יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 1
א׳היות נמצא השער ההוא בשבתות השנה יום שבחר ונתנו ה' ית"ש עליון על כל ימי החול ע"כ מן השם הוא זה אשר לו יקרא שער העליון כי ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו עליון על כל לשם ולתהלה ובו יבואר כל הסדר וההנהגה של ערב שבת קדש וקצור כוונת מזמורים של קבלת שבת קודש. וכל התפילות של שבת וכוונת קדוש היום וכוונת כהן ולוי וכל העולים אחריהם לקרות בתורה והנהגת של כל היום שבת קודש עד אחר הבדלה.
1
ב׳בנשף ליל ששי והכינו תקון גדול בלילה ההוא נדדה שנת העובד את ה' בלב שלם ובנפש חפצה להיות נעור ללמוד כל הלילה עד הבוקר לתיקון פגם הברית. וימצא כתוב כן בכתבי האריז"ל ובשאר ספרי המקובלים שהלימוד כל הלילה בליל ששי הוא תיקון גדול ונפלא לפגם הברית. והיה ביום הששי תיכף אחר תפלת שחרית יזהר האדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואטו מלתא זוטרתא היא מה שאמרו בגמרא הקדושה א"ר הונא כו' לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור כו' וכל המשלים מאריכין לו ימיו ושנותיו וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים בהשלים הפרשה עם הצבור גם גודל שכרו הובא בזה"ק ויבוא לפנינו העתקות מאמרו הקדוש בעז"ה לקמן בענין קריאת הפרשה ע"ש ויהדר לקרות בס"ת. ואחר כל פסוק יקרא תרגום שלו האריז"ל. ועכ"פ אחר כל פרשה דהיינו פתוחה או סתומה כדעת רש"ל ושל"ה. ויזהר האדם במה שמוזכר בספרים שלא להפסיק בדבור ח"ו בקריאת שמו"ת. וקודם קריאת הפרשה יאמר בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות שמו"ת כדי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש כו' כפי הנוסח שנתבאר לעיל בשער הלמוד קודם קריאת מקרא. אחיי ורעיי אדברה נא שלום בעבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש לכייל בכללא רבה לאנשים כערכי שבכל מקום אשר תקרא בתורה או בנביאים וכתובים ענינים שבא מזה היפך רצון יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה אז יכניס האדם צער גדול בלבו על זה שלא נעשית אז רצון בוראנו ית"ש ולהיפך במקומות שיקרא איזה ענין שמזה בא נחת גדול לבוראנו ית"ש אז יכניס שמחה גדולה ועצומה בלבו על זה שנעשית אז רצונו ית"ש ויתעלה היה לו לית"ש ויתעלה נחת גדול מענין זה וזהו עיקר ושורש עבודת בן חביב לאביו לשמוח בשמחתו היינו בעת עשיית רצונו הן הוא בעצמו הן אדם אחר ולהצטער באיזה ענין שנעשית נגד רצונו הן הוא בעצמו הן אחרים גם בכל מקום אשר יקרא האדם בתנ"ך איזה ענין מגבורות ונפלאות הבורא ית"ש דהיינו ענין שיצא מדרך הטבע יחשוב אדם אז במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה. את אחיי ורעיי אנכי מבקש לבל ירע בעיניכם כי לא באתי להגיד את הרשום כל המקומות מענינים אלו בכל התורה כי בודאי אצא מגדר הקיצור בדבר שרשומו ניכר מכלל' אתמר כי אדם יפיק תבונה מעצמו ליתן דעתו בזה אל הכוונה בכל המקומות מענינים אלו לכוין כוונות הנ"ל ואשרי חלקו. ועוד כלל אחר בעבודת בוראנו ית"ש ויתעלה בקריאת הפרשה בכל מצות הנהוגות עתה בזמנינו הן מצות עשה והן מצות ל"ת יקבל על עצמו בשמחה עצומה במ"ע לעשותה ובמצות ל"ת לזהר ממנה. גם שומע כעונה לענין זה בעת שמיעתו הפרשה מפי הקורא בשבת וי"ט ובשני וחמישי יכוין ג"כ בכל הערות שהיערנו לכוין בשעת קריאת פ' שמו"ת ודי בהערה זו. גם לרבות קורא אחר קורא בקריאת ההפטרה של הפרשיות יכוין כל הנ"ל. ועוד נוסף הוא בכ"מ אשר יקרא בהפטורה עניני נחמות על העתיד ראוי לאדם בעת קריאתה ליתן הודאה עצומה בשמחה בלבו ובמחשבתו להשם יתעלה על נחמות האלו וגם יצפה לתשועת ה' בתשוקה עצומה מתי יגיע התור ויבואו הנחמות האלו כי הלא דבר זה נשאל לאדם אחר פטירתו צפית לישועה ובודאי כשיכוין אדם בזה יזלגו לפעמים עיניו דמעות רבות מגודל התשוקה שישתוקק מאוד בלבו מתי יגיע זה. עוד כלל אחר לבי לחוקקי ישראל לחקוק על לוח לבם בכל מקום שיקרא בעניני גבורות ונפלאות של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שעי"ז נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול ב"ה וב"ש לעיני כל ישראל ובעיני האומות ראוי לאדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד על זה ודי בזה. הלא המה באו בכתבים למעלה בשערים הקודמים בשם הזה"ק שיזהר האדם מאוד בדקדוק המלות היטב אף בלמוד התורה ומה גם בקריאת פ' שמו"ת ועונשו גדול ר"ל מי שאינו נזהר בזה וע"כ ישים האדם אל לבו להזהר בזה מאוד ודי בהערה זו. יום פנה מחצות היום ולהלן בעש"ק יזהר האדם מאוד לקצץ הצפרנים ויאמר בפה מלא לכבוד שבת קודש ובזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ח ע"ב. ז"ל לא לבעי ליה לב"נ לרבת' אינון טופרין דזוהמא. דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עלי' קסטור' וידאג בכל יומא. ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא יעבד קלנא בההוא אתר דיכיל ההוא ב"נ לאתזקא וכלא כגוונא עלאה עכ"ל. וז"ל פ' אחרי ד' ע"ט ע"א תאנא ברזי דמסאבוהא זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא. ומאן דאעבר לון לגמרי כאלו אתער חסד בעלמא כו'. ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשי' בי' דתני' מאן דדריך ברגלים או במסאני' עלייהו יכול לאתזקא. ומה כו' עכ"ל. (ואיתא) נמי במדרש מעשה בחסיד א' שנפטר ונראה לתלמידיו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו ושאל לו מפני מה היה לך כך והשיב לו מפני שלא הייתי נזהר לקצץ את הצפרנים בכל עש"ק ע"כ. לכן יזהר האדם בזה מאוד (ונמצא) כתוב בספרים אם עש"ק הוא ר"ח לא יגלח שער הראש ולא יקצץ הצפרנים מפני הסכנה וכ"ש ביום ר"ח שחל בשאר ימות החול (והובא) בספרים שיזהר האדם שלא יגלח צפורני ידיו ורגליו ביום אחד כי הוא מאוד קשה לשכחה וגם סכנה (וכתבו) המקובלים שיזהר האדם כשקוצץ צפרניו שלא יפלו על בגדיו וכ"ש שלא יקוץ על בגדיו ולקולטן משם כי גורם רעה לעצמו ח"ו ואשה ביום טהרתה אם תעשה כן תגרום להפיל ולדותי' ר"ל ע"כ. (גם) יזהר האדם מאוד שלא לגדל פרע שער ראשו יותר מדאי אלא שיגלחם בכל ששה או שבעה שבועות עכ"פ ובזה"ק פ' בהעלתך ז"ל ד' קנ"א ע"ב כל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא כו' עכ"ל בקיצור. (ויזהר) שיגלח דוקא קודם חצות היום כי אחר חצות אסור לגלח ע"פ דין המשנה שהוא עת מנחה גדולה והובא דין זה גם בש"ע וכ"כ בכתבי האריז"ל וצריך האדם להזהר בזה. ואחר נטילת הצפרנים ילך להטהר במקוה לכבוד שבת קדש ובודאי אדם שבלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מזיווג של טבילת מצוה בודאי חיוב גדול הוא לטבול א"ע בעש"ק שלא יכנוס בקודש וטומאתו עליו טומאת הגוף ח"ו אלא אף מי שעומד בחזקת טהרה מצוה גדולה לטבול בעש"ק כי הטבילה בעש"ק מועיל לקבל נשמה יתירה בשבת ובלתי טהרת המקוה בודאי לא ישיגנה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ד ע"א כד אעל שבתא אצטריכו אנון עמא קדישא לאסחאה גרמיהו משימושא דחול. מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא. וכד בעי ב"נ לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוח אחרא קדישא עלאה בעי לאסחא' גרמי' למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישאה עכ"ל. ויטבול עכ"פ לא פחות מג' טבילות האריז"ל. ורוב העולם נוהגין לטבול ד' טבילות כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה ונכון הוא גם ראיתי נוהגין שטובלין י"ד טבילות ואשרי חלקם כי כל המרבה בטבילה הרי זה משובח שבכל טבילה שאדם טובל את עצמו יותר ממשיך עליו קדושה ביותר הן בחול והן בשבת ואדם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה יותר ויותר. ואחר הטבילה דווקא ישתדל אחר מים חמין לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו על סדר זה דוקא. ומי שהאיר לו ה' עיני שכלו לעיין בכתבי האריז"ל שם יראה התקון הגדול והנפלא מה שנעשה בעולמות העליונים ע"י רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמין בעש"ק. ומה טוב אם יכול לרחוץ כל הגוף בהם ואז ירחץ ראשו תחלה ויאמר בשעת רחיצה לכבוד שבת קודש ויכוין לתת בזה נחת רוח להבורא ית"ש. ובבואו מן הטבילה ילבש בגדי שבת ויאמר שיר השירים בקול נעים ובמתון וגודל מעלת אמירתה הובא בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל פ' תרומה ד' קמ"ג ע"ב מאי דהוה ומאי דהוי ומאי דזמין למהוי לבתר יומא שביעא כד יהא שבת לה' כלא איהו בשיר השירים כו' אצטרך לנטרא ולסלקא עטרא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים. ואי תימא אמאי איהו בין הכתובים הכי הוא ודאי בגין דאיהו שיר תושבחתא דכנסת ישראל קא מתעטרא לעילא. ובג"כ כל תושבחן דעלמא לא סלקא רעותא לגבי קב"ה כתושבחתא דא עכ"ל בקיצור נמרץ. ויזהר האדם מאוד באמירתה בדקדוק התיבות ולא יפסיק באמצע קריאתו אפי' בד"ת. ונמצא כתוב בספרים לפי שכל הפסוקים של שיר השירים מסודרי' בסדר מעלות העולמות העליונים הקדושים ובודאי אם לא ידקדק היטב בתיבות או יעשה הפסקות יעשה פירוד חס ושלום בין מדות העליונים הקדושים ובודאי אם ידקדק האדם בלשון הזה"ק הנ"ל דפ' תרומה שכתב אצטרך לנטרא ולסלקא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים בודאי האדם ידע להזהר בעת קריאתה בכל הנ"ל ודי הערה בזה:
2
ג׳ואם אין לו שהות לקרותה בערב שבת קדש אזי יקרא בשבת מתי שיוכל. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' במצותיו חפץ מאוד ותעש בחפץ כפיך מצוה שאין לה דורשין והיא ערובי חצירות. ואף שפשטה אורה על חלוצים חלוצי הצבא צבאות ישראל בכל תפוצותם המנהג לעשות עירובי חצירות בכל ע"פ ממצה אפוי' ולהניח בבה"כ כל השנה ומנהג ישראל תורה היא ודורש אין לה מכלל דבעי דרישה אם היא מן הנאכלין ככל מאכל הראוי לאכילה וכבר הרגיש בזה הט"ז ז"ל וכתב דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של ערוב מתקלקלת ומתעפש' מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוי כלה לגמרי עכ"ל:
3
ד׳ולי נראה שבודאי היא מתעפשת בימי הקוץ ואינו ראוי לאכילה כלל ומטלטלין בעו"הר בלא עירוב. והאריז"ל מזרז לאדם במצוה זו שיעשה אותה בכל ערב שבת קודש ויזכה ג"כ לכל בני החצר וט"ז כתב ג"כ ז"ל הרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו בכל עש"ק ויזכה ע"י אחר לכולם ולא יברך כיון שיש בבה"כ מצות העירוב והברכות אינם מעכבות. עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' מעבדי ה' ומעם קדושו הישראלי ראוי לזרז עצמו בכל עש"ק לעשות ערובי חצירות בשבילו ולזכות ג"כ ע"י אחר לכל הדרים בעירו ויתן הפרוסה שיש בה שמונה ביצים לאחר ויאמר לו הגבה אותה וזכי בה לכל הדרים בעירוב ואח"כ יקח הפרוסה מיד הזוכה ויאמר הנוסח שהובא בש"ע סי' שס"ו סעי' ט"ו. וכדי לצאת בו כל הדיעות וכל הספיקות שאפשר להסתפק שמבואות קטנות שלנו דין מבואות יש להם וצריך לעשות ג"כ שתופי מבואות לכן ראוי ג"כ לכלול בנוסח שתופי מבואות ויאמר בזה הנוסח בהדין עירובא יהא שרי לן לאפוקי ולעיולי מחצירות למבואו' וממבואות לחצירות ומן הבתים לחצירות ומחצירות לבתים ומבתים לגנות ומגנות לבתים ומבתים לבתים ומגנות לגנות לי ולכל הדרים בעירוב. ע"כ. כי בעירוב אחד יוצא לשתופי מבואות ולערובי חצירות כמבואר בש"ע ושם נאמר בסי' תק"כז סעי' י"ב שהברכה יהיה אחר הזכי' ויניח העירוב בבית שיש בה ד' אמות על ד' אמות או כדי לרבע ד"א על ד"א כמבואר שם בש"ע. וזה דבר פשוט שעירוב זה אינו מועיל כ"א לאותם שדרים תוך העירוב ולא לאותם שדרים חוץ לעירוב בשכונה אחת לכן שני בעלי בתים הדרים חוץ לעירוב בשכינה א' דהיינו א' דר בבית וא' בקאמ"ר צריכין לעשות ביניהם עירובי חצירות ואם לא עשו אסורים לטלטל מזה לזה מביתו לקאמ"ר וזה מהקאמ"ר שלו לבית. וגודל עון של הוצאה מרשות לרשות מבואר בתקונים תיקון מ"ח דף פ"ה עמוד א'. וז"ל מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח לי' לבר מאתריה ומרשותי' כאלו אעקר אילנו דחיי דאיהו אות ברית ואנח ליה ברשו אחרא מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתי' מרשות דילה ואנח לה ברשו אחרא כו' ודא גרים לישראל דאתעקרו מארע' דישראל ואתגליאו. ובדף צ"ו ע"ב ג"כ תיקון ס"ו וז"ל ודאי כל מאן דנפיק מרה"ר כו' כאלו ערב שמא דקב"ה ועביד אילנא דטוב ורע כו'. עכ"ל בקיצור. לכן יזהר האדם מאוד ומאוד באיסור ההוצאה בשבת. ודי בזה כדי הערה ואחר ערובי חצרות יתקן פתילות לנר של שבת אם מדליק בשמן זית כי הדלקה אותה מצוה האשה חייבת בה ותקון הפתילות מוטל על הבעל. האריז"ל. ואם מדליק בנר של שעוה ושל חלב יניחם בעצמו בנר על השולחן. לו חכמו ישכילי זאת יבינו לאחריתם הני נשי במה זכיין בהדלקה עושה מצוה עוצם גודל השכר של הדלקת נר שבת והוא מבואר בזה"ק פ' בראשית דף מ"ח ע"ב וז"ל ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת דהא יקר' עילאה הוא לה וזכות רב לגרמא למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באוריתא ובדחלת' ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אירכא דחיין בגין כך בעיא לאזדהרא בה. עכ"ל. צאינה וראינה בנות ציון איך ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה. לכו נא הגברים וראו איזה דרך ישרה לפני איש איך ומה ראוי לאדם להשתדל בהנחה עושה מצוה כתקונו שיהיו מונחים נרות של שבת לצד דרום ושלחנו לצד צפון כמבואר בתקונים תיקון כ"ד דף ע' ע"א וז"ל ובההוא ביתא דאשכחין דירה דא מתקנא בהאי סדורא מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום. אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינת' דאיהי נשמה יתירה. לית דין אתר הדיוט עם הארץ אלהין אתר דרעוא בי' מן קדם ה', פתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון כו' מטה למערב בין צפון לדרום כו' ובביתא דלאו אינון מתתקנן אלין תקונין בליל שבת. אושפזין אמרין לאו איהו דא דירה דישראל דאתמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לדרתם כתיב חסר מלשון דירה. וכל אלין תקונין צריכין לתקנא בליל שבת. דאיהי ממש אות ברית מילה עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להתנהג א"ע בכל עש"ק להוסיף מחול על הקודש בכל מה דאפשר כמבואר בתקוני' תיקון מ"ח ד' פ"ה ע"ב. וז"ל צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש. וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעין לו ההוא נפש יתירה ח"ו עכ"ל. והמ"א בסי' רס"א הביא בשם הפוסקים שצריך להוסיף מחול על הקדש ב' שעות ועיי"ש. וכתוב בספר התגין אם נשמתו של אדם בגיהנם בכל יום ששי מוציאין אותה מגיהגם בעת שהיה רגיל בעה"ז לשבות וכן בתוספת מקודש על החול במוצאי שבת המאחר מאחרין אותו שלא להכניסו לגיהנם והממהר ממהרין אותו להכניסו. וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. ומוטל על כל אדם להזהיר בני ביתו על תוספת שבת וביחוד בימים הקצרים. של ימות החורף שרוב נשים מאחרין בהדלקת הנרות עד קרוב לחשיכה ר"ל וראוי להזהיר אותם בנחת ובתוכחה. אחיי ורעי ראשון לציון הנה זה בא כבר למעלה בשער שלפני זה מגודל זהירות הכוונה בתפלת מנחה של כל ימות החול כי רבה היא ואדם יפיק תבונה ביתר שאת ויתר עוז זהירות הכוונה בתפלת מנחה זו של עש"ק למי שמעיין בכתבי האריז"ל מגודל מעלתה שמזמן תפלת מנחה זו הוא התחלת התכללות והעליות של כל העולמות זה בזה בודאי ראוי לאדם להכין עצמו בתפלה זו אל גודל הכוונה יותר ויותר ודי בזה בהערה:
4
