יסוד ושורש העבודה, ז; שער הבכורותYesod VeShoresh HaAvodah, The Seventh Gate
א׳היות כל אדם חייב עליו בשיעורו להיות מונע את ערכותיו ואת פרפרותיו מפיו לתת מנה גדולה מבכורות צאנו ומחלבהן לעניים ומפיש עם בניו ובני ביתו על השולחן לדבר בם בדברי תורה האלפים קדומה ולה משפט הבכורה ולסיבה זו לו משפט הבחירה. זה שמו אשר יקראו לו להחבירה שער הבכורות ובו מבואר קיצור כוונת האכילה וכל סדר המערכה מערכת השולחן. ומאכלות אסורות וכוונת ברכת המזון וכל ברכת הנהנין. גם כל סדר היום והוא תפלת מנחה וערבית וקריאת שמע שעל המטה:
1
ב׳כוונת האכילה מודעת זאת מרז"ל לעולם ישער האדם כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו מפסוק בקרבך קדוש וגו' ולפי רוב הענוה אמר הלל הזקן איזיל למגמל חסד עם הדין אכסנאי דאי' בגו ביתי כו' והנה נא ידעת כי הלא זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו אומר בדעת מכרעת שהיא עבודת הבורא ית"ש ממש והלא זה נחת רוח עושה להבורא ית"ש ויתעלה כשאר עבודת הקודש וביחוד הוא מבואר בספרי המקובלים. ודבר זה צריך ביאור כי הלא כמו זר נחשבו להיות אכילת האדם עולה לריח ניחוח וכדי לקרב כל אלה אל השכל נקדים הצעה אחת קטנה בקיצור היותר נמרץ מספר הגלגולים חלק שני הנכתב. וז"ל כיון שחטא אד"הר נשארו טוב ורע מעורבים ונפלו הניצוצי הקדושה בתוך הקליפות והנה כל המצות אשר אנחנו עושים כל ימי חיינו וגם המיתה הכל הוא לצורך הבירורים ולפיכך בזמן שבית המקדש קיים היה עיקר הקרבן לעלות הניצוצות ולבררם ועכשיו שאין בהמ"ק קיים התפלה היא במקום הקרבן וגם ע"י האכילה הוא מתברר ואחר שיושלם כל הבירור אז יבא משיח וזה ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא צמחים ויש לעיין מי נתן כח לאותם הצמחים מן העפר העכור הזה. אלא הניצוצות הקדושים המעורבין בתוכן נותנים כח שיוצאים לחוץ כו'. וענין הבירור הוא שכיוון שנפלו הנצוצות הקדושים בעומקא דתהומא רבא חוזרים ועולים בד' יסודות דצח"מ ועולים העשבים שהם הצומח ואוכלים אותם הב"ח ומתעלים ואח"כ חוזר ואוכל אותם האדם והב"ח מתעלה בתוך האדם ומתברר וקליפה גסה שיש בה נעשית צואה שאין בה תועלת וזהו הקליפה האחרונה שבכל הקליפות שהוא צואה שבה נאמר צא תאמר לו ומשליך אותה לחוץ שאין בה ממש ובזה מתקן קליפת העשיה שבעשיה ולכן צריך לנקות עצמו קודם האכילה כמ"ש בזה"ק על זה אזהרה גדולה שהאוכל בגוף משוקץ לנקבים הוא כעובד עבודת גלולים ר"ל והנה עיקר אכילת האדם הוא לצורך הבירור כי כשאוכל מדבק בנשמתו הניצוץ של הקדושה והפסולת דוחה אותה לחוץ וע"כ אסור ע"ה לאכול בשר מפני שאינו יודע לברר והצדיק בברכותיו שמברך בכוונה על המאכל ובכוונת אכילתו לש"ש הוא מברר ולכן צריך האדם לכוין בעת אכילתו שהוא מברר כל נצוצות הקדושה שבתוכו. וזאת היא כוונה העיקרית שבאכילה מלבד כוונת האכילה של הרב ז"ל ה"ה כו' ולזה מאיזה בחינה שיאכל אדם בכוונה הוא מברר הניצוץ שבאותו החיה והגלגול שבא בבהמה כיון שהשלימה זמנה ונשחטה שחיטה כשירה והשלימה כל מה שהיה לה לתקן באותה בחי' ועולה מב"ח למדבר והנה כל הבירור שאדם עושה בחיים הוא במעשה המצות ובאכילתו אבל במותו כו' והאדם צריך לברר ולתקן נשמתו וג"כ לברר ולתקן כל מה שאוכל ולהעלות כל אותן הנצוצות כי סוד הגאולה תלויה בזה עד שכל הקדושה תתברר וכשיובררו כל הניצוצות יעלו למעלה אז תהיה גאולה שלימה עכ"ל ספר הגלגולים בקיצור נמרץ. הנה אוזן מלין תבחון וחיך יוכל יטעם לו כי כן יבורך גבר ירא ה' בכוונת האכילה אוכלא דאפרת הוא ניצוצי הקדושה בבחינה ההוא ואכול תאכלו אותם בקדש פועל צדק כדובר משרים בתפלה כמבואר למעלה בשם ספר הגלגולים:
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳ביאור מהות ניצוצי הקדושה
5
ו׳אחרי שדברנו בפרק הקודם מענין בירורי ניצוצי הקדושה עתה באתי להסביר לאנוש כערכי כמציץ מן החרכים בעד האשנבים נשקף מהות נצוצי הקדושה בענין אחד וישמע חכם ויוסיף לקח טוב עין שכלו הוא יבאר' מהות ענין קיצוצין הקדושה בכל הדברים ונדבר בענין המאכל כי זה הוא בודאי יודה כל איש אשר נתן לו ה' חכמה וחלק לו בבינה שהטעם המורגש והתענוג שאדם מרגיש בהמאכל אשר הוא אוכל אינו גשמיות כי בדבר שגשמיותו עבה כעפר וכיוצא אינו מרגיש בהם טעם ותענוג כלל כשלועס אותם והסיבה לזה מפני שאין בהם נצוצות קדושה רק מעט מזעיר כידוע ולרוב עביות גשמיותו אין אור הניצוץ מורגש בו. אבל בצומח ירדו בהם נצוצות קדושה הרבה מרגיש אדם בהם באכילתה טעם ותענוג והטעם והתענוג ההוא הם הנצוצות קדושה אך לא כל הצמחים שוין בענין נצוצות קדושה שבהם כי בודאי בעשבים אף שהם צמחים אין בה' נצוצות קדושה כ"כ לכן אין אדם מרגיש באכילתם טוב טעם ותענוג כמו באכילת מיני זרעים כגון חיטין ושיפון ושעורים וכיוצא שיש בהם נצוצות רבות יותר ויותר מבעשבים וכ"ש אם נותנים בלחם ותבשיל ג"כ תבלין כגון כרכום ושאר מיני תבלין מרגיש האדם טעם תענוג באכילתו יותר ויותר ויש שבח עצום בפת ותבשיל זה מפני שנתוסף ג"כ בו נצוצות קדושה מהתבלין. ואף ע"ז פקח עיניך וראה אמתת הדבר שהטעם ותענוג של אכילת בעלי חיים מורגש יותר ויותר מהרגשת טעם ותענוג של הצמחים וזרעוני אפי' מתובלין והוא לרוב ירידה בהם נצוצות הקדושה יותר ויותר מבצמחים נמצא מזה חכמה ישכילו זאת יבינו שהטעם והתענוג של כל המאכלים אינם גשמיות אך הם רוחניות ונשמה ניתן אל המאכל מעולמות העליונים הקדושים והם הם הנצוצות הקדושות הירדו מעולמות העליונים אל כל הצמחים לפי מדריגת כל א' וא' למינהו כמו הנשמה שניתן בגוף האדם העכור. והנה כשאדם אוכל המאכל בכוונה הנ"ל בהקדמה מס' הגלגולים והיינו לברר נצוצות הקדושה שבמאכל ההוא אז הנצוצות הקדושה שבמאכל ההוא שהם מעולמות העליונים הקדושים מתדבקין בנשמתו שגם היא מעולמות העליונים כי מצא מין את מינו. ועתה הגיע עת דודים וקול התואר נשמיע להסביר לאנוש כערכי ולתארהו במחוגת השכלי איכות הבירור והוא זה כי בטרם יאכל האדם גם רעב ואין כח לא שתה מים ויעוף והאכילה נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה אין זה כ"א מנצוצות הקדושות שהיו במאכל כי גוף המאכל הם קיא צואה בלי מקום עוצם כחו והמאכל עוברת לחוץ אחר כמה שעות של האכילה ועיקר הכח הם מהנצוצות הקדושות שנתדבקו בנשמתו כנ"ל ולמראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח באמת כי הלא עינים להם ולו יראו בחוש כשיאכל האדם מדברים שאין בהם נצוצות הקדושה רק מעט מזעיר שם כגון עשבים לא ילך בכח האכילה ההיא כ"כ כמו משאר אכילות שיש בהם נצוצות קדושה הרבה וא"כ אנו רואים בחוש כי כחו וראשית אונו ביתר שאת ויתר עוז באה לו לאדם מפאת הנצוצות הקדושות שבמאכל והנה כשהאדם מעלה הבל יפצה פיו בתורה הקדושה או בתפלה או שילך בכח האכילה ההיא שנתוסף בו מהנצוצות הקדושים לעשות מצות מעשיות מעלה הנצוצות הקדושים ההם למעלה בעולמות הקדושים ממקום שנפלו מקודם ועולים בדברי התורה והתפלה והמצוה שעשה כמבואר למעלה בכמה מקומות בזה"ק וכל דברי האדם מתורה ותפלה בוקעין רקיעין ועאלת לאתר דעאלת למעלה גם כל המצות אשר יעשה האדם הכל עולים למעלה ועולין גם נצוצות הנ"ל לשורשם כמו נשמת הצדיק היא העולה למעלה אל שורשה אחר פטירתו והפשטותו מגשמיות הגופני. עתה הראת לדעת סוד מהות הנצוצות הקדושות ואיכות בירורה בענין המאכל בקיצור נמרץ על דרך הפשוט והמשכיל על דבר ימצא מעצמו טוב טעם בכל פרטי הדברים וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ויראנו נפלאות מתורתו הקדושה אמן:
6
ז׳ואחר הודיעו ספוק צרכינו די ביאור עולה בדבר הלמד מענינו צריכין אנו למודעי אופן המועיל ותנאי הנאו' לו כי הכל לפי תנאו הכתוב בס' הגלגולים שהעיקר לברור ניצוצות באכילתו הוא לימוד התורה על השולחן אז הוא מברר בכונותיו הנצוצות הקדושים מכל המאכל אשר יאכל כנ"ל וזולת למוד התורה בעת אכילתו שיכוין כוונות עצומות בעת אכילתו אינו מועיל להוציא הנצוצות הקדושות מהמאכל לכן מזהיר הזה"ק בהרבה מקומות על למוד התורה על שולחנו ואפס קצהו תראה מאמרים מזה"ק בפרקים הבאים בעז"ה. הנה זכרונו בא לפניך למעלה וממנו תשכילו ותבינו מוסדות גודל מעלת אכילת האדם על הכוונה הנ"ל כי בודאי היה ביכולתו ית"ש ויתעלה לברוא את האדם באופן לבלתי היות סיבת חיותו וקיומו תלוי באכילה ושתי' אף שברא להם גופים אך כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בבריאת האדם דוקא על קוטב האכילה ושתיה תלוי אופן חיותו וקיומו בכדי שיתקן האדם בזה תקון גדול ועצום להוציא ניצוצות הקדושות מתוך הקליפות כמו שמתקן תיקון זה בשאר מצות מעשיו' ולימוד התורה והתפלה. ועל ענין זה אמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שאף בדבר גשמיות שהיה עושה לא היתה כוונתו רק להוציא הנצוצות הקדושות שבהם שהם מעולמות העליונים הקדושים. לכן אחיי ורעיי אהובי נפשי יזהר האדם בזה כשיאכל או ישתה ובודאי יהיה לו הנאה ותענוג מאותו האכילה או השתי' יעורר לבו בכל רגע בכל המאכל אשר יאכל או מכל המשקה אשר ישתה יתמה בלבבו ויאמר מה זה ההנאה והתענוג שאני טועם באכילה זו ושתי' זו אין זה כי אם הם הנצוצות הקדושים מעולמות עליונים הקדושים ויחשוב אם מנצוץ קטן א' קדוש שבאותו המאכל או המשקה הגשמיים הגיע לי תענוג והנאה כזה ק"ו הדברים איך יגיע לי הנאה ותענוג אחר פטירתי שאזכה להנו' מזיו כבוד העולמות הקדושי' העליונים שהם עולמות התענוגים בעצמם שמהם לוקח הנצוץ קדוש הקטן הזה הניתן במאכל או במשקה זה אם הייתי מתדבק אף בעז"ה השפל בדברים הרוחנים ממש דהיינו בכוונת התפלה ובלמוד התורה הקדושה ובהודאות ושבחים בתמידות להשם יתעלה ויתרומם ובשאר מצות ולמה לי להתדבק בדברים הגשמיים באכילה ושתי' שאין בהם רק נצוץ אחד קטן של קדושה אז בודאי אם יחשוב בעת אכילתו בזה יבזה תאוות הגופני באכילה ושתי' ולא ישגיח כלל על תאוות גופו המטונף שהוא צרעת ממשכא דחויא ובודאי אם יבא הרהור תאות לבו בעניני עה"ז ירחיק ויבזה התאוה במחשבתו כנ"ל ולעולם ירגיז היצ"ט על היצ"הר ותאוותיו. ובמה שלא ימשוך אחר תאוותיו אף במחשבתו ויבזה אותם בזה יכניע מאוד הקליפות כמ"ש בזה"ק ובר לבב דלא אמשיך רעותי' ולבי' לסטרא אחרא. ובזה"ק פ' תרומה דקל"א ע"א וז"ל גופיהון דצדיקיא דלא אתמשכו בהאי עלמא בתר הנאין דההיא קליפה תקיפא לא שלטא עלייהו רוח מסאבו כלל דהא לא אשתתפו אבתרי' כלום בהאי עלמא וכמה דגופא אתמשך בהאי עלמא בתר ההיא קליפה והנאין וענוגין דילי' ומתקנין לי'. הכי אסתאב בתר דנפקת נשמתי' מני'. גופין דצדקי' דלא מתענגי בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה וסעודתי שבתין וחגין וזמנין ההו' רוח מסאבא לא יכיל לשלטאה עלייהו דהא לא אתענגו מדילי' כלום והואיל ולא נטלו מדילי' לית לי' רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן דלא אתהני מדילי'. עכ"ל. ובודאי אם ישים עליו לבו כנ"ל וידבק תמיד מחשבתו בהבורא ית"ש ויתעלה בודאי לא יאכל ולא ישתה יותר מכדי קיום גופו לבד כדי להפריד עצמו מהגשמיות. והתקנה לזה שיפריד אדם עצמו מהגשמיו' הוא שיזהר שלא יסתכל בעניני עה"ז כלל כי אם בעת צרכו ולא יחשוב בהם כלל אף במחשבתו כי בהסתכלות בעניני העה"ז אף בדבר מאכל ומשקה וכ"ש בדברים אחרים רחמנא ליצלן אף שיחשוב רק במחשבתו הוא מגשם א"ע. וישמח ויגיל האדם מאוד אם יודע בעצמו שזכה למדרגה זו להכניע תאוותיו לכבוד הבורא ית"ש ויתעלה ואל יאמר האדם אוכל ואשתה הרבה על הכוונה הנזכר שהיא כדי להוציא נצוצות קדושה מהם ולהעלותם. אדרבה בהכנעת תאוותיו הוא עובד עבודה תמה יותר ויותר להבורא ית"ש כי בזה מכניע הקליפות וסטרא אחרא ומוציא מהם נצוצות הקדושה יותר ויותר לכן מפליג בזה"ק בהרבה מקומות גודל מעל' תעניתו של אדם שהוא חשוב יותר לפני הבורא ית"ש מכל הקרבנות וכל כוונת הקרבנות היתה כדי להוציא נצוצות הקדושות ולהעלותם כנ"ל בהקדמה מס' הגלגולים. ובזוהר הקדוש פ' משפטים דף קי"ט ע"ב וז"ל זכאה עמא קדישא דאתקריאו עאנא דקב"ה למקרב גרמייהו קרבנין קמי' כמה דאתמר נחשבנו כצאן וקרבין גרמייהו כעאנין בתעניתא דבמעוט חלבא ודמא דתעניתא איהו חשיב יתיר מקרבנא דבעירן דהוה מתמעט דמא וחלבא וכל אינון אמורין ופדרין דמתאכלין כל ליליא. עכ"ל. לכן אף בעת הצורך אדם לאכילה ושתי' דהיינו כשהו' רעב או צמא ורוצה לאכול ולשתות לש"ש לעבוד יוצרו ובוראו ב"ה וב"ש בכח זה אחר אכילתו ושתייתו עכ"ז יזהר מאוד שלא ילך אחר האהבה בתענוגים שטועם באכילתו ובשתייתו שלא יגשם התענוג ההוא אך ישים אליו נפשו ועצמיותו בתענוג ההוא בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה וקראתי לסיבת עונג לקדוש ה' ית"ש ודבר דבר בלבבך לאמר הלא התענוג הזה הם נצוצות הקדושים מעולם התענוג העליון הקדוש ולמה לי להתדבק באוכל זה הגשמי במיעוט תענוג שבא אליה מעולם העליון טוב לי יותר להתדבק בעולם התענוג עליון הקדוש עצמו ויתחיל לחשוב בגדלותו ורוממותו ונפלאותיו אשר עשה היוצר והבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד שברא בחכמתו הנפלאה עולמות עליונים קדושים לאין קץ וסוף ותכלית שמנצוץ אחד קטן קדוש שבא מעולם העליון להמאכל זה יש בו תענוג והנאה וטעם נפלא כזה מי יוכל לשער ולהשיג התענוג של העולמות העליונים הקדושים עצמן ובמחשבה זו יבא לאדם דביקות גודל ועצום באלהותו ית"ש ויתעלה ויגיל וישמח שמחה עצומה ביוצרו ובוראו ית"ש שברא בחכמתו הנפלאה והנשגבה עולמות עליונים קדושים כזה ובמחשבה כזו אדם יושב על שולחנו כאן בעוה"ז השפל והעכור ואוכל בעולם התענוג העליון הקדוש וירגיל אדם א"ע לחשוב בעת ישיבתו לאכול המאכל או בעת שיקח בידו המשקה לשתות מחשבה זו שיש באותו המאכל או המשקה נצוצות הקדושים רוחנים ומהם יטעום התענוג וההנאה באכילתו ובשתיתו ואז בודאי כשיחשוב בזה קודם אכילתו ושתייתו לא יגשם התענוג שהם הנצוצות הקדושים בעת האכילה ושתיה וכל אדם יעשה בזה. ת"ח ולו יאכל ולו ישתה מאומד על הכוונה הנ"ל להוציא מהן הנצוצות הקדושות ולהעלותם אל מקורם ושרשם ובוודאי כשיאכל האדם על הכוונה הנ"ל יקיים הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד ובכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך ודי בהערה זו. אף שיש שביל טהור בכוונת האכילה מהאריז"ל לאו כל מוחא סובל לכוין עמקי כוונתו והלואי שיכוין האדם הכוונה הכללית הנ"ל עד שיאורו עיניו לגע במעט שכלו ביערת הדבש מהאריז"ל:
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״גביאור איכות האכילה
13
י״דממצוא חפציך ודבר דבר על אופני קטבי כוונת האכילה בפרק הקודם עתה אבאר דבר חוק ומשפט איכות האכילה כפי השתנות הזמן וצבא אנוש עלי ארץ קיץ וחורף יום ולילה לא ישבתו עי"ז מעבדות הבורא ית"ש כאשר יבוא לפנינו. כי הלא עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות למועדים וזמנים זמנו של זה כזמנו של זה הוד היום גדול בימות הקיץ מימות החורף. והנה אחיי ורעיי הלא תבינו מועדות סדר האכילה שבוודאי אינו מן הראוי להשוות מידת האכילה בימי החורף כבימי הקיץ כי בימות הקיץ ראוי לאדם לאכול קביעות סעודתו ביום דוקא והיינו בחצות היום ולא בלילה כי בעוד היום גדול לעת לעשות לה' להתפלל תפלת המנחה יתעכל המזון שבמעיו קצת ועי"ז יתפלל תפלת המנחה לעת מצוא בגוף נקי אך יזהר מאכילה מרובה וגסה ויתנהג בתחבולות שכתב החסיד בעל חו"ה בשער הפרישות וע"ש אבל בסעודות לילות דקיץ ראוי למעט באכילה כל מה דאפשר ומה טוב ומה נעים לאכול רק איזה תבשיל לבד בלא לחם כלל בכדי שיוכל להתפלל תפלת שחרית בגוף נקי. וגם שיכול ללמוד בלילה שלא יחטפנו השינה מרוב האכילה. וגם יכול להיות כל הלילה עד הבוקר נעור. ללמוד אחר אכילת איזה תבשיל לבד אם ירצה משא"כ אם יאכל בלילה הקצרה הזו סעודת קבע אף אם יעלה על לבו להיות נעור כל הלילה ללמוד הוא מן הנמנע ובלתי אפשרי כי מרוב האכילה נעשו האיברים כבדים עליו ויחטפנו השינה ומשיחטפנו ישכב וערבה שנתו שלא יקום בעוד לילה לומר התקון חצות שהוא חיוב גדול על כל עבדי ה' לעמוד בבית ה' בלילות לאונן ולקונן על החורבן בהמ"ק ועל שבר בת עמי כי גדול כים שברם וכתנין זולף דמעות על פניו בקיץ וחורף יהיה וע"כ צריך האדם למעט אכילתו בלילה ובזה ותדד שנתו מעיניו ובימות החורף יתנהג האדם באכילתו היפך התנהגותו בקיץ שבסעודת היום ממעט בסעודה כל מה דאפשר ומה טוב שלא לאכול פת כלל רק איזה תבשיל כי קביעת הסעודה בימים הקצרים אף אם יאכל בחצות היום בודאי יהיו עליו איבריו כבדים בעת תפלת מנחה ומעריב ולא יוכל להתפלל בכוונה ישרה גם בלתי נקיות הגוף אך קביעות סעודתו יהיה בלילה כי בלילות הארוכים דחורף יכול אדם לישן כמה שעות אחר אכילתו ואח"כ לקום בחצות הלילה לעשות התיקון וללמוד ובסדר הזה ראוי שיתנהג אדם בריא כל ימיו למען יאריכון ימיך בעה"ז ולמען ייטיב לך לעוה"ב ודי בזה כדי הערה:
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״בביאור מהות האכילה
22
כ״גמדי עברי לבאר איכות האכילה עת לכוננה על ישר במו עופל וחוזק בחזקת היד החזקה והעונש הגדול על האוכל מאכלות אסורות רחמנא לצלן וע"כ צריך האדם לזהר בהם מאוד ויעמוד מרחוק בתכלית הריחוק אפילו מחשש שלהם וביחוד בשרץ השורץ המצוים במאכלים והם הנקראים מילבין בלע"ז שהיא דמיון הנמלה הנזכר בגמרא נמלה לוקה חמש שגם היא שרץ הארץ כנמלה שעוברין עליה חמש לאוין. ובודאי חיוב גדול על האדם לחקור היטיב על זה בכל ימות השנה וביחוד בימות החמה שמצוי ביותר ועיני ראו גם באמצע החורף כמה כלים מלאים מהם. גם בלחם שהיה מונח במרתף באמצע החורף מצאתי ג"כ בהם הנמלים הנ"ל ובודאי עתיד ליתן את הדין מי שאינו נזהר בזה היטיב לחקור ולבדוק עד מקום שידו מגעת וביחוד בימות הקיץ בכל המאכלים ובכל המשקים שאוכל ושותה ובכל הכלים שנעשו בהם המאכל והמשקה דהיינו כלי חרס שמבשלים בהם רק משבת לשבת גם כלי קמח בודאי יש בהם מילבי"ן גם בלחם ובגרופי"ן שאופה או עושה בעה"ב על שבוע או ב' שבועות בודאי נמצא בהם מילבי"ן הנ"ל בד' וה' ימים אחר האפי' או עשיה וביחוד בגבינות הישנות גם הכלים שמונחים בהם גבינות וחמאה ראיתי בעיני אף בחורף ומכ"ש בקיץ שהם מלאים מילבין. גם ראיתי בעיני אף בימות החורף במשפך שמסננין עליה יין היו מילבין רצין ושבין בה. גם יזהר האדם מאד בקטניות ועדשים שיבדוק תחלה קודם בישול ע"י נפה דהיינו לרקדן על הנפה ובפסולת שיפנו מהנפה על השולחן או הדף יבדוק. ובודאי ימצא בהם מילבין רוחשין גדושים בתוך הפסולות ואת הכל ראיתי בעיני ולא מאומד דעתי וגם לא מפי השמועה אני אומר לכם. גם בשרץ זבובי' בודאי במאכל או משקה שאינם מכוסין בכסוי היטב נופלים בהם הזבובים וביחוד בתבשיל עב ובודאי לית לי' ברירה לברר מן הזבובים בשעת אכילה ולהשליכם לחוץ כי א"א לעמוד עליהם. וביחוד בסעודת לילה שאינן ניכרין בקערה כ"כ וחיוב על האדם לחקור ע"ז היטב. ועיני ראו ולא זר בקיץ ולפעמים אף בחורף בצלוחית שהיו שותים בו שכר שעורים או דבש מצאתי לאחר שעה או שתים זבובים קטנים שנתהוו מלחלוחית השכר או הדבש הנדבק בצלוחית. לכן יזהר מאוד בזה לבדוק הצלוחית מזבובים קודם שתייתו בה ותקון גדול הוא תיכף למריקה שטיפה שאחר שתית השכר מורק ושטף במים היטיב. וביותר צריך לזרז להזהר בחומץ הן בקיץ הן בחורף כי כלי שמעמידין בה החומץ היא מלאה זבובים קטנים וחיוב על האדם לסנן החומץ על ב' וג' מפות. ואף בעת הסינון יזהר מאוד שלא יפרחו הזבובים לתוך החומץ המסונן או על מאכל ומשקה אחר. שהן עומדים בסמוך לכלי שהחומץ בה. יזהר האדם מאוד בקיץ גם בתחילת ימי החורף שלא ישתה שכר ואף שאר משקים רק מזכוכית לבינה זכה ובה יהיו נראי' אף הזבובים הקטנים ולא ישתה שום משקה מכלי עץ או מכלי חרס שבודאי נפלו בהם הזבובים אם לא כסו אותם מתחלה ועד סוף בכסוי כראוי ואף אם כסו אותם במכסה כראוי א"א להזהר שלא יפלו בכלי טרם כיסו אותה ואף גם זאת ששותה מזכוכית לבנה ימתין מלשתות עד שתשקע הרתיחה שקורין שוי"ם בלע"ז וראיתי רבים וכן שלמים ויראים ששותי' דרך המפה. וביותר צריך להזהר מזבובים בתבשיל ירקות שקורין (באטווינע) בלע"ז שבודאי נפלו זבובים בקדירה בעת שהיתה מגולה ואינו ניכר כ"כ בטביעת עין בקערה בשעת האכילה להשליכם לחוץ:
23
כ״דגם בתולעים המצוי בבצלים ובכל הירקות וביחוד בכרוב שקורים היפ"טלך קרוי"ט מצוים שם תולעים קטנים בין עלה לעלה דמיון פרעושים והן אמת יהגה חכי שרוב העולם נזהרים בזה ובודקין עד מקום שידם מגעת כל עלה א' בבד ובעל נפש ירחיק מאכילתם כללו של דבר שחיוב גדול על כל איש מאישי ישראל לחפש ולבדוק אחריו ולחקור בכל החקירות במאכלים ובמשקים ובכלים שמונחים בהם אם לא תמצא בהם זבובים ותולעים ומילבין בכדי שיוכל להנצל מאיסור אכילתם רחמנא לצלן שאיסור שלהם חמור מאיסור חזיר שעל אכילת חזיר לאו אחד ועליהם מוזהר בכמה לאוין כנ"ל. ואף גם זאת שיהא האדם ירא שמים וגם נזהר בהם בשמרם בכל אומצי החקירה וכל היד המרבה לבדוק עכ"ז לא יהיה נכון לבו בטוח בודאי שנצול מכל וכל מאיסורים אלו ובביחוד ממילבין שמצוין במאכלים בקיץ בתמידות. אך חיוב גדול על האדם לעשות המוטל עליו ואת אשר בכחך לעשות עשה לחקור עד מקום שידו מגעת ואז עכ"פ יהיה שוגג וה' ית"ש יהיה בכסלך ויצילך מלכד ולא יאונה לצדיק כל און. אך מי שאינו חושש ע"ז כלל ואוכל ושותה בלא בדיקה וחקירה גדולה מתחילתו תחלתו מוכיח על סופו ואף על הספק נקרא מזיד ועונשו גדול רחמנא לצלן ומה מאוד מפליג בזה"ק עונשי איסורים אלו שהרי הוא כאלו כופר בעיקר ולית לי' חולקא באלהא דישראל רחמנא לצלן ואעתיק לפניך ממאמר אחד מזה"ק כדי לעורר לב האדם אל הזריזות בזה. וז"ל הזה"ק פ' שמיני דמ"א ע"ב ת"ח כל מאן דאכל מאינון מאכלי דאסורי אתדבק בסטרא אחרא וגעל נפשי' וגרמי' ורוח מסאבא שרי' עליה. ואתזי גרמי' דלית לי' חולקא באלהא עלאה ולא אתי מסיטרי' ולא אתדבק בי' ואי יפוק הכי מהאי עלמא אחידן בי כל אנון דאחידן בסטר דמסאבא ומסאבין לי' ודיינין לי' כבר נש דאיהו געלא דמרי'. הגידה לי שאהובי נפשי אחיי ורעיי וכי אין ראוי לאדם לפול מלא קומתו ארצה וליתן בעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו יומם לא ישקוט ולילה לא ינוח אם קולע השערה לשער בעצמו שלא היה נזהר היטיב בעודו בחיים חיותו ממאכלות אסורות אשר אומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם לפי הזה"ק הנ"ל שעל כל עבירות שבתורה אף על אותם שחייב בהם מב"ד מ"מ לאחר שסבל עונשו בגיהנם ובשאר עונשים כפי שנגזר עליו בעולם העליון עכ"פ יש לו חלק לעה"ב ויש לו חלק בקב"ה ית"ש. אבל זה שטימא עצמו וגופו ממאכלות האסורות מבואר במאמר הזה"ק הנ"ל שאין לו חלק כלל באלהי ישראל ולא בעה"ב ונידון לדרי דרון כנ"ל עלייהו כתיב כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו' ומה לי עוד לזעק ולדבר על לב בני אדם האין די בעור עולה לבער ולהתלהב לבב אנוש ייסד הזה"ק הנ"ל ובזכרו כל הדברים האלה הלוך ילך ובכה תמיד לא יחשה על רוע מזלו אם ישאר כנ"ל. ושמעתי על כמה אנשי מעשה שהולכים בעצמם אל בית הרחים לנקות אף כלי בית הרחים ממילבי"ן וטוחנין בכל יום מעט תבואות ואופין לחם לצורך יום אחד בלבד וכן בכל יום ומכ"ש שנזהרים בכלים שבביתם לנקות אותם בכל יום מספק מילבי"ן ע"י שרפה בקש ואשרי חלקם בזה ובבא. גם שמעתי על כמה אנשי מעשה שקודם אכילתם מנקים השולחן שיאכלו עליו היטיב מספק מילבי"ן ונזהרים שלא יהיה מונח שום ספר על השולחן בעת האכילה כי בספרים מצוין ג"כ מילבי"ן וחוששין שלא ירחשו מהספרים על המפה ועל הלחם. אחיי ורעיי מי זה האיש אשר בינה יתירה נודעת לו מזה"ק הנ"ל בחומר העונש של עון זה ר"ל ולא ישים על לבו ויחרד וילפת אורחות דרכם להזהר בכל מיני זהירות מעון המר זה אף בספק ספיקא אם ישער בדעתו שאפשר שיכול להיות במאכל או במשקה או בכלי זו (מילבי"ן) או זביבים אזי ידך משוכות הימנו ואתה נמנע מלאכלן או לשתותן כי נח לו לאדם שימסור עצמו לכבש את תאותו שעה קלה בעה"ז השפל והבזוי מלאבד אורות חלקו מאלהי ישראל ח"ו וחלקו בעה"ב שכולו ארוך לעולמי עד. ואין די להפקיע את עצמו בלבד בזהירות ההשגחי על עצמו יצא אלא על הכלל כלו יצא להזהיר את אחרים ג"כ וביחוד להרים מכשול מדרך עם ישראל להאופים שהמכשלה הזאת תחת ידם והמה כשלו ונפלו רבים חללים בעו"ה וחטא הרבים תלוי בהם במה שאין נזהרים להבהב כלים שמשתמשין בהם בכל יום ע"י שריפה בקש כי כל כלי אפיה שלהם ואף גם זאת כל כותלי בתיהם מלאי' (מילבי"ן) ר"ל אף בימות החורף. ואשרי חלקו מי שמשתדל את עצמו להיות איש בזה ליתן את פנאי שלו ולחקור ולדרוש בתמידות על אודות הדבר הזה לזכות בזה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו ודי בזה. גם במדעך ברור באיזה שוחט שמעשיו אינם מתוקנים כ"כ הוי זהיר מאוד מלאכול משחיטתו. ואף גם זאת להזהיר גם לאחרים ע"ז ובתחבולות תעשה דרך העברתו מלשחוט עוד. ומה מאוד הוא ראוי וישר אל גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ הרודים בעם להקהל ולעמוד על הפרצה וישטחו להם שטוח מצודות על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ה' וי"ט כי בעו"ה גדלה המכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר יומר לשותיו. כח הרגשותיו. ולב ולא יכין. בפגימת הסכין. וביחוד להטיל גודא רבא בארור לבל ירום איש את ידו ליקח את המאכלת לשחוט כי אם מי שיודע ללמוד גמרא ופוסקים, והן רבים עתה בשחיטה עוסקים, והכל שוחטים אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא ואינו יודע מאי דקאמרי רבנן ואינו ירא שמים כלל כי לא ע"ה חסיד וכל הפושט ידו ליטול חרב פיפיות בכח גברא נעשה מומחה לרבים בשחיטתו או לעינים שכך רואות ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה בכל מה שיש בידם לתקן ולהרים המכשול מדרך עם קדוש וזכות הרבים תלוי בהם. ודי בהערה זו. גם משאלה שיש בה חלוקי דיעות בפוסקים ובשעת הדחק והפסד מרובה הוראתו שלא בקדושה להכשיר אם בעל נפש אתה הוי זהיר שלא תאכל משאל' זו, אך את זה לו תאכלו מבשר שהורה בה זקן ואין בו דין חלוקה כלל בפוסקים והדין מפורש בש"ע והוא פשוט כמשחל ביניתא מחלבא אין זה נקרא שאלה כלל אף שצריך לשאול עליו (גם) יזהר האדם מבשר בהמה שיש בה סרכא, וז"ל התיקונים תקון עשרין וחמשא דף ע"ה ע"ב ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסיר או יתיר או חליף, ס"ת פסול, לאו איהו כדיוקנא דס"ת דלעילא כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חמשא תורה. וורדא כגוונא דזה ספר דאיהו ספר ישרים, אי אוני חסיר או יתיר או חליף, איהו חסרא פסול ומאן דעבר עלייהו כאלו אעבר על אורייתא וחמשה חמשה דילה כו' כנפי ריאה צריך דלא יהא בה סרכות תמני סרי סרכות אינון מאן דעבר עליי' כאלו אעבר ברית דאיהו חי עלמין כו'. ודי בהערה זו. בשר אחוריים של בהמה האריז"ל מזהיר שלא לאכול וביותר צריך להזהר במקום שאין יודע ומכירו להמנקר אם הוא ירא את ה' מרבים ובקי בטוב הניקור בהם ובשמותיהם כי גדלה המכשלה של איסור גיד הנשה רח"ל כמבואר פ' וישלח דף ק"ע ע"ב ועי"ש. גם אזהרת האריז"ל שלא לאכול שום לב של בהמה וחיה ועוף כי הם מהדברים המזיקים לנפשו מאד, ולא יאכל גבינה ביום שאוכל בו בשר אפי' זה בתחלת הלילה וזה בסוף היום, גם אזהרתו שלא יאכל אדם אפי' ספק פת אסור ויאכל בכוונה דברים המותרים שנתברר לו בלתי שום ספק שאין במאכל זה שום איסור כלל וכלל. וז"ל האריז"ל והאכילה דחול רובה הולכת לחלק החיצונים ומעוטה הוא הנברר מהנצוצות הקדושה שנפלו בקליפות ונכנסו במאכל הנאכל עם איזה נשמת חוטא המתגלגל בו בעונותיו שנתקן הכל ע"י האדם האוכל המאכל ההוא ודוקא אם לא יהיה המאכל דבר איסור ח"ו שאז אין הקדושה שבו ראוי' לתקון ולפיכך האוכלה ניזוק בנפשו כי הקליפה הגוברת בה מסיתו לחטוא עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו כנזכר בגמרא וביחוד על האמה שעוסקת בבישול תבשילין שמתוך אימה יתירה שעלי' מבעל הבית אף אם יארע לפעמים איזה איסור בבישולה דהיינו בבשר וחלב. תחת לשונה מסתרת הדבר ואינה מגדת כלל לאנשי הבית ואין איש מאנשי הבית שם בבית יודעים מאומה כי יראה מאימה שיש לה מבעל הבית וגודל הפגם של איסור בשר וחלב מבואר בזה"ק פ' משפטים דף קכ"ה ע"א ועיי"ש. לכן יזהר האדם מאוד בזה ואדרבה ראוי להזהיר בתמידות לאנשי ביתו וביחוד לזו שעוסקת בבישול תבשילין אם יארע לפעמים איזה שאלה באיסור בשר וחלב או בשאר דבר טריפות שבל תכחד ותסתיר הדבר ובזה תמצא חן בעיניו כן ראוי לכל משכיל לדבר על לב אנשי ביתו בתמידות ודי בזה. גם יזהר האדם מאוד מאיסור הנאה של בישול בשר בחלב:
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ההנה מה מאוד צריך האדם להזהר בזה לפנות את עצמו קודם האכילה אם צריך לזה כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קנ"ד ע"ב. וז"ל שלחן דב"נ אצטרך לאשתכחא בנקיותא דגופא דלא יתקרב למיכל מזונא דיליה אלא בנקיותא דגרמי' וע"ד אצטרך ב"נ לפנאה גרמיה בקדמיתא עד לא ייכול מזונא דשולחנ' דכי' דההוא מזונא דאתקין ליה ביה אתרעי קב"ה בגין דלא יתקרב על ההוא שלחן קיא צואה דאיהו מרזא דסטרא אחרא וסטרא אחרא לא יקבל מההוא מזונא דשלחן דא כלום כו' ובגין כך אצטרך ב"נ דלא יהיב מזונא דע"ג פתוריה לההוא קיא צואה וכ"ש במעיו וכ"ש דאיהו טב לב"נ ובריאו ותקונא דגופא וע"ד שלחן איהו למיכל בי בדכי' עכ"ל. גם איך ראוי לאדם להתנהג כמ"ש בזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ב ע"ב אף שמזונותיו של אדם קצובים ומוכנים לו ועבר כירה מוכן הוא לסעוד סעד להביא לפניו לאכול מן המוכן עכ"ז יתפלל קודם אכילתו לפני השם יתעלה ויתרומם על מזונותיו. וז"ל שם בזה"ק פתח ואמר קרא אבתרי' איש אמונת רב ברכות דא הוא ב"נ דמהימנותא דקב"ה ביה כגון ר' ייסא סבא דאע"ג דהוה ליה מיכלא דההוא יומא למיכל לא הוה מתקן ליה עד דשאיל מזונא קמי מלכא קדישא לבתר דצלי צלותיה ושאיל מזוניה קמי מלכא כדין הוה מתקין והוה אמר תדיר לא נתקין עד דנתנון מבי מלכא עכ"ל. ובוודאי כי הוא זה כל האדם יכול לקיים עבודה זו לבוא אל המלך מלכו ש"ע להתחנן לו ולבקש מלפניו על מזונותיו קודם הנטילה בתפלה קצרה בזה"ל. יה"ר מלפניך רבון כל העולמים ואדוני האדונים שתתן לי פרנסתי ומזונותי ומזונות כל ישראל ברחמיך הרבים והטריפני לחם חקי בהיתר ולא באיסור ויקוים בי מקרא שכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ע"כ ודי בזה. ואחר ששפך את שיחו זו התפלה על מזונותיו כנ"ל יטול ידיו לאכילה שני פעמים בסרוגין על כל יד ויד וכל פינות שאתה פונה דרך ימין תחלה יטול הכלי ביד ימין ויתן אותה לידו השמאלית ויריק בידו השמאלית על ידו הימנית תחלה ואח"כ על ידו השמאלית וכן נטילה שניה זה"ק והאריז"ל. וגודל שכר של נט"י לסעודה ולהיפך גודל העונש רח"ל מבואר בזה"ק פ' לך לך ד' פ"ז ע"ב. וז"ל כל מאן דלא נטיל ידוי כדקא יאות אע"ג דאתעניש לעילא אתענש לתתא ימאי עונשיה לתתא דגרם לי' לגרמי' מסכנותא. כמה דעונשי כך. הכי הוא זכי מאן דנטל ידוי כדקא יאות דגרים לגרמי' ברכאן דלעילא דשראן ברכאן על ידוי כדקא יאות ואתברך בעותרא עכ"ל ויזהר בהגבהת הידים בעת הברכה כמו הנטילת שחרית והוא מבואר בז"ח ד' ט"ז ע"ב וז"ל בברכת המזון אית מילין ידיעין חד לתקונא פתורא כפום ההיא מזונא ומאן דלא הוה ליה כל כך ויסדר פתורא איהו משובח בגין דיתיב למיכל קמי מלכא דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך. (תנינא) נט"י קודם אכילה כו'. (תליתאה) נטילת ידים דיטול ימינא בשמאלא כו' דהא ימינא דב"נ כגוונא עלאה הוא למהוי ליה שבחא על שמאלא כו' (רביעאה) דצריך להגביה ידיו לאחר נטילה בשעה שמברך ויזדווג שני זרועותיו כאחת בשעת הגבהת ידיו כו' דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה' מ"ט בגין דאצבען אינון דיוקנא עלאי כו'. (אך יזהר שיהיו כפיו פרושות זה מזה כמבואר למעלה בשערים הקודמים מזה"ק). (חמישאה) דצריך לברכא בכוונה ר"ל ברכת על נ"י בגין לאתערא ברכאן לעילא בדיוקנא דאצבען. (שתיתאה) למיהב מההוא מיכלא למסכנא כו' ומצוה מן המובחר למיהב מההוא מיכלא דאיהו אכיל מכל שפר דאיהו אכיל מכל שפר דאיהו תאיב כו'. (שביעאה) לברכה ברכת המוציא כו' ובגיני כך אצטרך לדקדק בה"א דהמוציא כו'. (תמנאה) דלא יהא גרגרן ובלען אלא כמאן דאכיל קמי מלכא כו'. (תשיעאה) למהוי על פתורי' דברי תורה דהא תנינן שלחן דלית בי' דברי תורה הרי הוא כמאן דאכל מזבחי מתים כו'. (עשיראה) מים אחרונים דאנון חובא לאתעברא זוהמא בישא מיני' ולמיהב חולקא לסטרא בישא מההוא זוהמא דעל ידוי בגין דלא ישתכח מקטרגא לגבי' כו' עכ"ל בקיצור היותר אפשרי. ואחר זה יברך ברכות המוציא בכוונה עצומה וראוי לאדם כשיסיים סוף ברכה המוציא לחם מן הארץ שיכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' כי בודאי הוא אחד מגבורותיו של הבורא ית"ש ויתעלה וחכמתו הנפלאה בזה שאין שום שכל אנושי יכול להשיג אף אפס קצהו איך הוא הזרע גדולו מן הארץ וכבר בארנו מזה למעלה באריכות בשער הא' ודי בזה. ויזהר לדקדק בה"א דהמוציא כמבואר למעלה במאמר הנ"ל גם בתקונים תיקון י"ז דף ל"א ע"ב. ויזהר בכל התקונים שמבואר במאמר הזה"ק הנ"ל. גם יזהר האדם מאוד בכל הדינים המבוארים בש"ע א"ח סי' קס"ז בענין בציעת הפת ובכל הדינים המבוארים שם בסי' זה. (גם) יזהר האדם מאוד בדין המבואר בסי' קס"ח ס"ו שאם אכל מפת הבאה בכיסנין שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אע"פ שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון לאחריו. והן עתה בעו"הר נבוכו בזה רבות בני עמינו שאינם נזהרים בזה וביחוד עוברי דרכים אוכלים בלי נט"י ובלא המוציא מפת הבאה בכיסנין דהיינו שנלושו בחמאה וחלב אכילה מרובה עד שהם שבעים וגם אין מברכים אחריו ברכת המזון ועוברים על דינא דגמרא. לכן ירא שמים יזהר בזה מאוד. ויזהר האדם אף בשבת ויו"ט לטבל פרוסת המוציא במלח ג"פ האריז"ל. ויזהר האדם שלא לזלזל בפרורי לחם כמבואר בזה"ק פ' פנחס דף רמ"ד ע"א יז"ל מאן דמזלזל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתרי'. עכ"ל בקיצור:
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״זיודע כמובא למעלה מאמר בזה"ק מתקוני השלחן תקונא שתיתאה למיהב מההוא מיכלא למסכנא כו' ואשרי אדם שומע לי לשקוד בתמידות להשתדל שיהיו עניים מאוכלי שולחנו ואשרי חלקו בזה כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף רנ"ה ע"א. וז"ל במאי זכי בר נש לאתעדנא בהאי עדונא עלאה בשלחן דיליה כמה דאיהו מעדן על פתורי' נפשאן דמסכני דכתיב ונפש נענה תשביע מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' וגו' דאוף קב"ה רוי ליה בכל אנון עדונין דמשח רבות קדושא עלאה דנגיד ואתמשך תדיר לההוא כבוד עלאה. עכ"ל וכן כתב האריז"ל שיזהר האדם מאוד ומאוד להיות עניים על שולחנו. ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד להזכיר לאדם על מצות הכנסת אורחים אף שגודל מעלתה נראה בעליל לישנא דגלוי לכל מגמרא הקדושה שאמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה מ"מ באתי לעורר את האדם על ענין פרטי המצוי בזמנינו על לומדים כי נדו וגם נעו ממקום שבתם שאינם כ"כ מפורסמים דופקי שערים שערי העזרה עזרת ישראל אשר בכל עיר ועיר להקהיל ולעמוד על נפשם לחיותם ברעב ולפעמים אין מאסף אותם הביתה אף ללינת לילה על אלו וכיוצא ראוי לחקור ולדרוש אחריהם והסב תסיבם לביתך ולהאכילם כי לפעמים כלה פרוטה מכיסו לקנות דבר מאכל ואין כבודו לחזור על הפתחים ומצוה גדולה ג"כ להשתדל עבורו גם אצל אחרים להכניסם לביתם על סעודה אחת או שתים וגדול המעשה יותר מן העושה וראוי לרדוף אחר מצוה זו כמו שרודף אחר חייו ודי בהערה זו הקצרה וגודל מעלת הצדקות בכללות באורו נראה אור זורח הוא שם בשער הכולל בעז"ה שחברתי. ומעתה נחזור אל הראשונות בענין תקוני השולחן. יזהר האדם מאוד ומאוד בלמוד על השולחן והזה"ק גם האריז"ל מזהירים ע"ז מאוד ומאוד. וז"ל זה"ק פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב שולחן דלא אתמר עליה מלי דאורייתא עלי' כתיב כי כל שולחנות מלאו כו' דלית ליה חולקא בסטרא דקדושה כלום בגין כך שולחן דלא אתמר עליה מלי דאורייתא איהו שולחן דקיא צואה איהו שולחן דטעוא אחרא לית בההוא שולחן חולקא ברזא דאלהא עלאה. שולחן דמלי דאורייתא אתמר עליה קב"ה נטיל ההוא שולחן ושוי ליה לחולקי' ולא עוד אלא סורי"א רב ממנא נטיל כל אנון מלין ושוי דיוקנא דההוא שולחן קמי קב"ה וכל אנון מלין דאורייתא דאתמרו עליה. סלקין על ההוא פתורא ואתעטר קמיה מלכא קדישא משמע דכתיב זה השולחן אשר לפני ה' דאתעטר קמי קב"ה שולחן דב"נ קיימא לדכאה ליה לב"נ מכל חובוי זכאה איהו מאן דאלין תרין קיימין על פתורי' מלי דאורייתא וחולקא למסכנין מההוא שולחן. כד סלקא ההוא פתור' מקמי דב"נ תרין מלאכין קדישין אזדמנן תמן חד מימינא וחד משמאלא חד אמר דא איהו שלחן דמלכא קדישא דפלני' קא מסדר קמיה. מסדר יהא תדיר פתורא דא בברכאן עלאין ומשחא ורבו עלאה קב"ה ישרי עלווי'. וחד אמר דא איהו שלחן דמלכא קדישא דפלני' קא מסדר קמי' דא פתורא די עלאי ותתאי יברכון ליה מסדר יהא האי פתורא קמי עתיק יומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי כו'. שלחן דב"נ זכי ליה לעלמא דאתי וזכי ליה למזונא דהאי עלמא וזכי ליה לאשתמודע לטב קמי עתיק יומין וזכי ליה לאתוספא חילא ורבו באחר דאצטרך. זכאה איהו חולקי' דההוא ב"נ בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל. ועיין ג"כ בדף קס"ח ע"ב מענין זה. גם בזהר החדש ובתקונים מלאים על כל גדותיו מזה. אך לקצר אני צריך ודי בהערה זו. (כתב) האריז"ל יזהר האדם מאוד ומאוד שלא ימנע עצמו מלדאג על חורבן הבית בכל הסעודות והוא מזה"ק פ' תרומה דף קנ"ז ע"ב (וז"ל) מאן דאתעדן על פתורי' ומתענג באנון מיכלין אית ליה לאדכרא ולדאגה על קדושה דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דקא אתחרב ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב על פתוריה בההוא חדוה ומשתייא דתמן. קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתי' ובנה כל אנון חרבי דבי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל. ולכן נהגו לומר בחול קודם בהמ"ז מזמור על נהרות בבל ובשבת ויו"ט שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון. אך את זה תוכלו שאת בינה שבודאי אין אדם יוצא י"ח בפה שח ואומר המזמור בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו. אך העיקר שיכניס בלבו ובמחשבתו צער החרבן ויקרע סגור לבו מהצער הגדול והדאגה הגדולה על חורבן בהמ"ק בעת אמירת המזמור ודי בזה:
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳אתה הראת לדעת למעלה בפרק ה' בז"ח בתקוני השולחן תקונא עשירא' מים אחרונים דאנון חובה לאתעברא זוהמא בישא מיניה ולמיהב חולקא לסטרא בישא מההוא זוהמא דעל ידוי בגין דלא ישתכח מקטרגא לגבי' כו'. עכ"ל ובזה"ק פ' תרומה דף קנ"ד ע"ב ג"כ. ז"ל לבתר דאכיל ב"נ ואתענג אצטרך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא ומאן איהו מים אחרונים ההוא זוהמא דידון כו' וע"ד ודאי אנון חובא. חובא אנון ובאתר דחובה שריין ואיהו חיובא על ב"נ למיהב ליה חולקא דא עכ"ל בקצור. ואזהרת הגמרא גלוי וידוע ומסורה לכל הוא ואין צורך להעתיקה (לכן) יזהר האדם בזה מאוד אפי' לא אכל אלא פת חריבה כן כתב האריז"ל. וכתב עוד שאם לא ינטל מים אחרונים יתהפך שלח"ן לנח"ש ומאריך באזהרה זו מאוד ע"פ הסוד (כל) איש שורר בביתו טוב להזהר בזה לטול מים אחרונים בכלי דוקא כמבואר בב"י בש"ע סי' קפ"א סעיף ב' ע"ש. גם יזהר האדם מאוד שאם ידיו מלוכלכות משמנונית המאכל להעביר הזוהמא היטיב מעל ידיו בנטילת מים אחרונים בכדי שיהיו ידיו נקיים היטיב בעת ברכת המזון. ולא כמו שראיתי רובא דרובא אף שנוטלין מים אחרונים אחר אכילתם אין נותנין על ידיהם רק כמה טיפין מים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה. וז"ל זה"ק פ' בלק דף קפ"ז ע"א בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו' ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמין חייב מיתה מ"ט בגין דידוי דב"נ יתבין ברומו של עולם כו' אי כל דא אית בהו לית דינא למהוי בנקיו כד מברכין בהו לקב"ה בגין דבהו ובדוגמא דלהון מתברך שמא קדישא כול' כל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתו וע"ד מים אחרונים חובה וחובה אנון עכ"ל בקיצור ודי בהערה זו. ואחר הנטילה ישפיל ראשי אצבעותיו למטה ויאמר זה חלק אדם רשע כו'. והאריז"ל כתב בזה כוונה עצומה וכתב עוד ובזה מגרש הס"א ומבלעדי זה עומדת על שולחנו כאורח עכ"ל. אך את זה לא תוכל כל מוחא למסבל כוונת האריז"ל לכן מהראוי שיכוין האדם קודם נטילת מים אחרונים כוונה כוללת בשמחה עצומה בזה הלשון הריני מוכן ומזומן לטול ידי אחר האכילה כמו שתקנו חז"ל לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה לשם יחוד קב"ה כו'. ויזהר האדם מאוד שלא להפסיק בין נטילה לברכת המזון בשום דבר ואפי' בד"ת כידוע דעיקר מה שרז"ל תיכף לנטילה ברכה קאי על נטילת מים האחרונים וברכת המזון וז"ל האר"י ז"ל וכשנטל מים אחרונים לא יפסיק אף בלמוד תורה אלא יניח הכובע בראשו לברך ברכת המזון תיכף שהם אותיות כת"ף שהוא נכאב אם אינו זריז בזה. וקודם הברכה יאמר למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו כולו ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת כו' ובזה הוא מגרש הס"א העומדת על השולחן. ואח"כ יאמר פסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם גם יאמר פסוק תהלת ה' ידבר פי כו'. ופסוק ואנחנו נברך יה כו'. ואח"כ יאמר פסוק וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ואח"כ יאמר ברכת המזון בלי דאגה כלל אלא בשמחה רבה. עכ"ל האריז"ל. אך משמעות לשונו שם שפסוק וידבר אלי זה השלחן לא יאמר רק כשיברך בזימון. ואחר אמירת פסוקים אלו יברך תיכף ברכת המזון בלי הפסק כלל. אם הם שלשה יברך ברכת הזמון על הכוס דוקא. והוא מבואר ג"כ בזה"ק פ' פנחס דף רמ"ו ע"א. וז"ל לשלשה צריך כוס אמאי כו' פחות משלשה לא צריך כוס עכ"ל בקיצור. ויזהר האדם בכל הדינים המבוארים בש"ע בכוס של ברכה בסי' קפ"ג וא' מהם הוא הדחה ושטיפה ויזהר האדם מאוד בזה. כמבואר בזה"ק פ' עקב ד' רע"ג ע"ב. ברעיא מהימנא וז"ל תמינאה מים אחרונים כו' אמאי אקרי חובה אלא בארח רזא סם המות שריא על ידוי מזוהמין דעבדי בהו ברכה ועל כוס דמברכין עליו בלא טהרה אקרי טמא. ומה כוס דשותין בו טמא לברכה עד דהוו מטהרי ליה בהדחה מלגו ומלבר כ"ש ידוי כו' עכ"ל הרי מבואר בר"מ הקדוש שאם הכוס אינו מודחה ומשוטף היטיב נקרא טמא לכן יזהר האדם מאוד קודם נטילת מים אחרונים להכין הכוס של ברכה שיהיה נקי ומשוטף היטיב וגם ראוי לחזור אחר כוס יפה דהיינו מזכוכית לבינה ויכוין בכל זה להדור מצות בוראנו ית"ש ויתעלה ויזהר גם בכל הדינים המבוארים שם בש"ע בכוס של ברכה כי כל מה שמבואר שם הם דינא דגמרא ובכמה מקומות בזה"ק מבאר כל הדברים הנאמרים בכוס של ברכה ע"ד הסוד ותקונים גדולים בעולמות העליונים לכן יזהר האדם בהם מאוד וימצא הכל סדורה והולכת לפני בש"ע סי' הנ"ל ויזהר האדם במ"ש בש"ע סי' ק"פ ס"ב וז"ל כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סי' ברכה לעולם והוא מגמרא דסנהדרין. ומבואר ג"כ בזה"ק בכמה מקומות. ובפ' יתרו דף פ"ז ע"ב ז"ל תנינן אסור ליה לב"נ לברכא על פתורא ריקניא מ"ט משום דברכתא דלעילא לא שריא באתר ריקניא ובג"כ בעי ב"נ כו' עכ"ל. ויזהר האדם שלא יאחז הכוס בין אצבעותיו. כן הוא מבואר בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות:
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״דהזמנה מלתא היא
74
ע״ההנה אחר שקבל את הכוס בשתי ידיו והניחו על ידו הימנית כמבואר בש"ע בסי' הנ"ל יאמר הנוסח שאומרים בל' לע"ז רבותי מיר וועלין בענטשין בחדוה ושמחה ישמח בלבו ובמחשבתו בהזמנה ובהכנת השבח וההודאה לבוראנו ית"ש ויתעלה. וגודל החיוב של הזמנה והכנת השבח הזה שאנו אומרים בל' לע"ז קודם התחלת ברכת הזמון מבואר בזה"ק פ' בלק בהינוקא דף קפ"ו ע"ב. וז"ל א"ר יהודה לר' יצחק כדדמי לן האי יינוקא לאו בר נש הוא. אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי אורייתא. אמרו הב ונברך (פי' זה שאנו אומרים בל' לע"ז מיר וועלין בענטשין) אמר להו יאות אמרתון בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה פתח ואמר אברכה את ה' בכל עת וגו' וכי מה חמא דוד לומר אברכה את ה' אלא חמא דוד דבעי הזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא שכינתא קיימא תמן וסטרא אחרא קיימא תמן כד אזמין בר נש לברכא לקב"ה סטרא אחרא אתכפי' וסטרא אחרא לאו איהו בכללא. ואי לא אזמין בר נש לברכא לקב"ה סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי לי' חולקא בההיא ברכה כו' ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה. ברוך שאכלנו משלו דא הוא ברכה. הכי הוא ודאי. אבל נברך הזמנה אחרא איהו כו'. עכ"ל בקיצור. הנה אחיי ורעי הביטו אל מה שמבואר בזה"ק הנ"ל גודל החיוב אל אדם הכנה והזמנה קודם ברכת הזמון הוא שאנו אומרים בל' לע"ז מיר וועלין בענטשין הנה מה מאוד ראוי בודאי לומר זה בשמחת הלב מאוד וישמח בלבו שמחה עצומה מאוד על שהכין את עצמו לברך ולהודות יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה וישמח שמחה עצומה באלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. ויתחיל לברך ברכת זמון וברכת זמון הוא שאומר המברך נברך שאכלנו משלו והענייה שעונים המברך והמסובין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. וז"ל אבודרה"ם וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה להבורא יתברך שמזמנין ומתרין זה את זה ומתועדין יחד להודות לו לשבחו ולפארו על שפע טובתו כמ"ש ונרוממה שמו יחדיו. עכ"ל האבודרה"ם. אחיי ורעיי כבר כתוב הוא ונערך הלא המה בקצובים למעלה כמה פעמים שעיקר השבח וההודאה היא בלב ובמחשבה לכן יזהר האדם בברכת זמון בשלשה שהיא מדאורייתא כמבואר בטור שנעתיק לשונו לפנינו לקמן בעז"ה לאומרה בהודאה עצומה ובשמחה עצומה במחשבתו. וז"ל הזה"ק פ' תרומה דף קס"ח ע"ב ושמחה לפני ה' אלהיך דא איהו בכוס של ברכה כד בריך בר נש בכוס של ברכה אצטרך למחדי ולאחזאה חדוה ולא עציבו כלל כיון דנטיל בר נש כוס של ברכה קב"ה קאים על גביהו ואיהו אצטרך לאעטפא רישי' בחדוה ולברכה על הכוס במותב תלתא נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו דא אצטרך רעותא לעילא לגבי עתיקא דעתיקין כו' עכ"ל. הרי מבואר במאמר זה אחיי ורעיי גודל מעלת ברכת המזון וחיוב החדוה והשמחה בה וז"ל הטור סי' קפ"ח דברכת הזמון שאע"פ שהיא מן התורה אין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבועה עכ"ל הטור. ודי בהערה זו:
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״ח
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״אכוונת בהמ"ז
91
צ״במצות עשה מן התורה לברך ברכת המזון ובוודאי החיוב על האדם אפי' ביחיד לברך בכוונה עצומה ובשמחה עצומה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף רי"ח ע"א כתיב טוב עין הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוה ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה דהא מההוא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין (רמז תקון להשכינה הקדושה) כו' מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין למנדע ארחא דאורייתא כו' מהכי אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא לי' גו רזין עלאין בהיכלין קדישין זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמארי וידע שבחא דלהון. עכ"ל בקיצור נמרץ וראוי לאדם לעיין בפנים בזה"ק במאמר זה. אחיי ורעיי אהובי נפשי הביטו נא וראה ראו ולו תדעו כמה פעמים מזהיר את האדם במאמר הזה"ק הנ"ל שיברך בהמ"ז בכוונה ובשמחת הלב דוקא. ושמעו שמוע מלתו על לשונו אמורה מגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים שעושה בזה בכוונתו וביחוד בשמחת לבו איש אשר בברכתו גם גודל שכרו ע"ז כמבואר הכל שם. ועתה מה לי פה עוד להעיר אוזן אנשים ואני עני מדעת נבזה וחדל אישים מה עוד לזעוק את פני בני אדם הלא די לבא מן הדין מאמר הזה"ק הערה עצומה ונפלאה. וז"ל הז"ח דף ס"ח ע"ב מאן דמברך בהמ"ז חדי לעילא וחדי לתתא ואצטרך לברך בחדוה וברעותא דלבא בגין למחדי כו'. עכ"ל בקיצור. ודי הערה בזה:
92
צ״גברכה א' ברכת הזן לשון אבודרה"ם
וז"ל תמיד לא חסר לנו על שם וארבעי' שנה בלכתם במדבר לא חסר. ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בקשה היא על שם לא יחסר לחמו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא לדלג תיבת שם א"ל בנוסח כי אל זן ומפרנס אך ע"פ כהאריז"ל הנוסח העקרי כי הוא אל זן כו' וכ' ג"כ בה כוונה עצומה:
וז"ל תמיד לא חסר לנו על שם וארבעי' שנה בלכתם במדבר לא חסר. ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בקשה היא על שם לא יחסר לחמו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא לדלג תיבת שם א"ל בנוסח כי אל זן ומפרנס אך ע"פ כהאריז"ל הנוסח העקרי כי הוא אל זן כו' וכ' ג"כ בה כוונה עצומה:
93
צ״דברוך אתה ה' הזן את הכל. לא יחטוף אחריה תיכף להתחיל ברכה שני' עד שיפרש ההודאה במחשבתו מה שהוציא מפיו ובשפתיו ויתן הודאה עצומה בשמחה עצומ' במחשבתו להבורא ית"ש על שהוא זן ומפרנס כל העולם בחסדיו וברחמיו. וגם עניית אמן של המסובין יהיה בהודאה ובשמחה עצומה בכוונה זו:
94
צ״הברכה שנייה היא ברכת הארץ
וז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא גם כן בטור בסי' קפ"ו תניא רא"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל בריתך שחתמת בבשרנו). ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל תורתך שלמדתנו) ולאבא לחלוק אלא להוסיף. ר' אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף (פרש"י בתחלה נודה לך ה"א ובסוף ועל כולם ה"א אנחנו מודים לך. וז"ל הטור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו והוא ג"כ שם בגמרא. וכתב עוד הטור וז"ל כתב אחי ר' יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר אי למצוה ונ"ל כיון דבהמ"ז דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש עכ"ל הטור. עתה עם סגולה קדושי עליון אחי ורעי אדברה נא שלום בך לחזור על כל פרטי ההודאות שחייבו אותנו חז"ל בקבלתם מפה אל פה עד מרע"ה מסיני להזכיר בברכה זו של ברכת הארץ בחיוב גמור ולעכובא כנ"ל בטור. ההודאה שבתחלת הברכה שחייבו להזכיר בנוסח שאנו אומרים נודה לך ה' אלהינו. הנה אהובי נפשי אחיי ורעיי אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך ה"א ולבו בל עמו לשים בלבו ההודאה של פי' המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו במה שחייבו אותו בגמרא הנ"ל שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף כי בודאי היתה קבלה בידם איש מפי איש עד מרע"ה שתיכף בתחלת הברכה צריך האדם ליתן הודאה זולת ההודאה שבסוף הברכה ועל כלם אנחנו מודים לך ואיך נקראת הודאה כיון שלבו רחוק ממנו ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב כנ"ל ע"פ שכל פשוט ודי בזה ונחזור על חיוב השני שחייבו להזכיר בברכה זו והוא שאר"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח בודאי כוונת ר"א ג"כ שחיוב גמור עלינו ליתן הודאה עצומה בברכה זו להשם יתעלה על שהנחיל אותנו ארץ חמדה טובה ורחבה כזו לנחלה וירושה עולמות באהבת ה' את אבותינו ואותנו ואם יאמר האדם תיבות האלו רק בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו איך יוצא י"ח:
וז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא גם כן בטור בסי' קפ"ו תניא רא"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל בריתך שחתמת בבשרנו). ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל תורתך שלמדתנו) ולאבא לחלוק אלא להוסיף. ר' אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף (פרש"י בתחלה נודה לך ה"א ובסוף ועל כולם ה"א אנחנו מודים לך. וז"ל הטור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו והוא ג"כ שם בגמרא. וכתב עוד הטור וז"ל כתב אחי ר' יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר אי למצוה ונ"ל כיון דבהמ"ז דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש עכ"ל הטור. עתה עם סגולה קדושי עליון אחי ורעי אדברה נא שלום בך לחזור על כל פרטי ההודאות שחייבו אותנו חז"ל בקבלתם מפה אל פה עד מרע"ה מסיני להזכיר בברכה זו של ברכת הארץ בחיוב גמור ולעכובא כנ"ל בטור. ההודאה שבתחלת הברכה שחייבו להזכיר בנוסח שאנו אומרים נודה לך ה' אלהינו. הנה אהובי נפשי אחיי ורעיי אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך ה"א ולבו בל עמו לשים בלבו ההודאה של פי' המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו במה שחייבו אותו בגמרא הנ"ל שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף כי בודאי היתה קבלה בידם איש מפי איש עד מרע"ה שתיכף בתחלת הברכה צריך האדם ליתן הודאה זולת ההודאה שבסוף הברכה ועל כלם אנחנו מודים לך ואיך נקראת הודאה כיון שלבו רחוק ממנו ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב כנ"ל ע"פ שכל פשוט ודי בזה ונחזור על חיוב השני שחייבו להזכיר בברכה זו והוא שאר"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח בודאי כוונת ר"א ג"כ שחיוב גמור עלינו ליתן הודאה עצומה בברכה זו להשם יתעלה על שהנחיל אותנו ארץ חמדה טובה ורחבה כזו לנחלה וירושה עולמות באהבת ה' את אבותינו ואותנו ואם יאמר האדם תיבות האלו רק בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו איך יוצא י"ח:
95
צ״וגם הזכרת י"מ ועל שהוצאתנו ה"א מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים. הנה אף שלא נזכר בגמרא חיוב הזכרה זו אך בודאי כשתיקון יהושע מטבע ונוסח ברכה זו של ברכת הארץ כנזכר בגמרא בודאי תיקן הזכרת י"מ ג"כ ובודאי חיוב על האדם ליתן הודאה עצומה ע"ז בלבו ובשפתיו ועיקר ההודאה היא בלב. ונחזור על החיוב השלישי שנזכר בגמרא נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית וזה שאנו אומרים ועל בריתך שחתמת בבשרינו והוא ברית המילה אות ברית קודש מבטח בטוחי חותם קדש לה' שהיא לנו לאות שהבורא ית"ש כרת עמנו ברית להיות לנו לאלהים ואנחנו נהיה לו לעם וע"י כריתות ברית המילה נתן לאברהם אבינו ע"ה ארץ הקדושה להיות לו לנחלה אחוזת עולם לו ולזרעו אחריו ולעולמי עד. עתה אתם ברוכי ה' זרע בנים לא ישקרו פלס מעגל דרכיך פלס במאזני משפט לה' כי גדול יום ה' כקרב למשפט אחר פטירתו מעה"ז אם ישאלו את האדם נתת הודאה עצומה כל ימי חייך בבהמ"ז להשם יתעלה על שבחר אותך לחלקו וגורלו הקדוש וחתם בבשרך ברית והוא ית' ויתעלה אלוה ואדון ומלך ופטרון איך ישא פניו אם אמר כל ימיו התיבות רק בפיו ובשפתיו בלבד ולא שם אל לבו כלל ההודאה על כל הנ"ל אוי לאותו בושה:
96
צ״זוז"ל הזה"ק זכאין אנון ישראל דקב"ה יהיב לון אות קיימא ועוד כמה מאמרים אך לקצר אני צריך. גם בגמרא הקדושה מבואר גודל מעלת חותם ברית זה ואיך לא יתלהב לב האדם בהודאה זו להשם יתעלה ויתרומם ודי בהערה זו. ונחזור על החיוב הרביעי שנזכר בגמרא ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה וזה שאנו אומרים ועל תורתך שלמדתנו שנתן לנו תורתו הקדושה והתמימה שקדמה לעולם אלפים שנה בכדי שבה נזכה לחיי העה"ב ולכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חוקיך שהודעתנו שהם המצות הקדושים שצוה אותנו שבהם נזכה ג"כ לכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חיים חן וחסד שחוננתנו ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו כו' איך יוצא האדם ידי חובת הודאה אם אומר כל הנ"ל התיבות מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו בהודאה זו. אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה ונחזור ג"כ על חיוב ההודאה שבסוף הברכה שנזכר בגמרא ר' אבא אמר צריך שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף. והוא שאנו אומרים ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' ובודאי כך מקובל איש מפי איש עד משרע"ה שצריך ליתן דוקא הודאה שנית בסוף הברכה ג"כ דרך כלל על כל הטוב שפרט מקודם ולא די לו בהודאה שבתחילת הברכה נודה לך ה"א. ובודאי צריך שיתן בהודאה זו השני' הודאה עצומה במחשבתו ובלבו יותר ויותר הודאה כלליות על כל הטובות שזכר עד הנה. אחיי ורעיי אהובי נפשי שימו לבבכם לכל הדברים אשר ראו בעיני אדניה אשר לא שם לבו למוצא שפתיו וע"כ יהגה לבו תבונות בכל ההודאות הנזכר בברכה זו לצאת בזה ידי חובת גברא שחייבוהו חז"ל בגמרא הקדושה כהוגן וכהראוי היינו כשיאמר האדם ההודאה שבהתחלת הברכה נודה לך ה"א יכניס בלבו שמחה עצומה בהודאה זו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואח"כ מונה והולך הוא הטובות שהיטיב עמנו על שהנחלת לאבותינו ארץ כו' ויכוין בכל פרט ופרט של הטוב ההוא כמבואר למעלה ע"פ שכל פשוט. ואחר כל פרטי הטובות כשיאמר הודאה שני' שהיא ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' יכניס בלבו שמחה עצומה יותר ויותר בהודאה זו דרך כלל על כל פרטי הטובות שזכר עד הנה. ודעת לנפשך ינעם במה שתקנו חז"ל בנוסח ברכה זו ההודאה תחלה וסוף היא ממש כדרך הנהגת העולם איש את רעהו כי הלא עינינו רואות ראי' חושיות ושכלית באדם שנותן תשואות חן חן לחבירו על איזה טובה שעשה עמו ומה גם על טובות הרבה נותן לו הודאה דרך כלל בתחילה קודם שמפרט טובותיו שעשה עמו והרי אומר לו בלב שלם ובנפש חפיצ' ובשמחה רבה בזה הלשון אני נותן לך אחי ורעי שבח והודאה על הטוב שעשית עמדי ופורט פרטי הטובות בזו בזו ובזו. הנה בודאי בעת שמפרש ופורט אותם הטובות מפרש אותם בשמחה עצומה ובלבו בוער ההודאה והשבח לחבירו על כל טובה וטובה בפני עצמה שעשה עמו ואחר שפרט כל הטובות ורוצה לפרוש מאתו ולילך לדרכו אז נותן לו עוד הודאה דרך כלל בשמחה עצומה ובלב שלם יותר ויותר ואומר לו בזה"ל אחי ורעי אדברה נא שלם בך על כל הטובות שעשית עמי אני נותן לך שבח והודאה ומברך אותו אח"ז בלב שלם ושמוח עד מאוד ברכה הגונה וכוללה במלות קצרות ופורש מאתו והולך לדרכו זאת חקרנוה כן היא. ועל הנהגה זו ממש תקנו לנו חז"ל נוסח ברכה זו הודאה תחלה וסוף ופרטות הטובות באמצע ואחר הודאה שנית נותן ברכה להשם יתעלה היינו בתיבות יתברך שמך בפי כל חי לכן יזהר האדם לומר ברכה זו במתון ליתן ריוח והפסק בין כל טובה וטובה כדי ליתן הבחנה בין ענין לענין הטובה ההיא להכניס ג"כ בלבו הודאה בשמחה עצומה על הטובה שהוציא בשפתיו ולא יתחיל לפרט בפיו טובה שני' עד שהוא נותן הודאה לשעבר בלבו. (יתברך שמך בפי כלחי תמיד ל"ו) בתיבות אלו יכניס צער גדול בלבו ואנו מתפללים על ביאת משיח ב"ב ואז יכירו וידעו כל דרי תבל אפילו באיים רחוקים שאתה הוא ה' א' יחיד ומיוחד אפס זולתו זהו יתברך שמך בפי כלחי היינו בין כל מין האנושי ולא יחולל שמך הגדול עוד (ככתוב ואכלת וכו'). וחתימת הברכה (ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון) יאמר ג"כ בהודאה עצומה בשמחה עצומה בלבו מאוד על ארץ הקדושה שנתן לנו וגם על המזון אף שבגמרא מפרש שפירושו ארץ דעבדא מזון עכ"ז ראוי לאדם לכוין ג"כ על המזון שנתן לו בזה השעה. ודי בזה:
97
צ״חברכה ג' בונה ירושלים
ז"ל הטור בסי' קפ"ח שלישית בונה ירושלים ודוד ושלמה תקנום דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול ולאו למימרא שלא ברכו אותה עד שבא דוד ושלמה דהא דריש להו כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל כו' וצריך להזכיר בה מלכות דוד וזהו שאמר ועל מלכות בית דוד משיחך. עכ"ל הטור בקיצור:
ז"ל הטור בסי' קפ"ח שלישית בונה ירושלים ודוד ושלמה תקנום דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול ולאו למימרא שלא ברכו אותה עד שבא דוד ושלמה דהא דריש להו כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל כו' וצריך להזכיר בה מלכות דוד וזהו שאמר ועל מלכות בית דוד משיחך. עכ"ל הטור בקיצור:
98
צ״טהנה אחיי ורעי אם ברכה זו ג"כ מדאורייתא ודוד ושלמה בנו תקנו לנו המטבע והנוסח בודאי לא יצא אדם י"ח אם יאמר ויבקש בקשה זו בפיו ובשפתיו בלבד בלא לב ולב ידבר ר"ל לכן בין כל בקשה ובקשה יתן הפסקה וריוח קצת ויכניס צער גדול בלבו היינו בתיבות רחם נא ה"א על ישראל עמך יכניס צער גדול בלבו. ובתיבות ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך יכניס ג"כ צער גדול בלבו על זה שהם חרבים עתה מתי תבנו עוד. ובתיבות ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו יכניס ג"כ צער גדול בלבו עד מתי בית מקדשינו ותפארתינו יהיה לחרבה ומתי יבנה שנוכל להקריב בו את קרבנות חובותינו בכדי שיבא מזה נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש ואשרי מי שיוכל להוריד דמעות מים יורדה עיניו על שבר ושבר יחדיו יודבקו הנזכרים בזה בכל בקשה ובקשה יודע כמובא למעלה בפ' הקודם מאמר מזה"ק פ' תרומה גודל החיוב לדאג ולצער עצמו על השלחן צער חרבן בית מקדשינו וביחוד בברכה שנתקנה ביחוד ע"ז וסיומא דמלתא במאמר הנ"ל ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב כו' קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתי' ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל. וביחוד בחתימת הברכה כשיאמר ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו בא"י כו' יאמר בכוונה עצומה ובשברון לב עד מאוד ויענה ג"כ אמן אחר ברכת עצמו בכוונה עצומה ויכוין באמן זה שני כוונות הא' תפלה הב' הודאה אמן הלואי שיבנה ירושלים מהרה וראוי להודות לך ית"ש שבודאי אתה הוא הבונה ירושלים לעתיד:
99
ק׳ברכה ד' הטוב והמטיב
ז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא ג"כ בטור סי' קפ"ט וז"ל ארבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכות בר מדידא חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות בית דוד. עוד ז"ל הטור הלכך תקנו להזכיר בהטוב ומטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטובות וזה נוסחא בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו כו'. המלך הטוב הרי ג' מלכיות. וג' הטובות המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו ואדני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כדרך. שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו עכ"ל הטור מגמרא דברכות הנ"ל. אחיי ורעיי ראו עתה כי ברכה זו אף שאינה מדאורית' רק מדרבנן הלא עינינו רואות שתקנו חז"ל ברוח קדשם במפקד ובמנין מספר ג' מלכיות וג' הטובות וג' גמולות דוקא לא פחות ולא יותר וב' מלכיות אחרונות תקנו להשלמת שני ברכות אחרונות של ברכת המזון שהם מדאורייתא והם ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות. והנה בודאי השלמה בעי כוונה ואינו אדם יוצא ידי חובתו במשא דבר ה' על שפתיו ולבו בל עמו בהשלמת שני המלכיות של תשלומין עד שיאמר אותם בכוונה עצומה ממש כמו מלכות דפתיחת שאר איזה ברכה הצריכה שם ומלכות בקבלת מלכות שמים שלימה לקבל אותו ית"ש ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך אם האדם מזכיר אותם בלא לב ולב ידברו ואינו מכוון ממש לנוכח השם יתעלה ויתרומם מלכנו אתה או המלך הטוב אתה בודאי מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול מאחר שלא היה כוונתו לכך בתיבת מלכנו כוונתה העיקרית כנ"ל אין חילק כלל בין תיבה זו לתיבה אחרת לכן יתן האדם אל לבו שנתחייב להזכירם כאן בחיוב גמור להשלמת שני מלכיות של שני ברכות אחרונות של ברכת המזון כנ"ל וכן בג' הטובות וג' גמולות שחייבו אותנו חז"ל הודאה זו בברכה זו דוקא בודאי אין אדם יוצא ידי חובתו בהם אם לא כיון בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בכל ג' הטובות וג' גמולות ודי בהערה זו. וז"ל האבודרה"ם ואמרינן בפ' שלשה שאכלו שברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (פי' ב"ד של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוה) על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפים רבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כלם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארו נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתנה להם רשות לקברם ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת הטוב שלא הסריחו כל אותו זמן שנשארו על פני האדמה והמטיב שנתנו לקבורה דהיינו טובה על טובה ותקנוה בסעודה לפי שהוא מקום השמחה ולכן תקנוה ג"כ על שנוי היין ועל שמועות טובות ועל הגשמים. ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוהו אצל בונה ירושלים עכ"ל האבודרה"ם. לכן כיון שעיקר תקנת ברכה זו על הרוגי ביתר ראוי לכוין בג' הטובות כשאומר הוא הטיב יכוין במחשבתו בזה"ל הוא הטיב להרוגי ביתר שלא הסריחו ושנתנו לקבורה ואני נותן לך ית"ש הודאה עצומה ע"ז הטובה. הוא מטיב עתה בכל טובות לעם ישראל ויתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו ע"ז. הוא ייטיב לנו תפל' אלהבא וכן בג' גמולות יכוין ג"כ כוונה זו ממש ודי בזה. הרחמן הוא כו' אף שלא נזכרו כל נוסחות הרחמן בגמרא מ"מ בודאי נתקנו מקדמונים והובא ג"כ בטור מענינ' וע"כ ראוי לומר אותם בכוונה עצומה ופסוק (פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון) בנוסח ספרד נתקן פסוק זה בברכות הזן קודם החתימה וזה נוסחת' ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא"י הזן את הכל והאריז"ל כתב ע"ז כוונה עצומה מאוד ומזה אנו למדין שעיקר נוסחת ברכת הזן נתקנה כן להזכיר פסוק פותח את ידיך קודם החתימה ואנו אף שמנהגינו שלא להזכיר פסוק זה קודם חתימת ברכת הזן מטעם הכלבו שמביא הב"י בסי' קפ"ז ואף שלא נראה סברתו להב"י ועיי"ש עכ"פ למנהגינו שנתקנה לו' פסוק זה בסוף ברכת המזון חיוב גדול על האדם לומר אותה בכוונה עצומה כי פסוק זה מעיקר נוסחת ברכת הזן כנ"ל ויזהר לשגר הכוס לאשתו ולאנשי ביתו כי הוא דינא דגמרא מעשרת דברים שנאמרה בכוס של ברכה ונזכר גם בזה"ק בהרבה מקומות גם כל המסובים לשתות מכוס של ברכה כמבואר בזה"ק פ' וירא ד' ק"ד ע"א וז"ל בעי ליה לב"נ למשתי מההוא כסא דברכה בגין דיזכי לההיא ברכה דלעילא עכ"ל בקיצור:
ז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא ג"כ בטור סי' קפ"ט וז"ל ארבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכות בר מדידא חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות בית דוד. עוד ז"ל הטור הלכך תקנו להזכיר בהטוב ומטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטובות וזה נוסחא בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו כו'. המלך הטוב הרי ג' מלכיות. וג' הטובות המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו ואדני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כדרך. שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו עכ"ל הטור מגמרא דברכות הנ"ל. אחיי ורעיי ראו עתה כי ברכה זו אף שאינה מדאורית' רק מדרבנן הלא עינינו רואות שתקנו חז"ל ברוח קדשם במפקד ובמנין מספר ג' מלכיות וג' הטובות וג' גמולות דוקא לא פחות ולא יותר וב' מלכיות אחרונות תקנו להשלמת שני ברכות אחרונות של ברכת המזון שהם מדאורייתא והם ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות. והנה בודאי השלמה בעי כוונה ואינו אדם יוצא ידי חובתו במשא דבר ה' על שפתיו ולבו בל עמו בהשלמת שני המלכיות של תשלומין עד שיאמר אותם בכוונה עצומה ממש כמו מלכות דפתיחת שאר איזה ברכה הצריכה שם ומלכות בקבלת מלכות שמים שלימה לקבל אותו ית"ש ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך אם האדם מזכיר אותם בלא לב ולב ידברו ואינו מכוון ממש לנוכח השם יתעלה ויתרומם מלכנו אתה או המלך הטוב אתה בודאי מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול מאחר שלא היה כוונתו לכך בתיבת מלכנו כוונתה העיקרית כנ"ל אין חילק כלל בין תיבה זו לתיבה אחרת לכן יתן האדם אל לבו שנתחייב להזכירם כאן בחיוב גמור להשלמת שני מלכיות של שני ברכות אחרונות של ברכת המזון כנ"ל וכן בג' הטובות וג' גמולות שחייבו אותנו חז"ל הודאה זו בברכה זו דוקא בודאי אין אדם יוצא ידי חובתו בהם אם לא כיון בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בכל ג' הטובות וג' גמולות ודי בהערה זו. וז"ל האבודרה"ם ואמרינן בפ' שלשה שאכלו שברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (פי' ב"ד של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוה) על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפים רבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כלם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארו נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתנה להם רשות לקברם ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת הטוב שלא הסריחו כל אותו זמן שנשארו על פני האדמה והמטיב שנתנו לקבורה דהיינו טובה על טובה ותקנוה בסעודה לפי שהוא מקום השמחה ולכן תקנוה ג"כ על שנוי היין ועל שמועות טובות ועל הגשמים. ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוהו אצל בונה ירושלים עכ"ל האבודרה"ם. לכן כיון שעיקר תקנת ברכה זו על הרוגי ביתר ראוי לכוין בג' הטובות כשאומר הוא הטיב יכוין במחשבתו בזה"ל הוא הטיב להרוגי ביתר שלא הסריחו ושנתנו לקבורה ואני נותן לך ית"ש הודאה עצומה ע"ז הטובה. הוא מטיב עתה בכל טובות לעם ישראל ויתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו ע"ז. הוא ייטיב לנו תפל' אלהבא וכן בג' גמולות יכוין ג"כ כוונה זו ממש ודי בזה. הרחמן הוא כו' אף שלא נזכרו כל נוסחות הרחמן בגמרא מ"מ בודאי נתקנו מקדמונים והובא ג"כ בטור מענינ' וע"כ ראוי לומר אותם בכוונה עצומה ופסוק (פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון) בנוסח ספרד נתקן פסוק זה בברכות הזן קודם החתימה וזה נוסחת' ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא"י הזן את הכל והאריז"ל כתב ע"ז כוונה עצומה מאוד ומזה אנו למדין שעיקר נוסחת ברכת הזן נתקנה כן להזכיר פסוק פותח את ידיך קודם החתימה ואנו אף שמנהגינו שלא להזכיר פסוק זה קודם חתימת ברכת הזן מטעם הכלבו שמביא הב"י בסי' קפ"ז ואף שלא נראה סברתו להב"י ועיי"ש עכ"פ למנהגינו שנתקנה לו' פסוק זה בסוף ברכת המזון חיוב גדול על האדם לומר אותה בכוונה עצומה כי פסוק זה מעיקר נוסחת ברכת הזן כנ"ל ויזהר לשגר הכוס לאשתו ולאנשי ביתו כי הוא דינא דגמרא מעשרת דברים שנאמרה בכוס של ברכה ונזכר גם בזה"ק בהרבה מקומות גם כל המסובים לשתות מכוס של ברכה כמבואר בזה"ק פ' וירא ד' ק"ד ע"א וז"ל בעי ליה לב"נ למשתי מההוא כסא דברכה בגין דיזכי לההיא ברכה דלעילא עכ"ל בקיצור:
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״ד
104
ק״ה
105
ק״ו
106
ק״ז
107
ק״ח
108
ק״ט
109
ק״י
110
קי״א
111
קי״ב
112
קי״ג
113
קי״ד
114
קי״ה
115
קי״ו
116
קי״ז
117
קי״ח
118
קי״ט
119
ק״כ
120
קכ״א
121
קכ״ב
122
קכ״ג
123
קכ״ד
124
קכ״ה
125
קכ״וכוונת ברכת הנהנין
126
קכ״זהנה זה בא כבר כמה פעמים למעלה בשערים הקודמים מגודל מעלת מחשבות קדושות של האדם שכל מחשבה קדושה הן של איזה תפלה הן של איזה הודאה עולה למעלה בעולמות העליונים והבורא ית"ש מתפאר בה בכל העולמות אך עכ"ז בכל ההודאות ובכל התפלות צריך שניהם הדבור והמחשבה כמבואר למעלה מזה"ק לכן ירגיל האדם א"ע בתמידות במחשבות קדושות בהודאות ובתפלות וביחוד בעת ובשעה שמסדר שבחיו של יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה בפיו ובשפתיו כגון ברכות הנהנין וכיוצא ראוי לו להוסיף הודאה במחשבתו יותר ויותר. וגודל מעלת ברכת הנהנין וצורך הכוונה בהם מבואר בזה"ק פ' עקב ד' ר"ע ע"ב וז"ל פקודא י"ח דא לברכא ליה לקב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה דכתיב גזל אביו ואמו והא אוקמוה חבריא כו' ואנון ברכאן אריק ב"נ באנון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכן כל אנון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כלהו כחדא. וע"ד אצטרך ב"נ לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון כו' כלא כחדא ומאן דמברך לקב"ה אתברך ונטיל חולקיה מאנון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה כו' כיון דההיא ברכה אתי' ושרייא על רישי' מתמן אתפשט בכל עלמא בשעתא דאנון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין (רמז לשכינה הקדושה) ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתא בהו ואמרי ומכרזי דא הוא דרונא דשדר פלוני לקב"ה כו' עכ"ל בקיצור. וסיום המאמר כבר העתקתי בשער הב' פרק ז' ועיי"ש. והנה עיניכם רואות אחיי ורעיי ידידי השם ואהובי נפשי את כל תוקף גדלו ומעלתו של ברכת הנהנין שבזה גורם שפע בכל העולמות כנזכר בזה"ק הנ"ל ואינון ברכאן אריק ב"נ באינון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכין כל אנון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין. והנה בודאי אחר כוונת הלב הן הן הדברים כי הן אומר והן דברים בלי נשמע קולם והבין של אמירת הברכה בלבו ובמחשבתו בכוונה בודאי אינו גורם השפע בכל העולמות. כמבואר באר היטיב בל' הזה"ק הנ"ל וע"ד אצטרך ב"נ לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון כו' הרי לפניך מפורש יוצא מפי הזה"ק שצריך דווקא כוונת הלב בברכה. ואף שהזה"ק הפריז על מדותיו במדה גסה לשואה רעותי' ברזא דברכאן שצריך האדם לכוין בסוד הברכה בסדר המדריגה וספירות העולמות העליונים כפי שמפרש שם להלן אך לאו כל אדם זוכה לחזות בנועם דבר סתר ולאו כל מוחא סביל דא לכוין כוונות עמוקות ונפלאות ואין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו ואת אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ובמה שהורשת התבונן כפי אשר תשיג יד שכלך והאלהים חשבה לטובה כאלו התכוין בכל הכוונות שכוונו אנשי כה"ג. והנה כוונות פשטיות שיבואר לפנינו בעז"ה יכול כל אדם לכוין בהם ולכן כל אדם חייבים עליו לכוין בהם כדי שלא ימנע טוב מבעליו היינו כל העולמות שיגרום להם שפע טוב בברכתו כנ"ל בזה"ק. (אחי ורעי) אתה תחזה אורח חיים למעלה למשכיל בפ"ב משער הזה שירגיל האדם את עצמו לחשוב מחשבות בעת ישיבתו לאכול המאכל או בעת שיקח בידו את כוס השתיה מחשבה המועלת שיש במאכל ההוא או במשקה ההיא נצוצות הקדושים רוחני' ומהם יטעום התענוג וההנאה באכילתו או בשתיתו ואז בודאי כשיחשוב בזה קודם אכילתו ושתיתו לא יגשם התענוג ההוא שהם הנצוצות הקדושים בעת האכילה והשתיה כדת וכל אדם יעשה עצמו בזה ת"ח ולו יאכל ולו ישתה מאומד על הכוונה הנ"ל להוציא מהן נצוצות הקדושים ולהעלותם אל מקורם ושרשם. ואח"כ יברך ברכה הראויה לה לפרי העץ או לפרי האדמה או למיני מזוני ויחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה הבריאה וחכמתו הנפלאה בזה איך נתהוה פרי זו או תבואה זו במאמרו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וכזה יכוין בכל ברכת הנהנין אף בשתית המים אחר ברכת שהכל. גם בשעת אכילת הפרי הן פרי אילנות או אדמה או פת הבאה בכיסנין ונהנה מאו' ממיתוקה ומטעמה יחשוב בלבבו כנ"ל בפ"ב הלא זה יערב לחכי כנופת צופים אין זה כ"א הם הנצוצות הקדושים מעולמות העליונים ואם מניצוץ קטן שבמאכל או במשקה ההיא מורגש כ"כ תענוג איך התענוג ההוא גדול בעולמות העליונים הקדושים בעצמם שמהם לוקח הניצוץ קטן הקדוש הזה ומי יתן והיה לבבי שלם עם ה' לחזות בנועם התענוג ההוא. ויעלה על מחשבתו גבורות ה' וחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בבריאה זו הפרי אילן או אדמה בטעמה המתוקה. וביחוד בשעה שאדם רעב מאוד או צמא מאוד כאיל תערוג על אפיקי מים שאז בודאי נהנה מאוד מהמאכל או מהמשקה אף במשען לחם לבד ובמשען מים אזי יחשוב במחשבתו כוונה הנ"ל בשמחה עצומה ויכוין לתת בזה הכוונה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה. ודי בזה. גם יזהר האדם בכוונות כל ברכה אחרונה של ברכת הנהנין וביחוד בברכה מעין שלש שהיא מדאורייתא כמו ברכת המזון. וכשיסיים בברכת בורא נפשות רבות ברוך חי העולמים יכוין במחשבתו בשמחה עצומה שאתה מחיה כל העולמות ובהעדר שפע קדשך אפי' רגע אחד יתבטלו והיו כלא היו. (ואבודרה"ם) כתב וז"ל בתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בה ברוך אתה ה' חי העולמים וכן חותם בה בסדר רבינו סעדיה וכן היה נוהג הרא"ש עכ"ל. וכן שמעתי מגדולי ארץ שחותמין ג"כ ברכה זו בשם. (הנה) שמוע שמעתי ותרגז בטני לקול הקריאה תצילנה אזני על קצת בנ"א שאינם נזהרים לברך ברכה אחרונה אחר שתיית מים או לאותה בושה כי הוא דינא דגמרא לפי פרש"י במסכת ברכות דף מ"ה ועיי"ש והוא חיובה בטור ובש"ע סי' ר"ד בלי שום חולק. (וראוי) לאדם לחנך בזה בניו הקטנים משיתחילו לדבר וחנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה כי בעו"ה ראיתי שערוריה אין איש שם על לב כמה וכמה בני בעלי תורה ולא ידעו כלל אף הנוסח של ברכת בורא נפשות ואצ"ל ברכה מעין שלש והנה דרדקי דבי רב רבים ישתו מים ושאר משקים כמה פעמים ביום ואין יודעים לברך וגורם העדר נחת רוח מיוצרו ובוראו ית"ש שהיה מן המוכן לבוא לית"ש בברכותיו של בנו הבל נקי שאין בו חטא ובודאי עתיד האב ליתן את הדין ע"ז כי כפי גודלו של שכר מביאיהן בחנוך עבודת בוראנו ית"ש כן גודל ענשו ר"ל למי שאינו משגיח ע"ז. וז"ל הזה"ק פ' וישב דף קפ"ח ע"ב כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי כדכתיב אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אובים בשער לא יבשו בההוא עלמא בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלויה דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא כההוא דאוליף ליה לברי' דחילו דמארי' בארחוי דאורייתא עכ"ל בקיצור ודי בהערה זו. וראוי להעלות ג"כ על הכתב ללמד לאנוש כערכי בענין ההודאה מחשבת האדם בברכת הנהנין שאם אכל אדם כמה מאכלים ואח"כ שתה משקין ועל כולם הברכה אחת היא לך שבא באחרונה ברכת בורא נפשות רבות וכוונתו היה לפטור כל האכילות והשתיות באחרונה בברכה כאחת אז ראוי לכוין בתיבות על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי על כל מיני אכילה שאכל ועל כל מיני שתי' ששתה היינו שיפרט במחשבתו ההודאה בשמחה עצומה בזה הלשון אני נותן לך ית"ש הודאה על אכילה זו וזו שאכלתי ונהניתי ועל שתיה זו וזו ששתיתי שאתה הבורא ית"ש ברא אותם להחיות בהם נפש כל חי וגם אני החייתי את נפשי בהם לעבודתך הקדושה ואחר כן יסיים ברוך חי העולמים בשמחה עצומה בכוונה. ובודאי ראוי לכל איש הישראלי מעם קדוש ליתן הודאה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד על כל הנאה והנאה בפ"ע שנהנה מהיצירה והבריאה שיצר וברא הבורא ית"ש בעולם ולא יפטור עצמו בברכה כלליות במחשבתו על כמה הנאות שנהנה ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאוד שלא יברך שום ברכה עד שיהיו ידיו נקיים לגמרי שלא יהא בהם שום לכלוך ח"ו וכבר מובא למעלה בענין מים אחרונים מאמר מזה"ק פ' בלק. וז"ל ג"כ פ' עקב ד' רע"ג ע"א ידיו מזומהות פסולות לברכה ואנון מים לדכאה יד דשריה תמן יד ה' כו' דעמי הארץ אינון שרץ מאן מועיל לון טבילה והשרץ שפחה בישא בידהון בגזל דבידהון בגזל דברכאן דגזלין לקב"ה דלא ידעי לברכא ולא ידעי מאי איהי ברכה ומאי איהו זוהמא עכ"ל בקיצור ודי בזה. ובזה נשלם הפרק וקיצור כוונת ברכת הנהנין:
127
קכ״ח
128
קכ״ט
129
ק״ל
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״א
141
קמ״ב
142
קמ״ג
143
קמ״ד
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״ט
149
ק״נ
150
קנ״א
151
קנ״ב
152
קנ״ג
153
קנ״ד
154
קנ״התפלת מנחה
155
קנ״וז"ל האבודרה"ם ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדה"ר חטא וזהו שכתב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא עכ"ל. וז"ל הטור וכשיגיע זמן תפלת המנחה יתפלל ומאוד צריך לזהר בה דא"ר חלבו א"ר הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה כו' עכ"ל. וגם הזה"ק מזהיר מאוד להתפלל אותה בכוונה עצומה יותר מבתפלת שחרית וערבית כמבואר פ' ויחי ד' ר"ל ע"א. וז"ל כתיב אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מאן צללי ערב אינון מקטרגי דעלמא ורוגזי דדינין דזמינין בההוא שעתא וע"ד תנינן דבעי ב"נ לכוונא דעתא בצלותא דמנחה. בכלהו צלותא בעי ב"נ לכוונא דעתי' ובהאי צלותא יתיר מכלהו בגין דדינא שריא בעלמא וע"ד זמן צלותא דמנחה יצחק תקין לה והא אוקמוה עכ"ל. והאריז"ל כתב ג"כ וז"ל מפני שעתה הוא זמן שליטת הדינים צריך להזהר בו מאוד יותר מבשחרית שלא יתאחזו בו החיצונים כו' עד כאן לשונו ודי בהערה זו. האריז"ל קודם תפלת המנחה היה חוקר אם אין אתו שכיר יום לשלם לו ביומו שכרו לבל יתעכב עי"ז תפלתו לעלות למעלה. וגודל עון של הלנת פעולות שכיר בעז"ה יבואר בשער הכולל פרק י"ח. ויזהר האדם לקבל על עצמו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך גם קודם תפלת מנחה וערבית כנזכר למעלה בתפלת שחרית וע"ש בשער הב' פ"ח. ויזהר לומר קודם אשרי פרשיות הקרבנות ופסוקי ה' צבאות כל פסוק ג"כ בהתלהבות גדול. ואח"כ יאמר אשרי בכוונה גדולה ובהתלהבות גודל כמבואר למעלה בתפלת שחרית. ופסוק עיני כל אליך ישברו כו' פותח את ידך כו' מבואר בתפילת שחרית בכוונת אשרי שקודם ובא לציון ע"ש. ואחר תפלת י"ח אף אם התפלל ביחידות יתוודה כנ"ל בתפלת שחרית ונפילת אפים כנ"ל ואח"כ עלינו. וכ"כ האריז"ל שיש לומר גם אחר תפלת המנחה עלינו. ואחר שבח עלינו של תפלה זו יאמר ב' מזמורים הנ"ל אחר תפילת שחרית:
156
קנ״זתפלת ערבית
קודם תפלת ערבית יאמר (שיר המעלות) הנה ברכו את ה' כו' והעיקר הפסוקים ה' צבאות. (והוא רחום) כו' תקון יצירת פסוק זה בתפלת ערבית הובא בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות וז"ל פ' תרומה ד' ק"ל ע"א צלותא דא איהו לאגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דכמה סטרין פחד גיהנם דהא בההיא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרון מביממא ובגין כך מקדמי ישראל למימר (והוא רחום) דאיהו בגין פחד דגיהנם עכ"ל. לכן יזהר האדם לומר פסוק זה בכוונה עצומה ברכו כו':
קודם תפלת ערבית יאמר (שיר המעלות) הנה ברכו את ה' כו' והעיקר הפסוקים ה' צבאות. (והוא רחום) כו' תקון יצירת פסוק זה בתפלת ערבית הובא בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות וז"ל פ' תרומה ד' ק"ל ע"א צלותא דא איהו לאגנא עלן מגו פחד בלילות מגו פחד דכמה סטרין פחד גיהנם דהא בההיא שעתא טרדי לחייביא בגיהנם על חד תרון מביממא ובגין כך מקדמי ישראל למימר (והוא רחום) דאיהו בגין פחד דגיהנם עכ"ל. לכן יזהר האדם לומר פסוק זה בכוונה עצומה ברכו כו':
157
קנ״חברכה א' מעריב ערבים
הנה עיניך הרואות את אשר עשו וסדרו אנשי כה"ג בברכה זו גבורותיו וחכמתו הנפלא' של הבורא ית"ש ויתעלה בפתיחת השערים של מעלה ובשינויי עתים וזמנים ובסדירת הכוכבים ברקיע ובכל הנהגתו בחכמתו הנפלאה הנזכר בברכה זו וסדרו כל זה כדי לשבח אותו ית"ש ויתעלה ובודאי לשון ברכה פירושה שאנו מברכים ומשבחים להבורא ית"ש ואם האדם אינו מכוין באמירת השבח כלל אין נקראת ברכה. ונקוט האי כללא בידך אחי ורעי ויהי' לזכרון בין עיניך תמיד בכדי שלא נצטרך להעלות זכרונו לפניך בפקוד' מקום אחר ודי בזה. ומסדר את הכוכבים כו' כרצונו ז"ל אבודרה"ם ואמר כרצונו כי אין חכם בעולם שידע למה נסדרו על סדר זה ועל התבונה הזאת עכ"ל. ובחתימת הברכה ראו לכוין גבורו' ה' בשמחה עצומה בחכמה נפלאה הזו:
הנה עיניך הרואות את אשר עשו וסדרו אנשי כה"ג בברכה זו גבורותיו וחכמתו הנפלא' של הבורא ית"ש ויתעלה בפתיחת השערים של מעלה ובשינויי עתים וזמנים ובסדירת הכוכבים ברקיע ובכל הנהגתו בחכמתו הנפלאה הנזכר בברכה זו וסדרו כל זה כדי לשבח אותו ית"ש ויתעלה ובודאי לשון ברכה פירושה שאנו מברכים ומשבחים להבורא ית"ש ואם האדם אינו מכוין באמירת השבח כלל אין נקראת ברכה. ונקוט האי כללא בידך אחי ורעי ויהי' לזכרון בין עיניך תמיד בכדי שלא נצטרך להעלות זכרונו לפניך בפקוד' מקום אחר ודי בזה. ומסדר את הכוכבים כו' כרצונו ז"ל אבודרה"ם ואמר כרצונו כי אין חכם בעולם שידע למה נסדרו על סדר זה ועל התבונה הזאת עכ"ל. ובחתימת הברכה ראו לכוין גבורו' ה' בשמחה עצומה בחכמה נפלאה הזו:
158
קנ״טברכה שניה אהבת עולם כו'
באמירת תיבות אלו יכניס האדם בלבו אהבת הבורא ית"ש מאוד בשמחה עצומה כנ"ל בברכת אהבה רבה. (ונשמח) בדברי תורתיך ובמצותיך יכניס בלבו בשמחה עצומה אהבת תורתו הקדושה ומצותיו הקדושים שניתן לנו כדי שנזכה בהם לחיי הנצחים. (ואהבתך) אל תסיר ממנו לעולמים יתפלל מעומקא דלבא מאוד. ובחתימות ברכה זו ראוי שיתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאד להבורא ית"ש ע"ז כנ"ל בברכת אהבה רבה דשחרית ועיי"ש:
באמירת תיבות אלו יכניס האדם בלבו אהבת הבורא ית"ש מאוד בשמחה עצומה כנ"ל בברכת אהבה רבה. (ונשמח) בדברי תורתיך ובמצותיך יכניס בלבו בשמחה עצומה אהבת תורתו הקדושה ומצותיו הקדושים שניתן לנו כדי שנזכה בהם לחיי הנצחים. (ואהבתך) אל תסיר ממנו לעולמים יתפלל מעומקא דלבא מאוד. ובחתימות ברכה זו ראוי שיתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאד להבורא ית"ש ע"ז כנ"ל בברכת אהבה רבה דשחרית ועיי"ש:
159
ק״סקריאת שמע
הנה זה בא למעלה בתפלת שחרית כוונה פשטיות של ק"ש ואין עתה באתי אלא בלשון של זהורית שיזהר לכוין גם בק"ש זו דערבית כל הכוונת הנ"ל. ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה שבפסוק (וקשרתם) לאות על ידך כו' דפרשה הראשונה והשני' אף שאין עתה זמן תפילין ראוי לכוין במחשבתו בזה"ל אני מקבל עלי מ"ע זו של תפילין להניחם למחר בשחרית ובודאי בכונה זו יעשה נחת רוח להבורא ית"ש וביחוד אם יכוין אותה בשמחה עצומה. ודי בזה:
הנה זה בא למעלה בתפלת שחרית כוונה פשטיות של ק"ש ואין עתה באתי אלא בלשון של זהורית שיזהר לכוין גם בק"ש זו דערבית כל הכוונת הנ"ל. ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה שבפסוק (וקשרתם) לאות על ידך כו' דפרשה הראשונה והשני' אף שאין עתה זמן תפילין ראוי לכוין במחשבתו בזה"ל אני מקבל עלי מ"ע זו של תפילין להניחם למחר בשחרית ובודאי בכונה זו יעשה נחת רוח להבורא ית"ש וביחוד אם יכוין אותה בשמחה עצומה. ודי בזה:
160
קס״אברכות שלאחריה ברכה ראשונה אמת ואמונה
אמת ואמונה כו' פי' כל זאת שאמרנו בק"ש קבלת עול מלכות שמים בפ' ראשונה וקבלת עול מצות בפ' שניה ובפ' ציצית הוא אמת ואמונה וקיים עלינו כי הוא ה' כו' ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו וראוי לאדם לקבל על עצמו בתיבות אלו מסירת נפש בציור איזה מיתה בשמח' עצומה להראות בזה אמיתת אמונתו ביחודו ית"ש ויתעלה. ויאמר כל נוסח ברכה זו במתון וישים לבו ומחשבתו היטיב אל השבח וההודאה על כל הטובות שאנו מספרים בברכה זו שעושה לנו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בתמידות. הפודינו כו'. המכה בעברתו כל בכורי מצרים כו' יצייר במחשבתו כאלו הוציא אותנו עם קדוש משם ממש עכשיו ויתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאוד להשם יתעלה ע"ז. ויזהר האדם מאוד בזה כי על קוטב זה נצטוינו בתורה הקדושה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ואמרו רז"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ועיקור קיום מ"ע של הזכרת יצ"מ בלילה הוא בברכה זו אף שכבר הזכירו י"מ בפ' ציצית כמרז"ל בברכות דף י"ב ע"א כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ועיי"ש בפרש"י וע"כ יש לזהר בזה מאוד. ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה כו'. בכאן ראוי לאדם לחשוב בזה"ל גם אני מקבל עלי ועל בני עד סוף כל הדורות מלכותו ואדנותו ית"ש ויתעלה. מלכותך כו'. בא"י גאל ישראל. יכוין שהוא ית"ש גואלינו בתמידות וגאל אותנו ממצרים ויתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה לה' ית"ש על זה:
אמת ואמונה כו' פי' כל זאת שאמרנו בק"ש קבלת עול מלכות שמים בפ' ראשונה וקבלת עול מצות בפ' שניה ובפ' ציצית הוא אמת ואמונה וקיים עלינו כי הוא ה' כו' ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו וראוי לאדם לקבל על עצמו בתיבות אלו מסירת נפש בציור איזה מיתה בשמח' עצומה להראות בזה אמיתת אמונתו ביחודו ית"ש ויתעלה. ויאמר כל נוסח ברכה זו במתון וישים לבו ומחשבתו היטיב אל השבח וההודאה על כל הטובות שאנו מספרים בברכה זו שעושה לנו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בתמידות. הפודינו כו'. המכה בעברתו כל בכורי מצרים כו' יצייר במחשבתו כאלו הוציא אותנו עם קדוש משם ממש עכשיו ויתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאוד להשם יתעלה ע"ז. ויזהר האדם מאוד בזה כי על קוטב זה נצטוינו בתורה הקדושה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ואמרו רז"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ועיקור קיום מ"ע של הזכרת יצ"מ בלילה הוא בברכה זו אף שכבר הזכירו י"מ בפ' ציצית כמרז"ל בברכות דף י"ב ע"א כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ועיי"ש בפרש"י וע"כ יש לזהר בזה מאוד. ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה כו'. בכאן ראוי לאדם לחשוב בזה"ל גם אני מקבל עלי ועל בני עד סוף כל הדורות מלכותו ואדנותו ית"ש ויתעלה. מלכותך כו'. בא"י גאל ישראל. יכוין שהוא ית"ש גואלינו בתמידות וגאל אותנו ממצרים ויתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה לה' ית"ש על זה:
161
קס״בברכה שניה השכיבנו
ותקננו בעצה טובה מלפניך יכוין שיתן השם יתעלה בלבבנו עצות טובות ותחבולות איך להנצל מפח יוקש עצת יצה"ר ולעבוד אותו באמת ובלב שלם. והושיענו למען שמך יחשוב למען השכינה הקדושה שהיא עתה בצור בשבי' עונינו. והס' מעלינו כו' והס' שטן כו' יכוין שיוציא אותנו מן הקליפות ומן המזיקין שזמן שליטתן בלילה. כי ברכה זו לכך נתקנה כמבואר בז"הק פ' תרומה דף ק"ל ע"א. וז"ל צלותא דא איהי לאגנא עלן מגו פחד בלילות כו' ובג"כ אנן מקדימין שומר עמו ישראל לעד אמן פחד דכמה מזיקין וקטרוגין דמשתכחי בליל' ואית לון רשו לנזקא למאן דנפיק מתרע ביתי' לבר ובג"כ אנן מקדימין ושמור צאתינו ובואינו. ועל כל דא מגו דחילא לכל דא אנן מפקידניו גופין ונשמתין למלכותא עלאה די שולטנא דכולא בידהא וע"ד צלותא דערבית בכל לילא ולילא השת' דקרבנין ומדבחן לא אשתכחו. אנון עבדינן כל תקונין דאנן עבדין על רזא דנא עכ"ל צאו וראו הזה דרך טובה שיבורר בלבו של אדם שלולי עזרתו ית"ש ויתעלה לא היינו יכולים להנצל מהם בלילה מפאת תגבורת שליטתם וניתן להם רשות להזיק ע"כ יכוין במחשבתו כנ"ל. בא"י שומר כו':
ותקננו בעצה טובה מלפניך יכוין שיתן השם יתעלה בלבבנו עצות טובות ותחבולות איך להנצל מפח יוקש עצת יצה"ר ולעבוד אותו באמת ובלב שלם. והושיענו למען שמך יחשוב למען השכינה הקדושה שהיא עתה בצור בשבי' עונינו. והס' מעלינו כו' והס' שטן כו' יכוין שיוציא אותנו מן הקליפות ומן המזיקין שזמן שליטתן בלילה. כי ברכה זו לכך נתקנה כמבואר בז"הק פ' תרומה דף ק"ל ע"א. וז"ל צלותא דא איהי לאגנא עלן מגו פחד בלילות כו' ובג"כ אנן מקדימין שומר עמו ישראל לעד אמן פחד דכמה מזיקין וקטרוגין דמשתכחי בליל' ואית לון רשו לנזקא למאן דנפיק מתרע ביתי' לבר ובג"כ אנן מקדימין ושמור צאתינו ובואינו. ועל כל דא מגו דחילא לכל דא אנן מפקידניו גופין ונשמתין למלכותא עלאה די שולטנא דכולא בידהא וע"ד צלותא דערבית בכל לילא ולילא השת' דקרבנין ומדבחן לא אשתכחו. אנון עבדינן כל תקונין דאנן עבדין על רזא דנא עכ"ל צאו וראו הזה דרך טובה שיבורר בלבו של אדם שלולי עזרתו ית"ש ויתעלה לא היינו יכולים להנצל מהם בלילה מפאת תגבורת שליטתם וניתן להם רשות להזיק ע"כ יכוין במחשבתו כנ"ל. בא"י שומר כו':
162
קס״גברוך ה' לעולם אמן ואמן
ראוי לאומרם בכוונה גדולה והם י"ח פסוקי' עד יראו עינינו. ומיראו עינינו הוא התחלת הברכה של המלך בכבודו כו'. וז"ל אבודרה"ם ומפני שהיא סמוכה להשכיבנו לכן אינה פותחת בברוך דהפסוקים של ברוך ה' לא הוי הפסק. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת כלומר ישועתך שנגיל בה היא באמת ע"ש ושכנתי בתוך ירושלים ונקרא ירושלים עיר האמת. ומה היא הישועה זו שנגיל בה נפשנו באמור לציון מלך כו'. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'. זה אינו פסוק אלא המלאכים אומרים כך כדאיתא בפרקי היכלות והם כנגד הוה והיה ויהיה. בא"י המלך בכבודו כו' כלומר מימות המשיח ואילך. עכ"ל האבודרה"ם ואחר תפלת י"ח ועלינו ב' מזמורים הנ"ל כבר בא זכרונם לטובה בתפל' מנחה:
ראוי לאומרם בכוונה גדולה והם י"ח פסוקי' עד יראו עינינו. ומיראו עינינו הוא התחלת הברכה של המלך בכבודו כו'. וז"ל אבודרה"ם ומפני שהיא סמוכה להשכיבנו לכן אינה פותחת בברוך דהפסוקים של ברוך ה' לא הוי הפסק. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת כלומר ישועתך שנגיל בה היא באמת ע"ש ושכנתי בתוך ירושלים ונקרא ירושלים עיר האמת. ומה היא הישועה זו שנגיל בה נפשנו באמור לציון מלך כו'. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'. זה אינו פסוק אלא המלאכים אומרים כך כדאיתא בפרקי היכלות והם כנגד הוה והיה ויהיה. בא"י המלך בכבודו כו' כלומר מימות המשיח ואילך. עכ"ל האבודרה"ם ואחר תפלת י"ח ועלינו ב' מזמורים הנ"ל כבר בא זכרונם לטובה בתפל' מנחה:
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״ג
183
קפ״ד
184
קפ״ה
185
קפ״ו
186
קפ״ז
187
קפ״ח
188
קפ״ט
189
ק״צ
190
קצ״א
191
קצ״ב
192
קצ״ג
193
קצ״ד
194
קצ״ה
195
קצ״ו
196
קצ״ז
197
קצ״ח
198
קצ״ט
199
ר׳סדר ק"ש שעל המטה
200
ר״אהנה חיוב ק"ש שעל המטה אף שכבר קרא ק"ש של ערבית בזמנה מבואר בגמרא אריב"ל אע"פ שקרא ק"ש בבה"כ מצותה לקרותה על מטתו עוד אר"א כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר כו' עוד אמר ר' יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו. מזיקין בדילין הימנו שנאמר כו' עוד אמרו בגמרא על מי שלא קרא ק"ש על מטתו נקרא מטתו מטת ארמית ר"ל. ע"כ יזהר כל אדם מאוד בק"ש שעל המטה לקרותה בכוונה עצומה כל המזמורים וכל הפסוקים. ועל המטה לאו דוקא אלא פירושו סמוך למטתו בשעה שרוצה לילך לישן כן כתב ב"י. והאר"י ז"ל כתב וז"ל טוב לו שיאמר מעומד כל הסדר דק"ש של המטה כו'. עכ"ל. וראוי לכל ירא וחרד להתנהג כן לקרותה מעומ' ועכ"פ בישיב' אך לא בשכיב' על מטתו כי אז קרוב הדבר שיחטפנו השינה באמצע ק"ש ויהי' מעוות לא יוכל לתקן ובלא"ה הוידוי צריך דוקא מעומד ככל הוידוים. וז"ל האריז"ל ומפני שהשינה אחת מששים במיתה כו' וצריך לעשות עצמו כאלו מת וע"י הוידוי יפריד החיצוני' כו' ואם לא קרא ק"ש מעומד יקום עתה מעומ' ויתודה על כל העונות כמ"ש בנוסח הוידוי כו' ויתודה בפרט על אותם שזוכר שעבר עליהם ביום שעבר כו' עכ"ל. וגודל החיוב להתודות בלילה קודם השינה הובא בזה"ק בכמה מקומות וז"ל פ' וישב דף קצ"א ע"א כד אזיל ב"נ בכל יומא בעי לי' לאסתמרא מחובוי בכל יומא ויומא כד אתי לילא בעי לאסתכל ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא בגין דייתוב מנייהו ויסתכל בהו תדיר בגין דייתיב קמי' מארי' כמה דאת אמר וחטאתי נגדי תמיד בגין דייתיב מנייהו עכ"ל. ובפ' קרח ג"כ דף קע"ח ע"א ז"ל בכל לילא ולילא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי מ"ט בההיא שעתא כו' ואלין אקרי מארי דחושבנא עכ"ל ובפ' צו דף כ"ט ע"ב ברע"מ ג"כ ז"ל צריך בר נש לקרבא לקרבן לילא קרבן נפשא ורוחא ונשמתא דבעירן קד' ה' יתודה בכמה מיני וידוין ויסלק לון במחשבתי' קרבנא קדם ה' לאפקא לון בק"ש לקמי קב"ה ויפיק רוחי' דדפיק בערקין דלבא נפש יכוין בשריפתה ובשחיטתה ובנחירתה דהוו נחירין כהניא הה"ד ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל, היינו חנק. ותלתא מיתות כו' ויכוין למעבד סקילה כו'. עכ"ל. (וביותר) צריך האדם להתודות על דברים בטלים שדבר ביום ויקבל על עצמו בלבו תשובה שלימה וגמורה שלא יחזור על זה עוד. כמבואר בזה"ק פ' נשא דף קכ"א ע"ב. וז"ל ת"ח בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא קיימא באתר דקיימא ואתבחנת על עובדה' דעבדת כל יומא וכתבין לה על פתקא מ"ט בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהיד' על עובדוי דב"נ ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומי' בגין דההיא מלה דאפיק ב"נ מפומי' סלקא ובקע רקיעין וקיימא באתר דקיימא עד דאעל לילא ונשמתא סלקא ואחיד לההוא מלה ואעיל לה קמי מלכא הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וכדין אתרשים ההוא מלה וההוא חובא עליה דב"נ ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה. עכ"ל. וז"ל בז"ח פ' נח דף נ' ע"ב. עבר כל יומא צריך למבדק גופי' מה דעבד בההוא יומא ואי צריך יעשה מיד תשובה עליו קודם שישן עכ"ל (אחי) ורעי פקח עיניך וראה גודל החיוב ומעלות הוידוי בלילה קודם השינה. ויתחיל ויאמר (רבון) כל העולמים הריני מוחל לכל מי שהכעיס כו' וע"י מחילה זו מתקן נפשו מאוד וגודל מעלת מחילה זו קודם השינה מבואר בזה"ק פ' מקץ דף ר"א ע"א וע"ש ויעתק שיעור ממקומו מאמר הלז בשער הכולל בעז"ה (ואח"כ) אל מלך נאמן שמע ישראל כל הג' פרשיות של ק"ש עם כל הכוונות הנ"ל בתפלת שחרית. וביחוד עם המסירת נפש ואחר ג' פרשיות של ק"ש יקרא כל הפסוקים והמזמורים על הסדר שנדפסו בשערי ציון או בסידור של משנת חסידים כי שם נאמר הסדר ע"פ כתבי האריז"ל על סדר הדרגת תיקון עולמות העליונים ותקון נפשו ואחר מזמור יושב בסתר עליון יאמר ג"כ מזמור ה' מה רבו צרי כו' אף שלא נדפס שם. שמזמור זה נזכר ג"כ בגמרא גם יאמר השכיבנו כו' בלא חתימה האריז"ל. (ובנוסח) הוידוי כשיאמר הריני מקבלעלי סקילה יצייר במחשבתו מיתת סקילה כנ"ל בשעת הא' וכן בכל הד' מיתות. (ותפלת) אנא בכח יאמר במתון וז"ל האריז"ל ואח"כ יזכיר השם דמ"ב בסדר אנא בכח בקול ערב ויתן ריוח בין כל שתי תיבות כיצד יאמר אנא בכח ויפסיק מעט ויאמר גדולת ימינך ויפסיק מעט ויאמר תתיר צרורה וכן עד כולהו ואז יאמר בשכמל"ו בחשאי. ע"כ לשון האריז"ל. (וגודל) מעלת אמירת השם של אנא בכח על סדר זה בק"ש על המטה מבואר בז"ח דף ע"ב ע"ד. וז"ל שם אב"ג ית"ץ עלייהו אתמר שש כנפים שש כנפים לאחד והאי שמא איהו סגולתי' דילי' לכסאה לנשמתא כד סליקת לעילא בכל לילא ולילא לאסהדא על עובדין טבין דב"נ ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ולילין ושידין ובהון פרחת לעילא. בשתים אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון. ובשתים אתוון תכסה רגלהא. ובשתים אתוון פרחת לעילא. ואוף הכי לרוחא ואוף הכי לנפשאי עכ"ל:
201
ר״בובפסוק בידך אפקיד רוחי יכוין אני מוסר נפשי ורוחי ונשמתי לך הבורא ית"ש ויתעלה בפקדון ותיכף יצייר במחשבתו מסירת נפש בציור איזה מיתה. ומסירת נפש בפקדון קודם השינה בפסוק בידך אפקיד רוחי מבואר בזה"ק בכמה מקומות וז"ל פ' במדבר ד' קי"ט ע"א כתיב בידך אפקיד רוחי כו' ת"ח כיון דעאל לילא אילנא דמותא שליט בעלמא כו' וב"נ בעי לאקדמא ולמפקד בידי' פקדונא דנפשי' כפקדונא דב"נ דיהיב פקדונא לאחרא כו' כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו עכ"ל. ובז"ח ד' ס"ט ע"ב וז"ל צריך אדם להפקיד נשמתי' ליוצרו וקורא פסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת והואיל והיא בפקדון אע"פ שהיא מחוייבת בכמה חובין הקב"ה משיב אותו לחיקו של אדם כענין זה צריך להתנהג במדותיו של הקב"ה וללכת בדרכיו עכ"ל ובהקדמת בראשית די"א ע"א ז"ל ת"ח עיטא לב"נ כד איהו סליק בלילא על ערסי' בעי לקבלא עלי' מלכותא דלעילא בלבא שלים ולאקדמא למסר קמי' פקדונא דנפשי' ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה עכ"ל:
202
ר״גברכת המפיל בא"י כו'
המפיל חבלי שינה. ז"ל אבודרה"ם פי' חבלי שינה חלקים מחלקי השינה וי"מ חבלי שינה כמו חבלי יולדה שכשאדם עומד זמן רב ואינו ישן חבלי שינה וצירים אוחזים אותו ואנו מברכים על השינה מפני שהיא מצרכי בני אדם שמתוך שאדם ישן קמעא עומד ויגע בתורה. (ותנומה) על עפעפי. ומאיר לאישון בת עין ע"ש יצרנהו כאישון עינו ורצה לומר שכשהאדם חפץ מאוד לישן מחשיך אישון בת עינו וכשישן ומקיץ מאיר אישן בת עינו זהו ומאיר לאישון בת עין פי' כשיקום משנתו עכ"ל האבודרה"ם. ויזהר האדם מאוד לו' הנוסח ומאיר לאישון בת עין כי כן הנוסח בגמרא והובא בטור ג"כ. גם בכהאריז"ל כתוב ובתיבות אלו ג"כ כוונה עצומה (והאר) עיני פן אישן המות ז"ל אבודרה"ם. כלומר שתחזור בי נשמתי ולא תהא שינתי שינת עולם. (בא"י) המאיר לעולם כלו בכבודו פי' שמעמידם ממטתם לאור היום לילך כל אחד לעסקיו עכ"ל האבודרה"ם. יזהר האדם ללמוד קודם שינתו וגודל מעלתה מבואר בגמרא וז"ל פ' משפטים ד' קי"ט ע"ב זכאין אנון ישראל דקרבין רוחין דלהון קרבנין קדם ה' בכל לילא ולילא דרוחא דלהון היא העולה לגביה אי סליק לה בתורה ובמצוה בתורה דאיהו עשר אמירן כו' זכאה מאן דסליק לה במצוה כו' בגיני' אתמר בידך אפקיד רוחי וגו' רוח אתפקד כו' עכ"ל ויזהר האדם בעת השכיבה בלילה להכניס בלבו יראת הבורא ית"ש. וז"ל פ' בחקתי ד' קי"ג ע"ב ר' יוסי פתח רגזו ואל תחטאו כו' אבל בשעתא דרמש לילא וב"נ שכיב על ערסי' כמה גרדיני נימוסין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין ובני נשא בעאן לארגז' מקמי קב"ה ולדחלא מניה בגין דלא ישתכח נפשי בגווייהו וישתזיב מינייהו עכ"ל גם יזהר האדם שלא יישן יחידי בבית כמבואר בגמרא דשבת ובזה"ק פ' בראשית ד' י"ט ע"ב וז"ל אדם מאה ותלתין שנין כו' עד דאתת נעמה ומגו שפירו דילה טעו בני האלהים בתרה עז"א ועזא"ל ואולדית מנייהו ומינה אתפשטו רוחין בישין ושדין בעלמא דאיהו אזלא משוטט' בלילות ואזלא בעלמא וחייכין בבני נשא ועבדי לון דאושדן קרי ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא שרן עלייהו ואחיד' לון ומתדבקן בהו ונטלי מינייהו תאובתא ואוליד מינייהו. ותו פגעין ביה במרעין ולא ידע כו' עכ"ל ויפק רצון מה' שוכן מעונה חן יתן לידידו שינה:
המפיל חבלי שינה. ז"ל אבודרה"ם פי' חבלי שינה חלקים מחלקי השינה וי"מ חבלי שינה כמו חבלי יולדה שכשאדם עומד זמן רב ואינו ישן חבלי שינה וצירים אוחזים אותו ואנו מברכים על השינה מפני שהיא מצרכי בני אדם שמתוך שאדם ישן קמעא עומד ויגע בתורה. (ותנומה) על עפעפי. ומאיר לאישון בת עין ע"ש יצרנהו כאישון עינו ורצה לומר שכשהאדם חפץ מאוד לישן מחשיך אישון בת עינו וכשישן ומקיץ מאיר אישן בת עינו זהו ומאיר לאישון בת עין פי' כשיקום משנתו עכ"ל האבודרה"ם. ויזהר האדם מאוד לו' הנוסח ומאיר לאישון בת עין כי כן הנוסח בגמרא והובא בטור ג"כ. גם בכהאריז"ל כתוב ובתיבות אלו ג"כ כוונה עצומה (והאר) עיני פן אישן המות ז"ל אבודרה"ם. כלומר שתחזור בי נשמתי ולא תהא שינתי שינת עולם. (בא"י) המאיר לעולם כלו בכבודו פי' שמעמידם ממטתם לאור היום לילך כל אחד לעסקיו עכ"ל האבודרה"ם. יזהר האדם ללמוד קודם שינתו וגודל מעלתה מבואר בגמרא וז"ל פ' משפטים ד' קי"ט ע"ב זכאין אנון ישראל דקרבין רוחין דלהון קרבנין קדם ה' בכל לילא ולילא דרוחא דלהון היא העולה לגביה אי סליק לה בתורה ובמצוה בתורה דאיהו עשר אמירן כו' זכאה מאן דסליק לה במצוה כו' בגיני' אתמר בידך אפקיד רוחי וגו' רוח אתפקד כו' עכ"ל ויזהר האדם בעת השכיבה בלילה להכניס בלבו יראת הבורא ית"ש. וז"ל פ' בחקתי ד' קי"ג ע"ב ר' יוסי פתח רגזו ואל תחטאו כו' אבל בשעתא דרמש לילא וב"נ שכיב על ערסי' כמה גרדיני נימוסין מתערין בעלמא ואזלין ושאטין ובני נשא בעאן לארגז' מקמי קב"ה ולדחלא מניה בגין דלא ישתכח נפשי בגווייהו וישתזיב מינייהו עכ"ל גם יזהר האדם שלא יישן יחידי בבית כמבואר בגמרא דשבת ובזה"ק פ' בראשית ד' י"ט ע"ב וז"ל אדם מאה ותלתין שנין כו' עד דאתת נעמה ומגו שפירו דילה טעו בני האלהים בתרה עז"א ועזא"ל ואולדית מנייהו ומינה אתפשטו רוחין בישין ושדין בעלמא דאיהו אזלא משוטט' בלילות ואזלא בעלמא וחייכין בבני נשא ועבדי לון דאושדן קרי ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא שרן עלייהו ואחיד' לון ומתדבקן בהו ונטלי מינייהו תאובתא ואוליד מינייהו. ותו פגעין ביה במרעין ולא ידע כו' עכ"ל ויפק רצון מה' שוכן מעונה חן יתן לידידו שינה:
203
ר״דסלד ורנן. לאל ראשון ואחרון. מקימי דל מעפר וחול. לברך על המוגמר חלק ראשון היא עולת החול. ובעזר האחד ואין שני. נתחיל חלק שני גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. היא עולת שבת:
204
