יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליוןYesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate
א׳היות נמצא השער ההוא בשבתות השנה יום שבחר ונתנו ה' ית"ש עליון על כל ימי החול ע"כ מן השם הוא זה אשר לו יקרא שער העליון כי ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו עליון על כל לשם ולתהלה ובו יבואר כל הסדר וההנהגה של ערב שבת קדש וקצור כוונת מזמורים של קבלת שבת קודש. וכל התפילות של שבת וכוונת קדוש היום וכוונת כהן ולוי וכל העולים אחריהם לקרות בתורה והנהגת של כל היום שבת קודש עד אחר הבדלה.
1
ב׳בנשף ליל ששי והכינו תקון גדול בלילה ההוא נדדה שנת העובד את ה' בלב שלם ובנפש חפצה להיות נעור ללמוד כל הלילה עד הבוקר לתיקון פגם הברית. וימצא כתוב כן בכתבי האריז"ל ובשאר ספרי המקובלים שהלימוד כל הלילה בליל ששי הוא תיקון גדול ונפלא לפגם הברית. והיה ביום הששי תיכף אחר תפלת שחרית יזהר האדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואטו מלתא זוטרתא היא מה שאמרו בגמרא הקדושה א"ר הונא כו' לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור כו' וכל המשלים מאריכין לו ימיו ושנותיו וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים בהשלים הפרשה עם הצבור גם גודל שכרו הובא בזה"ק ויבוא לפנינו העתקות מאמרו הקדוש בעז"ה לקמן בענין קריאת הפרשה ע"ש ויהדר לקרות בס"ת. ואחר כל פסוק יקרא תרגום שלו האריז"ל. ועכ"פ אחר כל פרשה דהיינו פתוחה או סתומה כדעת רש"ל ושל"ה. ויזהר האדם במה שמוזכר בספרים שלא להפסיק בדבור ח"ו בקריאת שמו"ת. וקודם קריאת הפרשה יאמר בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות שמו"ת כדי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש כו' כפי הנוסח שנתבאר לעיל בשער הלמוד קודם קריאת מקרא. אחיי ורעיי אדברה נא שלום בעבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש לכייל בכללא רבה לאנשים כערכי שבכל מקום אשר תקרא בתורה או בנביאים וכתובים ענינים שבא מזה היפך רצון יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה אז יכניס האדם צער גדול בלבו על זה שלא נעשית אז רצון בוראנו ית"ש ולהיפך במקומות שיקרא איזה ענין שמזה בא נחת גדול לבוראנו ית"ש אז יכניס שמחה גדולה ועצומה בלבו על זה שנעשית אז רצונו ית"ש ויתעלה היה לו לית"ש ויתעלה נחת גדול מענין זה וזהו עיקר ושורש עבודת בן חביב לאביו לשמוח בשמחתו היינו בעת עשיית רצונו הן הוא בעצמו הן אדם אחר ולהצטער באיזה ענין שנעשית נגד רצונו הן הוא בעצמו הן אחרים גם בכל מקום אשר יקרא האדם בתנ"ך איזה ענין מגבורות ונפלאות הבורא ית"ש דהיינו ענין שיצא מדרך הטבע יחשוב אדם אז במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה. את אחיי ורעיי אנכי מבקש לבל ירע בעיניכם כי לא באתי להגיד את הרשום כל המקומות מענינים אלו בכל התורה כי בודאי אצא מגדר הקיצור בדבר שרשומו ניכר מכלל' אתמר כי אדם יפיק תבונה מעצמו ליתן דעתו בזה אל הכוונה בכל המקומות מענינים אלו לכוין כוונות הנ"ל ואשרי חלקו. ועוד כלל אחר בעבודת בוראנו ית"ש ויתעלה בקריאת הפרשה בכל מצות הנהוגות עתה בזמנינו הן מצות עשה והן מצות ל"ת יקבל על עצמו בשמחה עצומה במ"ע לעשותה ובמצות ל"ת לזהר ממנה. גם שומע כעונה לענין זה בעת שמיעתו הפרשה מפי הקורא בשבת וי"ט ובשני וחמישי יכוין ג"כ בכל הערות שהיערנו לכוין בשעת קריאת פ' שמו"ת ודי בהערה זו. גם לרבות קורא אחר קורא בקריאת ההפטרה של הפרשיות יכוין כל הנ"ל. ועוד נוסף הוא בכ"מ אשר יקרא בהפטורה עניני נחמות על העתיד ראוי לאדם בעת קריאתה ליתן הודאה עצומה בשמחה בלבו ובמחשבתו להשם יתעלה על נחמות האלו וגם יצפה לתשועת ה' בתשוקה עצומה מתי יגיע התור ויבואו הנחמות האלו כי הלא דבר זה נשאל לאדם אחר פטירתו צפית לישועה ובודאי כשיכוין אדם בזה יזלגו לפעמים עיניו דמעות רבות מגודל התשוקה שישתוקק מאוד בלבו מתי יגיע זה. עוד כלל אחר לבי לחוקקי ישראל לחקוק על לוח לבם בכל מקום שיקרא בעניני גבורות ונפלאות של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שעי"ז נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול ב"ה וב"ש לעיני כל ישראל ובעיני האומות ראוי לאדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד על זה ודי בזה. הלא המה באו בכתבים למעלה בשערים הקודמים בשם הזה"ק שיזהר האדם מאוד בדקדוק המלות היטב אף בלמוד התורה ומה גם בקריאת פ' שמו"ת ועונשו גדול ר"ל מי שאינו נזהר בזה וע"כ ישים האדם אל לבו להזהר בזה מאוד ודי בהערה זו. יום פנה מחצות היום ולהלן בעש"ק יזהר האדם מאוד לקצץ הצפרנים ויאמר בפה מלא לכבוד שבת קודש ובזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ח ע"ב. ז"ל לא לבעי ליה לב"נ לרבת' אינון טופרין דזוהמא. דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עלי' קסטור' וידאג בכל יומא. ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא יעבד קלנא בההוא אתר דיכיל ההוא ב"נ לאתזקא וכלא כגוונא עלאה עכ"ל. וז"ל פ' אחרי ד' ע"ט ע"א תאנא ברזי דמסאבוהא זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא. ומאן דאעבר לון לגמרי כאלו אתער חסד בעלמא כו'. ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשי' בי' דתני' מאן דדריך ברגלים או במסאני' עלייהו יכול לאתזקא. ומה כו' עכ"ל. (ואיתא) נמי במדרש מעשה בחסיד א' שנפטר ונראה לתלמידיו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו ושאל לו מפני מה היה לך כך והשיב לו מפני שלא הייתי נזהר לקצץ את הצפרנים בכל עש"ק ע"כ. לכן יזהר האדם בזה מאוד (ונמצא) כתוב בספרים אם עש"ק הוא ר"ח לא יגלח שער הראש ולא יקצץ הצפרנים מפני הסכנה וכ"ש ביום ר"ח שחל בשאר ימות החול (והובא) בספרים שיזהר האדם שלא יגלח צפורני ידיו ורגליו ביום אחד כי הוא מאוד קשה לשכחה וגם סכנה (וכתבו) המקובלים שיזהר האדם כשקוצץ צפרניו שלא יפלו על בגדיו וכ"ש שלא יקוץ על בגדיו ולקולטן משם כי גורם רעה לעצמו ח"ו ואשה ביום טהרתה אם תעשה כן תגרום להפיל ולדותי' ר"ל ע"כ. (גם) יזהר האדם מאוד שלא לגדל פרע שער ראשו יותר מדאי אלא שיגלחם בכל ששה או שבעה שבועות עכ"פ ובזה"ק פ' בהעלתך ז"ל ד' קנ"א ע"ב כל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא כו' עכ"ל בקיצור. (ויזהר) שיגלח דוקא קודם חצות היום כי אחר חצות אסור לגלח ע"פ דין המשנה שהוא עת מנחה גדולה והובא דין זה גם בש"ע וכ"כ בכתבי האריז"ל וצריך האדם להזהר בזה. ואחר נטילת הצפרנים ילך להטהר במקוה לכבוד שבת קדש ובודאי אדם שבלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מזיווג של טבילת מצוה בודאי חיוב גדול הוא לטבול א"ע בעש"ק שלא יכנוס בקודש וטומאתו עליו טומאת הגוף ח"ו אלא אף מי שעומד בחזקת טהרה מצוה גדולה לטבול בעש"ק כי הטבילה בעש"ק מועיל לקבל נשמה יתירה בשבת ובלתי טהרת המקוה בודאי לא ישיגנה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ד ע"א כד אעל שבתא אצטריכו אנון עמא קדישא לאסחאה גרמיהו משימושא דחול. מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא. וכד בעי ב"נ לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוח אחרא קדישא עלאה בעי לאסחא' גרמי' למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישאה עכ"ל. ויטבול עכ"פ לא פחות מג' טבילות האריז"ל. ורוב העולם נוהגין לטבול ד' טבילות כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה ונכון הוא גם ראיתי נוהגין שטובלין י"ד טבילות ואשרי חלקם כי כל המרבה בטבילה הרי זה משובח שבכל טבילה שאדם טובל את עצמו יותר ממשיך עליו קדושה ביותר הן בחול והן בשבת ואדם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה יותר ויותר. ואחר הטבילה דווקא ישתדל אחר מים חמין לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו על סדר זה דוקא. ומי שהאיר לו ה' עיני שכלו לעיין בכתבי האריז"ל שם יראה התקון הגדול והנפלא מה שנעשה בעולמות העליונים ע"י רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמין בעש"ק. ומה טוב אם יכול לרחוץ כל הגוף בהם ואז ירחץ ראשו תחלה ויאמר בשעת רחיצה לכבוד שבת קודש ויכוין לתת בזה נחת רוח להבורא ית"ש. ובבואו מן הטבילה ילבש בגדי שבת ויאמר שיר השירים בקול נעים ובמתון וגודל מעלת אמירתה הובא בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל פ' תרומה ד' קמ"ג ע"ב מאי דהוה ומאי דהוי ומאי דזמין למהוי לבתר יומא שביעא כד יהא שבת לה' כלא איהו בשיר השירים כו' אצטרך לנטרא ולסלקא עטרא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים. ואי תימא אמאי איהו בין הכתובים הכי הוא ודאי בגין דאיהו שיר תושבחתא דכנסת ישראל קא מתעטרא לעילא. ובג"כ כל תושבחן דעלמא לא סלקא רעותא לגבי קב"ה כתושבחתא דא עכ"ל בקיצור נמרץ. ויזהר האדם מאוד באמירתה בדקדוק התיבות ולא יפסיק באמצע קריאתו אפי' בד"ת. ונמצא כתוב בספרים לפי שכל הפסוקים של שיר השירים מסודרי' בסדר מעלות העולמות העליונים הקדושים ובודאי אם לא ידקדק היטב בתיבות או יעשה הפסקות יעשה פירוד חס ושלום בין מדות העליונים הקדושים ובודאי אם ידקדק האדם בלשון הזה"ק הנ"ל דפ' תרומה שכתב אצטרך לנטרא ולסלקא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים בודאי האדם ידע להזהר בעת קריאתה בכל הנ"ל ודי הערה בזה:
2
ג׳ואם אין לו שהות לקרותה בערב שבת קדש אזי יקרא בשבת מתי שיוכל. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' במצותיו חפץ מאוד ותעש בחפץ כפיך מצוה שאין לה דורשין והיא ערובי חצירות. ואף שפשטה אורה על חלוצים חלוצי הצבא צבאות ישראל בכל תפוצותם המנהג לעשות עירובי חצירות בכל ע"פ ממצה אפוי' ולהניח בבה"כ כל השנה ומנהג ישראל תורה היא ודורש אין לה מכלל דבעי דרישה אם היא מן הנאכלין ככל מאכל הראוי לאכילה וכבר הרגיש בזה הט"ז ז"ל וכתב דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של ערוב מתקלקלת ומתעפש' מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוי כלה לגמרי עכ"ל:
3
ד׳ולי נראה שבודאי היא מתעפשת בימי הקוץ ואינו ראוי לאכילה כלל ומטלטלין בעו"הר בלא עירוב. והאריז"ל מזרז לאדם במצוה זו שיעשה אותה בכל ערב שבת קודש ויזכה ג"כ לכל בני החצר וט"ז כתב ג"כ ז"ל הרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו בכל עש"ק ויזכה ע"י אחר לכולם ולא יברך כיון שיש בבה"כ מצות העירוב והברכות אינם מעכבות. עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' מעבדי ה' ומעם קדושו הישראלי ראוי לזרז עצמו בכל עש"ק לעשות ערובי חצירות בשבילו ולזכות ג"כ ע"י אחר לכל הדרים בעירו ויתן הפרוסה שיש בה שמונה ביצים לאחר ויאמר לו הגבה אותה וזכי בה לכל הדרים בעירוב ואח"כ יקח הפרוסה מיד הזוכה ויאמר הנוסח שהובא בש"ע סי' שס"ו סעי' ט"ו. וכדי לצאת בו כל הדיעות וכל הספיקות שאפשר להסתפק שמבואות קטנות שלנו דין מבואות יש להם וצריך לעשות ג"כ שתופי מבואות לכן ראוי ג"כ לכלול בנוסח שתופי מבואות ויאמר בזה הנוסח בהדין עירובא יהא שרי לן לאפוקי ולעיולי מחצירות למבואו' וממבואות לחצירות ומן הבתים לחצירות ומחצירות לבתים ומבתים לגנות ומגנות לבתים ומבתים לבתים ומגנות לגנות לי ולכל הדרים בעירוב. ע"כ. כי בעירוב אחד יוצא לשתופי מבואות ולערובי חצירות כמבואר בש"ע ושם נאמר בסי' תק"כז סעי' י"ב שהברכה יהיה אחר הזכי' ויניח העירוב בבית שיש בה ד' אמות על ד' אמות או כדי לרבע ד"א על ד"א כמבואר שם בש"ע. וזה דבר פשוט שעירוב זה אינו מועיל כ"א לאותם שדרים תוך העירוב ולא לאותם שדרים חוץ לעירוב בשכונה אחת לכן שני בעלי בתים הדרים חוץ לעירוב בשכינה א' דהיינו א' דר בבית וא' בקאמ"ר צריכין לעשות ביניהם עירובי חצירות ואם לא עשו אסורים לטלטל מזה לזה מביתו לקאמ"ר וזה מהקאמ"ר שלו לבית. וגודל עון של הוצאה מרשות לרשות מבואר בתקונים תיקון מ"ח דף פ"ה עמוד א'. וז"ל מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח לי' לבר מאתריה ומרשותי' כאלו אעקר אילנו דחיי דאיהו אות ברית ואנח ליה ברשו אחרא מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתי' מרשות דילה ואנח לה ברשו אחרא כו' ודא גרים לישראל דאתעקרו מארע' דישראל ואתגליאו. ובדף צ"ו ע"ב ג"כ תיקון ס"ו וז"ל ודאי כל מאן דנפיק מרה"ר כו' כאלו ערב שמא דקב"ה ועביד אילנא דטוב ורע כו'. עכ"ל בקיצור. לכן יזהר האדם מאוד ומאוד באיסור ההוצאה בשבת. ודי בזה כדי הערה ואחר ערובי חצרות יתקן פתילות לנר של שבת אם מדליק בשמן זית כי הדלקה אותה מצוה האשה חייבת בה ותקון הפתילות מוטל על הבעל. האריז"ל. ואם מדליק בנר של שעוה ושל חלב יניחם בעצמו בנר על השולחן. לו חכמו ישכילי זאת יבינו לאחריתם הני נשי במה זכיין בהדלקה עושה מצוה עוצם גודל השכר של הדלקת נר שבת והוא מבואר בזה"ק פ' בראשית דף מ"ח ע"ב וז"ל ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת דהא יקר' עילאה הוא לה וזכות רב לגרמא למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באוריתא ובדחלת' ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אירכא דחיין בגין כך בעיא לאזדהרא בה. עכ"ל. צאינה וראינה בנות ציון איך ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה. לכו נא הגברים וראו איזה דרך ישרה לפני איש איך ומה ראוי לאדם להשתדל בהנחה עושה מצוה כתקונו שיהיו מונחים נרות של שבת לצד דרום ושלחנו לצד צפון כמבואר בתקונים תיקון כ"ד דף ע' ע"א וז"ל ובההוא ביתא דאשכחין דירה דא מתקנא בהאי סדורא מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום. אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינת' דאיהי נשמה יתירה. לית דין אתר הדיוט עם הארץ אלהין אתר דרעוא בי' מן קדם ה', פתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון כו' מטה למערב בין צפון לדרום כו' ובביתא דלאו אינון מתתקנן אלין תקונין בליל שבת. אושפזין אמרין לאו איהו דא דירה דישראל דאתמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לדרתם כתיב חסר מלשון דירה. וכל אלין תקונין צריכין לתקנא בליל שבת. דאיהי ממש אות ברית מילה עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להתנהג א"ע בכל עש"ק להוסיף מחול על הקודש בכל מה דאפשר כמבואר בתקוני' תיקון מ"ח ד' פ"ה ע"ב. וז"ל צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש. וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעין לו ההוא נפש יתירה ח"ו עכ"ל. והמ"א בסי' רס"א הביא בשם הפוסקים שצריך להוסיף מחול על הקדש ב' שעות ועיי"ש. וכתוב בספר התגין אם נשמתו של אדם בגיהנם בכל יום ששי מוציאין אותה מגיהגם בעת שהיה רגיל בעה"ז לשבות וכן בתוספת מקודש על החול במוצאי שבת המאחר מאחרין אותו שלא להכניסו לגיהנם והממהר ממהרין אותו להכניסו. וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. ומוטל על כל אדם להזהיר בני ביתו על תוספת שבת וביחוד בימים הקצרים. של ימות החורף שרוב נשים מאחרין בהדלקת הנרות עד קרוב לחשיכה ר"ל וראוי להזהיר אותם בנחת ובתוכחה. אחיי ורעי ראשון לציון הנה זה בא כבר למעלה בשער שלפני זה מגודל זהירות הכוונה בתפלת מנחה של כל ימות החול כי רבה היא ואדם יפיק תבונה ביתר שאת ויתר עוז זהירות הכוונה בתפלת מנחה זו של עש"ק למי שמעיין בכתבי האריז"ל מגודל מעלתה שמזמן תפלת מנחה זו הוא התחלת התכללות והעליות של כל העולמות זה בזה בודאי ראוי לאדם להכין עצמו בתפלה זו אל גודל הכוונה יותר ויותר ודי בזה בהערה:
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳קבלת שבת
9
י׳לעת ערב לעת צאת ידי חובת תפלת מנחה ויהי בעלות המנחה. שבת בעי הכנה להכין האדם עצמו לקראת שבת מלכתא לומר המזמורים של קבלת שבת בשמחה עצומה עד מאוד ובודאי באלו המזמורים התיבה קולטתן ההתלהבות בלב האדם אל עושהו בשמחה עצומה מאוד כשיוציא אותם מפיו ויקרא בכל כחו ובהתלהבות גדול וכן מבואר בזה"ק שצריך האדם לעבוד ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה בכל כחו דווקא וכבר בא זכרונו לטובה לשונו הקדוש בפסוקי דזמרה ועיי"ש. וכללו של דבר מידי דבעי כונה אל כל המקום אשר יבוא דבורו באהבת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד יקבל במחשבתו על עצמו מסירת נפש להראות את יופי אמיתת אהבתו לו ית"ש ויתעלה כגון בתיבות הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו. גם במזמור ב' בתיבות הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו. ובמזמור ג' בתיבות וראו כל העמים כבודו. וביחוד בפסוק שמחו צדיקים בה' כו'. ובמזמור ד' בפסוק ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו וכיוצא בהם מה מאוד נעלה בהם מסירת נפש. ודי בהערה זו הקצרה.
10
י״אמזמור הבו לה'
ויהי הוא טרם חלה לדבר מזמור זה יכוין אדם לקבל תוספות נפש יתירה כתבי האריז"ל הנה בכתבי האריז"ל מבואר התקונים הגדולים והנוראים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים ע"י אמירת מזמור זה בקבלת שבת שבאמירת השלשה הבו לה' שבמזמור זה עושים תקון בפ"ע בעולמות העליונים ובשבעה קולות שבמזמור זה עושין תקון בפ"ע ובי"ח הויו"ת שבמזמור זה שכנגדם תקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות התפלת החול ובי"ח הויות אלו ע"ב אותיות כנגד שם ע"ב כמספר חסד עושים תקון בפ"ע ובאחד עשר פסוקים שבמזמור זה כמספר ו"ה שבשם הוי"ה ב"ה עושים תיקון בפ"ע ובתשעים וא' תיבות שבמזמור זה כמספר שילוב הוי"ה ואדנ"י עושים תיקון בפ"ע ובוודאי אשרי מי שיגיע ידי שכלו לכוין במזמור זה כוונת האריז"ל אך לאו כל מוחא סובל דא לכן יאמר אדם מזמור זה בכל עוצם כחו ויאמר התיבות במתון גדול ובשמחה רבה ועצומה ויכוין ג"כ במחשבתו שכוונתו באמירת מזמור זה לעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ולעשות בזה רצון הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואז בודאי יחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת ורחמנא לבא בעי. ואתה אנוש כערכי הן ערוך אליך אגידה ואדברה פרטי כוניות פשטיות במזמור זה ויכונו מחשבותיך בהם כאלו ידעת ספירות וחשבת דרכיך במחשבת הקדש פנימה בקדש הקדשים כוונת האריז"ל והן הנה לבני ישראל עם קדוש הכוונות פשטיות. (בתיבות הבו לה') בני אלים יכניס האדם בלבו שמחה עצומה עד מאוד על זה שאנו נקראים בני אלים בני אברהם יצחק ויעקב שנקראים אילי הארץ כפרש"י ואמר הפסוק שעלינו בני אברהם יצחק ויעקב מוטל לתת כבוד ועוז לשמו הגדול של יוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש כמו שאומר הפסוק להלן הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו וע"ז ישמח האדם שמחה עצומה מאוד שזכינו לכל זה. (ובהבו לה' כבוד) ועוז הבו לה' כבוד שמו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה בשמחה עצומה עד מאוד כי ע"י מסירת נפש גורם להבורא ית"ש ויתעלה כבוד גדול ושמו הגדול מתקדש ומתעלה בכל העולמות כנ"ל כמה פעמים ולא יהיה כדובר שקרים ח"ו:
ויהי הוא טרם חלה לדבר מזמור זה יכוין אדם לקבל תוספות נפש יתירה כתבי האריז"ל הנה בכתבי האריז"ל מבואר התקונים הגדולים והנוראים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים ע"י אמירת מזמור זה בקבלת שבת שבאמירת השלשה הבו לה' שבמזמור זה עושים תקון בפ"ע בעולמות העליונים ובשבעה קולות שבמזמור זה עושין תקון בפ"ע ובי"ח הויו"ת שבמזמור זה שכנגדם תקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות התפלת החול ובי"ח הויות אלו ע"ב אותיות כנגד שם ע"ב כמספר חסד עושים תקון בפ"ע ובאחד עשר פסוקים שבמזמור זה כמספר ו"ה שבשם הוי"ה ב"ה עושים תיקון בפ"ע ובתשעים וא' תיבות שבמזמור זה כמספר שילוב הוי"ה ואדנ"י עושים תיקון בפ"ע ובוודאי אשרי מי שיגיע ידי שכלו לכוין במזמור זה כוונת האריז"ל אך לאו כל מוחא סובל דא לכן יאמר אדם מזמור זה בכל עוצם כחו ויאמר התיבות במתון גדול ובשמחה רבה ועצומה ויכוין ג"כ במחשבתו שכוונתו באמירת מזמור זה לעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ולעשות בזה רצון הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואז בודאי יחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת ורחמנא לבא בעי. ואתה אנוש כערכי הן ערוך אליך אגידה ואדברה פרטי כוניות פשטיות במזמור זה ויכונו מחשבותיך בהם כאלו ידעת ספירות וחשבת דרכיך במחשבת הקדש פנימה בקדש הקדשים כוונת האריז"ל והן הנה לבני ישראל עם קדוש הכוונות פשטיות. (בתיבות הבו לה') בני אלים יכניס האדם בלבו שמחה עצומה עד מאוד על זה שאנו נקראים בני אלים בני אברהם יצחק ויעקב שנקראים אילי הארץ כפרש"י ואמר הפסוק שעלינו בני אברהם יצחק ויעקב מוטל לתת כבוד ועוז לשמו הגדול של יוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש כמו שאומר הפסוק להלן הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו וע"ז ישמח האדם שמחה עצומה מאוד שזכינו לכל זה. (ובהבו לה' כבוד) ועוז הבו לה' כבוד שמו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה בשמחה עצומה עד מאוד כי ע"י מסירת נפש גורם להבורא ית"ש ויתעלה כבוד גדול ושמו הגדול מתקדש ומתעלה בכל העולמות כנ"ל כמה פעמים ולא יהיה כדובר שקרים ח"ו:
11
י״בובז' קולות שבמזמור זה דהיינו מפסוק קול ה' על המים כו' יכוין האדם פרש"י בכל פסוק וישמח שמחה עצומה עד מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובוודאי מעוצם גודל תשוקתו ואהבתו באלהותו ית"ש יבא מעצמו אל קבלת מסירת נפש בכמה מקומות במזמור זה. והן די ביאור עולה הערה בכוונה כוללת הזאת לכל פרט ופרט בפ"ע. ובפסוק קול ה' חוצב להבות אש יכוין ג"כ פרש"י ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה דבר פרטי שישמח ישראל בעושיו שזכו אומה הישראלית כל העם רואים את הקולות קול ה' חוצב להבות אש חרות על הלוחות בשעת מתן תורה ומובטחים עוד מאתו ית' שמו להשמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לשמוע בקול דברו הנפלאים והנוראי' ההם בעת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ואותן דודים ערבים עלינו ואנו מתאוים ומשתוקקים להיותו נוהג עמנו כמנהג הראשון כפירש"י בשיר השיריס על פסוק ישקני מנשיקות פיהו ומגודל תשוקה זו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות תשוקתו העצומה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ויזהר האדם בדקדוק התיבות היטיב כאשר בא בארוכה ביאורו למעלה בשער הב' כי רובא דרובא יבא במזמור א' אחר נח נראה כי כל הז' קולות בא אחריהם אות א' קוֹל אֲדֹנָי ואם לא ישים ריוח פירוד ביניהם יאמר קוֹ לַדֹנָי ולא יאמר כלל לא תיבת קול ולא השם ב"ה וכיוצא בשאר תיבות ודי בזה. ואחר מזמור זה יאמר תפלת אנא בכח בנעימת קול ויזהר מאוד בכוונתה. ובתקונים תקון כ"א דמ"ז ע"ב מבואר איך מרומז במזמור זה השם של מ"ב דאנא בכח ועיין שם:
12
י״גפזמון לכה דודי
ראיתי בספרים קצת פירושו וזהו דודי הוא הקב"ה ואנו מתפללים על קץ הפלאות שינחם לשכינה הנקראת כלה ויאמר אליה התנערי מעפר קומי כו' לא תבושי ולא תכלמי כו' ולפי שבשבת קודש מתרומם למעלה כמו לעתיד לכן אומרים לכה דודי בשבת ע"כ ואציגה נא עמך אנוש כערכי קיצור כוונה פשוטה וזה הוא לכה דודי זה הקב"ה לקראת כלה היא השכינה הקדושה והוא סוד קב"ה ושכינתיה וכל ימות החול השכינה הקדושה בעולמות התחתוני' בשבילנו ועתה בשבת קדש עולה לעולמות העליונים בשביל קדושת שבת הרמה ואנו בניה הקדושים חיוב גדול עלינו לשמוח עמה בעלייתה שמחה עצומה ואנו אומרים לכה דודי לקראת כלה שהיא עולה עתה לעולמות העליונים נצא לקראתה לקבלה וגם אנו בניה אומרים פני שבת נקבלה שהיא השכינה הקדושה שנקראת ג"כ שבת כנזכר בזה"ק וראוי לאדם לשמוח במללו פני שבת נקבלה שמחה עצומה עד שמרוב התשוקה והחדוה יקבל על עצמו מס"נ ודי בזה. בואי בשלום כו' חרוז זה יאמר האדם בשמחה עצומה עד מאוד כי בחרוז זה מקבל האדם נפש יתירה דליל שבת קדש ואנו קוראים לשכינה הקדושה בואי בשלום עטרת בעלה כו' תוך אמוני עם סגולה. פי' שתשרה עלינו בסוד נפש יתירה. (בואי כלה בואי כלה) ופעם ג' בואי כלה יאמר בלחש האריז"ל. ואחר ג"פ בואי כלה יאמר שבת מלכתא וימשיך על עצמו במחשבתו ג"כ בזה"ל בשמחה עצומה הריני ממשיך עלי ועל כל ישראל נפש יתירה קדישא של ליל שבת. ודבר זה שנוי בזה"ק שצריך אדם דוקא להכין עצמו לזה להמשיך עליו נר"ן יתירה של שבת קדש ויבא לפנינו העתק' מאמרו הקדוש בעז"ה בברכת הפורס סוכת שלום בקבלת נשמה יתירה:
ראיתי בספרים קצת פירושו וזהו דודי הוא הקב"ה ואנו מתפללים על קץ הפלאות שינחם לשכינה הנקראת כלה ויאמר אליה התנערי מעפר קומי כו' לא תבושי ולא תכלמי כו' ולפי שבשבת קודש מתרומם למעלה כמו לעתיד לכן אומרים לכה דודי בשבת ע"כ ואציגה נא עמך אנוש כערכי קיצור כוונה פשוטה וזה הוא לכה דודי זה הקב"ה לקראת כלה היא השכינה הקדושה והוא סוד קב"ה ושכינתיה וכל ימות החול השכינה הקדושה בעולמות התחתוני' בשבילנו ועתה בשבת קדש עולה לעולמות העליונים בשביל קדושת שבת הרמה ואנו בניה הקדושים חיוב גדול עלינו לשמוח עמה בעלייתה שמחה עצומה ואנו אומרים לכה דודי לקראת כלה שהיא עולה עתה לעולמות העליונים נצא לקראתה לקבלה וגם אנו בניה אומרים פני שבת נקבלה שהיא השכינה הקדושה שנקראת ג"כ שבת כנזכר בזה"ק וראוי לאדם לשמוח במללו פני שבת נקבלה שמחה עצומה עד שמרוב התשוקה והחדוה יקבל על עצמו מס"נ ודי בזה. בואי בשלום כו' חרוז זה יאמר האדם בשמחה עצומה עד מאוד כי בחרוז זה מקבל האדם נפש יתירה דליל שבת קדש ואנו קוראים לשכינה הקדושה בואי בשלום עטרת בעלה כו' תוך אמוני עם סגולה. פי' שתשרה עלינו בסוד נפש יתירה. (בואי כלה בואי כלה) ופעם ג' בואי כלה יאמר בלחש האריז"ל. ואחר ג"פ בואי כלה יאמר שבת מלכתא וימשיך על עצמו במחשבתו ג"כ בזה"ל בשמחה עצומה הריני ממשיך עלי ועל כל ישראל נפש יתירה קדישא של ליל שבת. ודבר זה שנוי בזה"ק שצריך אדם דוקא להכין עצמו לזה להמשיך עליו נר"ן יתירה של שבת קדש ויבא לפנינו העתק' מאמרו הקדוש בעז"ה בברכת הפורס סוכת שלום בקבלת נשמה יתירה:
13
י״דמזמור שיר ליום השבת
זה המזמור ראוי לומר בשמחה עצומה עד מאוד כי הוא ג"כ מתקוני התפלה עתה בעולמות העליונים הקדושים. ובפסוק (טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון) ראוי שיתן הודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה שברא אותו בחלקו הקדוש וזיכה אותו להודות ולזמר לשמו הגדול ומגודל החדוה ע"ז יקבל על עצמו מסירת נפש להראות גודל תשוקתו אליו ית"ש ויתעלה. (כי שמחתני) ה' בפעלך וגו' ראיתי בזה פי' נפלא ואמתי בפעלך הם מצות הקדושים במעשה ידיך ארנן קאי על כלל התורה שהיא מעשה ידיו של הקב"ה לכן בפסוק זה יכניס האדם שמחה עצומה בלבו ע"ז. (מה גדלו) מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך מבואר בזה"ק שקאי על התורה:
זה המזמור ראוי לומר בשמחה עצומה עד מאוד כי הוא ג"כ מתקוני התפלה עתה בעולמות העליונים הקדושים. ובפסוק (טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון) ראוי שיתן הודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה שברא אותו בחלקו הקדוש וזיכה אותו להודות ולזמר לשמו הגדול ומגודל החדוה ע"ז יקבל על עצמו מסירת נפש להראות גודל תשוקתו אליו ית"ש ויתעלה. (כי שמחתני) ה' בפעלך וגו' ראיתי בזה פי' נפלא ואמתי בפעלך הם מצות הקדושים במעשה ידיך ארנן קאי על כלל התורה שהיא מעשה ידיו של הקב"ה לכן בפסוק זה יכניס האדם שמחה עצומה בלבו ע"ז. (מה גדלו) מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך מבואר בזה"ק שקאי על התורה:
14
ט״ווז"ל בז"ח במדרש הנעלם ד' ט' ע"א וא"ת שאין סתרים בתורה תדע לך כי על כל דבר ודבר יש תילי תילים של סודות והלכות ופירושים כי ר' לוי אמר כתיב מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך מה גדלו מעשיך ה' זה מעשה בראשית שהם מעשיו של הקב"ה. מאוד עמקו מחשבותיך אלו סתרי תורה עכ"ל בקיצור. לכן בפסוק זה ישמח האדם ג"כ שמחה עצומה עד מאוד על תורתינו הקדושה והנפלאה ויחשוב במחשבתו בשמחה עצומה כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בזה איך נרמז ונסתר בכל קוץ וקוץ של תורתינו הקדושה ובכל אות ואות ובנקודות ובטעמים תילי תילים סודות נוראים שאף המלאכים הקדושים אינם יכולים להשיג אפי' אות א' מתורתינו הקדושה על בורי' כמבואר בזה"ק הלא זה בא למעלה העתקת לשונו הקדוש בשער הלמוד ועיי"ש. ומגודל התשוקה יתפלל במחשבתו שיורנו הבורא ית"ש נפלאות מתורתו הקדושה כדי שישיג מתורתו הקדושה גודל אלהותו ית"ש ויתעלה כי אוריתא וקב"ה חד הוא כנזכר בזה"ק כמה פעמים ודי בזה (שתולים) בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו שקאי על נשמת הצדיקים לאחר פטירתם שיחיו מזיו השכינה הקדושה יתפלל במחשבתו שיזכה גם הוא אחר פטירתו לחזות בנועם ה' ולהנות מזיו השכינה הקדושה ולהשיגה (להגיד) כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו יחשוב אני מאמין באמונה שלימה ואמיתית שבוראנו ית"ש ויתעלה הוא ישר ולא נמצא עולה בכל מעשיו ומשפטיו כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו:
15
ט״זמזמור ה' מלך גאות וגו'
יאמר בשמחה מאוד ובפסוק (עדותיך) נאמנו מאוד יכוין פרש"י ויחשוב אני מאמין באמונה שלימה ואמתית לכל דברי הנביאים אף אם יתמהמה אני חכה לו שבודאי יתקיימו נבואתם וישמח ויגיל מאוד על זה שמחה עצומה:
יאמר בשמחה מאוד ובפסוק (עדותיך) נאמנו מאוד יכוין פרש"י ויחשוב אני מאמין באמונה שלימה ואמתית לכל דברי הנביאים אף אם יתמהמה אני חכה לו שבודאי יתקיימו נבואתם וישמח ויגיל מאוד על זה שמחה עצומה:
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״טהנה בפרק הקודם בארתי מקום קבלת נפש ורוח ונשמה יתירה מעתה אבאר ענינ' בעזרת השם מזה"ק לאנוש כערכי ואיך ראוי לאדם לשמור אותם בקדושה ובטהרה כל יום השבת קודש. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר' ע"א ובהאי לילא (ר"ל בליל שבת קודש) האי נקודה (ר"ל השכינה הקדושה) אתפשט נהורא ופריש גדפוי על עלמא וכל שולטין אחרנין מתעברין ונטירו ואשתכח על עלמא וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל אכל חד וחד. ובההיא נשמתא יתירה נשיין כל עצבא וחימתא ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא נחית ואתוסף בבני עלמא כד נחית אסתאי בבוסמין בגינתא דעדן ונחית ושרא על עמא קדישא. בההיא שעתא דההוא רוחא נחית. נחתין עמה לגו גינתא דעדן שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין וכד מטי לגינתא דעדן כדין כל אנון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן כלהו מתעטרי לההוא רוחא פתחי ואמרי זכאין אתון ישראל דמאריכון אתער לגבייכו רזא דרזין לידעי חכמתא כו' עכ"ל בקיצור. וברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ב ע"ב וז"ל ותנאין ואמוראין נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהו אבל לכל ב"נ איהו כפום עובדוי כו' לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. אי הוא חסיד יהבין ליה נפש יתירא ממדת חסד אי איהו ירא שמים יהבין ליה נפש יתירה ממדת גבורה. ואי איהו איש תם יהבין ליה נפש יתירה ממדת אמת ונפש יתירה דא מלכות דאיהי כלילא מעשר ספיראן כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל בז"ח במדרש הנעלם דף ט"ז ע"ג. וא"ר נחמן נפש יתירה נתוספת באדם ביום השבת אמר רבי מאי נפש יתירה זו א"ל רוח הקודש ששורה עליו ומכתיר לאדם בכתר קדוש בכתרי המלאכים והוא מאותו רוח שעתיד לשרות על הצדיקים לעתיד לבוא עכ"ל. וז"ל בתקונים תקון כ"א דף מ"ו ע"ב נשמתא יתירתא דאתוסף לגבי' בגין שכינתא כו' ואלין אנון דמתוספאן בערב שבת ירתין לון ת"ח ביומן דחול ובהון אתעביד חול קדש. ואלין אנון תוספות דקא נחתי מתוספת' עכ"ל. אחיי ורעיי אהובי נפשי הלא תראו ענין הגדול והנורא ההוא במאמרי הקדושים האלו מענין נשמה יתירה ודעו איך צריך מזה שמירה מעולה ונטירותא יתירתא בקדושה ובטהרה כל יום השבת קודש. ודי בהערה זו:
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״גתפלת ערבית דשבת
43
מ״דבתפלת ערבית דשבת יכין האדם עצמו בהכנה גדולה לענות אחר הש"ץ ברוך ה' המבורך לעולם ועד בשמחה עצומה עד מאוד ביתר שאת ויתר עוז מבערבית דחול כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קל"ה ע"ב. וז"ל כד עייל שבתא כו' כלהו מתעטרין בנשמתן חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' המבורך. את ה' דייקא בגין למפתח לגבה בברכה. ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה בפסוקא דדינא כגון והוא רחום וגו' בגין כו'. וע"ד ברכה דא אצטריכו כל עמא לברכא במעלי שבתא ברעו דלבא ובחדוה בעו למשרי בשרותא דא לאתברכא האי שבת (רמז לשכינה הקדושה) דמעלי שבתא מעמא קדישא כדקא יאות. בהאי ברכה כד שראן ישראל לברכא. קלא אזלא בכלהו רקיעין דמתקדשי בקדושא דמעלי שבתא. זכאין אתון עמא קדישא דאתון מברכי ומקדשי לתתא בגין דיתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין עלאין קדישין. זכאין אנון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. וקודם עניית ברוך ה' המבורך כו' יכוין להמשיך עליו תוספות הרוח יתירה ויכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני ממשיך עלי ועל כל ישראל תוספת הרוח יתירה דליל שבת קדש. ואם הגיעו הצבור לתפלת ערבית ועדיין עומד באמצע פזמון לכה דודי או קודם יפסיק באמצע ויאמר חרוז של בואי בשלום כו' וימשיך ויקבל על עצמו נפש יתירה כדי שיוכל להמשיך ולקבל עליו בעניית ברוך ה' המבורך כו' תוספות הרוח יתירה כי אם לא קבל עדיין נפש יתירה בג"פ באי כלה איך יוכל לקבל תוספות הרוח בעניית ברוך ה' המבורך ואחר עניית ברוך ה' המבורך יחזור למקום שפסק ועכ"ז ראוי לומר עוד פעם שנית חרוז של בואי בשלום על סדר הפזמון. ובק"ש דערבית זו אף שאין עתה זמן תפילין יכוין בפסוק וקשרתם לאות וגו' בזה"ל הריני מקבל עלי מ"ע זו של תפילין לקיימה אחר השבת ויכוין כוונה זו בשמחה עצומה:
44
מ״הובוודאי אחיי ורעיי אהובי נפשי מכוונות אלו וכיוצא בא נחת רוח גדול ליוצרנו ית"ש כמו שדרז"ל על פסוק וילכו ויעשו בפרשה בא ומפורש בכתובים בס' דניאל בפסוק מיום שנתת לבך וגו'. כשיגיע לופרוס עלינו סכת שלומיך כו' צריך לעמוד האר"י ז"ל. ובופרוס עלינו סוכת שלומיך וגם בתיבות הפורס סוכת שלום עלינו ימשיך ויקבל על עצמו תוספת נשמה יתירה של ליל שבת. ויאמר הפורס ולא פורס כ"ה הנוסח בזה"ק ובתקונים. ובתיבות ועל כל עמו ישראל יכוין להמשיך נשמה יתירה על כל ישראל. אף שלא נזכר זה בכתבי האר"י ז"ל מ"מ החרד אל דבר ה' ראוי לזכות עמו גם אחרים מכלליות ישראל מאחר שהזכירו יספר בשבחו. ומה מאוד עמקו מחשבות חרוץ בזה"ק פרשת בראשית דף מ"ח ע"א ענין קבלת נשמה יתירה בהפורס סוכת כו'. וז"ל ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפרישת בעלמא כו' ובג"כ בקדושא דיומא מברכין הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי על ירושלים אלא דא היא מדורא דההיא סוכה ובעינא לזמנא ההיא סוכה (פי' שכינה הקדושה) דיתפרסת עלנא ולמשרא עמנ' ולמהוי מגינ' עלנא כאמא דשריא על בנין ובג"ד לא דחלין מכל סטרין ועל דא הפורס סוכת שלום עלינו. ת"ח בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורס סוכת שלום כדין קדושת' עילאי נחת' ופרישת גדפה' עליהו דישראל ומכסי' לון כאמא על בנין וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא ויתבי ישראל תחות קדושת' דמאריהון וכדין דא סוכת שלום יהיב נשמתין חדתין לבנהא עכ"ל והנה עיניכם הרואות במ"ש הזה"ק במאמר זה ובעינא לזמנא ההיא סוכה דיתפרשת עלנא ולמשר' עמנא כו' וע"כ צריך האדם לזהר בזה להכין עצמו לזה להמשיך ולקבל על עצמו נשמה יתירה בהפורס סוכת כולו. וכן הזמנה מלתא היא גם כן בקבלת נפש ורוח בתפלה במקומות המבוארים למעלה ושמרו כו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ יכוין בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שהבורא יתברך שמו ויתעלה ברא כל העולמות העליונים עד אין קץ ותכלית ובסוף עשה בששת ימי המעשה כל העולם הזה התחתון עם כל הבריאה וביום השביעי שבת וינפש:
45
מ״ותפלת העמידה
הנה גודל מעלת ד' תפלות של שבת הובא בזוה"ק ובתקונים בכמה מקומות ואעתיק מאמר אחד בקיצור נמרץ. וז"ל בתקון י"ח ד' ל"ד ע"ב תלת צלותין אלון בשבת ורביעא צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודי שכינת' כו'. צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אמא עלאה כו'. אתה אחד ושמך אחד דא יהוה עמודא דאמצעית' כו' זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין לקבל אלין בשבת. תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותי' ובי' אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' עכ"ל בקיצור. וגודל מעלת אמירת פ' ויכולו בתפלה זו דערבית הובא בגמרא הקדושה. וז"ל הגמרא פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב א' רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואו' ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. ועוד שם בגמרא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתיך תכופר. ע"כ. ובודאי לא הפליגו חכמי הגמרא ז"ל בגודל מעלת אמירתה על מי שהוא בלא לב ולב ידברו אלא הם אמרו והפליגו בספוני טמוני כל אמירתם בלבבם לכוין בהם להעיד על אחדותו ית"ש כמבואר בזה"ק ויבוא לפנינו העתקת מאמרי הזה"ק בקידוש בעז"ה וכן בטור סי' רס"ח בויכולו דחזרה שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ובודאי אם לא כיון בהם להעיד עליו באותו אמירה איך נקרא עד אם לא עלתה על דעתו כלל להיות עד בדבר ואף אם טרם חלה לדבר הפרשה של ויכולו גמר אומר בלבו לאסהודי אתא באמירת ויכולו על עושה מעשה בראשית את זה לא העלה על דעתו ומחשבתו בעת אמרו פ' ויכולו שמעיד על יחודו ואחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה ואומר תיבות הפ' בפיו ובשפתיו בלבד בודאי אחיי ורעי עדיין לא נעשה באמירה זו חבר ושותף להקב"ה במע"ב כי בודאי כוונת חכמי הגמרא ז"ל במה שאמרו שנעשה באמירתו שותף להקב"ה במע"ב הוא על מי שבשעת אמירתו פרשה זו יתעמץ בלבבו אמונה שלימה ואמתית על יחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שהבורא ית"ש ויתעלה ברא עולמות תחתונים ועליונים עד אין קץ ומספר ותכלית ובששת ימי המעשה ברא העה"ז התחתון שמים וארץ וכל צבאם עם כל הבריאה דצח"ם וע"ז יכניס בלבו שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על גודל אלהותי ית"ש ויתעלה ושזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש לעבדו בכל מצותו ולהשיגו קצת ע"י למוד תורתו הקדושה וגם ע"י בחינתו חכמתו הנפלאה והנשגבה לאין קץ ותכלית בברואיו אזי המקריב אותו במחשבתו לו יחשב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וסר עונו וחטאתו תכופר כנזכר בגמרא הנ"ל ומגודל החדוה והשמחה העצומה שבוער בלבו על גודל אלהותו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמת אמונתו ביחוד אלהותו ית"ש ויתעלה ודי הערה בזה. ובתיבות אשר ברא אלהים לעשות יכוין פי' הזה"ק בז"ח במדרש הנעלם ד' ע"ב. וז"ל א"ר יצחק כשסיימו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכנים בעולם וצוה לכל א' ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשאהו ושכל א' וא' יוציא תולדתו הראוי לו מכאן ולעולם הה"ד אשר ברא אלהים לעשות מאי לעשות להוליד להוציא כל דבר כמותו. עכ"ל. ויחשוב בזה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד על גודל אלהותו ית"ש וחכמתו הנפלאה בהנהגה זו שלא שינו את תפקידם לעולם. והנה עיניכם תחזינה משרים העתקת מאמר הזה"ק בעז"ה בויכולו דקדוש מגודל מעלת אמירתו ומשם יתבונן האדם ג"כ כוונת אמירתו בתפלה. אלהינו כו' וטהר לבנו לעבדך באמת יתפלל במחשבתו בשברון לב מאוד מקירות לבו להבורא ית"ש שיטהר רעיוננו ולבנו בעבודתו הקדושה שיהיה עבודתו רק לשמו הגדול כי יש דברים שהיצר מרמה את האדם שהיא עבודה לשמה אך באמת אינה לשמה האמתית. ובחתימת הברכה בא"י מקדש השבת יכוין במחשבתו בזה"ל אני נותן לך יתברך שמו שבח וההודאה גדולה על המתנה הגדולה שנתת לנו היא שבת קודש ואף שיד שכלי קצרה מהשיג הטובה הגדולה ומתנה מרובה זו עד תכליתה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בדברי חז"ל במ"ש בגמרא הקדושה אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וגנוזה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם. ע"כ. ויתן הודאה זו במחשבתו בשמחה עצומה. ויכולו שאחר תפלת העמידה הוא ג"כ מתקוני התפלה ממש כמו הראשון שבתפלה להמעיין בכתבי האריז"ל לכן יזהר שגם מזה אל תנח מלכוין כוונה הנ"ל. ע"פ כתבי האריז"ל יאמר קודם עלינו מזמור לדוד ה' רועי כו'. הירא וחרד דבר ה' יזהר מאוד אף אם יהיה ספק בלבו אם קרא ק"ש בזמנה בתפלת ערבית ומכ"ש אם ברור לו שלא קרא בזמנה שלא ישב לאכול עד שיקרא ק"ש בזמנו כמבואר בש"ע סי' רל"ה ס"ב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית:
הנה גודל מעלת ד' תפלות של שבת הובא בזוה"ק ובתקונים בכמה מקומות ואעתיק מאמר אחד בקיצור נמרץ. וז"ל בתקון י"ח ד' ל"ד ע"ב תלת צלותין אלון בשבת ורביעא צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודי שכינת' כו'. צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אמא עלאה כו'. אתה אחד ושמך אחד דא יהוה עמודא דאמצעית' כו' זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין לקבל אלין בשבת. תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותי' ובי' אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' עכ"ל בקיצור. וגודל מעלת אמירת פ' ויכולו בתפלה זו דערבית הובא בגמרא הקדושה. וז"ל הגמרא פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב א' רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואו' ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. ועוד שם בגמרא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתיך תכופר. ע"כ. ובודאי לא הפליגו חכמי הגמרא ז"ל בגודל מעלת אמירתה על מי שהוא בלא לב ולב ידברו אלא הם אמרו והפליגו בספוני טמוני כל אמירתם בלבבם לכוין בהם להעיד על אחדותו ית"ש כמבואר בזה"ק ויבוא לפנינו העתקת מאמרי הזה"ק בקידוש בעז"ה וכן בטור סי' רס"ח בויכולו דחזרה שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ובודאי אם לא כיון בהם להעיד עליו באותו אמירה איך נקרא עד אם לא עלתה על דעתו כלל להיות עד בדבר ואף אם טרם חלה לדבר הפרשה של ויכולו גמר אומר בלבו לאסהודי אתא באמירת ויכולו על עושה מעשה בראשית את זה לא העלה על דעתו ומחשבתו בעת אמרו פ' ויכולו שמעיד על יחודו ואחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה ואומר תיבות הפ' בפיו ובשפתיו בלבד בודאי אחיי ורעי עדיין לא נעשה באמירה זו חבר ושותף להקב"ה במע"ב כי בודאי כוונת חכמי הגמרא ז"ל במה שאמרו שנעשה באמירתו שותף להקב"ה במע"ב הוא על מי שבשעת אמירתו פרשה זו יתעמץ בלבבו אמונה שלימה ואמתית על יחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שהבורא ית"ש ויתעלה ברא עולמות תחתונים ועליונים עד אין קץ ומספר ותכלית ובששת ימי המעשה ברא העה"ז התחתון שמים וארץ וכל צבאם עם כל הבריאה דצח"ם וע"ז יכניס בלבו שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על גודל אלהותי ית"ש ויתעלה ושזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש לעבדו בכל מצותו ולהשיגו קצת ע"י למוד תורתו הקדושה וגם ע"י בחינתו חכמתו הנפלאה והנשגבה לאין קץ ותכלית בברואיו אזי המקריב אותו במחשבתו לו יחשב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וסר עונו וחטאתו תכופר כנזכר בגמרא הנ"ל ומגודל החדוה והשמחה העצומה שבוער בלבו על גודל אלהותו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמת אמונתו ביחוד אלהותו ית"ש ויתעלה ודי הערה בזה. ובתיבות אשר ברא אלהים לעשות יכוין פי' הזה"ק בז"ח במדרש הנעלם ד' ע"ב. וז"ל א"ר יצחק כשסיימו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכנים בעולם וצוה לכל א' ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשאהו ושכל א' וא' יוציא תולדתו הראוי לו מכאן ולעולם הה"ד אשר ברא אלהים לעשות מאי לעשות להוליד להוציא כל דבר כמותו. עכ"ל. ויחשוב בזה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד על גודל אלהותו ית"ש וחכמתו הנפלאה בהנהגה זו שלא שינו את תפקידם לעולם. והנה עיניכם תחזינה משרים העתקת מאמר הזה"ק בעז"ה בויכולו דקדוש מגודל מעלת אמירתו ומשם יתבונן האדם ג"כ כוונת אמירתו בתפלה. אלהינו כו' וטהר לבנו לעבדך באמת יתפלל במחשבתו בשברון לב מאוד מקירות לבו להבורא ית"ש שיטהר רעיוננו ולבנו בעבודתו הקדושה שיהיה עבודתו רק לשמו הגדול כי יש דברים שהיצר מרמה את האדם שהיא עבודה לשמה אך באמת אינה לשמה האמתית. ובחתימת הברכה בא"י מקדש השבת יכוין במחשבתו בזה"ל אני נותן לך יתברך שמו שבח וההודאה גדולה על המתנה הגדולה שנתת לנו היא שבת קודש ואף שיד שכלי קצרה מהשיג הטובה הגדולה ומתנה מרובה זו עד תכליתה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בדברי חז"ל במ"ש בגמרא הקדושה אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וגנוזה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם. ע"כ. ויתן הודאה זו במחשבתו בשמחה עצומה. ויכולו שאחר תפלת העמידה הוא ג"כ מתקוני התפלה ממש כמו הראשון שבתפלה להמעיין בכתבי האריז"ל לכן יזהר שגם מזה אל תנח מלכוין כוונה הנ"ל. ע"פ כתבי האריז"ל יאמר קודם עלינו מזמור לדוד ה' רועי כו'. הירא וחרד דבר ה' יזהר מאוד אף אם יהיה ספק בלבו אם קרא ק"ש בזמנה בתפלת ערבית ומכ"ש אם ברור לו שלא קרא בזמנה שלא ישב לאכול עד שיקרא ק"ש בזמנו כמבואר בש"ע סי' רל"ה ס"ב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית:
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״דיזהר האדם במ"ש בגמרא הקדושה והובא ג"כ בטור וז"ל הטור סי' רס"ב ויסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל עניני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבה"כ דא"ר יוסי בר' חנינא ב' מה"ש מלווין לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב וא' רע כשבא לביתו מצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שיהא כן לשבת הבאה ומלאך רע יענה אמן בע"כ ואם לאו מלאך רע אומר יה"ר שיהא כן לשבת הבאה ומלאך טוב יענה אמן בעל כרחו. וישתדל שיהא לו בגדים נאים לשבת דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. עכ"ל הטור. וז"ל בז"ח דף ל"ט ע"ד ת"ח ביומא דא דשבתא כו' כד אתי ב"נ מבי כנישתא כו' ויחזו שכינת' שרגא נהרא ופתורא מתתקנא ואינש ואתתי' בחדוה האי שעתא שכינתא אמרת זה שלי הוא ישראל אשר בך אתפאר ואם לאו שכינת' אזלת ומלאכין עמה וייתי יצה"ר עם חילי' ואתחברו עמהון ויאמר זה שלי הוא ומן חיילין דילי מיד שורה עליו ומטמאתו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שאיש אל אחיו ידובקו באהבה ואחוה ושלום וריעות בשב' קדש ומה גם באשתו אמרו לתווך בהם השלום והאהבה בש"ק. וע"כ כי יהיה ריב בין אנשים. ונגשו איש את אחיו ואיש את רעהו מתרפס ברצוי כיסוף האהבה קודם הכנסת שבת ולעולם יכנס אדם בכי טוב גם עם ה' וגם עם אנשים ובפרט עם אשתו בהכנסת שבת קדש כמבואר בתקונים תקון כ"א דנ"ז ע"ב. אם אית ליה קטטא בחולא עם ב"נ או אם אתתי' דיהא לי' שלימא עמא בשבתא כו' וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא יעבדון תוספות בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי כגוונא דלעילא כו' כגוונא דא צריך ב"נ לפייסא לאתתי' בשבת בתוספת מלין דפיוסא כו' בההוא זמנא איהי שבת שקולה ככל אוריתא. עד כאן לשונו בקצור.
64
ס״הקידוש היום
ישתדל האדם לקדש ביום קודש עלי יין דוקא כי מה מאוד הפליגו בזה בגמרא הקדושה ובזה"ק פ' אמור ז"ל דף צ"ה ע"א א"ר יצחק לר' יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין אמאי על היין א"ל בגין דיין כו' ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא דלא אשתכח קדושה אלא ביין כד"א כי טובים דודיך מיין כו' וע"ד קדושה דשבת ביין והא אוקמוה. עכ"ל בקיצור. ובתקונים תקון כ"ד דס"ט ע"ב וז"ל וצריך לברכא לון ולקדש לון בקידוש על היין בשבעין תיבין דקידוש ויכולו כחושבן דיין עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להשתדל אחר כוס יפה ביותר להדור מצוה. ויזהר במריקה ושטיפה לכום זה כדינו. וז"ל הזה"ק ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ה ע"א עשרה דברים דצריך בר נש לאנהגא בפתורא דשבת. חד לתקנא פתורא כו'. תליתאי כוס דברכה כו' ואוקמוה בכוס שצריך הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפ' מבפנים כו' עכ"ל בקיצור. והקריב זו קבלת הכוס מלא יין בב' ידיו תביאנה מעל השולחן ויתן את הכוס על כף. פס ידו הימנית ויתחיל הקידוש בעמידה בשמחה עצומה ויאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא כו' כמו שנדפס בסדורים לשם יחוד קב"ה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע לקדש על היין ויהי נועם כו' עד כוננהו:
ישתדל האדם לקדש ביום קודש עלי יין דוקא כי מה מאוד הפליגו בזה בגמרא הקדושה ובזה"ק פ' אמור ז"ל דף צ"ה ע"א א"ר יצחק לר' יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין אמאי על היין א"ל בגין דיין כו' ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא דלא אשתכח קדושה אלא ביין כד"א כי טובים דודיך מיין כו' וע"ד קדושה דשבת ביין והא אוקמוה. עכ"ל בקיצור. ובתקונים תקון כ"ד דס"ט ע"ב וז"ל וצריך לברכא לון ולקדש לון בקידוש על היין בשבעין תיבין דקידוש ויכולו כחושבן דיין עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להשתדל אחר כוס יפה ביותר להדור מצוה. ויזהר במריקה ושטיפה לכום זה כדינו. וז"ל הזה"ק ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ה ע"א עשרה דברים דצריך בר נש לאנהגא בפתורא דשבת. חד לתקנא פתורא כו'. תליתאי כוס דברכה כו' ואוקמוה בכוס שצריך הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפ' מבפנים כו' עכ"ל בקיצור. והקריב זו קבלת הכוס מלא יין בב' ידיו תביאנה מעל השולחן ויתן את הכוס על כף. פס ידו הימנית ויתחיל הקידוש בעמידה בשמחה עצומה ויאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא כו' כמו שנדפס בסדורים לשם יחוד קב"ה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע לקדש על היין ויהי נועם כו' עד כוננהו:
65
ס״ויום הששי
ויכלו השמים כוונתו כבר בא למעלה בסדר התפלה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב קדושה דמעלי שבתא דא איהו קדושא דשבת בראשית. דהא אתקדש מתרתין ותלתין שבילן ותלת דרגין דתפוחין קדישין. ובעינן לאדכרא על האי קדושא כלל דעובדא דבראשית ונייחא כו'. דהיינו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' כו' בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' דמהימנותא. וכל מאן דיסהיד דא וישוי לבי' ורעותי' לדא מכפר על כל חובוי בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו כו' האי קדושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנות' ואנון חמש ותלתין תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו כלא סלקין לשבעין תיבין לאתעטרא בהאי שבת דמעלי שבתא זכאה חולקי' דבר נש דיכוין רעותי' למילין אלין ליקרא דמארי' אתקדש בהאי לילא בעמא קדישא לתתא כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה. ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי. כו' עכ"ל. אחיי ורעי הלא תדעו ותבינו מועדות ועיקר התקון בעולמות העליונים באמירת פ' ויכולו גם בקידוש הוא דווקא שיכוין באמירתה להעיד עדות על אחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד בעובדא דבראשית ושצריך להעיד עדות זו בשמחה ובכוונה עצומה כמבואר בלשונו הקדוש במאמר הזה"ק הנ"ל בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' וכל מאן כו' ודייק ונפיש בלשונו הקדוש במאמר הזהר הנ"ל באומרו וישווי לבי' ורעותי' לדא כו' ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה להאי וע"כ צריך מאוד להזהר לשעבד לבו אל הכוונה הנ"ל ודי בהערה זו. בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו תן דעתך ולבך כי את זה לעומת זה נוסח ברכה זו ל"ה תיבות כפרשת ויכולו כנ"ל בזה"ק לכן יזהר עד מאוד לברך ברכה זו בכוונה עצומה מאוד בשמחה גדולה כמבואר בזה"ק דיכוין רעותי' למלין אלין ליקרא דמאריה גם ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי כו' וע"כ צריך לזהר בכוונתה. (אשר קדשנו במצותיו) ורצה בנו יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה להשם יתעלה בפרטות על עצמו ג"כ שרצה בו לברוא אותו בחלקו וגורלו הקדוש (ושבת קדשו באהבה) וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית זאת המנוחה ההודאה עלי' בכוונת לבו מהותה כבר בא למעלה בתפלת ערבית דשבת בברכת בא"י מקדש השבת וזה בנין אב לכולם וזכרון אחד עולה לכוין בכל מקום אשר נבוא שמה להזכיר קדושת מתנה של שבת שנתן לנו מאת המלך ה' צבאות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עיי"ש הטיב. (זכר ליציאת מצרים) יתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה על שהוציאנו ממצרים מבית עבדים לחלקו הקדוש. וגודל חיוב הזכרת יציאת מצרים בקידוש מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף רי"ז ע"א. וז"ל אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדישין דקב"ה בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא כו' ובקדושה דרזא דא אוקמינא רזין עלאין לאנון מארי מדין דמסתכלין בקדושה דמאריהון זכאיה חולקהון עכ"ל. ובפ' בא דל"ח ע"א. ז"ל תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דוכרנא להאי (פ' על יציאת מצרים) ועל האי אתקימו כלהו דאלמלא האי לא הוי נטורא דזמנין וחגין ושבתי' ובג"כ לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין עכ"ל. הביטו נא וראו איך ראוי לכוין בהזן זו דיציאת מצרים בקידוש כוונת ההודאה המבואר למעלה בפ' ציצית דק"ש ע"ש ודי הערה בזה. ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הקידוש היטיב כמבואר למעלה בשער הב' וכבר נדפס ג"כ בסדורים תוכחה ומוסר על דקדוק התיבות של הקידוש. וראוי לאדם להזהיר לבני ביתו לשמוע הקידוש יפה כי גם הנשים חייבות בקידוש היום דאורייתא. ותיכף אחר שתיית הכוס נט"י לסעודה בלי הפסק:
ויכלו השמים כוונתו כבר בא למעלה בסדר התפלה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב קדושה דמעלי שבתא דא איהו קדושא דשבת בראשית. דהא אתקדש מתרתין ותלתין שבילן ותלת דרגין דתפוחין קדישין. ובעינן לאדכרא על האי קדושא כלל דעובדא דבראשית ונייחא כו'. דהיינו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' כו' בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' דמהימנותא. וכל מאן דיסהיד דא וישוי לבי' ורעותי' לדא מכפר על כל חובוי בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו כו' האי קדושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנות' ואנון חמש ותלתין תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו כלא סלקין לשבעין תיבין לאתעטרא בהאי שבת דמעלי שבתא זכאה חולקי' דבר נש דיכוין רעותי' למילין אלין ליקרא דמארי' אתקדש בהאי לילא בעמא קדישא לתתא כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה. ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי. כו' עכ"ל. אחיי ורעי הלא תדעו ותבינו מועדות ועיקר התקון בעולמות העליונים באמירת פ' ויכולו גם בקידוש הוא דווקא שיכוין באמירתה להעיד עדות על אחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד בעובדא דבראשית ושצריך להעיד עדות זו בשמחה ובכוונה עצומה כמבואר בלשונו הקדוש במאמר הזה"ק הנ"ל בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' וכל מאן כו' ודייק ונפיש בלשונו הקדוש במאמר הזהר הנ"ל באומרו וישווי לבי' ורעותי' לדא כו' ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה להאי וע"כ צריך מאוד להזהר לשעבד לבו אל הכוונה הנ"ל ודי בהערה זו. בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו תן דעתך ולבך כי את זה לעומת זה נוסח ברכה זו ל"ה תיבות כפרשת ויכולו כנ"ל בזה"ק לכן יזהר עד מאוד לברך ברכה זו בכוונה עצומה מאוד בשמחה גדולה כמבואר בזה"ק דיכוין רעותי' למלין אלין ליקרא דמאריה גם ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי כו' וע"כ צריך לזהר בכוונתה. (אשר קדשנו במצותיו) ורצה בנו יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה להשם יתעלה בפרטות על עצמו ג"כ שרצה בו לברוא אותו בחלקו וגורלו הקדוש (ושבת קדשו באהבה) וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית זאת המנוחה ההודאה עלי' בכוונת לבו מהותה כבר בא למעלה בתפלת ערבית דשבת בברכת בא"י מקדש השבת וזה בנין אב לכולם וזכרון אחד עולה לכוין בכל מקום אשר נבוא שמה להזכיר קדושת מתנה של שבת שנתן לנו מאת המלך ה' צבאות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עיי"ש הטיב. (זכר ליציאת מצרים) יתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה על שהוציאנו ממצרים מבית עבדים לחלקו הקדוש. וגודל חיוב הזכרת יציאת מצרים בקידוש מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף רי"ז ע"א. וז"ל אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדישין דקב"ה בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא כו' ובקדושה דרזא דא אוקמינא רזין עלאין לאנון מארי מדין דמסתכלין בקדושה דמאריהון זכאיה חולקהון עכ"ל. ובפ' בא דל"ח ע"א. ז"ל תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דוכרנא להאי (פ' על יציאת מצרים) ועל האי אתקימו כלהו דאלמלא האי לא הוי נטורא דזמנין וחגין ושבתי' ובג"כ לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין עכ"ל. הביטו נא וראו איך ראוי לכוין בהזן זו דיציאת מצרים בקידוש כוונת ההודאה המבואר למעלה בפ' ציצית דק"ש ע"ש ודי הערה בזה. ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הקידוש היטיב כמבואר למעלה בשער הב' וכבר נדפס ג"כ בסדורים תוכחה ומוסר על דקדוק התיבות של הקידוש. וראוי לאדם להזהיר לבני ביתו לשמוע הקידוש יפה כי גם הנשים חייבות בקידוש היום דאורייתא. ותיכף אחר שתיית הכוס נט"י לסעודה בלי הפסק:
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״זעונג שבת
87
פ״חוקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו במאכל ובמשתה ובבגדים נאים ובתקון ביתו וכלי תשמישו וגודל מעלת המענג את השבת ועוצם שכרו והפיכו העונש ר"ל מבואר בזוה"ק ובתקונים בהרבה מקומות. וז"ל הז"הק בפ' פקודי ד' רנ"ב ע"ב תחו' האי חיותא ארבעה שרפין מלהטא כו' והאי חיותא אזלא וסלקא על ארבעה אלין שרפין דקאמרן. ואעל גו אמציעתא דהיכל' דא והוא אתר אקרי עונג בגין דבהאי אתר כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא ואלף אלפין ורבוא רבוון קיימי ממנן על אנון פתורי והאי חיותא עילאה על ארבע אלין שרפים בההוא אתר וחמא כל אינון פתורין וכל אינון דקיימי עלייהו ואשגח בכל פתורא ופתורא והיך מענגי ליה לכל פתורא ופתורא וקיימא ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבבן כלהו פתחי ואמרי אמן. ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמתסדר ואתענגא כדקא יאות אז תתענג על ה' וגו' כי פי ה' דבר וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה וגו' רוחא עלאה דאקרי אל כד ההוא פתורא אתענג בכלהו סעודתי. בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד ה' יאספך. כל אינון שבעין נהורין אחרנין פתחי בכל סטרא ואמרי כי כן יבורך גבר ירא ה'. וכד פתורא דב"נ לא קיימא בההוא אתר בסדורא דענוגא כדקא יאות כדין האי חיותא ואנון ארבע דתחותא וכל אנון אלף אלפין ורבוא רבבו כלהו דחיין ליה לבר לההוא סטרא אחרא וכמה גרדיני נמוסין כלהו נטלי ליה ועיילי ליה לההוא אתר דאיהי בהפוכא מן דא ואקרי נגע. וכד עייל לה תמן פתחי ואמרי ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו ינקש נושה לכל אשר לו וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו' רחמנא לשזבן. בגין דענוגא דקב"ה ומהימנותא האי איהו אלין פתורי דענוגי דשבתא וזמנין וחגין כלהון חדותא דקב"ה ובג"ד כל אינון דמענגי ענוגא דשבתא וזמני ומועדי אלין ארבע דקיימי תחות האי חיותא קיימא לקבל האי נהר דנור ולא שבקי לאתוקדא ביה לכל אנון דמתענגי ענוגייהו עכ"ל. ובדף רנ"ה ע"א ו"ל ושבחתי אני את השמחה כו' דאחדותא דמלכא קדישא די בזמנא דאיהו שלטא בשבתא וביומין טבין כו' והוא ילונו בעמלו. מאן קב"ה הוא ילונו ויהך עמי' לאעלא ליה לעלמא דאתי. ד"א והוא ילונו מאן הוא ההוא ב"נ דאכיל ושתי וחדי כל מאן דאפיק למיכל ולמשתי הוא ילונו לקב"ה בהלואה ואיהו יהיב ליה כפל כפלים ומכל מה דאפיק בהאי. בתרין אילו אוזיף ביה לקב"ה כד חייס ליה למסכנא וכד אפיק בשבתא וזמני דיהא כלא אוזיף לקב"ה כד"א מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו עכ"ל. וכן הוא ג"כ בתיקונים תקון י"ט דף ל"ח ע"ב. וז"ל ובאלין דלא מלוין לה ולא אוסיפין לשבתות ולימים טובים איהי סתימא להון. ובגיו דא כל המוסיף מוסיפין ליה. ודא תוספת נשמתא יתירה. ואיהו תוספת רוחא דקדושה וכל הגורע גורעין ליה ההיא נשמא יתירה ואשתאר עני. ואם הוא חכם אסתלק מניה חכמתי' ואם הוא עשיר בממונא אסתלק מני' ואשתאר עני יבש כמה דאיהו מנע מלעילא כו' ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבישא. הכי אתמנע ברכאן מיניה ואיהי מדה כנגד מדה. וכל מאן דאוסיף כו' עכ"ל. ובתיקונים תיקון כ"ח דף נ"ח ע"ב. ז"ל מאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד אתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתי' וממוניה עכ"ל בקיצור. ובתקון ו' דף כ"ד ע"א ז"ל מאן דמקבלין אושפיזין דאינון נשמתי' יתירין דאנון מרכיבין עלייהו בע"ש. באנפי נהירין בחדוה בענוגא בהאי עלמא. כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופי' מהאי עלמא הכי מקבלי לון בעלמא דאתי ואתמר בהון גם צפור מצאה בית כו' זכאה איהו מאן דמקבל אורחן ברעו שלים כאלו מקבל שכינתא ובמדה דמדד בה ב"נ מודדין ליה עכ"ל. אחיי ורעיי הבט ימין וראה והן לו מכיר. האיך ישתדל האדם לענג את השבת קודש לה' הישועה על עמו ברכה ישלח מקדש ושלם אותו בזה ובבא כפלי כפלים לתושוע' ואם איש עני ואביון הוא ואליו הוא נושא משאת מאומה יבטח בשם ה' וישען באלהיו והוא יפרע הקפותיו. ויזהר האדם מאוד בלמוד ועניים ואביונים על השולחן וכבר מלתו אמורה למעלה בשער השביעי פרק ו' גודל חיוביה אף בסעודת החול. ויזהר האדם לכבד את ה' מהונו ומגרונו לזמר זמירות ושבחים על השולחן וז"ל בפ' עקב דף רע"ב ע"ב ובשבת בכל מלוי צריך לאתוספא מחול על הקודש כו' וצריכין לאתערה שירה וחדוה לפתורא כו' עכ"ל בקיצור. יודע כמובא למעלה כמה פעמים שלא יפנה מחשבתו מעבודת הבורא ית"ש אפילו רגע אחד ומה לזכור ולשמור את יום השבת קודש בשמירה מעולה ונטירותא יתירא לפנות מחשבה בטילה מלבו וממחשבתו רק ביראת ה' כל היום. וז"ל התקונים תיקון ו' דף כ"ג ע"א ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלבי'. וכלים נאים באיברים דיליה. ואשה נאה דאיהי נשמתי' דבגיני' שרי' שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עכ"ל. ובברכת המזון יאמר רצה והחליצנו בכוונה עצומה. וגודל תקון אמירתה בעולמות העליונים הקדושים בברכה זו בשבת הובא בזה"ק פרשת תרומה ד' קס"ט ע"א. וישתדל תמיד אחר הזמון ואף אם בירך בלא זמון יברך על הכום אחר ברכת המזון כי מצוה להרבות בברכות בשבת כדי להשלים מאה ברכות. גודל מעלת האדם שזווגו רק משבת לשבת מבואר בזה"ק בהרבה מקומות וז"ל בפרשת קדושים דף פ"ב ע"א ת"ח בשעתא דב"נ מקדש לתתא כגון חברים דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעוא אשתכח וברכתא אזדמנת. כדין כו' וע"ד ואת שבתותי תשמרו. ד"א ואת שבתותי תשמרו לאזהרא לאנון דמחכאן לזווגייהו משבת לשבת והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי מאן סריסים אלון חבירים דמסרסן גרמייהו כל שאר יומן בגין למלעי באורייתא ואינון מחכאין משבת לשבת הה"ד אשר ישמרו את שבתותי כד"א ואביו שמר את הדבר ובג"כ ואת שבתותי תשמרו כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. ועיין אזהרות הזווג במשנת חסידים במסכת השכיבה פרק י"א אך מ"ש שם ואם אשתו מעוברת או מניקה הרשות נתונה אף לת"ח לשמש מטתו בחול צועקים עליו כמה ספרים ככרוכיא וכתבו אף שמצא זאת בכתבי האריז"ל בודאי איזה תלמיד טועה כתב זה ואינו מהאריז"ל ובוודאי מי שיעיין בזה"ק יראה גודל האיסור לת"ח לשמש בחול שהוא ממש כבועל את הערוה ר"ל ופוגם פגמים גדולים בעולמות העליונים ובוודאי ראוי לת"ח להחמיר בזה ולא יסמוך בזה על משנת חסידים. יזהר האדם מאוד שלא ישמש מטתו לאור הנר כמבואר בש"ע סי' ר"מ ובזה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב וע"ש. וראוי לאדם לדבר עם אשתו קודם הזווג כמבואר בזה"ק בר"מ פ' תצא דף רע"ו ע"א וז"ל אית ליה לב"נ קודם דיתיחד עם אתתי' למללא עמה דשמא שידה אתחלפא באתתי' עכ"ל. וגודל החיוב על האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש וגודל מעלתו ולהיפך ר"ל גודל גריעותו הלא הוא מבואר בזה"ק ובתקונים במקומות רבים ותקעתיו יתד במקום נאמן פרק מיוחד בפ"ע בענין זה בשער הכולל ע"ש פרק חמישי. אך להוציא חלק כאן א"א ועל מקומות יבוא בשלם לה עיר לבב אנוש כערכי בכמה מאמרים בקיצור נמרץ. וז"ל פ' תזריע דף מ"ט ע"ב. אנון חברייא דמשתדלי באורייתא. זווגא דלהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח והאי משבת לשבת לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקב"ה ובכנסת ישראל דהא עידן רעותא דמתברכין כלא עלאי ותתאי. אי בני נשא אתרחקו מני' ועבדין כבעירי. אן הוא קדושה דלהון לאשתכחא קדישא. אן אנון נפשאן קדישין דמשכן מעילא ושלמא מלכא צווח ואמר גם בלא דעת נפש לא טוב גם בלא דעת מאן הוא דעת דא קב"ה נפש לא טוב. דא הוא נפש דאנון משכן בעובדייהו לא טוב דהא מסטרא אחרא אתמשכן עלייהו נפשתא דלאו איהו טוב בגין דלא מכוונא לבייהו לקב"ה. מאן דאתלהט ביצה"ר בלא רעותא וכוונא דלבא לקב"ה מסטרא דיצה"ר אתמשך עליה נפשא דלאו איהי טוב הה"ד גם בלא דעת כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל פ' קדושים דף פ' ע"א כתיב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין זכאין אנון צדיקיא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושא דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובג"כ משלפי רוחא דקדושא מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין. ווי לון לרשיעיא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא כמה דכתיב ונטעתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה כו' ובג"כ קדושים תהיו כי קדוש אני כו' עכ"ל בקיצור:
88
פ״טוז"ל בז"ח דף י"ב ע"ב כתיב והתקדשתם והייתם קדושים מלמד שצריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש מאי קדושא שייך הכא א"ר יהודה בר יעקב שלא יעשו פריצותא וחציפותא ולא לשם זנות כבהמות שהבהמות אינן עושות אלא לכך דהא תנן כל הבועל לשם זנות או לשום מה דאמרן ולא ישמור עצמו מאותן הדברים הצריכין דתנינן במתניתא ההוא עוברא דאתילד להוי פריץ חציף זונה רשע ואינו בכלל זרע אמת וכל הבועל לשם מצוה ומקדש עצמו ומכוין לבו לש"ש ה"ל בנין דמעלי צדיקי וחסידי יראי שמים קדישין הה"ד והתקדשתם והייתם קדושים. וז"ל בתקונים תיקון י' דכ"ה ע"ב צריכין ישראל ליחדא בבת זוגיהו בחשאי בענוה באימה וברתת ובזיע בכסופא כמה דאוקמוה קדמאן כמו שכפאו שד. עכ"ל וז"ל תיקון נ"ג דף פ"ז ע"ב ת"ח כל מאן דנטיר ברית ההוא בר דיהיב ליה קב"ה עלי' אתמר ויצמח ה' אלקים כל עץ נחמד למראה ברזין דאורייתא וטוב למאכל בפקודין דאורייתא. אבל ברא אחרא דלא אתעביד בדחילו ורחימו דקב"ה מה כתיב בי' ועץ הדעת טוב ורע. ודא ערבוביא דטוב ורע מעורב ממצה ושאור דהא בר גרם אבודא דתרין עלמין הה"ד כי ביום אכלכם ממנו מות תמות בעלמ' דין תמות בעלמא דאתי. בראשי' כו'. עכ"ל. ואם נכספה וגם כלתה נפשך לשארי מאמרים הקדושים מענין זה תנה עיניך ולבך שם בשער הכולל פרק הנ"ל ע"ש. כתוב בספרים קודם התשמיש ואחר התשמיש יטלו הוא והיא ידיהם נטילה גמורה. אחיי ורעיי בוודאי ראוי לאדם שיתנהג הוא ואשתו בקדושה ובטהרה אף קודם הזווג דהיינו בנקיות הגוף ובטהרת הידים ממש כמו ההכנה אל תפלת העמידה של י"ח ודי בזה למשכיל:
89
צ׳ויאמר קודם התשמיש בידים נקיות לשם יחוד כו' הריני רוצה לקיים מצות עונה האמורה בתורה שצונו כו' כמו שכתוב ועונתה לא יגרע ולקיים ג"כ מ"ע של וישמח את אשתו. ואם הוא ליל טבילה בשעה שאינה מעוברת יאמר ג"כ ולקיים מ"ע של פרו ורבו וכוונתי להוליד בנים שיהיו עובדי השם יתעלה ויתרומם בתורה ובמצות. וכתוב בספרים לזכות לבנים צדיקים וחסידים לחשוב בעת הזווג מתחלה ועד סוף בצדיקים דהיינו לחשוב שמות אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד ושלמה בניהו בן יהודע כלב בן יפונה יהושע נחשון בן עמינדב וכיוצא ויחשוב בהן מתחלת הזווג ועד סופו בכדי שלא ירגיש כלל הנאת תשמיש וגם יחשוב בזה"ל אני מכוין למשוך נשמה קדושה וטהורה מעולמות עליונים הקדושים לטפה זו ויזהר האדם בזה מאוד מאוד בעת הזווג שלא לפרוש רק באבר מת לגמרי כי אף שהאב' מת אחר גמר התשמיש מטפטף ממנו זרע ואין האדם מרגיש כלל בזה ויוציא אותם לבטלה ר"ל. ובקיץ ראוי לשמש קודם השינה אחר חצות לילה אך בלילות הארוכי' בחורף ישמש אחר השינה. והזמנה מלתא היא להכין אצל מטתו כלי עם מים צלולים בכדי שתיכף אחר התשמיש ישפוך מים צלולים סביב למטתו כמבואר בזה"ק וכ"כ האריז"ל. ואשה תזהר מלהניק את בנה כשיעור ב' מילין אחר התשמיש ולכל הפחות שיעור מיל כמבואר בזה"ק פ' ויקרא דף י"ט ע"א וז"ל ת"ח מנוקבא דתהומא רבא עלאה אשתכח חד נוקבא רוחא דכל רוחין והא אוקימנא לילת שמה כו' וזמינא לאבאשא בני עלמא אסוותא להאי בההיא שעתא דאזדווג ב"נ באתתי' יכוין לבי' לקדושה דמארי' כו' לבתר דסיים עובדא לשדי מיין צלותין סוחרני' לערסי' כו' מאן דינקא לרבי' לא תיזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים ולבתר לא תניק לי' עד שעתא חדא כתרין מילין או חד מיל אי לא יכלא בגין צערא דרבי' בזמנא דאיהו בכי. ובדא לא מסתפי מינה לעלמין זכאין אנון צדיקיא דקב"ה אוליף לון רזין עמיקין כו' עכ"ל. ויזהר לשמש בשני עדים כמבואר בש"ע ואם ימצא ר"ל טפת דם על עד שלו או שלה צריכין לקבל על עצמן תשובה בתעניתים וסגופי' על עון בועל נדה שהיא בכרת ר"ל. גם יזהר מאוד בוסת אשתו דהיינו שיהיה לו לזכרון יום הוסת כדי לידע עת העונה לפרוש ממנה כמבואר בש"ע וחיוב גדול על האדם ללמוד בתמידות הלכות נדה בש"ע בכדי שיהיה בקי בכל הלכותיה וביחוד בוסתות. גם חיוב גדול על האדם ללמוד לפרקים ב' סי' בש"ע א"ח סי' רל"א וסי' ר"מ ויהיו תמיד לנגד עיניו לזכרון כל המבואר שם. גם ראוי ללמוד בתמידות בסר"ח שער הקדושה פרק ששה עשר מענין קדושת הזווג. גם יעיין בס' מנורת המאור בחלק ששי מענין קדושת הזווג וכוונת הזווג ואיכות הזווג. גם יזהר מאוד במ"ש בספרים שאחר התשמיש ירחוץ היטיב פניו שלמטה דהיינו האבר וסביביו וגם הירכים הסמוכים לאבר ירחוץ היטיב במים ובחורף יכין מים בביתו שלא יהיו קרים כי בפושרים יכול לרחוץ המקומות הנ"ל היטיב. ויזהר אדם ללבוש קודם התשמיש חלוק אחר ובחלוק זה יקנח הרחיצה היטיב אחר התשמיש ואחר הרחיצה וקניחה ילבש חלוקו הנקי שפשט מעליו קודם התשמיש. ואם לא החליף את חלוקו בעת הזווג יזהר מאוד לבדקה מטפת זרע שאם מצא בה זרע או טפת קרי ר"ל אסור להתפלל באותו חלוק כי דינו כצואה כמבואר בש"ע א"ח. ואח"כ יטול ידיו נטילה גמורה ג"פ בסרוגין ואז יוכל ללמוד קודם אור הבוקר קודם שילך למקוה להטהר מטומא' הזיווג. ובלילות הארוכים בימות החורף יזהר האדם מאוד בלמוד האשמורת אצל הנר הדולק מבעוד יום ויזהר מאוד מלצות לא"י להדליק הנר בשביל למודו כי היא מצוה הבאה בעבירה אם לא שדלק בשביל תנוקות הקטנים אז מותר גם לגדול ללמוד אצל נר זה ואם לאו ילמוד בעל פה כל מה שיוכל משניות או תהלים כי גם אמירת תהלים חשוב כלמוד נגעים ואהלות כמבואר בגמר'. אך אם יאמר אותם בכוונה דרך שבח והודאה ובמתון כי טוב מעט בכוונה כו' ואם אינו רגיל ובקי בע"פ בכל מזמורי תהלים יפסוק באלו המזמורים המורגלים בפיו דהיינו מזמורי' תיקון לאה ומזמורי קבלת שבת ושבת ברכות ושארי מזמורים השגורים בפיו. ומשהאיר היום ילך לטבול. וטבילת שחרית בשבת חיוב על האדם הברי אף שלא נטמא בקרי כמו טבילת עש"ק. וז"ל האריז"ל בשחרית דשבת שקדושתו חמורה מקדושת הלילה אף אם לא נטמא בזווג ואו בקרי ח"ו ילך לטבול. ויזהר האדם שלא ילך יחידי בליל שבת כמבואר בז"הק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א עיי"ש:
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״ז
97
צ״ח
98
צ״ט
99
ק׳
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״ד
104
ק״ה
105
ק״ו
106
ק״ז
107
ק״ח
108
ק״ט
109
ק״י
110
קי״א
111
קי״ב
112
קי״ג
113
קי״ד
114
קי״התפלת שחרית
115
קי״והנה גודל מעלות שירות ותושבחות שאנחנו מזמרים לבוראנו ית"ש ויתעלה ביום שבת קדש בתפלת שחרית בפסוקי דזמרה ובנשמת מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א. וז"ל יומא דשבתא חדוה איהו לכלא וכלא אתנטר לעילא ותתא כו' כדין כד סליק נהורא עמא קדישא מקדמא לבי כנישתא בחדוה כו' ומתעטרין בעטרא קדישא דלעילא בלבושי יקר משבחן בשירן ותושבחן בההוא רוחא דקיימא לתתא וסלקין תושבחן לעילא ועלאין ותתאין כלהו בחדוה ומתעטרי כלהו כחדא פתחי עלאי ואמרי זכאין אתון עמא קדישא בארעא דמאריהון אתעטר עלייהו וכל חיילין קדישין מתעטרן בגיניהון. האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא בגין דשולטנא דצרורא דנשמתין איהו וקיימין עלאין ותתאין כלהו בזווגא חדא ורוחא יתירא עלאה קדישא. צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא לקבל תלת שבתא ואוקמוה וכלהו חד. כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסור לאשתדלא אפי' בצורך בי' כנישתא אלא במילי תשבחן וצלותא ואורייתא וכדקא חזי לון. ומאן דאשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא לית לי' חולקא בעמא דישראל. תרין מלאכין ממנין על דא ביומא דשבתא ואנון שווי ידיהון על רישי' ואמרו ווי לפלני' דלית לי' חולקא בקב"ה. ע"ד בעי לאשתדל' בצלותא ובשירין ובתושבחן דמאריהון ולאשתדלא באוריתא האי יומא איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין בג"כ משבחי בתושבחן תשבחתא דנשמתא והיינו נשמת כל חי תברך את שמך ה"א ורוח כל בשר כו'. ולית תושבחת' אלא בסטרא דנשמתא ורוחא. והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא איהו ולאו דגופא עכ"ל. ומבואר בזה"ק שמזמורים אלו של שבת ברכות תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לאומרם בתפלת שחרית. בפ' תרומה דף קל"ז ע"ב ז"ל ואתקינו אנשי כנ"הג סדורא דתושבחתו מאנון תושבחן דדוד מרזא דא השמים מספרים כו' ולבתר ההוא נהר דנפיק מעדן ודא איהו רזא רננו צדיקים בה' בגין כו' ולבתר סיהרא כו' ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו ולבתר אתחברותא כו' ודא איהו תפלה למשה איש האלהים כו' מזמור שירו לה' שיר חדש תושבחתא דא כו' מזמור שיר ליום השבת תושבחתא כו' מכאן ולהלאה תושבחן אחרנין דחדוה ותיאובתא שלימתא כו' אלין תושבחאן כלהו אתקינו בשבת לשבחא לי' בעלמא עכ"ל בקיצור. אהובי ורעי ידידי נפשי איך לא יתן האדם אל לבו לומר אותם המזמורים בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה עד מאוד כי הם בעצמם מעוררים החדוה ושלימות והרצון כמבואר במאמר הנ"ל בלשונו הקדוש מכאן ולהלאה תושבחן אחרנין דחדוה ותיאובתא שלימתא כו' אלין תושבחן כלהו אתקינו בשבת לשבתא לי' בעלמא ואיך לא יחם לבב איש בהתלהבות חדוה ושמחה שזכה להיות בחלק וגורל עם הישראלים ונכלל ג"כ בעלמא לשבח ולהודות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. והנה הגם הלום ראה ראינו שלא נסדרו המזמורים בסדורים על סדר הזה"ק וכתבי האריז"ל לא אשנה ביאור כוונותיהם הפשטיות ונקיטנא סדרו בעז"ה על הסדר שנדפס בסדורים והבוחר יבחור כאשר יטיב בעיניו ע"ד הנכון. למנצח מזמור לדוד השמים מספרים. גודל מעלת מזמור זה הובא בזה"ק בהקדמת בראשית דף ס' ע"א ובפ' תרומה דף קל"ו וקל"ז וראוי לאדם לעיין שם ובודאי יתן לבו אל גודל הכוונה באמירתה וביחוד בפסוקים תורת ה' תמימה כו' ישמח באמירתם שמחה עצומה מאוד על שזכינו לתורה הקדושה והתמימה כזו ולמצותיה ההם וליראתו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד וישמח מאוד שמחה עצומה באלהותו יתברך שמו ויתעלה. ובפסוקים שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים וגו' יתפלל במחשבתו להבורא ית"ש שישמור אותו משגגו' וכ"ש מעונות ופשעים ובפסוק יהיו לרצון בתיבת ה' צורי וגואלי ישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. לדוד בשנותו את טעמו. אברכה את ה' בכל עת יאמר בשמחה עצומה מאוד ויקבל במחשבתו שיברך וישבח להבורא ית"ש ויתעלה כל ימי חייו ובודאי מי שאינו מכוין כוונה זו הוא דובר שקרים לפני הבורא ית"ש יודע כמובא למעלה בדרך ארוכה בהקדמה. בה' תתהלל נפשי. ישמח שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על שיש לו פטרון כזה ויתנהג בשמחה העצומה זו בכל פסוקי המזמור:
116
קי״זתפלה למשה בפסוקי מי יודע עוז אפיך כו' למנות ימינו כן הודע כו' לפרש"י יתפלל במחשבתו תפלה עצומה להבורא ית"ש שיאריך שנותיו בכדי שיוכל לתקן בהם מה שעיוות. יושב בסתר עליון יאמר בכוונה עצומה ע"פ פרש"י. ואחר מזמור זה ראוי לומר מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה כיון שנזכר בזה"ק במאמר הנ"ל מפורש. הללויה הללו את שם ה' כו' בודאי מגודל השבח שמבואר במזמור זה להבורא ית"ש יתלהב לב האדם ממילא אל השמחה והחדוה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובפסוק כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים יחשוב בזה"ל אני מאמין בזה אמונה שלימה ואמתית וגם השגתי בקט שכלי כי גדול אתה ואין כמוך וישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומגודל תשוקתו יקבל על עצמו תיכף מסירת נפש להראות אמתית אמונתו באלהותו ית"ש ויתעלה:
117
קי״חהודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו
יכוין אדם במחשבתו בשמחה עצומה פי' המלות בזה"ל ממש הודו לה' כי טוב וראוי להודות לו ולמה כי לעולם חסדו ואל יחטוף תיבות פסוק זה בלא לב ולב. לעושה נפלאות גדולות לבדו. יכוין תחילה פרש"י ואח"כ ראוי לכוין פי' הזה"ק פ' בלק ד' ר' ע"ב. וז"ל פתח ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח כמה טיבו עביד קב"ה ולא ידע אלא איהו בלחודוי ב"נ קם בצפרא ושוי רגלוי על רישא דחויא דאתי' לקטלא ליה וב"נ שוי רגלי' על רישי' וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קב"ה בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא ולסטין מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתיהיב כופרא חתותי' והוא אשתזיב. ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה. ונסא דאתרחיש ליה. בר איהו בלחודו. הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עביד וידע ואחרא לא ידע עכ"ל. ופי' זה הובא ג"כ בגמרא הקדושה פרק המפלת ד' ל"א על פסוק עושה נפלאות גדולות לבדו וברוך שם כבודו לעולם ע"ש. ובכל זה ישמח האדם שמחה עצומה מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה. לעושה השמים בתבונה וכו'. עד סוף המזמור יחשוב בשמחה עצומה כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' על כל ענין בפ"ע הנזכרים בפסוקים אלו ולא יהיה אמירתו בהם כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו. למוליך עמו במדבר. יחשוב גבורות ה' בשמחה עצומה בגבורות ובנפלאות שעשה עמנו בלכתנו במדבר לנחותם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל ושאר גבורותיו מי ימלל שעשה לעם במדבר הגדול והנורא כידוע ומפורש בתורתינו הקדושה. נותן לחם לכל בשר. יחשוב בשמחה עצומה גבורות ה' בזה מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ לפרנס ולכלכל כל העולם כולו בכבודו מקרני ראמים עד ביצי כינים וברא לכל בריה טרפו ומזונו לפי חכמתו הנפלאה:
יכוין אדם במחשבתו בשמחה עצומה פי' המלות בזה"ל ממש הודו לה' כי טוב וראוי להודות לו ולמה כי לעולם חסדו ואל יחטוף תיבות פסוק זה בלא לב ולב. לעושה נפלאות גדולות לבדו. יכוין תחילה פרש"י ואח"כ ראוי לכוין פי' הזה"ק פ' בלק ד' ר' ע"ב. וז"ל פתח ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח כמה טיבו עביד קב"ה ולא ידע אלא איהו בלחודוי ב"נ קם בצפרא ושוי רגלוי על רישא דחויא דאתי' לקטלא ליה וב"נ שוי רגלי' על רישי' וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קב"ה בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא ולסטין מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתיהיב כופרא חתותי' והוא אשתזיב. ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה. ונסא דאתרחיש ליה. בר איהו בלחודו. הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עביד וידע ואחרא לא ידע עכ"ל. ופי' זה הובא ג"כ בגמרא הקדושה פרק המפלת ד' ל"א על פסוק עושה נפלאות גדולות לבדו וברוך שם כבודו לעולם ע"ש. ובכל זה ישמח האדם שמחה עצומה מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה. לעושה השמים בתבונה וכו'. עד סוף המזמור יחשוב בשמחה עצומה כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' על כל ענין בפ"ע הנזכרים בפסוקים אלו ולא יהיה אמירתו בהם כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו. למוליך עמו במדבר. יחשוב גבורות ה' בשמחה עצומה בגבורות ובנפלאות שעשה עמנו בלכתנו במדבר לנחותם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל ושאר גבורותיו מי ימלל שעשה לעם במדבר הגדול והנורא כידוע ומפורש בתורתינו הקדושה. נותן לחם לכל בשר. יחשוב בשמחה עצומה גבורות ה' בזה מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ לפרנס ולכלכל כל העולם כולו בכבודו מקרני ראמים עד ביצי כינים וברא לכל בריה טרפו ומזונו לפי חכמתו הנפלאה:
118
קי״טרננו צדיקים בה' וגו' חסד ה' מלאה הארץ.
יתפלל במחשבתו שיתנהג הבורא ית"ש ברחמיו וחסדיו עם בניו הישראלי ויתפלל במחשבתו כל מגמותיו ג"כ. כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות. הובא בזה"ק בכמה מקומות מענין גבורות ונפלאות הנעשים בתהומות בגזירת אומר ועושה לכן בפסוק זה יחשוב כמה פעמים בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה'. יראו מה' כל הארץ כו'. יכניס בלבו יראה עצומה לפני הבורא ית"ש שלא יהיה דובר שקרים ח"ו. אשרי הגוי אשר ה' אלהיו וגו'. יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה עד מאד על שבחר אותנו לנחלה להיות נקרא על שמינו אלהי ישראל שזכינו להיות בחלקו וגורלו הקדוש ומגודל התשוקה שיבער בלבו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה ודי בזה. משמים הביט ה' כו' ממכון שבתו השגיח כו' יחשוב במחשבתו בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה ואמיתות שהוא ית"ש ויתעלה צופה ויודע סתרינו והשגחתו הפרטי ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה בשמחה עצומה מאד על גודל גבורותיו ונפלאותיו שמביט ומשגיח ומבין לבות של כל בני אדם גם יחד ברגע אחד גם דרש הגמרא וכולם נסקרים בסקירא אחת. נפשנו חכתה לה' כו' גם בפסוק כי בו ישמח לבנו ישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה ומגודל התשוק' ראוי ישמח לקבל על עצמו מסירת נפש. מזמור שיר ליום השבת מלתו כבר אמורה בקבלת שבת ע"ש:
יתפלל במחשבתו שיתנהג הבורא ית"ש ברחמיו וחסדיו עם בניו הישראלי ויתפלל במחשבתו כל מגמותיו ג"כ. כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות. הובא בזה"ק בכמה מקומות מענין גבורות ונפלאות הנעשים בתהומות בגזירת אומר ועושה לכן בפסוק זה יחשוב כמה פעמים בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה'. יראו מה' כל הארץ כו'. יכניס בלבו יראה עצומה לפני הבורא ית"ש שלא יהיה דובר שקרים ח"ו. אשרי הגוי אשר ה' אלהיו וגו'. יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה עד מאד על שבחר אותנו לנחלה להיות נקרא על שמינו אלהי ישראל שזכינו להיות בחלקו וגורלו הקדוש ומגודל התשוקה שיבער בלבו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה ודי בזה. משמים הביט ה' כו' ממכון שבתו השגיח כו' יחשוב במחשבתו בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה ואמיתות שהוא ית"ש ויתעלה צופה ויודע סתרינו והשגחתו הפרטי ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה בשמחה עצומה מאד על גודל גבורותיו ונפלאותיו שמביט ומשגיח ומבין לבות של כל בני אדם גם יחד ברגע אחד גם דרש הגמרא וכולם נסקרים בסקירא אחת. נפשנו חכתה לה' כו' גם בפסוק כי בו ישמח לבנו ישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה ומגודל התשוק' ראוי ישמח לקבל על עצמו מסירת נפש. מזמור שיר ליום השבת מלתו כבר אמורה בקבלת שבת ע"ש:
119
ק״כ
120
קכ״א
121
קכ״ב
122
קכ״ג
123
קכ״ד
124
קכ״ה
125
קכ״ו
126
קכ״ז
127
קכ״ח
128
קכ״ט
129
ק״ל
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״א
141
קמ״ב
142
קמ״ג
143
קמ״ד
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״טכוונת נשמת
149
ק״נמרום מראשון הוא לכם לכוין בהתחלת נשמת עליו תוספות הנפש של יום השבת וגמר קבולה של תוספות נפש זו יכוין בברכות דיוצר האריז"ל. הנה גודל שבח זה יתבונן אדם על מקומו בזה"ק שהוא מונה במספר של התיבות של השבח זה לכולם בשמות יקרא כנגד מספר השמות הקדושים והנוראים של עולמות העליונים הקדושים. והנה עיניכם הרואות איך כוונו אנשי כה"ג בשבח הגדול הזה אל רום המעלות בעולמות העליונים הקדושים ותקנו לנו עם קדוש לשבח שבח הגדול הזה ובוודאי ראוי להלהיב לב האדם כאש אוכלת לדבר התיבות בכח גדול ועצום ולהכניס שמחה עצומה מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה כ"כ עד הגיעו קרוב להתפשטות הגשמיות. וכבר נתבאר בפ' שלפני זה במאמר הזה"ק פ' ויקהל שהעתקנו שם גודל מעלת השבח הזה של נשמת ועיין שם. ובפ' תרומה דף קל"ח ע"א ג"כ. וז"ל נשמת כל חי הא חבריא אתערו ביה מלין דקשוט אבל אית לון לאדכרא כו' ומפרש להלן סודות גדולים ונוראים ומספר התיבות ואין צורך להעתיקו והואיל ואינו שוה בכל ולאו כל מוחא סביל דא ובסוף המאמר מסיים וז"ל וכל שבחא דא וכל מלין אלין כלהו שייפין ידיען בחושבנא לתשלומא דשבת ולאשתלמא מנייהו כדקא חזי זכאה עמא דידעי לסדרא שבחא דמאריהון כדקא יאות עכ"ל. אחיי ורעיי זרע קודש אהובי נפשי בוודאי השמחה שראוי להיות לאדם בעת שאומר השבח הגדול הזה יותר מכל השמחות ותענוגים שבעולם וביחוד בתיבות ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע כו' אין לנו מלך עולם אלא אתה ישמח שמחה עצומה על שיש לו מלך גדול כזה ושזכה להיות תחת מלכותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומגודל תשוקת אהבת מלכותו ית"ש ויתעלה עליו ועל זרעו יקבל על עצמו בשמחה עצומה מסירת נפש להראות גודל תשוקתו למי שלפניו נגלו כל תעלומות והמון נסתרות ודי בזה וילך בשמחה עצומה זו בכל השבח הגדול הזה עד סופו. (המנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים) יתפלל ביחוד במחשבתו שירחם על עבדיו ויחשוב ג"כ מגמותיו בעבודתו ית"ש. (והסומך נופלים והזוקף כפופים) שפירושו שקאי גם על השכינה הקדושה. ומה טוב אם יקבל על עצמו מסירת נפש מגודל התשוקה בשביל השכינה הקדושה לקרב בזה סמיכתה וזקיפתה. (על כן אברים שפלגת בנו) ז"ל אבודרה"ם מלשון כי בימיו נפלגה הארץ כלומר שחלקת בנו אבר אבר לכל צד. עכ"ל. ויחשוב אדם בזה גבורות ה' על החכמה הנפלאה של חתוך האברים החיצונים והפנימים. (ורוח ונשמה שנפחת באפינו). ישים בזה מחשבתו איך מניצוץ חיות קטן היא הנשמה שנפח באדם יוצא שכל גדול ועצום גם הדבור וכל החושים הכל הוא מניצוץ חיות קטן זה שניתן בו גם חבורם מחבר הנשמה עם הגוף חבור עצום לאין ערך ותכלית בגזירת מאמרו ית"ש ויתעלה גבורות ה' גבורות ה' בכל זה. (ולשון אשר שמת בפינו) יחשוב ג"כ בזה גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה מאוד ע"פ ההצעה שהארכנו בזה בשער הראשון ועיין שם היטב. (וכל הלבבות יראוך) בזה יכניס בלבו יראה עצומה לפני הבורא ית"ש ויתעלה שלא יהיה דובר שקרים ח"ו. (וכל קרב וכליות). פי' קרב מחשבות לפי פי' הרד"ק בתהלים בפסוק וכל קרבי את שם קדשו:
150
קנ״אבפי ישרים תתהלל כו'
ארבע פוסקות אלו יאמר אדם בשמחה עצומה מאוד על הנחת רוח והתענוג והשעשוע שבא לו ית"ש ויתעלה משבחים והודאות בריותיו וביחוד בפיסקא ובקרב קדושים תתקדש יקבל על עצמו מסירת נפש ויכוין שע"י מסירת נפש זו יתקדש שמו ית' ויתעלה בכל העולמות יותר ויותר ובאבודרה"ם הנוסחא כנוסח של ר"ה וי"כ במחזורים בפי ישרים תתרומם. ובדברי צדיקים תתברך. ובלשון חסידים תתקדש. ובקרב קדושים תתהלל. וז"ל תמצא בר"ת יצחק רבקה. ישרים צדיקים חסידים קדושים יצחק. תתרומם תתברך תתקדש תתהלל רבקה עכ"ל. ואחר ח"ק יכין עצמו לענות ברוך ה' המבורך ל"ו בשמחה עצומה מאוד בכאן יקבל עליו תוספות נפש של יום השבת כי אם התחיל לקבלה בתחלת נשמת כאן בברכו הוא על המוגמר גמר קבלתה כנ"ל:
ארבע פוסקות אלו יאמר אדם בשמחה עצומה מאוד על הנחת רוח והתענוג והשעשוע שבא לו ית"ש ויתעלה משבחים והודאות בריותיו וביחוד בפיסקא ובקרב קדושים תתקדש יקבל על עצמו מסירת נפש ויכוין שע"י מסירת נפש זו יתקדש שמו ית' ויתעלה בכל העולמות יותר ויותר ובאבודרה"ם הנוסחא כנוסח של ר"ה וי"כ במחזורים בפי ישרים תתרומם. ובדברי צדיקים תתברך. ובלשון חסידים תתקדש. ובקרב קדושים תתהלל. וז"ל תמצא בר"ת יצחק רבקה. ישרים צדיקים חסידים קדושים יצחק. תתרומם תתברך תתקדש תתהלל רבקה עכ"ל. ואחר ח"ק יכין עצמו לענות ברוך ה' המבורך ל"ו בשמחה עצומה מאוד בכאן יקבל עליו תוספות נפש של יום השבת כי אם התחיל לקבלה בתחלת נשמת כאן בברכו הוא על המוגמר גמר קבלתה כנ"ל:
151
קנ״בהכל יודוך
שש תיבות הכל שבברכה זו והיינו ובורא את הכל. הכל יודוך. והכל ישבחוך. והכל יאמרו. הכל ירוממוך סלה יוצר הכל. כלם עומדים ברום עולמות העליונים הקדושים ובודאי אם אומר האדם השבח הגדול הזה בכוונה ושמחה עצומה מאוד בודאי סמוכים הדברים אשר יצאו מפיו לא ישוב ריקם כי אם עשה פרי תקונם ופעולתם בעולמות העליונים ג"כ ורחמנא לבא בעי והעיקר לומר התיבות במתון גדול ולא במהירות ודי בזה:
שש תיבות הכל שבברכה זו והיינו ובורא את הכל. הכל יודוך. והכל ישבחוך. והכל יאמרו. הכל ירוממוך סלה יוצר הכל. כלם עומדים ברום עולמות העליונים הקדושים ובודאי אם אומר האדם השבח הגדול הזה בכוונה ושמחה עצומה מאוד בודאי סמוכים הדברים אשר יצאו מפיו לא ישוב ריקם כי אם עשה פרי תקונם ופעולתם בעולמות העליונים ג"כ ורחמנא לבא בעי והעיקר לומר התיבות במתון גדול ולא במהירות ודי בזה:
152
קנ״גאל אדון
אחיי ורעי גודל מעלת שבח הגדול הזה הובא בזה"ק פ' תרומה דף קל"ב ע"א וז"ל שבחא דשבח דאינון אתוון אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה אלין אתוון בחמש חמש תיבין דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי ותרין אתוון אחרנין די בסופא ש"ת אינון בשית שית תיבין דאינון שית סטרין דעלמא דאתי ונפקי מתמן כגון שבח יתנו לו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש אלין תרין אתוון בשית שית. תרין אתוון קדמאי בחמש חמש. כלהו שאר אתוון די באמצעיתא כלהו בארבע ארבע ובגין דאנון ברזא דרתיכא עלאה. דאינון אתוון קדמאי ואנון דבסופא אינון שלימו דכ"ב אתוון בגין דאית בהו כ"ב תיבין לקבל כ"ב אתוון עלאין. אשתארו תמניסר אתוון אחרנין דקא סלקין ברתיכייהו לארבע ארבע לשבעין ותרין תיבין דאנון רזא דשמא מפרש גליפא קדישא דע"ב אתוון דקב"ה מתעטר בהו עכ"ל. הביטו אל שיעור חשיבותם ודבר שבמנין הוא מראשו ועד סופו במנין ומפקד חשבון מספריו של התיבות וטועמן ברמז אשר המה מרמזון ומזה יכול האדם להתבונן בשכלו ערך וגודל מעלות השבח הזה ולהזהר בהם לומר התיבות במתון גדול ולכוין בהם היטב עכ"פ פי' המלות וישים בלבו להבין ולהשכיל גודל השבח של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה כי רב מאוד מעלת האדם האומר ועושה תקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים באמירת השבח הזה כמבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל אל אדון תושבחתא דא איהו ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין כו' ודא איהו תושבחתא על תושבחתא דאתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית. כד תושבחתא דא סלקא לעילא שתין רתיכין עלאין מזדמנין ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא וסלקי לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן בכל אנון צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו מתעטרן בתושבחתא דא וכל אנון נשמתן דצדיקיא כלהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסיא כד מטא לכורסיא קדישא תושבחתא דכל ישראל. קיימין תמן עד זמנא דקאמרי' קדושה עלאה דמוסף וכדין סלוקא דלתתא לעילא לאתאחדא כלא לעילא לעילא למהוי כלא חד. דא איהי תושבחתא דסלקא על כלהו תשבחן מכאן ולהלאה סדורא דצלותא דשאר יומי עד ישמח משה וכו'. כיון דאתחברו כחדא בעי ב"נ לאכללא בההוא חדוה לעמא דישראל קדושה רצה נא במנוחתינו עכ"ל. הן הראנו שתי ראיות גודל מעלת האדם המשבח השבח הגדול הזה והתקונים הגדולים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים ע"י אמירתו השבח הגדול הזה ואיך לא יתלהב לבב איש בקרבו אל שמחה רבה ועצומה מאוד באמירת השבח הגדול הזה כדי לתת בזה נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ויעלה נא על ראש שמחתו על גודל השבח של הבורא ית"ש ויתעלה הנזכר בשבח הזה וישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. גם יזהר האדם בדקדוק התיבות כאשר בארנו היטיב למעלה בתפלת החול בכדי שיבוא שלם השבח הזה ואת מספר תבותיו ימלא כל תיבה במספר אותיותיה בכדי שאז יהיו הדברים ככתבן הוא דאתי אכל העולמות לאתעטרא בשבח זה כנ"ל בזה"ח:
אחיי ורעי גודל מעלת שבח הגדול הזה הובא בזה"ק פ' תרומה דף קל"ב ע"א וז"ל שבחא דשבח דאינון אתוון אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה אלין אתוון בחמש חמש תיבין דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי ותרין אתוון אחרנין די בסופא ש"ת אינון בשית שית תיבין דאינון שית סטרין דעלמא דאתי ונפקי מתמן כגון שבח יתנו לו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש אלין תרין אתוון בשית שית. תרין אתוון קדמאי בחמש חמש. כלהו שאר אתוון די באמצעיתא כלהו בארבע ארבע ובגין דאנון ברזא דרתיכא עלאה. דאינון אתוון קדמאי ואנון דבסופא אינון שלימו דכ"ב אתוון בגין דאית בהו כ"ב תיבין לקבל כ"ב אתוון עלאין. אשתארו תמניסר אתוון אחרנין דקא סלקין ברתיכייהו לארבע ארבע לשבעין ותרין תיבין דאנון רזא דשמא מפרש גליפא קדישא דע"ב אתוון דקב"ה מתעטר בהו עכ"ל. הביטו אל שיעור חשיבותם ודבר שבמנין הוא מראשו ועד סופו במנין ומפקד חשבון מספריו של התיבות וטועמן ברמז אשר המה מרמזון ומזה יכול האדם להתבונן בשכלו ערך וגודל מעלות השבח הזה ולהזהר בהם לומר התיבות במתון גדול ולכוין בהם היטב עכ"פ פי' המלות וישים בלבו להבין ולהשכיל גודל השבח של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה כי רב מאוד מעלת האדם האומר ועושה תקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים באמירת השבח הזה כמבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל אל אדון תושבחתא דא איהו ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין כו' ודא איהו תושבחתא על תושבחתא דאתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית. כד תושבחתא דא סלקא לעילא שתין רתיכין עלאין מזדמנין ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא וסלקי לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן בכל אנון צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו מתעטרן בתושבחתא דא וכל אנון נשמתן דצדיקיא כלהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסיא כד מטא לכורסיא קדישא תושבחתא דכל ישראל. קיימין תמן עד זמנא דקאמרי' קדושה עלאה דמוסף וכדין סלוקא דלתתא לעילא לאתאחדא כלא לעילא לעילא למהוי כלא חד. דא איהי תושבחתא דסלקא על כלהו תשבחן מכאן ולהלאה סדורא דצלותא דשאר יומי עד ישמח משה וכו'. כיון דאתחברו כחדא בעי ב"נ לאכללא בההוא חדוה לעמא דישראל קדושה רצה נא במנוחתינו עכ"ל. הן הראנו שתי ראיות גודל מעלת האדם המשבח השבח הגדול הזה והתקונים הגדולים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים ע"י אמירתו השבח הגדול הזה ואיך לא יתלהב לבב איש בקרבו אל שמחה רבה ועצומה מאוד באמירת השבח הגדול הזה כדי לתת בזה נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ויעלה נא על ראש שמחתו על גודל השבח של הבורא ית"ש ויתעלה הנזכר בשבח הזה וישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. גם יזהר האדם בדקדוק התיבות כאשר בארנו היטיב למעלה בתפלת החול בכדי שיבוא שלם השבח הזה ואת מספר תבותיו ימלא כל תיבה במספר אותיותיה בכדי שאז יהיו הדברים ככתבן הוא דאתי אכל העולמות לאתעטרא בשבח זה כנ"ל בזה"ח:
153
קנ״דלאל אשר שבת
אתה נגלית בענין כבוד השבח הזה ממה שמצאנו גם ראינו בפסוקים שבכל השבחים אינן בהחזרה ובשבח זה אמרו אם שגג אדם ולא אמרו מחזירין אותו לכך ראוי לומר אותו במתון גדול ובשמחה עצומה מאוד. וראיתי בספרים ששבח זה נתקן ע"פ אגדה. (המנחיל מנוחה לעמו ישראל) בקדושתו ביום שבת קדש. יתן האדם במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאוד על המתנה הגדולה שנתן לנו יום שבת קדש. וכבר נודע בשער זה למעלה בפרקים הקודמים קצת מזה. ובודאי גודל טובת המתנה זו של שבת קודש היא ממש כגודל טובת המתנה של כללות התורה הקדושה (שנתן לנו כלי חמדה גנוזה הבורא ית"ש ויתעלה) כידוע ששקולה שבת ככל התורה כולה ואת הכל נתן לנו ה' אלהינו בעבור גודל אהבתו לאבותינו הקדושים לכן חיוב על כל אישי ישראל להחזיק טובה וחנות על הטובה הגדולה הזאת ובכל מקום אשר יזכיר קדושת שבת הן בתפילה הן בקידוש לתת שבח והודאה ע"ז במחשבתו כנ"ל ואף אם קצור קצרה יד שכלינו להשיג גודל מעלת מתנה זו על אמתתה כשאנו עדיין מלובשים במסך מבדיל הגוף הטהור מ"מ צדיק באמונתו יחיה להיות אנחנו זרע אמונים בני מאמינים בנים לו אמון בם במה שהפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק מגודל מעלת מתנה זו כנ"ל ודי בהערה זו. (שמך ה"א יתקדש). ראוי לקבל על עצמו מסירת נפש על ק"ה ויכוין שיתקדש שמו ית' ויתעלה בעולמות העליונים כשיגיע לתפלת העמידה בין גאולה לתפלה יכוין לקבל עליו תוספת הרוח של יום השבת ואם שכח לקבל תוספת הנפש בנשמת וברכו יכוין עתה לקבל שניהם הנפש והרוח.
אתה נגלית בענין כבוד השבח הזה ממה שמצאנו גם ראינו בפסוקים שבכל השבחים אינן בהחזרה ובשבח זה אמרו אם שגג אדם ולא אמרו מחזירין אותו לכך ראוי לומר אותו במתון גדול ובשמחה עצומה מאוד. וראיתי בספרים ששבח זה נתקן ע"פ אגדה. (המנחיל מנוחה לעמו ישראל) בקדושתו ביום שבת קדש. יתן האדם במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאוד על המתנה הגדולה שנתן לנו יום שבת קדש. וכבר נודע בשער זה למעלה בפרקים הקודמים קצת מזה. ובודאי גודל טובת המתנה זו של שבת קודש היא ממש כגודל טובת המתנה של כללות התורה הקדושה (שנתן לנו כלי חמדה גנוזה הבורא ית"ש ויתעלה) כידוע ששקולה שבת ככל התורה כולה ואת הכל נתן לנו ה' אלהינו בעבור גודל אהבתו לאבותינו הקדושים לכן חיוב על כל אישי ישראל להחזיק טובה וחנות על הטובה הגדולה הזאת ובכל מקום אשר יזכיר קדושת שבת הן בתפילה הן בקידוש לתת שבח והודאה ע"ז במחשבתו כנ"ל ואף אם קצור קצרה יד שכלינו להשיג גודל מעלת מתנה זו על אמתתה כשאנו עדיין מלובשים במסך מבדיל הגוף הטהור מ"מ צדיק באמונתו יחיה להיות אנחנו זרע אמונים בני מאמינים בנים לו אמון בם במה שהפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק מגודל מעלת מתנה זו כנ"ל ודי בהערה זו. (שמך ה"א יתקדש). ראוי לקבל על עצמו מסירת נפש על ק"ה ויכוין שיתקדש שמו ית' ויתעלה בעולמות העליונים כשיגיע לתפלת העמידה בין גאולה לתפלה יכוין לקבל עליו תוספת הרוח של יום השבת ואם שכח לקבל תוספת הנפש בנשמת וברכו יכוין עתה לקבל שניהם הנפש והרוח.
154
קנ״התפלת העמידה
ראוי ולתת שבח והודאה בשמחה עצומה במחשבתו על המתנה הגדולה של קדושת שבת כנ"ל. (ישמחו במלכותך) שומרי שבת וקוראי עונג. יכניס בלבו אהבה גדולה ותשוקה עצומה במלכותו ובאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. (עם מקדשי כו') ז"ל אבודרה"ם חמדת ימים אותו קראת שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגמינן בירושלמי וחמיד ה' ודומה לו נכספה וגם כלתה וכן ותכל נפש דוד עכ"ל קדיש. ושמעתי מנהג בתי כנסיות שבימים שיש בהם מוסף בשבתות וחגים ור"ח אומר מזמור שיר של יום תיכף אחר תפלת שחרית כי כן בבה"מ י"ר שיב"ב השיר של יום היו הלוים אומרים אחר הקרבת קרבן תמיד של שחר קודם הקרבת קרבן מוסף:
ראוי ולתת שבח והודאה בשמחה עצומה במחשבתו על המתנה הגדולה של קדושת שבת כנ"ל. (ישמחו במלכותך) שומרי שבת וקוראי עונג. יכניס בלבו אהבה גדולה ותשוקה עצומה במלכותו ובאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. (עם מקדשי כו') ז"ל אבודרה"ם חמדת ימים אותו קראת שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגמינן בירושלמי וחמיד ה' ודומה לו נכספה וגם כלתה וכן ותכל נפש דוד עכ"ל קדיש. ושמעתי מנהג בתי כנסיות שבימים שיש בהם מוסף בשבתות וחגים ור"ח אומר מזמור שיר של יום תיכף אחר תפלת שחרית כי כן בבה"מ י"ר שיב"ב השיר של יום היו הלוים אומרים אחר הקרבת קרבן תמיד של שחר קודם הקרבת קרבן מוסף:
155
קנ״ו
156
קנ״ז
157
קנ״ח
158
קנ״ט
159
ק״ס
160
קס״א
161
קס״ב
162
קס״ג
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״ג
183
קפ״ד
184
קפ״ה
185
קפ״ו
186
קפ״ז
187
קפ״ח
188
קפ״ט
189
ק״צ
190
קצ״א
191
קצ״בקריאת התורה
192
קצ״גזכרונו בא לפניך למעלה בשער החמישי פ' ח' גודל חיוב שמיעת הפרשה מפי הקורא ושם נאמר בקריאת הפ' של יום ב' וה' גודל הזהירות לשמוע באימה וברתת ובזיע כאלו ממש עתה עומד בתחתית ההר סיני בקבלת התורה וגודל שכרו ולהיפך גודל ענשו ר"ל וגם גודל מעלת הקורא וגודל ענשו ר"ל עם הקורא הפרשה במהירות ובהלעט' ואי דבר הלמד מענינו ביותר צריך לזרז בכל הנ"ל בקריאת הפ' של יום שבת קדש היא לכם שלכם יהא זהירות עצומה בכל הנ"ל ועיי"ש היטב ונבון תחבולות יקנה להנצל ממחשבה בטילה בעת קריאת הפרשה של יום שבת קדש הלא זה הדבר אשר יעשה אותם האדם בעת הקריאה להיות בידו חומש לשמוע ממנו ובזה יוכל להנצל מפח יוקש מחשבה בטילה ר"ל ומה גם שלא לדבר איזה שיחה בעת קריאת הפרשה ר"ל מעונשו הגדול המבואר בזה"ק שהעתקנו שם אשר תסמר שער ראשו ממראה עיניו אשר יראה שם בזה"ק לכן ראוי לאדם לחוס על נפשו היקרה ולהזהר מאוד באזהרת הזה"ק הנ"ל ושארי אזהרות המבוארים שם בשער הנ"ל ועיי"ש. גודל התקון בעולמות העליונים של השלמת הפרשה בכל שבת ושבת מבואר בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ו ע"ב וז"ל אסור ליה למאן דקרי באוריתא למפסק פרשת' או אפילו מלה חדא. אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא לאשלמה יפסיק. ולא יפסיק מלין דפרשת' דשבת' אחרא בשבת' דא. רזא דא בשעתא דאפסיקו פרשיין קמי קב"ה כל חד וחד אתעטר' וקאים קמי' כיון דאשלימו הני למפסק פרשיין דכל שתא ואתעטרו קמי קב"ה ואמר אנת משב' פלוגי ואנת משב' פלוני בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנ' ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידי' ומני לון בשמושא דאוריתא וכל רתיכ' ורתיכ' מני ליה להאי רתיכא על פרשתא פלוני' בשבת פלוני על פרשתא דשבת פלוני ורתיכא פלוני וכל חד וחד משמשא לאוריתא ההוא שבת דילי' ואסיר לן לערבא אלין באלין ולא לאעלא רתיכא ברתיכא דחברי' אפי' כמלא נימא אפי' בחד תיבה או אפי' באות חד. אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קב"ה וכמה דמני לון באנון פרשיין כל חד וחד על מטרי'. וע"ד כד מתעטרא פרשתא דא סלקא אנון מלין דההיא פרשתא דאשתלי' בצבורא ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההיא פרשתא וסליק לון קמי קב"ה ואנון מלין ממש קיימין קמי' ואמרין אנן פרשתא פלני' דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי ליה סלקין אנון מלין ומתעטרין על כורסיא קדישא וההוא רתיכא משמשא קמי' כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא וכלהו מתעטרין בגו כרסייא קדישא ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא ואתעבד כלהו כללא חדא. בג"כ זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות כמאן דאפסיק לעילא. תרי זמנא בשבתא קרינן בס"ת במנחה בשעתא דדינא תלי' לעידן ערב צריכין לאכללא שמאלא בימינא כו' עכ"ל. וזה המאמר קונה בינה להבין להשכיל גודל חיובו ומעלתו להשלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע ושבוע היינו קריאת שמו"ת בעצמו בעש"ק כנ"ל ושמיעת הפרשה מפי הקורא בשבת ודי בהערה זו:
193
קצ״דכוונות העולים לתורה
הנה זה בא עת לכוננה כי בא מועד אשר יעדתי למעלה בשער החמישי פ' ח' להאיר עיני העברים אישי ישראל כערכי כוונת כהן ולוי ואחריהם כל איש ישראל העולים לתורה:
הנה זה בא עת לכוננה כי בא מועד אשר יעדתי למעלה בשער החמישי פ' ח' להאיר עיני העברים אישי ישראל כערכי כוונת כהן ולוי ואחריהם כל איש ישראל העולים לתורה:
194
קצ״הכוונת כהן
ראשון לציון הנה הנם בטובות הבורא וחסדו העודפת על בני אהרן הכהנים כי בחר ה' מכל שבטי ישראל וקדשם בכל מיני קדושתו של אהרן קדושה יתירה מכל הישראלי אף בזמן שאין בהמ"ק קיים הבדילם מכל טומאה באזהרת בל תטמאו למתים. ובאשה שמר להזהירו באזהרת גרושה זונה וחללה ובם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו לעמו ישראל בג' ברכות שבפסוק יברכך לקיים בזה ג' מ"ע ואותנו צוה ה' במ"ע של וקדשתו לכבד זרעו של אהרן בכל מיני קדושה וכבוד לברך ראשון ולפתוח ראשון ושאר עניני כבוד. הנה כי כן יברך גבר ירא ה' מזרע אהרן הוא בכל עת אשר עולה על דעתו שבראו הבורא ית"ש בחלק המקוד' כנ"ל יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה ע"ז וביחוד בשע' ובעת שכהן עולה ראשון ראש הוא לכל הקרואים אחריו לתורה שאז נראה בזמנו לקידושו הוא יברך את השבח וההודאה עצומה במחשבתו בשמחה רבה אמונתו וחסדו ית"ש עמו לבראו בחלק המקודש כנ"ל. וכן כשיעלה לדוכן בברכת כהנים. וביחוד בשעת הברכה כשאומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכן כששומע מפי הש"ץ בכל יום שאומר האמורה מפי אהרן ובניו עם קדשיך ראוי ליתן בלבו הודאה עצומה כנ"ל. גם כשנבחר הכהן לפדיון הבן יכניס הודאה בלבו כנ"ל על שזיכה אותו במתנה זו של פדיון הבן הישראלי מאתו שהוא א' מכ"ד מתנות כהונה שזיכה לזרעו של אהרן. וכן כשצריך להרחיק מן המת ב"מ יכניס ג"כ ההודאה בלבו כנ"ל ויאמר הריני מוכן ומזומן לקיים מל"ת של בל תטמא למתים שצוני יוצרי ובוראי ית"ש לשם יחוד כו'. וכן כי יקח איש אישה יכוין ויאמר כנ"ל לקיים אזהרה שלא ליקח גרושה כמ"ש ואשה גרושה מאישה לא יקחו. וכן כשתלד בן בכור זכר והוא לא יצטרך לפדותו כשאר איש ישראלי והוא בשביל גודל קדושתו כנ"ל יתן ג"כ הודאה כנ"ל. גם כשקורא או עוסק בתורה הקדושה מעניני קדושתו של אהרן הכהן וזרעו יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה כנ"ל. הנה מזאת עולה מעלות כהן כולו כליל תפארת והיה אך שמח לבו לגודל מעלת קדושתו ומה גם הסר כעס מלבך כי כעס ועצבות נותן תם לפגם בזה למעלה בעולמות העליונים הקדושים כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין ביחידו כלהו כגוונא דלעילא דהא על ידוי ברכאן וחדוה משתכחי. וע"ד אתרחקא מני' דינא ורגזא ועציבו בגין דלא יתפגם מההוא אתר דאתקטר ביה עכ"ל
ראשון לציון הנה הנם בטובות הבורא וחסדו העודפת על בני אהרן הכהנים כי בחר ה' מכל שבטי ישראל וקדשם בכל מיני קדושתו של אהרן קדושה יתירה מכל הישראלי אף בזמן שאין בהמ"ק קיים הבדילם מכל טומאה באזהרת בל תטמאו למתים. ובאשה שמר להזהירו באזהרת גרושה זונה וחללה ובם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו לעמו ישראל בג' ברכות שבפסוק יברכך לקיים בזה ג' מ"ע ואותנו צוה ה' במ"ע של וקדשתו לכבד זרעו של אהרן בכל מיני קדושה וכבוד לברך ראשון ולפתוח ראשון ושאר עניני כבוד. הנה כי כן יברך גבר ירא ה' מזרע אהרן הוא בכל עת אשר עולה על דעתו שבראו הבורא ית"ש בחלק המקוד' כנ"ל יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה ע"ז וביחוד בשע' ובעת שכהן עולה ראשון ראש הוא לכל הקרואים אחריו לתורה שאז נראה בזמנו לקידושו הוא יברך את השבח וההודאה עצומה במחשבתו בשמחה רבה אמונתו וחסדו ית"ש עמו לבראו בחלק המקודש כנ"ל. וכן כשיעלה לדוכן בברכת כהנים. וביחוד בשעת הברכה כשאומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכן כששומע מפי הש"ץ בכל יום שאומר האמורה מפי אהרן ובניו עם קדשיך ראוי ליתן בלבו הודאה עצומה כנ"ל. גם כשנבחר הכהן לפדיון הבן יכניס הודאה בלבו כנ"ל על שזיכה אותו במתנה זו של פדיון הבן הישראלי מאתו שהוא א' מכ"ד מתנות כהונה שזיכה לזרעו של אהרן. וכן כשצריך להרחיק מן המת ב"מ יכניס ג"כ ההודאה בלבו כנ"ל ויאמר הריני מוכן ומזומן לקיים מל"ת של בל תטמא למתים שצוני יוצרי ובוראי ית"ש לשם יחוד כו'. וכן כי יקח איש אישה יכוין ויאמר כנ"ל לקיים אזהרה שלא ליקח גרושה כמ"ש ואשה גרושה מאישה לא יקחו. וכן כשתלד בן בכור זכר והוא לא יצטרך לפדותו כשאר איש ישראלי והוא בשביל גודל קדושתו כנ"ל יתן ג"כ הודאה כנ"ל. גם כשקורא או עוסק בתורה הקדושה מעניני קדושתו של אהרן הכהן וזרעו יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה כנ"ל. הנה מזאת עולה מעלות כהן כולו כליל תפארת והיה אך שמח לבו לגודל מעלת קדושתו ומה גם הסר כעס מלבך כי כעס ועצבות נותן תם לפגם בזה למעלה בעולמות העליונים הקדושים כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין ביחידו כלהו כגוונא דלעילא דהא על ידוי ברכאן וחדוה משתכחי. וע"ד אתרחקא מני' דינא ורגזא ועציבו בגין דלא יתפגם מההוא אתר דאתקטר ביה עכ"ל
195
קצ״וכוונת הלוי
רב לכם בני לוי יקר וגדולה ואף שלא תעלו במעלות יתר קדושת הכהן המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לגיונו של מלך וינטלם וינשאם בכמה עניני קדושות מכללות אומה הישראלית וע"כ זאת אשר ללוים בכל עת אשר לו יפקד ולו יזכר ולו יעלה על לב שבראו הבורא ית"ש בחלק המקודש מכלליות השאר ועבד הלוי גם הוא הודאה גדולה בשמחה עצומה בלבו ובמחשבתו וביחוד בשעה שעולה לתורה שני בקודש יתן הודאה כנ"ל ככהן. וכן בעת אשר יצק מים על יד הכהן שעולה לדוכן יתן במחשבתו הודאה כנ"ל על שנבחר מכל שבטי ישראל לשירות קדושה. גם בעת אשר אשתו המליטה זכר והיה בכור אשר תלד יקום ג"כ על ההודאה הנ"ל בכהן:
רב לכם בני לוי יקר וגדולה ואף שלא תעלו במעלות יתר קדושת הכהן המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לגיונו של מלך וינטלם וינשאם בכמה עניני קדושות מכללות אומה הישראלית וע"כ זאת אשר ללוים בכל עת אשר לו יפקד ולו יזכר ולו יעלה על לב שבראו הבורא ית"ש בחלק המקודש מכלליות השאר ועבד הלוי גם הוא הודאה גדולה בשמחה עצומה בלבו ובמחשבתו וביחוד בשעה שעולה לתורה שני בקודש יתן הודאה כנ"ל ככהן. וכן בעת אשר יצק מים על יד הכהן שעולה לדוכן יתן במחשבתו הודאה כנ"ל על שנבחר מכל שבטי ישראל לשירות קדושה. גם בעת אשר אשתו המליטה זכר והיה בכור אשר תלד יקום ג"כ על ההודאה הנ"ל בכהן:
196
קצ״זכוונת כל איש ישראל
הנה זרע ברך ה' בנים לא ישקרו כי מאהבת ה' את אבותינו חשק ה' בהם ויבחר בזרעם אחריהם זרע יעקב איש תם ויצונו ה' את כל המשפטים האלה לחיותינו כיום הזה בזה ובבא וע"כ בא עלינו חיוב אמתי מצד השכל שכל איש ישראל ישמח בעושיו אשר יצר וברא אותו בחלקו וגורלו הקדוש ויתן במחשבתו הודאה תמידית על זה. וביותר בשעה שעולה לקרות בתורה הקדושה והתמימה ברוב עם הדרת מלך הקדוש. וביחוד בשעה שמברך ברכת התורה לפניה ולאחריה יתן הודאה עצומה בשמחה רבה כנ"ל ודי בהערה זו ונשגב ביום ההוא מעלת העולה לתורה ששי כמבואר בזה"ק פ' שלח לך ד' קס"ד ע"ב. וז"ל ר' כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא יסתלק ופירש שפיר. מגדל עז כו' בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דריש במגדל אצטרך צדיק דא דלהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אוריתא אצטרך צדיק וצדיק אקרי. מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאנון שבעה. בו ירוץ צדיק כו' ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין ונשגב דלא יתנזק לעלמין עכ"ל. וז"ל האריז"ל ומחבקין ומנשקין הס"ת בשני זרועות דווקא ולא כמו שנוהגין ליגע ביד ולנשק היד כי זה מנהג בורות עכ"ל. ועוד ז"ל ואחר הפ' ישמע ברכות הפטורה מפי המפטיר ואח"כ יקרא הוא בעצמו הפטורה וישמע הברכות שאחריה ג"כ מפי המפטיר עכ"ל האריז"ל. ויכוין כוונות ההפטורה כנ"ל בקריאת שמו"ת בעש"ק. בשבת שלפני ר"ח כשמברכין החדש כשהש"ץ אומר ר"ח פלוני ביום פלוני יאמר ג"כ כל אדם עמו ולא כמו שנוהגין קצת שאין אומרים עצמם אלא שומעים מפי הש"ץ. מצאתי:
הנה זרע ברך ה' בנים לא ישקרו כי מאהבת ה' את אבותינו חשק ה' בהם ויבחר בזרעם אחריהם זרע יעקב איש תם ויצונו ה' את כל המשפטים האלה לחיותינו כיום הזה בזה ובבא וע"כ בא עלינו חיוב אמתי מצד השכל שכל איש ישראל ישמח בעושיו אשר יצר וברא אותו בחלקו וגורלו הקדוש ויתן במחשבתו הודאה תמידית על זה. וביותר בשעה שעולה לקרות בתורה הקדושה והתמימה ברוב עם הדרת מלך הקדוש. וביחוד בשעה שמברך ברכת התורה לפניה ולאחריה יתן הודאה עצומה בשמחה רבה כנ"ל ודי בהערה זו ונשגב ביום ההוא מעלת העולה לתורה ששי כמבואר בזה"ק פ' שלח לך ד' קס"ד ע"ב. וז"ל ר' כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא יסתלק ופירש שפיר. מגדל עז כו' בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דריש במגדל אצטרך צדיק דא דלהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אוריתא אצטרך צדיק וצדיק אקרי. מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאנון שבעה. בו ירוץ צדיק כו' ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין ונשגב דלא יתנזק לעלמין עכ"ל. וז"ל האריז"ל ומחבקין ומנשקין הס"ת בשני זרועות דווקא ולא כמו שנוהגין ליגע ביד ולנשק היד כי זה מנהג בורות עכ"ל. ועוד ז"ל ואחר הפ' ישמע ברכות הפטורה מפי המפטיר ואח"כ יקרא הוא בעצמו הפטורה וישמע הברכות שאחריה ג"כ מפי המפטיר עכ"ל האריז"ל. ויכוין כוונות ההפטורה כנ"ל בקריאת שמו"ת בעש"ק. בשבת שלפני ר"ח כשמברכין החדש כשהש"ץ אומר ר"ח פלוני ביום פלוני יאמר ג"כ כל אדם עמו ולא כמו שנוהגין קצת שאין אומרים עצמם אלא שומעים מפי הש"ץ. מצאתי:
197
קצ״ח
198
קצ״ט
199
ר׳
200
ר״א
201
ר״ב
202
ר״ג
203
ר״ד
204
ר״ה
205
ר״ו
206
ר״ז
207
ר״ח
208
ר״ט
209
ר״י
210
רי״א
211
רי״ב
212
רי״ג
213
רי״ד
214
רי״ה
215
רי״ו
216
רי״ז
217
רי״ח
218
רי״ט
219
ר״כ
220
רכ״א
221
רכ״ב
222
רכ״ג
223
רכ״ד
224
רכ״ה
225
רכ״ו
226
רכ״ז
227
רכ״ח
228
רכ״ט
229
ר״ל
230
רל״א
231
רל״ב
232
רל״ג
233
רל״ד
234
רל״ה
235
רל״ו
236
רל״ז
237
רל״ח
238
רל״ט
239
ר״מתפלת מוסף
240
רמ״אבנוסח תכנת שבת יזהר לומר הנוסחא מסיני נצטוו צווי פעליה כראוי שמתכנת שבת עד תיבת מסיני הם כ"ב אותיות א"ב ע"ד תשר"ק ומתיבת מסיני עד כראוי הם אותיות מנצפ"ך. (יהי רצון כו'. שתעלינו בשמחה לארצינו כו') תפלה זו יתפלל אדם בכוונה עצומה מעומקא דלבא ויכניס בלבו צער ואנינות ע"ז מתי נזכה לכל זה שנקריב שם כל הקרבנות וגם קרבן מוסף שבת זה והיינו עושים בזה נחת רוח גדול לית"ש וזה עיקר מגמתינו וזהו כמצות רצונך. ודי בזה למשכיל.
241
רמ״בחזרת התפלה
הכון לקראת אלהיך ישראל. וכשמגיע לעיקר הקדושה ראוי לאדם להיות כתנור לבו בוער בקרבו בגודל התלהבות וחדו' ושמחה וכמעט בטל ממציאותו הגשמים מגודל ההתלהבות והחדוה על העילוי הגדול והעצום והתפארות והתרומממות שיש עתה בשעה זו ליוצרנו ית"ש שכל העולמות מכתירים אותו ית"ש ומעריצים ומקדישים ומשבחים לממ"ה הקב"ה בשעה זו שמקדישים אותו ית"ש בעולם זה התחתון ואף המלאכים שואלים. איה מקום כבודו כי להשיג עלייתו והתפארותו הגדולה אינם יכולים. וממש יהיה בכל תיבה ותיבה קולטת בלבו שמחה עצומה יותר ויותר. ודי בזה:
הכון לקראת אלהיך ישראל. וכשמגיע לעיקר הקדושה ראוי לאדם להיות כתנור לבו בוער בקרבו בגודל התלהבות וחדו' ושמחה וכמעט בטל ממציאותו הגשמים מגודל ההתלהבות והחדוה על העילוי הגדול והעצום והתפארות והתרומממות שיש עתה בשעה זו ליוצרנו ית"ש שכל העולמות מכתירים אותו ית"ש ומעריצים ומקדישים ומשבחים לממ"ה הקב"ה בשעה זו שמקדישים אותו ית"ש בעולם זה התחתון ואף המלאכים שואלים. איה מקום כבודו כי להשיג עלייתו והתפארותו הגדולה אינם יכולים. וממש יהיה בכל תיבה ותיבה קולטת בלבו שמחה עצומה יותר ויותר. ודי בזה:
242
רמ״גאיה מקום כבודו
בתיבת אי"ה יקבל וימשיך על עצמו תוספת נשמה מיום השבת האריז"ל. ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון כו' ובזה"ק ובתקונים הנוסח ממקומו הוא יפן. ברחמיו לעמו ויחון כו'. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים משבח נוסח זה הובא בתקונים תקון נ' דף פ"ו ע"ב. וז"ל זכאה איהו מאן דסליק לה (ר"ל להשכינה הקדושה) לאתרה ולקב"ה לאתרי' דאתמר בי' הנה ה' רוכב על עב קל הנה ה' יוצא ממקומו. א"ל ר"א אבא וכי יכיל ב"נ לאחזרא לקב"ה לאתרי' א"ל אין. כמה דאשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' כו'. בההוא זמנא דבר נש אחזר לי' לאתרי' מה כתיב בי' ממקומו יפן ברחמיו לעמו. ובמאי חזרין לי' לאתרי' אלא בשלימו דתקונו דתקינו בצלותא. ואוכח דבתר דאמר ממקומו יפן ברחמיו לעמו אמר המיחדים את שמו ערב ובוקר תמיד בכל יום אומרים פעמים ואנון כו' עכ"ל. לכן יאמר אדם נוסח זה בכוונה עצומה מאוד. (המיחדים שמו ערב ובוקר בכל יום כו'). ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאוד שזכינו לכל זה ליחד שמו הגדול בכל יום ערב ובוקר. (שמע ישראל כו'). יכוין ממש הכוונה הנ"ל בק"ש וביחוד קבלת מסירת נפש על ק"ה והאריז"ל מזהיר על זה. ויאמר הנוסח הוא אלהינו כו'. בשמחה עצומה מאוד על שזכינו להיות בחלקו הקדוש. ויתלהב לבו בקרבו בהתלהבות גדול ועצום עד סיום התפלה. מראשית כזאת נודעת בתפלת החול אמירת אין כאלהינו כו'. בכוונתה וגודל ההתלהבות והחדוה ומה גם עתה בשבת קודש בהתלהבות עצום יותר ויותר. ראוי לכל יחיד לקרות הפרשה של לחם הפנים בפרשת אמור ולקחת סולת ואפית אותה עד חק עולם לפי שהיה סדורם וסלוקם בשבת. ואחר זה יקרא כמה פסוקים בנביאים מענינא דיומא והוא בהפטורת של שחרית י"כ מפסוק ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך עד סוף ההפטרה. אח"כ ברכי נפשי כו' וגודל מעלתה מבואר בזה"ק. ואחר זה ילמוד פרק משניות דמס' שבת והלכה קטנה ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת כו' והגד' תנא דבי אליהו כל השונה כו'. ומאמר זה"ק דסעודת שחרית דשבת כדי שילמוד קודם אכילה תורה נביאים וכתובים ומשנה והלכה ואגדה וקבלה. אח"כ ילך בשמחה לביתו לקדש קידוש' רבא ולאכול סעודה דעתיקא קדישא ויזהר במלח על השולחן בכל הסעודות. הלא מאז השמעתיך כבר למעלה בסעודה הא' זהירות הלימוד על השלחן. ויזהר האדם מאוד מלאכול אכילה מרובה וגסה בסעודה זו וביחוד בימים הקצרים בימות החורף בכדי שיוכל להתפלל תפלת מנחה וערבית בכוונה גם שיוכל לקיים סעודה שלישית כהלכתה שלא יהיה דומות עליו ח"ו כמשא כבד מפאת האכילה גסה ואינה נקראת סעודה כלל. ובעת האכילה ראוי לומר בכל עת הריני אוכל לכבוד שבת קודש לשם יחוד קב"ה ושכינתיה. ואם רוצה לישן אחר הסעודה ימסור שינתו לשומר שיקיץ אותו שלא ישתקע בשינה יותר מדאי:
בתיבת אי"ה יקבל וימשיך על עצמו תוספת נשמה מיום השבת האריז"ל. ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון כו' ובזה"ק ובתקונים הנוסח ממקומו הוא יפן. ברחמיו לעמו ויחון כו'. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים משבח נוסח זה הובא בתקונים תקון נ' דף פ"ו ע"ב. וז"ל זכאה איהו מאן דסליק לה (ר"ל להשכינה הקדושה) לאתרה ולקב"ה לאתרי' דאתמר בי' הנה ה' רוכב על עב קל הנה ה' יוצא ממקומו. א"ל ר"א אבא וכי יכיל ב"נ לאחזרא לקב"ה לאתרי' א"ל אין. כמה דאשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' כו'. בההוא זמנא דבר נש אחזר לי' לאתרי' מה כתיב בי' ממקומו יפן ברחמיו לעמו. ובמאי חזרין לי' לאתרי' אלא בשלימו דתקונו דתקינו בצלותא. ואוכח דבתר דאמר ממקומו יפן ברחמיו לעמו אמר המיחדים את שמו ערב ובוקר תמיד בכל יום אומרים פעמים ואנון כו' עכ"ל. לכן יאמר אדם נוסח זה בכוונה עצומה מאוד. (המיחדים שמו ערב ובוקר בכל יום כו'). ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאוד שזכינו לכל זה ליחד שמו הגדול בכל יום ערב ובוקר. (שמע ישראל כו'). יכוין ממש הכוונה הנ"ל בק"ש וביחוד קבלת מסירת נפש על ק"ה והאריז"ל מזהיר על זה. ויאמר הנוסח הוא אלהינו כו'. בשמחה עצומה מאוד על שזכינו להיות בחלקו הקדוש. ויתלהב לבו בקרבו בהתלהבות גדול ועצום עד סיום התפלה. מראשית כזאת נודעת בתפלת החול אמירת אין כאלהינו כו'. בכוונתה וגודל ההתלהבות והחדוה ומה גם עתה בשבת קודש בהתלהבות עצום יותר ויותר. ראוי לכל יחיד לקרות הפרשה של לחם הפנים בפרשת אמור ולקחת סולת ואפית אותה עד חק עולם לפי שהיה סדורם וסלוקם בשבת. ואחר זה יקרא כמה פסוקים בנביאים מענינא דיומא והוא בהפטורת של שחרית י"כ מפסוק ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך עד סוף ההפטרה. אח"כ ברכי נפשי כו' וגודל מעלתה מבואר בזה"ק. ואחר זה ילמוד פרק משניות דמס' שבת והלכה קטנה ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת כו' והגד' תנא דבי אליהו כל השונה כו'. ומאמר זה"ק דסעודת שחרית דשבת כדי שילמוד קודם אכילה תורה נביאים וכתובים ומשנה והלכה ואגדה וקבלה. אח"כ ילך בשמחה לביתו לקדש קידוש' רבא ולאכול סעודה דעתיקא קדישא ויזהר במלח על השולחן בכל הסעודות. הלא מאז השמעתיך כבר למעלה בסעודה הא' זהירות הלימוד על השלחן. ויזהר האדם מאוד מלאכול אכילה מרובה וגסה בסעודה זו וביחוד בימים הקצרים בימות החורף בכדי שיוכל להתפלל תפלת מנחה וערבית בכוונה גם שיוכל לקיים סעודה שלישית כהלכתה שלא יהיה דומות עליו ח"ו כמשא כבד מפאת האכילה גסה ואינה נקראת סעודה כלל. ובעת האכילה ראוי לומר בכל עת הריני אוכל לכבוד שבת קודש לשם יחוד קב"ה ושכינתיה. ואם רוצה לישן אחר הסעודה ימסור שינתו לשומר שיקיץ אותו שלא ישתקע בשינה יותר מדאי:
243
רמ״ד
244
רמ״ה
245
רמ״ו
246
רמ״ז
247
רמ״ח
248
רמ״ט
249
ר״נ
250
רנ״א
251
רנ״ב
252
רנ״ג
253
רנ״ד
254
רנ״ה
255
רנ״ו
256
רנ״ז
257
רנ״ח
258
רנ״ט
259
ר״ס
260
רס״א
261
רס״ב
262
רס״ג
263
רס״ד
264
רס״ה
265
רס״ו
266
רס״ז
267
רס״ח
268
רס״ט
269
ר״ע
270
רע״א
271
רע״ב
272
רע״ג
273
רע״ד
274
רע״ה
275
רע״ו
276
רע״ז
277
רע״ח
278
רע״ט
279
ר״פ
280
רפ״א
281
רפ״ב
282
רפ״ג
283
רפ״ד
284
רפ״ה
285
רפ״ו
286
רפ״ז
287
רפ״ח
288
רפ״ט
289
ר״צזכור ושמור בדבור נאמרה שלא יהא דבורך בשבת כדבורך בחול ומה מאוד ומאוד צריך האדם להזהר בזה מלדבר דברי חול בשבת קודש ומה גם דברים בטלים רחמנא ליצלן כמבואר בזה"ק פ' אמור דף ק"ה ע"א. וז"ל כד אתער חול ביומא קדישא גריעות' הוא ודאי וקב"ה וכנסת ישראל שאלו עלי' מאן הוא דבעי לאפרשא זווגא דילן מאן הוא דבעי חול הכא. עתיקא קדישא לא אתחזי ולא שרי' על חול כו' לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעבד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וע"ד ממצוא חפציך ודבר דבר כתיב. ומאן דאפיק מלה קדישא מפומי' מלה דאוריתא אתעביד מיני' קלא וסלקא לעיל' ואתערו קדושי מלכא עלאה ומתעטרן ברישי' וכדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא. עכ"ל. ובפ' בשלח ד' מ"ז ע"ב. ז"ל מאן דיתיב בענוגא דשבתא אסיר לי' לאתער' מלה דחול דהא פגים פגימו ביומא קדישא. מאן דיתיב בהלולא דמלכא לא יתחזי למשבק למלכא ויתעסק באחרא. ובכלא בעי לאתחזאה עובדא ולאתעטרא אתערותא ממה דאצטר'. ובשבת בעלוי דשמיא ובקדושה דיומא בעי לאתערא ולא במלה אחרא עכ"ל. ועיניך תחזינה משרים אורח חיים למעלה למשכיל בפ' ששי במאמר דפ' ויקהל ד' ר"ה שהעתקנו שם. ואחי יהי לך אשר לפניך במאמרי הזה"ק הנ"ל קצוב בחרט אנוש על העבר בחרטה גמורה ועשית לו מסגרת בגדרים וסייגים אלהבא שלא תבוא לידי העון העכור והחושך הזה ר"ל ואם מעט היא בעיניך אזהרת רז"ל בגמרא הקדושה על שיחת חולין אף בימי החול ואדם דן ק"ו מעצמו בעוצם של יום שבת קודש. וזה לשון הגמרא הקדושה א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון מה אומנתו של אדם בעה"ז יעשה עצמו כאלם יכול אף לד"ת כן ת"ל צדק תדברון. אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים רב אדא בר יעקב אומר עובר בלאו נאמר כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר ואם בימות החול אדם מותרה ועומד הוא בלאו ועשה על שיחת חולין ק"ו הדברים ב"ב של ק"ו יום שבת קדש הוא אשר מוזהר האדם להבדיל בין הקדש ובין החול אף בדברים המותרים לדבר בימות החול. בפסוק ודבר דבר ודרז"ל שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול אוי לנו מיום הדין ואיי לנו מיום התוכחה כי משמעות בהרבה לשונות מאמרי הזה"ק וביחוד במאמר דפרשה ויקהל ולהיפך מצינו מדה טובה מרובה תשלומי כפלי כפלים כל השומר שבת כהלכתו כאלו קיים כל התורה כולה כמ"ש בזוה"ק וכל דנטיר שבתא כאלו נטיר אוריתא כלא כו' ועוד אמרו בגמרא הקדושה על מי ששומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ג ר"לכדור אנוש מוחלין לו לכן בין תבין את אשר לפניך וחוס נא על נפשך היקרה שישאר חלק בהקדוש ברוך הוא ית"ש ויתעלה זכרו לעד מנה מנה ותקיל במאזנים לעלות המה דבריך ומחשבותיך בשבת קדש דהיינו כן יבוא דבריך אשר יצא מפיך טרם יוציאם יביאם לשקול במאזנו שכלו עם הדבור הוא של מצוה או מחשבה קדושה בדברי תורה או בעבודת הבורא ידבר ויחשוב אך אם יראה בעיני שכלו שהדבור אין בהם קדושה או מחשבה שאינה של קדושה שמור רגליך מלכד ח"ו והוי בורח מהם כמו שבורחין מן הדוב ומן הארי. ואין יתרון לאדם בכל עמלו ביום הקדוש רק ביראת ה' כל היום יהגו רוממות אל בגרוגם בשירות ותשבחות ובתורתו יהגהיום ולילה כמבואר במאמר הזה"ק דפרשת בשלח ופרשת ויקהל הנ"ל ודי בהערה זו:
290
רצ״א
291
רצ״ב
292
רצ״ג
293
רצ״ד
294
רצ״ה
295
רצ״ו
296
רצ״ז
297
רצ״ח
298
רצ״ט
299
ש׳
300
ש״א
301
ש״ב
302
ש״ג
303
ש״ד
304
ש״ה
305
ש״ו
306
ש״ז
307
ש״ח
308
ש״ט
309
ש״י
310
שי״א
311
שי״ב
312
שי״ג
313
שי״ד
314
שי״ה
315
שי״ו
316
שי״ז
317
שי״ח
318
שי״ט
319
ש״כ
320
שכ״א
321
שכ״ב
322
שכ״ג
323
שכ״ד
324
שכ״ה
325
שכ״ו
326
שכ״ז
327
שכ״ח
328
שכ״ט
329
ש״ל
330
של״א
331
של״ב
332
של״ג
333
של״ד
334
של״ה
335
של״ו
336
של״ז
337
של״חאשרי אדם עוז לו ותושיה מתגלה חידוש אוריתא אליבא דאמת ואשרי מי שעמלו בתורה ומיגע את עצמו לחדש איזה דבר חידוש בתורה הקדושה לפי האמת שבחידוש זה בורא שמים החדשים וארץ החדשה כמבואר בזה"ק הנה זה בא למעלה בשער הניצוץ בסדר הלימוד ומה גם בשבת קודש יום שיש בו מוסף תקונים גדולים בעולמות העליונים מחידושו יותר ויותר ועושין כבוד גדול לאביו בג"ע בשביל זה כמבואר בזה"ק פ' שלח דף קע"ג ע"א וז"ל ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא ונשמתין דצדיקיא (פ' נשמות המתים שהן בג"ע) סלקין לעילא כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אנון דשארו עליהו ונשמתין נחתין אנון נשמתין דצדיקיא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו סלקי וקיימא בדיוקנא קמי מלכא קדישא קב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוי לכו בההוא עלמא באוריתא. זכאה איהו מאן דחדושי דאוריתא אמרת קמי'. ובודאי הקב"ה אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד אלא לפי שכלו יהולל איש איש אל משא שכלו ורוח מבינתו יטוף הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרש או לחדש פי' אמתי בפסוק של תורה נביאים וכתובים. גם נראה לי ברור אם חושב אדם איזה שער ביום שבת קדש לחדש בשכלו איזה הנהגה טובה בעבודת יוצרנו ובוראינו ית"ש ויתעלה שיתנהג בהנהגה ישרה זו כל ימי השבוע ולתת בהנהגה זו נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש הן בהנהגת טהרת המחשבה הן בהנהגת הדבור למעט בכל יכולתו הן בהנהגות התמדת למודו יותר מימים שחלפו ועברו הן בהנהגות כוונת התפלה או בברכת הנהנין וכיוצא אף בהנהגת אכילה ומשתה גם במו"מ או ביגיע כפיו שלו לעסוק בה באמונת לב על צד ההיתר זה ברור שמלאכת מחשבת ישרה כתורה יחשב והבורא ית"ש ויתעלה ישתעשע בחידוש זה בפמליא שלו גם יתעטר הוא ית"ש וכל פמליא שלו וכל נשמות הצדיקים שבג"ע כמבואר בז"הק הנ"ל וחשב עם קונהו כאלו חידש סתרי תורה ע"ד האמת. וכי יפלא ממך דבר למשפט לשון חכמים מרבה שבתות והמחדש בטוב שכלו בתורה דוקא שהרי אמור בלשון הז"הק הנ"ל קב"ה שאיל לכלהו מאי חידושא היו לכו בההוא עלמא באוריתא הרי אין בכלל אלא מה שפרט דוקא בתורה אבל מחשבה מכשרת מעשיו אינם אלא ביראת ה' ואינו למד מענינו. תשובתו הרמתה כי כל עיקר ושורש יסוד עסקינו בתורה הקדושה הוא רק להבין ולהשכיל השגת יראת ה' ב"ה וב"ש על אמתותו. כמאמר החכם מכל אדם (משלי ב') כי אם לבינה תקרא וגו' היא למוד התורה הקדושה וכתיב בתרי' אז תבין יראת ה' וגו' וגם התורה בעצמה נקראת יראת ה' כמבואר בזהר הקדוש פרשת קדושים. וזה מבואר ג"כ במפרש על הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב וז"ל הרמב"ם שם האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא. עכ"ל. וכתב המפרש וז"ל בקיצור נמרץ שלא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדריגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה לאהבה את ה' כו' מצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה כו' והאחד מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה' לעשות כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו כו'. עכ"ל. נמצא אם חידש אדם בשבת קדש איזה הנהגה טובה אין לך חדושי תורה גדול מזה. ודי בהערה זאת אחיי ורעיי אהובי נפשי:
338
של״טתפלת מנחה. פסוק ואני תפלתי
כתב אבודרה"ם לומר אותו שני פעמים דהיינו פעם אחד יאמר עם הצבור ופעם ב' יאמר כשפותחין הארון להוצאת ס"ת. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים באמירת פסוק זה מנחה דשבת מבואר בזה"ק פ' תרומה ד' קנ"ו ע"א ובאדרא נשא ד' קכ"ט ע"א גם בכתבי האריז"ל כתב בפסוק זה כונות עצומות ונוראות לכן יזהר האדם לומר פסוק ה בכוונה עצומה. וראוי לחשוב בתיבות לך ה' עת רצון איזה תפלה במחשבתו ממגמתו בעבודת הבורא ית"ש:
כתב אבודרה"ם לומר אותו שני פעמים דהיינו פעם אחד יאמר עם הצבור ופעם ב' יאמר כשפותחין הארון להוצאת ס"ת. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים באמירת פסוק זה מנחה דשבת מבואר בזה"ק פ' תרומה ד' קנ"ו ע"א ובאדרא נשא ד' קכ"ט ע"א גם בכתבי האריז"ל כתב בפסוק זה כונות עצומות ונוראות לכן יזהר האדם לומר פסוק ה בכוונה עצומה. וראוי לחשוב בתיבות לך ה' עת רצון איזה תפלה במחשבתו ממגמתו בעבודת הבורא ית"ש:
339
ש״מתפלת העמידה אתה אחד ושמך אחד
תיבות אלו לא יחטוף אותם האדם מן השפה ולחוץ ח"ו רק ישים בדעתו אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד (יקדישו את שמך) כתב האריז"ל שצריך האדם לכוין במחשבתו מסירת נפש על קדושת השם ויזהר האדם מאוד בזה:
תיבות אלו לא יחטוף אותם האדם מן השפה ולחוץ ח"ו רק ישים בדעתו אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד (יקדישו את שמך) כתב האריז"ל שצריך האדם לכוין במחשבתו מסירת נפש על קדושת השם ויזהר האדם מאוד בזה:
340
שמ״אצדקתך כתב הטור סי' רצ"ב והובא ג"כ באבודרה"ם וז"ל שאין לומר צדקתך על הסדר שנהגו לאומרם כי אומרים שלא על הסדר כי בתהלים צדקתך כהררי אל הוא בסי' ל"ו וצדקתך אלהים עד כו' היא בסי' ע"א וצדקתך צדק לעולם הוא באלפא ביתא דאשרי תמימי דרך לכן מנהג צרפת לאומרם על סדר הכתובים ונכון הוא עכ"ל. וכן הוא בזה"ק פ' תרומה דף קנ"ו ע"א ובכתבי האריז"ל והוא ע"פ סוד. עלינו לשבח כו':
341
שמ״בסעודה שלשית
מה מאוד גדלה מעלת המקיים שלש סעודות בשבת קודש והפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק בשכר המקיים שלש סעודות בשבת ולהיפוך גודל העונ' ר"ל למי שאינו מקיים. והמאמרי' ידועים לכל וע"כ צריך האדם לזהר בו מאוד לאכול סעודה שלישית בשבת כל ימיו הן בקיץ הן בחורף כי בעו"ה ראיתי רבים אינם נזהרים בה בימות החורף. וגם על הנשים החיוב של שלש סעודות כמו על האנשים ויש להבינם גודל שכרה וחומר ענשה ר"ל כדי לזכותם ג"כ במצוה זו. וגם ראוי לאדם לקיים סעודה זו השלישית דוקא אחר תפלת המנחה אף בשבת שאחריה י"ע כן מבואר באבודרה"ם. ואף בסעודה זו הג' ראוי לאדם להזהר מאכילה מרובה וגסה כדי שישאר מקום פנוי לסעודה ד' שהיא סעודת מלוה מלכה וגם שלא יהיו אבריו כבדים עליו ולא יוכל לכוין דעתו בתפלת ערבית:
מה מאוד גדלה מעלת המקיים שלש סעודות בשבת קודש והפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק בשכר המקיים שלש סעודות בשבת ולהיפוך גודל העונ' ר"ל למי שאינו מקיים. והמאמרי' ידועים לכל וע"כ צריך האדם לזהר בו מאוד לאכול סעודה שלישית בשבת כל ימיו הן בקיץ הן בחורף כי בעו"ה ראיתי רבים אינם נזהרים בה בימות החורף. וגם על הנשים החיוב של שלש סעודות כמו על האנשים ויש להבינם גודל שכרה וחומר ענשה ר"ל כדי לזכותם ג"כ במצוה זו. וגם ראוי לאדם לקיים סעודה זו השלישית דוקא אחר תפלת המנחה אף בשבת שאחריה י"ע כן מבואר באבודרה"ם. ואף בסעודה זו הג' ראוי לאדם להזהר מאכילה מרובה וגסה כדי שישאר מקום פנוי לסעודה ד' שהיא סעודת מלוה מלכה וגם שלא יהיו אבריו כבדים עליו ולא יוכל לכוין דעתו בתפלת ערבית:
342
שמ״ג
343
שמ״ד
344
שמ״ה
345
שמ״ו
346
שמ״ז
347
שמ״ח
348
שמ״ט
349
ש״נ
350
שנ״א
351
שנ״ב
352
שנ״ג
353
שנ״ד
354
שנ״ה
355
שנ״ו
356
שנ״ז
357
שנ״ח
358
שנ״ט
359
ש״ס
360
שס״א
361
שס״ב
362
שס״ג
363
שס״ד
364
שס״ה
365
שס״ו
366
שס״ז
367
שס״ח
368
שס״ט
369
ש״ע
370
שע״א
371
שע״ב
372
שע״ג
373
שע״ד
374
שע״ה
375
שע״ו
376
שע״ז
377
שע״ח
378
שע״ט
379
ש״פ
380
שפ״א
381
שפ״ב
382
שפ״ג
383
שפ״ד
384
שפ״ה
385
שפ״ו
386
שפ״ז
387
שפ״ח
388
שפ״ט
389
ש״צ
390
שצ״א
391
שצ״ב
392
שצ״ג
393
שצ״ד
394
שצ״התפלת ערבית דמ"ש
ראוי מאוד לכל צבור לאחר תפלת ערבית זו של מ"ש בכל מה דאפשר ולהוסיף מחול על הקדש וכן הוא מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א וז"ל כד נפיק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ואצטריך לאתעכבא עליה דבהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון וכו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא עכ"ל. גם במעלת לשון המאמר הקדוש הזה מלות המעיר בענין פסוק והוא רחום וגו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא ויכול אדם להתבונן איך מהראוי לכוין בפסוק זה בערבית זו. ודי בזה:
ראוי מאוד לכל צבור לאחר תפלת ערבית זו של מ"ש בכל מה דאפשר ולהוסיף מחול על הקדש וכן הוא מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א וז"ל כד נפיק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ואצטריך לאתעכבא עליה דבהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון וכו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא עכ"ל. גם במעלת לשון המאמר הקדוש הזה מלות המעיר בענין פסוק והוא רחום וגו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא ויכול אדם להתבונן איך מהראוי לכוין בפסוק זה בערבית זו. ודי בזה:
395
שצ״ותפלת העמידה
(בברכה רביעית אתה חוננתנו כו') יתן הודאה במחשבתו בכל ד' הבדלות בין קדש לחול קודש שהיא הקדושה וחול הוא הקליפה ויתן במחשבתו הודאה עצומה להשם יתעלה ע"ז שהבדיל בין הקדושה ובין הקליפה. (בין אור לחשך) יחשוב גבורות ה' בזה. (בין ישראל לעמים) יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד ע"ז שהבדיל אותנו מן העמים הקדמונים לחלקו ולגורלו הקדוש ויתן הודאה פרטי ג"כ על עצמו שברא אותו בגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי. (בין יום השביעי לששת ימי המעשה). בזה יתן ג"כ הודאה במחשבתו בשמחה עצומה על שבחר ביום השביעי מכל ששת ימי המעשה לקדושתו ונתן מתנה הקדושה הזו לנו עם קדוש. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב זכאי ישראל עמא קדישא דאחסינו יומא אחסנת ירותא לעלמין. עכ"ל בקיצור. (א"מ החל כו') תפלה זו ראוי לומר בכוונה עצומה:
(בברכה רביעית אתה חוננתנו כו') יתן הודאה במחשבתו בכל ד' הבדלות בין קדש לחול קודש שהיא הקדושה וחול הוא הקליפה ויתן במחשבתו הודאה עצומה להשם יתעלה ע"ז שהבדיל בין הקדושה ובין הקליפה. (בין אור לחשך) יחשוב גבורות ה' בזה. (בין ישראל לעמים) יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד ע"ז שהבדיל אותנו מן העמים הקדמונים לחלקו ולגורלו הקדוש ויתן הודאה פרטי ג"כ על עצמו שברא אותו בגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי. (בין יום השביעי לששת ימי המעשה). בזה יתן ג"כ הודאה במחשבתו בשמחה עצומה על שבחר ביום השביעי מכל ששת ימי המעשה לקדושתו ונתן מתנה הקדושה הזו לנו עם קדוש. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב זכאי ישראל עמא קדישא דאחסינו יומא אחסנת ירותא לעלמין. עכ"ל בקיצור. (א"מ החל כו') תפלה זו ראוי לומר בכוונה עצומה:
396
שצ״זאחר תפלת העמידה יאמר ויהי נועם כו' בכוונה עצומה מאוד ובמתון ונקרא שיר של פגעים. וז"ל זה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב כיון דנפיק שבתא כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטן בעלמא וע"ד אתקין שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא לאן אתר משטטן בההוא לילא כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא דא ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא רחמנא לשזבן מנייהו ומסטרא בישא עכ"ל. ועיין ג"כ בפ' בראשית דף מ"ח ע"א. גם בפ' מקץ דף קצ"ז ע"ב. וכתב אבודרה"ם שיש לכפול גם פסוק ויהי נועם כמו פסוק אורך ימים ועיי"ש וכן ראוי לנהוג ואמירת שיר זה דוקא מעומד. האריז"ל. ואח"כ סדר קדושא דסדרא ראוי לומר בכוונה עצומה מאד כי אמירת קדושה זו בערבית זה הובא ג"כ בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א. וז"ל כד נפק שבתא כו' בשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם וקדושתא דסדרא כל אנון חייביא דגיהנם פתחין ואמרי זכאין אתון ישראל עמא קדישא זכאין אתון צדיקייא דנטריפקודי אוריתא. וי לון לחייביא דלא זכו למנטר אוריתא זכאין כו' עכ"ל. וראוי להזהר מאד מלהדליק נר וכ"ש שארי מלאכה עד אחר שהבדיל על הכום כמבואר בזה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב. וז"ל מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו דחד דוכתא אית בגיהנם לאנון דקא מחללי שבתות ואנון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה ואמרי ליה הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר וגו' צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים בגין דלא יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדילי על כסא בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושא דשבת שליט עלנא כו'. אבל אי איהו ממתין עד די שלימו קדושא דסדרא אנון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב"ה ואנון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקאמרי צבורא ויתן לך האלהים מטל השמים ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' עכ"ל. ובפ' פנחס דף רמ"ו ע"א. ז"ל מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת כו' חד דוכתא אית בגיהגם לאנון דקא מחללי שבתא כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלני'. וכל חייבין דגיהנם מסייע לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קרי ואמר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה. חייבין דגיהנם אמרי כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'. בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו עכ"ל. וראוי לכל ירא שמים להזהיר לבני ביתו וללמדם שיאמרו קודם הדלקת הנר במ"ש ברוך אתה המבדיל כו' בלא שם ומלכות. ובי"ט שחל במ"ש ברוך המבדיל בין קדש לקדש שלא יכשלו ח"ו באיסור עשיית מלאכה קודם הבדלה ודבר זה מוטל על בעל הבית להזהיר את בני ביתו. ואחר קדושא דסדרא יאמר ויתן לך האלהים כו' והובא גם כן במאמר הנ"ל דהקדמת בראשית. קודם הבדלה שעל הכוס יזמר תחלה זמר של אליהו הנביא. ואבודרה"ם מאריך בפירושו ועיי"ש. ובטור מביא ג"כ להזכיר אליהו הנביא במ"ש ועיי"ש הטעם. ומצאתי בספרים מזכירת אליהו הנביא בפיוטים ובפסוקים במ"ש הוא תקון גדול אל הנפש ותועלת גדולה להנצל מדינה של גיהנם כשמכריזין במ"ש ישובו רשעים לשאולה ויש ג"כ צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים שצריכים לשוב לגיהנם ואליהו ז"ל מקבל עליו כדי להגן על הצדיקים ולא יניחם לשוב עוד לגיהנם וסובל יסורים בשבילם ולכן ראוי לזמר זמר זה מיד בבואו לביתו קודם הבדלה. ואח"כ יבדיל על היין דוקא וז"ל הטור בסי' רצ"ו ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין אינו רואה סי' ברכה אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין זוכה לקדושה. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קדישא ואבדלתא שבק ליה לאבדלתא וקדושא מקדש אריפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו עכ"ל הטור. וגודל התיקון של הבדלה ביין מובא בזה"ק בכמה מקומות. ובבשמים יזהר האדם מאוד לחקור קודם הברכה אם נותנים ריח טוב כדי שלא יהיה ח"ו ברכה לבטלה. ודעת הזה"ק שברכת בשמים במ"ש יהיה על הדם דוקא. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"ב ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא. ונפשא דב"נ אשתארת בערטולא כו' וההוא ריחא מעלי' דבוסמין איהו הדס דהא קיומא דאת' קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו עכ"ל. וכן הוא בתקונים תיקון ו' דף קמ"ה ע"א. לכן ראוי לאדם. להשתדל שיהיה בידו בשעת ברכה הדס כשר של לולב עם שאר מיני בשמים ויחשוב במחשבתו בשעת ברכה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה שבחכמתו הנפלאה ברא הריח טוב. (ובברכה בורא מאורי האש). יחשוב ג"כ גבורות ה' בשמחה עצומה על חכמתו הנפלאה בבריאה זו של מאור האש. וענין ההסתכלות על האצבעות בברכה זו מבואר בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ז ע"ב. וז"ל לבתר דנפיק שבתא בעי ב"נ לאפרשא בין קדש לחול כו' בההיא שעתא דקא מברכין על אשא אזדמנן ארבע רתיכין כו' בגין כך בעינן לאכפיא אצבעאן ידא ארבע דימינא ולאנהרא לון בגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכ' כו' ורזא דא וראית את אחורי אלין אחורי אצבעאן לאחור' בטופריהון ופני לא יראו אלין אצבאן לגו בלא טופרין דאנון אנפין פנימאין כו' עכ"ל בקיצור נמרץ. וז"ל האריז"ל ג"כ ויכפוף ראשי האצבעות דידו הימנית על הגודל כנגד פניו ויסתכל בצפרנים עכ"ל:
397
שצ״חהמבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך כו' יכוין כוונה המבואר למעלה בתפלת העמידה בברכה רביעית אך נוסף הוא בהבדלה כשיגיע לתיבות בין אור לחושך ראוי לפתוח עיניו בכיון להכיר חכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בהבדלתו אור מחושך ודי בזה. ואחר הבדלה יזמר כל הזמירות. וגם הב"י מביא בסי' ש' לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת קדש כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו עכ"ל. והוא מהמדרש והובא גם כן באבודרה"ם. ותיכף אחר הזמירות יאכל סעודה ד' ללוות את המלכה שבת מלכתא. וסעודה זו נזכר בגמרא הקדושה והובא בטור ובש"ע. וראיתי בספרים שד' סעודות דשבת מעוררים ד' רגלי המרכבה העליונה והם אברהם יצחק ויעקב ודוד. אברהם מציל את האדם מדינה של גיהנם בזכות סעודה ראשונה. יצחק מציל מחבלו של משיח בזכות סעודה שניה. יעקב מציל ממלחמת גוג ומגוג בזכות סעודה שלישית. דוד מציל מחבוט הקבר בזכות סעודה ד' עכ"ל. וכתב האריז"ל שאסור לעסוק בשום מלאכה אפילו בד"ת וגם שלא להסיר בגדי שבת עד אכילת סעודה ד' עכ"ל ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. והאוכלים אותה עד אחר ד' שעות בלילה לא יצא ידי חובתו מצאתי. (בעזר הראשון ואין שני. סיימנו עולת שבת והוא חלק השני. ואליו אשא נפשי. ישלח עזרו מקדש בחלק השלישי. הצלני מטיט רפשי. שגיאות האנושי):
398
