יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון ג׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate 3
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳כוונת התקיעות
5
ו׳הנה אף שתקיעת שופר בר"ה מ"ע וגזירת הכתוב הוא בוודאי יש בו ג"כ רמזים להתעורר אדם לבו ביום הדין והנורא הזה אל התשובה על עונותיו וכן דרז"ל תקעו בחדש שופר רבנין אמרי שפרו מעשיכם ואני מכסה עונותיכם וכן הוא אומר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ודבר זה מפורש ג"כ שעם התקיעות צריך ג"כ התשובה דהיינו שצריך האדם לקבל על עצמו בעת התקיעת בלב שלם על להבא לשמור עצמו בכל עניני עבודת הבורא ית"ש ויתעלה במה שיודע בעצמו נגעי לבבו שלא היה נזהר עד הנה כראוי וביותר דברים שאדם דש בעקביו כנ"ל בשער שלפני זה ויקבל על עצמו בלבו גדרים וסייגי' שבודאי לא יחזור וישוב לכסלה עוד אזי בתשובה זו עוקר את יצרו הרע אשר בקרבו וזובחו ומבערו מן העולם. וז"ל הזה"ק פ' אמור דצ"ט ע"א כד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעין לנגדא קול שופר וההוא קלא סליק לעילא כדין אתער שופר אחרא ואתער רחמי ואסתלק דינא ובעינן לאחזאה עובדא בשופר ולאתערא שופר אחרא. ולאפקא בההיא שופרא אנון קלי כו'. כדין דינין כלהו אתכפיין ורחמין אתערו ע"ד בעי לכוונא לבא ורעותא בהני קלין ולמהדר בתיובתא קמי מאריהון כו' וקב"ה מרחם על עלמא. זכאה חולקהון דבני נשא דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלא עלמין על ידייהו עכ"ל. הרי מבואר שעם התקיעות צריך ג"כ תשובה כמ"ש בלשונו הקדוש וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון כו' ע"ד בעו לכוונא לבא ורעותיה בהני קלי' ולמהדר בתיובתא קמי מאריהון כו'. אך מי שחננו השם יתעלה להשי' כוונ' התקיעות אזי החיו' מוטל עליו ולכוין דוק' כמבו' בזה"ק פ' פנחס דרל"א ע"ב. וז"ל אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שומעי תרועה או תוקעי תרועה אלא יודעי תרועה כגון חכימין כו' אנון יודעי תרועה רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל עכ"ל. ובודאי חיוב גדול על כל יודעי ספר לחפש בספרים ולחקור סוד התקיעות להיות איש איש לפי שכלו מיודעי תרועה ולא משומעי תרועה לבד כנ"ל ועכ"ז עם הכוונת צריך לצרף עמהם התשובה האמתית בלבו ובמחשבתו כנ"ל לפי שעיקר סוד השופ' היא התשובה ולתועלת אנוש כערכי אטמון ברמז במלות קצרות וזה הוא כי הבורא א"ס ב"ה וב"ש זכרו לעד ברא עולמות עליונים קדושים לאין קץ ותכלית ובעולמות ההם יש עולם אחד נקרא שופר וגם על שם זה של שופר מבואר בזה"ק ובכתבי האר"י ז"ל סודות גדולות ונוראות עמוק עמוק מי ימצאנו ואין לנו עסק בנסתרות ועולם זה הוא סוד התשובה רצוני לומר אף שע"פ שורת הדין לא היה מהראוי לקבל תשובתו של אדם אחר שהכעיס כמה פעמים ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה אך זה העולם מוסד על רחמים וקבל תשובת האדם אף שאינו ראוי לכך לכן נקרא זה העולם תשובה דרך כלל וצונו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בגודל רחמנותו עלינו לתקוע בשופר ביום ר"ה שהוא יום הדין הגדול והנורא בעולמות העליונים על כל ברואיו ואז מעוררים לבינו בתשובה שלימה ואמתית שיהא אנחנו מעוררים עולם העליון הקדוש הנ"ל הנקרא ג"כ שופר והוא סוד התשובה כנ"ל ואז מתהפך ממשלת הדין לרחמים וזה מבואר במאמר הז"הק פ' אמור הנ"ל במ"ש וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעיין לנגדא קול שופר וההוא קלא סליק לעילא כדין אתער שופרא אחרא (ר"ל העולם העליון הנ"ל) הנקרא שופר ואתער רחמי ואסתלק דינא ובעינן לאחזאו עובד' בשופר ולאתער' שופרא אחר' כו' ודי בזה כדי הערה למשכיל. ואיך ראוי לכל צבור שיבחרו תוקע איש צדיק תמים ויודע לכוין כוונת התקיעות כמבואר בז"הק פ' ויקרא ד' י"ח ע"ב. וז"ל אי אשתכח קול שופר כדקא יאות ומכוונים בי' לתתא ההוא קלא סליק כו'. זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין לכוונא רעותא לקמי מאריהון וידעי לתקנא עלמא בהאי יומא בקל שופרא וע"ד כתיב אשרי העם יודעי תרועה יודעי ולא תוקעי. וכהאי גוונא ג"כ בעלי תפלות כמבואר בזה"ק שם ע"א וז"ל אר"א לאבא ביומא דר"ה וי"כ דלא בעי למשמע צלותא מכל ב"נ אלא אי קאים עלי' תלתא יומין קודם לדכאה לי' דר"ש הוה אמר הכי בצלותא דהאי ב"נ דאנא מדכנא אתכפר עלמא. וכ"ש בתקיעה דשופר דלא מקבל תקיעתא דב"נ דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעתא עכ"ל ודי בזה והובא בספרים שראוי לומר קודם התקיעות מזמור מ"ז בתהלים ז"פ וכן ראיתי נוהגין. וכתב האר"י ז"ל בין סימן לסימן כל אדם יקים ויתודה בלחש ואחר התקיעות יתפלל שיקובלו עכ"ל אך יזהר האדם מאוד תיכף כשישמע שהתחיל המסדר לסדר להתוקע יפסיק באמצע הוידוי וישמע לתקיעות ובתקיעות דחזרת מוסף דהיינו אחר שיסיים התוקע הסי' יתודה ג"כ ויזהר מאוד לקבל על עצמו בעת הוידו קבלה אמתית אלהבא שלא ישוב עוד עליהם לעולם כנ"ל. וכל תקיעה ותקיעה שישמע מהתוקע יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה מאוד בזה"ל אני מקיים בשמיעת תקיעה זו מ"ע שציוני בוראי ית"ש וכוונתי לתת לו ית"ש נחת רוח בזה. וראוי לאדם שיעיין התקיעות בפנים במחזור בעת התקיעה וזה תועלת גדול שלא יפנה מחשבתו ח"ו במחשבה אחרת. ודי בזה ויזהר האדם מאד בדין המפורש בש"ע סי' תקצ"ב ס"ג שלא יסיח לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד וגם שלא להכניס את עצמו בספק ברכה כי לדעת הטור אם עבר ושח אין צריך לחזור ולברך אך לדעת הגה"מ צריך לחזור ולברך לכן יזהר האדם מאוד בזה. ואחר התקיעות אומרים פסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון (בתהלים פ"ט) וכתב אבודרה"ם שיש לומר עוד שני פסוקים שאח"ז בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. כי תפארת עוזמו אתה ובשמך תרום קרננו ע"כ. וראיתי כן ג"כ בשאר ספרים. יודע כמובא למעלה שראוי לומר מזמור שיר של יום קודם תפלת המוספים:
6