
קכ״הוַֽעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים / וַעֲבַדְתֶּ מֶלֹהֵי מַחֵרִים
125
קכ״ווְחָרָה אַף ה' / וְחָרַפַדֹנָי
126
קכ״זוְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם / וְעָצַרֶת שָׁמַיִם
127
קכ״חוְלֹא יִהְיֶה / וְלֹ אִיֶה
128
קכ״טתִתֵּן אֶת / תִּתֵּנֶת
129
ק״לוַֽאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה / וְאֲבַדְתֶּ מְהֵרָה
130
קל״אמֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה / מֵעַלָרֶצַטֹּבָה
131
קל״באֲשֶׁר ה' / אֲשֶׁ רַדֹנָי
132
קל״גוְשַׂמְתֶּם אֶת / ושַׂמְתֶּ מֶת
133
קל״דדְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם / דבָרַי יֵלֶ עַלְבַפְכֶם
134
קל״הוּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם / וּקְשַׁרְתֶּ מֹתָם
135
קל״ולְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ / לְאוֹ תַלְיֶטְכֶם וְהָאוּ
136
קל״זבֵּין עֵֽינֵיכֶֽם / בֵּינֵינֵיכֶם
137
קל״חוְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת / וְלִמַדְתֶּ מֹתָ מֶת
138
קל״טבְּשִׁבְתְּךָ
139
ק״מבְּשִׁפְתְּךָ
140
קמ״אוּבְלֶכְתְּךָ
141
קמ״בוּפְלֶכְתְּךָ
142
קמ״גבַדֶּרֶךְ (הבית רפה)
143
קמ״דוּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ / וּפְשָׁכְבְּךָ וּפְקוּמֶךָ
144
קמ״הוּכְתַבְתָּם עַל / וּבְתַפְתָּ מַל
145
קמ״ווּבִשְׁעָרֶיךָ: / וּבִשָׁרֶיךָ:
146
קמ״זלְמַעַן יִרְבּוּ / לְמַנִרְבּוּ
147
קמ״חבְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה / בְנֵיכֶ מַלֲאַדָמָה
148
קמ״טהַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: / הַשָׁמַיִ מַלָאָרֶץ
149
ק״נפרשת ויאמר
150
קנ״אוַיֹּאמֶר ה' אֶל / וַיֹאמֶ רַדנָ יֶל
151
קנ״בדַּבֵּר אֶל / דַבֵּ רֶל
152
קנ״גבְּנֵי יִשְׂרָאֵל / בְּנֵי אִשְרָאֵל
153
קנ״דוְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם / וְאָמַרְ תְּלֵהֶם
154
קנ״הצִיצִת עַל / צִיצִ תַל
155
קנ״וכַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם הבי"ת רפה
156
קנ״זצִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל / צִיצִ תַכָּנָ פְּתִיל
157
קנ״חוּרְאִיתֶם אֹתוֹ / וּרְאִיתֶ מֹתֹו
158
קנ״טוּזְכַרְתֶּם אֶת / וּזְכַרְתֶּ מֶת
159
ק״סמִצְוֹת ה' / מִצְו תַדֹנָי
160
קס״אוַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וַעֲשִׂיתֶ מֹתָם
161
קס״בלְבַבְכֶם / לְבַפְבֶם
162
קס״גוְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם / וְאַחֲרֵי ֵנֵיכֶם
163
קס״דאֲשֶׁר אַתֶּם / אֲשֶׁ רַתֶּם
164
קס״הזֹנִים אַחֲרֵיהֶם / זוֹנִי מַחֲרֵיהֶם
165
קס״ולְמַעַן / לְמַן תִּזְכְּרוּ
166
קס״זוז"ל הש"ע צריך להתיז הזיין של תזכרו דלא לשתמ' תִּשְקְרוּ או תשְׂכְּרוּ והוו כעבדים המשמשין כו' וכן צריך להתיז זיין של וּזְכַרְתֶּם עכ"ל:
167
קס״חוַעֲשִׂיתֶם אֶת / עֳשִׂיתֶ מֶת
168
קס״טוִהְיִיתֶם / וִיִיתֶם
169
ק״עאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם / אֲנִ יַדנָי יֶלֹהֵיכֶם
170
קע״אאֲשֶׁר הוֹצֵאתִי / אֲשֶׁ רוֹצֵאתִי
171
קע״בהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם / הוֹצֵאתִי יֶתְכֶם
172
קע״גאֶתְכֶם מֵאֶרֶץ / אֶתְכֶ מֵאֶרֶץ
173
קע״דלִהְיוֹת / ליוֹת
174
קע״הלֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: אֱמֶת לֵאלֹהֵי מַנִי יַדֹנָי יֶלֹדֵיכֶ מֶמֶת וְיַצִיב
175
קע״ועד הנה עזרונו רחמי הבורא ית"ש ויתעלה להציג ציוני הטעות של תיבות ק"ש מפאת מהירות המבטא והעדר ההרגש וההשגחה ועתהאיש הנלבב וירא אלהים סור מרע בינה להקיש על שער התפלה ובקשה וברכת המזון וברכת הנהנין ובקריאת שמו"ת הפרשה בכל ערב שבת קדש אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים שלא בדקדוק מבלי תת ריוח בין הדבקים כי האלהים בשמים לא יקבל אותה וידחו ממחיצתם ע"כ יהיו דבריך במתון גדול ובזהירות היותר עצום. ודי בהערה זו:
176
קע״זברכת אמת ויציב אחיי ורעיי אם יעלה על לבב רואה ואוזן שומעת דברי הזה"ק גודל מעלות שני התיבות אמת ויציב ואיך הם מרומזים ברום עולמות עליונים הקדושים מעצמך תקנה עוצם הזהירות לאומרם בכוונה עצומה ובמתון ולא יאמר אותם במהירות ובבהלה וז"ל ז"ח ד' ל"ה ע"א כיון דמטי ליוצר אור דאיהו שירותא דצלותא דמיושב כו' ואומר כולם אהובים כלם ברורים כלם גבורים לבתר אהבה רבה לסלקא ולאתקשרא בימינ' ויחודא דשמע ואנון פרשיין וכדין אקרי מקטרת מור לבתר אמת ויציב דאיהו ולבונה כיון דאמר אמת אמאי ויציב דאיהו תרגום ומה אצטרכא הכא אלא ודאי כל אמת כו' ויציב כו' ואצטרך לאתדבקא בתרוויהו ובגין דפ' ציצית רזא כו' מיד אנן אמרי תרווייהו אמת ויציב אי הכא כו' מאי תרגום אלא בגין כו' עכ"ל בקיצור נמרץ ע"כ ומי שחלקו לו ה' בבינה יתבונן האדם גודל התקון של שני תיבות אלו אמת ויציב ודי הערה בזה. וקים וישר ונאמן כו' הדבר הזה עלינו לעולם ועד ז"ל אבודרה"ם הדבר הזה עלינו לעולם ועד כלומר הדבר הזה שזכרנו בק"ש (פי' עול מ"ש ועול מצות) הוא אמת ויציב ונכון כו'. והתו' פרשו פירש אחר ועיין בב"י. וראוי לאדם לשמוח בתיבות אלו שמחה עצומה על אלהותו ומלכותו ית' ויתעלה עלינו. ובייחוד בתיבות וטוב וישר הדבר הזה עלינו לע"ו ישמח שמחה עצומה במחשבתו על שלא יכזב אלקותו ית"ש מעלינו עם קדוש לעולם ולעולמי עולמים ביחוד באומרו אמת אלקי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו כו'. ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ישמח שמחה עצומה כנ"ל אמת שאתה הוא ה' כו' אחיי ורעיי שבח עצום זה צריך אדם לומר במתון גדול ולקבל עליו אלקותו ית"ש ויתעלה בשמחה עצומה בתיבות אמת שאתה הוא ה' אלקינו ואלקי אבותינו וקבלת מלכותו ית"ש בתיבות מלכנו מלך אבותינו וליתן לו שבח והודאה עצומה במחשבתו בתיבות גואלינו גואל אבותינו כו' פודנו ומצילנו מעולם שמך על שהוא ית"ש פודה ומציל אותנו בתמידות מיד הקמים עלינו. אין אלקים זולתך ראוי לקבל ע"ע מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמיתת לבבו בהאמנת יחודו ית"ש ויתעלה שאין אלקים זולתו. על דבר אמת במספרם כמשפטם מאמת ויציב עד עזרת ומעזרת ולהלן וגודל מעלתם הובא בזה"ק וז"ל פ' ויקהל ד' רי"ז ע"א ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה אמת אמת אמת אמת ד' זימנין עד עזרת אבותינו דדא הוא עזרת וסמוך לישראל כלהו ומתמן ולהלאה ד' זימנין אחרנין אמת אמת אמת אמת להוי ד' גאולות אלין בקומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא כו' עכ"ל והוא כנוסחת הספרדים שאומרים גם מעזרת ולהלן ד' פעמים אמת. אמת אשרי איש שישמע כו' אמת אתה הוא אדון כו' אמת אתה הוא ראשון כו' אמת ממצרים גאלתנו כו' וכן הוא בקצת נוסחי סידורי האשכנזים. אשרי איש שישמע למצותיך כו' ראוי לאדם שיתפלל במחשבתו להשם יתעלה שיחזק לבבו ג"כ לעבודתו ית"ש ויקבל ע"ע לשמור תורתו ומצותיו הקדושים. ומבלעדיך אין לנו מלך ראוי לקבל ע"ע מלכות שמים במסירת נפש בציור איזה מיתה בשמחה עצומה עד מאוד להראות אמיתת לבבו באהבת מלכותו ית' עליו ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומקומו הוזכר לו בק"ש כלל כוונת י"מ בכ"מ ודי בזה. וים סוף בקעת צריך האדם לכוין בכאן כוונה פרטית וליתן להשם יתעלה שבח והודאה עצומה במחשבתו על גבורותיו ונפלאותיו שהראה לנו בים סוף.
177
קע״חעוזר דלים כתב האר"י ז"ל שיכוין האדם על השכינה הקדושה שיעזור לה השם יתעלה שתצא מהגלות כביכול ויעשה האדם פה עצמו ג"כ עני עם השכינה הקדושה לכן ראוי לאדם להתפלל במחשבתיו תפלה עצומה בתיבות אלו על השכינה הקדושה כנ"ל שתצא ב"ב מהגלות וראוי לקבל על עצמו מסירת נפש ע"ז. מי כמוך באלים כו' כבר בא זכרונו לטובה בשירת הים כוונתו בזה: צור ישראל תפלה קצרה זו יאמר אדם בשברון לב ובכוונה עצומה מאוד. בא"י גאל ישראל יזהר האדם בחתימת ברכה זו ליתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה להשם יתעלה ע"ז שגאלנו וגואל אותנו עם קדוש תמיד, כי לאיזה ענין נקרא ברכה שפירושו שמברך להבורא ית' ויתעלה אם יאמר תיבות הברכה בפיו ובשפתיו לבד כמצות אנשים מלומדה ולא יכוין כלל במחשבתו הודאה ושבח ודי בזה. עד כה דברנו מתקוני התפלות בעולם הבריאה בעז"ה.
178
