יסוד ושורש העבודה, יב; שער המפקדYesod VeShoresh HaAvodah, The Twelfth Gate
א׳על כל שער השתחויה והודאה לשעבר. לאל חסדו עלי גבר. ויביאני אל שער הספון ובא באחרונה זה השער לה' בקול רנה ותודה וזה שמו אשר יקראי לו שער המפקד כי בו קרבו פקידת הערת השגחתו הפרטית ית"ש עלינו בימי חנוכה ופורים. ועלינו לשבח בפקודת הישועה ורחמים וזכרונות ספירת נסי גבורותיו למלל ולדבר. ופתח השער ההוא פותח בחובת חדש כסליו והיא מצות נר חנוכה ויהי כשער לסגור בחובת חדש אדר והיא מצות קריאת המגילה וכל חובת היום ההוא להשלים החבור הזה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכוונת התענית של עשרה בטבת וימי השובבים וקריאת ד' פרשיות עם פרטיהם ג"כ על סדר החדשים עמם לחבר:
1
ב׳מצות נר חנוכה
2
ג׳ע"כ קראו שמו חנוכה שחנו בכ"ה לחדש כסליו כמובא בטור וז"ל וקראום חנו"כה חני בכ"ה עכ"ל.
3
ד׳הנה חכמי הגמרא הקדושה הפליגו מאוד בזהירות (מצות נר חנוכה) ומתן שכרה בצדה אמרו הרגיל בנר חנוכה הוויין לו בנים ת"ח. וז"ל הרמב"ם סוף פרקד' מהלכות מגילה וחנוכה. מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו עכ"ל הרמב"ם. וראוי לכל מהדר במצות בוראנו ית"ש שידליק דוקא שמן זית במנורה ולא נרות של שעוה. ויזהר האדם מאד לקבוע המנורה למטה מי"ט מהקרקע ולמעלה מג"ט ולא יסמוך בזה על אומדן דעתו בשיעור הזה רק על קנה המדה בידו למדוד שיהיה למטה כי הוא דינא דגמרא והאריז"ל כתב כוונה נוראה ע"פ סוד וצריך להזהר בזה מאד. וראיתי אם רבים הם בני הבית ומוכרחים להדליק בשאר מקומות שבבית אצל החלון או בשאר מקומות אז אינם נזהרים כלל בדין זה שיהיה למטה מי"ט אף שבדיעבד יצאו. עכ"פ לכתחילה עוברים אדינא דגמרא לכן יזהר האדם בזה מאד. בסדר ההדלקה כדעת ב"י בסי' תרע"ו ס"ה כן הוא דעת האריז"ל. בעש"ק ידליק תחלה נר חנוכה ואח"כ נר שבת כדעת הב"י וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ סוד. ויזהר האדם מאד ומאד להדליק מבעוד יום היינו להקדים תפלת המנחה בכדי שיוכל להדליק נרות של חנוכה ושל שבת מבע"י בלי ספק כלל ורבים אינם נזהרים בזה ומדליקין כמעט בין השמשות בשביל איחור תפלת המנחה ובמוצאי שבת יבדיל תחלה על הכוס ואח"כ ידליק נר חנוכה. וקודם שיתחיל לברך הברכות יאמר בפה מלא לשם יחוד כו' בשמחה עצומה ויהי נועם כו' עד כוננה עלינו. הנה זה בלי ספק האמת יורה דרכו דרך ישר לפני איש אשר נתן לו ה' חכמה וחננו בינה ודעה להשיג עמקי סוד כוונת האריז"ל כי נטל עליו לכוין הכוונות שכתב בברכות נר חנוכה אך אני לא על הכלל כלו יצאתי בזה החבור רק להורות לאנוש כערכי הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה לבלתי עשות את מצות ה' אלהינו ית"ש כמצות אנשים מלומדה ח"ו אך יעשה אותה בשמחה עצומה ובכוונה פשטיות הראויות לה לכל ברכה וברכה והנה כוונת אומרו בברכה הראשונה אשר קדשנו במצותיו וצונו הלא נודע בשערים הקודמים בפרט הצריך לכלל כל ברכת המצוה אך בחתימת ברכה זו באמורו להדליק (נר חנוכה) יכנים בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד על עוצם הנס שנעשה בימים האלו בבית המקדש בפך של שמן כדאי' בגמ' הקדושה שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים כו' ולא היה בו כדי להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים. ע"פ כתבי האריז"ל הנוסח להדליק נר חנוכה. ובברכת (שעשה נסים לאבותינו כו') יתן הודאה עצומה במחשבתו ושבח גדול ליוצרנו ובוראנו ית' שמו ויתעלה על כלליות כל הניסים והישועות הגדולות שעשה עם אבותינו בימים ההם. וברכת (שהחיינו) הלא מלתו כבר אמורה למעלה כוונתה בשערים הקודמים ולא יברך אותה כמצות אנשים מלומדה ח"ו די בזה. ותיכף אחר הדלקת נר ראשון אף בשאר ימים יתחיל לומר נוסח ההודאה של הנרות הללו אנו מדליקין כו' והובא נוסח הודאה זו בטור ובש"ע ע"פ מס' סופרים ויאמר הודאה זו בשמחה עצומה ובהודאה עצומה במחשבתו. ואחר נוסח הודאה זו ראוי לומר תיכף מזמור ל' שבתהלים (מזמור שיר חנוכת הבית לדוד) במתון גדול ויכוין בהודאה של מזמור זה על התשועה שעשה עמנו ית"ש בימים האלו. גם מזמור (למנצח בנגינות כו' אלהים יחננו כו'). מצאתי:
4
ה׳וראוי להאריך בשירים ופיוטים עד משך חצי שעה עכ"פ. ואח"ז ראוי לספר לבניו ולבני ביתו הנסים והנפלאות מפי סופרים וספרים שעשה לאבותינו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בימים ההם בזמן הזה בכדי שיתנו שבח והודאה לית"ש ע"ז. ויזהר האדם מאד לחנך בניו הקטנים בהדלקת נר חנוכה במנורה בפ"ע כמבואר בש"ע סי' תרע"ו ס"ב והואיל ודשו ביה רבים להקל מלהזהר בזה לכן באתי לזרז אותם. כתוב בספרים שבנוסח על הנסים יאמר (ועל הנסים) בוי"ו כי הוא נמשך למעלה הן בתפלה הן בבהמ"ז לכן כשיתחיל ועל הנסים יכוין במחשבתו בזה"ל גם על הנסים כו' אנחנו נותנים לך ית"ש ויתרומם הודאה. ובתיבות (ועל הגבורות) יחשוב במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' בשמחה עצומה מאד כפי שידוע לנו מספרים תהלות ה' ונפלאותיו אשר עשה בימים ההם. ובתיבות (ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך) יכניס בלבו שמחה עצומה ע"ז שנתקדש אז שמו הגדול בכל העולם:
5
ו׳גודל מעלת נתינת הצדקה
בשמנת ימי חנוכה אלו יותר מבכל השנה הובא בספרים כי ימים אלו מסגולים מאוד לתקן פגמי נפשו בנתינת הצדקה וביחוד ללומדי תורה להחזיקם ובודאי מי שיעיין בזהר הקדוש ובתקונים וכתבי האריז"ל ויתבונן שורש הדברים בימים אלו במדות וספירות העליונים הקדושים גם גודל קדושתן שנקראים מועדים ונכללים בפסוק אלה הם מועדי ואז יתבונן ג"כ גודל מעלת של התקון נתינת הצדקה בימים אלו וגודל המעשה יותר מן העושה. וז"ל בתקונים של הז"ח דף ע"ב ע"ג מי ברא אלה מאי אלה אלה הם מועדי ה' ומאי אינון מועדי ה' אלין אינון חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות הרי תלת תלת אחרנין ר"ה חנוכה ופורים תלתא מנהון אקרון מועדי ה' ואנון מקראי קדש. תלתא אחרנין אקרון אלה הם מועדי עכ"ל. וז"ל בתקונים תקון י"ג דף כ"ט ע"א תמני' יומי דחנוכה לארבעה ועשרין יומין ר"ל בחדש כסליו דאנון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ר"ל שבהם כ"ד אותיות כו' שרייא כ"ה (ר"ל שכינתא הקדושה) על ישראל בכ"ה בכסליו ואלין אנון כ"ה אתוון דיחודא דאנון שמע ישראל וגו' ודא איהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כו' עכ"ל ודי בזה. וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו מנעוריהם שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות האלו והם הקארט"ין וחנוך לנער ע"פ דרכו כו' וירחיקם מן הכיעור ומן הדומה דהיינו לשחוק בדומע"ן ובצעכצאבי"ם ושאר מיני שחוק כי לשחוק אמרתי מהולל ומעורבב כוונת התפלה ובביטול תורה ר"ל ודי בהערה זו:
בשמנת ימי חנוכה אלו יותר מבכל השנה הובא בספרים כי ימים אלו מסגולים מאוד לתקן פגמי נפשו בנתינת הצדקה וביחוד ללומדי תורה להחזיקם ובודאי מי שיעיין בזהר הקדוש ובתקונים וכתבי האריז"ל ויתבונן שורש הדברים בימים אלו במדות וספירות העליונים הקדושים גם גודל קדושתן שנקראים מועדים ונכללים בפסוק אלה הם מועדי ואז יתבונן ג"כ גודל מעלת של התקון נתינת הצדקה בימים אלו וגודל המעשה יותר מן העושה. וז"ל בתקונים של הז"ח דף ע"ב ע"ג מי ברא אלה מאי אלה אלה הם מועדי ה' ומאי אינון מועדי ה' אלין אינון חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות הרי תלת תלת אחרנין ר"ה חנוכה ופורים תלתא מנהון אקרון מועדי ה' ואנון מקראי קדש. תלתא אחרנין אקרון אלה הם מועדי עכ"ל. וז"ל בתקונים תקון י"ג דף כ"ט ע"א תמני' יומי דחנוכה לארבעה ועשרין יומין ר"ל בחדש כסליו דאנון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ר"ל שבהם כ"ד אותיות כו' שרייא כ"ה (ר"ל שכינתא הקדושה) על ישראל בכ"ה בכסליו ואלין אנון כ"ה אתוון דיחודא דאנון שמע ישראל וגו' ודא איהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כו' עכ"ל ודי בזה. וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו מנעוריהם שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות האלו והם הקארט"ין וחנוך לנער ע"פ דרכו כו' וירחיקם מן הכיעור ומן הדומה דהיינו לשחוק בדומע"ן ובצעכצאבי"ם ושאר מיני שחוק כי לשחוק אמרתי מהולל ומעורבב כוונת התפלה ובביטול תורה ר"ל ודי בהערה זו:
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״גטבת ושבט
13
י״דהנה תענית צבור קבעום לדורות בעשרה בטבת והוא צום העשירי האמור בפסוק כי כה אמר ה' צום הרביעי כו' וצום העשירי כו' כמו שדרז"ל צום העשירי זו עשרה בטבת שהוא עשירי לחדשים וכל יום התענית ההוא יכוין האדם כוונה המבוארת למעלה בתענית שבעה עשר בתמוז כי הם על קוטב כוונה אחת נתקנו ויעורר לבו אל הבכי באמירת הסליחות כפי המבואר למעלה בצום י"ז בתמוז. ודי בזה:
14
ט״ותקון ימי שובבי"ם
הימים האלו נזכרים בכמה ספרים וביחוד בכתבי האריז"ל שימי שובבי"ם המה מסוגלים מאד לתקנת השבים מעון המר של הוצאת זרע לבטלה רח"ל והנה זכרונו בא למעלה מגודל עון המר הזה בחפוש עונות בחדש אלול וביחוד בשער הכולל בפרק מיוחד
הימים האלו נזכרים בכמה ספרים וביחוד בכתבי האריז"ל שימי שובבי"ם המה מסוגלים מאד לתקנת השבים מעון המר של הוצאת זרע לבטלה רח"ל והנה זכרונו בא למעלה מגודל עון המר הזה בחפוש עונות בחדש אלול וביחוד בשער הכולל בפרק מיוחד
15
ט״זע"ז ושם נאמר באר היטב מל' הז"הק שאין מועיל לאדם על עון הזה שום תשובה אך מכמה מאמרים דלשם חוזר ונראה דאין דיחוי אצל מצות תשובה מכל וכל אף בעון הזה אך אם האדם מסגף עצמו בסגופים ויסורים מועיל לעון הזה ועי"ש היטב. והנה מזור תרף למחלת גודל חומר עון המר הזה המציא האריז"ל תקון ע"י תעניתים וסגופים בימי השובבי"ם האלה ע"ד הסוד כי ימים אלו מסוגלים מאד לתקון עון זה יותר מכל השנה והוא שיתענה אדם לכל הפחות ימי השובבי"ם אלו מדי יום ויום בכל שנה ושנה לבד מימי שבתות וראשי חדשים וכתב עוד שטוב לאדם להשלים עד פ"ד תענית בימים אלו דהיינו ע"י הפסקות ואף שכתב גם כן יחודים גדולים ונוראים שיעשה האדם עם התעניתים בודאי מי שישיג לכוין וליחד יחודים טוב לו וטוב לנשמתו אך לאו כל מוחא סובל דא וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו והשגתו. ונמצא בספרים תקונים קלים לתשושי כח מאד שאינם יכולים להתענות הפסקות גדולות יתענו בדרך זה דהיינו להפסיק מבעוד יום ראשון שעה אחת קודם שקיעת החמה ויתענה עד ליל ג' משך שעה א' אחר צאת הכוכבים וכן יפסוק שעה אחת קודם שקיעת החמה של יום ד' ויתענה עד שעה אחת תוך ליל ששי עולה לו כאלו התענה ששת ימים עוד תקון אחת מי שיקום באשמורת הבקר שעה אחת קודם אור היום ועוסק בתורה כל היום ההוא וכל הלילה שלאחריו עד תפלת השחר של יום הב' ולא יפסוק מהגות בתורה רק לעת מצוא להתפלל ולאכול סעודתו לשובע נפשו ולא מותרות ה"ז נחשב לתשושי כח אשר לא יכילו להתענות לי"ג תעניות ע"כ. והעיקר הוא שיסתיר אדם מעשיו הטובים והצנע לכת עם ה' וכל התעניתים שיעשה יהיה הכל בהסתר כל מה שיוכל להסתיר ואז יהיה שכרו כפול ומכופל כן נמצא בכתבי האריז"ל ויזהר מאד ומאד משיחת חולין וכבר הזכרתי בשם האריז"ל מי ששומר א"ע בשתיקה ארבעים יום רצופים ישיג רוח הקודש עכ"ל. ורבים מבני עלי' מתענים פ' שמות ופ' משפטים משבת לשבת ונזהרים כל ימי השובבי"ם מלאכול דבר מן החי ורבים מסגפין עצמן שאינם אוכלים אף שום תבשיל חם בערב אחר התענית ועושים טבילות רבות במקוה בכל יום גם הזהיר האריז"ל באזהרה גדולה שיזהר האדם מאד מהקפדה ויתרחק מן הכעס אפי' לדבר מצוה וירחיק את עצמו מאד ומאד מליצנות ומגאוה ומאד מאד יהיה שפל רוח גם יהא זהיר מאד בכיונת ברכת הנהנין:
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״זחדש אדר פרשת שקלים
27
כ״חמקודם קריאת הפ' של שקלים יאמר אדם בשמחה עצומה לשם יחוד כו' הריני מוכן לשמוע קריאת פ' שקלים שנכתב בתורתינו הקדושה כמו שתקנו לנו חז"ל וישמע בפנים בחומש כל תיבה ותיבה מפי הקורא בכדי שלא יפנה מחשבתו לבטלה ח"ו וכן בכל ד' פרשיות:
28
כ״טפרשת זכור.
והיא מ"ע דאורייתא יאמר קודם קריאתה לשם יחוד כו':
והיא מ"ע דאורייתא יאמר קודם קריאתה לשם יחוד כו':
29
ל׳כוונת תענית אסתר
הנה הטעם על קביעת הצום בי"ג לחדש אדר הוא כמ"ש הטור מהא דאיתא בגמרא י"ג זמן קהלה לכל היא כפי' ר"ת שפי' שהכל מתקבצים לתענית אסתר לומר תפלות ותחנונים לפי שבו נקהלו ועמדו על נפשם והיו צריכין רחמים. ועוד נמצא בספרים שתענית זה חיוב על כל ישראל מטעם כמו מי שאירע לו נס וביחוד נס של הצלת נפשות חייב לקבל על עצמו להתענות בכל שנה ושנה ביום זה שנעשה בו הנס ולומר תפלות ותחנונים לפני המקום וליתן לית"ש הודאה גדולה על הנס שנעשה לו ביום זה כמו כן אנו עושים על הנס הגדול המפורסם הזה שנעשה לאבותינו ביום זה. גם ראוי להרבות בלמוד ביום הצום הזה וכן הובא בספרים והכל מטעם הנ"ל. ודי בזה וימצא כתוב על סר"חו ז"ל שקודם מנחה זו היה טובל עצמו במקוה טהרה בשביל קריאת המגילה לערב וכן ראיתי רבים נוהגים כן. גם הובא בספרים שקודם תפלת מנחה זו ראוי ללבוש בגד שבת ולהתפלל בהם תפלת מנחה. וקודם תפלת מנחה זו דוקא יתן ג' חצאי שקלים לאיזה אביון הגון כמ"ש בש"ע בסי' תרצ"ד ודוקא מטבע של כסף הנקרא בשם מחצית ולא כמו שנוהגין ליתן ג' חצאי שקלים הנ"ל ביום מחר לחזן הקורא אם יש יכולת ביד האדם בלי שום קטטה ומריבה ח"ו שיתעכבו הציבור להתפלל תפלת ערבית בזמנה מה טוב ומה נעים וזכות הרבים תלוי בו. אך עכ"פ ראוי לכל אדם להזהר בזה שקריאת המגילה יהיה בלילה ממש והוא צאת הככבים כי מדינא דגמרא הוא דא"ר יב"ל חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום הרי מפורש בל' הגמרא שחיוב קריאתה הוא דוקא בלילה ואף שכתוב בב"י ס' תרפ"ז בשם הראב"ד וז"ל נהגו לקרותה מבע"י ליל י"ד כדי להקל על החלושים ועל המעוברות שלא להתענות יותר מדאי. עכ"ל. עכ"ז השמיטו הב"י בש"ע כי לא כל אדם יכול לומר אנוש וחולה אני. לכן הירא את דבר ה' וחרד על דבר אהבתו ית"ש התקוע בלבו לקיים מ"ע זו מדברי קבלה על תיקונה להמתין עם קריאת המגילה עד צאת הככבים כי קבלה הוא מקדמונים. וכל ירא וחרד יקרא המגילה. עם הצבור בבי"הכנ דוקא ולא באיזה בית במנין:
הנה הטעם על קביעת הצום בי"ג לחדש אדר הוא כמ"ש הטור מהא דאיתא בגמרא י"ג זמן קהלה לכל היא כפי' ר"ת שפי' שהכל מתקבצים לתענית אסתר לומר תפלות ותחנונים לפי שבו נקהלו ועמדו על נפשם והיו צריכין רחמים. ועוד נמצא בספרים שתענית זה חיוב על כל ישראל מטעם כמו מי שאירע לו נס וביחוד נס של הצלת נפשות חייב לקבל על עצמו להתענות בכל שנה ושנה ביום זה שנעשה בו הנס ולומר תפלות ותחנונים לפני המקום וליתן לית"ש הודאה גדולה על הנס שנעשה לו ביום זה כמו כן אנו עושים על הנס הגדול המפורסם הזה שנעשה לאבותינו ביום זה. גם ראוי להרבות בלמוד ביום הצום הזה וכן הובא בספרים והכל מטעם הנ"ל. ודי בזה וימצא כתוב על סר"חו ז"ל שקודם מנחה זו היה טובל עצמו במקוה טהרה בשביל קריאת המגילה לערב וכן ראיתי רבים נוהגים כן. גם הובא בספרים שקודם תפלת מנחה זו ראוי ללבוש בגד שבת ולהתפלל בהם תפלת מנחה. וקודם תפלת מנחה זו דוקא יתן ג' חצאי שקלים לאיזה אביון הגון כמ"ש בש"ע בסי' תרצ"ד ודוקא מטבע של כסף הנקרא בשם מחצית ולא כמו שנוהגין ליתן ג' חצאי שקלים הנ"ל ביום מחר לחזן הקורא אם יש יכולת ביד האדם בלי שום קטטה ומריבה ח"ו שיתעכבו הציבור להתפלל תפלת ערבית בזמנה מה טוב ומה נעים וזכות הרבים תלוי בו. אך עכ"פ ראוי לכל אדם להזהר בזה שקריאת המגילה יהיה בלילה ממש והוא צאת הככבים כי מדינא דגמרא הוא דא"ר יב"ל חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום הרי מפורש בל' הגמרא שחיוב קריאתה הוא דוקא בלילה ואף שכתוב בב"י ס' תרפ"ז בשם הראב"ד וז"ל נהגו לקרותה מבע"י ליל י"ד כדי להקל על החלושים ועל המעוברות שלא להתענות יותר מדאי. עכ"ל. עכ"ז השמיטו הב"י בש"ע כי לא כל אדם יכול לומר אנוש וחולה אני. לכן הירא את דבר ה' וחרד על דבר אהבתו ית"ש התקוע בלבו לקיים מ"ע זו מדברי קבלה על תיקונה להמתין עם קריאת המגילה עד צאת הככבים כי קבלה הוא מקדמונים. וכל ירא וחרד יקרא המגילה. עם הצבור בבי"הכנ דוקא ולא באיזה בית במנין:
30
ל״אכוונת תפלת ערבית בפורים
הנה ארז"ל ע"פ ברוך ה' יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו וע"כ עוד נוסף הוא בברכת (אמת ואמונה) דערבית זו מהראוי וישר לאדם לכוין ע"ד כוונה המבוארת למעלה בחנוכה ובהודאה גדולה ועצומה יותר ויותר על הנסים ונפלאות שעשה עם אבותינו בזמן הזה נס אחר נס כידוע מספר המגילה ע"פ מדרשי חז"ל בגמרא (ואחר תפלת העמידה) יכניס שמחה עצומה בלבו אל קיום מ"ע זמניות של דברי קבלה קריאת המגילה. (ויזהר) מאוד לעשות במגילה עמוד בסופה כי הוא דינא דגמרא והובא בש"ע והובא גם בכתבי האריז"ל ע"ד הסוד:
הנה ארז"ל ע"פ ברוך ה' יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו וע"כ עוד נוסף הוא בברכת (אמת ואמונה) דערבית זו מהראוי וישר לאדם לכוין ע"ד כוונה המבוארת למעלה בחנוכה ובהודאה גדולה ועצומה יותר ויותר על הנסים ונפלאות שעשה עם אבותינו בזמן הזה נס אחר נס כידוע מספר המגילה ע"פ מדרשי חז"ל בגמרא (ואחר תפלת העמידה) יכניס שמחה עצומה בלבו אל קיום מ"ע זמניות של דברי קבלה קריאת המגילה. (ויזהר) מאוד לעשות במגילה עמוד בסופה כי הוא דינא דגמרא והובא בש"ע והובא גם בכתבי האריז"ל ע"ד הסוד:
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״זחיוב הכוונה בקריאת המגילה
47
מ״חהלא אוזן מילין תבחן אם אנשי כנה"ג תקנו קריאת המגילה וקדמונים אחזו שער כמשפטיו אשר הראה למשה בהר כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב וז"ל תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא. ואפילו מגלת אסתר דכתיב וקבל היהודים. וקבלו היהודים מבע"ל. מאי וקבל אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי. עכ"ל. הן כל יקר מגילה זו ראתה עינו של משה רבינו ע"ה ובתורתינו הקדושה שם רמז והן מספר פעמים ושלש זכרון מעלת עמלק בפסוק כתוב זאת זכרון בספר כמו שדרז"ל כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה והם אמרו שאף כהנים מעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כולם היו מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ואפי' ת"ת מבטלין. וכ"ש שאר מצות מפני מקרא מגילה והכל משום פרסימא ניסא מכל זאת האמת יורה דרכו כי יסוד קוטב קריאתה תסוב על שעורא פרסום עוצם גודל הנס ליתן הודאה עצומה במחשבתו לית"ש ויתעלה כי הגדיל לעשות עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה פלאי פלאות נסים גדולות ונוראות כדא"ר נחמן בר יצחק להדיא בגמרא הקדושה קריאתה זו היא הלולא הנה עיניך תחזינה מישרים שקריאת המגלה היא הודאה במקום הודאת הלל. והנה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה בזו המגילה איפה הם ההודאות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנסים ועל הישועות ולא תמצאנה כלל במגילת ספר כתוב הודאה ושבח על נפלאותיו אלינו אך אין זה כי אם אחר כוונת הלב הן הן הדברים כי יעלה על לבו כל מעשה תקפו וגבורתו של הנס ועל קוטב כוונה זו תקנו אנשי כנ"הג חיוב קריאתה וכל מה שהפליגו חכמי הגמרא בגודל חיוב קריאתה בודאי יסבו ג"כ על מרכז קוטב זה ואל יקשה בעיניך ממ"ש במשנה פ"ב דמגילה והלועז ששמע אשורית יצא אף כי באזניו ישמע ולבבו לא יבין כלל בלשון אשורי והאיך יתן הודאה ע"ז הנה באמת מקשו עלה בגמרא והא לא ידעי מאי קאמרי ומתרצי מדי דהוה אנשים ועמי הארץ מתקיף לה רבינא כו' ומסיק ה"נ מצות קריאה ופרסומא ניסא פרש"י ז"ל ופרסומי ניסא אע"פ שאינן יודעים מה ששומעים שואלין את השומעים ואומרים מה היא הקריאה הזאת ואיך היה הנס ומודיעין להם עכ"ל רש"י ז"ל הרי מבואר שעיקר הקריאה היא לידע מגודל הנס ובודאי הכוונה מזה שבידיעתו מגודל הנס יתן הודאה ושבח ליוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש. ואציגה נא לפניך א' מן המקומות במגילה וממנו תקיש על השאר כגון פסוק (ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס וגו' ועשה כן למרדכי וגו') הנה אחיי ורעיי אהובי נפשי נס הנפלא הזה הוא אחד מגבורותיו ונפלאותיו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כי ברגע קטן חידש הבורא יתברך שמו ויתעלה הנס הנפלא הזה היוצא חוץ לגדר הטבע כי הרשע בגובה אפו לפני אותו הרגע אמר בלבו בל אמעוט מלדבר בנתינת היקר וגדולה כי למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני כי יחילו דרכיו בכל עת מיום עלה שיאו. ובשצף קצף כרגע באפו נפל משמים לתחתיות ארץ שלא בהדרגה כשאמר לו המלך (מהר קח את הלבוש וגו' ועשה כן למרדכי היהודי וגו') והנה כשאדם שומע או קורא פסוק זה בלא כוונה ואין בעל הנס מכיר בניסו לחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה גם אינו נותן במחשבתו שום הודאה ושבח ליוצרנו ובוראנו פטרון שלנו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שע"י הנס הנפלא הזה וע"י הנסים שמסדר הפסוק כי במה נחשב הוא קריאה כזו כקריאות הלל שתקנו אנשי כנסת הגדולה לנו קריאתה במקום הלולא אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה ומזה יקיש האדם על השאר כי בודאי בלתי הודאה כלל במחשבתו לחשוב מחשבות גבורות ה' המה וליתן הודאה על זה במחשבתו אין אדם יוצא ידי חובתו כלל בקריאת המגילה כי אין הבדל בקריאתו בין מגלת אסתר למגילה אחרת. לכן אחיי ורעי ידידי השם ואהובי נפשי כל איש אשר נתן לו ה' לב לדעת פי' המלות של המגילה. בכל נס ונס שהוא שומע או קורא במגילה יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה ויתן הודאה בשמחה עצומה במחשבתו על זה להבורא יתברך שמו אשר הציל אבותינו ברחמיו ובנסיו הגדולים:
48
מ״טוהנה בענין שומע כעונה כי לא תדע איזה מהן יכשר אם השתיקה יפה ולשמוע מתוך המגילה מפי הקורא או כי יקרא אחריו מלה במלה בלחש מתוך המגילה כשרה שלפניו. תדע נאמנה כי הוא דבר שאינו שוה בכל כי אם נכון לבו בטוח מעצמו שבל יפנה מחשבתו לבטלה באם הוא שומע ושותק אזי יותר טוב לאדם השתיקה ולשמוע מפי הקורא כי השמועה והכוונה הם באים כאחד ובעת שמעו יוכל גם כן לכוין בשמחה עצומה כוונות פשטיות אשר יבואו לפנינו בעז"ה בפרק שאח"ז אבל הקריאה והכוונה אינם באים כאחד ובעוד שיכוין במחשבתו איזה כוונה בשמחה עצומה יקרא הקורא כמה תיבות להלן. אבל אם אינו בטוח בעצמו מבלי פנות מחשבתו לבטלה באם שומע ושותק אזי יותר טוב לאדם שיקרא בלחש עם הש"ץ מלה במלה מתוך המגילה ועכ"ז יזהר מאד לכוין הכוונות בכל היותר אפשרי כי עיקר קריאת זו הלולא בלבו ומחשבתו כנ"ל. אבל בברכת המגילה אף גם זאת שסמוך לבו לא יירא מפינת מחשבה זרה יותר טוב לאדם וראוי לברך בפני עצמו בהיות כי מגודל חדוה ושמחת עוצם הנס הפרטי נהרא פשטא בכל תפוצות ישראל שהש"ץ משורר ומנגן ברכת המגילה ונמשכין בשיר כל תיבה מחברתה ומתוך כך יתבלבל כוונת השומע לצאת וע"כ ראוי שכל אחד יברך בפני עצמו והוא אומר על המוגמר כל ברכה בכונתה הראויה ועוד שהש"ץ מאריך בנגון כל ברכה וברכה ויכול גם כן לענות אמן בכוונה עצומה אחר סיום ברכת הש"ץ ודי בהערה זו. וקודם שיתחיל לברך ברכת המגילה יאמר לשם יחוד כו' הריני מוכן לקיים מצות עשה ול"ת יהי רצון מלפניך רבון כל העולמים שיהא חשוב לפניך קריאת מגילה שאקרא או שאשמע כאלו כוונתי בכל צירופי שמות הקדושים היוצאים מר"ת ומס"ת וכאלו כוונתי בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כנה"ג ויהי נועם כו'. והמעיין בכתבי האריז"ל יראה נפלאות משמות הקדושים הנרמזים במגילה בר"ת ובס"ת שיכוין בהם בשעת קריאתה. ואח"כ יברך הברכות ויכוין בהם ע"ד הכוונה המבוארת למעלה בברכת נר חנוכה עי"ש. ובשמחה עצומה במחשבתו יותר ויותר:
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״חבפסוק לקיים עליהם להיות עושים וגו' (ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים) יקבל עליו במחשבתו מ"ע זו של קבלה לקיימם למחר ובקריאה של מחר יקבל עליו לקיימם ביום הזה אחר קריאת המגילה. ובפסוקים וקבל היהודים את אשר החלו לעשות וגו' (וקבלו היהודים ועל זרעם) וגו' ראוי לאדם לקבל במחשבתו ג"כ כל המצות השייכים ביום הזה עם קריאת המגילה עליו ועל זרעו. ובודאי מי שיעיין בכתבי האריז"ל סוד קריאת המגילה ושרשה יאחוז אותו יראה ופחד גדול לקרותה בכוונה עצומה. ודי בהערה זו. ואחר הקריאה יברך הברכה בכוונה ובהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה. אח"ז יאמר קדושה דסדרא בכוונה עצומה וביחוד השבח הגדול של עלינו לשבח. ואחר ביאתו לביתו ראוי להרבות בנרות כמו שאר י"ט ממש להורות על גודל שמחת לבבו בישועתו ית"ש ויתעלה. ובז"הק ובתקונים שהובא מאמרם למעלה בפרק א' משער הזה מבואר שב' ימים דפורים הם בחשבון ימים של חגים ומועדים ונכללים בפסוק אלה הם מועדי לכן ראוי להרבות בנרות כנ"ל. ויזהר האדם במ"ש המ"א לקרות המגילה לפני הנשים שבביתו וכ"ה באבודרה"ם בשם הירושלמי ובלילה הזה לא יבטל ח"ו קימת האשמורת בכל התקון והלימוד:
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״חהבקר אור והאנשים ישלחו את ידם להדר בקיום המצוה של מתנות לאביונים קודם התפילה בכדי שיוכל האביון להכין צרכי הסעודה. וקודם שישלח המתנות לאביונים יאמר בשמחה עצומה לשם יחוד כו' הריני מוכן לקיים מ"ע שכתוב בתורתינו הקדושה שציוני יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש של נתון תתן ושל פתוח תפתח וגם מ"ע של קבלה ומשלוח מנות לאביונים ע"כ. ויזהר האדם מאד ומאד שלא יבא ח"ו שום ביוש ובזיון דהיינו שלא יתן לו השליח בפני רבים ויתבייש ומוטל על האדם להזהיר השליח בזה. וגם יראה האדם שגם אשתו ובניו הקטנים יקיימו מתנות לאביונים שמ"ע זו הוא חיוב על כל איש ואשה ולחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל המצות ומה נכבד היום הזה והוא העולה על כל שאר ימות השנה במצות הצדקה כי ביום הזה עושה אדם במצות הצדקה תקונים נפלאים. לכן ירבה אדם בצדקה ומתנות לאביונים אף יותר מהשגת ידו וכל הפושט יד לטול אף שיודעין בו שאינו צריך לטול צדקה נותנים כי במדה זו של ותרנות ביום זה עושה תקונים גדולים. והמעיין בכתבי האריז"ל יראה פעולות בוטחות בה' ועושים חסד וצדקה ביום הזה בודאי יעורר נדבת לבו הטהור לזה. הנה דרז"ל בגמרא הקדושה מגילה דף ט"ו ע"ב ע"פ ליהודים היתה אורה וגו' אורה זו תורה. עכ"ל. מזה יראה חיוב גדול ביום הזה על כל יודע ספר שילמוד תורתינו הקדושה ולשמוח בלמודה ולתת הודאה עצומה בפיו ובמחשבתו ליוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש. ואח"כ ילך להשלים לביתו לאכול סעודת מצוה של קבלה ואף שעיקר הסעודה עושין לעת ערב כנהוג עכ"ז יכוין ג"כ בסעודה זו של שחרית לצאת בה ידי חובתו ויאמר לשם יחוד כו' ואח"כ ישב לאכול בשמחה עצומה לש"ש בכונה הנ"ל. אח"כ יזרז א"ע לקיים ג"כ מ"ע של קבלה ומשלוח מנות איש לרעהו וקודם השילוח מנות יאמר ג"כ לשם יחוד כו' לקיים מ"ע ול"ת כנ"ל. ויזהר שלא ירבה בשתיה בתוך הסעודה כדי שיוכל לברך ברכת המזון שהיא מצות עשה דאורייתא בכוונה עצומה ודי בהערה זאת:
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״ז
97
צ״ח
98
צ״ט
99
ק׳
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״ד
104
ק״ה
105
ק״ו
106
ק״ז
107
ק״ח
108
ק״טאיכות חיוב הבסומא בפורים
109
ק״יאחרי ככלות סעודתו ובירך ברכת המזון יקיים ג"כ החיוב מדינא דגמרא שאמרו חייב אינש לבסומי בפוריא והנה דקדקו חכמי הגמרא בלשונם הצח והקדוש ואמרו לבסומי ולא אמרו חייב אינש להשתכר בפורים אך הוא כמ"ש הב"י בטור סי' תרצ"ה בשם רבינו אפרים וא"ח וז"ל בקיצור חייב אינש לבסומי בפוריה לא שישתכר שהשכרות איסור גמור הוא ואין לך עבירה גדולה מזו כו' אך שישתה יותר מלמודו מעט עכ"ל וגם האריז"ל בכוונת השתיה ביום זה ע"ד הסוד כתב באר היטיב בלשונו הקדוש ולא ישתכר אלא יתבסם כו'. גם את זאת יש להוכיח ע"פ שכל פשוט שאין כוונת הגמרא שישתכר חלילה כי הנה כל בעל שכל יודה ויכיר האמת במ"ש במגילה לעשות אותם ימי משתה ושמחה שחייב אדם להיות שובע שמחות בפורים אין הכוונה על שמחת הוללות של רשות כי אין טוב לאדם לפני האלהים כי אם לשמוח בשמחה של מצוה אך הרצון בזה הוא על שמחה של מצוה לשמוח ביוצרנו ובוראנו ית"ש נגילה ונשמחה בו נזכיר דודיו מיין שעומד בתמידות לרחם עלינו ולנחם אותנו ומגודל שמחת לבו באלוהותו ית"ש ויתעלה יתן במחשבתו הודאה עצומה לבוראנו ית"ש על הנסים הגדולים והנפלאים שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה אך יש מבני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון אשר ירבו עצבותם ולבם דוה עליהם כל היום מחמת איזה דאגה וצער ואינם יכולים לדחות הצער מלבותם לשמוח שמחה של מצוה. והנה היין ישמח לבב אנוש וכן כל משקה המחמם ע"כ חייבנו חז"ל להטיב לבו ביין ובכל משקה ועי"ז דאגה בלב איש ישחנה מדעתו כדי שיוכל להכניס בלבו שמחה של מצוה הנ"ל. והנה אם האדם שותה משקים מעט יותר משיעור למודו הוא שמח וטוב לב וכל דאגותיו נשכחו ממנו ושורה בלבו חדוה ושמחה כידוע ובזה מקיים ימי משתה ושמחה וגם משיעור שתיה הראוי' הנ"ל יכול ג"כ לקיים אזהרת הגמרא הקדושה שיתבסם כ"כ עד דלא ידע בין ארור המן כו' כי החוש מעיד על זה כששותה מעט יותר מכדי הרגלו ונכנס משקה בראשו נכנס יין יצא סוד ומרבה דברים מה שלא הי' בהרגלו וטבעו מקודם וברוב דברים לא יחדל פשע הטעות כי בדרך הטבע יכול אז לטעות בדבריו וממילא יוצאים מפיו דבורים הפכיים ויכול ג"כ לטעות בין ארור המן לברוך מרדכי אבל לא כן יתהלך במשרים כי יתן בכוס עינו לשתות יותר מכדי שיעורו הרבה כי אז היין בגוד בוגד ומערבב שכלו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו להבחין מה יום מיומים היום הזה אם הוא ת"ב או פורים כי לא ידע האדם את עתו אם עת לשחוק או עת לבכות וכדגים הנאחזים בפח כהם יוקשים בני אדם נופל מלא קומתו ארצה שוכן כאבן דומם. ולא ידע אם הוא בין החיים או בין המתים בקבר. הן אלה קצות דרכי גבר. אשר עכרו יינו. גם משכרות גדול כזו הכה ופצוע פצע וחבורה ומכה טריה באיזה אבר. גם כי יבא האדם לכמה קלקולים ומכשולים. הוי על הוי יקרא מעות לא יוכל לתקון מה שעובר. כי בשכרות כזה בודאי יום פנה. ולא יתפלל לעת מצוא תפלת המנחה עד הערב. ואפשר גם תפלת מעריב לא יעלה על לבו להתפלל. ובבקר תאמר מי יתן ראשי קלני מראשי משכרות יום אתמול. ואין עומד להתפלל מתוך כובד הראש גם תפלת שחרית בכוונה. ועתה ידידי השם ושאהבה נפשי הגידו לי איך יעלה על לב שום בר שכל החז"ל צונו ויכריחנו באזהרתם על שכרות כזה שעי"ז הולכי נתיבות יושר ילכו ארחות עקלקלות לבטולי מלהתפלל לפניו ית"ש התפלות שתקנו אנשי כנה"ג ובהם כמה נביאים בחיוב גמור על האדם להתפלל בכל יום ג' תפלות והן דברים שעומדים ברומו של עולם כמשדרז"ל מפסוק כרום זולת לבני אדם הנה בודאי אין השכל מסכים ע"ז אך האמת יורה דרכו דרכיה נועם אזהרתם וכל נתיבותיה שלום ע"ד היושר והשתיה כדת מעט יותר מכדי שיעורו והרגלו. ודי בהערה זו. הרי לפניך אחי ורעי ראיה ברורה מפוסקים קדמונים שהביא הב"י כנ"ל וכן כתוב מפורש בכתבי האריז"ל כנ"ל ואת כל ונוכחת ט"פ שכל פשוט שאין כוונת הגמרא הקדושה כלל על השתיה שלא כדת לכן יזהר האדם מאד ומאד בשתית משקין המשכרין יותר מדאי אפי' בשמחת פורים לבל הרימה פעמיך למשואות בהשאת היצר שהוא מצוה ע"פ דינא דגמרא וכל ירא וחרד ישקול במאזני שכלו בעת שתייתו בפורים אם יוכל ע"י שתיה זו להתפלל תפלת מנחה ומעריב עם הצבור בבית הכנסת בכוונה ייטיב לבו ביין או בשאר משקה וכל מעשיך יהיה לשם שמים לקיים מ"ע של קבלה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ויערב לו ומקבל שכר גדול ג"כ ע"ז על כוונה הנ"ל וכמו שער בנפשו שע"י שתיה מרובה זו יבטל מאיזה תפלה ר"ל אזי יפסיק תיכף משתיה זו ויאסור איסור על נפשו ממש ומקבל שכר על הפרישה לשם שמים. ודי בהערה זו. ואף גם זאת אחר השתיה כדת מעט יותר מהרגלו אם הוא בכדי שיעשה ראוי לו מעט שנות מעט תנומות אחר שתייתו והתועלת מזה שיוכל להתפלל תפלת מנחה ומעריב בכוונה אך יזהר למסור שנתו לשומר מאנשי ביתו להקיצו בעת תפלת המנחה שלא יעבור ח"ו זמן תפלת מנחה גם לא יתפלל בצבור בבית הכנסת ודי בזה. ואחר תפלת המנחה כנ"ל בעודו בבית הכנסת יתוועד עם אנשים שיבואו לבית הכנסת להתפלל מעריב בזמנה ואח"כ ילך לביתו ויכין עצמו לסעודת פורים בשביל אנשי ביתו כמנהג כל העולם שעיקר סעודת פורים קורין לאותה סעודה שאחר תפלת המנחה כי כן הוא דעת קצת פוסקים ראשונים ואחרונים וישב עם אנשי ביתו בשולחן ערוך ובנרות דולקים כמו בשבת קדש ויספר לאנשי ביתו מעניני נסים ונפלאות שעשה עם אבותינו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בזמן הזה וכל המרבה לספר הרי זה משובח וימשוך עצמו בסעודה זו של מצוה עד עת תפלת ערבית ואחר צאת הככבים שהוא זמן תפלת ערבית ילך באמצע סעודתו לבה"כ עם בניו דוקא כדי לחנכם ג"כ ויתפלל תפלת ערבית עם הצבור אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש להתפלל תפלת ערבית כנ"ל ואחר התפלה ילך לביתו לשלום וישב עוד עם אנשי ביתו על השלחן לשמוח שמחה של מצוה ואחר גמר הסעודה עם אנשי ביתו ומשפחתו כנהוג ולמודו על השולחן יברך ברכת המזון בכוונה עצומה. ודין הזכרת על הנסים בברכת המזון של סעודה זו מבואר בפוסקים. אחיי ורעי זה הוא דרך הישרה שיבור לו האדם לילך בדרכיו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כל הימים ודי בזה:
110
קי״אפרשת פרה ופרשת חודש
בפרשת פרה ובפ' החדש קודם קריאת הפרשיות שלהם יאמר לשם יחוד כו' כנזכר למעלה בפ' שקלים וזכור וישמע הפרשה מתוך החומש בכוונה עצומה כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא. ובהפטרה של (פרשה פרה) יתן הודאה עצומה במחשבתו בשעת קריאתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנחמות הגדולים הנזכרים שם מרוב התשוקה וביחוד בפסוק ונתתי לכם לב חדש וגו'. ובפסוק (ואת רוחי אתן בקרבכם וגו') ובודאי מרוב תשוקתו ע"ז יכול אדם לבוא לידי ירידת דמעות מגודל התשוקה:
בפרשת פרה ובפ' החדש קודם קריאת הפרשיות שלהם יאמר לשם יחוד כו' כנזכר למעלה בפ' שקלים וזכור וישמע הפרשה מתוך החומש בכוונה עצומה כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא. ובהפטרה של (פרשה פרה) יתן הודאה עצומה במחשבתו בשעת קריאתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הנחמות הגדולים הנזכרים שם מרוב התשוקה וביחוד בפסוק ונתתי לכם לב חדש וגו'. ובפסוק (ואת רוחי אתן בקרבכם וגו') ובודאי מרוב תשוקתו ע"ז יכול אדם לבוא לידי ירידת דמעות מגודל התשוקה:
111
קי״בובהפטרת של פרשת החודש
שענינה בקרבנות שיקרבו בבנין העתיד יתן האדם ג"כ הודאה עצומה במחשבתו לבוראנו ית"ש וישמח שמחה עצומה על בנין העתיד שבכל יום ובכל עת אנחנו ישראלים מצפים ומחכים שיבנה במהרה ויאמין אמונה שלימה ואמיתית שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיו ית"ש ויתעלה ולא תבנה עוד מעשה ידי אדם ילוד אשה קצר ימים כשני בתי מקדשים הראשונים אבל בנין העתיד שאנו מצפים ביתו יבנה ע"י בוראנו ית"ש ויתעלה כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון בקיום והעמדה נצחית לעולמי עד. י"ר שנזכה לראות בבנינה. בראש הרים נכונה. ב"ב אמן סלה ועד:
שענינה בקרבנות שיקרבו בבנין העתיד יתן האדם ג"כ הודאה עצומה במחשבתו לבוראנו ית"ש וישמח שמחה עצומה על בנין העתיד שבכל יום ובכל עת אנחנו ישראלים מצפים ומחכים שיבנה במהרה ויאמין אמונה שלימה ואמיתית שלעתיד מקדש ה' כוננו ידיו ית"ש ויתעלה ולא תבנה עוד מעשה ידי אדם ילוד אשה קצר ימים כשני בתי מקדשים הראשונים אבל בנין העתיד שאנו מצפים ביתו יבנה ע"י בוראנו ית"ש ויתעלה כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון בקיום והעמדה נצחית לעולמי עד. י"ר שנזכה לראות בבנינה. בראש הרים נכונה. ב"ב אמן סלה ועד:
112
קי״גהנה אחר השלמת עבודת הבורא ית"ש מסביב כל השנה על הסדר בכדי שלא תחסר כל בה אמרתי להציג ג"כ סדר מצות מילה ופדיון הבן וסדר תפלת הדרך
113
קי״דמצות מילה
כל איש ישראל שנולד לו בן זכר מיום הולדו יכניס שמחה עצומה בלבו כי חסדו עליו גבר לזכותו בבן זכר להכניסו בברית עבודת הבורא ית"ש ויתעלה. ולבד הברכה שנתחייב לברך להשם יתעלה ברכת הטוב והמטיב ע"פ דינא דגמרא על שזיכה אותו בבן זכר כמרז"ל אשרי מי שבניו זכרים ואישורו ותהלותיו וזכותו של זה האדם שבניו זכרים שיזכה בעבור צדקם חון חשרת רב טוב הצפון לעתיד עבור צער גדולו וחנוכו לתלמוד תורה הקדושה וחנוכו לנער במצות הקדושים ע"פ דרכו גם כי יזקין אל יסור ממנה ולגודל מעלתה תקנו אנשי כנ"ה להאב לברך ברכות הטוב והמטיב הודאה להשם יתעלה בעת הולדו והנה בודאי אין כוונתם על אמירת הברכה בפיו לבד רק בהצטרפות עם המחשבה שצריך האדם להכניס שמחה עצומה וההודאה בלבו על זה להשם יתעלה. והנה זולת ההודאה הכלליות הנ"ל שבעת הולדו ראוי לאדם גם לרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה ואשרי המחכה להגיע מיום אל יום אמתי יבא לידי יום השמיני למול את בשר ערלתו של בנו להכניסו אז בבריתו של אברהם אבינו ע"ה וכל הימים אשר חי הוא שאול לה' להיות לו עבד עולם לשמור תורתו הקדושה ותמימה:
כל איש ישראל שנולד לו בן זכר מיום הולדו יכניס שמחה עצומה בלבו כי חסדו עליו גבר לזכותו בבן זכר להכניסו בברית עבודת הבורא ית"ש ויתעלה. ולבד הברכה שנתחייב לברך להשם יתעלה ברכת הטוב והמטיב ע"פ דינא דגמרא על שזיכה אותו בבן זכר כמרז"ל אשרי מי שבניו זכרים ואישורו ותהלותיו וזכותו של זה האדם שבניו זכרים שיזכה בעבור צדקם חון חשרת רב טוב הצפון לעתיד עבור צער גדולו וחנוכו לתלמוד תורה הקדושה וחנוכו לנער במצות הקדושים ע"פ דרכו גם כי יזקין אל יסור ממנה ולגודל מעלתה תקנו אנשי כנ"ה להאב לברך ברכות הטוב והמטיב הודאה להשם יתעלה בעת הולדו והנה בודאי אין כוונתם על אמירת הברכה בפיו לבד רק בהצטרפות עם המחשבה שצריך האדם להכניס שמחה עצומה וההודאה בלבו על זה להשם יתעלה. והנה זולת ההודאה הכלליות הנ"ל שבעת הולדו ראוי לאדם גם לרבות כל השבעת ימים מיום הלידה עד יום המילה להכניס הודאה עצומה בלבו בשמחה עצומה ואשרי המחכה להגיע מיום אל יום אמתי יבא לידי יום השמיני למול את בשר ערלתו של בנו להכניסו אז בבריתו של אברהם אבינו ע"ה וכל הימים אשר חי הוא שאול לה' להיות לו עבד עולם לשמור תורתו הקדושה ותמימה:
114
קי״הפדיון הבן
ונוסף גם הוא על האב הודאה עצומה להשם יתעלה בהולד לו בן בכור פטר רחם על שזיכה אותו הבורא ית"ש על אחת טובה כפולה ומכופלת ג"כ במצוה העודפת אחרי שמנה ימי מילה עוד קיום המצוה של פדיון הבן ישמח ויגיל מאד ויתן הודאה עצומה להשם יתעלה מיום הולדו בחסד אל כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מזכירים את ה' תמיד על תשוקת ותוחלת עונת קיום מצוה זו ביום ל"א וביותר בהגיע תור עת וזמן הסעודה של מצוה במנין עשרה כמבואר בש"ע יורה דעה סי' ש"ה אז יכניס הודאה עצומה בלבו להשם יתעלה בשמחה עצומה יותר ויותר וביחוד בשעת הפדיון מהכהן אז יכניס בלבו שמחה עצומה ביותר וביותר לאמר הא לך חמש סלעים בעד פדיון בני בכורי כאשר צוני הבורא ית"ש ויתעלה ויברך ברכת שהחיינו בשמחה עצומה עד מאד על זכיית קיום מ"ע זו. אחיי ורעיי יכול אדם להתבונן גודל התקון של הפדיון הבן בכור בעצמו לבד קיום מ"ע מן התורה ואיך ראוי אף מי שיש לו רק קצת ריוח פרנסתו לבטוח בשם אלהיו ית"ש ויתעלה ליתן החמשה סלעים להכהן לחלוטין ויהיה נכון לבו בטוח בה' ב"ה וב"ש שימלא לו בכפלי כפלים. ולא כמו שנוהגין עתה הלא היא ברבת בני עמינו שפודין באיזה משכון ובטוח שאחר הפדיון יחזיר לו הכהן את כסף ערכו או את המשכון לא יעשה כן בישראל רק מי שהשעה דחוקה לו ביותר ועל כל זה יסכים בלבו הסכמה גמורה וחלוטה שנותן לכהן זה החפץ במתנה גמורה עבור הפדיון חלף בנו הבכור ואף אם לא יחזיר לו הכהן החפץ לא יהיה בלבו על הכהן שום תרעומות. אך מי שיש לו איזה פרנסה אף שהיא בדחקות ובצמצום ישליך על ה' יהבו לקיים מ"ע זו מן התורה כתקונה ליתן לכהן את כסף הפדיום ה' סלעים בכסף או בשוה כסף ספרים או שאר מטלטלין שיש לו ונתן הכסף וקם לו לכהן לחלוטין ויחקור היטב עם לומדי תורה הדין של סך ה' סלעים בזמן הזה כי שמעתי שחקרו ושקלו סכום וחשבון ה' סלעים כסף מזוקק ע"פ דעת הפוסקים עולה כסף מקנתו שלשה רו"כ ושבעים ותשעה קאפיעקעס פחות רבע. והבוחר יבחר באיזה כהן הגון ואביון ויקיים בזה גם מצות צדקה שהיא ג"כ מ"ע מן התורה ודי בהערה זו וכוונת הכהן בעת קבלתו החמשה סלעים מאבי הבן נתבאר לעיל בעליית הכהן בקריאת התורה של שבת ע"ש:
ונוסף גם הוא על האב הודאה עצומה להשם יתעלה בהולד לו בן בכור פטר רחם על שזיכה אותו הבורא ית"ש על אחת טובה כפולה ומכופלת ג"כ במצוה העודפת אחרי שמנה ימי מילה עוד קיום המצוה של פדיון הבן ישמח ויגיל מאד ויתן הודאה עצומה להשם יתעלה מיום הולדו בחסד אל כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מזכירים את ה' תמיד על תשוקת ותוחלת עונת קיום מצוה זו ביום ל"א וביותר בהגיע תור עת וזמן הסעודה של מצוה במנין עשרה כמבואר בש"ע יורה דעה סי' ש"ה אז יכניס הודאה עצומה בלבו להשם יתעלה בשמחה עצומה יותר ויותר וביחוד בשעת הפדיון מהכהן אז יכניס בלבו שמחה עצומה ביותר וביותר לאמר הא לך חמש סלעים בעד פדיון בני בכורי כאשר צוני הבורא ית"ש ויתעלה ויברך ברכת שהחיינו בשמחה עצומה עד מאד על זכיית קיום מ"ע זו. אחיי ורעיי יכול אדם להתבונן גודל התקון של הפדיון הבן בכור בעצמו לבד קיום מ"ע מן התורה ואיך ראוי אף מי שיש לו רק קצת ריוח פרנסתו לבטוח בשם אלהיו ית"ש ויתעלה ליתן החמשה סלעים להכהן לחלוטין ויהיה נכון לבו בטוח בה' ב"ה וב"ש שימלא לו בכפלי כפלים. ולא כמו שנוהגין עתה הלא היא ברבת בני עמינו שפודין באיזה משכון ובטוח שאחר הפדיון יחזיר לו הכהן את כסף ערכו או את המשכון לא יעשה כן בישראל רק מי שהשעה דחוקה לו ביותר ועל כל זה יסכים בלבו הסכמה גמורה וחלוטה שנותן לכהן זה החפץ במתנה גמורה עבור הפדיון חלף בנו הבכור ואף אם לא יחזיר לו הכהן החפץ לא יהיה בלבו על הכהן שום תרעומות. אך מי שיש לו איזה פרנסה אף שהיא בדחקות ובצמצום ישליך על ה' יהבו לקיים מ"ע זו מן התורה כתקונה ליתן לכהן את כסף הפדיום ה' סלעים בכסף או בשוה כסף ספרים או שאר מטלטלין שיש לו ונתן הכסף וקם לו לכהן לחלוטין ויחקור היטב עם לומדי תורה הדין של סך ה' סלעים בזמן הזה כי שמעתי שחקרו ושקלו סכום וחשבון ה' סלעים כסף מזוקק ע"פ דעת הפוסקים עולה כסף מקנתו שלשה רו"כ ושבעים ותשעה קאפיעקעס פחות רבע. והבוחר יבחר באיזה כהן הגון ואביון ויקיים בזה גם מצות צדקה שהיא ג"כ מ"ע מן התורה ודי בהערה זו וכוונת הכהן בעת קבלתו החמשה סלעים מאבי הבן נתבאר לעיל בעליית הכהן בקריאת התורה של שבת ע"ש:
115
קי״ובר מצוה
גודל השמח' וסעודת מצו' המוגבל ליומו בארתי בעז"ה בשער הכולל פרק ט"ו:
גודל השמח' וסעודת מצו' המוגבל ליומו בארתי בעז"ה בשער הכולל פרק ט"ו:
116
קי״זתפלת הדרך
הגם שמבואר בטור וש"ע שאין לאומרה רק אחר שהחזיק בדרך והוא מגמרא דברכות פ' תפלת השחר דף ל' אך בזה"ק מבואר בכמה מקומות שעיקר תפלת הדרך קודם שיצא לדרך דז"ל פ' בראשית דף נ"ח ע"ב כד ב"נ בעי לאתקנא ארחי' קמי קב"ה עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה ולצלי' קמי על ארחי' כו' ומאן דאיהו לא מהימנא במרי' מה כתיב בי' וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר. מאן לבו דא קב"ה דלא יהך עמי' בארחא וגרע מן סייעתי' בארחי' בגין דההוא ב"נ דלא מהימן בי' במארי' עד לא יפוק בארחא לא בעא סיעתא דמרי' עכ"ל. ובפ' ויחי דף ר"ל ע"א ז"ל יזדהר ב"נ דלא יפוק יחידאי באורחא מאי יחידאי דיזדהר ב"נ למטר פקודי דאורייתא בגין דלא תעדי מני' שכינתא ויצטרך למיזל יחידאי בלא זווגא דשכינתא תא חזי דכד נפיק ב"נ לארחא יסדר צלותא קמי' מרי' בגין לאמשכא עליה שכינתא ולבתר יפוק לארחא וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא בכל מה דאצטרך כו' עכ"ל ושם דף ר"מ ע"ב ז"ל מאן דנפיק בארחא יתקן גרמי' בצלותא דמארי' כו' עד לא יפוק בארחא כדכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו עכ"ל. הרי מבואר מכל המאמרים הנ"ל שחיוב גדול להתפלל תפלת הדרך קודם יציאתו לדרך וע"כ זאת העצה היעוצה בהתיצב על דרך לו טוב קודם צאתו מביתו להתפלל תפלה קצרה מקירות לבו להשם יתעלה שיוליכנו לשלום למחוז חפצו וישמרנו מכל פגעים רעים בדרך כמבואר במאמרים הנ"ל וכשהחזיק בדרך יתפלל הנוסח תפלת הדרך שמבואר בגמרא ובטור. וגם הט"ז כתב שיכול להתפלל תפלת הדרך המבואר בגמרא ובטור ובש"ע גם בביתו קודם שיצא לדרך ועי"ש וחיוב גדול לעסוק בתורה בדרך כמבואר בזה"ק שצריך להתפלל ג"כ שיחזור לביתו לשלום וז"ל בפ' חיי שרה דף קכ"א ע"א במדרש הנעלם ת"ר היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות תפלה שהיא חובה של יום ותפלת הדרך על הדרך שהוא עושה ותפלה שיחזור לביתו לשלום עכ"ל. ומה מאד צריך האדם לזהר במה שאמר בן עזאי במתנית' דברכות פרק ט'. בן עזאי אומר ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. ודי בזה:
הגם שמבואר בטור וש"ע שאין לאומרה רק אחר שהחזיק בדרך והוא מגמרא דברכות פ' תפלת השחר דף ל' אך בזה"ק מבואר בכמה מקומות שעיקר תפלת הדרך קודם שיצא לדרך דז"ל פ' בראשית דף נ"ח ע"ב כד ב"נ בעי לאתקנא ארחי' קמי קב"ה עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה ולצלי' קמי על ארחי' כו' ומאן דאיהו לא מהימנא במרי' מה כתיב בי' וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר. מאן לבו דא קב"ה דלא יהך עמי' בארחא וגרע מן סייעתי' בארחי' בגין דההוא ב"נ דלא מהימן בי' במארי' עד לא יפוק בארחא לא בעא סיעתא דמרי' עכ"ל. ובפ' ויחי דף ר"ל ע"א ז"ל יזדהר ב"נ דלא יפוק יחידאי באורחא מאי יחידאי דיזדהר ב"נ למטר פקודי דאורייתא בגין דלא תעדי מני' שכינתא ויצטרך למיזל יחידאי בלא זווגא דשכינתא תא חזי דכד נפיק ב"נ לארחא יסדר צלותא קמי' מרי' בגין לאמשכא עליה שכינתא ולבתר יפוק לארחא וישכח זווגא דשכינתא למפרק ליה בארחא ולשזבא בכל מה דאצטרך כו' עכ"ל ושם דף ר"מ ע"ב ז"ל מאן דנפיק בארחא יתקן גרמי' בצלותא דמארי' כו' עד לא יפוק בארחא כדכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו עכ"ל. הרי מבואר מכל המאמרים הנ"ל שחיוב גדול להתפלל תפלת הדרך קודם יציאתו לדרך וע"כ זאת העצה היעוצה בהתיצב על דרך לו טוב קודם צאתו מביתו להתפלל תפלה קצרה מקירות לבו להשם יתעלה שיוליכנו לשלום למחוז חפצו וישמרנו מכל פגעים רעים בדרך כמבואר במאמרים הנ"ל וכשהחזיק בדרך יתפלל הנוסח תפלת הדרך שמבואר בגמרא ובטור. וגם הט"ז כתב שיכול להתפלל תפלת הדרך המבואר בגמרא ובטור ובש"ע גם בביתו קודם שיצא לדרך ועי"ש וחיוב גדול לעסוק בתורה בדרך כמבואר בזה"ק שצריך להתפלל ג"כ שיחזור לביתו לשלום וז"ל בפ' חיי שרה דף קכ"א ע"א במדרש הנעלם ת"ר היוצא לדרך יתפלל שלש תפלות תפלה שהיא חובה של יום ותפלת הדרך על הדרך שהוא עושה ותפלה שיחזור לביתו לשלום עכ"ל. ומה מאד צריך האדם לזהר במה שאמר בן עזאי במתנית' דברכות פרק ט'. בן עזאי אומר ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. ודי בזה:
117
קי״חותשלם כל המלאכה. סדר עבדת הקדש והלוכה שמורה בכל וערוכה. מראשית השנה ועד אחרית שנה. אשר יעשה האדם ככה. אמן:
118
