יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון ט׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate 9

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״דעבודת יוה"כ

כ״האחרי ראיתי בספרים מגודל החיוב סידור העבודה של כהן גדול בי"כ בתפלת מוסף וגודל מעלת סדורם שנחשב בעיני היוצר והבורא ב"ה וב"ש כאלו אנחנו מקריבין ומסדרין כל סדר העבודה בבהמ"ק וגם בימי חכמי הגמרא היו מסדרין סדר העבודה ביה"כ וכן פירש"י בפרק אמר להם הממונה גבי ההוא דנחית קמי דרבא ועבד כר"מ כו' פירש"י שהיו רגילין לסדר סדר העבודה בי"כ ועי"ש. וכבר הובא חיוב סידורא בפוסקים אך בנוסח סדר העבודה שבמחזורים שלנו לא נתבארה בהם כל פרטי סדר העבודה וביחוד שלא נתקנה בל' קלילא למען ירוץ כל קורא בו וכמעט שגם כמה לומדים אינם מבינים כלל פי' המלות של כל סדר העבודה שבמחזורים ע"כ באתי לעורר לב האדם לטוב לו שיזהר קודם יה"כ ללמוד פי' המלות. ועכ"ז מי שרוצה לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה ולסדר סדר עבודת י"כ על מכונה עם כל פרטיה יסדר אותה בנוסח אתה כוננת כי שם נתבאר היטב כל סדר העבודה בכל פרטיה ונוסח זה דאתה כוננת הובא גם כן בטור סי' תרכ"א וגם בעל העיטור כתב וז"ל ושמענו סדר העבודה בל' משנה כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי עכ"ל. ונמצא בספרים יוסי בן יוסי זה היה כ"ג בבית שני והוא חיברה. גם הב"י בסי' תרכ"א מגיה קצת טעות ושבושי' בנוסח זה דאתה כוונת ועי"ש. גם האריז"ל מביא סדר העבודה דנוסח אתה כוננת. ונוסח זה תמצאנו בספר חמדת הימים פ"ז דמוסף יה"כ לכן ראוי לאדם שיתנהג בדרך זה והוא כשיתחיל הש"ץ לנגן הפיוט נחשב כצג באיתון דחות בפללי עקלתון כו' יתחיל לומר נוסח אתה כוננת בספר חמדת הימים ובודאי יוכל לסיים כל הנוסח קודם שיגיע הש"ץ לשבח של אמרו לאלקים ויוכל ג"כ לומר השבח הגדול הזה עם הצבור. אך ראוי שקודם י"כ יעיין אדם כל הנוסח עם פירושה בספר חמדת הימים בכדי שיהא פירושה רגיל בפיו בי"כ. ואף שאמר כל סדר העבודה דאתה כוננת יאמר גם כל סדר העבודה שבמחזור ואל יפרוש עצמו מן הצבור ח"ו ולהתודות ג"כ עם הצבור בנוסח וכך היה אומר אנא השם חטאתי כו' וכל ג' הוידוים ולפול על פניהם ג' פעמים עם הצבור אך בנוסח אתה כוננת שאמר מקודם אף שאמר נוסח היו כורעים ומשתחוים לא יפול על פניו ביחיד. (ויאמר) האדם כל סדר העבודה בכוונה עצומה ויכוין בזה לתת נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש כי בסדר העבודה שאנו מסדרין עתה בשיח שפתותינו תחת קרבנותינו אנו עושים נחת רוח לית"ש ויתעלה. (אחיי) ורעי איך ומה צריך האדם להתעורר בבכי גדול ועצום בשעה שהוא אומר (והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול כו') על העדר הכבוד הגדול של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שהיה אז בירושלים כשהיו שומעין את השם הנכבד והנורא יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה וכל העם העומדים אז בעזרה נתנו כבוד גדול לקדושת שמו הגדול והנכבד ונפלו על פניהם ואמרו בשמחה רבה ועצומה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובזה נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול והנורא בכל העולמות העליונים והתחתונים ומיום שחרב בית מקדשנו נהפך זאת לתוגה ולא עוד אלא שאנו גורמין בעונותינו ובפשעינו חילול שמו הגדול כביכול ואנה נוליך חרפתינו אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה וארז"ל כל דור שלא נבנה בי"המק בימיו כאלו נחרב בימיו ואיך לא יעורר לבו הטהור אל הבכי גדול ועצום ואנינות גדול בלבו על זה וביחוד כשנופל על פניו ואומר היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם יבכה בכי גדול כנ"ל ואין דומה כלל כוונות ג' כריעות הללו של סדר העבודה לכוונת כריעה הראשונה של עלינו לשבח כי בכריעה של עלינו לשבח צריך אדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש של הבורא ית"ש ויתעלה ויתן במחשבתו הודאה עצומה ליתברך שמו ע"ז כמבואר למעלה בתפלת החול עי"ש אבל בג' כריעות הללו של סדר העבודה חיוב גדול על כל איש ישראל לבכות בכי רב ועצום על שלעת עתה נעדרה עבודתו ב"ה מירושלים כנ"ל. ודי בהערה זו. וכשיתחיל כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו יעורר לבו אל הבכי גדול ועצום מאד באשרי עין ראתה כל אלה כו' עד סיום כל התפלות שקודם הסליחות וביחוד בעניני העדר השכינה הקדושה מאתנו כגון באשרי עין ראתה זבול המתוכן חי בו שכן. (אח"כ) סליחות וראוי לאדם לעורר לבו אל בכי רב ועצום בסליחה של אלה אזכרה ונפשי עלי תשפכה וכו' והיא ג"כ סליחה דערב ר"ה וידוע סגולת הבכי עליהם מגמרא הקדושה ומז"הק שהובא למעלה. וכוונת הבכיה דסליחה זו מבואר למעלה בער"ה ובקינה ארזי הלבנון בט"ב. אחר כך יאמר הבקשות על הסדר. וסדר הוידוי עם הציבור בכוונה המבואר למעלה ויזהר האדם מאוד מאוד בכוונתם אף שהוא חלוש עתה מצום הקדוש אך יחזק במעוזו והחלש יאמר גבור אני ויתודה בכוונה עצומה ולבו נשבר בקרבו ולא כהמון עם שאומרים הוידוים במוסף ובמנחה בבהלה ובמרוצה הכזה נחשב לוידוי שמוזהרים אנחנו בגמרא הקדושה להתודות פעמים בכל תפלה של יום הקדוש והנורא הזה בעמידה ובחזרת הש"ץ השם יכפר בעדם לכן יזהר האדם מאוד ומאוד בזה. ואחר הוידוי יאמר כל הסדר עד קדיש בתרא ויזהר מאוד בכוונת איש"ר כמבואר למעלה בתפלת החול. (ויאמר) אף ביחוד קוה אל ה' כו' אין כאלהינו כו' ופטום הקטורת כמו אחר כל המוספין כדי להבריח המקטריגים שלא יתאחזו בתפלה כנ"ל בשערים הקודמים. ויאמר הסדר הנ"ל בשעה שהש"ץ מנגן היום תאמצנו כו' כי אחר קדיש בתרא לא יהיה לו שהות לומר כל הסדר הנ"ל שתיכף מוציאין ס"ת לקרות הפרשה וצריך באותו שעה לומר הי"ג מדות עם הצבור לכן החכם עיניו בראשו להשתדל לראות באיזה שעה יש שהות לומר סדר הנ"ל ועיקר בכוונה עצומה כי בלתי כוונה יותר טוב ההעדר ובקצת בתי כנסיות נהגו לומר סדר הנ"ל בציבור. ודי בהערה זו: