יסוד ושורש העבודה, ה; שער הקרבן ז׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fifth Gate 7

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״דמצות עשה מן התורה להתודות כל גבר על חטאיו שנאמ' והתודה אשר חטא וגו' והוידוי אחר תפלת י"ח כל אדם חייב עליה בשעורו שיעור ידידות מכתבי האריז"ל ממה שמבואר בזה"ק גודל התועלת והחיוב של הוידוי אחר תפלת י"ח של שחרית ומנחה והחי יתן אל לבו שאף אם יתפלל במנין שאין אומרים וידוי אחר תפלת י"ח יאמר הוידוי ביחידות כי הוידוי הוא תועלת גדול לאדם בתמידות אך חיוב הוידוי תיכף אחר תפלת י"ח מבואר בזה"ק וז"ל ז"ח דף ל"ה ע"א לבתר דמסיים צלותא ואודי על חובי' נפילת אפים כו' מ"ט בגין דכיון דצלי צלותי' ואודי על חובו מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשי' למארי ברחימו כו' עכ"ל בקיצור. נמצא מגולה מזה"ק הנ"ל שאחר תפילת י"ח יתודה. וגודל התועלת של הוידוי לאדם מבואר פ' פנחס דף רל"א ע"א וז"ל אצטרך לב"נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי ומאן דדאין לי' איהו לטב כו' וכל בי דינא בדילין מיניה וע"ד אצטרך לון לפרשה חובין דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד בפרט הה"ד חטאתי אודיעך וגו' לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה עכ"ל וגודל התקון של הוידוי בעולם העליון מבואר בפרשת ויקרא דף כ' ע"א וז"ל כל בר נש דמכסי חטאוי ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא ויתבע עליהו רחמי לא יהבין לי' למפתח פתחא דתשובה בגין דאיהו אכסיף מני' ואי איהו פריש לון קמי קב"ה קב"ה חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא וכ"ש אי איהו בכי דהא כל פתחין סתימין איהו פתח ואתקבל צלותי' וע"ד פרישו דחטאוי יקרא הוא דמלכא לאגברא רחמי על דינא וע"ד כתיב זובח תודה יכבדנני מהו יכבדנני תרין כבודין אינון חד לעילא וחד לתתא חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי עכ"ל. הרי מבואר גודל התקון בעולמות העליונים שעושה האדם בוידוי חטאיו שגורם התגברות הרחמים על הדין ובזה עושה כבוד גדול להבורא ית"ש ויתעלה כמבואר בזה"ק הנ"ל לבד תועלתו שעושה לעצמו בזה הוידוי. ודי בהערה זו אך דעו נא אחיי ורעיי כי עיקר הוידוי הוא מה שיודע בעצמו מנגעי לבבו כמבואר בזהר פנחס הנ"ל לפרשא חובין דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד וכל נגעי לבבו במראה אליו יתוודע בנוסח אשמנו על סדר א"ב למשל אם יודע בעצמו שלא היה נזהר באכילה של אתמול בלילה ממאכלות אסורות דהיינו שלא נזהר לבדוק היטיב המאכל מנמלים שקורין מילבי"ן וכיוצא או ידע אינש בנפשי' שאכל אכילה מרובה וגסה ומחמת זה היה ישן יותר מכשיעורו ובא בשביל זה לידי בטול תורה הקדושה לפעמים לידי בטול תפלה עם הצבור יתוודה ע"ז באות א' מנוסח א"ב של אשמנו וכך יהיה אומרו אשמנו אכלתי מאכלות אסורות אכילה מרובה וגסה ובעבור זה אתא ביטול תורה ותפלה לידי. ובאות ב' יאמר בגדנו. ברכתי ברכות הנהנין שלא בכוונה או ברכת השחר וביחוד ברכת המזון אם יודע בעצמו שפשע בזה שהיא מצות עשה דאוריתא ושאר נגעי לבבו שמתחילין באות ב' וכן על כל דבר פשע וחטאה קלה וחמורה ברעה אשר ימצא אתו עמו יתודה כנ"ל היינו בכל אות מאשמנו כנ"ל. וזאת למודעי שעיקר הוידוי הוא החרטה ועזיבת החטא שיתחרט האדם בלבו חרטה גמורה וחלוטה על העבר ויקבל בלבו על להבא לעשות גדרים וסייגים שבודאי לא ישוב לכסלה עוד לבא לידי עון זה. וזה מבואר בגמרא הקדושה במסכת תענית דף י"ו א"ר אדא בר אהבה אדם שיש בו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאע"פ שטובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל הגמרא. וז"ל הזה"ק פרשת בא דף מ"א ע"א חובא איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסמי ניסא בכל אנון ניסין דעבד כו' בגין דאינון מלין סלקין וכל פמליא דלעילא מתכנסין וחמאן לון אודאן כולהו לקב"ה ואסתלק יקרא עלייהו עילא ותתא כגוונא דא מאן דאשתעי ומפרש חטאיו על כל מה דעבד אי תימא למאי אצטרך אלא מקטרגא קאים תדיר קמי' קב"ה בגין לאשתעי חובי בני נשא ולמתבע עליהון דינא כיון דאקדים ב"נ ומפרש חטאוי כל חד וחד לא אשאיר פטרא דפומא לההוא מקטרגא ולא יכיל למתב' עליהון דינא דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כך וע"ד אצטרך לי' לבר נש לאקדמא ולפרש חטאוי כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מניה מכל וכל אי תב בתיובתא יאות ואי לאו הא מקטרגא אשתכח עליה ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין (פי' בעזות פנים ר"ל בזה שיפרש עונותיו) בעיט במארי' חובוי כך וכך כו'. עכ"ל. הרי לפניך מבואר שעיקר גודל מעלת הוידוי לפרש חטאיו כל חד וחד ויצורף עמה החרטה ועזיבת החטא וביחוד עשיית תשובה כמבואר בזה"ק הנ"ל אי תב בתיובתא יאות כו' ואלמלא לא נכתבו ראוים הם להכתב שכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על זה שוידוי ומחילה אפילו לפני בשר ודם שחטא כנגדו בלא תשובה הוא חוצפא ועזות גדול וק"ו ב"ב שק"ו היא חוצפא כלפי שמיה לפני הבורא ית"ש ויתעלה. וראוי לומר סדר הוידוי בדמעות שליש כמבואר בזה"ק פ' ויקרא הנ"ל דכתב שם אי איהו בכי כו' וצער עצמו צער גדול לאין ערך על שהגדיל לעשות להרשיע ולמרוד במלך מ"ה הקב"ה ובאיזה פנים יבא לפניו ית"ש אחר פטירתו מעה"ז אוי לו ואוי לנפשו ויבכה הרבה בכה ע"ז מאוד ואף אם הוא קשה בטבעו להוריד דמעות עכ"פ יתמרמר לבו בקרבו בשברון ואנחה המשברת הגוף בשעת אמירת הוידוי לאמר בלבו אוי. איך אשא פנים ואיך ימתק אל חכי אכול ושתות כי השתות יהרסון ע"י עוונותי הרבים ויצער בלבו צער גדול ולא יהא הוידוי אצלו כמזמר באיזה זמר. ודי בהערה זו. ויזהר לומר תמיד אחר הוידוי פ' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו בהכנעה גדולה ובכוונה עצומה. ומ"כ וז"ל אמרו בפסיקתא א"ל הקב"ה למה"ש בואו ואודיעה אתכם צדקתם של בניי שאני טענתים בעה"ז כמה פעמים צרות ויסורים הבאים עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בהם שקוראים עצמם רשעים וקוראים אותי צדיק והם אומרים בלשון הזה אבל חטאנו עוינו כו' כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. עכ"ל הפסיקתא. ואחר הוידוי יאמר בצבור הי"ג מדות בכוונה עצומה כי גם זה הוא תקון גדול מסדר תקוני התפלה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. וגודל מעלות הזכרתם הוא ידוע מהגמרא הקדושה. גם בזה"ק ז"ל בפ' שלח דף קפ"א ע"ב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא למימר לדא בשעתא דרווחא ומאי הוא ה' ארך אפים וגו'. עכ"ל בקצור. ויאמר כל מדה ומדה במתון גדול ויעשה הפסק בין כל מדה ומדה וביחוד שיזהר בם בדקדוק המלות היטיב כמ"ש לעיל ויעשה הבדל במבטא בין ארך לאפים שלא יאמר אֶרֶךְ כַפַּיִם גם ידקדק במלת וְרַב שלא יאמר וְרַף גם יהא נזהר ליתן הפסק בין ב' הויות של התחלת י"ג מדות ה' ה' כי כן מנעימי טעם הנגינה שמו פסיק בין אלו ב' שמות בתורה. אך ביחידות אין לומר י"ג מדות. ויזהר ג"כ לומר פסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא ולא כ"ש מי שנוהגין להתחיל ה' ה'. נפילת אפים תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות ודווקא מיושב. ועיקר נפילת אפים ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל הוא דוקא באמירת מזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא עד סוף המזמור ועיקר התקון ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל בנפילת אפים זה למסור עצמו במחשבה על ק"ה בזה המזמור בפסוק אליך ה' נפשי אשא וז"ל בז"ח דף ל"ה ע"א דכיון דצלי צלותא ואודי על חובוי מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשי' למאריה ברחימו לדוד אליך ה' נפשי אשא כו' ברעותא דלבא ישוי גרמי להקב"ה דמסר ליה נפשי ברחימו וקב"ה חשיב עלוי' כאלו נטיל נשמתי' מיני' וע"ד צריך למנפל בארעא כמת בשעתא דיימר נפילת אנפין בגין דאית חובין דעביד ב"נ דלא מתכפרין אלא במותא כדכתיב אם יכופר העון הזה וגו' והשתא דאתחשיב לי' דנטיל קב"ה נשמתי' ואיהו יהיב לה ברעותי' וההיא שעתא קיימו לכפרא על חובי ואשלים לכל סטרין כו'. עכ"ל בקצור. אך כלפי גודל התקון והשכר של האדם המכוין בפסוק זה מסירת נפש כראוי כן הוא גודל העונש רחמנא לצלן למי שאינו מכוין כראוי וז"ל הזה"ק פי' במדבר דף ק"כ ע"ב ת"ח כיון דבר נש עביד צלותא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דיחודא אשתכח דעל ידי' מתברכין עילאין ותתאין כדין בעי לי' לב"נ לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא גו' דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו השתא בעי לאתכנשא כו' ולמנפל ולימא לגבי' אליך ה' נפשי אשא כו' ויחזי ב"נ גרמיה כאלו פטור מן עלמא כו' ותקונא דא בעי בכוונה דלבא וכדין קב"ה מרחם עליו ומכפר לי' לחובוי זכאה הוא ב"נ דידע למפתי לי' ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונה דלבא ווי לי' למאן דאתי למפתי למארי' בלבא רחיקא ולא ברעותא כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הוא אומר אליך ה' נפשי אשא ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא הא גרים לי' לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי כו' וע"ד בעי ב"נ לאדבקא נפשי' ורעותא במארי' כו'. עכ"ל בקיצור לכן בשביל חומר העונש ר"ל של מניעת כוונת הלב בפסוק זה כל המזמור נהגו העם לומר מזמור אחר בנפילת אפים והוא מזמור ו' אל באפך תוכיחנו. אך ראוי וישר לאדם אף שיאמר מזמור ו' בשעת נפילת אפים כנהוג עכ"פ בעת שיאמר רחום וחנון חטאתי לפניך אחר נטיית הראש על היד בין הברכים יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה בכוונה עצומה ואחר כן יאמר הנוסח כנהוג ה' מלא רחמים רחם עלי לפי שעיקר נפילת אפים היא המסירת נפש שבה ואף ביום ב' וה' שאומרים תיכף. אחר הוידוי תפלה של והוא רחום עכ"ז יקבל עליו מסירת נפש תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות אף מעומד ורחמנא לבא בעי. ואחר המסירת נפש יאמר התפלה של והוא רחום עם הצבור אך בכתבי האר"י ז"ל מזהיר מאוד שנפילת אפי' יהיה תמיד תיכף אחר י"ג מדות אף ביום ב' וה' ותפלה של והוא רחום יאמר אחר נפילת אפים ובודאי במי שלא יתראה עליו בזה יוהרא בפני הבריות מוטל עליו להתנהג כן: