יסוד ושורש העבודה, ו; שער הניצוץYesod VeShoresh HaAvodah, The Sixth Gate
א׳הלא דברי תורה כאש מתנוצצת עלי הדמותו שהלא ימצאו יחלקו שלל טעמיה לכמה ניצוצין וע"כ זה שמו אשר יקרא לו שער הניצוץ ובו יבואר ומורה גם היא יורה חיוב הלמוד ומעלת הלמוד וסדר הלמוד וכוונת הלמוד:
1
ב׳ומודעת זאת כי נכון הדבר להקדים חיוב הדבר למעלתו והכלל קודם לפרט וע"כ ראו ראינו כי טוב הוא בסדר הנאות זה יצא ראשונה להציג גודל חיוב הלמוד ועל ידו לדגליהם דגל האהבה גודל מעלת הלמוד ושכרה והיפוכה בביטולה רחמנא לצלן ואחריו יאיר נתיב יושר סדר הלמוד וכוונתה ושאר פרטיו כאשר עיניך תחזינה משרים גודל חיוב הלמוד הלא זה בא בכתוב לא ימיש וגו' והגית בו יומם ולילה. אך אם דל הוא ואין ידו משגת להיות תורתו אמונתו כי נטל עליו עול משא ועושה צדקה בכל עת לפרנס בניו ובני ביתו הקטנים וטפלי תליא בי' וא"א לעשות תורתו קבע ומלאכתו ארעי כי יראה כי אזלת ידו מלהגות יומם ולילה מ"מ אין יכול להוציא א"ע מכלל הלמוד וכל אדם חייב בשיעורו לקבוע שיעור קבוע ביום ובלילה ללמוד כמבואר בטור י"ד סי' רמ"ו והובא בש"ע שם. וז"ל כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפי' עני המחזיר על הפתחים אפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה עכ"ל. ותחילת דינו של אדם על דברי תורה ששואלין אותו קבעת עתים לתורה כדרז"ל גם בזה"ק פ' פקודי דף רנ"ו ע"א מפליג (בגודל שכר של הקובע עתים לתורה והיפוכו ח"ו) וז"ל היכלא רביעא כו' תלתין ותרין אחרנין אינון ממנן על כל אנון דלעאן באוריתא תדיר ולא פסקי ביממא ובלילא ואלין אחרינן דכלהו תחותייהו אנון ממנן על כל אינון דקבעי זמנין ידיעאן לאוריתא. ועל דא אינון ממנן כלהו ולאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי. עכ"ל בקיצור. הנה עיניך הרואות במאמר הנ"ל כי רבה היא החיוב לקבוע עתים לתורה בכל עת אשר הוא רואה את עצמו פנוי מהכרח עסקיו לקבוע לתורה עתים וזמנים הרבה זמנו של זה לא כזמנו של זה כי כן לשונו הקדוש מורה עליו לאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי וע"כ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ודי בהערה זו (גודל מעלת הלמוד) הנה גודל מעלת הלמוד ושכרה ועונשה הובא בגמרא הקדושה בהרבה מקומות ושת לבו לזאת לקבץ עליו לנקבציו והיו לאחדים בידו ה"ה רבינו מהר"י אבוהב והאיר אותם אל עבר פניו מנורת המאור חבור לתומו ואני הדל באלפי ישראל באתי למלאות עיין המעיין לקשור בעבותות האהבה והתלהבות ההודאה במקצת מאמרי הזה"ק בכדי להלהיב לב האדם אל התמדת למוד תורתינו הקדושה אחרי רואו גודל הנחת שעושה בלמודו ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה וגודל תקונו בעולמות העליונים ותחתונים וראה את נפשי בטוב תקון ורוחו ונשמתו אליו יוסיף תקונים עי"ז וגודל שכרו ובהיפך גודל ענשו ר"ל בטוח אני באלה שבודאי יתעורר לבו אל גודל התמדה ובתורת ה' חפצו. ואם אמרתי אספרא נא כמו הם מלאים על כל גדותיו בכל חלקי הזה"ק ובתקונים מגודל מעלת למוד תורתינו הקדושה יאריכו בדיו וע"כ אמרתי אבוא במגילת ספר כתוב מקצת מאמריו הנעימים והקדושים ואף גם זאת בקיצור נמרץ בכל מה דאפשר בכדי להקל משא הקורא. וזה החלי בעזר הבורא. ית"ש ויתעלה בפי כל נברא. ז"ל בהקדמת בראשית דף י"ב ע"ב פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה בהאי אית תלת פקודין חד למלעי באוריתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחי' דכיון דבר נש אתעסק באוריתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא כו' דבר נש לא אתעסק באוריתא לית לי' נפשא קדישא ונפשו קדישא דלעילא לא שרי' עלי' וכד אשתדל באוריתא בההוא רחישו דרחיש בה זכי לההיא נפש חי' ולמהדר כמלאכין קדישין דכתיב ברכו ה' מלאכיו אלין אנון דמתעסקין באוריתא דאקרון מלאכיו בארעא כו' האי בהאי עלמא בההוא עלמא תנינן דזמין קב"ה למעבד לון כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויקרא דף כ"ה ע"ב אר"ש זכאין אנון מארי דנשמתא מארי דאוריתא בני פולחנא דמלכא קדישא ווי לאנון חייביא דלא זכן לאתדבקא במאריהון ולא זכן באוריתא דכל מאן דלא זכי באוריתא לא זכי לא ברוח ולא בנשמה ואתדבקותא דלהון בההוא סטרא דדינין בישין והאי לית לי' חולקא במלכא קדישא לית לי' חולקא בקדושה ווי לי' כד יפוק מהאי עלמא דדא אשתמודע הוא לגבי אנון זינין בישין מארי חציפותא תקיפי ככלבא שלוחי דנורא דגיהנם דלא מרחמי עלייהו ת"ח כו' עכ"ל. וז"ל פ' בראשית דף מ"ז כל מאן דאשתדל באוריתא בכל יומא יזכה למהוי לי' חולקא בעלמא דאתי ויתחשב לי' כאלו בוני עלמין דהא באוריתא אתבני עלמא ואשתכלל הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ וגו' וכל דאשתדל בה שכלל עלמין וקיים לי' ות"ח ברוחא עביד קב"ה עלמא וברוחא מתקיימא רוחא דאנון דלאען באוריתא כו' עד כאן לשונו. וז"ל פ' תרומה דף קס"א ע"א כל מאן דמסתכל בה באוריתא ואשתדל כביכול הוא מקיים כל עלמא קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באוריתא ומקיים עלמא אשתכח דעובד' וקיומא דכל עלמא אוריתא איהי בגין כך זכאה איהו ב"נ דאשתדל באוריתא דהא איהו מקיים עלמא כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויקהל דף ר' ע"א כל מאן דאשתדל באוריתא כאלו אשתדל בהיכלי' דקב"ה דהיכלא עילאה דקב"ה אוריתא איהי בגין דכד ב"נ עסוק באוריתא קב"ה קאים תמן ואצית לקלא כו' ואשתזיב ב"נ מתלת דינין מדינא דהאי עלמא ומדינא דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עליה ומדינא דגיהנם כו' עכ"ל. וז"ל פ' צו ל"ה ע"א. פתח ר"א ואמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו' תנינן כל ב"נ דאשתדל במלי דאוריתא ושפוותי' מרחשן באוריתא קב"ה חפי' עליה ושכינתא פרשא עלי' גדפהא כו' ולא עוד אלא דהוא מקיים עלמא וקב"ה חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמים וארעא הה"ד כו' ת"ח מה בין אנון דמשתדלי באוריתא לנביאי מהימני דאנון דמשתדלי באוריתא עדיפי מנביאי בכל זמנא מ"ט דאנון קיימי בדרגא עלאה יתיר מנביאי אינון דמשתדלי באוריתא קיימי לעיל' באתרא דאקרי תורה דהוא קיומא דכל מהימנותא ונביאי קיימי לתתא כו'. וע"ד אנון דמשתדלי באוריתא עדיפי מנביאי ועלאין מנהון יתיר דאלין קיימין לעילא ואלין קיימין לתתא כו' וע"ד זכאין אנון דמשתדלי באורייתא דאינון בדרגא עילאה יתיר על כלא וע"ד מאן דלעי באוריתא לא אצטרך לא לקרבנין ולא לעלוון דהא אוריתא עדיף מכלא וקשורא דמהימנות' דכלא כו' עכ"ל. וז"ל ג"כ פ' שמות חכימי עדיף מנביאי בכלא דהא לנביאי לזמנין שראת עלייהו רוחא דקודשא ולזמנין לא וחכימין לא אעדי מנייהו רוח קודשא אפי' רגעא חדא זעיר דידעין מה די לעילא ותתא לא בעו לגלאה עכ"ל. וז"ל פ' וירא דף ק' ע"א במדרש הנעלם בטלו הקרבנות לא בטלה התורה האי דלא אעסק בקרבנות ליעסק בתורה ויתהני לי' יתיר עכ"ל בקיצור. וז"ל פ' בשלח דף מ"ו ע"א כמה חביבא אוריתא קמי קב"ה דכל מאן דאשתדל באוריתא רחים הוא לעילא רחים הוא לתתא קב"ה אצית לי' למלולוי לא שביק לי' בהאי עלמא ולא שביק לי' בעלמא דאתי ואוריתא בעי למלעי בה ביממא ובלילא דכתיב כו' עכ"ל. וז"ל פ' לך לך דף צ"ב ע"א זכאה חולקי' מאן דישתדל באוריתא ולא יתפרש מינה דכל מאן דיתפרש מאורייתא אפי' שעתא חדא כמה דאתפרש מחיי דעלמא דכתיב כו' עכ"ל. וז"ל פ' וישב דף קפ"ד ע"ב ר' יהודה פתח ואמר תורת ה' תמימה משיב' נפש כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באוריתא דכל מאן דאשתדל באוריתא להוי לי' חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין ואפי' מאן דאשתדל באוריתא ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינינין לי' בההוא עלמא כו' כד נשמתא אזלא לאסתלקא למיתב לאתרה איהי אזלא קמה דההיא נשמתא וכמה תרעין אתברו מקמה דאוריתא עד דאעלת לדוכתא וקיימא עליה דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהו סנגורא עליה הה"ד כו' תא חזי ההוא ב"נ דלא זכי לאשתדלא בהאי עלמא באורייתא ואיהו אזיל בחשוכא כד נפק מהאי עלמא נטלין לי' ואעלין ליה לגיהנם אתר תתאה דלא יהא מרחם עליה דאקרי בור שאון טיט היון כו' ועלמא לא אתקיים בקיומי' אלא באורייתא דאיהו קיומא דעלמין עילא ותתא כו' עכ"ל:
2
ג׳וז"ל בפ' מצורע דף נ"ב ע"ב כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי דקב"ה כו' דכל מאן דלא לעי באוריתא ולא ישתדל בה נזיפה מקב"ה רחיקא הוא מני' לא שריה שכינתא עמיה ואנון נטורין דאזלין עמי' אסתלקו מני' ולא עוד אלא דמכרזי קמי' ואמרי אסתלקו סוחרני' דפלני' דלא חש על יקרא דמרי' ווי לי' דהא שבקוהו עלאין ותתאין לית לי' חולקא באורחא דחיי וכד איהו אשתדל בפולחני' דמאריה ולעי באוריתא כמה נטורין זמינין לקבלי' לנטרה לי' ושכינתא שרי' עליה וכלא מכרזי קמי ואמרי הבו יקרא לדיוקנא דמלכא הבו יקרא לברי' דמלכ' אתנטיר הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי זכאה חולקיה עכ"ל. וז"ל פ' ויקהל רף רי"ז ע"א פתח ואמר אז נדברו יראי ה' אז דברו מבעי לי' מאי נדברו אלא כו' נדברו מקמי מלכא עלאה מאן חמי חדוון מאן חמי תושבחן דסלקין בכל אנון רקיעין קמי מלכא קדישא ומלכא קדישא מסתכל בהו (פי' באנון דבורים של תורה) ואתעטר בהו ואנון סלקין על רישיה והוו עטרא ונחתין ויתבין על חיקיה בתוקפיה ומתמן סלקין על רישי' וע"ד אמרה אורייתא ואהיה שעשועים יום יום והייתי לא כתיב אלא ואהיה בכל זמן ובכל עידן דמלין עלאין סלקין קמי' כו' עכ"ל. וז"ל פ' שלח דף קנ"ט ע"א כל מאן דאשתדל באוריתא כאלו מקרב כל קורבנן דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר לי' על כל חובוי ומתקני לי' כמה כורסיין לעלמא דאתי עכ"ל. וז"ל פ' חקת דף קע"ט ע"ב מאן דאשתדל באוריתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אוריתא הה"ד היום הזה נהייתה לעם והא אוקמוה חבריא כו' עכ"ל. וז"ל פ' אחרי דף ס"ט ע"א כל מאן דאצית למלוי דאוריתא זכאה הוא בהאי עלמ' וכאלו קביל תורה מסיני ואפי' מכל ב"נ נמי בעי למשמע מלוי דאוריתא ומאן דארכין אודני' לקבלי' יהיב יקרא למלכא קדיש' ויהיב יקרא לאוריתא עלי' כתיב היום הזה נהיי' לעם כו' עכ"ל וז"ל פ' בלק דר"ב ע"א פתח ואמר כי תצור אל עיר ימים רבים וגו' כו' ת"ח כמה חביבין אנון דמשתדלי באוריי' קמי קב"ה דאפי' בזמנא דדינא תלי' בעלמא ואתיהב רשו למחבלא לחבילה קב"ה פקיד לי' עלווייהו על אנון דקמשתדלי באורייתא והכי א"ל קב"ה כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא ימים רבים מאי רבים כו' אוף הכי כי תצור אל עיר ימים רבים תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודע דבר במתא תא ואפקיד לך על בני ביתי לא תשחית את עצה דא ת"ח דהא איהו במתא דאיהו אילנא דחיי אילנא דיהב איבין את עצה ההוא דיהב עיטא דמתא לאישתזבא מן דינא ואוליף לון אורחא דיהכון בה וע"ד לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לנדוח עליה דינא ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא חרבא משננא ההיא דקטלה לשאר אנשי דעלמ' כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מיני' לא אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפ' ההיא דכל רוחין תקיפין קדישין נפקין מינה (פי' השכינה הקדושה) דלית הנאה ותאובתא לרוח קודשא (פי' ג"כ להשכינה הקדושה) בהאי עלמא אלא אוריית' דההוא זכאה כביכול איהו מפרני' לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמה כו' וכל דא פקיד קב"ה על אנון דמשתדלי באוריית' בג"כ זכאין אנון דקא משתדלא באורייתא כו' עכ"ל. וז"ל פ' ואתחנן דף ר"ס ע"א ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאוריתא וכמה הוא עלאה על כלא דכל מאן דאשתדל באוריתא לא דחיל מעילאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באלנא דחיי ואכל מיני' בכל יומא דהא אוריתא אוליף לי' לב"נ בארח קשוט אוליף לי' עיטא היך יתיב קמי מרי' כו' עיטא דבר נש בהאי עלמא דבעי לאשתדלא באוריתא יממי ולילי ולא יתעדי' מניה הה"ד והגית בו יומם ולילה ואי אעדי מני' אורייתא או אתפרש מיני' כאלו אתפרש מן חייא ת"ח כו'. עכ"ל. ומאמר זה הוא ג"כ בהקדמת בראשית דף י"א ע"א. וז"ל פ' תרומה דף קנ"ה ע"ב עת לעשות לה' בכל זמנא דאורייתא מתקיימת בעלמא ובני נשא אשתדלין בה כביכול קב"ה חדי בעובדוי ידוי וחדי בעלמין כלהו ושמים וארעא קיימי בקיומייהו ולא עוד אלא קב"ה כניש כל פמלי' דלי' ואמר לון חמו עמא קדיש' דאית לי בארעא דאוריתא מתעטרה בגינהון חמו עובדוי ידי דאתון אמרתון מה אנוש כי תזכרנו ואנון כד חמון חדוה דמאריהון בעמי' מיד פתחי ואמרי מי כמוך כו'. ובשעתא דישראל מתבטלי מאורייתא כביכול תשש חילי' וכדין עת לעשות לה' אנון בני עלמא צדיקים דאשתארן אית לון לחגרא חרצן ולמעבד עובדין דכשראן בגין דקב"ה יתתקף בהו בצדיקים ומשריין ואוכלסון דלי' מ"ט בגין דהפרו תורתיך ולא משתדלי בה בני עלמא כדקא יאות. עכ"ל. את זו ראיתי ונתתי את לבי ואמרתי טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך ושניהם כאחד טובים לסיים במאמר המבאר גודל מעלות התורה והמצות למען תשכילו את אשר תעשון:
3
ד׳בז"ח דף נ"ט ע"ב ז"ל. פתח ואמר הראיני את מראיך וגו' כד יתעבד בר נש מטיפה בשלייתא דאמי' בתר מ' יומין דאברי אעיל בי' קב"ה זעיר זעיר רוחא ונפשא כו' ואולפן לי' כל אורייתא ואולפין לי' כל פקודוי ויימרון לי' חזי דין הוא דרך עקלתון דאתקרי לילא (פי' מראין לו ג' ימי אפילה) כו' ודין אתרא הוא חשך ומלאכי חבלה קריין להון לילות ועל דא אמר מפחד בלילות לילות ממש אקרון ויימרון אם תזכה למצות כל מצוה ומצוה יעבדון לך מינה מלאך טוב וכל עידן דתיעול באתרא דין ותזכה למצות יימרון סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך פלוני דא ולא ישלטון עליך ובדוגמא דא ביממא יימרון אם תזכה בפקודי אוריתא ואם תזכה באוריתא כל אות ואות יהיה מלאך דיעזרך באתרא הדין ואורית' דאקרי אורחא ימהך בארחא הדין דלא ישלטון עלך ועל דא אמר לנחותם הדרך ובתר דין יחמון לי' גנתא דעדן וכל חלק וחלק שיש לצדיק בפ"ע ומשביעים לי' שיקיים כל התורה כו' עכ"ל בקיצור. ועוד מאמרים כהנה וכהנה ולגודל אהבת הקצור לא באו כלל אל ההעתקה ואף באלו הנאמרים העתקתי בקיצור נמרץ על צד תנשא יותר אפשרי. עתה בא ברוך ה' למה תמעיט בחום וחמול על נפשך היקרה ואיך לא יחם לבבו בקרבו בהתלהבו' גדול על התמדת הלמוד של תורתינו הקדושה כי בכל רגע ורגע שיש לאדם שהות ללמוד והולך בטל באותו רגע כמה וכמה טובות כפולות ומכופלות בידים מאבד הון עולם שכלו ארוך וכמה עונשים קשים ומרים יסבול על זה בעולם שכלו ארוך והאיך הוא גורם העדר נחת רוח מיוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כאשר עיניך תחזינה משרים במאמרים הנ"ל ולרגעים תבחננו וברור לך מזה יפה אם יאמרו לאדם מנה מנה תקלי זהב וכל מה שתמנה ותספור בשעה זו יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך בודאי לא ישב בטל אפי' רגע כמימרא ולא יוציא זמן מה לבטלא בשיחה בטיל' וכיוצא בכדי שלא יאבד הון בידים כמה זהו' שיכול לספור באותו רגע והאיך לא תעלה על דעתך תורת ה' תמימה משיבת נפש הנחמדים מזהב ומפז רב ובעו"ה כמה רגעים ביום אדם שהוא בן תורה ויודע ספר יושב בטל וכי שיח לו והולך אחר שיחה נאה שיחה בטילה בעת ובעונה שהיה לו אז פנאי ללמוד תורה הקדושה באיזה ספר קדוש שהיה ואיך לא יחוס על עצמו על נפשו ונשמתו וגופו שאדם נידון בכל יום בעוה"ז ובעוה"ב בגיהנם לאחר פטירתו כמרז"ל ג"כ בגמרא הקדושה תחלת דינו של אדם על דברי תורה שנא' פוטר מים ראשית מדון ועוד ארז"ל כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומי' וגו'. ועוד אמרו כל המרפה עצמו מד"ת אינו יכול לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך. ועוד אמרו כל המרפה עצמו מד"ת נופל בגיהנם שנאמ' אדם תועה וגו' ועוד אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ועוד אמרו הפורש עצמו מד"ת ועוסק בדברי שיחה אש אוכלתו שנא' ונתתי פני בהם וגו' ועוד אמרו ג' הקב"ה בוכה עליהם על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק וראה גם ראה במשרז"ל בסנהדרין כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' שלמטה שנאמר כו' רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר כו' ר' יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו שנאמר כו' ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנא' כו' ועוד אמרו כל המשחיר פניו מד"ת בעה"ז הקב"ה מבהיק זיוו לעה"ב שנא' כו' ועוד אמרו כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעה"ז הקב"ה משביעו לעה"ב שנאמר כו' ועוד כמה וכמה מרז"ל שיש בם די והותר כהנה וכהנה אחיי ורעיי ידידי השם ואהובי נפשי הבט ימין וראה והן לו מכיר איך צריך התגברות על היצר בזה כי עיניך הרואות תחבולות היצר יותר יותר ביחוד בלמוד תורה הקדושה שאנו רואים בחוש שקושר את האדם בחבלי קשר העצלות שמתעצל אפי' לפתוח איזה ספר קדוש ואם על הפתיחה כך על הקריאה לכ"ש שמונע אותו אף בשעה שהוא פנוי מעסקי עה"ז ויכול ליקח איזה ספר ללמוד כי פן יראה בעיניו כו' והאדם יראה לעינים שאין זה רק מעשי ידי יצר שמח לאידו שרוצה להמיתו ולהפילו לבאר שחת בעוה"ר לכן מאוד מאוד צריך התגברות גדול כנגד היצר בזה וה' יהיה בכסלך כי בדרך שאדם רוצה כו' ודי הערה בזה:
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳סדר הלמוד אחר נאחז בשבח המגיע לקשבים להקשיב מחלף מריעים לעצמם בבטולם מלמוד התורה ולו יהי' איתן העונש והמה באו בקצובים קצוב הוא ונערך ערכו עלי המאמרים הקדושים שהובאו בפרק הקודם ושם נאמר גודל מעלת הלימוד ועוצם גודל השכר ללומדיה לו נאמר ואחר שבא בשלהבת הקשורה בגחלת אש התורה באנו על סדר העבודה הזאת להורות את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשון פרי עץ חיים היא למחזיקים וסומכיה מאושר בקול דבר הנשמר ומתקיים שלא תשכח מפיו במהרה כאשר אסדר לפניך בעז"ה אך לא כל אפין שוין בה כי בודאי אין סדר למשנה למי שעדיין רך בשנים ולומד אצל הרב ולא על הכלל כולו יצאתי בסדר הלימוד כי אין דנין אפשר כו' אך הדא דתימא כללי סדר הלימוד לאיש אשר אלה לו שלומד בעצמו ואינו צריך שאלת חכם כדי שאילת התלמיד לרב והוא מלא על כל גדותיו בש"ס ופוסקים על נכון כשחר מוצאו בזה הסדר אשר אסדר לפניך בעז"ה שיבוא האדם עי"ז למדריגה שיהיה בקי בתנ"ך ובש"ס ובפוסקים ובזה"ק ובכל כתבי האריז"ל ובכל ספרי יראים ויציץ ציץ לעשות פרי טוב ובבוא הנה שכרו אתו בזה שלא ישתכח ממנו תלמודו ופעולתו לפניו כי אשריך וטוב לך לעוה"ב כמרז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. וזה סדר הנאות בעז"ה והכל שקלתי בכף מאזני השכל ולא מצאתי קל להיות רגיל על לשונו ובקי בהם כמו חמשה חומשי תורה כי אינו צריך לטרוח עצמו בטרחא כפולה לחזור על לימודו החמשה חומשי תורה כ"כ בקביעות כמו בשאר למודים אך בזאת נאות לכם אם יקבע האדם א"ע בקביעות ללמוד בכל שבוע ושבוע חק עולם לא יעברנו הסדרה עם פרש"י כנהוג וממעייני הישועה ישאבון לעיין בעיון גדול בשום שכל והבן במקרא כל פסוקא דפסקי' משה ולשונה וענינה ואיה מקום כבודה ומצורף לזה הקריאה בכל עש"ק שמו"ת בכוונה ובעיון כפי שיבואר בעזרת האל בכוונת הלימוד ועל דרך זה יהיה ג"כ שמיעתו הפ' יוצא מפי הקורא בתורה ביום שבת קדש ועי"ז יוכל האדם לבא לידי בקיאות בחמשה חומשי תורה היטיב על בוריה בעזרת האל אך לבל הוסר התמיד כסדרו אף אם יחיה אלף שנים פעמים לא ימנע עצמו בכל שבוע מללמוד תמיד כסדרן הסדרא עם פירש"י ודבר זה נקל לעשותו. אך להיות האדם בקי גם בכל פסוקי העשרים וארבע בזה צריך טרחא גדולה בהתמדת הלמוד וכל ימיו בעמוד וחוזר קאי. ואת כל זה נסיתי ובחנתי וחקרתי בשבע חקירות כי שבע יפול החזרת למודו בשנה אחת לא תחסר אם לא תוסיף וע"כ שנה אחת תמימה תקבע למודך רק בפסוק בל יערב למוד דבר אחר בלמודה תוכל להיות בקי בכל העשרים וארבע עם פרש"י כמעט ע"פ אך עכ"פ לא תמעט מהיות חוזר על למודך בשנה ההיא שבע פעמים לא פחות ומעלת שבע הוא סוד ידוע למבין ואין כאן מקומו להאריך בזה ותוכל ללמוד פסוק עם פרש"י גם בלילה כי מה שהזהיר האריז"ל שלא ילמוד אדם פסוק בלילה אזהרתו הוא על הקורא הפסוקים בלי פירש לכן יזהר האדם כשלומד פסוק בלילה שלא יאמר כמה תיבות ככתוב בלא פי' הלע"ז אפי' תיבות המובנים ומורגלים פירושם כגון ויאמר ה' אל יהושע וכיוצא יזהר שלא יאמר אותן בלא פי' הלע"ז בהיות כי מוזהר ועומד הוא שלא יקרא פסוק בלא פי' בלילה ומה לי פסוק שלם או לשליש ולרביע אך כאשר יפרש השיחה כל תיבה בלשון לע"ז ליכא סכנה כלל זולת בלמוד פסוק בליל ששי ובליל ש"ק אין צריך לזהר בזה ג"כ. ונקל עוד זאת בעיניך ללמוד פסוק במה שהאירו עיני מן השמים לתקן הטעות מה שנמצאו בנביאים ובכתובים בפירש"י ז"ל וביחוד בס' יהושע בסי' ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט שבאלו החמש מוצאות גבולי ארץ ישראל רובא דרובא נמנעו מללמוד פרשיות אלו מפאת הסכמה בלב ושכל אנושי שמן הנמנע ההתבונות בהם ולו חכמו ישכילו זאת לתקן מקודם הטעות שנפלו בדפוס בפרש"י יבינו לאחרית דבר מראשיתו. וגם מפאת סיבה זו של טעות הדפוס שנפל בספרים בפרש"י נמנעים מללמוד בנין הבית של שלמה בס' מלכים א' ובס' יחזקאל בנין הבית של עתיד שיבנה ב"ב וגדול כבוד הבית האחרון בלימודו שמעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בבנינו כמובא בשם ילמדנו וז"ל כתוב ביחזקאל הגד לבית ישראל את הבית ותכונתו ומוצאיו אמר הקב"ה הגד לבית ישראל את הבית א"ל יחזקאל וכי עכשיו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורותיו ועשו אותם א"ל הקב"ה אע"פ שאינם עושים אותם עכשיו יהיו קורין בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבנינו הם עסוקים עכ"ל הילמדנו. וע"כ הציקתני רוחי אף כליותי בקרבי לעשות נחת רוח ליוצרי ית"ש הגו סיגים מכסף צרוף ויצא לצרף כולו להסיר מקודם כל מכשול וטעות שנפלו בדפוס בנביאים וכתובים ועוד נוסף הוא ביאור בגבולי א"י של ספר יהושע ושל ספר יחזקאל מס' קצוי ארץ גם בבנין שלמה בספר מלכים וביחוד בבנין העתיד בספר יחזקאל ביארתי בעז"ה ביאר קצר על סדר הפסוקים מס' צורת הבית ומצו"ד ביאור מספיק ובתוספת ביאור בעז"ה כפי שיראה המעיין ולכל זה עשיתי מדור בפני עצמו והצגתיו לבדנה בסוף החבור בכן אחי ידידי אם את הדבר הזה תעשה בסדר לימוד הפסוק כנ"ל והיה לתקופת השנה תהיה בקי בכל התנ"ך כמעט בע"פ ממש ובתנאי שהממעיט לא החסיר מלחזור על משנתו ז' פעמים. ודבר בעתו מה טוב שילמוד כל מגילה בזמנה וביחוד לחזור ג"כ ז"פ. ובמלואות לו שנה תמימה וקם לו קימה של הידור מהדורא בתרא פעם א' בכל שנה ושנה לעשות אותם על זה הסדר לקרות המגילות בזמנם ושאר כל הפסוק יתחיל ביום אסרו חג של חג הסוכות ללמוד שני פרשיות בכל יום פרשה א' של נביאים ויתחיל מס' יהושע ופרשה אחת מכתובים ויתחיל מתהלים אך הפרשיות שבנביאים יותר המה שבכתובים הלא המה בכתובים לא יותר משכ"ג פרשיות ובנביאים ש"פ פרשיות וע"כ תן דעתך וראה באיזה יום להעדיף ובאיזה יום להחסיר עד מלואות הימים שוה בשוה לסיים כל הפסוק ביום שמחת תורה ולעשות בו ביום לגמרה כל התורה שבכתב. (ותתום) השנה ההיא ואבעי אליו בשנה השנית שניות מדברי סופרים להתחיל בלימוד משניות לבד ובל יערב עמו לימודים אחרים זולת פ' חומש מפרש"י וב' פ' נביאים וכתובים כנ"ל ולכו בה כל השנה השנית ותוב ובלה בה ומינה לח תזוע להחזיר על לימודו שבע פעמים עד תום שנתו ובודאי בעמוד והחזר קאי יוכל ז"פ בשנה אחת בעיון גדול כל ש"ס משניות והוא בדוק ומנוסה בל יערב לימודים אחרים בלימודה זולת פרשה חומש עם פרש"י וב' פרשיות ג"כ כנ"ל וגודל מעלת לימוד פסוק ומשניות מבואר בזה"ק פ' בראשית וז"ל ד' מ"ב ע"א מאן דאקרי ותני שית סדרי משנה דא הוא מאן דידע לסדרא ולקשרא קישורא יחודא דמרי' כדקא יאות אלין אנון דמקדשין שמא קדישא דמאריהון בכל יומא תדיר עכ"ל. ועיקר למוד משניות להיות האדם בקי בהם בע"פ ממש והובא בספרים גודל מעלה זו ובודאי אין יכול לבא למדריגה זו להיות בקי במשניות היטיב ממש אם לא יתמיד בהם התמדה עצומה. ואחר שעלתה לו שנה בשנה שנית בלימוד משניות כנ"ל אף שיתחיל אח"כ בלימודים אחרים גם מזה אל תנח ידך ועשה תורתך קבע גם שיעור משניות בכל ימי חייך דבר יום ביומו כמבואר בזה"ק הנ"ל בכל יומא תדיר ויקבל לימודו במשניות פרק ומחצה בכל יום בכדי שישלים כל הש"ס משניות בכל שנה ויעשה ג"כ סיום על משניות בכל שנה ביום שמחת תורה. אך את זה לו תוכלו שאת על דעתכם אחיי ורעיי אף שהלא קצבתי לך במועצות ודעת שלא יוסיף ללמוד שום לימוד אחר בשנה זו של לימוד הפסוק ושל לימוד המשניות אין כוונתי בלאו שבכללות גם על לימוד הש"ע א"ח עם באר היטיב ח"ו כי א"ח פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע מעגלי צדק להנחותם הדרך הטוב כי בש"ע א"ח חיוב גדול על כל יודע ספר להיות בקי בכל הלכותיה בתמידות כי רוב הלכותיה הם תמידים כמו ציצית ותפילין קריאת שמע ותפלה וכל סדר התפלה וברכות הנהנין וכל הברכות והלכות שבת שהם כהררים התלוים בשערה והלכות חגים ומועדים ושאר הלכותיה בקדש שבודאי המכשלה הזאת תחת ידך תהיה אם לא תתמוד בלימודו לכן חיוב גדול על כל יודע ספר לשמור את דרך עץ החיים לקבוע שיעור ש"ע א"ח בכל יום אף בתוך שנתו שנ עסקו בפסוק או במשניות וגם כמה הלכות מש"ע י"ד שחיוב ג"כ על האדם להיות בקי בהם בתמידות היינו הלכות. נדה ודיני הכשר כלים הנקנים מן האינו יהודי והלכות כבוד אב ואם וכבוד רבו והלכות ת"ת והלכות צדקה שהיא מ"ע ג"כ מן התורה והלכות מזוזה וכיוצא שהם תדירים לכן יזהר האדם מאוד בזה להשלים בכל שנה ש"ע א"ח וכמה הלכות מש"ע י"ד הנ"ל אף שיעסוק אז בשאר למודים יקבע ג"כ למודו בסדר הזה דף ש"ע בכל יום אף בעת האכילה הן בשאר שעות היום דהיינו בכל ימי החול דף ש"ע מתחילת הש"ע ובכל ש"ק דף ש"ע בהלכות שבת וחיוב גדול על האדם להיות בקי בהלכות שבת מאוד ומאוד כי כהררים התלוים בשערה הלכותיה וחמורים עונשיה. וע"כ זאת מועצותיה. לבל ירבה מכשוליה. דבר בעתו מה טוב שבתו בשלום עולות שבת בשבתו תמידין כסדרן ללמוד הלכותיה ובר"ח של ר"ח וקודם כי בא מועד ילמוד מהלכות מועד ונכון הוא למועד הרגל כל הלכותיו וכן חנוכה ופורים ודי בהערה וו:
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ומראשית השנה של שנה השלישית שנה שאין נוהג בו כמשפט הראשון אשר היית מסקהו עיקר למודך בפסוק או במשניות אך בשנה הזאת תחלק שעות היום על כל למודי תורתינו הקדושה גם על גמרא ופוסקים וקבלה ומדרשים ואגדות וספרי יריאים ומוסר כי כל א' מאלו הלימודים הוא צורך גדול אל האדם להערת ענינו כי לא הערה זה כהערה זה כי הערת של לימוד גמרא ופוסקים הוא שידע האדם כל מצוה ומצוה על בורי' כאשר נתברר כל מצוה ומצוה בגמרא הקדושה ע"י חז"ל איש מפי איש עד משרע"ה ואחרון אחרון נזכר בירור אחר בירור מכל מה שלפניו בפוסקים ראשונים ואחרונים אך אינו דומה אם יודע הדין של המצוה מהגמרא ששם נאמר שורש הדין להיודע דת ודין מפוסקים לבד כי אינו עומד על טעמו של דבר על המשפט ועל הדין והרי הן אצל האדם כמו חוקה חקקתי אבל אם לומד עם הפוסקים שורש הדין של הגמרא אזי יודע הדין בטוב טעם ודעת. גם תועלת עצום של לימוד הגמרא עם הפוסק הוא שיודע הדין מהפסוק שהוא מקור הראשון כי מפסוק א' של תורה שבכתב יתבאר בגמרא תילי תילין הלכות שמסתעפין ממנו והרי הוא כמו אילן שענפיו מרובים יוצאין משורש א' ועד"ז הפוסקים ג"כ מהגמרא. גם תועלת גדול הוא מלימוד פוסקים עם גמרא שהלימוד הוא בעיון גדול יותר ומתוך כך לא יבא לידי שכחה. ואז בעשות האדם כל מצוה כהלכתה וכתקונה עושה בזה תקונים גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד כמבואר בזה"ק ובתקונים במקומות הרבה. וז"ל פ' במדבר דף קי"ח ע"א ת"ח פקודי אורייתא עלאין אנון לעילא אתי בר נש ועביד פקודא חדא ההוא פקודא קיימא קמי דקב"ה ומתעטרא קמי' ואמר פלני' עבד לי ומן פלני' אנא בגין דאיהו אתער ליה לעילא כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא כמה דאתמר אז יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. יעשה שלום לי לעילא, שלום יעשה לי לתתא זכאה חולקי' דההוא ב"נ דעביד פקודי אורייתא כו' עכ"ל. והערה של למוד הקבלה הוא שיודע לאדם גדלותו ורוממותו של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ואין אדם יכול לבא אל קצת השגת גדלותו ורוממותו ית"ש מכל למודינו כמו מלימוד חכמת הקבלה וביחוד מלימוד ס' הזה"ק והתקונים חכמת אדם תאיר פניו מרבוי העולמות העליונים הקדושים לאין קץ וסוף ותכלית גם בראותו בשאר ספרי המקובלים וביחוד בכהאריז"ל מהשתלשלות העולמות מרום המעלות עד עולם התחתון הזה ובראותו ג"כ אף קצת פרטי סדר הנהגתם מעולם התחתון עד רום המעלות לאין קץ ותכלית מזה ישיג האדם קצת גדולתו ורוממותו של יוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש וזה עיקר כונת בריאות האדם בעולם הזה השפל והשמם לחקור ולהשיג גדולת ירוממות יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה. גם מלימוד חכמת הקבלה ישיג האדם קצת מעלת תורתינו הקדושה והתמימה כי בראות האדם בספרי המקובלים וביחוד בזה"ק ובתקונים מפירושי נפלאים ונוראים של תורתינו הקדושה ואיך נטמן ברמז סודות גדולים ונוראים לפעמים בתיב' א' ולפעמים באות א' גם בראותו רזין עליונים וסודות נפלאים ונוראים הנסתרים בציור האותיות וביותר בטעמים ובנקודות ובתגין מכל זה ישיג האדם קצת גודל מעלת תורה"ק ועי"ז בא בלבו אהבת הבורא ית"ש ותשוקתו גדלה עד למאוד מאוד כי מהשגת תורה"ק יבא האדם ג"כ לקצת השגה של הבורא ית"ש ויתעלה כי אורייתא וקב"ה חד הוא כנזכר בזה"ק במקומות הרבה וימצא האדם קצת מזה במאמרים הנ"ל ומהראוי להאריך בזה מאוד אך פרץ עלי פרץ גדרי לקצר בכל היותר אפשרי ולכן מפליג הזה"ק והתיקונים בכמה מקומות גודל מעלת לימוד הקבלה לאין תכלית וקצת להודעותהון מאמרים קצרים מזה הענין ואף גם זאת בקיצור נמרץ ע"צ היותר אפשרי:
15
ט״זפ' תרומה ד' קפ"א ע"ב ז"ל קרי קב"ה לחד ממנא די מני קב"ה ברשותי' כל נשמתין דזמינין לנחת' להאי עלמא ואמר ליה זיל אייתא לי רוח פלוני. בההיא שעתא אתי' ההיא נשמתא מתלבשא בדיוקנא דהאי עלמא וההוא ממנא אחזי לה קמי מלכא קדישא קב"ה אמר לה ואומי לה (פי' ומשביע אותה) דכד תיחות להאי עלמא דתשתדל למנדע ליה ולמנדע ברזא דמהימנותא דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא אשתדל למנדע ליה טוב ליה דלא יתברי בגין כך אתחזי קמי מלכא קדישא למנדע בהאי עלמא ולאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דמהימנותא הה"ד כו' דהא בגין דא אייתי ליה קב"ה לב"נ בהאי עלמא כו' עכ"ל. בפ' פקודי רמ"ז ע"ב ז"ל האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקא ומטאת לגבי' כדין שאיל לה ברזא דחכמתא דמארי' וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק בה הכי יהבי ליה אגרא ואי יכיל לאדבק ולא אדבק דחי ליה לבר ולא עיילה כו' עכ"ל וכבר העתקתי כל המאמר בשלימות לעיל בשער הראשון ועיי"ש. וז"ל פ' חיי שרה דף ק"ל ע"ב ת"ח זכאה אנון צדיקי' דאתגניז להו כמה טבין לההוא עלמא ולית אתר פנימאה בכל אנון כאנון דידען רזא דמאריהון וידעי לאתדבקא בהו בכל יומא על אלין כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו מאי למחכה לו כו' אלין אנון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא אלין אנון דאעלין בין עילאין קדישין ואלין אעלין כל תרעי דלעילא ולית מאן דימחי בידיהון זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל. וז"ל בתקונים תיקון ל' ד' ע"ג ע"ב ווי לון מאן דגרמין דיזל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא דאלין אנון דעבדין לאוריתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמה בקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו י' מינה כו' ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבד בעלמא כו' עכ"ל בקצור וז"ל תיקון ע"ג ד' פ"ב ע"א בראשית תמן אתר יבש כו' והכי מאן דגרם דאסתכלא קבלא בחכמתא מאורייתא דבע"פ ומאורייתא דבכתב וגרים דלא ישתדלון בהון ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא כו' ווי ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההוא אורייתא דבכתב וההוא אורייתא דבע"פ דאתחשב ליה כאלו אחזור עלמא לתוהו ובהו וגרם עניותא בעלמא עכ"ל. וביחוד מבואר בזה"ק ובתיקונים גודל מעלת לימוד ס' הזהר וז"ל בר"מ פ' נשא ד' קכ"ד ע"ב והמשכילים יבינו מסטרא דבינה דאיהו אלנא דחיי בגינייהו אתמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ס' הזהר מן זוהרא דאימא עילאה תשובה באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון ביה כו' עכ"ל בקצור וראוי לאדם לעיין בסיום המאמר כלו. וז"ל ג"כ פ' בהעלותך ד' קנ"ג ע"ב והמשכילים יבינו אנון מארי קבלה דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין אנון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי ס' הזהר דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים מעיר ושבעה ממלכותא ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ודא אורה דספר דא כו' עכ"ל בקצור. וז"ל בתקונים תקון ששי ד' כ"ד ע"א אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא כו' כמה בני אנשא לתתא יתפרנסון מהאי חבורא דילך (ר"ל מס' הזהר) כד אתגליא לתתא. בדרא בתרא בסוף יומיא ובגיני' וקראתם דרור בארץ עכ"ל. אחיי ורעיי אם כל כך גדלה לשמים שיחו ומעלתו וכמה תקיף חילא דהאי אילנא רברבי של לימוד ספר הזה"ק ושורש בארץ גזעו האיך לא יתלהב לב האדם להעיר אוזן לשמוע בלמודים לקבוע שיעור קבוע בכל יום בזה"ק ובתקונים ושאר ספרי המקובלים. והערה של לימוד מדרשים ואגדות הוא קרוב להערה של לימוד הקבלה כי יתבונן האדם בהם מפירושי נפלאים של תורתינו הקדושה וגם מגדלותו ורוממותו של הבורא ית"ש ויתעלה כנזכר במדרשים ואגדות בהרבה מקומות. וגם אל זה יביט ולבבו יבין לאשורו שאין מענה החכמים בהם כפשוטו יתן דעתו להבין דברי חכמים וחדותם ויראו נפלאות מתוה"ק ובינה יתירה נודעת לו בזה והודאה במקצת מן גודל מעלות תורתינו הקדושה ומלימוד זה בא לאדם ג"כ תשוקתו עצום לאהבת הבורא ית"ש ויתעלה כי זה כל האדם עיקר ביאתו בעה"ז השפל לעלות משפל מצבו לרום המעלות כנ"ל וז"ל הזה"ק פ' שלח ד' קס"ב ע"ב אמר להו ר' אילעי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקיכון קמו ואעלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרו כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריהון דאגדה וחמאן בכל יומא נהירן דאורייתא כדקא יאות. עכ"ל בקיצור. אחיי ורעיי שיתו לבכם לחילא של הגדה שאוהביו כצאת השמש בגבורתו והאיך לא יתחייב כל אדם בשיעורו ודי בהערה זו. והערה מספרי יראים ומוסר הוא ידוע ופשוט שמהתמדת למודו בהם יבוא בלב האדם מטע נעמני היראה מאוד ויראת ה' תוסיף וזהו ג"כ עיקר בריאת האדם בעוה"ז השפל כמפורש בתוה"ק ע"י עבדו נאמן ביתו באמרו מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו' ועוד כמה פסוקים המורים מהם כיוצא. ודבר זה אין צריך סהיד לתומכו כי פשוט הוא שמתוך לימוד ספרי יראים ומוסר יבא האדם אל התמדת הלימוד ויכנוס בלבו יראה גדולה מלילך בטל אף רגע אחד מחמת יראת הבורא ב"ה שתקוע בלבו בתמידות ממה שרואה בהם מהעונש הגדול של הולכי בטל ומהשכר הגדול של עובדי השם ית"ש ולומדי התורה בתמידות וזה מבואר בזה"ק שחיוב על האדם לחקור ולשית את לבו לידע מעונש העולם העליון. וז"ל בז"ח דף נ"ו ע"א חכמתא דאצטרך לי' לבר נש חד למנדע לאסתכלא ברזא דמרי' וחד למנדע לי' לגופי' ולאשתמודעא מאן איהו ואיך אתברי ומאן אתי ולאן יהך ותקונא דגופא האיך אתתקן והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין מאי היא האי נפש דבי' ומאן אתי' ועל מה אתיא בהאי גופא טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא בהאי ולמנדע עלמא דאיהו בי' ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עילאין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למאריה וכל דא יסתכל ב"נ מגו רזין דאוריתא ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין לי' מכל תרעי דההוא עלמא פוק חמי כו' עכ"ל. הרי מבואר שחיוב על האדם לחקור ולידע הדין והעונש של עולם העליון כמ"ש ותקונא דגופא האיך אתתקן. והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וכ"ז ימצא האדם בספרי יריאים ומוסר. גם מלימוד ספרי יריאים יבוא האדם ג"כ למדריגת החסידות בכל עניני עבודות ית"ש וגם למדות ישרות ומנהגים ישרים שנמצא בספרי יריאים. לכן חיוב גדול מאוד על האדם בלימוד ספרי יריאים ומוסר בכל יום בשיעור קבוע יותר משאר הלימודים. וגם האר"י ז"ל מזהיר מאוד לאדם שילמוד בכל יום ספר יראה ומוסר ולא יעדר אף יום אחד מלימוד זה ובודאי מהראוי להאריך בהערה זו מאוד אך גדר בעדי אהבת הקיצור. ודי בהערה זו. לכן יזהר האדם לחלק שעות היום על כל הלימודים הנ"ל. והחזרה מועיל בם לבל יגבר עליו כך השכחה. ועיקר הלימוד לשמה הוא החזרה על לימודו בתמידות וביחוד בלימוד גמרא ופוסקים שמצוי בם השכחה יזהר אם ילמוד חבילות חבילות ולא יחזור על לימודו בתמידות ועל אומר השכחה הוזהרנו בתורתינו הקדושה בהרבה מקומות במשנה תורה ואין תקנה לשכחה אלא בהחזרת לימודו בתמידות. וגם הגמרא הקדושה מזהיר מאוד על חזרת הלימוד כמ"ש בחלק דף צ"ט אריב"ל כל המלמד תורה ואינה חוזרה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר לומד ומשכח דומה לאשה שיולדת וקוברת גם ארז"ל בפ"ק דחגיגה ד"ט אין דומה שונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד. וכ"כ האריז"ל שצריך האדם לחזור על לימודו מאה פעמים וא' שאז לא יפחד מהשכחה ע"כ. ואף גם זאת שימעט האדם מהלימוד החדש כפי שיעור העת שחוזר על לימודו שלמד כבר לא עליך המלאכה לגמור ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אחד המרבה וא' הממעיט ובאריכות הזמן אי"ה ויגזור עליו בחיים יתקיים בידו כל הלימודים בשלימות. ועכ"פ חיוב גדול לחזור על לימודו עכ"פ לא פחות מד"פ ודבר זה נרמז בזה"ק בהקדמת בראשית דף ה' ע"א. גם בגמרא דעירובין דף נ"ד בבריתא דכיצד סדר המשנה ע"ש. ודי בזה:
16
י״זהנה אחר שבארנו הערת הלמוד עתה אבאר בעז"ה סדר הלימוד דבר יום ביומו וזה אחר שילמוד פ' חומש ושני פרשיות עשרים וארבע ופרק ומחצה משניות תיכף אחר תפלתו שחרית כנ"ל יקבע שיעור בלימוד גמרא ופוסקים אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין ויתחיל לימודו בגמרא על סדר הש"ס ממסכת ברכות וילמוד הפוסק מכל מסכת ומסכת ולימוד על זה הסדר הוא בודאי לש"ש עד שבאריכות הזמן לא יצטרך לחזור רק הד' ש"ע וכן שמעתי על רבים בני תורה שמסיימין כל ד' ש"ע בכל שנה ואשרי חלקם. ואחר שיעור הלימוד של גמרא ופוסקים יקבע שיעור ללמוד בקבלה ויתנהג בדרך זה שיראה לסיים זהר ישן וז"ח ותיקונים בכל שנה אך אם ילמוד סדר הפרשיות של הזה"ק על סדר השבועות לא יספיק לפעמים שנים ושלשה שבועות בפ' אחת דהיינו בפ' גדולות כגון פ' בראשית ופרשת ויחי ומשפטים ותרומה ויקהל ופקודי ועוד כמה פרשיות גדולים לכן ראוי שיקבע שיעור הלימוד מזה"ק ומתיקונים ג' דפין בכל יום וחקרתי ומניתי וספרתי ושקלתי בחשבון שיעוריו ג' דפין שיוכל להשלים כל הזהר ישן וחדש ותיקונים בכל שנה ואחר לימוד הג' דפין מזהר יקבע לימודו בשאר ספרי המקובלים על הסדר דשיסיים כל ספרי המקובלים הנמצאים ואז יתחיל עוד מראש על הסדר אך הזהר הקדוש והתיקונים יזהר לסיימם בכל שנה כנ"ל וכזה יתנהג כל ימי חייו. ואחר שיעור לימוד הקבלה יקבע שיעור לימוד במדרשים ואגדות ויתחיל ממדרש רבא וילך על הסדר עד שיסיים כל המדרשים והילקוטים ואז יתחיל עוד מראש על הסדר ואגדות יתחיל מעין יעקב על הסדר וכזה יתנהג כל ימי חייו. ואחר שיעור לימוד מדרש יקבע שיעור לימוד בספרי יריאים ומוסר ויתחיל מס' ראשית חכמה וילמוד על הסדר עד שיסיים כל ספרי יריאים ומוסר הנמצאים ואז יתחיל עוד מראש על הסדר ולא ימוש מפיך כל ימי חייך וראוי לאדם לחקור ולדרוש מאנשי מכירו ויודעו על איזה ספרי מוסר הנמצאים אצלם ולשאול מהם ללמוד אותם בכדי שיוכל לבוא לו איזה מוסר חדש או איזה הנהגה ישרה מהם כמאמר החכם מכל אדם (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'. גם את זה ראה מצאתי אומר קלוס ומשובח בספרים שחיוב גודל על האדם להיות בקי בכל התרי"ג מצות דרך כלל בע"פ ממש לכן ראוי לאדם שיקבע עכ"פ יום א' בחודש על החזרה של התרי"ג מצות בס' אור השנים ששם נסדרו על הסדר ומאיר עיני העברים ג"כ בכמה מנהגים ישרים. ובוודאי בהתנהגות בכל הלימודים כנ"ל בימי חיי הבלו בעה"ז השפל והבזוי יזכה לכל טוב הצפון שעין לא ראתה אלהים זולתך ודי בזה:
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ואחרי ככלות הכל ליודע ולהודיע סדר הלימוד נבוא שיעוריו בתודע ג"כ כוונת הלימוד כוונות פשטיות לאנוש כערכי. ובטרם כל ישר הוא להקדים מאמר מזה"ק ומאמר זה מחוייב כל איש ישראל להעלות על לבו תמיד וביחוד בעת קריאתו שמו"ת בכל עש"ק וכיוצא שמיעתו מפי הקורא בס"ת ולימודו מקרא וז"ל פ' בהעלותך דף קמ"ט ע"א זכאן אינון ישראל דאתיהיב להו אורית' עלאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאוריתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי תיפח רוחי' דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאי אוריתא דקשוט אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט ת"ח מלך ב"ו לאו יקרא דילי' לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב לי' ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוי לי מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטא כגון מלין דעשו מלין דהגר מלין דלבן ביעקב מלין דאתון מלין דבלעם מלין דבלק מלין דזמרי וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה יראת ה' טהורה וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ואלין אנון מלין דאורייתא אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה וכל מלה ומלה אתי' לאחזאה מלין אחרנין עלאין דההיא מלה וההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא ת"ח ותנח התבה וגו' עכ"ל. (וז"ל) ג"כ ד' קנ"ב ע"א רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי דאי הכי אפי' בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטא ובשבחא יתיר מכלהו אי לאחזאה מלה דעלמא אפי' אנון טפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא אלא כל מלין דאורייתא כהאי גוונא. ת"ח עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקל צדקיא למתא מלאכי עלאי לעילא מלאכי עלאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות האי באתר עלאה. בשעתא דנחתין לתתא אע"ג דנחתי מתלבשן בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבש' בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל וע"ד האי ספור דאורייתא לבוש' דאורייתא איהו מאן דחשי' דההוא לבושי' איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחי' ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות לבושא דאורייתא ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא ואנון טפשין כד חמאן לב"נ בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אוריית' דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאנון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא אנון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושה חכימין עבדי דמלכא עלאה אנון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש ולעלמי דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזה"ק שעיקר תוה"ק והתמימה הם הסודות הגדולים והנוראים שמלובשים בספור התורה והספורים הם רק לבוש התורה, ובוודאי ראוי לאדם בשעה שמוציא איזה תיבה מפיו בתו"הק או שומע מפי הקורא להתדעזע ולאחזו רעדה וחלחלה מהאותיות התיבה עצמה ומנקודותיה ומהתגין שעליה ומטעם ר"ל מניגון הטעם שעשה בתיבה זו בקריאתה מרוב העולמות לאין קץ ותכלית למספרן שתולין בהם ובעת שמוציא התיבה מפיו באותיותיה ובנקודותיה ובטעמה מעורר כל העולמות התולים בהם וז"ל הזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א ות"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקא אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנא ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפי' מלאכי עלאין ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כרסי' יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטיתא דאל"ף (ר"ל קו האמצעי של אלף) קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירין כלהו נפקי מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארא לאתפשטאי אל"ף בי"ת ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף כו' עכ"ל. ומאמר זה כבר מלתו אמורה למעלה בענין תפלה. הרי זה לפניך שאפי' המלאכים העליונים אינם יכולים להשיג אפי' אות אחד מהתו"הק והתמימה כמו שאינם יכולים להשיג הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד מהותו אף אפס קצהו כך אינם יכולים להשיג אף אפס קצהו על בוריו תור"הק כי אורייתא וקב"ה כלהו חד הוא. וז"ל פ' אמור דף ק"ו ע"ב באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבא רבבן עלמין דכסופין ועל דא תנינן אתוון אלין קשירין אלין באלין וכמה אלף רבבן עלמן תליין בכל את ואת ואסתלוקו ואתקשרו במהימנותא ואתגלייא וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין. אורייתא ביה תליא עלמא דין ועלמא דאתי הוא ושמיה חד כו' עכ"ל. (ואיך) ראוי לאדם להזהר מאד בדקדוק. התיבות כמבואר למעלה בשער הג' כ"א לא יוציא מפיו הדק היטיב יקרא כגון וַיְדַבֵּ רַדֹנָי וכיוצא בזה יתן עיניו למטה בדבורו ולבו למעלה איך פוגם בדבורו העולמות העליונים הקדושים לאין קץ ותכלית התלוים באותיות ובתיבות כנ"ל בזה"ק שלא אמר כלל תיבות הכתובים בתורה הקדושה שהוא (וידבר אדני) אוי לאותו בושה וענשו גדול כמבואר בזה"ק וכבר מלתו אמורה למעלה בשער ג' פ"ב וגם איך יזהר האדם להוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו. כי עונשו גדול מאוד כמבואר בתיקונים בכמה מקומות. וז"ל בתיקון ע' בדף קכ"ב ע"ב ומאן די משתמע תמן קלי' בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו אזני ה' כו' ואם לא סליק לון בר נש בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא כו' תמן סלקין קלין דבורא דאורייתא וצלותא עכ"ל. וראוי לאדם לידע שהנקודות והטעמים הם יותר סתומים ונעלמים מהאותיות. וז"ל ז"ח ד' ע"ח ע"ב וכל אות ואות דאורייתא וקוצא דילי' ונקוד' דיליה וטעמי דיליה אית לון רזין סתימין לעילא כו' דלית ידיעה כידיעה דנקודי וטעמי דאתוון לאשתמודע בהון כו'. עכ"ל בקיצור. כלל היוצא מזה שחיוב גדול על האדם בעת שקורא או שומע מפי הקורא או לומד באיזה מעשה וספור של התורה כגון ספור של הגר ושל בלעם ושארי ספורים או לכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו של בני שם וחם ויפת בני נח הנזכרים בפ' ואלה תולדות בני נח וגו' ויולדו להם בנים אחר המבול. גם בפ' וישלח אלה שמות בני עשו ואלה בני שעיר החורי הנזכרים שם מחויב לקרות או לשמוע מפי הקורא בכוונה עצומה ברתת ובזיע ממש כקורא בתורה או שומע עשרת הדברות או פסוק שמע ישראל כמבואר למעלה במאמר זוהר הקדוש מגודל חיוב שמיעת הפ' מפי הקורא ברתת ובזיע ועיי"ש בקריאת הפרשה דב' וה' כי אין הבדל ביניהם כלל וכל הנחלים הולכים אל הים ויקוו המים על מקום א' מרועה א' נתנו ואל א' אמרן כי הכל הולך אחר התהום וסתום הדברים שבו ועיקר אור התורה וגודל הקדושה הוא בגוף ונשמה של התורה שמלובש בספור ההוא או בשמות אשר יקראו וכיוצא. וכשמוציא האדם מפיו או שומע מפי הקורא בכוונה עצומה התיבה של הספור או השם משמות ע"ג הנ"ל הנזכרים בתורה מעורר בזה בעולמות העליונים הקדושים שורש ופנימיות האורות המלובשים בתיבה זו או בשם זה. ובודאי אחיי ורעיי הן מי יקרא בצדק או הנוטה אוזן לו ישמע או הלומד על כוונה זו שהוא בכדי לעורר העולמות העלונים הקדושים דתלוים בתיבותיה' ובאותיותיה' ובנקודותיה' וטעמיהם בודאי תשוקתו עצומה ג"כ לידע ולהשיג תורתינו הקדושה על בוריו דהיינו לידע הדין והמצוה והיראה והאהבה והמוסר והתוכחה הכל על בוריה ומדקדק בכל פסוק פירושה היטיב ולו יודע אי' איפו מקומה באיזה פ' מלא הוא כתובה וכמה פעמים נזכר בתורה פסוק זה אף בשנוי לשון קצת וכוונתו לש"ש להיות בקי בהן ובשמותיהן למען תהיה תורת ה' בפיו ולזכרון בין עיניו תמיד כל מה שכתוב בה. ועיני ראו ת"ח שהיו בקיאים בעל פה ג"כ בפ' נח בכל שמות הבנים של יפת וחם ושם. ובפ' וישלח בכל שמות בני עשו ושעיר החרי וכל זה הוא מחמת כוונת למודם וקריאתם בתו"הק רק לשמה להיות בקיאים אף בשמות הנזכרים בה וכל זה בא לאדם מפאת דביקות והתקשרות נפשו מאוד בתו"הק והתמימה שם כל פני מגמתו ואת נשף חשקו ורצונו לידע אותה על בוריה ודי בהערה זו:
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״והנה ראיתי ונתתי את לבי כי טוב וראוי טרם אוחילה לדבר בכוונת הלימוד נקדמה פניו בתודע מאמר מזה"ק מגודל מעלת הכוונה הן בתורה והן בתפלה וז"ל פ' ויקהל ד' ר"י ע"א זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרין דמתלבשן בה צדיקיא בגינתא דעדן אלין מעובדין טבין דעבד ב"נ בהאי עלמא בפקודי אוריתא ובהון קיימא נשמתא בגינתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין יקירין כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין. דאנון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקי מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקי לההוא ב"נ ואתעבד מני' לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואע"ג דאוקמוהו דאנון לבושין בעובדין תליין. אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירא דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו לבושין דלתתא בגינתא דארעא בעובדין לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונא דלבא עכ"ל. זאת אומרת בני ואחי ידידי. ידידות יושר מעלות הכוונה כי אין לבוא אל שער המלך בג"ע העליון כ"א ע"י רשותא וכוונה דלבא. ועתה קורא משכיל שיעור ידידות מכל ההצעה שהצענו עד הנה בגודל מעלות תורתינו הקדושה באותיות ונקודות וטעמים ותגין הכל מיד ה' השכיל בעולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית התלוים בהם ואין דבר רק בתורה כמבואר באר היטיב במאמרים הנ"ל ועוצם שבח מעלת הכוונה אשר בלעדה לא ירים איש לבא למרום. ג"ע העליון בודאי ראוי לכל אדם לכוין קודם קריאתו בתו"הק או שמיעתו מפי הש"ץ הן בכל לימודי התורה כוונתו הראוי לו ולא יהיה קריאתו ושמיעתו ולימודו בתו"הק כמצות אנשים מלומדה ח"ו. והנה האריז"ל הגדיל תורה בכוונות פרטיות על כל לימוד ולימוד ואינו דומה כוונת הלמוד של תורה לשל נביאים ושל נביאים לשל כתובים ושל כתובים לשל משנה ואינו דומה כוונת סדר זרעים לשל מועד וכן כל הש"ס ושל משנה אינו דומה לשל הלכה ושל הלכה לשל קבלה ושל קבלה לשל מדרש כי כל לימוד ולימוד הנ"ל שורשו בעולם מיוחד בעולמות העליונים הקדושים וצריך לכוין בכל לימוד שורשו באותו עולם העליון הדרך לימוד זה ולהשיגה ולתקנה. אך לאו כל מוחא סביל דא. לכן הצגתי לאנשים כערכי כוונת כלליות בכל לימוד ולימוד ובכוונות כלליות ההם נכללו ג"כ כוונת כלליות של האריז"ל וז"ל האריז"ל ועיקר כוונת עסקו בתורה תהיה להשיגה כדי לקשר נפשו ולהדביק אותה אל שרשה כדי להשלים אדם העליון ולתקנו וזה יהיה תכלית עסקו בה עכ"ל בקיצור. וכוונה זו הכלליות נכלל בעז"ה בכוונת של כל לימוד ולימוד נכון יהיה לפניך בעז"ה וזה הוא:
36
ל״זכוונת תנ"ך
קודם קריאת הפרשה שמות או שאר פסוקי תורה או קודם שמיעת הפרשה מפי הקורא גם קודם לימוד תנ"ך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות תורה הקדושה או לשמוע מפי הקורא או ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכל טעם ואות ותיבה שאוציא מפי בזה הקריאה או הלמוד או שאשמע מפי הקורא אני מכוין בזה לעשות תיקונים בעולמות העליונים הקדושים התלוים בהם וכל כוונתי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל הטעמים והנקודות והתגין והאותיות שבתורתינו הקדושה אף בספורי התורה בהם תלוים עולמות עליונים קדושים ונעלמים לאין קץ ומספר ותכלית לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ וטוב לפרש בפה מלא הכוונה קודם הקריאה או הלימוד בזה הל' ממש וכן בכל לימוד ולימוד כאשר יבא באורו בעז"ה ובכל עת אשר עינו רואה בספר וקורא או שומע או לומד יעורר עצמו לכוין במחשבתו כוונה זו בקיצור בשמחה רבה ועצומה מאוד וכשיקרא בתורה או בנביאים וכתובים מעניני ניסים ואותות ומופתים של בוראנו ית"ש שעשה לישראל יתן בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה לבוראינו ית"ש על זה ויחשוב ג"כ במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה האות והמופת. ואף כשיקרא או ילמוד בעניני אותות ומופתים של בוראנו ית"ש שלא הגיע מהם שום טובה לישראל עכ"ז יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה. וגם כשיקרא או ילמוד או ישמע מפי הקורא בתורה איזה מצוה מהמצות הנוהגים בזמננו יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותו ולקיימה אם יגיע לידו ויבקש במחשבתו מהש"י ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומשען יסעדהו לקיים כל המצות הנהוגים בזמנינו מרמ"ח מ"ע כשתזדמן לידו (ובמצות) ל"ת יקבל עליו בבל יעבור ויבקש במחשבתו עזרה בקדש נמצא מאוד נגד פתויי יצרו המסיתו תמיד (ובמצות) שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה להחשב כצ' ועושה. ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש ולא יהיה קריאתו בתו"הק או שמיעתו או לימודו כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו:
קודם קריאת הפרשה שמות או שאר פסוקי תורה או קודם שמיעת הפרשה מפי הקורא גם קודם לימוד תנ"ך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות תורה הקדושה או לשמוע מפי הקורא או ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכל טעם ואות ותיבה שאוציא מפי בזה הקריאה או הלמוד או שאשמע מפי הקורא אני מכוין בזה לעשות תיקונים בעולמות העליונים הקדושים התלוים בהם וכל כוונתי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל הטעמים והנקודות והתגין והאותיות שבתורתינו הקדושה אף בספורי התורה בהם תלוים עולמות עליונים קדושים ונעלמים לאין קץ ומספר ותכלית לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ וטוב לפרש בפה מלא הכוונה קודם הקריאה או הלימוד בזה הל' ממש וכן בכל לימוד ולימוד כאשר יבא באורו בעז"ה ובכל עת אשר עינו רואה בספר וקורא או שומע או לומד יעורר עצמו לכוין במחשבתו כוונה זו בקיצור בשמחה רבה ועצומה מאוד וכשיקרא בתורה או בנביאים וכתובים מעניני ניסים ואותות ומופתים של בוראנו ית"ש שעשה לישראל יתן בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה לבוראינו ית"ש על זה ויחשוב ג"כ במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה האות והמופת. ואף כשיקרא או ילמוד בעניני אותות ומופתים של בוראנו ית"ש שלא הגיע מהם שום טובה לישראל עכ"ז יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה. וגם כשיקרא או ילמוד או ישמע מפי הקורא בתורה איזה מצוה מהמצות הנוהגים בזמננו יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותו ולקיימה אם יגיע לידו ויבקש במחשבתו מהש"י ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומשען יסעדהו לקיים כל המצות הנהוגים בזמנינו מרמ"ח מ"ע כשתזדמן לידו (ובמצות) ל"ת יקבל עליו בבל יעבור ויבקש במחשבתו עזרה בקדש נמצא מאוד נגד פתויי יצרו המסיתו תמיד (ובמצות) שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה להחשב כצ' ועושה. ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש ולא יהיה קריאתו בתו"הק או שמיעתו או לימודו כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו:
37
ל״חכוונת לימוד משניות גמרא ופוסקים
האי טעונה הצעה אחת קטנה וזה תוארה שכל איש ואיש מאישי ישראל מחויב להאמין ג"כ באמונה שלימה ואמתית שכל מה ששנו חכמים בל' המשנה וכל תלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא ומכילתות גם מדרשים שהם תורה שבעל פה שנתנה למשה רבינו ע"ה מסני על פה לבד פי' הפשוט והנגלה שבהם ג"כ שם רמז ואין מספר לסודות שבהם והעיקר הסידור של התלמוד הוא הסוד המלובש בתיבות ובל' של פשט הפשוט והנגלה כמבואר בזה"ק פ' פנחס בר"מ דף רמ"ד ע"ב. וז"ל ורבנן דמתניתין ואמוראים כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו לי' עכ"ל. וכל התעסקות הלימוד של התנאים והאמוראים היה ע"ד הסוד בעולמות העליונים ועל ידי סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ב"ה וב"ש וזכרו לעד בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון ע"פ תורתינו הקדושה והתמימה באיסור והיתר בכשר ופסול בטהור וטמא לכן צריך האדם להיות בקי בהן בכל מ"ע ול"ת של תורתינו הקדושה על בוריה אפי' בכל מצות דרבנן שכולם מרומזים בתורתינו הקדושה ונתנו למרע"ה בסיני. כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב. וז"ל הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפי' מגלת אסתר. עכ"ל בקיצור. וכל מצות דרבנן נתקנו ג"כ ע"ד הנהגת העולמות העליונים הקדושים ובכולם צריך האדם להיות בקי בהם בכדי לידע להתנהג בכל המצות ע"פ תורתינו הקדושה כדת ואז בכל מ"ע ול"ת שמקיים האדם בעולם זה התחתון כתקונה נתקן על ידו בעולמות העליונים תיקונים נפלאים ונוראים לאין קץ ותכלית ואז שכרו ג"כ כפי התיקון ואם ח"ו האדם אינו מתנהג במצות תורתינו הקדושה כדת אז עושה פגמים גדולים כביכול בעולמות העליונים ר"ל ואז עונש ג"כ כפי פגמו גם לימוד התורה בעצמה היא עיקר תיקון ויחוד של העולמות העליונים הקדושים. וזה ידוע ממאמרים שהעתקתי לעיל מגודל מעלת לימוד התורה לכן קודם לימוד משניות גמרא ופוסקים יכוין קודם לימודו בזה"ל במחשבתו הריני רוצה ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכדי לידע מצותיך הקדושים על בורים ולקיימם כתיקונם וכל הדבורים שאוציא מפי בזה הלימוד אני מכוין לעשות בהם תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וכל כוונתי לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל דין ומצוה הפשוט שאלמד רמוזים בה סודות גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים לשם יחוד כו' ויהי נועם כו' וראוי לאדם לעורר עצמו בעת לימודו כמעט בכל רגע ולחשוב כוונה זו אף במחשבתו לבד בקיצור בזה"ל אני לומד תורה הקדושה זו כדי לתת נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש וכוונתי ג"כ להשיג תורתו הקדושה ולקיים מצותיה כתקונה ע"כ וכוונה זו הקצרה יחשוב במחשבתו בכל שעה בשמחה עצומה בעת לימודו משניות גמרא ופוסקים. ואם ילמד אדם איזה דרש נפלא מיתור תיבה אחת או מאות א' יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתינו הקדושה:
האי טעונה הצעה אחת קטנה וזה תוארה שכל איש ואיש מאישי ישראל מחויב להאמין ג"כ באמונה שלימה ואמתית שכל מה ששנו חכמים בל' המשנה וכל תלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא ומכילתות גם מדרשים שהם תורה שבעל פה שנתנה למשה רבינו ע"ה מסני על פה לבד פי' הפשוט והנגלה שבהם ג"כ שם רמז ואין מספר לסודות שבהם והעיקר הסידור של התלמוד הוא הסוד המלובש בתיבות ובל' של פשט הפשוט והנגלה כמבואר בזה"ק פ' פנחס בר"מ דף רמ"ד ע"ב. וז"ל ורבנן דמתניתין ואמוראים כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו לי' עכ"ל. וכל התעסקות הלימוד של התנאים והאמוראים היה ע"ד הסוד בעולמות העליונים ועל ידי סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ב"ה וב"ש וזכרו לעד בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון ע"פ תורתינו הקדושה והתמימה באיסור והיתר בכשר ופסול בטהור וטמא לכן צריך האדם להיות בקי בהן בכל מ"ע ול"ת של תורתינו הקדושה על בוריה אפי' בכל מצות דרבנן שכולם מרומזים בתורתינו הקדושה ונתנו למרע"ה בסיני. כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב. וז"ל הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפי' מגלת אסתר. עכ"ל בקיצור. וכל מצות דרבנן נתקנו ג"כ ע"ד הנהגת העולמות העליונים הקדושים ובכולם צריך האדם להיות בקי בהם בכדי לידע להתנהג בכל המצות ע"פ תורתינו הקדושה כדת ואז בכל מ"ע ול"ת שמקיים האדם בעולם זה התחתון כתקונה נתקן על ידו בעולמות העליונים תיקונים נפלאים ונוראים לאין קץ ותכלית ואז שכרו ג"כ כפי התיקון ואם ח"ו האדם אינו מתנהג במצות תורתינו הקדושה כדת אז עושה פגמים גדולים כביכול בעולמות העליונים ר"ל ואז עונש ג"כ כפי פגמו גם לימוד התורה בעצמה היא עיקר תיקון ויחוד של העולמות העליונים הקדושים. וזה ידוע ממאמרים שהעתקתי לעיל מגודל מעלת לימוד התורה לכן קודם לימוד משניות גמרא ופוסקים יכוין קודם לימודו בזה"ל במחשבתו הריני רוצה ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכדי לידע מצותיך הקדושים על בורים ולקיימם כתיקונם וכל הדבורים שאוציא מפי בזה הלימוד אני מכוין לעשות בהם תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וכל כוונתי לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל דין ומצוה הפשוט שאלמד רמוזים בה סודות גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים לשם יחוד כו' ויהי נועם כו' וראוי לאדם לעורר עצמו בעת לימודו כמעט בכל רגע ולחשוב כוונה זו אף במחשבתו לבד בקיצור בזה"ל אני לומד תורה הקדושה זו כדי לתת נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש וכוונתי ג"כ להשיג תורתו הקדושה ולקיים מצותיה כתקונה ע"כ וכוונה זו הקצרה יחשוב במחשבתו בכל שעה בשמחה עצומה בעת לימודו משניות גמרא ופוסקים. ואם ילמד אדם איזה דרש נפלא מיתור תיבה אחת או מאות א' יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתינו הקדושה:
38
ל״טכוונת הלימוד של קבלה ומדרשים
וקודם לימוד של ס' הזהר ותיקונים ושארי ספרי המקובלים גם בלימוד מדרשים יכוין בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספר קבלה או מדרש זה כדי להשיג קצת גדולתו ורוממתו של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ולהשיג גודל מעלת תורתו הקדושה בכדי לקשר נפשי אל שרשה ולעשות בזה תקוני' גדולים בעולמות העליונים הקדושים ועיקר כוונתי בזה הלימוד לתת ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש נחת רוח גדול לשם יחוד כו' ויהי נועם כו'. וגם בלימוד זה"ק ומדרשים בעת לימודו בהם מעניני נסים ונפלאות הבורא ית"ש או בראותו בהם פירושים נפלאים בפסוקים מתורתינו הקדושה יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתו הקדושה:
וקודם לימוד של ס' הזהר ותיקונים ושארי ספרי המקובלים גם בלימוד מדרשים יכוין בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספר קבלה או מדרש זה כדי להשיג קצת גדולתו ורוממתו של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ולהשיג גודל מעלת תורתו הקדושה בכדי לקשר נפשי אל שרשה ולעשות בזה תקוני' גדולים בעולמות העליונים הקדושים ועיקר כוונתי בזה הלימוד לתת ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש נחת רוח גדול לשם יחוד כו' ויהי נועם כו'. וגם בלימוד זה"ק ומדרשים בעת לימודו בהם מעניני נסים ונפלאות הבורא ית"ש או בראותו בהם פירושים נפלאים בפסוקים מתורתינו הקדושה יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתו הקדושה:
39
מ׳כוונת לימוד ספרי יראים
קודם לימוד ספרי יראים יכוין קודם לימודו בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספרי מוסר ותוכח' כדי שיכנוס בלבי יראת הבורא ב"ה ושלא אטה מעבודתו ומקיום מצותיו הקדושים ימין ושמאל וכוונתי בלימוד זה לקשר נפשי אל שורשה ולעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ועיקר כוונתי לתת בלימוד זה נחת רוח גדול ליוצרי ובוראי ברוך הוא וברוך שמו לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ. אחרי הוודעי סדר הלימוד וכוונת הלימוד בדרך ארוכה נקיטנא נפשי בקצרא במלות קצרות ראשי שיערות האומר ויצאתי ללקט לקט שכחה אומר השכוח מעיקרו ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה אשר לא יזכר מוסרו למעלה וחסרון לו יוכל להמנות בזה הסדר בדרך קצרה. תיכף אחר תפלת שחרית סמוכים לעד לעולם לומר הה' זכירות שזכרתי בפרקים הקודמים. ואחר הה' זכירות ראוי לאדם שיקרא בפסוקי הפרשה של השבוע ע"פ תקון האריז"ל ע"ז הסדר יום הראשון מהשבוע ששה פסוקים הראשונים מהפרשה שמו"ת וביום השני ד' פסוקים שמו"ת להלן ביום ג' ה' פסוקים שמו"ת להלן וביום ד' ששה פסוקים שמו"ת להלן וביום ה' חמשה פסוקים שמו"ת להלן והיה מספר הפסוקים בימי השבוע כ"ו כמנין והי"ה הודא"י שמו כן תהלתו סי' והיה למשמרת לאות לבני ישראל במספר הימים אשר תשמרו להקריב במועדו דבר יום ביומו ובליל ששי אחר חצות הלילה יקרא כ"ו פסוקים שמו"ת להלן. וסי' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ואף בכתבי האר"י ז"ל שם נאמר כוונת עצומות בקריאת פסוקים אלו אך אני לא יצאתי בחבורי כנופי מכניף כוונו' נכונו' ליחידי סגולה כי מה אני כו' אך הנה באתי במגלות ספר קצוב עלי אנוש כערכי הרוצה להתנהג בפרישו' דרך כתבי האריז"ל כאש' החילותי תת לפניך בהקדמת החבור וז"ל האר"י ז"ל ואם נאנס או שכח ולא קרא ו' פסוקים שמו"ת ביום א' הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן אעפ"כ לתקון יום שני צריך שיקרא אף מה שלא קרא אתמול ויקרא ביום שני עשרה פסוקים של אתמול ושל היום וכיוצא ביום אחר מימי השבוע יקרא למחר פסוקים של אתמול ושל היום וזה הוא רק לתקון היום אך מה שלא קרא אתמול הוא מעוות שלא יוכל לתקן. עכ"ל. ומזה יתבונן האדם גודל מעלת קריאת פסוקים אלו בכל יום על סדר הנ"ל לכן ראוי לאדם להזהר בקריאת פסוקים אלו ואף אם הוא בדרך יהיה מזומן אצלו חומש בכדי שיכול לקרות בכל יום מניין הפסוקים הנ"ל ודי הערה בזה. ואחר קריאת הפסוקים הנ"ל של הפרשה ילמוד פר' חומש עם פרש"י ואחר לימוד פ' חומש יקרא בנביאים דהיינו בהפטרה של אותה השבוע מנין הפסוקים שקרא בתורה דהיינו ביום א' ששה פסוקים וביום ב' ד' וכן בכל יום מכתבי האר"י ז"ל. ואחר קריאת הפסוקים של הפטורה יקבע שיעור בלימוד נביאים וכתובים כפי הסדר שבארתי לעיל באר היטיב ואחר לימוד נביאים וכתובים ילמוד שיעור של כל הלימודים משניות גמרא ופוסקים קבלה ומדרש ואגדה וספרי מוסר הכל כפי הסדר שנתבאר למעלה בעז"ה אך יזהר שלא ילמוד ס' הזוהר וספרי המקובלים בחצי לילה הראשונה רק ביום או בלילה אחר חצות. ובליל שבת קודש אין צריך להזהר בזה. ובודאי בלימוד תורתינו הקדושה והתמימה על הסדר הנ"ל יזכה לאריכת ימים הנצחיים ולכל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה. אחר שרישומו ניכר למעלה סדר הנאות בלימוד האדם עדיין צריכין אנו להודיע מלקשור לשון של זהורית להזהיר את האדם בדברים הצריכים ללמוד ושלשה המה לעין הקורא יגלה. א' שמחים לעד לעולם הן בעשית איזה מצוה הן בלימוד והיית אך שמח דוקא וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ד ע"ב באמצעיתא דהאי היכלא קיימא חד רוחא כו' מהכא מתפשטין ונפקין תרין רוחין אף וחימה ואלין אתמנון על כל אנון דשמעי נזיפא על מאן דלעי באורייתא ואתרצן בי' (כ"ה הגירסא עמ"מ) ולא מקנאן עלי' וכן על כל אנון דחייכאן. ממילי דאורייתא או ממילי דרבנן דהא מאף וחימה נפקי כמה אלף וכמה רבבן וכלהו נפקי ושראן עלייהו דבני נשא אנון דמשתדלין באורייתא דמשתדלי במילי דמצוה דאזלי בארחא דמצוה בגין דיתעצבון ולא יחדון בה ומתרין אלין דחיל משה כד חבו ישראל ונחית מן טורא כו' עכ"ל. ע"כ מה מאד צריך לזהר בזה. ב' מאוד ומאוד הוי זהיר שלא להפסיק לימודו בדברים בטלים ח"ו. וז"ל זה"ק פ' שלח דף קס"ב ע"א מאן דפסק מלין דאוריית' על מלין בטלין יתפסקין חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא. עכ"ל. גם בגמרא הקדושה מבואר עונשו שמאכילי' אותו גחלי רתמים ר"ל ע"כ צריך לזהר בזה. ג' ביחוד שצריך האדם להזהר שלא יוציא ח"ו קודם הלימוד או קודם התפלה מלה בישא. וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רע"ג ע"ב והאי רוחא בישא תלוין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנן לאחדא מלה בישא או מלה טנופא דאפיק ברנש מפומיה ולבתר אפיק מלין קדישין ווי לון ווי לחייהון אלין אמן בני נשא דגרמיה לאלין גרדינין אחרנין לשטאה ולמפגם אתר קדישא ווי לון בהאי עלמא ווי לון לעלמא דאתי בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההיא מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מלה קדישא אקדימו אלין רוחי מסאבי ונטלי ההיא מלה מסאבא ומסאבא לההיא מלה קדישא ולא זכי לי' לבר נש וכביכול תשש חילא קדישא עכ"ל. לכן יזהר האדם בכל זה מאוד ומאוד ודי בהערה זו. מה מאוד ומאוד צריך לזהר להשמיע קולו בלימודו כי זולת זה מה שנזכר בגמרא דעירובין דף נ"ד ע"א והובא בש"ע י"ד סי' רמ"ו סכ"ב כל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו כו' גם הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ג"כ בעה"ב עצום מאוד כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל מאן דאשתדל באורייתא ודביק בה וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומי' ולא לחיש לה בלחישו אלא ארים קליה בה דאורייתא הכי בעי לארמא קלא דכתיב בראש הומיות תקרא לארמא רנה דאורייתא ולא בלחישו כיין הטוב כתמר טב דלא שתיק הוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטי לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידוי דובב שפתי ישנים אפי' בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא עכ"ל. ודי הערה בזה. גם יזהר האדם מאוד מלשמש במי ששונה הלכות ודין זה מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג והזה"ק מזהיר ג"כ בזה מאוד בכמה מקומות וענשו מבואר בפ' פקודי דף רמ"ו ע"א וז"ל אלין שרפים כו' ואלין אינון דקיימי לאענשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי לאינון דמזלזלי לב"נ דאוליפו מניה אפי' מלה חדא באורייתא ולא מנהגי ביה יקר ולכל אינון דמשתמשי במאן דאקרי שית סדרי משנה ליחדא יחודא דמאריהון עכ"ל ועי' ג"כ בפרשת משפטים דף קי"ז ע"א ובהקדמת תיקונים דף ה' ע"ב ודי בהערה זו:
קודם לימוד ספרי יראים יכוין קודם לימודו בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספרי מוסר ותוכח' כדי שיכנוס בלבי יראת הבורא ב"ה ושלא אטה מעבודתו ומקיום מצותיו הקדושים ימין ושמאל וכוונתי בלימוד זה לקשר נפשי אל שורשה ולעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ועיקר כוונתי לתת בלימוד זה נחת רוח גדול ליוצרי ובוראי ברוך הוא וברוך שמו לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ. אחרי הוודעי סדר הלימוד וכוונת הלימוד בדרך ארוכה נקיטנא נפשי בקצרא במלות קצרות ראשי שיערות האומר ויצאתי ללקט לקט שכחה אומר השכוח מעיקרו ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה אשר לא יזכר מוסרו למעלה וחסרון לו יוכל להמנות בזה הסדר בדרך קצרה. תיכף אחר תפלת שחרית סמוכים לעד לעולם לומר הה' זכירות שזכרתי בפרקים הקודמים. ואחר הה' זכירות ראוי לאדם שיקרא בפסוקי הפרשה של השבוע ע"פ תקון האריז"ל ע"ז הסדר יום הראשון מהשבוע ששה פסוקים הראשונים מהפרשה שמו"ת וביום השני ד' פסוקים שמו"ת להלן ביום ג' ה' פסוקים שמו"ת להלן וביום ד' ששה פסוקים שמו"ת להלן וביום ה' חמשה פסוקים שמו"ת להלן והיה מספר הפסוקים בימי השבוע כ"ו כמנין והי"ה הודא"י שמו כן תהלתו סי' והיה למשמרת לאות לבני ישראל במספר הימים אשר תשמרו להקריב במועדו דבר יום ביומו ובליל ששי אחר חצות הלילה יקרא כ"ו פסוקים שמו"ת להלן. וסי' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ואף בכתבי האר"י ז"ל שם נאמר כוונת עצומות בקריאת פסוקים אלו אך אני לא יצאתי בחבורי כנופי מכניף כוונו' נכונו' ליחידי סגולה כי מה אני כו' אך הנה באתי במגלות ספר קצוב עלי אנוש כערכי הרוצה להתנהג בפרישו' דרך כתבי האריז"ל כאש' החילותי תת לפניך בהקדמת החבור וז"ל האר"י ז"ל ואם נאנס או שכח ולא קרא ו' פסוקים שמו"ת ביום א' הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן אעפ"כ לתקון יום שני צריך שיקרא אף מה שלא קרא אתמול ויקרא ביום שני עשרה פסוקים של אתמול ושל היום וכיוצא ביום אחר מימי השבוע יקרא למחר פסוקים של אתמול ושל היום וזה הוא רק לתקון היום אך מה שלא קרא אתמול הוא מעוות שלא יוכל לתקן. עכ"ל. ומזה יתבונן האדם גודל מעלת קריאת פסוקים אלו בכל יום על סדר הנ"ל לכן ראוי לאדם להזהר בקריאת פסוקים אלו ואף אם הוא בדרך יהיה מזומן אצלו חומש בכדי שיכול לקרות בכל יום מניין הפסוקים הנ"ל ודי הערה בזה. ואחר קריאת הפסוקים הנ"ל של הפרשה ילמוד פר' חומש עם פרש"י ואחר לימוד פ' חומש יקרא בנביאים דהיינו בהפטרה של אותה השבוע מנין הפסוקים שקרא בתורה דהיינו ביום א' ששה פסוקים וביום ב' ד' וכן בכל יום מכתבי האר"י ז"ל. ואחר קריאת הפסוקים של הפטורה יקבע שיעור בלימוד נביאים וכתובים כפי הסדר שבארתי לעיל באר היטיב ואחר לימוד נביאים וכתובים ילמוד שיעור של כל הלימודים משניות גמרא ופוסקים קבלה ומדרש ואגדה וספרי מוסר הכל כפי הסדר שנתבאר למעלה בעז"ה אך יזהר שלא ילמוד ס' הזוהר וספרי המקובלים בחצי לילה הראשונה רק ביום או בלילה אחר חצות. ובליל שבת קודש אין צריך להזהר בזה. ובודאי בלימוד תורתינו הקדושה והתמימה על הסדר הנ"ל יזכה לאריכת ימים הנצחיים ולכל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה. אחר שרישומו ניכר למעלה סדר הנאות בלימוד האדם עדיין צריכין אנו להודיע מלקשור לשון של זהורית להזהיר את האדם בדברים הצריכים ללמוד ושלשה המה לעין הקורא יגלה. א' שמחים לעד לעולם הן בעשית איזה מצוה הן בלימוד והיית אך שמח דוקא וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ד ע"ב באמצעיתא דהאי היכלא קיימא חד רוחא כו' מהכא מתפשטין ונפקין תרין רוחין אף וחימה ואלין אתמנון על כל אנון דשמעי נזיפא על מאן דלעי באורייתא ואתרצן בי' (כ"ה הגירסא עמ"מ) ולא מקנאן עלי' וכן על כל אנון דחייכאן. ממילי דאורייתא או ממילי דרבנן דהא מאף וחימה נפקי כמה אלף וכמה רבבן וכלהו נפקי ושראן עלייהו דבני נשא אנון דמשתדלין באורייתא דמשתדלי במילי דמצוה דאזלי בארחא דמצוה בגין דיתעצבון ולא יחדון בה ומתרין אלין דחיל משה כד חבו ישראל ונחית מן טורא כו' עכ"ל. ע"כ מה מאד צריך לזהר בזה. ב' מאוד ומאוד הוי זהיר שלא להפסיק לימודו בדברים בטלים ח"ו. וז"ל זה"ק פ' שלח דף קס"ב ע"א מאן דפסק מלין דאוריית' על מלין בטלין יתפסקין חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא. עכ"ל. גם בגמרא הקדושה מבואר עונשו שמאכילי' אותו גחלי רתמים ר"ל ע"כ צריך לזהר בזה. ג' ביחוד שצריך האדם להזהר שלא יוציא ח"ו קודם הלימוד או קודם התפלה מלה בישא. וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רע"ג ע"ב והאי רוחא בישא תלוין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנן לאחדא מלה בישא או מלה טנופא דאפיק ברנש מפומיה ולבתר אפיק מלין קדישין ווי לון ווי לחייהון אלין אמן בני נשא דגרמיה לאלין גרדינין אחרנין לשטאה ולמפגם אתר קדישא ווי לון בהאי עלמא ווי לון לעלמא דאתי בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההיא מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מלה קדישא אקדימו אלין רוחי מסאבי ונטלי ההיא מלה מסאבא ומסאבא לההיא מלה קדישא ולא זכי לי' לבר נש וכביכול תשש חילא קדישא עכ"ל. לכן יזהר האדם בכל זה מאוד ומאוד ודי בהערה זו. מה מאוד ומאוד צריך לזהר להשמיע קולו בלימודו כי זולת זה מה שנזכר בגמרא דעירובין דף נ"ד ע"א והובא בש"ע י"ד סי' רמ"ו סכ"ב כל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו כו' גם הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ג"כ בעה"ב עצום מאוד כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל מאן דאשתדל באורייתא ודביק בה וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומי' ולא לחיש לה בלחישו אלא ארים קליה בה דאורייתא הכי בעי לארמא קלא דכתיב בראש הומיות תקרא לארמא רנה דאורייתא ולא בלחישו כיין הטוב כתמר טב דלא שתיק הוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטי לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידוי דובב שפתי ישנים אפי' בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא עכ"ל. ודי הערה בזה. גם יזהר האדם מאוד מלשמש במי ששונה הלכות ודין זה מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג והזה"ק מזהיר ג"כ בזה מאוד בכמה מקומות וענשו מבואר בפ' פקודי דף רמ"ו ע"א וז"ל אלין שרפים כו' ואלין אינון דקיימי לאענשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי לאינון דמזלזלי לב"נ דאוליפו מניה אפי' מלה חדא באורייתא ולא מנהגי ביה יקר ולכל אינון דמשתמשי במאן דאקרי שית סדרי משנה ליחדא יחודא דמאריהון עכ"ל ועי' ג"כ בפרשת משפטים דף קי"ז ע"א ובהקדמת תיקונים דף ה' ע"ב ודי בהערה זו:
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״הגודל מעלת האדם שמחדש חדושי תורה מבואר בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל בהקדמת בראשית דף ד' ע"ב. תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומי' דבר נש ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמי' דקב"ה וקב"ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה ועטרין לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקין. ומלה דחכמתא דאתחדשא (פי' דברים של קבלה וסודות התורה) סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין וסליקת לגבי עתיק יומין כו' בההיא שעתא ארח עתיק יומין בההיא מלה וניחא קמי' מכלא נטל לההיא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין ההיא מלה טאסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיע חדא וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדין רקיעין קיימין קיומא שלים קמי עתיק יומין והוא קרי לון שמים חדשים שמים מחודשים סתימין דרזין דחכמתא עלאה וכל אלין שאר מלין דאורייתא דמחדשין קיימין קמי קב"ה וסלקין ואתעבידו ארצות החיים ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כל ארץ חדשה מההיא מלה דאתחדש דאורייתא כו' זכאין אנון דמשתדלי באורייתא. עכ"ל. ועוד מענין זה בפ' ויחי דף רמ"ג ע"א עי"ש (וחיוב) גדול הוא על האדם לכתוב כל מה שמחדש בתורה כי הוא תיקון גדול בעולמות העליונים הקדושים כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. וגם הוא מועיל לשכחה. ודי בהערה זו:
55
נ״וגודל העונש רח"ל
אם חידושו אינו על דרך האמת ח"ו לעצור במילין מי יוכל ולכבוש עין מסוררים מדרך האמת נתיצב על דרך לא טוב ומבלים ימיהם בפלפול שאינו על האמת כי תועבת ה' הוא עושה אלה ועונשו גדול עד מאוד כמבואר בזה"ק בכ"מ. וע"כ יזהר האדם בזה מאוד וז"ל הזה"ק בהקדמת ספר בראשית דף ה' ע"א. ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מילין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהום רבה ודלג חמש מאות פרסי לקבלא לההוא מלה ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה ועביד בה רקיע דשוא דאקרי תוהו וטס בההוא רקיע ההוא איש תהפוכות שיתא אלפי פרסא בזמנא חדא כיון דהאי רקיע דשוא קאים נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיע דשוא ואשתתפ' בי' ומתמן נפיקת וקטלת כמה אלפים ורבבות בגין כו' אר"ש לחבריא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאלנא רברבא כדקא יאות בגין דלא תהון גרמי לההוא חטאה לקטלא אוכלסין דבני נשא למגנא פתחו כלהו ואמרי רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן, עכ"ל. וז"ל פ' יתרו דף פ"ז ע"א. ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. כמה אית ליה לב"נ לאזדהרא על פתגמי אורייתא כמה אית ליה לב"נ לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרבי דכל מאן דאמר במילי דאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרבי. עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וקב"ה זמין לאתפרעה מני' בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתהא דדחיין לה לבר כו'. עכ"ל. וז"ל פ' בלק דף קפ"ה ע"ב כל אנון דמשתדלי באורייתא ומתחדשי בה חידושין מיד איכתוב לגבי בני מתיבתא אנן מלין כדין כל אנון בני מתיבתא אתו למחמי לי' כו' אי מלה כדקא יאות. זכאה איהו. כמה עטרן מנצצן מעטרין לי' כל בני מתיבתא. ואי מלה אחרא הוי ווי לי' לההוא כסופא. דחיין לי' לבר וקאים גו עמודא עד דעיילי לי' לדינא רחמנא לשזבן. ואית אחרנין דסלקין לון כו' עכ"ל. אחיי ורעיי הביטו נא וראו אם יש מכאוב כמכאוב מי שמחדש חדושין באורייתא שלא אליבא דאמת ומה עון נושא שעליו נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ובוטל מד"ת וגורם רעה לעצמו וביום רעה ראה את צאן ההריגה לאלפים ולרבבות מישראל ח"ו שגורם רעה גדולה ג"כ לאחרים ח"ו. ודי הערה בזה:
אם חידושו אינו על דרך האמת ח"ו לעצור במילין מי יוכל ולכבוש עין מסוררים מדרך האמת נתיצב על דרך לא טוב ומבלים ימיהם בפלפול שאינו על האמת כי תועבת ה' הוא עושה אלה ועונשו גדול עד מאוד כמבואר בזה"ק בכ"מ. וע"כ יזהר האדם בזה מאוד וז"ל הזה"ק בהקדמת ספר בראשית דף ה' ע"א. ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מילין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהום רבה ודלג חמש מאות פרסי לקבלא לההוא מלה ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה ועביד בה רקיע דשוא דאקרי תוהו וטס בההוא רקיע ההוא איש תהפוכות שיתא אלפי פרסא בזמנא חדא כיון דהאי רקיע דשוא קאים נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיע דשוא ואשתתפ' בי' ומתמן נפיקת וקטלת כמה אלפים ורבבות בגין כו' אר"ש לחבריא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאלנא רברבא כדקא יאות בגין דלא תהון גרמי לההוא חטאה לקטלא אוכלסין דבני נשא למגנא פתחו כלהו ואמרי רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן, עכ"ל. וז"ל פ' יתרו דף פ"ז ע"א. ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. כמה אית ליה לב"נ לאזדהרא על פתגמי אורייתא כמה אית ליה לב"נ לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרבי דכל מאן דאמר במילי דאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרבי. עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וקב"ה זמין לאתפרעה מני' בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתהא דדחיין לה לבר כו'. עכ"ל. וז"ל פ' בלק דף קפ"ה ע"ב כל אנון דמשתדלי באורייתא ומתחדשי בה חידושין מיד איכתוב לגבי בני מתיבתא אנן מלין כדין כל אנון בני מתיבתא אתו למחמי לי' כו' אי מלה כדקא יאות. זכאה איהו. כמה עטרן מנצצן מעטרין לי' כל בני מתיבתא. ואי מלה אחרא הוי ווי לי' לההוא כסופא. דחיין לי' לבר וקאים גו עמודא עד דעיילי לי' לדינא רחמנא לשזבן. ואית אחרנין דסלקין לון כו' עכ"ל. אחיי ורעיי הביטו נא וראו אם יש מכאוב כמכאוב מי שמחדש חדושין באורייתא שלא אליבא דאמת ומה עון נושא שעליו נאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ובוטל מד"ת וגורם רעה לעצמו וביום רעה ראה את צאן ההריגה לאלפים ולרבבות מישראל ח"ו שגורם רעה גדולה ג"כ לאחרים ח"ו. ודי הערה בזה:
56
נ״זגודל מעלת למוד תינוקת של בית רבם
גודל החיוב ללמד את בנים הקטנים תורה מפורש בתורת משה ולמדתם אותם את בניכם וגו' ומעלת לימוד תנוקת של בית רבם אין למעלה הימנו כי הוא הבלא שאין בו חטא ועוד נוסף הוא בזה"ק גודל מעלת לימוד של תינוקת וז"ל במאמר הנ"ל תרין סמכין דלסטר דרום אנון שכיניא"ל עיזיזי"ה ואנון ממנין על תריסר אלפי ממנן אחרנין כו' ואלין אתמנין על ההוא הבל דתנוקת דלעאן באוריתא לקיימא עלמא ואלין נטלי ההוא הבל וסלקי לעילא וכל הבל והבל דאינון תנוקת דלעאן באוריתא לקיימא עלמא אתעביד מני' רוחא חדא וסלקא ההוא רוחא לעילא ואתעטר בעטרא קדישא ואתמנא נטורא דעלמא וכן כלהו כו'. עכ"ל וז"ל פ' בלק דקצ"ז ע"ב אם לא תדעי לאתקפא גרמך בגלותא ולאתקפא חילא לאגנא על בנך צאי לך צאי לך לאתקפא בעקבי הצאן אנון תנוקת דבית רבן דאולפי תורה כו' עכ"ל בקיצור:
גודל החיוב ללמד את בנים הקטנים תורה מפורש בתורת משה ולמדתם אותם את בניכם וגו' ומעלת לימוד תנוקת של בית רבם אין למעלה הימנו כי הוא הבלא שאין בו חטא ועוד נוסף הוא בזה"ק גודל מעלת לימוד של תינוקת וז"ל במאמר הנ"ל תרין סמכין דלסטר דרום אנון שכיניא"ל עיזיזי"ה ואנון ממנין על תריסר אלפי ממנן אחרנין כו' ואלין אתמנין על ההוא הבל דתנוקת דלעאן באוריתא לקיימא עלמא ואלין נטלי ההוא הבל וסלקי לעילא וכל הבל והבל דאינון תנוקת דלעאן באוריתא לקיימא עלמא אתעביד מני' רוחא חדא וסלקא ההוא רוחא לעילא ואתעטר בעטרא קדישא ואתמנא נטורא דעלמא וכן כלהו כו'. עכ"ל וז"ל פ' בלק דקצ"ז ע"ב אם לא תדעי לאתקפא גרמך בגלותא ולאתקפא חילא לאגנא על בנך צאי לך צאי לך לאתקפא בעקבי הצאן אנון תנוקת דבית רבן דאולפי תורה כו' עכ"ל בקיצור:
57
נ״חגודל העונש להמעביר בניו מת"ת ר"ל
ועתה ישראל מה רב טוב קריאת ולימוד תינוקת הבלא גרים לקיום העולם ומלואו ואז תבין ולבך יהגה אימה מגודל העונש להמעביר בניו מת"ת לאחד מהם. וז"ל הזה"ק פ' פקודי הנ"ל לתרין סמכין דלסטר מערב כו' אלין אתמנון לאכרזא בכל רקיעין לכל אנון דמעברי' בנייהו מאוריתא וסלקין לון דלא ילעון בה כדין נפקי כל הני ממנן ומכרזי ואמרי ווי לפלני' דקא אעבר ברי' מאוריתא ווי לי דקא אתאבי' מעלמא דין ומעלמא דאתי מחולקא דעלמא דאתי כו' תלתין ותרין אחרנין כו'. עכ"ל. אחינו בני ישראל הנתונים בשיעורה רחמנים בני רחמנים ג"ח בני ג"ח איך ראוי לאדם להשתדל להיות איש משגיח בעינא פקיחא בעירו על היתומים קטנים או בתנוקת הקטנים שיש להם אב ואין להם פתח בית האב פתח תקות השנוי כי דל הוא ואין ידו משגת להשכיר להם מלמד לשנות עמו ולפעמים שאינם יודעים אף להתפלל ולברך ברכת הנהנין וברכת המזון אוי לעינים שכך רואות ואין איש שת על לב למצוא להם מזור תרף למחלתם. ולעת מצוא שיש תנוקת בעיר שהיו יכולים להיות מורי הוראות בישראל ומפאת שאין להם מלמד נשארים ע"ה גמורים ואיך ראוי להשגיח ע"ז ולעשות חברה קדישא של תלמוד תורה על זה כי יקיים עולם מלא בהבל פיהם של לימוד תורתם כמבואר במאמרי הזה"ק הנ"ל ובוודאי מי שמשתדל ומשגיח ע"ז אין קץ ותכלית לשכרו ודי בהערה זו. אוזן שומעת תוכחת מוסר מגולה ג"כ ממאמר הנ"ל לאותן בני אדם שמעבירין בניהם מת"ת כשהם בני ט"ז ובני י"ז שנים לעסוק אהב במשא ומתן אדם ירחיב לו את גבולו בכסף ובזהב ואלה הבגדים אשר יעשו בגדי מעשה היצר או לאותו בושה אוי לאותו כלימה ודי בהערה של הז"הק אובד אדמתו ישבע חרפה שאובד עה"ז ואדמת עה"ב ואין לו חלק כלל בעוה"ב כנ"ל מפורש במאמרי הקדוש הנ"ל ואין צורך בהערה יותר ודי בזה:
ועתה ישראל מה רב טוב קריאת ולימוד תינוקת הבלא גרים לקיום העולם ומלואו ואז תבין ולבך יהגה אימה מגודל העונש להמעביר בניו מת"ת לאחד מהם. וז"ל הזה"ק פ' פקודי הנ"ל לתרין סמכין דלסטר מערב כו' אלין אתמנון לאכרזא בכל רקיעין לכל אנון דמעברי' בנייהו מאוריתא וסלקין לון דלא ילעון בה כדין נפקי כל הני ממנן ומכרזי ואמרי ווי לפלני' דקא אעבר ברי' מאוריתא ווי לי דקא אתאבי' מעלמא דין ומעלמא דאתי מחולקא דעלמא דאתי כו' תלתין ותרין אחרנין כו'. עכ"ל. אחינו בני ישראל הנתונים בשיעורה רחמנים בני רחמנים ג"ח בני ג"ח איך ראוי לאדם להשתדל להיות איש משגיח בעינא פקיחא בעירו על היתומים קטנים או בתנוקת הקטנים שיש להם אב ואין להם פתח בית האב פתח תקות השנוי כי דל הוא ואין ידו משגת להשכיר להם מלמד לשנות עמו ולפעמים שאינם יודעים אף להתפלל ולברך ברכת הנהנין וברכת המזון אוי לעינים שכך רואות ואין איש שת על לב למצוא להם מזור תרף למחלתם. ולעת מצוא שיש תנוקת בעיר שהיו יכולים להיות מורי הוראות בישראל ומפאת שאין להם מלמד נשארים ע"ה גמורים ואיך ראוי להשגיח ע"ז ולעשות חברה קדישא של תלמוד תורה על זה כי יקיים עולם מלא בהבל פיהם של לימוד תורתם כמבואר במאמרי הזה"ק הנ"ל ובוודאי מי שמשתדל ומשגיח ע"ז אין קץ ותכלית לשכרו ודי בהערה זו. אוזן שומעת תוכחת מוסר מגולה ג"כ ממאמר הנ"ל לאותן בני אדם שמעבירין בניהם מת"ת כשהם בני ט"ז ובני י"ז שנים לעסוק אהב במשא ומתן אדם ירחיב לו את גבולו בכסף ובזהב ואלה הבגדים אשר יעשו בגדי מעשה היצר או לאותו בושה אוי לאותו כלימה ודי בהערה של הז"הק אובד אדמתו ישבע חרפה שאובד עה"ז ואדמת עה"ב ואין לו חלק כלל בעוה"ב כנ"ל מפורש במאמרי הקדוש הנ"ל ואין צורך בהערה יותר ודי בזה:
58
נ״טגודל מעלות מלמדי תינוקות
ו"ל ז"ח דכ"ב ע"ד א"ר תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה שבשבילה זוכה האדם לחיי העוה"ב וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם. בא וראה מה כתיב בכאן אם אקח מכל אשר לך אותם הרשעים הראוים לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתנוקת ששכרם כפול דא"ר יצחק המלמד תורה לתנוקת דירתו עם השכינה והיינו דאר"ש כד הוי אתו למחמי עולימיא בבי רב הוה אמר אזילנא למחמי אפי שכינתא ואמר רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה וחלק האנשים אשר הלכו אתי באותו העולם תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך אע"פ שראוים ליענש כל כך יש לנשמת הצדיק עם שר סדום שהוא שרו של גיהנם המושל על הרשעים ועוד אומר לא אני לבדי אחזיק באלו אלא ענר אשכול וממרא שהם האבות הם יקחו חלקם עכ"ל ודי הערה בזה:
ו"ל ז"ח דכ"ב ע"ד א"ר תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני הקב"ה שבשבילה זוכה האדם לחיי העוה"ב וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם. בא וראה מה כתיב בכאן אם אקח מכל אשר לך אותם הרשעים הראוים לך בלעדי רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתנוקת ששכרם כפול דא"ר יצחק המלמד תורה לתנוקת דירתו עם השכינה והיינו דאר"ש כד הוי אתו למחמי עולימיא בבי רב הוה אמר אזילנא למחמי אפי שכינתא ואמר רק אשר אכלו הנערים חוץ מאותם אשר למדו לנערים תורה וחלק האנשים אשר הלכו אתי באותו העולם תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך אע"פ שראוים ליענש כל כך יש לנשמת הצדיק עם שר סדום שהוא שרו של גיהנם המושל על הרשעים ועוד אומר לא אני לבדי אחזיק באלו אלא ענר אשכול וממרא שהם האבות הם יקחו חלקם עכ"ל ודי הערה בזה:
59
ס׳גודל מעלת מחזיקי ידי לומדי תורה
הובא בהרבה מקומות בגמרא הקדושה כבר נודע ומפורסם בכל הספרים וז"ל הזה"ק פ' ויחי ד' רמ"ב ע"א אמאי אקדים בברכאן זבולן ליששכר תדיר והא יששכר אשתדלותי' באורייתא ואורייתא אקדים בכל אתר אמאי אקדים ליה זבולן בברכאן. אבוי אקדים לי'. משה אקדים לי' אלא זבולן זכי על דאפיק פתא מפומי' ויהב לפומי' דיששכר בגיני כך אקדים ליה בברכאן מהכא אוליפנא מאן דסעיד למארי' דאוריתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי מה דלא זכי ב"נ אחרא זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי כו' עכ"ל. וז"ל פ' מצורע ד' נ"ג ע"ב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר כו' מאן תומכיה אלין אנון דמטילין מלאי לכיסן של ת"ח כמה דאוקמוה ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מני' כו' דאנון דמטילין מלאי לכיסן של ת"ח אנון תמכין לאוריתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תליא ואתמך וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימנא עכ"ל:
הובא בהרבה מקומות בגמרא הקדושה כבר נודע ומפורסם בכל הספרים וז"ל הזה"ק פ' ויחי ד' רמ"ב ע"א אמאי אקדים בברכאן זבולן ליששכר תדיר והא יששכר אשתדלותי' באורייתא ואורייתא אקדים בכל אתר אמאי אקדים ליה זבולן בברכאן. אבוי אקדים לי'. משה אקדים לי' אלא זבולן זכי על דאפיק פתא מפומי' ויהב לפומי' דיששכר בגיני כך אקדים ליה בברכאן מהכא אוליפנא מאן דסעיד למארי' דאוריתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי מה דלא זכי ב"נ אחרא זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי כו' עכ"ל. וז"ל פ' מצורע ד' נ"ג ע"ב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר כו' מאן תומכיה אלין אנון דמטילין מלאי לכיסן של ת"ח כמה דאוקמוה ותומכיה זכי לנביאי מהימני דיפקון מני' כו' דאנון דמטילין מלאי לכיסן של ת"ח אנון תמכין לאוריתא מרישא עד סיומא דגופא וכל מהימנותא ביה תליא ואתמך וזכי לבנין דיתחזון לנביאי מהימנא עכ"ל:
60
ס״אולהיפך גודל העונש ר"ל
וגם את זה לעומת זה ראה רעה חולה שגורם גם לאחרים ח"ו בהרפו מלהחזיק ידי לומדי תורה כמבואר בזה"ק ובתקונים וז"ל הזה"ק פ' וישלח ד' קע"א ע"א מאן דלעי באוריתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא. על דא אוריתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאוריתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאנון דלעאן באוריתא על מה דסמכין וסיטרא חייבא אתתקף בכל יומא ויומא. ת"ח כמה גרים חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורית' כדקא יאות אנון סמכין חלשין (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולמות שנקראים סמכין דאוריתא וזה"ש אנון סמכין ר"ל אותן העולמות חלשין כביכול תשש כחם) וגרמין (ר"ל אותם שאינם מחזיקים ידי לומדי תורה גורמין) לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו (פי' לס"מ ונחש הקדמוני שהם עולמות הקליפות) פתח ואמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה וגו' על גחונך תלך מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאוריתא אנון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו עכ"ל בקיצור. וז"ל בהקדמות בתקונים ד' ב' ע"א שכינתא כו' איהו רגזא יתיר על נבל כי ישבע לחם דאתמר ביה לכו לחמו בלחמי דאיהו קמצן נבל בממוניה נבל שמיה דלאו איהו נדיב ולא איהו מזרעא דאבהן דאתמר עלייהו נדיבי עמים נאספו דהא קמצן איהו עני הדעת בתר דלא עביד טיבו למארי תורה למהוי מחזיק בידייהו כו' עכ"ל. וגם בהקדמות בראשית מגודל מעלתו וע"ש ד' ח' ע"א ודי בהערה זו. הנוטה אוזן הלא ישמע ולבבו יבין גודל הפגם והרעה שגורם לעצמו גם לכל ישראל שאינו מחזיק ידי לומדי תורה שבכל יום ויום הולך ונסוע תוקף עוז התורה ומשתכחת מישראל גם מה שגורם את כל היקום אשר ברגליהם של הקליפות כי נותן עוז ותעצומות לנחש הקדמוני סמכין ושוקין לאתתקפא בהו ועושי רשעה מתגברים בכל יום ויום צור ילדך תשי כביכול שגורם תשוש כח ופגמים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וגורם רעה לעצמו גם לאחרים כפי שמבואר במאמרים הקדושים הנ"ל והאיך לא ישים האדם אל לבו את כל הדברים האלה כל הימים אשר הוא חי על האדמה להיות דברי תורה מעות קונות לו בכל מקום בזה ובבא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם שיהיו בניו ראוים שתשרה עליהם השכינה כמאמר הזה"ק הנ"ל ולמען תשכילו את אשר תעשון לזכות ברב טוב הצפון וספון ודי בזה כדי הזעה והערה למשכיל שיעור ידידות. סליק שער הניצוץ והוא שער הלימוד בעז"ה המושיע. אחיי ורעיי הנה אחרי דרך מבוא התאמץ בעז"ה סדר הנאות ללימוד בכל פרטיה ויהי כאשר תמו כל עניניה נכון היה למועד אשר ידעתי בשער הזה פרק ב' לקיים דברי לתקן שביל הטהור בפרש"י מכל סיג הטעו' שנפלו בדפוס גם ביאור גבולי יהושע וגבולי העתיד ובניו שלמה ובנין העתיד. אך גמר אומר בלבי אציגה נא אתהן לבדנה בסוף החבור בכדי שלא להפקיע את השערים של שערי תפלה וסדר היום זו מזו בהפסק גדול כזה ושם תמצאנה הכל על נכון בעז"ה המושיע ית"ש ויתעלה זכרו לעד אמן:
וגם את זה לעומת זה ראה רעה חולה שגורם גם לאחרים ח"ו בהרפו מלהחזיק ידי לומדי תורה כמבואר בזה"ק ובתקונים וז"ל הזה"ק פ' וישלח ד' קע"א ע"א מאן דלעי באוריתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא. על דא אוריתא קא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאוריתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאנון דלעאן באוריתא על מה דסמכין וסיטרא חייבא אתתקף בכל יומא ויומא. ת"ח כמה גרים חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורית' כדקא יאות אנון סמכין חלשין (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולמות שנקראים סמכין דאוריתא וזה"ש אנון סמכין ר"ל אותן העולמות חלשין כביכול תשש כחם) וגרמין (ר"ל אותם שאינם מחזיקים ידי לומדי תורה גורמין) לאתתקפא לההוא דלית ליה שוקין ורגלין לקיימא עלייהו (פי' לס"מ ונחש הקדמוני שהם עולמות הקליפות) פתח ואמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה וגו' על גחונך תלך מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית ליה על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא ליה לאוריתא אנון יהבין ליה סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו עכ"ל בקיצור. וז"ל בהקדמות בתקונים ד' ב' ע"א שכינתא כו' איהו רגזא יתיר על נבל כי ישבע לחם דאתמר ביה לכו לחמו בלחמי דאיהו קמצן נבל בממוניה נבל שמיה דלאו איהו נדיב ולא איהו מזרעא דאבהן דאתמר עלייהו נדיבי עמים נאספו דהא קמצן איהו עני הדעת בתר דלא עביד טיבו למארי תורה למהוי מחזיק בידייהו כו' עכ"ל. וגם בהקדמות בראשית מגודל מעלתו וע"ש ד' ח' ע"א ודי בהערה זו. הנוטה אוזן הלא ישמע ולבבו יבין גודל הפגם והרעה שגורם לעצמו גם לכל ישראל שאינו מחזיק ידי לומדי תורה שבכל יום ויום הולך ונסוע תוקף עוז התורה ומשתכחת מישראל גם מה שגורם את כל היקום אשר ברגליהם של הקליפות כי נותן עוז ותעצומות לנחש הקדמוני סמכין ושוקין לאתתקפא בהו ועושי רשעה מתגברים בכל יום ויום צור ילדך תשי כביכול שגורם תשוש כח ופגמים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וגורם רעה לעצמו גם לאחרים כפי שמבואר במאמרים הקדושים הנ"ל והאיך לא ישים האדם אל לבו את כל הדברים האלה כל הימים אשר הוא חי על האדמה להיות דברי תורה מעות קונות לו בכל מקום בזה ובבא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם שיהיו בניו ראוים שתשרה עליהם השכינה כמאמר הזה"ק הנ"ל ולמען תשכילו את אשר תעשון לזכות ברב טוב הצפון וספון ודי בזה כדי הזעה והערה למשכיל שיעור ידידות. סליק שער הניצוץ והוא שער הלימוד בעז"ה המושיע. אחיי ורעיי הנה אחרי דרך מבוא התאמץ בעז"ה סדר הנאות ללימוד בכל פרטיה ויהי כאשר תמו כל עניניה נכון היה למועד אשר ידעתי בשער הזה פרק ב' לקיים דברי לתקן שביל הטהור בפרש"י מכל סיג הטעו' שנפלו בדפוס גם ביאור גבולי יהושע וגבולי העתיד ובניו שלמה ובנין העתיד. אך גמר אומר בלבי אציגה נא אתהן לבדנה בסוף החבור בכדי שלא להפקיע את השערים של שערי תפלה וסדר היום זו מזו בהפסק גדול כזה ושם תמצאנה הכל על נכון בעז"ה המושיע ית"ש ויתעלה זכרו לעד אמן:
61
