יסוד ושורש העבודה, ה; שער הקרבן ו׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fifth Gate 6

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״באחר התפלה בלחש יכוין האדם עצמו לשמוע התפלה בהחזרת הש"ץ ויזהר מאוד לשמור מחשבתו מהרהורים בטלים ר"ל רק לשמוע תיבות הש"ץ ויכוין בהם כוונת התפלה ממש כאלו מתפלל בעצמו ויחשב לו כאלו התפלל עוד שוב שני' ובענית אמן על ברכת הש"ץ יחשב לו ג"כ לתפלה וכ"כ האבו"דרהם שהמתפלל עם הצבור נוטל שכר על שלש תפלות שכר תפלה בלחש ושכר שמיעתן מש"ץ ושכר ענית אמן כי גדול העונה אמן יותר מן המברך עכ"ל. ויזהר האדם מאוד ומאוד בעניית אמן כי לפום גמלא גמילות גודל שכרו על ענייתו אמן כן גודל ענשה ר"ל למי שאינו נזהר בענייתה או שעונה בלא מתכוין כוונה הראוי לה כפי הברכה רק הוציא תיבת אמן כמצות אנשים מלומדה כי לפי שינוי הברכות כך שינוי כוונת אמן כי ארבעה הם חלוקי ברכות ברכות התפלות וברכות המצות. וברכות הנהנין. וברכות השבח וההודאה וכלל זה יהיה בידו של אדם בכוונת עניית אמן שצריך לכוין בה ממש ככונת המברך הברכה באיזה ברכה שיהיה כפי שבארתי בעז"ה כוונות המברך של ברכת השחר וברכות של תפלת י"ח וכפי שיבוא באורו לפנינו בעז"ה כוונת שאר ברכות ויזהר האדם העונה אמן לכוין ממש ככונוות המברך אחיי ורעי אהובי השם ואהובי נפשי תדעו נאמנה כי כמו שמברך איזה ברכה צריך לברך בכונה עצומה מאד כאשר בא זכרונו לטובה לפנינו כמה פעמים בפרקים הקודמים שהכל הולך אחר הנוף המחשבי כי שדי גופו של ברכה אחר הנוף המחשבי והעיקר בברכה הוא המחשבה כמו כן בעניית אמן העיקר הוא המחשבה עם ענייתן וע"כ צריך לכוין בעניית אמן יותר ויותר כי לפי מעלות ושכר העונה אמן יותר מהמברך כן צריך ג"כ כוונתה יותר עצומה מן המברך. וז"ל האבודר"הם כי המברך דומה לשטר שלא נתקיים בב"ד ויכול אדם להכחישו ואחר שהוא מאושר ומקויים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כך אמן הוא קיום אותם הברכות עכ"ל. וז"ל הטור סי' קכ"ד אר"זל מ"ד שומר אמונים נוצר ה' אלו שאומרים אמן באמונה אומר ש"ץ מחיה מתים והם עונים אמן ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים בהקב"ה שמחיה מתים. אומר ש"ץ ברוך גאל ישראל והם עונים אמן ועדיין לא נגאלו מאמינ' שעתיד הקב"ה לגאלם. אומר ש"ץ בונה ירושלים ועדיין היא בחורבנה ומאמינים בהקב"ה שעתיד לבנותה ועונין אמן הוי אומר נוצר ה'. אר"ש כל העונה אמן בכל כחו פי' בכל כונתו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים אלו שאומרים אמן. עכ"ל הטור. הרי מבואר מל' חז"ל שמביא הטור שעיקר עניית אמן היא היא הכוונה שבה שמחשב במחשבתו ולא עניית התיבה בלבד. וכ"כ הטור בסי' הנ"ל וז"ל ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה כו' ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא ל' האמנת דברים עכ"ל. ובזה"ק פ' וילך ד' רפ"ה ע"א ז"ל א"ר יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך כו' וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטרך כמה פתחין דברכאן רברבין פתיחן ליה לעילא כמה טבאין משתכחין בכלהו עלמין כמה חדו בכלא. מאי אגר להו לישראל דגרמין האי. אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי בעלמא דין בשעתא דאעקין להו לישראל ומצלין צלותא קמי מאריהון קלא מכרזי בכלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים. פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין רברבן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאנון דאעקן להו. האי בעלמא דין. בעלמא דאתי מאי אגרייהו. דכד יפוק ב"נ מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן מאי שומר כלו' נטיר ההוא ברכה דאמר ההוא דמברך ומחכה לאתבא אמן כמה דאצטרך. נשמתי' סלקא ומכרזי קמי' פתחו שערים קמי' כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה שומר אמונים כו'. תאנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוין באמן עלי' נאמר ובוזי יקלו כד"א לכם הכהנים בוזי שמי. מאי עונשי' כמה דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכרזי קמי' ואמרי טרוקו גלי קמי' דפלני' ולא ליעול ולא תקבלון ליה ווי לנשמתי'. תאנא חייבין דגיהנם כלהו סלקי במדורין ידיען כו' אית מדור' בתראה חתאה דכולהו. וההוא מדורא הוי מדורא על מדורא כו' וההוא אקרי שאול תחתית שאול הוא מדורא חד תחתית הוא מדורא תתאה ובג"כ אקרי ארץ עיפתה תחתית ואקרין אבדון. וע"ד כתיב שאול ואבדון וכלהו מדורין לא אכפלי וכלהו לא עייפין בר מהאי. ותאנא מאן דנחית לאבדון דאקרי' תחתי' לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנה לההוא אתר נחתין להנהו גברין דמבזי לאתבא אמן. ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה דלא חשיב להו דיינין ליה בגיהנם ונחתין ליה בההוא מדורא תתאה דלית בה פתחא ואתעביד ולא סליק מינה לעלמין. וע"ד כתיב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה ולא והא כתיב כו' עכ"ל. אחי ורעי תן דעתך ולבך שם במאמר הנ"ל והאיך ומה יתאונן אדם חי כמה שנים שנגוזו וכן עברו ופלגי מים תרד עיניו על לא שמרו עניית אמן כראוי יומם לא ישכב ולילה לא ינוח מפחד לבבו אשר יפחד וממראה עיניו אשר יראה יירה בשאול תחתית ולנצח לא יראה אור כנ"ל בזה"ק ועיקר כוונת הזה"ק בעניית אמן היא כוונתה ולא אמירת התיבה בלבד כמבואר בלשונו הקדוש ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן גם מלשונו וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונה לבייהו כמה דאצטריך כו'. ובפרשת תרומה ד' קע"ח ע"א ז"ל מאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמארי' טב ליה דלא אתברי וכ"ש מאן דלא אתכוין באמן עכ"ל הרי מבואר שעיקר עניית אמן הוא הכוונה שבה ולא עניית התיבה לבד. ועיקר הכוונה של עניית אמן היא השמחה והחדוה במחשבתו על גודל אלהותו ית"ש ששמע שבח והודאה אמיתית שאינה כוזב' בשום אופן יצא מפי המברך ליוצרנו ובוראנו ית"ש ועונה אמן ומכוין במחשבתו אמת ההודאה שיצא מפי המברך ליוצרו ית"ש גם ממאמר הנ"ל יתלהב לב האדם להשתדל ולהתאמץ לשמוע הברכה מפי המברך כדי לענות אחריה אמן לתת בזה נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש כמבואר במאמר הנ"ל מאי שומר כלו' נטיר ההיא ברכה דאמר ההיא דמברך ומחכה לי' לאתבא אמן כמה דאצטרך כו' ויזהר מאוד באמן חטופה ובאמן יתומה כנזכר בטור ובש"ע סי' קכ"ד וע"ש ודי בהערה זו. והובא בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות שיזהר האדם ליתן בכל יום צדקה לנשמתו היינו נוטריקן של תיבת צדקה וז"ל התיקונים תקונא תשסרי ד' מ"א ע"א אין צדקה אלא תפלה צ' אמנים ד' קדושות ק' ברכות ה' חמשה חומשי תורה וזהו צדקה תרומם גוי ועליו נאמר לאברהם ויחשבה לו צדקה כו' עכ"ל בקיצור. גם יזהר לענות ב"ה וב"ש על הברכות בכוונה עצומה ובשמחת הלב באלהותו ית"ש ויתעלה ומובא בטור סי' קכ"ד ועיי"ש אך יש מקומות הידועים בתפלה שאין לענות בהם ב"ה וב"ש ועיין במ"א. ובהגיע הש"ץ לקדושה יכין ויזמין א"ע לענות קדושה עם הצבור בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה מאוד וגודל מעלתה הובא בזה"ק בכמה מקומות ובז"ח ד' ע' ע"ב ז"ל בקצור ותמן אית חד היכלא מרקמה בכמה גוונין כמה ציורן ובי' קיימין כל אנון דמקדשי שמא דמאריהון באמירה בכל יומא לבתר דמברכין ליה ואמרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד ומקדשין ליה לבתר בקדושה משולשת וההוא היכלא אקרי משולש כד"א היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה וההוא היכלא איהו משולש. עכ"ל וכתב האריז"ל שיכוין במחשבתו לקדש בקדושה זו להשם יתעלה ויכוין לקיים מ"ע של ונקדשתי בתוך בנ"י ויכוין רגליו כאחד וכשיאמר נקדש את שמך בעולם יקבל עליו מסירת נפש ע"כ וכוונה הפשוטה של קדושה היא כוונה שהובא בשל"ה בקדוש ראשון יכוון אתה קדוש בעולמות העליונים. ובקדוש ב' יכוין אתה קדוש בעולמות התחתונים ובקדוש ג' יכוין אתה קדוש לעולם ולעולמי עולמים וכוונה זו היא פי' התרגום שהתרגום של קדוש ראשון הוא קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי'. ושל קדוש הב' קדיש על ארעה עובד גבורתיה. ושל קדוש הג' קדיש לעלם ולעלמי עלמיה. ובתיבות מלא כל הארץ כבודו ימשיך עליו קדושה מלמעלה ויכוין במחשבתו הריני ממשיך קדושה עלי לעבודת בוראי ית"ש וכוונה זו היא בזה"ק פ' אמור דף צ"ג. ויאמר תיבות של נקדש את שמך בעולם וג' קדוש קדוש קדוש בקול רם האריז"ל. וישא עיניו למעלה למרום בעת אמירת הקדושה וז"ל הטור בסי' קכ"ה בסדר הקדושה ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהם למעלה ונושאין גופם כלפי מעלה וסמך למנהגם מספר היכלות ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים ק' ק' ק' ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואין למרום לבית תפלתם ונושאין עצמן למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם עכ"ל הטור. ובברוך כבוד ה' ממקומו יכוין האדם כוונה פשוטה ממקומו פי' ממקום שהוא שאפי' המלאכים אינם משיגים מקום כבודו ית"ש לכן שואלים זל"ז איה מקום כבודו ובימלוך יכניס האדם שמחה עצומה בלבו עוד יותר ויותר על שיש לו אלוה שאלהותו לדור דורים ולעולמי עולמים ולא יכזב לנצח וביחוד השמחה והחדוה על שאינו מכנה אלהותו ית"ש ויתעלה רק עלינו עם קדוש ונקרא אלהי ישראל אלהיך ציון. ומה מאוד ראוי להתלהב אז לב איש הישראלי מעם קדוש ולהכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד ע"ז ודי בהערה זו. ובהגיע ש"ץ למודים יאמר מודים דרבנן מפורש בגמרא. ברוך אל ההודאות. ובטור מביא בשם אביו הראש ז"ל שהיה נוהג לחתום בשם ברוך אתה ה' אל ההודאות והוא מהירושלמי וכן הביא האבודרה"ם. ברכת כהנים יזהר הש"ץ מאוד מאוד לאומרה בכוונה עצומה וז"ל הז"ח ד' מ' ע"ג ת"ח כיון דש"ץ עביד צלותי' ואתא לברכא ברכתא דכהנא אצטרך ודאי לכונה ברעותא דלבא לברכא ליה לעמא קדישא דבעובדא ובמלולא קשיר קשורא דיחודא וישתכח דעל ידי' מתברכין עלאין ותתאין וכדין בעי ליה ש"ץ למימר יברכך ה' כו' ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולא בריעותא שלימתא כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ודא הוא שליחא דצבורא כו' ואתפגים ההוא ב"נ לעילא ותתה ווי לההוא ב"נ דפגים צלותא פולחנא דמארי' עליה כתיב כי תבאו לראות כו' עכ"ל הנה מגודל אזהרת הזה"ק שיאמר הש"ץ פסוקים אלו בכוונה עצומה כמ"ש בלשונו הקדוש כיון דש"ץ עביד צלותיה ואתא לברכא ברכת כהנים אצטרך ודאי לכוונא ברעותא דלבא לברכא ליה לעמא קדישא כו' ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה' בלבא רחיקא כו' בזה ראוי לעורר לבותם של שלוחי דצבורא שיזהרו בזה מאוד ומאוד כשיגעו לברכת כהני' יכינו לבם מתחלה לומר אלו ג' פסוקי' לשם ברכה לברך עם ישראל כמ"ש בזה"ק הנ"ל לברכה לי' לעמא קדישא ולא יקראו פסוקים אלו כקורא בתורה וביחוד בשעת אמירת הפסוקים יכינו לבם לברך עם ישראל בלב שלם מאוד ומאוד כמ"ש בזה"ק הנ"ל לכוונא ברעותא דלבא לברכא לי' לעמא קדישא. גם יזהר מאוד בדקדוק התיבות היטיב כמ"ש לעיל בשער ב'. ואיידי דזוטרן מלייהו הנני שם לפניך כל ג' ברכות של ברכת כהנים ואעשה פסיק בין כל תיבה שצריכה פירוד בין הדבקים בכדי לזכות את הרבים שירגילו לשונם לדבר משרים כאשר תחזינה עיניכם ולמראה עיניך תשפוט כאשר אציגם לפניך בדבר והפוכו כי נעים כי תשמרם פן תכשל ותאשם ח"ו יברכך ה' וְיִשְמְרֶךָ יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואשר לא שם לבו לדבר התיבות בפירוד בין הדבקים מפאת מהירת המבטא יקרא יִבָרֶכְךָ אֲדֹנָי ואשמרך יָאֵ רַדֹנָי פָּנָ וְלֶיךְ ויחונך: אִשָׂא אֲדֹנָי פָּנָ וְלֶיךָ וישם לך שלום:

ל״גאחיי ורעיי דעו נא וראו אם הש"ץ אומר ברכת כהנים בלי פירוד בין הדבקים ומעוות התיבות כאשר עיניך לנוכח יביטו תיבות שאינם כתובים כלל בתורה הקדושה איך יעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ויתעלה ועל כיוצא בזה נאמר מי בקש זאת מידכם וגו' ע"כ צריך ליזהר בזה מאוד וישא ברכה מאת ה' ויקוים בו זאת נחלת עבדי ה' וגו' ודי בהערה זו: