יסוד ושורש העבודה, ה; שער הקרבן ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fifth Gate 5

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״דברכה י"ז רצה ה' אלהינו הוא ברכה א' של ג' ברכות אחרונות וברכת עבודה היא נקראת, כי בברכה זו אנו מבקשים את פני המלך ה' צבאות שיוחזר העטרה ליושנה שיוחזר עבודת הקרבנות לבהמ"ק, ובודאי ראוי לאומרה בשברון לב מאד:

כ״הותחזנה עינינו בשובך (ידקדק שלא יאמר בשופך) לציון ברחמים, יחשוב בתשוקה עצומה עד מאד בזה"ל אני מחכה ומצפה מתי נזכה זה שתשוב לציון, ומה טוב אם יכול האדם להוריד דמעות על תשוקה זו. בא"י המחזיר שכינתו לציון, יתן האדם הודאה גדולה ועצומה במחשבתו בזה"ל אני נותן לך ית"ש הודאה גדולה כי ידעתי שבודאי תחזיר שכינתך הקדושה לציון עיר הקדש אך אני מתפלל לפניך שתקרב החזרה ברחמיך הרבים במהרה בימינו:

כ״וברכה י"ח מודים אנחנו לך שהיא התחלת ברכה ב' של ג' ברכות האחרונות. וז"ל אבודרה"ם מודים אנחנו לך מלשון אך צדיקים יודו לשמך שהיא לשון הודאה, והירחי פי' מודים פי' משתחוים כדמתרגמינן ואשתחוה אל המלך ומודינא למלכא עכ"ל. ובכריעת מודים ראשו וגופו ביחד, ויזהר האדם שיקבל ע"ע במחשבתו בכריעה זו אדנותו ומלכותו של הבורא י"ש כעבד הכורע לאדונו. ובזה"ק פרשת משפטים דף ק' ע"א ז"ל קב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא בר אנון דנפקי מגו מהימנותא דילי' ולא הוה בהו טב לעלמין ובר מאנון דלא כרעי במודים הני קב"ה עביד מניי' בריין אחרנין בגין דלא יתבני ההוא גופא דיוקנא דב"נ ולא יקום לעלמין עכ"ל. ובודאי ע"ז יודה כל בר שכל מי שכורע בלא לב ולב קרוב הות לזה שלא כרע כלל ואוי לאותה בושה, ודי הערה בזה. והזקיפה יהיה כאן ג"כ בשם בשעה שאומר ה' אלקינו דהיינו בעודו זוקף א"יי יאמר השני תיבות שאתה הוא וכשיזקוף לגמרי יאמר תיבת ה' אלקינו ובודאי אדם שתשוקתו עצומה באהבת יוצרינו ובוראינו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ראוי לקבל ע"ע מסירת נפש באיזה ציור מיתה בעת אמירת תיבות שאתה הוא ה' אלקינו ואלקי אבותינו לעולם ועד מגודל החדוה והשמחה שבלבו על אלקותו ית"ש ויתעלה לעולם ולעולמי עולמים עלינו עם קדוש, ודי בזה:

כ״זצור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. כן הוא המשך המלות לפי פי' האבודרה"ם:

כ״חנודה לך ונספר תהלתיך כו' שבכל עת ערב ובקר כו'. הטוב אל יחטוף תיבה זו אלא יכוין לנוכח השם יתעלה אתה הוא הטוב כי לא כלו רחמיך ואתה הוא המרחם כי לא תמו חסדיך. ועל כולם יתברך כו' פי' על כל הטובות והנפלאות שאתה עושה עמנו בתמידות אנחנו מתפללים שיתברך ויתרומם שמך כו'. וכל החיים יודוך סלה פי' כל העובדי גלולים יכירו גם הם אלקותך ויודוך סלה ויהללו כו' ויכניס בלבו תשוקה עצומה ע"ז מגודל אהבתו ית"ש:

כ״טהאל ישועתינו ועזרתינו סלה. בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות, בכאן יכניס אדם שמחה גדולה ועצומה בלבו על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה שאין נאה להודות אלא לו לבדו ית"ש ויתעלה זכרו לעד:

ל׳ברכה י"ט שים שלום הוא ברכה ג' מג' ברכות האחרונות שבהם מקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ובודאי ראוי לאומרה בכוונה עצומה. ועל כל ישראל עמך כו' נתת לנו ה' אלקינו כו'. ואהבת חסד (ולא וְאַבַת). וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומיך. ז"ל אבודרה"ם כלומר ויהי טוב בעיניך לברך את עמך בכל עת. בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. ואיך ראוי לכוין בברכה זו וביחוד בהודאה של החתימה שלא מצא הבורא ית"ש ויתעלה לברך את עעו ישראל רק בברכת שלום כמרז"ל בגמרא הקדושה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן וגו'. ובודאי ראוי לאדם לידע שיש בעולמות העליונים הקדושים עולם אחד קדוש מאד שנקרא שלום שמעולם זה באים כל ההשפעות לעולמות התחתונים וכ"מ שנזכר בתורה הקדושה שלום מרמז לעולם העליון הקדוש הזה ולזה רמזו רז"ל ששמו של הקב"ה שלום מפסוק ויקרא לו ה' שלום. וראוי לאדם להתבונן גודל מעלת ברכה של שלום שברכת כהנים אינה חותמת אלא בשלום, ולא בישר הקב"ה את אברהם אבינו אלא בשלום כמ"ש ואתה תבא אל אבותיך בשלום גו', ולא בקש יעקב אבינו מהקב"ה אלא השלום שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' ולא שבח הקב"ה את אהרן אלא בשלום שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום ולא כרת ברית עם פנחס אלא בשלום כמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום ולא נתחנך בהמ"ק אלא בשלום כמ"ש יהי שלום בחילך גו' ולא נתבשרו ישראל עם קדוש אלא בשלום כמ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ולא נתבשרו הצדיקים בחלקם הטוב לע"ה אלא בשלום כמ"ש וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, כי כל הנ"ל מרמז על עולם העליון הנקרא שלום לכן אין בכל המצות אשר יחויב אדם לרדוף אחריה כמו השלום שנא' בקש שלום ורדפהו, הנה לא פרט פה שום מצוה מהמצות רק בדרך כללי סור מרע ועש"ט גם לא נא' חיוב הרדיפה, אך לגודל מעלת השלום פרטו בפ"ע ויחויב בו הרדיפה ג"כ כי כשאדם רודף אחר שלום בעה"ז התחתון מעורר בזה עולם העליון הקדוש הנקרא שלים להשפיע בכל העולמות לכן בשביל שגורם לכ"ז אפי' עו"ע גלולים ר"ל מוחלין לו כמרז"ל בגמרא הק' גדול השלו' שאפי' כל ישראל עובדי גלולים מוחלין להם שנ' חבור עצבים אפרים הנח לו, מכ"ז יתבונן האדם גודל מעלת ברכה זו, וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ב ע"א בענין ברכה של שים שלום היכלא כו' הכא איהו שלום שלום לעילא שלום לתתא שלום לכל סטרין שלום בפמליא דלעילא שלום בפמליא דלתתא כו' לאשתלמא שם מלא שם דא דאיהו שלום בכל אנון היכלין בכל אנון נהורין עלאין למהוי כלהו חדשים. שלום טובה וברכה כו' עכ"ל. גם בכתבי האריז"ל מפליא לעשות בכונות עצומות ונוראות בחתימת ברכה זו ולכן יזהר האדם מאד ליתן הודאה עצומה בכונה עצומה בחתימת ברכה זו. כתב בש"ע שי"ל פסוק יהי לרצון אמרי פי גו' קודם אלקי נצור וראוי לכוין בפסוק זה מאד כי הוא ג"כ מעיקר תפלת י"ח שתקנו וסדרו אנשי כה"ג, ובתיבות ה' צורי וגואלי ישמח ש"ע מאד על אלקותו ית"ש ויתעלה. איתא בטור וז"ל והכי אתמר בהגדה אמר שמואל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני השכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתיך עשה למען קדושתיך כו' עכ"ל הטור בקיצו. וכן איתא בכתבי האריז"ל לומר נוסח עשה למען שמך כו' ועל פסוק למען יחלצון ידידיך כתב כונות נוראות ומוסיף ג"כ לומר קודם יהי לרצון פסוק יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה והוא בתהלים סי' ל"ה וכתב ג"כ כונות על פסוק זה וכבר מצוי הוא בסדורים כל הנוסח אך אחי ורעי בודאי גודל מעלתם של כל הנ"ל היא הכוונה שבהם ולא אמירתם בפיו ובשפתיו לבד דהיינו בעשה למען שמך יכוין אדם בלב נשבר מאוד על חילול שמו הקדוש המחולל עתה בין הגוים. עובדי פסילים ובעשה למען ימינך יכוין ג"כ שעתה בגלות שהשיב אחור ימינו בעוה"ר ובעשה למען תורתיך יכוין על שנמסרו רזי' התורה וסודותיה לחצונים. ויכניס צער גדול בלבו מאוד ע"ז. ובעשה למען קדושתיך יכוין ג"כ כנ"ל שקדושתו מחולל עתה בין הגוים. אח"כ יאמר פסוק יהיו לרצון פעם שנית ויזהר לומר פסוק זה בכוונה עצומה מאוד כנ"ל כי בכתבי האריז"ל מביא כוונות נוראות בפסוק זה. וגם בסדורים אחר התפלה הובא גודל מעלת פסוק זה ועיי"ש. ודי הערה בזה:

ל״אואחר אמירת יהיו לרצון יפסיע ג' פסיעות לאחוריו והוא דינא דגמרא והובא ג"כ בטור וז"ל הגמרא דיומא ד' נ"ג ארישב"ל המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל ופי' רש"י ראוי לו שלא התפלל כלומר נח היה לו אם לא התפלל כלל. עכ"ל רש"י. וטעם לג' פסיעות אלו ע"ד הפשט שהוא כעבר הנפטר מרבו לבד הסוד הגדול והנורא שלתקון ג' פסיעות אלו בעולמות העליונים הקדושים להבאים בסוד ה' להמעיין בכתבי האריז"ל. עתה אחיי ורעיי אהובי נפשי ע"ז יודה כל בעל שכל יתנו עידיהם ויצדקו ויאמרו אמת כי מי שפוסע ג' פסיעות אלו כמצות אנשים מלומדה בלא כונה כלל אפי' ע"ד הפשט שהוא כעבד הנפטר מאדונו רק רגליהם לו ילכו ילפתו אורחות דרכם על צד ההרגל שזה לא יחשב לו לעבודה כלל לצאת ידי חובתו שמחויב מדינא דגמרא והרי הוא כאלו לא התפלל כנזכר בגמ' הנ"ל מבואר ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו לא התפלל ואוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה שבטל תפלות של כמה שנים שלא היו נחשבין לתפלות כלל אף אם התפלל התפלות בכוונה כראוי ואוי ואבוי ענו לה על אותו כלימה שהרי הוא כאלו לא התפלל כמה שנים כלל וכלל ואכל ושתה על הדם ועבר ג"כ אל"ת דלא תאכלו על הדם כדאיתא בפ"ק דברכות ד"י א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם עכ"ל. וזולת בטול התפלה שמצווה מפסוק ולעבדו בכל לבבכם כדרז"ל לא די בזה שהוא כלא התפלל אלא נח היה לו אם לא התפלל כלל כפרש"י הנ"ל נמצא עתה שהמתפלל בלא פסיעות לאחוריו אחר תפלתו ענשו כפול יותר משלא היה מתפלל כלל ואוי לאותו הבושה לכן יזהר האדם לצייר במחשבתו שהוא פוסע לאחוריו מכנגד השכינה הקדושה ממש כי מלא כל הארץ כבודו גם מבואר בזה"ק במאמר שהעתקתילעיל שבודאי השכינה כנגדו בשעה שהוא מתפלל ועיי"ש. ויעשה הג' פסיעות בבושה והכנעה גדולה ממש כעבד הנפטר מאדונו וז"ל זה"ק פ' פקודי ד' רס"ב ע"א שים שלום טובה וברכה האי ב"נ כד אשתאיל (פי' כשנפטר) מהיכלא דא לנפקא לבר (פי' בג' פסיעות) ישוי גרמי' כמאן דנפיק מחברותא דמלכא ומגו היכלי' וימאך גרמי' קמי' אבל יחדי גרמי' דהא קדמאה איהו לנטלא עטרה דמשיכו דברכאן דנגדין מיחודא דמארי' דא איהו בר דאיהו מהיכלא דמלכא דהא בהאי שעת' דקא נפיק מקמי מלכא כו' קב"ה קארי לפמלי' דלעילא ואמר לון כתיבו להאי ב"נ פלני' מאינון דאקרון חושבי שמו כו' כדין אכתיבו לי' ואתרשים ואתמודע לעילא ואתרשים ואשתלים איהו לעילא ותתא ומאן דלא אשלים ולא קשיר קשרא דמארי' כדקאמרן כד קריב קמי' מארי' וצלא צלותי' ולא חייש על יקרא דמארי' טב לי' דלא אברי וקב"ה אמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו ודא איהו גוזל אביו ואמו הכא אשתלים כלא כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ויזהר שיעשה כל הג' פסיעות בכריעה א' כמבואר בטור ובש"ע סי' קכ"ג ודין זה מבואר בגמר' והובא בב"י א"ר חייא ברי' דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו ג' פסיעות בכריעה א' עכ"ל הגמר'. לכן יזהר מאוד בזה. ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו בכריעתו יאמר עושה שלום במרומיו וישתחוה לשמאלו ויחשוב במחשבתו שמשתחוה ממש כנגד השכינה הקדושה ונותן לה בזה כבוד ואח"כ יזקוף מעט וישתחוה לימינו ויכוין ג"כ כוונה זו ויאמר והוא יעשה שלום עלינו וכן הוא מבואר בזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ט ע"א בר"מ שצריך כריעה וזקיפה לשמאל ולימין דז"ל בר"מ בעושה שלום במרומיו ד'. כריעה וזקיפא לשמאלא וכריעה וזקיפא לימיני'. והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו לשמאל רבו ולימין רבו כנ"ל. ואח"כ יזקוף וישתחוה לפניו השתחואה גדולה ויכוין ג"כ כוונה הנ"ל בבושה ובהכנעה גדולה ויאמר ועל כל ישראל ואמרו אמן. ודי בזה. ואח"כ יה"ר כו' כמו שהובא בש"ע ג"כ. ויזהר שלא יחזור למקומו תיכף אלא יעמוד במקומו שיעור הנזכר בש"ע והוא מדינא דגמרא והובא בטור וז"ל אתמר משמי' דרב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם מבעי לי' למיקם משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטור מרבו כיון שחוזר אליו מיד. עכ"ל ודי בזה: