יסוד ושורש העבודה, ג; שער השירYesod VeShoresh HaAvodah, The Third Gate
א׳ פסוקי דזמרה
1
ב׳השער הזה יהיה כלול כל פסוקי דזמרה ושירת הים מב"ש עד יוצר אור וע"כ זה שמו אשר יקראו לו שער השיר ובו יבואר גודל מעלות זקיפת הידים בתפלה ושבחים ותהלות ואח"כ דקדוק התיבות והמלות. וכוונת פסוקי דזמרה על הסדר עולות:
2
ג׳טרם נבוא שעריו בתודע כוונת פסוקי דזמרה צריכין אנחנו למודעי ידיעה בתחלה מכלל מפי העבודה הצריך לכלל כל פרטי עבודה ועבודה בעבודתו לית"ש והיא גודל מעלת זקיפת הידים בתפלה או בהודאה ושבח להבורא ית"ש וגודל מעלת עבודה זו לאין ערך ותכלית כמבואר בזה"ק פ' יתרו ד' ס"ז ע"א וז"ל עשרה שליטין אשר היו בעיר. אלין אנון עשרה די ממנן על פרישו דידין לעילא לנטלא ההיא צלותא או ההיא ברכתא ויהבי ביה חילא לאתיקרא שמא קדישא ואתברך מתתא. כיון דמתתא אתברך מההוא פרישא דידין לעילא כדין אתברכא מעילא ואתיקר מכל סטרין ואלין עשרה אנון ממנן לנטלא מאנון ברכאן דלעילא ולארקא לתתא ולברכא ההוא דמברך ליה דכתיב ואני אברכם. בג"כ יסתמר ב"נ בשעתא דירים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכן או בבעותא ולא ירים ידוי למגנא בגין דאלין עשרה אנון זמינן ומתערין לגבי' ההוא פרישו דידין ואי הוא למגנא אנון עשרה לטיין ליה במאתן וארבעין ותמניא לווטין והאי הוא דכתיב ביה ויאהב קללה ותבואהו וכדין רוח מסאבא שרי' על אנון ידין דאיהו ארחיה למשרי על אתר רקניא וברכתא לא שרי' באתר רקניא וע"ד הרמותי ידי אל ה' אל עליון מתרגם בצלי. ובהאי פרישו דידין אית רזין עלאין. בשעתא דאתפרישו ואזדקפו לעילא אוקיר ב"נ לקב"ה בכמה רזין עלאין. אחזי ליחדא רזא דעשר אמירין בגין ליחדא כלא ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי ואחזי ליחדא רזא דרתיכין פנימאין ורתיכין דלבר בגין דית' שמא קדישא בכל סטרין ויתיחד כלא כחדא עילא ותתא כו' ובהא כל סטרא דקדושא אתאחד לעילא לארמא כדין כל סטרין אחרנין אתכפין כלהו ואודן למלכא קדישא. עכ"ל. אחיי ורעי איך לא יתלהב האדם אל העבודה העצומה הזאת ובנקל לעשותה שאין ערך ותכלית לגודל מעלתה שכל העולמות העליונים הקדושים מתיחדים ומתקדשים ע"י עבודה זו וכל הס"א מתכפיין ומתבזין ועי"ז נתברך ונתייקר שמא קדישא מכל סטרין כמבואר בזה"ק הנ"ל לבד מהשכר הגדול והנפלא שנזכר בזה"ק הנ"ל לאדם שגורם כל זה בזקיפות ידיו בתפלה או בהודאה אך יזהר האדם מאוד שלא יהיה כף אחת מחוברת אל חברתה והיו לאחדים בעת הזקיפה רק מרוחקים זה מזה קצת. זה מבואר בזה"ק פ' נשא דף קמ"ו ע"ב ע"ש ושם ד' קמ"ה ע"א מבואר שיד ימין רוממה ביתר שאת מעט למעלה מיד שמאל בעת הזקיפה. ושלא בשעת תפלה או שבח והודאה יזהר האדם מאוד שלא יזקוף ח"ו ידיו כי האדם יראה לעינים גודל העונש כמבואר בזה"ק הנ"ל. אך בשעת התפלה לא יתרשל בעבודה זו הרמה כי כל כוונת הבורא ית' בבריאת האדם בעה"ז הוא שיעשה האדם רצונו ית' ולעשות לו נחת רוח בכל מה דאפשר. ושלמה המלך ע"ה אמר בחכמתו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' ודי בהערה זו:
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳דקדוק המלות אחר שהקדמנו בפרק הקודם דבר כללי הנצרך לפרט של כל התפלה אמרנו כל מן דין סמכו לנא להוסיף עוד פרק א' כללי הצריך לכל התפלה ולכל ברכה והודאה והוא ענין דקדוק המלות שכל תיבה אשר יוציא מפיו תהיה שלימה דהיינו שיתן ריוח בין הדבקים כמ"ש בטור ובש"ע סי' ס"א אף בפסוקי דזמרה צריך לדקדק בכך. וכתב הרמ"א וה"ה הקורא בתנ"ך צריך לזהר עכ"ל: והוא בהיות כי תיבה שאינה שלימה במתכונתה לא תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ויתעלה כי אינה נחשבת לתיבה כלל ולפעמים יראה כחורף וגודף ר"ל. כמבואר בזה"ק פ' פנחס ד' רמ"ו ע"א.
7
ח׳וז"ל מאן דאפיק מלין דצלותין או דאוריתא מפומיה בעי לאפקא לון בהטחנה שלימים ולא בהעלטה חסרים עכ"ל. ובדף רל"ו ע"א מסיים בזה"ל ואינון מלין אתקריאו שלמים (פי' קרבן שלמים) ואוחרנין דאנון שטיין דאכלין מלין בהעלטה מה כתיב בהו הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה וגו' ר"ל עכ"ל ובודאי יחרד האיש וילפת האדם בראותו דברי הזה"ק הלז ותסמר שערות ראשו כשמשער בעצמו שאינו מוציא התיבה כמות שהיא צריכה ח"ו הן בלמוד הן בתפלה:
8
ט׳ולתועלת אנשים כערכי עמדתי בזה הפרק להכריז כל מריע אינש בדבורי' להזהר בהם וכיוצא בהם הנה ארז"ל בגמרא דברכות דף ט"ו ע"ב וז"ל תני רב עובדי' ולמדתם שיהא למודך תם שיתן ריוח בין הדבקים עני רבא בתרי' כגון על לבבך. על לבבכם בכל לבבך. בכל לבבכם. עשב בשדך. ואבדתם מהרה. הכנף פתיל. אתכם מארץ. עכ"ל הגמרא:
9
י׳תוספות ד"ה בין הדבקים רב אלפס מוסיף כגון וחרה אף כו' וכן מוסיף, וראיתם אותו, וזכרתם את, ועשיתם את, שצריך ליתן ריוח בין מ"ם שבסוף תיבה לאל"ף שבתחל' תיבה לאחריה כו' עכ"ל התוס': והובא בטור ובש"ע סי' ס"א סעיף כ' כ"א:
10
י״אועוד נוסף הוא כלל גדול אמרו המדקדקים שאף גם זאת בכל אות נח נראה שבסוף תיבה ואל"ף בתחילת תיבה שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא תתבלע אחת בחברתה:
11
י״בואף גם זאת בהיות שהם אמרו וכיילו כללא רבא ליזהר באל"ף שאחר נח נראה ליתן ריוח שלא תתבלע. דבר הלמד מענינו הוא שצריך להזהר מאוד גם בין כל נח נראה שבסוף תיבה ובין אותיות הע"י שתחלת תיבה שלאחריה ליתן ריוח ביניהם וחד טעמא הוא שלא תתבלע. כפי אשר יבואו לפנינו כמה תיבות להראות דוגמתן הלא יבינו וישכילו זאת ולמראה עיניו ישפוט שכלו הזך יתנו עידיהן ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת:
12
י״גואני טרם החלי לדבר בפרטיות הדבר אקדים כלל הצריך לפרט להסביר ענין נח נראה למי שלא ראה מאורות ספרי הדקדוק מימיו ואינו יודע בטוב נח נראה ונח נסתר:
13
י״דדע כי כל אותיות אלפ"א בית"א זולת אותיות והי"א תמיד הן מורגשות במבטא אפילו בהיותן נחות בלא תנועה כמו אַךְ הֵן יֵשׁ שָם אָח האות האחרונה שבתיבות אלו הם נחים בלא תנועה והם מורגשים במוצאם וזהו הנקרא נח נראה לפי שהאות הנחה בלא תנועה היא מורגשת במבטא ומזה תקיש אל השאר מאותיות האלפ"א בית"א כשהם נחים בלא תנועה הם נחים נראים ומורגשים במבטא זולת אותיות והי"א שעמדה נחה בלי תנועה. הם לפעמים נחים נסתרים ואינם מורגשים במבטא כמו קָרָא בְּנוֹ עֲנֵה אָבִי שאות האחרונה בתיבות אלו הם נחים בלא תנועה ואינם מורגשים במוצאם וזהו הנקרא נח נסתר שהאות הנחה בלא תנועה היא נסתרת במבטא ואינ' מורגשת ולפעמים אותיות הי"ו נחים ונראים כמו עֵינַי עֵינָיו עֵינָהּ במפיק ה' זולת האל"ף שתמיד כשהוא נח בלא תנועה הוא נח נסתר
14
ט״ועוד כלל אחר אמרו המדקדקים ששינוי המבטא יסבול שינוי המכתב וע"כ שני אותיות שהם ממוצא אחד בעבור שהם קרובים במבטא לפעמים מתחלפים במכתב כמו מתאב אנכי את גאון יעקב דינו מתעב נשפת ברוחך דינו נשבת וכן בדרז"ל הבקר לענים הבקר דינו הפקר ודומיהם רבים.
15
ט״זבהיות מזה יראה האדם לעינים ששתי אותיות הבאים ממוצא א' הם בנקל להתחלף או להתבלע במהירות המבטא וע"כ צריך האדם להזהר בזה עד מאוד שלא יחליף ולא ימיר דתו של התיבה אות א' עם חברתה במוצאה ובין שתי תיבות שסוף תיבה הראשונה ותחלת תיבה האחרונה הן ממוצא א' ליתן ריוח ביניהן שלא תתבלע אחת בחברתה.
16
י״זאחרי הראותך כל אלה עלינו להביא ראיה בכמה תיבות להראות דוגמתן בכדי שישים האדם על לבו להזהר בהם וכיוצא בהם כגון תיבת דַבֵּר אֶל אם לא יתן ריוח בין שתי התיבות יחטוף הרי"ש של דַבֵּר לתיבת אֶל ויהיה דַבֵּ רֶל ונמצא שלא אמר הב' תיבות אלו ככתבן כלל כי על תיבת קריאתו אמר דַבֵּ ועל תיבות אֶל אמר רֶל לכן צריך האדם להפריד בין דַבֵּר הדבקים בכדי שירגיש בעצמו שיצאו מפיו ב' תיבות אלו בשלימות אֶל וכן וַיְדַבֵּר ה'. וַיְדַבֵּר אֵלָיו. וַיֹאמֶר ה'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינּו אם לא יתן ריוח ביניהם יאמר וַיְדַבֵּ רַדֹנָי. וַיֹאמֶ רֵלָיו. וַיֹאמֶ רַדֹנָי. בָּרוּ ךַּתָּה אַדֹנָי יֶלהֵינוּ. הן אמת יהגה חכי שרוב העולם נזהרים בתיבות בָּרוּךְ אַתָּה ליתן ריוח ופירוד ביניהם אך בכל שאר הנחים נראים שבא אחריהם תיבה המתחלת באות א' או באות ה' או באות י' או באות ע' אינם נזהרים כלל והנה עיניכם הרואות באות א' שתתבלע אחר נח נראה ועיניכם תחזינה משרים משפט חותיות הע"י ג"כ להתבלע אחר נח נראה שבסוף תיבה במהירות המבטא כגון הָאָרֶץ הַטבָה. מֶלֶך הָעוֹלָם שמפאת מהיר' המבטא. יקרא הָאָרֶ ץַטבָה מֶלֶ ךָָעוֹלָם וכן באות ע' שבתחלת תיבה הבאה אחר נח נראה שבסוף תיבה כגון בֵּין עֵינֶיךָ אוהֵב עַמוֹ יִשְׂרָאֵל עַמְךָ וּכְתַבְתָּם עַל. מפאת מהירת מפאת מהירת המבטא יקרא בֶּי נֵינֶיךָ. אוֹהֵ בַמוֹ יִשְׂרָאֵ לַמְךָ. וּכְתַבְתָּם מַל וכן באות י' שאחר נח נראה שבסוף התיבה כגון לְמַעַן יִרְבּוּ עֲבוֹדַת יִשְׁרָאֵל. מָגֵן יִשְעֵנוּ מפאת מהירת המבטא יקרא לְמַעַ נִרְבּוּ עֲבוֹדַ תִשְׂרָאֵל. מָגֵ נִשְעֵנוּ והחוש תעיד על זה. וכלל זה יהיה בידו של אדם שכל תיבה שבסופה נח נראה ואחריה תיבה המתחלת באות א' או באות ה' או באות י' או באות ע' צריך ליתן ריוח ופירוד בין הב' תיבות לבלתי ישמט ויתבלע אותיות א"ה"י"ע שאחר הנח נראה. וזה דבר השמטה והבלעה של אות ע' או אות א' אחר נח נראה נוהג גם באמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תִּפְאֶרֶת שתחת הפ"א שו"א נח ותחת האלף סגו"ל במהירת המבטא בלי הרגשה יקרא תִּפֶרֶת הפ"א בסגו"ל ותתבלע הא' וע"כ צריך לחטוף מקודם הפ"א לתי"ו שלפניו ויאמר תִּפְ ואח"כ באותו רגע בלי הפסקה כלל יאמר אֶרֶת רצה בזה שירגיש במבטא היטיב אות האל"ף שאחר הפ"א וכן באות ע' שבאמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תיבת שַוְעָתָם וּבִשְׁעָרֶֽיךָ וכן אחר שו"א נע כגון שַׂבְּעֵנוּ קוֹרְאָיו אם לא יהא נזהר בהם יקרא שַותָם וּבִשָׁרֶֽךָ. שַׂבֵּנו קוֹרָיו וטעות זה שבאמצע תיבה אחר שו"א אינו נוהג כי אם באות א' ובאות ע' אבל לא באותיות הי"ו וע"כ בכל הדברים האלה אשר ראו עיניך צריך האדם מאוד ליזהר שיתן ריוח ביניהן ובכמותן וכן במוצא האותיות אם לא יהא זריז ונזכר להזהר בכל אות ואו' במוצי' יהא חלופו אות אחר ממוצאו כגון וְאָהַבְתָּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ בְּשִׁבְתְּךָ וּבְקוּמֶךָ וּכְתַבְתָּם וכיוצא יהא נזהר שלא יחליפנו במוצא בומ"ף עם הפ"א שהם קרובים במבטא ויקרא וְאָהַפְתָ בכל לְבָפְךָ וּפְכָל נַבְשְׁך בְּשִׁפְתְּךָ וּפְקוּמֶךָ וּכְתַפְתָּם וכיוצא ובמוצא דטלנ"ת כגון תיבות יֶדְכֶם יקרא יֶטְכֶם וכן בשתי תיבות שסוף תיבה ראשונה ותחלת תיבה האחרונה הם ממוצא א' כגון בְּיַד טְהוֹרִים מְעַט דְבַשׁ אם לא יהא נזהר יקרא בְּיַ טְהוֹרִים מְעַ דְבַשׁ וכן במוצא זסשר"ץ כגון תיבות וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ מפאת מהירת המבטא יקרא וְלִכְבוֹצִמְךָ וכן אֶפֶס זוָּלתוֹ במהירת המבטא יקרא אֶפֶ זוָּלתוֹ וכן במוצא גיכ"ק כשון עֹנֶג קָרָא במהירות המבטא יקרא עֹנֶ קָרָא ודומים רבים והחוב תעיד על הכל וכן בתיבה שסופו ט' או ד' נח נראה ואחריה תיבה המתחלת באות צ' או באות ז' כגון מְעַט צָרִי. בְּיַד צַדִיקִים בְּיַד זֵדִים אם אינו נזהר בהם ליתן ריוח ופירוד בין הדבקים יקרא מְעַצָרִי. בְּיַצַדִיקִים בְּיַזֵדִים. והחוש והנסיון תעיד ע"ז ומובן בטעמו לכל משכיל. וע"כ צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשרין בשלימותה ולא תחסר כל בה כי הלא זה ידוע מזה"ק שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תולין כמה וכמה רבבות עולמות עליונים ונעלמים כמבואר בזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א. וז"ל ת"ח מלה קדמאי דאורית' דיהבין לינוק' אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלי בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתוי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כורסיא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאל"ף (פי' קו האמצעי של הא') קיומ' דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארי לאתפשטא אל"ף בי"ת עכ"ל. היוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה באותיותיה כתקונה מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם. אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב מחליף תיבה זו לתיבה אחרת שאינה כלל בתקון סדר התפלה וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות העליונים הקדושים התלוים באותן האותיות של תיבה זו כנזכר בזה"ה בהרבה מקומות דבאתערות' דלתתא תלי' אתערות' דלעילא. כמבואר בזה"ק פ' בחקתי דקי"ב ע"ב וז"ל בקיצור ובמלה דפומא תליא עובדא לאתערא לעילא. ובפ' מצורע דנ"ה ע"א:
17
י״חז"ל האזינה תפלתי בלא שפתי מרמ' מאי בלא שפתי מרמה אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דאפיק ב"נ מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא אי היא מלה דכשרא אעלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא ואי לאו שאטין לה לסטרא אחרא לאתערא בההוא מלה רוחא אחרא עכ"ל.
18
י״טאחיי ורעי אם תיבות כאלו שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם אף ה' חרה וגו' ר"ל כנ"ל בזהר פנחס שהעתקתי יהיה מלה דכשרא ואיך תעשה תקונה בעולמות העליונים הקדושים ואיך יעמדו לפני הבורא ית"ש ויתעלה אוי לאותו בושה שטאסין אותה לסטרא אחרא כאמור בזה"ק הנ"ל ע"כ לבך יהגה אימה ולבך תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בתפלה הן בקריאת הפ' שמו"ת בכל ערב שבת קדש להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותא כדקא יאות.
19
כ׳וז"ל זה"ק פ' וישלח דקע"ו ע"א רש"א כל אנון מלין דאורייתא וכל ההיא אורייתא דאשתדל בה בר נש בהאי עלמא אנון מלין וההיא אורייתא קיימא קמי קב"ה כו' עכ"ל. ובוודאי מלין כאלה שאינם שלימות שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה כו' כנ"ל איך יכולים לבוא לפני הבורא ית"ש כנזכר בזה"ק הנ"ל אלין מלין קיימא קמי קב"ה כו' וכל אשר בו מום לא יקרב כי לא לרצון יהיה לפני ה'.
20
כ״אגם בברכת הנהנין אם ימהר להוציא דבר לפני האלהים ולא ישים ריוח בין הדבקים נמצא אומר בָּרוּ ךַָּתָּה אֲדנָ יֶלהֵינו מֶלֶ ךָעָוֹלָם בודאי שלא אמר ששה תיבות של עיקר הברכה שהן ב"א ושם ומלכו' נמצא שאכל או שתה בלא ברכה ונקרא גזלן ומועל ר"ל שנהנה מעוה"ז בלא ברכה כידוע מהגמרא הקדושה ואוי לאותו בושה. וכן בק"ש אם לאנזהר בדקדוק המלות במבטא היטב כמבואר לעיל איך השלים רמ"ח תיבות בק"ש כי בוודאי רוב תיבות של ק"ש יחסרו מפאת הבלעת התיבות זו בזו זולת תיבות מיוחדים שלא יקרא אותם כלל ככתוב וישנה לתיבה אחרת כמבואר למעלה ובודאי אינה נחשבת כלל לתיבה ובעז"ה בק"ש על מקומה יבא בשלום באריכות יותר קצת לכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה ובתחלת הרגלו יעשה כמ"ש בד"מ שיוציא התיבות של כל התפלה מפיו כמונה מעות ממש בכדי שינצל מעונש הנזכר בזה"ק הנ"ל עד שירגיש בעצמו שבוודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות אף במהירות קצת ויזהר האדם בדקדוק התיבות בכל סדר התפלה אף בפ' איזהו מקומן ובברייתא דר"י כי הם ג"כ מתקוני עולמות העליונים כנ"ל. גם בקריאת הפ' שמו"ת בכל עש"ק וגם בלמוד תנ"ך כמ"ש רמ"א בש"ע והבאנו למעלה. וביחוד בברכת הנהנין ויבא עלינו ברכת טוב: ודי בהערה זו. ע"כ תקוני תפלות של עולם העשיה:
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳הנה אחיי ורעי בודאי בזמירות ושבחים אין צריך זירוז אל הכוונה וההתלהבות כי התיבות בעצמם באמירתם ובינת אדם לו בפירושי המלות מלהבים לב האדם לעשותו אל הכוונה ובהיות שאין מזרזין אלא לזריז ונזכר הלוכו עולים לו בקדש ע"כ היום יציאתי עושה רושם לרמוז לאדם בכמה מקומות של שבחים איזה כוונות ישרות ותן לחכם ויחכם עוד בעצמו אל השאר:
40
מ״אמזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תקון גדול מתקוני התפלות לאומרו קודם ב"ש ע"פ האר"י ז"ל. ובמזמור זה ראוי לכוין כוונת ישרות וזה הוא כשיהיה לאדם איזה מיחוש או חולאת ר"ל בבריאותו או בבני ביתו ח"ו ויתרפאו בעז"ה אז כשיאמר אלו התיבות שועתי אליך ותרפאני יתן בלבו ומחשבתו שבח והודאה גדולה בכוונה עצומה להבורא ית' על ששלח רפואה לו או לבני ביתו מהמחוש והחולי ר"ל. ובפסוק ה' העלית מן שאול נפשי וגו' יתן בלבו שבח גדול בשמחה עצומה להבורא ית' על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי ועובדי אל אמת ויכוין ממש הכוונה של הברכה שלא עשני עו"ג כנ"ל וצריך האדם לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך ע"ה ברוח הקודש על כללית ישראל וגם התיבות שמורים שדבר בשביל עצמו מרומז בהם גם על כל איש בפני עצמו כי כל דבר הנאמר ברוח הקודש נאמר על כלל ישראל ועל כל יחיד פרטי. ובפסוק מה בצע בדמי יתפלל אדם במחשבתו שלא ימות הוא ולא אחד מבניו ולא שום אדם מעם קדוש הישראלי קודם זמנו כי בודאי כל אחד מעם קדוש הישראלי מרומם ומשבח להבורא ית' בעודו בחיים כל אחד לפי שכלו יהלל איש ואחד המרבה ואחד הממעיט לא החסיר מלשבח ומלרומם לית"ש אך משימות היודך עפר היגיד אמתך:
41
מ״בופסוק שמע ה' וחנני וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל. ונקוט האי כללא בידך באיזו פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בל' יחיד ומדבר בעדו לא יהיה כוונת האדם על עצמו לבד רק על כללות ישראל, ובתיבות ה' אלהי לעולם אודך יקבל עליו במחשבתו קבלה אמתית בשמחה עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך אותם לזה כל ימי חייהם:
42
מ״גואחר מזמור זה יאמר האדם בעמידה דוקא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ב' פעמים ואח"ז יאמר פסוק והיה ה' למלך וגו' פעם אחד ג"כ מעומד האר"י ז"ל. וגודל מעלתם מרומז בתקונים תיקון ע' דף קל"ו עמוד א' לכן יזהר האדם לאומרם בכוונה בשמחה עצומה מאוד כי זה הוא מתקוני התפלה ג"כ מסדר התקונים בעולמות העליונים. אח"כ יאמר פסוק הושיענו כו' על הסדר שנדפס בסדורים.
43
מ״דואח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר ויתלהב לב האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד כי שבח הגדול הזה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"פ פתקא דנפל מן שמיא כנזכר בט"ז סי' נ"א ותקון של שבח הגדול הזה בעולמות העליונים הובא בזה"ק פ' ויקהל ד' רט"ו ע"ב וז"ל צלותא איהי תקונין מתקנן דמתקנין כחדא ואנון ארבע' כו' תקונא קדמאה תקונא דגרמי' בגין דאצטרך לאתקנא גרמי' במצוה וקדושה (פ' בציצית ותפילין) ולאתקנא בקרבנין ועלוין לאתדכאה (פי' באמירת הקרבנות וקטורת) תקונא תניינא בתקונא דקיומא בהאי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא לקיימא קיומא דהאי עלמא ועל דא בברוך שאמר ברוך ברוך על כלא. תקונא תליתאה דאיהו תקונא לעלמא לעילא בכל אנון חיילי חיילין ומשריין באנון הללויה כו'. תקונא רביעאה תקונא דצלותא בתקונא דרזא דשמא קדישא עכ"ל בקצור. לכן ראוי לכל משכיל שיאמר השבח הגדול הזה במתון גדול ולא במהירות ויתבונן בכל שבח של כל ברוך חכמתו הנפלאה וגבורותיו ית"ש וליתן במחשבתו הודאה ושבח להבורא ית"ש כמ"ש הזה"ק הנ"ל לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא ולשמוח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה בבריאת מעשה בראשית ובגודל רחמנותו על בריותיו וגודל אלהותו הנצחיית לעולמי עד. היינו בברוך שאמר והיה העולם ובברוך עושה בראשית ובברוך אומר ועושה ישמח שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש שבמאמרו לבד עשה כל הבריאה כמפורש בתו"הק ויאמר אלהים ויאמר ויאמר ובברוך מרחם על הבריות יכוין האדם על עצמו ג"כ שברוב רחמנותו ית' סובל עונותיו ומאריך אפו עליו ויתן במחשבתו הודאה ושבח לו ית' ע"ז שעושה עמו חסד בשביל רחמנותו הגדולה ולא בשביל זכיותיו ובברוך חי לעד וקים לנצח ישמח שמחה עצומה באלהותו הנצחיות לעד ולעולמי עד ויתלהב בשמחה עצומה בגודל אלהותו ית' שמו ויתעלה זכרו לעד עד סיום השבח הגדול הזה. ודי הערה בזה:
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״חהודו לה' קראו בשמו כו' הנה אחר שכבר מוזהר ועומד בפרקים הקודמים לומר התיבות כתקונן וגם יתבונן המלות בפירושן יזהר ג"כ מאוד לאומרם בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה ולכוין עיקר המכוון מהמלה ודמות להבנה הוא לו מפסוק של התהללו בשם קדשו אחר שיכוין פירושם שהאדם אומר לזולתו התהללו והתפארו בשם קדשו של הבורא ית"ש ויתעלה צריך לכוין עיקר המכוון מהמלות האלו שעיקר הכיוון הוא שיתפאר האדם בהבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד דהיינו שישמח בלבו שמחה עצומה לאין תכלית על זה שיש לו אלוה ואדון ופטרון כזה. וכדי להסביר הענין דוגמת דבר זה אדם שיש לו אב שהוא גדול מאוד בתורה בנגלה ובנסתר וממולא חכמת לב בכל החכמות וכל רז לא אניס לי' והוא חסיד גדול קדוש וטהור ועושר מופלג בכל המעלות אלו אין כמוהו בכל העולם ובשביל רום מעלתו הגדולה בכל הנ"ל נעשה חשוב בכל העולם כי בוודאי כי זה כל האדם בשיעורו יכול לשער ההתפארת והתענוג שיש בלב בנו תמיד על שיש לו אב כזה בכל המעלות שאין כמוהו בכל העולם ובוודאי מתפאר תמיד בפני בני אדם ע"ז ומספר תמיד בשבחיו של אביו את כבוד עשרו ורב בעניני גדולתו וחכמתו וחסידתו וגבורתו ומדותיו. והנה אחי ורעי אהובי נפשי ואם המה באדם כך שמתפאר בנו בו בתמידות בכל המעלות הנ"ל אף כי כל מה שיש לו אינו שלו כי מי ברא את אביו ומי ילד לו את כל אלה המעלות לאביו הלא הבורא ה' המלמד לאדם דעת ולו הגדולה והגבורה והעושר עכ"ז מתפאר בו בנו בתמידות כנ"ל ואיך לא ישעה האדם אל עושהו שהוא מקור כל המעלות והשכליות להתפאר בו ית"ש תמיד בכל עת ובכל רגע שיש לו אב ופטרון כזה. ומה גם בעת לעשות לה' שמדבר האדם מענין זה מהתפארות הבורא ית"ש דהיינו שאומר התהללו בשם קדשו האיך יעלה על הדעת להוציא את עצמו מן הכלל המתפארים והמתהללים בשם קדשו מלתת בלבו שמחה עצומה לאין תכלית על זה שיש לו אלוה ואדון ואב ופטרון כזה וכדומה לזה בפסוק בה' תתהלל נפשי איך הוא מוציא מידי מחשבה בהתפארות הבורא ית"ש לחטוף תכף ומיד לומר תיבות אחרות שאחריהם ולא יתן אל לבו התפארת הבורא ית"ש ויתעלה וישמח בלבו ובמחשבתו שמחה רבה ועצומה שיש לו אלוה ואב ופטרון כזה. ואיך לא יהיה האדם כמעט בטל ממציאותו הגשמי מרוב החדוה והשמחה בלבו מגודל התפארות הבורא ית' ויתעלה ולא יהיה ח"ו דובר שקרים ר"ל שאומר בעצמו התהללו בשם קדשו או בה' תתהלל נפשי ולא מקיים בלבבו מה שאומר בפיו כי עיקר ההתפארות היא השמחה שבלב כמ"ש ושמח בלבו ואיך לא יבוש האדם לפני הבורא ית"ש ע"ז גם בתיבות ישמח לב מבקשי ה' וביחוד בתיבות זכרו נפלאותיו אשר עשה כו' הוא ה' אלהינו שירו לה' כל הארץ כו' ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו כי גדול ה' כו' וכיוצא בוודאי ראוי להתלהב לב האדם באמירתם אל שמחה עצומה על גודל אלהותו ית"ש. ודי בהערה זו:
68
ס״טובתבות הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו בכדי שלא יהיה ח"ו כדובר שקרים ראוי לאדם לקבל עליו מסירת נפש במחשבתו בציור איזה מיתה כי במסירת נפש של האדם התחתון בעה"ז נתגדל כבוד שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולמות העליונים ותחתונים. כמבואר בשער הא' ע"ש ודי בזה.
69
ע׳ובפסוק חילו מלפניו כל הארץ יכניס בלבו יראה עצומה לפני הבורא ית' שלא יהיה ג"כ דובר שקרים ח"ו.
70
ע״אובפסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע יתפלל אדם במחשבתו שהשם יתעלה ינקום דמם של הרוגי מלכות מהאומות האר"י ז"ל ועושה בכוונה תיקון גדול בעולם העליון:
71
ע״במזמור לתודה הוא שבח גדול מאוד ובודאי ראוי לאומרו בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה מאוד. והגם שבמזמור זה מבואר שעבודת הבורא ית' ויתעלה יהיה דוקא בשמחה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה ודבר זה מתורת משה רע"ה למדנו במ"ש במשנה תורה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ואיידי דאתי מדרש' בזה"ק חביבא עלי' ע"כ אעתיק לפניך ג"כ מאמר קצר מזה"ק פ' ויקהל ד' רי"ו ע"א וז"ל מאן דפלח מגו אהבה אתדבק באתר עלאה לעילא ואתדבק בקדוש' דעלמא דאתי כו' ואי תימ' דפולחנ' דאיהו מסטרא דיראה לאו איהו פולחנא פולחנא יקירא איהו אבל לא סליק לאתדבקא כו' וכד פלח מאהבה סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי ודא איתו ב"נ דאזדמן לעלמא דאתי זכאה חולקי' עכ"ל בקיצור ובק"ש בפסוק ואהבת אאריך בעז"ה בזה יותר. והצירוף להשמחה והאהבה בעבודת הבורא ית' הוא יראת הרוממות ושניהם באים בלב האדם ובמחשבתו כא' אם נותן לבו ודעתו על זה וז"ל התקונים תיקון ו' ד' כ"ג ע"א וצלותין דאתחשיבו כקרבנין אם לא סליק לון ב"נ בדחילו ורחימו מה כתיב בי' כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. וז"ל עוד שם מאן די משתמע קל' בין באוריתא בין בצלות' בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' כו' ואוריתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכלת לסלקא ולמיקם קדם ה' כו' עכ"ל. לכן יזהר האדם מאוד בפרט בתפלה שיוציא הדבורים מפיו ביראה ואהבה עצומה מאוד. ואם הרגיש בעצמו שהוציא איזה תיבה מפיו הן בתפלה הן בברכת הנהנין בלא דחילו ורחימו אף שיצא מפיו בלא מחשבה זרה אך הרגיש שלא יצא מעומקא דלבא יחזור לומר שוב שנית התיבה כתקונה. ודי בהערה זו בקצרה.
72
ע״גובפסוק דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ראוי לקבל על עצמו מסירת נפש להראות בזה קבלת מלכותו ואלהותו ית"ש ויתעלה.
73
ע״דפסוקים של יהי כבוד מי שיעיין גודל מעלתם של י"ח פסוקים אלו בכתבי האריז"ל בודאי יתלהב לבו לאומרם בכוונה עצומה ובמתון כי הי"ח פסוקים אלו והי"ח אזכרות שבהם והקל"ח אותיות שבהם ומספר ר"ת וס"ת שבהם הכל הוא במספר ובמפקד על סדר שמות הקדושים ומדות ועולמות עליונים הקדושים גם ענין גודל השבח של הפסוקים אלו בעצמם מולידים התלהבות גדול ושמחה עצומה בלב האדם מגודל אלהותו ומלכותו ית"ש ויתעלה. ודי בהערה זו.
74
ע״הובפסוק כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ראוי לאדם ליתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה לו ית' ויתעלה על זה שבחר אותנו לחלקו ולגורלו הקדוש:
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״ח
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״ז
97
צ״ח
98
צ״ט
99
ק׳
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״ד
104
ק״ה
105
ק״ו
106
ק״זמודעת זאת מאמר רז"ל בגמרא דברכות גודל מעלת תהלת המזמור של תהלה לדוד דאר"א א"ר חנינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ואיתא נמי בפרק כל כתבי והובא ג"כ בטור אר"י יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומסקינן כי קאמר בפסוקי דזמרה ומאי ניהו תהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה. והובא באבודרה"ם בשם המדרש וז"ל ואומר במדרש למה כל פסוקי האלפא ביתא של תהלה לדוד באמצע הפסוקים אחרי האתנחתות מתחילין בוי"ו חוץ משני פסוקים שהם חנון ורחום ה' וגו' קרוב ה' לכל קוראיו לומר לך חק אל לאומרו בכל יום חי"ת דחנון קו"ף דקרוב הרי ח"ק. אל"ף דארך למ"ד דלכל הרי א"ל עכ"ל:
107
ק״חאחיי ורעי בוודאי אין הבטחת הגמרא הקדושה אל האדם שהוא בודאי בן עוה"ב באמירת מזמור זה בכל יום על מי שאומרה בלא כוונת הלב ובלתי כוונת ההודאות בלבו לו ית"ש ויתעלה כפי הוראת התבות של כל המזמור הזה וגם בודאי אין כוונת הבורא ית' ויתעלה שעשה עלינו עם קדוש חק לומר מזמור זה בכל יום כנ"ל באבודרה"ם בשם המדרש שיאמר אותו כמצות אנשים מלומדה בלתי שום שכל והבן במקרא לתת הודאה עצומה בלבו ובמחשבתו מעין כל פסוק ופסוק אך בודאי אחר כוונת הלב הן הן הדברים האמורים וע"כ יזהר האדם במאוד מאוד בכוונת מזמור זה כפי ענין המלות והפסוקים המורים עליו.
108
ק״טופסוקי אשרי שלשתן יאמר האדם בכוונה עצומה ובשמחה גדולה בלבו כשאומר אשרי יושבי ביתך וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה על שזיכה אותו ית' להיותו מן העומדים בבית המלך מלכו של עולם ולברך בשמו ובפסוק אשרי העם שככה לו וביחוד באשרי העם שה' אלהיו יכניס האדם שמחה עצומה בלבו על אלהותו ית"ש ויתעלה ויתן הודאה עצומה בלבו לית"ש על שזיכה אותו להיות בחלקו הקדוש מעם הקדוש הישראלי. ובפסוק ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. ופסוק בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד פי' המלות של שני הפסוקים אלו מורים שמקבל האדם על עצמו שירומם ויברך ויהלל שמו הגדול ית' כל ימי חיותו לכן יזהר האדם מאוד בקבל' זו על עצמו בשמחה עצומה עד מאוד בב' פסוקים אלו שלא יהיה ח"ו דובר שקרים. ואחר שקבל על עצמו שישבח ויהלל שמו הגדול ית' בתמידות אח"כ מתחיל לשבח אותו ית"ש בפסוק ג' גדול ה' ומהולל מאוד כו' עד סוף פסוקי דזמרה.
109
ק״יובפסוק גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר יחשוב האדם במחשבתו בשמחה עצומה מגדולתו של הבורא ית"ש ויתעלה בבריאת העולמות העליונים עד אין חקר וסוף ותכלית וכלם נותנים לו ית' גדולה והתפארות לאין תכלית כמבואר לעיל קצת בשער הא'. גם בכל פסוק של המזמור העיקר הוא שיכוין האדם השבח של בוראנו ית' ויתעלה הנאמר בענין הפסוק אך אבאר על כמה פסוקים פרטים מה שראוי לכוין בהם כונה פרטית:
110
קי״אבפסוקי הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. ועזוז נוראותך יאמרו וגדולתך אספרנה יכוין פרש"י והוא שיקבל על עצמו שישיח ויספר בתמידות בכבודו ונפלאותיו העצומים ובגדולתו של יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה:
111
קי״בובפסוק טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ראוי שיתפלל האדם בלבו תפלה עצומה שירחם השם יתעלה על כלל עמו להטות לבבנו אל עבודתו ית"ש לבלתי ידח ממנו נדח ח"ו. גם ראוי שיתפלל האדם בלבו באם יש איזה חולי בתוך ביתו ר"ל או על שאר חולי ר"ל יתפלל בזה במחשבתו שירחם עליו וישלח רפואה לאותו חולה.
112
קי״גובפסוק להודיע לבני האדם גבורותיו ראוי לאדם לקבל במחשבתו על עצמו להודיע לבניו גם לשאר ב"א גבורותיו ית' שמו וגודל מלכותו:
113
קי״דובפסוק סומך ה' לכל הנופלים וגו' ראוי לאדם להכניס בלבו שמחה עצומה בהבטחה על העתיד שיסמוך השם יתעלה את השכינה הקדושה שנקראת סוכת דוד הנופלת ויקים אותה מנפילתה לעתיד כמרומז בגמרא דברכות דף ד' ע"ב שפסוק זה קאי על השכינה הקדושה ויתפלל במחשבתו שהקמתה תהיה ב"ב, וראוי שיקבל עליו תיכף מסירת הנפש בציור איזה מיתה ויכוין שמוסר עצמו בשביל השכינה הקדושה לקרב בזה סמיכתה וזקיפתה.
114
קי״הובפסוק עיני כל אליך ישברו.
115
קי״וובפסוק פותח את ידיך יכוין האדם בשמחה עצומה גבורותיו ית' ויתעלה על זה. מי כה' אלהינו המגביה לשבת. המשפילי לראות בהשגחה פרטית על כל בריותיו וזן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים כל א' וא' בעתו ובזמנו גבורות ה' בזה. גם יכוין בפסוק פותח את ידך הכוונה הנדפס בסדורים.
116
קי״זובתבות ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד יתפלל במחשבתו שיתגדל כבודו ית' בקרוב בביאת המשיח לעבדו כולם שכם אחד וזהו ויברך כל בשר שם קדשו שכל דרי תבל יכירו וידעו כי לה' המלוכה:
117
קי״חאחיי ורעיי בודאי ראוי לאדם לכוין בכל הנ"ל כי בודאי בכל כוונת האלו עושה אדם נחת רוח גדול ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ודי הערה בזה:
118
קי״טהללויה שבין המזמורים תחלה וסוף והם עשרה הללויה יאמר אותם בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה ובמתון דהיינו שיכוין פי' המלה של הללויה שפירושו הללו י"ה וישמח בלבו שמחה עצומה על אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שיש לנו אלוה כזה שראוי להללו ולשברו בכל השבחים הנזכרים במזמור זה ושבח זה של תבות הללויה שהוא שם ושבח כאחד עולה על כל השבחים. וז"ל הגמרא בפרק ע"פ ד' קי"ד ע"א אריב"ל בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בנצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה. גדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. עכ"ל הגמרא וז"ל הזה"ק פ' תרומה ד' קע"ג ע"ב פתח ר"א ואמר הללויה אודה ה' בכל לבב וגו' הא אתמר ואתערו ביה חבריא והכי איהו דדא איהו שבחא דקא סלקא על כל אנון שירין ותושבחן דאמר דוד בעשר תושבחן דאיהו אמר. דכליל שם ושבחא בחד ואיהו כללא דשמא קדישא עלאה. עכ"ל ודי בהערה זו:
119
ק״כועשרה הללויה אלו שבין המזמורים תחלה וסוף הם תקון בפ"ע בעולמות העליונים מתקוני התפלה לבד התקון של המזמורים וז"ל זה"ק פ' במדבר ד' ה' ע"א אתי ב"נ בצפרא מקבל עליה עול מלכות שמים כמה דאתמר מסדר שבחא באנין תושבחן דקאמר עם תהלה לדוד וכלהו הללויה דאנון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא ובגין כך עשרה אנון הללוי' כו' ומאן אנון עשרה הללויה הא חמשה אנון אלא שרי שבחא בהללויה וסיים בהללויה עכ"ל. וכן בפ' תרומה ד' ר"ב ע"ב מחלק המזמורים והללויה שביניהם לשני תקונים ז"ל וכל אנון רזין דשירי ותושבחן כל אנון רזין דהללויה עכ"ל בקיצור ודי הערה בזה:
120
קכ״אמזמור הללי נפשי כו' הנה בתיבות הללי נפשי את ה' יכוין פי' המלות שתיבת הללי הוא צווי שהאדם מצוה לנשמתו שתהלל ותודה את ה' וראוי לאדם לומר בהתלהבות גדול. ובתיבות אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי יזהר האדם לקבל במחשבתו על עצמו בשמחה עצומה עד מאוד שיהלל ויזמר לאלהיו כל ימי חייו בכדי שיאמת בלבו מה שמוציא בשפתיו ולא יהיה דובר שקרים ח"ו לפני הבורא ית"ש יודע כמובא למעלה בארוכה בהקדמת החבור ועיי"ש:
121
קכ״בובפסוק אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו. ע"פ פי' הזה"ק יכניס בלבו של אדם מוסר גדול להשתדל בעבודת הבורא ית"ש אף בדברים שהם קשים לגוף ומפאת זה היצר מונע עשייתם כגון רבוי טהרת טבילה במקוה וסגופי תעניתים וביחוד להתפלל בכל עוצם כחו כי ז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף קצ"ח ע"א שברו על ה' אלהיו שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא שברו א"ת שברו (ר"ל השי"ן שמאלית) אלא שברו (ר"ל השי"ן ימנית) דניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו ולאתברא תבירו על תבירו וכלא על ד' אלהיו. כד"א כי עליך הורגנו כל היום כי עליך נשאנו חרפה עכ"ל. ודי בזה. ובתיבות ה' פוקח עורים יכוין הכונה שמבואר לעיל בברכת פוקח עורים:
122
קכ״גובתיבות ה' זוקף כפופים יכוין הכוונה גם המסירת נפש שמבואר לעיל בפסוק סומך ה' לכל הנופלים. וזוקף לכל הכפופים ובפסוק ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון ישמח האדם שמחה עצומה מאוד שעל שאר אדם לא יכנה אלהותו ית"ש ויתעלה רק עלינו עם הקדוש הישראלי במה שאמר אלהיך ציון גם על שלא יפסוק אלהותו ואדנותו מעלינו עם הקדוש לעולמי עד במה שאמר ימלוך ה' לעולם:
123
קכ״דמזמור כי טוב זמרה בתיבות כי טוב זמרה אלהינו ראוי לאדם לשמוח שמחה עצומה כנ"ל וליתן הודאה עצומה בלבו להבורא ית"ש ויתעלה על שזיכה אותו ג"כ לזמר ולשבח לית"ש:
124
קכ״הובפסוק הרופא לשבורי לב וגו' יכוין הדרש של הגמרא הקדושה שבפסוק זה מרמז על תחית המתים כי כן דרז"ל בתחלה בונה כו' ויכוין האדם במחשבתו בשמחה עצומה כמה פעמים גבורת ה' בזה כנ"ל בחתימת ברכת אלהי נשמה.
125
קכ״וובפסוק מונה מספר לכוכבים וגו'. ושני לו גדול אדונינו וגו' יכוין האדם במחשבתו גבורת ה' בזה בשמחה עצומה שאף שאין מספר לכוכבים הוא ית' ויתעלה מונה אותם ויודע מספרם וז"ל הזה"ק פ' תרומה ד' קע"א ע"ב מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא אי כל בני עלמא מיומא דאתברי קדם יתכנשון לממני כוכבים לא יכלין לממני כד"א וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם וקב"ה מה כתיב בי' מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא מ"ט בגין דכתיב גדול אדונינו ורב כח וגו' כמה דלית מספר לכוכבי שמיא בר מיני'. אוף הכי איהו כתיב ביה ולתבונתו אין מספר. ת"ח כתיב המוציא במספר צבאם וגו' כלהו חיילין ומשריין וכוכביא קב"ה אפיק לון בשמא כל חד וחד לא גרע אפי' חד עכ"ל ובוודאי ראוי לאדם להלהיב לבו אל שמחה עצומה עד מאוד על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה.
126
קכ״זובתיבות את המיחלים לחסדו יכוין על יציאת השכינה מהגלות ועל ביאת המשיח ויכניס בלבו תשוקה גדולה ותוחלת עצומה ע"ז וכמדומה שכוונה זו ראיתי בספר. ובפסוק שבחי ירושלים וגו' ראו לאדם לשמוח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה כנ"ל ובפסוק ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים ראוי לאדם לחשוב שבעת החורף יהיה על הארץ כפור כאפר יפזר וזרם מים נצמתו וקודרים מני שלג וברגע קטן עד מהרה ירוץ דברו ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוקי המים כמשק גבים נחל שוטף ונוזלים מן הגנות והמס ימס כדונג הקרח הגדול והכפור גבורות ה' גבורות ה' בזה. ובפסוק מגיד דבריו ליעקב וגו' יכניס האדם שמחה עצומה בלבו שבחר ית"ש ויתעלה אותנו לחלקו וגורלו ונתן לנו תורתו הקדושה וחקיו ומשפטיו מה שלא עשה כן לכל גוי. מזמור הללו את ה' מן השמים ראוי לו' בהתלהבות יותר עצומה כי מזמור זה עיקר פסוקי דזמרה לפי פרש"י בגמרא דשבת ובמזמור זה רמוזים עולמות עליונים ונעלמים מאוד כנודע להמעיין בזה"ק ובכתבי האר"י ז"ל והאדם בעולם השפל כזה מצוה לעולמות הקדושים העליונים שיהללו וישבחו להבורא א"ס ב"ה וב"ש זכרו לעד כי תיבות הללוהו הוא צווי. ובתבות חק נתן ולא יעבור יכוין בשמחה עצומה גבורות ה' בזה שלא שינו את תפקידם לעולם מה שחקק להם הבורא ית' שמו ויתעלה במעשה בראשית כפרש"י יחשוב גבורות ה' בזה. ומן פסוק הללו את ה' מן הארץ וגו' מצוה האדם לכל הברואים של עולם התחתון שיהללו להבורא ית"ש ויתעלה ובתבות לבני ישראל עם קרובו יתלהב לב האדם ויתן הודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש על שבחר אותנו עם הישראלי לחלקו ולגורלו הקדוש ונקראים עם קרובו וישמח בזה שמחה עצומה:
127
קכ״חמזמור שירו לה' בפסוק ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם חיוב על האדם שיכניס שמחה גדולה ועצומה בלבו עד מאוד על שיש לו אלוה גדול גבור ונורא מלך גדול כזה ולא יהיה ח"ו דובר שקרים יודע כמובא למעלה בארוכה בהקדמה וע"ש ובגודל ההתלהבות לבו בשמחה עצומה זו ראוי לקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה על ק"ה להראות גודל אהבתו ביוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה. מזמור הללו אל בקדשו במזמור זה ראוי להתלהב לבו אל שמחה עצומה יותר כי הוא ג"כ עיקר פסוקי דזמרה לפי פרש"י הנ"ל. ובתבות הללוהו בגבורותיו יכוון בשמחה עצומה מי ימלל גבורות ה' שעושה אף בעולם השפל בכל רגע. ובתבות הללוהו כרוב גודלו יחשוב בשמחה עצומה מגדולתו ורוממותו הגדולה בעולמות שברא עד אין קץ למספרם וכולם מגדלים ומפארים ומשבחים אותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד בפסוקים של ברוך ה' לעולם אמן כו' ראוי להתלהב לב האדם אל שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובתבות וימלא כבודו את כל הארץ ראוי לאדם להעלות על לבו צער גדול ועצום מאוד על חילול כבודו ית' על שבעו"ה עתה בגלות נתחלל כבודו ית' בגוים ובשביל זה ראוי לאדם לקבל על עצמו תיכף מסירת נפש בציור איזה מיתה ויכוין שע"י מסירת נפש זו יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות ואח"כ יאמר אמן ואמן ויכוין כונה עצומ' במחשבתו מקירות לבו מאוד בזה הל' אמן ואמן שימלא כבוד ה' את כל הארץ ויתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולם:
128
קכ״טפסוקי ויברך דוד כו' שבח גדול הוא מאוד מאוד מורה על אלהותו ית"ש ויתעלה ועל ממשלתו בכל העולמות ושהוא מחי' כל העולמות ובפסוק לך ה' הגדולה ראוי לאדם להפסיק בין תיבה לתיבה ולהכניס בלבו שמחה עצומה על כל שבחיו הנזכרים בפסוק זה כי בפסוק זה רמז דוד הע"ה מדות וספירות העליונים הקדושים כנודע להמעיין בספרים. ובתיבות ובידך לגדל ולחזק לכל ראוי לאדם להתפלל בלבו תפלה עצומה שיחזיק לבו ולבב כל ישראל לעבודתו ית"ש. ובתיבות ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך אתה הוא ה' לבדך כו' ראוי לאדם לומר אותם במתון ובנחת ולהכניס שמחה עצומה בלבו על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה ועל שבחר אותנו עם קדוש לחלקו ולגורלו הקדוש להודות ולהלל לשם תפארתו ובתיבות אתה הוא ה' לבדך כו' ראוי לאדם לקבל על עצמו מסירת נפש להראות אמתת אמונתו בהאמנת יחודו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ובתיבות אתה עשית את השמים שמי השמים כו' ראוי לאדם לכוין אני מאמין באמונה שלמה ואמתית שבראת עולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית אף שלא נאמר מפורש במקרא זה ויתלהב האדם בשמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה באמירת התבות עד שירת הים:
129
ק״ל
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״א
141
קמ״ב
142
קמ״ג
143
קמ״ד
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״ט
149
ק״נ
150
קנ״א
151
קנ״ב
152
קנ״ג
153
קנ״ד
154
קנ״ה
155
קנ״ו
156
קנ״ז
157
קנ״ח
158
קנ״ט
159
ק״ס
160
קס״א
161
קס״ב
162
קס״ג
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״ג
183
קפ״דהנה נא הואלתי וגמרתי בדעתי טרם אחלה לדבר בביאור השירה הזאת עד תמם על סדר הפסוקים זו הדרך ישכון הערה. להלהיב לבות בנ"א אל כוונה הישרה. כמלוא אורה מאורות ספוני מאמרי הזה"ק זולת מה שנמצא בספרים מגודל מעלתה שמכפרת כל עונותיו של אדם וז"ל זה"ק פ' בשלח דף ל"ד ע"ב תנינן כל ב"נ דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי למימרא לזמנא דאתי דהא אית בה עלמא דין. ואית בה עלמא דאתי. ואית בה קשרי מהימנותא ואית בה יומא דמלכא משיחא עכ"ל ועוד שם ז"ל ויאמרו לאמר דא הוא לדרי דרין בגין דלא יתנשי מניהו לעלמין וכל מאן דזכי להאי שירתא בהאי עלמא זכי לה בעלמא דאתי וזכי לשבחא בה ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקב"ה דכתיב לאמר. לאמר בההוא זמנא. לאמר בארעא קדישא בזמנא דשרו ישראל בארעא. לאמר בגלותא. לאמר בפורקנא דלהון דישראל. לאמר לעלמא דאתי. ובפ' תרומה ד' קל"א ע"ב ז"ל בההוא זמנא דמסיימי ישראל שבחי דאנון תשבחן דדוד כדין תושבחתא דשירתא דימא כמה דאוקימנא כו' והאי תושבחתא מעלי מכל שאר תושבחן דעלמא כו' בגין דא בעי ב"נ לשוואה רעותי' בהאי שירתא וכל מאן דזכי לה בהאי עלמא זכי למחמי למלכא משיחא בתקוני ההוא כתרא ובחגירות זייני' וזכי לשבחא האי שירתא תמן והא אוקימנא מלי. עכ"ל ובפ' בא ד' מ' ע"ב ז"ל כל ב"נ דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהו' חדו מלכא דהאי איהו ב"נ דחדי במארי'. וקב"ה חדי בההוא ספור. בי' שעתא כניש קב"ה לכל פמלי' דלי' ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדון בפורקני כו' עכ"ל בקיצור ובהגדה של פסח אעתיק בעז"ה המאמר בשלימות.
184
קפ״ההנה עיניכם הרואות את כל המאמרים הנ"ל והאמת יורה דרכו והשכל תעיד ע"ז שכל הפלגת מאמרי הזה"ק הנ"ל באמירת השירה וספור השבח של הבורא ית' ויתעלה שבה אינו במי שאומר רק התיבות של השירה בפיו ובשפתיו לבד ולא שם לבו כלל אל ההודאה ושבח להבורא ית' ויתעלה בעת אמירת התבות בפיו על התשועה הגדולה והנפלאה שעשה לנו עם קדוש אז על הים והצילנו מיד המצרים ועל נפלאותיו וגבורתיו היוצאים מדרך הטבע שהן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו אז אין זה כ"א בודאי גודל הפלגת אמירתו בכל יום. הוא כדי לזכור ולספר בתמידות גודל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לכל עם הישראלי במצרים ועל הים ובעת הספור יגיל וישמח ישראל בגודל אלהותו ית"ש ולתת שבח והודאה לשמו ית' בלבו ובמחשבתו ע"ז כמפורש בל' מאמרי הזה"ק הנ"ל בפ' בשלח ביאר בצחות לשונו הקדוש תנינן כל ב"נ דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי כו'.
185
קפ״וובפ' תרומה חלק ל' זהורית להזהיר בגין דא בעי ב"נ לשוואה רעותי' בהאי שירתא כו' ומפרש ויוצא ג"כ בפ' בא שהעיקר היא החדוה והשמחה של האדם בשעת הספור כנ"ל שם ובההוא ספור חדו בחדוה כו' והחדוה והשמחה אינה כי אם בלב. וע"כ מהראוי לאדם אשר נתן לו ה' חכמה ותבונה לדעת לעשות כוונה כוללת בעת ישיר את השירה הזאת עלי באר ענין השבח של בוראנו ית"ש הנאמר בפסוק לכוין בו וליתן הודאה עצומה במחשבתו ע"ז דהיינו בכל פסוק שמדבר בענין תשועה לישראל ושפטים במצרים יתן האדם במחשבתו הודאה עצומה בזה הל' בקצור אני נותן לך ית"ש שבח והודאה ע"ז אך תהיה ההודאה זו בכל עוצם כחו ומעומקא דלבא ובשמחה רבה ועצומה עד מאוד ובאיזה פסוק שמדבר באיזה גבורה נפלאה מנפלאות הבורא ית"ש ויתעלה כגון בפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שפלטן הים על שפתו אשר אל עבר פניהם וכגון פסוק וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים וגו' וכיוצא יחשוב כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד ובכל עוצם כחו ונמצא בספרים שצריך האדם לדמות בעצמו בשעת אמירת שירה זו כאלו הוא יצא ממצרים ועומד על שפת הים ומזמר שירה זו עם כלל ישראל אזי בוודאי בוער לבו בקרבו ממילא אל הודאה עצומה בשמחה עצומה להבורא ית'. ונחזור לראשונות אל הכוונה הכללית הנ"ל בכדי שיעלה לזכרון תמיד אל האדם והוא בפסוק שמדבר בענין תשועה לישראל יחשוב במחשבתו בזה"ל אני נותן לך ית"ש שבח והודאה ע"ז ובפסוק שמדבר באיזה גבורה נפלאה מנפלאות הבורא ית"ש ויתעלה יחשוב במחשבתו בזה"ל גבורות ה' גבורת ה' ודי בהערה זו:
186
קפ״זפרק שביעי
187
קפ״חאחרי הודעי אליך אחי ורעי הערות הזה"ק והכונה הכוללות אבינה לאחרית' איכה ירדוף לבב אדם בהתלהבות הכוונה הראויה בשירה הזאת עד תומם על סדר הפסוקים בעז"ה. בתבות ויאמינו בה' ראוי לאדם לכוון בלבו ובמחשבתו בזה"ל אני ג"כ מאמין באמונה שלימה ואמתית באלהותו ית"ש ויתעלה וראוי תיכף ומיד לקבל על עצמו מסירת נפש על ק"ה להראות אמתת אמונתו. ובמשה עבדו ראוי לכוין בשמחה עצומה בזה"ל ואני ג"כ מאמין בנבואתו ובתורה הקדושה שנתנה על ידו ואני מקבל עלי ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורתו הקדושה.
188
קפ״טאז ישיר משה יכוין שאני מאמין בתחית המתים לעתיד כמשרז"ל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן כו'. אלהי אבי וארוממנהו מפא' גודל התשוקה הבוער בלבו בגודל אלהותו ית"ש יקבל על עצמו מסירת נפש בציור ובזה יתרומם שמו ויתעלה בכל העולמות כי במה יוכל לרומם לית"ש ויתעלה באותו רגע שאמר וארוממנהו אך במסירת נפש במחשבתו שע"י עבודה זו ית"ש יתרומם ויתעלה ויתקדש בכל עולמות עליונים ותחתונים וע"כ בגמר דבריו תיכף יצייר במחשבתו מסירת נפש איזה מיתה כדי לרומם ית"ש בזה. בפסוק ה' איש מלחמה ה' שמו יכוין פרש"י בחומש וישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובפסוק וברוב גאונך תהרוס קמיך יכוין ג"כ מה שפירש"י בחומש שהקמי' על ישראל כאילו קמים עליו ית' כביכול וישמח במחשבתו שמחה רבה ועצומה על גודל אהבתו ואיך לא יתלהב לב האדם בזה לאהבת הבורא ית"ש ויתעלה. פסוק וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים. איתא במדרש שקמו המים כחומה גבוה כמה מאות פרסאות למעלה עד שראו כל מלכי מזרח ומערב אותן החומות של מים וגם אז נבקעו כל מימות שבעולם ואף מים שבכלים ואיך לא יתלהב לב האדם אל ההודאה עצומה במחשבתו על גבורותיו ונפלאותיו הגדולים והנוראים ההם בעת שאומר התיבות המורים ע"ז ולכוין במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' בשמחה עצומ':
189
ק״צובתבות נאדר בקדש יכוין האדם פי' הפשט של התיבות כפי שת"א את אדיר בקודשא. נורא תהלות יכוין מה שפרש"י בחומש יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו כמ"ש לך דומי' תהלה ולא יאמר בפיו ובשפתיו לבד כי הוא שבח גדול ועצום מאוד לפי פי' רש"י. ובתבות עושה פלא ובתבות תבלעמו ארץ. יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה'. ובתבות נחית בחסדך עם זו גאלת יתן האדם במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה להבורא ית"ש על הגאולה שגאל אותנו מארץ מצרים. ובתיבות נהלת בעזך אל נוה קדשך יתן במחשבתו ג"כ הודאה עצומה לית"ש על שהביא אותנו לארץ הקדושה ונתן אותה לנו למורשה ירושת עלמין. ובפסוק שמעו עמים ירגזון וגו' עד כל יושבי כנען יכוין ויכניס במחשבתו שמחה גדולה ועצומה עד' מאוד על שבעת ההוא נתגדל ונתקדש שמו הגדול ית' בכל העמים אשר ישמעון את שמעו בכל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה בכל חיל מצרים לסוסיו ולרכבו ואשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם ואשר עשה במדבר וע"כנפל עליהם אימתה ופחד ומפני הדר גאונו רגזו וחלו ונבהלו ורעדו ונמוגו כולם וישמח בזה כשמחת הבן חביב על גדולת אביו ודי הערה בזה. ובתיבות עד יעבור עמך ה' ישמח שמחה רבה ועצומה במחשבתו על שאנחנו עם הישראלי נבחרים מכל ע' אומות להקרא בשם עם ה' ית' ויתעלה. ובתיבות עם זו קנית יכוין כמו שפרש"י בחומש שפי' חבבת וישמח ג"כ כנ"ל. ובפסוק מקדש אדני כוננו ידיך יתפלל במחשבתו ברוח נשברה שיבנה בהמ"ק ב"ב ותשרה שכינה הקדושה בתוכה. ובפסוק ה' ימלוך לעולם ועד ישמח שמחה רבה ועצומה עד מאוד במלכותו ית"ש הנצחית. ובתבות כי לה' המלוכה וגו' והיתה לה' המלוכה וביחוד בפסוק והיה ה' למלך על כל הארץ יכניס בלבו שמחה עצומה כנ"ל. ויזהר לומר פ' ה' ימלוך שנים מקרא ואחד תרגום. גם יזהר לומר פ' כי בא סוס פרעה. ומאוד מאוד ראוי לזהר בכל הכוונות הנ"ל. ובודאי אם ישים אדם עליו נפשו ולבו בזה תבא הכוונה ממילא באמירת התבות ויוכל להתפלל עם הצבור אחר ההרגל אך יכוין לתת בזה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה כי זה כל האדם כפי שהארכתי בזה בשער הא'. אחיי ורעיי אהובי נפשי אמירת התבות בלבד זולת כוונת הלב בודאי אינה נחשבת לשירה כלל ולא היה מתפאר הזה"ק בכמה מקומות בגודל מעלתה כנ"ל באריכות קצת ודי בהערה זו.
190
קצ״אישתבח שמך כו' גודל מעלת השבח הגדול והנפלא הזה מבואר בזה"ק פ' תרומה ד' קל"ב ע"ב וז"ל כיון דמטי ב"נ לישתבח נטל הקב"ה ההוא כתרא ושוי ליה קמי' וכ"י שריאת לאתתקנא למיתי קמי מלכא עלאה ואצטרך לאכללא לה בתליסר מכילין עלאי [פי' בי"ג מדות עליונות] דמניהון אתברכת ואנון תליסר בוסמין עלאין כד"א נרד וכרכום קנה וקנמון וגו' והני אנון, שיר. ושבחה, הלל, וזמרה, עז, וממשלה, נצח, גדולה, וגבורה, תהלה, ותפארת, קדושה. הא תריסר, ולבתר לחברא לה בהדייהו ולומר ומלכות בגין דאיהו מתברכא מנייהו, ועל דא אצטרך בשעתא דאתכללית בינייהו לשוואה לבא ורעותא בהאי ולא לאשתעי כלל דלא לפסוק בינייהו. ואי פסיק בנייהו מתחות גדפי כרוביא נפיק חד שלהובא וקרי בחילא ואמר פלני' די פסוק גאותא דקב"ה ישתצי ויתפסק דלא יחמי גאותא דמלכא קדישא כד"א ובל יראה גאות ה' בגין דאנון תליסר אינון גאות ה'. מכאן ולהלאה אל ההודאות וכו' דא מלכא עלאה די שלמא כלא דילי' בגין דכל הני שבחין אינון לגביה דכ"י כד משתכחא במשריתא דלתתא כד"א שיר השירים אשר לשלמה למלכא דשלמא דילי'. מתמן ולהלאה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל והא אתערנא בי' ואתערו חברי' דהני אנון תקונין דעלמא עלאה עכ"ל הנה זה המאמר קונה בינה לאדם גודל מעלת השבח הזה כי כל תיבה ותיבה משבח זה מרמז לעולם עליון קדוש ונורא מאוד ובשעה שמזכיר האדם השמות שלהם בכוונה עצומה מעורר למעלה כל עולם ועולם כנ"ל בפרקים הקודמים.
191
קצ״בוהנה אף שנמצא בספרים בשם הזה"ק שצריך לומר כל הי"ג שבחים אלו בנשימה א' אינו מוכרח כלל מלשון הזהר, ובתיבת אל מלך גדול בתשבחות יכוין האדם במחשבתו בשמחה עצומה שאין יכולת בכל ברי' לספר כל שבחיו ית"ש. ובתיבות אל ההודאות יכוין ג"כ בשמחה עצומה שאין בכל ברי' יכולת לספר כל הודאותיו. ובתיבות אדון הנפלאות יכוין ג"כ בשמחה עצומה שאין בכל ברי' יכולת לספר כל נפלאותיו שעושה בכל עת ורגע ובתיבות הבוחר בשירי זמרה יתן בלבו שבח והודאה עצומה לית"ש בשמחה רבה ועצומה על שבחר בנו עם קדוש לזמר לשמו הגדול מלך אל חי העולמים ד' תיבות אלו לא יאמר אותם האדם במהירות בפיו ובשפתיו לבד רק יכוין בכל תיבה כוונתה הראוי' והוא בתבת מלך יכוין בשמחה עצומה שאתה מלך גדול ונורא. ובתבות אל יכוין בשמחה עצומה שאתה אלהינו תקיף ובעל היכולת וישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובתיבות חי העולמים יכוין במחשבתו אני מאמין באמונה אמתית שאתה מחיה כל העולמות עליונים ותחתונים וישמח שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובעניית אמן יכוין אמן שראוי וישר להלל ולשבח אותך ית' שמך בשבחים אלו ויכוין כוונה זו של אמן ג"כ בשמחה עצומה עד מאוד. ע"כ מתקוני תפלות של עולם היצירה.
192
