יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאןYesod VeShoresh HaAvodah, The Ninth Gate
א׳חובת המועדות
1
ב׳חודש הראשון הוא חודש ניסן החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לחדשי השנה ואז ית"ש הוא עשנו עטו וצאן מרעיתו וינהג את הצאן אחר המדבר ויביא הר האלהים חורבה ביום חתונתו זו מתן תורה ואף שהחטא גרם שהגלו ישראל מארצם הנני ברצות ה' דרכי אישי ישראל כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם כצאן קדשים במועדיה ולסבה זו זה שמו אשר יקראו לו שער הצאן ונקיטנא סדרא כל חודש למנויו עד עבר קציר כלה קיץ ביומא תבר מגל מכונה. ובו יבואר תענית ער"ח על מיעוט הלבנה. וקריאת ההלל והתפלת ר"ה וברכת הלבנה ותפלת שלש רגלים וספור ההגדה עם כל הסדר ׃ וספירת העומר עד סיום כל סדר י"ט האחרון של פסח ׃ ובשער הזה נכלל ג"כ (חודש סיון) עם כל פרטים וחג שבו קבלו ממדבר מתנה. (וחודש תמוז ואב) עם כל פרטיהם דהיינו כוונת תענית (י"ז בתמוז ות"ב) וכוונת קריאת מגילת קינה וסדר ההנהגה של כל (בין המצרים) על משנה שברונה, יהי רצון בימינו במהרה יבנה. וישישו אתה משוש כל המתאבלים על חורבנה אמן:
2
ג׳תענית ערב ר"ח
3
ד׳הנה הוא זורה ומפוזר בספרים שהלבנה הזאת פה למטה בעוה"ז השפל היא רמז ללבנה העליונה שבעולמות העליונים. וזה ידוע שמיעט וחסרון בלבנה זו התחתונה הוא רמז להצער המגיע כביכול ללבנה העליונה. ולכן בכל ער"ח שהיא פגומה מכל וכל ראו הקדמונים לקבוע להתענות ולהצטער ולהשתתף בצערה כביכול כי כל זה הוא סיבה וגרם של עונינו והראיה כי בביאת המשיח צדקנו במהרה בימינו כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית. וז"ל האריז"ל ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חודש או ביום המולד עצמו אם יהיה קודם ר"ח יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' וחרדים אל דברו ראוי להתענות תענית זה ועיקר כוונתו יהיה להשתתף בצער כנ"ל ודי בזה:
4
ה׳קידוש הלבנה
עיקר מצות קידוש הלבנה משיעברו עליה שבעת ימים מהמולד מעת לעת ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבה אל מצות קדוש הלבנה כמ"ש בש"ע. וכ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול ולא כדעת האחרונים. ויזהר האדם שיקדש הלבנה שהיא קבלת פני השכינה הקדוש בבגדים נאים כמ"ש בש"ע באותן בגדים שהולך בתמידת לבהכ"נ וישווה לכל הפחות כבוד המקום ב"ה וב"ש לכבוד הבריות. ובעת הליכתו מביתו או מבהכ"נ לקדש הלבנה ישמח בלבו שמחה עצומה כאילו הולך להקביל פני השכינה הקדושה. ויתחיל מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים כמ"ש בסדורים והוא מהאריז"ל. ורגליהם רגל ישרה כמו בתפלת י"ח כמ"ש בש"ע. ולצד מזרח דוקא מצאתי. וכשמגיע לברך יוצרך כו' כשם שאני רוקד כנגדך אז יהפוך פניו נגד הלבנה. ויברך. הברכה בשמחה עצומה מאוד וכי מלתא זוטרתא היא מה שאמרו בגמרא הקדושה פרק היו בודקין אמר רב אחא בר חנינא א"ר אסי אריב"ל המברך על החודש כאלו מקבל פני השכינה כתיב הכא כו' עוד תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם כו' הרי שזיכה אותו הבורא ית' במצוה כזו וזכה להיות מן המקבלים פני השכינה הקדושה ואיך לא יכין לבו אל שמחה עצומה עד מאוד ע"ז כל עת הברכה ויחשוב במחשבתו ג"כ בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה אשר במאמרו ברא שחקים וצבאם ובקביעות חוקם וזמנם כנזכר בברכה. ויתאמת בלב האדם כי ברכה זו תקנו אנשי כה"ג ע"פ סודות גדולים ונוראים מאוד אשר לא יכול המעיין בעיני שכלו לסבול דא. גם כוונת האריז"ל בברכה זו לאו כל מוחא סובל דא לכוין כו' ואת אשר בכחך לעשות עשה הכנה בלבך לומר התיבות בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה מאוד ורחמנא לבא בעי. ודי בזה. (ואתה) אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר תועלתו לא אמיש מעשות העתקת ביאור על כל תיבה הצריכה למוד בתחלתה. (חוק וזמן נתן להם) ז"ל אבודרה"ם על שם חק נתן ולא יעבור כלומר החק והזמן שנתן להם בתחילת בריאתם אינם עוברים אותו כי כן יהיה לעולם לא ישתנה סדרם וזה"ש שלא ישנו את תפקידם פי' מה שהם ממונים ומופקדים עליו. עכ"ל. והב"י מבאר יותר ע"פ פרש"י והרי"ף וז"ל (תפקידם) מצוה שצויתם להתנהג בהלוך תקופתיהם. (ששים ושמחים כו') כדכתיב והוא כחתן יוצא מחופתו. ישיש כגבור לרוץ כו' עכ"ל הב"י. אבודרה"ם ז"ל. (פועל אמת) שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא הבורא הוא פועל אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימת שנאמר ויעמידם לעד לעולם. וי"מ פועל אמת שפעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה עכ"ל האבודרה"ם. (וללבנה אמר) בזה נעתיק לשון הב"י כי הוא מבאר יותר וז"ל וללבנה אמר הקב"ה שתתחדש בכל חדש (עטרת תפארת לעמוסי בטן) סימן הוא להם שאף הם שמונין לה עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם עכ"ל הב"י. ז"ל האבודרה"ם עטרת תפארת ע"ש והיית עטרת תפארת ביד ה'. (בא"י מחדש חדשים). בכל שלשים יום כמו שאמרנו עכ"ל האבודרה"ם. נמצא לפי פירושם כן הוא המשך התיבות וללבנה אמר שתתחדש פי' הקב"ה אמר לה שתתחדש בכל שלשים יום. והוא עטרת תפארת וסי' טוב ג"כ לישראל שנקראים עמוסי בטן שאף הם עתידים להתחדש לעתיד כמותה ולפאר כו'. ויזהר האדם לומר הנוסח שאף הם עתידים להתחדש והוא נוסח הטור והאריז"ל. אח"כ ידלג שלשה דלוגים ויאמר ברוך יוצרך כו'. ונוסח האריז"ל ע"ד הסוד כך הוא. (ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך) וידלג ויאמר כשם שאני רוקד כנגדך כו'. פסוק תפול עליהם אימתה ופחד כו'. ישר והפוך ויאמר פסוק זה ישר והפוך במתון גדול ובכוונה עצומה כי השלש דלוגים ושבח של ברוך עושך כו' ופסוק זה ישר והפוך דוקא כל זה הם תקונים גדולים ונפלאים ע"ד הסוד בעולמות העליונים ולהכרית הקליפות. וע"פ כתבי האריז"ל צריך לדלג ג"כ קודם אמירת ברוך עושך ושלש דלוגים דוקא בכל פעם ועושה בזה תקון גדול וזה הוא סדרו יעשה עוד שלש דלוגים ויאמר ברוך עושך ברוך יוצרך כו' כשם שאני רוקד כו'. ופסוק תפול עליהם ישר והפוך. ואחר זה יעשה ג' דלוגים ויתחיל ברוך עושך ויאמר אל הסדר הראשון. ושה יעשה פעם שלישי. אח"כ יאמר דוד מלך ישראל חי וקים ג"פ. שלום עליכם ג' פעמים. סימן טוב כו' ג' פעמים. ויזהר האדם בכל הסדר כי כל הסדר דהיינו הדלוגים. וכשם שאני רוקד. ופסוק תפול כו' ודוד מלך ישראל כו'. וסימן טוב כו' כל זה במסכת סופרים. והובא בטור ג"כ והאריז"ל כתב על כל הנ"ל כוונת עצומות ונוראות. אח"כ יאמר על הסדר שנדפס. בסדורים ואחר הסדר ינער בשולי בגדיו:
עיקר מצות קידוש הלבנה משיעברו עליה שבעת ימים מהמולד מעת לעת ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבה אל מצות קדוש הלבנה כמ"ש בש"ע. וכ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול ולא כדעת האחרונים. ויזהר האדם שיקדש הלבנה שהיא קבלת פני השכינה הקדוש בבגדים נאים כמ"ש בש"ע באותן בגדים שהולך בתמידת לבהכ"נ וישווה לכל הפחות כבוד המקום ב"ה וב"ש לכבוד הבריות. ובעת הליכתו מביתו או מבהכ"נ לקדש הלבנה ישמח בלבו שמחה עצומה כאילו הולך להקביל פני השכינה הקדושה. ויתחיל מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים כמ"ש בסדורים והוא מהאריז"ל. ורגליהם רגל ישרה כמו בתפלת י"ח כמ"ש בש"ע. ולצד מזרח דוקא מצאתי. וכשמגיע לברך יוצרך כו' כשם שאני רוקד כנגדך אז יהפוך פניו נגד הלבנה. ויברך. הברכה בשמחה עצומה מאוד וכי מלתא זוטרתא היא מה שאמרו בגמרא הקדושה פרק היו בודקין אמר רב אחא בר חנינא א"ר אסי אריב"ל המברך על החודש כאלו מקבל פני השכינה כתיב הכא כו' עוד תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם כו' הרי שזיכה אותו הבורא ית' במצוה כזו וזכה להיות מן המקבלים פני השכינה הקדושה ואיך לא יכין לבו אל שמחה עצומה עד מאוד ע"ז כל עת הברכה ויחשוב במחשבתו ג"כ בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה אשר במאמרו ברא שחקים וצבאם ובקביעות חוקם וזמנם כנזכר בברכה. ויתאמת בלב האדם כי ברכה זו תקנו אנשי כה"ג ע"פ סודות גדולים ונוראים מאוד אשר לא יכול המעיין בעיני שכלו לסבול דא. גם כוונת האריז"ל בברכה זו לאו כל מוחא סובל דא לכוין כו' ואת אשר בכחך לעשות עשה הכנה בלבך לומר התיבות בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה מאוד ורחמנא לבא בעי. ודי בזה. (ואתה) אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר תועלתו לא אמיש מעשות העתקת ביאור על כל תיבה הצריכה למוד בתחלתה. (חוק וזמן נתן להם) ז"ל אבודרה"ם על שם חק נתן ולא יעבור כלומר החק והזמן שנתן להם בתחילת בריאתם אינם עוברים אותו כי כן יהיה לעולם לא ישתנה סדרם וזה"ש שלא ישנו את תפקידם פי' מה שהם ממונים ומופקדים עליו. עכ"ל. והב"י מבאר יותר ע"פ פרש"י והרי"ף וז"ל (תפקידם) מצוה שצויתם להתנהג בהלוך תקופתיהם. (ששים ושמחים כו') כדכתיב והוא כחתן יוצא מחופתו. ישיש כגבור לרוץ כו' עכ"ל הב"י. אבודרה"ם ז"ל. (פועל אמת) שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא הבורא הוא פועל אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימת שנאמר ויעמידם לעד לעולם. וי"מ פועל אמת שפעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה עכ"ל האבודרה"ם. (וללבנה אמר) בזה נעתיק לשון הב"י כי הוא מבאר יותר וז"ל וללבנה אמר הקב"ה שתתחדש בכל חדש (עטרת תפארת לעמוסי בטן) סימן הוא להם שאף הם שמונין לה עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם עכ"ל הב"י. ז"ל האבודרה"ם עטרת תפארת ע"ש והיית עטרת תפארת ביד ה'. (בא"י מחדש חדשים). בכל שלשים יום כמו שאמרנו עכ"ל האבודרה"ם. נמצא לפי פירושם כן הוא המשך התיבות וללבנה אמר שתתחדש פי' הקב"ה אמר לה שתתחדש בכל שלשים יום. והוא עטרת תפארת וסי' טוב ג"כ לישראל שנקראים עמוסי בטן שאף הם עתידים להתחדש לעתיד כמותה ולפאר כו'. ויזהר האדם לומר הנוסח שאף הם עתידים להתחדש והוא נוסח הטור והאריז"ל. אח"כ ידלג שלשה דלוגים ויאמר ברוך יוצרך כו'. ונוסח האריז"ל ע"ד הסוד כך הוא. (ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך) וידלג ויאמר כשם שאני רוקד כנגדך כו'. פסוק תפול עליהם אימתה ופחד כו'. ישר והפוך ויאמר פסוק זה ישר והפוך במתון גדול ובכוונה עצומה כי השלש דלוגים ושבח של ברוך עושך כו' ופסוק זה ישר והפוך דוקא כל זה הם תקונים גדולים ונפלאים ע"ד הסוד בעולמות העליונים ולהכרית הקליפות. וע"פ כתבי האריז"ל צריך לדלג ג"כ קודם אמירת ברוך עושך ושלש דלוגים דוקא בכל פעם ועושה בזה תקון גדול וזה הוא סדרו יעשה עוד שלש דלוגים ויאמר ברוך עושך ברוך יוצרך כו' כשם שאני רוקד כו'. ופסוק תפול עליהם ישר והפוך. ואחר זה יעשה ג' דלוגים ויתחיל ברוך עושך ויאמר אל הסדר הראשון. ושה יעשה פעם שלישי. אח"כ יאמר דוד מלך ישראל חי וקים ג"פ. שלום עליכם ג' פעמים. סימן טוב כו' ג' פעמים. ויזהר האדם בכל הסדר כי כל הסדר דהיינו הדלוגים. וכשם שאני רוקד. ופסוק תפול כו' ודוד מלך ישראל כו'. וסימן טוב כו' כל זה במסכת סופרים. והובא בטור ג"כ והאריז"ל כתב על כל הנ"ל כוונת עצומות ונוראות. אח"כ יאמר על הסדר שנדפס. בסדורים ואחר הסדר ינער בשולי בגדיו:
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״אזאת עולת חודש בחדשו לחדשו השינוי לשנות בגדיו בר"ח שילבש האדם איזה מלבוש חשוב וסימנם חמ"ש חליפות שמלות חמ"ש ר"ת חודש מועד שבת יחלף שמלותיו כן כתוב בספרים. וממה שנמצא בתקונים שאף בר"ח מקבל אדם נשמה יתירה בודאי ראוי וישר להלביש בגד חשוב כנ"ל. וז"ל התקונים תיקון כ"א דף מ"ו ע"א נשמתא יתרא בשבת וביומין טבין ובכל מוספין איהי אמא עלאה תוספת רוח הקודש עכ"ל בקיצור. הרי כתב בלשונו הקדוש ובכל מוספין היינו בכל יום שיש בו מוסף ודי בזה. (הנה) כי כן יברך גבר בהמ"ז ויתפלל תפלתו בכל הימים מהראוי להיות בכוונה עצומה וביותר צריך לזרז ולהזהר בתפילות ובהמ"ז של יום ר"ח בכדי שלא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא כי זה ברור אם האדם מתפלל תפלת י"ח או מברך בהמ"ז בכוונה עצומה בודאי לא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא אך אומר השכחה מפאת חסרון הכוונה הוא. ויזהר לומר תפלת יעלה ויבא בכוונה עצומה ודי בהערה זו. אחר תפלת שחרית יכוין עצמו לקרות הלל בצבור כי רבו הדיעות בפוסקים בברכת הלל ביחיד ולבד זה עיקר הודאת ההלל מצותה דוקא עם הצבור לכן יזהר האדם ביחוד בר"ח להקדים לבוא לבה"כ בכדי שיוכל להתפלל עם הצבור ולקרוא עמהם הלל. (וקודם) קריאתה יאמר לשם יחוד כו' ולקיים בקריאתה מ"ע ול"ת הנ"ל (ויברך) הברכה בכוונה ובשמחה עצומה על שזכה למצוה זו להודות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ונוסח האריז"ל לקרוא את ההלל. הנה אחיי ורעי אהובי נפשי בודאי תקנת חכמינו ז"ל שתקנו לנו אמירת ההלל בכל ימים הקדושים עיקר כוונתם אל ההודאה והשבח שיתן האדם באמירת מזמורים אלו להשם יתעלה ולכן נקרא בגמרא הקדושה אמירת מזמורים אלו בימים ההם הלל שפירושו שבח והודאה לכן יזהר האדם שיתן לבו ומחשבתו אל השבחים וההודאות הנזכרים במזמורים אלו להשם יתעלה וישמח שמחה עצומה עד מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ולא יוציא התיבות בפיו ובשפתיו לבד. ודי בהערה זו:
11
י״בכוונת הלל
הללויה הללו עבדי ה'. ראוי שישמח האדם שמחה עצומה עד מאוד על שזכה גם כן להיות נקרא עבד ה' לשבחו ולהודות לו ית"ש ואמירת שבחים של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאד עד שמרוב השמחה כמעט יבטל ממציאותו הגשמי בשבחים אלו על גדולתו ורוממותו ית"ש ויתעלה. (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) וגו' זולת פי' הפשוט ראוי לאדם ג"כ לכוין פי' הזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ה ע"א וליקח מפירושו מוסר גדול בלבו להיטיב מעשיו. וז"ל (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) דאסתלק מעל כרסיא יקרא ולא אתגלי לתתא בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אנון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגא לקבליהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו ולא אשגחא עלייהו בגין דצדיקי' אנון יסוד' וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"ל ודי בזה. בצאת ישראל ממצרים מזמור זה יאמר אדם במתון גדול ואמירת גבורותיו ונפלאותיו של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאוד ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בכולם. (מלפני אלהי יעקב) יכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד ע"ז. (לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד) פסוק זה ראוי לומר בשברון לב מאוד ובתפלה עצומה בעבור שמו הגדול שיתקדש בין כל דרי תבל. ואנחנו נברך יה וגו' יקבל על עצמו במחשבתו שיברך ויודה את יוצרו ובוראו ית"ש כל ימי חייו הוא וזרעו עד סוף כל הדורות:
הללויה הללו עבדי ה'. ראוי שישמח האדם שמחה עצומה עד מאוד על שזכה גם כן להיות נקרא עבד ה' לשבחו ולהודות לו ית"ש ואמירת שבחים של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאד עד שמרוב השמחה כמעט יבטל ממציאותו הגשמי בשבחים אלו על גדולתו ורוממותו ית"ש ויתעלה. (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) וגו' זולת פי' הפשוט ראוי לאדם ג"כ לכוין פי' הזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ה ע"א וליקח מפירושו מוסר גדול בלבו להיטיב מעשיו. וז"ל (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) דאסתלק מעל כרסיא יקרא ולא אתגלי לתתא בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אנון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגא לקבליהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו ולא אשגחא עלייהו בגין דצדיקי' אנון יסוד' וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"ל ודי בזה. בצאת ישראל ממצרים מזמור זה יאמר אדם במתון גדול ואמירת גבורותיו ונפלאותיו של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאוד ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בכולם. (מלפני אלהי יעקב) יכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד ע"ז. (לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד) פסוק זה ראוי לומר בשברון לב מאוד ובתפלה עצומה בעבור שמו הגדול שיתקדש בין כל דרי תבל. ואנחנו נברך יה וגו' יקבל על עצמו במחשבתו שיברך ויודה את יוצרו ובוראו ית"ש כל ימי חייו הוא וזרעו עד סוף כל הדורות:
12
י״גאהבתי כו' יחשוב פירש"י. (אפפוני חבלי מות) יחשוב על כל ישראלעתה בגלות הארוך הזה גם כל הפסוקים להלן המה על כללות ישראל עם קדוש ויתפלל במחשבתו להושיענו מהגלות. (מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי) יחשוב רבון כל העולמים כל תגמולות שאתה עושה עמי בודאי אינם לפי מעשי ואינם אלא תגמולות בשביל חסדיך הגדולים ורחמיך הרבים לכן אני מקבל עלי כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא כל ימי בשבחים והודאות. ע"כ. (הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו) בזה יכוין פירש"י בשמחה עצומה:
13
י״דהודו כו' (יאמר נא ישראל) יכוין פירש"י פי' לכם כל ישראל האמירה כי טוב להודות לה' תמיד ולמה כי לעולם חסדו ויכוין כאלו ממש אומר לנוכח בית ישראל ולבית אהרן ולבית לוי שעליכם מוטל תמיד להודות לה'. כי טוב וישר להודות לו בעבור כי לעולם חסדו הגדול עלינו (ויכוין כל זה בשמחה עצומה עד מאד ודי בזה). המנהג הנכון הוא לענות אחר הש"ץ בפסוק יאמר נא כו' ובפסוקי יאמרו נא כו' פסוק הודו כו' ואחריו יגמור כל הפסוק יאמר נא ישראל כל"ח וכן בב' פסוקים יאמרו נא ולא כמו שנוהגין לומר בעניית' אחר הש"ץ רק חצי הפסוק יאמר נא ישראל יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה'. וכן משמע במ"א סי' תכ"ב ס"ק ח' ועיי"ש. (מן המצר קראתי יה) המעיין באדרת נשא דף קל"ט ע"ב יראה גודל מעלת מזמור זה איך מרומז בו עולמות עליונים קדושים ונעלמים מאוד ובאמירתו בכוונה עצומה בודאי יעורר כל העולמות ההם כידוע כי באתערותא דלתתא כו'. ודי בזה. (לא אמות כי אחיה) יתפלל במחשבתו בתשוקה עצומה וגדולה שיזכה גם הוא לעתיד לראות כי יקום ה' את עמו ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו בגבורות ונפלאות שיעשה אז ית"ש לעיני כל העמים ואספר אז ג"כ מעשה יה: (פתחו לי שערי צדק כו' זה השער לה' כו') לבד פירש"י ראוי לכוין ג"כ פי' הזה"ק בזהר חדש דף י"ט ע"ג. וז"ל א"ר יהודה עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה כו' ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחי' המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים ודוד המע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבאו בו עכ"ל. ויכוין אדם פי' הזה"ק בתשוקה עצומה מאוד ודי בזה. (זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו) ראוי לכוין פי' הזה"ק פ' בחקתי דף קי"ד ע"ב שקאי על יום זה ממש של ר"ח ושאר ימים הקדושים שבתות ומועדים ולא על העתיד לבד ולכן יכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה. וז"ל פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו'. זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא דא (פי' השכינה הקדושה) למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאע"ג דאנון בגלותא קב"ה אתא בכל ריש ירחא ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו כו' הה"ד דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאגרא ומאגרא לכותלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. משגיח מן החלונות דודאי בי כנישתא בעיא חלונות. מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלייהו דישראל. ובג"כ בעו חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא. וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ"ל. ודי בזה (אנא ה' הושיעה נא. אנה ה' הצליחה נא) זכרונו לטובה כבר בא למעלה בתפלת והוא רחום דיום ב' וה' ועיי"ש ויכוין כוונה הנ"ל בכוונה עצומה. (אלי אתה ואודך) אחיי ורעי ידידי השם ואהובי נפשי בודאי מן הנמנע לצייר גודל השמחה הראוי להיות בלב כל איש הישראלי מעם קדוש באמירת פסוק זה אלי אתה ואודך אם על זה לבד שזכה לומר בפיו ובשפתיו אלי אתה דיו אף שימות באותו רגע ולא יצער עצמו כלל וכלל על עולם הזה הבזוי שהניח לאחוריו אך את זה יודע כמובא למעלה כבר כמה פעמים בחבור זה שאם אדם אומר התיבות של איזה הודאה להשם יתברך שמו ויתעלה בלא לב ולב בלתי התלהבות והכן עצמו מקודם להכניס שמחה עצומה בלבו באלהותו ית"ש ויתעלה אזי בלתי אפשרי שיבא שמחה בלבו מעצמו כי לבו ישן בקרבו ואין מי מעיר אותה אל השמחה אך צריך האדם להכין עצמו לכך אז נתוסף שמחה עצומה בלבו יותר ויותר עד שכמעט יבטל ממציאותו הגשמי מגודל השמחה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. ויקבל על עצמו במחשבתו בתיבות אלו להודות לו ית"ש כל ימי חייו. (אלהי ארוממך) מפאת גודל התשוקה הבוער בלבו באלהותו ית"ש יקבל על עצמו מסירת נפש בקיצור איזה מיתה ובזה יתרומם שמו יתעלה בכל העולמות כי במה יוכל לרומם שמו יתעלה באותו רגע שאמר אלהי ארוממך רק במסירת נפש. גם פסוק הודו לה' כי טוב ויאמר בשמחה עצומה עד מאוד:
14
ט״ווברכת יהללוך
יאמר במתון גדול ובודאי ממילא יבוא בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זררו לעד. סליק כוונת קריאת הלל בעז"ה:
יאמר במתון גדול ובודאי ממילא יבוא בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זררו לעד. סליק כוונת קריאת הלל בעז"ה:
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ומוסף ר"ח. ראשי חדשים כו'.
26
כ״זמזבח חדש בציון תכין ועולת ר"ח נעלה עליו. יאמר תפלה זו בשברון לב מאוד ומקירות לבו הומה כאלו מבקש מאת הבורא ית"ש ויתעלה איזה בקשה גדולה הנוגעת בנפשו ובוודאי אם אדם מתפלל על בנו יחידו שהוא נוטה למות רחמנא לצלן הוא מתפלל במרירות לב מאוד להבורא ית"ש שיעזור אותו מצרה זו וישלח רפואה שלימה לחולי בנו כן הדבר ממש ראוי לאדם להתפלל במרירות לב ומקירות לבו מאוד שיוחזר לנו העטרה ליושנה בבנין בית המקדש ובהקרבת הקרבנות וכוונתינו יהיה בשביל נחת רוח של הבורא יתברך שמו ויתעלה שיגיע לו יתברך שמו אז מאתנו בהקרבת הקרבנות ושיתקדש אז שמו הגדול בין כל הגוים שעתה בגלות נתחלל שמו הגדול בשביל עונינו ביניהם ואומרים איה אלהיהם והנה תפלת מוסף היא במקום קרבן מוסף שהקריבו בזמן שבית המקדש היה קיים ואם לא כיון במחשבתו על הקרבן מוסף שיוחזר לנו איך היא נחשבת כאלו הקריב. ודי בהערה זו. ובתיבות (כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות) ובחתימת הברכה (בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים) יתן במחשבתו הודאה עצומה על שקדש אותנו ועל שקדש ראשי חדשים ונתן לנו מתנה זו הגדולה אף שאין אנו משיגים אמיתת המתנה זו בודאי חיוב עלינו עם קדוש להאמין באמונה שלימה ואמתית כי היא מתנה גדולה וטובה מאוד. ודי בזה:
27
כ״חמוסף שבת ור"ח
אתה יצרת עולמך מקדם כו' אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות כו' בודאי ראוי לאדם לקרוע לבבו לי"ב קרעים באמירת נוסח זה כי זה נמשך להלן אל התפלה שאח"כ (ולפי שחטאנו לפניך חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו וגלה יקירנו ונוטל כבוד כו') ולפי גודל רוממתינו מכל הלשונות מקדם והן עתה בעוה"ר אנו שפלים ונבזים יותר מכל אומה ולשון והושלך משמים ארץ תפארת ישראל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ובעבור זה נתחלל שמך הגדול ואם כן הוא שרוממתנו מכל לשון וקרבתנו לעבודתיך רחם נא עלינו כו' ושם נעשה את קרבנות חובותינו ובודאי ראוי גם כן להוריד דמעות בנוסח זה ויתפלל במחשבתו מקירות לבו שיחזור האהבה הישנה אלינו כמקדם בבנין בית המקדש ובהקרבת קרבנותיו שהוא עיקר ושורש תפלת המוספין ודי בזה. (כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות ושבת קדשיך להם הודעת וחוקי ראשי כו') בתיבות אלו וביחוד בתיבות של חתימת הברכה (ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים) יתן האדם הודאה עצומה במחשבתו על כל ג' הטובות האלו בפרוטרוט דהיינו על המתנה הגנוזה שבת קדש בתיבות (מקדש השבת). ועל שבחרת בנו באלקך הקדוש וקדשת אותנו בתיבת (וישראל). ועל שנתת לנו מתנה טובה של ראשי חדשים בתיבות (וראשי חדשים). ויזהר האדם מאוד בכוונות פרטיות אלו ולא יפטור עצמו באמירת התיבות בפיו ובשפתיו לבד. ודי בהערה זו:
אתה יצרת עולמך מקדם כו' אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות כו' בודאי ראוי לאדם לקרוע לבבו לי"ב קרעים באמירת נוסח זה כי זה נמשך להלן אל התפלה שאח"כ (ולפי שחטאנו לפניך חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו וגלה יקירנו ונוטל כבוד כו') ולפי גודל רוממתינו מכל הלשונות מקדם והן עתה בעוה"ר אנו שפלים ונבזים יותר מכל אומה ולשון והושלך משמים ארץ תפארת ישראל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ובעבור זה נתחלל שמך הגדול ואם כן הוא שרוממתנו מכל לשון וקרבתנו לעבודתיך רחם נא עלינו כו' ושם נעשה את קרבנות חובותינו ובודאי ראוי גם כן להוריד דמעות בנוסח זה ויתפלל במחשבתו מקירות לבו שיחזור האהבה הישנה אלינו כמקדם בבנין בית המקדש ובהקרבת קרבנותיו שהוא עיקר ושורש תפלת המוספין ודי בזה. (כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות ושבת קדשיך להם הודעת וחוקי ראשי כו') בתיבות אלו וביחוד בתיבות של חתימת הברכה (ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים) יתן האדם הודאה עצומה במחשבתו על כל ג' הטובות האלו בפרוטרוט דהיינו על המתנה הגנוזה שבת קדש בתיבות (מקדש השבת). ועל שבחרת בנו באלקך הקדוש וקדשת אותנו בתיבת (וישראל). ועל שנתת לנו מתנה טובה של ראשי חדשים בתיבות (וראשי חדשים). ויזהר האדם מאוד בכוונות פרטיות אלו ולא יפטור עצמו באמירת התיבות בפיו ובשפתיו לבד. ודי בהערה זו:
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״בחודש ניסן
42
מ״גמיום אחד בניסן יגיל וישמח האדם מאוד ומאוד כי הגיעו הימים אשר בהם חפץ ה' לגאלינו ולקדשינו במצותיו והן קרבו הימים אשר בהם נעשה רצונו לנחת רוח לפניו ית"ש במצו' רבות באכיל' המצה ובבל יראה ובבל ימצא בכל גבולינו חמץ. ואכילת מרור. ושביתת י"ט ושארי מצות שבזה החודש ומיום אל יום יצפה ויחכה בגילה ורנן ע"ז שיבוא בקרוב על ידו נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ע"י קיום מצות מקריות זמניות וכל הקרב הקרב אל הזמן ההוא תגדל שמחתו ומה גם בהגיע תור עשייתם כאשר יבוא לפנינו בע"ה וכבר עלה זכרונו לטובה בשער הא' פ"ה ע"ש. יזהר האדם באפיית המצות בכל האופנים היותר מועיל שלא יבא ח"ו לידי איסור משהו חמץ בפתח שהוא כעובד כו"ם ר"ל כמבואר בזה"ק פ' תצוה דף קפ"ב ע"א. וז"ל כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור. מאי עביד האי לגבי האי. אלא הכי אוקמוה מאן דאכיל חמץ בפסח כאלו דפלח לכו"ם לגרמיה דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח כמאן דפלח לע"ז דע"ג איהו עכ"ל:
43
מ״דולקמן בעז"ה נעתיק עוד מאמר מזה"ק מגודל זהירות איסור משהו חמץ בפסח. גם כל ירא וחרד יזהר שלא יאכל כל שבעת ימי הפסח רק ממצה שמורה שהי' לה שימור משעת קצירה דוקא כי שאר חטים שלא היתה להם שמירה משעת קצירה קרוב לודאי שירדו עליהם גשמים במחובר אחר שנתייבשו ומקבלים חמוץ אף במחובר כמ"ש בש"ע סימן תס"ז דגן שבמחובר שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה כמאן דמנח בכדא דמי ומקבל חמוץ אם ירדו עליו גשמים והוא דינא דגמרא לכן יזהר האדם מאוד בזה:
44
מ״ההגעלת כלים של פסח וביותר צריך לזרז ולהזהר כל הירא וחרד לדבר ה' שלא ישתמש בפסח בכלים שנשתמשו בהם חמץ כל השנה ונתכשרו ע"י הגעלה דהיינו כלי בדיל ונחושת כי בלתי אפשר לנקרם היטיב בסדקים הקטנים שבהם בענין שלא ישאר בהם משהו חמץ עכ"פ ויותר טוב לאכול בפסח בקערות ודולבקאות של כלי חרס חדשים. והיורה של נחושת שמבשלים בה דגים יכשיר ע"י לבון כי סתם יורה קבוע בה מסמרי' וגם לפעמי' טלאי בעניין שאין מועיל לה הגעלה כלל ואפילו יורה שאין בה מסמר וטלאי עכ"פ בלתי אפש' לנקותה ממשהו חמץ שנשא' בסדקיה בעין לכן ראוי לכל ירא וחרד להכשירן דוקא על ידי לבון אך יזהר שיעשה לבון בעצמו ולא יסמוך על א' מאנשי ביתו. וגם יד היורה יכשיר אותה ג"כ בליבון ודי בזה:
45
מ״וסדר ערב פסח
בשלשה עשר לחודש אחר תפלת מנחה ילך בעצמו להביא מים למצת מצוה וההליכה תהיה בשמחה עצומה מאוד ויאמר כל עת ההליכה בשמחה עצומה מאוד הנני הולך לשאוב מים היום כדי שיהיה למחר מים שלנו לינת לילה למצת מצוה כפי שצונו חז"ל לקיים מ"ע ול"ת כנ"ל וללוש בהם מצת מצוה שצונו יוצרי ובוראי ית"ש במ"ע לאכול בליל פסח וגם בחזרת ההליכה יאמר כנ"ל ואל יתרשל אדם בדבורו בענינים כאלה וכיוצא כי בכל דבור ודבור עושה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ועושה בזה עבודה עצומה כמבואר בזה"ק בהרבה מקומות כל מלה ומלה דנפיק מפומי' דבר נש בקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת כו' ומצורף לדבור היא השמחה שבלב ודבר זה כתוב בתורה הקדושה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה הרי לפניך כתוב מפורש אף שעבדו את הבורא ית"ש אך תחת אשר לא עבדו בשמחה את ה' רחמנא לצלן מה כתיב אחריו בתוכחה ע"ז וע"כ העיקר שיצורף השמחה עם הדבור וכוונת השמחה יהיה בלבו בכל הנ"ל שמצוה זו יזכה לקיים מצות יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה זכרו לעד באכילת מצה בלילה הראשונה. ודי בזה. אור לי"ד בניסן יזהר מאוד בבדיקת חמץ כראוי וע"פ רוב מניחים על התנור בחורף עצים קטנים לייבשם ויזהר לפנותם מהתנור מקודם כדי שיוכל לבדוק שם ויברך ברכת הבדיקה בשמחה עצומה ויכוין אל קיום מ"ע ול"ת ולמחר בע"פ כשיגיע זמן שריפת החמץ יזדרז במצוה זו בעצמו ולא ע"י שליח ויאמר לשם יחוד כו' לקיים בזה מ"ע ול"ת כנ"ל:
בשלשה עשר לחודש אחר תפלת מנחה ילך בעצמו להביא מים למצת מצוה וההליכה תהיה בשמחה עצומה מאוד ויאמר כל עת ההליכה בשמחה עצומה מאוד הנני הולך לשאוב מים היום כדי שיהיה למחר מים שלנו לינת לילה למצת מצוה כפי שצונו חז"ל לקיים מ"ע ול"ת כנ"ל וללוש בהם מצת מצוה שצונו יוצרי ובוראי ית"ש במ"ע לאכול בליל פסח וגם בחזרת ההליכה יאמר כנ"ל ואל יתרשל אדם בדבורו בענינים כאלה וכיוצא כי בכל דבור ודבור עושה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ועושה בזה עבודה עצומה כמבואר בזה"ק בהרבה מקומות כל מלה ומלה דנפיק מפומי' דבר נש בקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת כו' ומצורף לדבור היא השמחה שבלב ודבר זה כתוב בתורה הקדושה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה הרי לפניך כתוב מפורש אף שעבדו את הבורא ית"ש אך תחת אשר לא עבדו בשמחה את ה' רחמנא לצלן מה כתיב אחריו בתוכחה ע"ז וע"כ העיקר שיצורף השמחה עם הדבור וכוונת השמחה יהיה בלבו בכל הנ"ל שמצוה זו יזכה לקיים מצות יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה זכרו לעד באכילת מצה בלילה הראשונה. ודי בזה. אור לי"ד בניסן יזהר מאוד בבדיקת חמץ כראוי וע"פ רוב מניחים על התנור בחורף עצים קטנים לייבשם ויזהר לפנותם מהתנור מקודם כדי שיוכל לבדוק שם ויברך ברכת הבדיקה בשמחה עצומה ויכוין אל קיום מ"ע ול"ת ולמחר בע"פ כשיגיע זמן שריפת החמץ יזדרז במצוה זו בעצמו ולא ע"י שליח ויאמר לשם יחוד כו' לקיים בזה מ"ע ול"ת כנ"ל:
46
מ״זאפיית מצה של מצוה
ואחר חצות היום יאפה מצה של מצוה כדין הטור וש"ע וכמה פוסקים בשם הירושלמי שאין יוצאין ידי חובתם כלל במצת מצוה אם לא שנאפה דוקא בע"פ אחר חצות היום ואף אם נאפה בע"פ קודם חצות היום אסרו רבותינו כמבואר בטור וז"ל סי' תנ"ח אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות ואי' בתשובה מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצה דאתקדש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן אבל ר' אלעזר הגדי ור' שמואל הכהן התירו אך לכתחילה יש להזהר ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח וכתב דבירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפי' עשאה לשם פסח וכיון דבירושלמי אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות. עכ"ל הטור והב"י מפלפל פלפול גדול וארוך בזה וכתב שאפשר לפרש שגם התוספתא סובר שאין יוצאין במצת מצוה כ"א נעשית בע"פ אחר חצות ועי"ש עכ"פ אחיי ורעיי עיניכם תחזינה משרים במצת מצוה לדעת הירושלמי ודעת רבותינו שמביא הטור אין יוצאין בה אפי' בדיעבד אם לא נאפה בע"פ אחר חצות דוקא ודעת הטור וב"י ג"כ להחמיר לכן ראוי להזהיר ולהוכיח ג"כ להמון עם ע"ז שלא יקלו בזה ח"ו כי חדשים מקרוב באו מכמה שנים הקלו בזה ואופין מצת מצוה כמה ימים קודם פסח עם שאר המצות. ודי בהערה זו. וראיתי בספרים לומר הלל בעת לישה ועריכה ואפייה המצה של מצוה דוגמת עשיית קרבן פסח ועכ"פ יגיל וישמח בלבו שמחה עצומה עד מאוד בכל עת הלישה והעריכה ואפייה של מצת מצוה וישגיח בעצמו בשמחת לבו מאוד ודי בזה. הזמנה מלתא היא אם מזמין יין צמוקים לד' כוסות יראה שיהיה היין טוב ומשובח כי גם בכל המצות אין ראוי לקמץ מה גם במצוה זו שהפליגו בה חז"ל אפי' עני שבישראל לא יפחות כו' לכן ראוי להזהר בכל מה דאפשר שיהיה היין משובח יותר. ודי בזה. ועל כרפס יזמין עלי בצלים כי על הפוטר זייל חי אין ראוי לברך עליו בורא פרי האדמה ועל מרור יזמין תמכא שקורן חריי"ן לגוררו על הרייב"א אייזין דוקא כי בלא"ה אפשר שלא יוכל לאכול ממנו כזית מרור אגב חורפי' וע"י גרירא בקל יכול לאכול ממנו כזית דעד שעת האכילה על הסדר יופג קצת המרירות. אך למחר בליל שני של פסח מוכרח אדם לגרור שנית קודם הסדר כי זה שנגרר מאתמול נפגם טעם מרירותא מכל וכל ואף אם יהיה הכלי מכוסה בכסוי היטיב עד הסדר הב' אינו מועיל כל זה נסיתי בעצמי. ובס' אלי' רבה מתיר לגרור תמכא בי"ט וראוי לסמוך על דעת המקילין לצורך מצוה. והזרוע יזהר שלא יהא מבשר עוף כי רוב נשים עושים צואר של עוף לזרוע. על תפלת המנחה של יום זה באנו להזהיר שיהיה בעונתה כי עינינו ראו רבים עוברים זמן מנחה זו מחמת טרדת היום אך אדם מועד לעולם ואשרי אדם מפחד תמיד להיות תפלת המנחה לזכרון ותמיד כל היום ההוא ובל יעבור זמנה ח"ו ולהכין בזריזות כל צרכו הכל מקודם בכל מה דאפשר ודי בזה. ואחר כל הנ"ל ילך לבה"כ להתפלל תפלת המנחה בזמנה ובכוונה עצומה ואחר תפלת המנחה יסדר סדר הקרבת הפסח וכבר נדפס בסידור' ומקודם יקרא בחומש הפרשה בפ' בא דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו' ואחר קריאת הפרשה יאמר סדר ההקרבה בסידור כנ"ל וכשיגיע זמן תפלת ערבית יתפלל בכוונה עצומה ביתר שאת ויתר עז משאר הימים וביחוד בברכת אמת ואמונה כי יומא קא גרים הכוונה יתירה כי זה היום עשה ה' נפלאות גדולות במצרים לעינינו לגאלינו משם וע"כ יכוין ביתר שאת כל הכוונות הראיות בברכה זו שבארנו למעלה בתפלת החול יותר ויותר בהודאה ובשמחה עצומה כי הוא הזמן גרמא ודי בהערה זו:
ואחר חצות היום יאפה מצה של מצוה כדין הטור וש"ע וכמה פוסקים בשם הירושלמי שאין יוצאין ידי חובתם כלל במצת מצוה אם לא שנאפה דוקא בע"פ אחר חצות היום ואף אם נאפה בע"פ קודם חצות היום אסרו רבותינו כמבואר בטור וז"ל סי' תנ"ח אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות ואי' בתשובה מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצה דאתקדש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן אבל ר' אלעזר הגדי ור' שמואל הכהן התירו אך לכתחילה יש להזהר ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח וכתב דבירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפי' עשאה לשם פסח וכיון דבירושלמי אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות. עכ"ל הטור והב"י מפלפל פלפול גדול וארוך בזה וכתב שאפשר לפרש שגם התוספתא סובר שאין יוצאין במצת מצוה כ"א נעשית בע"פ אחר חצות ועי"ש עכ"פ אחיי ורעיי עיניכם תחזינה משרים במצת מצוה לדעת הירושלמי ודעת רבותינו שמביא הטור אין יוצאין בה אפי' בדיעבד אם לא נאפה בע"פ אחר חצות דוקא ודעת הטור וב"י ג"כ להחמיר לכן ראוי להזהיר ולהוכיח ג"כ להמון עם ע"ז שלא יקלו בזה ח"ו כי חדשים מקרוב באו מכמה שנים הקלו בזה ואופין מצת מצוה כמה ימים קודם פסח עם שאר המצות. ודי בהערה זו. וראיתי בספרים לומר הלל בעת לישה ועריכה ואפייה המצה של מצוה דוגמת עשיית קרבן פסח ועכ"פ יגיל וישמח בלבו שמחה עצומה עד מאוד בכל עת הלישה והעריכה ואפייה של מצת מצוה וישגיח בעצמו בשמחת לבו מאוד ודי בזה. הזמנה מלתא היא אם מזמין יין צמוקים לד' כוסות יראה שיהיה היין טוב ומשובח כי גם בכל המצות אין ראוי לקמץ מה גם במצוה זו שהפליגו בה חז"ל אפי' עני שבישראל לא יפחות כו' לכן ראוי להזהר בכל מה דאפשר שיהיה היין משובח יותר. ודי בזה. ועל כרפס יזמין עלי בצלים כי על הפוטר זייל חי אין ראוי לברך עליו בורא פרי האדמה ועל מרור יזמין תמכא שקורן חריי"ן לגוררו על הרייב"א אייזין דוקא כי בלא"ה אפשר שלא יוכל לאכול ממנו כזית מרור אגב חורפי' וע"י גרירא בקל יכול לאכול ממנו כזית דעד שעת האכילה על הסדר יופג קצת המרירות. אך למחר בליל שני של פסח מוכרח אדם לגרור שנית קודם הסדר כי זה שנגרר מאתמול נפגם טעם מרירותא מכל וכל ואף אם יהיה הכלי מכוסה בכסוי היטיב עד הסדר הב' אינו מועיל כל זה נסיתי בעצמי. ובס' אלי' רבה מתיר לגרור תמכא בי"ט וראוי לסמוך על דעת המקילין לצורך מצוה. והזרוע יזהר שלא יהא מבשר עוף כי רוב נשים עושים צואר של עוף לזרוע. על תפלת המנחה של יום זה באנו להזהיר שיהיה בעונתה כי עינינו ראו רבים עוברים זמן מנחה זו מחמת טרדת היום אך אדם מועד לעולם ואשרי אדם מפחד תמיד להיות תפלת המנחה לזכרון ותמיד כל היום ההוא ובל יעבור זמנה ח"ו ולהכין בזריזות כל צרכו הכל מקודם בכל מה דאפשר ודי בזה. ואחר כל הנ"ל ילך לבה"כ להתפלל תפלת המנחה בזמנה ובכוונה עצומה ואחר תפלת המנחה יסדר סדר הקרבת הפסח וכבר נדפס בסידור' ומקודם יקרא בחומש הפרשה בפ' בא דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו' ואחר קריאת הפרשה יאמר סדר ההקרבה בסידור כנ"ל וכשיגיע זמן תפלת ערבית יתפלל בכוונה עצומה ביתר שאת ויתר עז משאר הימים וביחוד בברכת אמת ואמונה כי יומא קא גרים הכוונה יתירה כי זה היום עשה ה' נפלאות גדולות במצרים לעינינו לגאלינו משם וע"כ יכוין ביתר שאת כל הכוונות הראיות בברכה זו שבארנו למעלה בתפלת החול יותר ויותר בהודאה ובשמחה עצומה כי הוא הזמן גרמא ודי בהערה זו:
47
מ״חעתה באתי כמזכיר להוסיף אזהרה בק"ש די"ט אף ששבת וי"ט לאו זמן תפילין הוא מ"מ יכוין בפסוק וקשרתם לאות וגו' בזה"ל הריני מקבל עלי מ"ע זו של תפילין לקיימה אחר י"ט כאמור למעלה בק"ש דשבת ע"ש:
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״ט
59
ס׳
60
ס״א
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״טתפלת הרגלים ערבית שחרית מנחה
69
ע׳(אתה בחרתנו) הנה בתפלת הרגלים נוסח ההודאות של אתה בחרתנו נמשך להלן אל יעלה ויבא שאחר זה וע"כ יאמר האדם אתה בחרתנו ויעלה ויבוא בשברון לב מאוד ובכוונה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש שירחם עלינו ויזכור אותנו בחג הקדוש הזה כי הימים האלה נזכרים ונעשים התעוררות גדול בעולמות העליונים על כל הנאמר פה. ועיין לעיל במוסף של שבת ר"ח כי בא בארוכה שם יותר בזה ותכוין כוונה הנ"ל ג"כ כאן:
70
ע״אוהשיאנו אבודרה"ם פי' שהוא מל' וישא משאות מאת פניו אליהם שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך וגם יתכן לפרש שהוא מל' משא בני קהת כלומר הטעיננו את ברכת מועדך כו' עכ"ל. (מקדש השבת וישראל והזמנים) יזהר לכוין וליתן הודאה פרטיות להבורא ית"ש ויתעלה על השבת ועל גורלנו הקדוש בחלקו ועל הזמנים שנתן לנו במתנה לגודל אהבתו אותנו. גם בענית אמן על ברכת הש"ץ בברכה זו הכוללת כמה הודאות וכיוצא יזהר ג"כ ליתן הודאה במחשבתו בפרטות על כל הנזכר בחתימת הברכה כנ"ל וזכרו נא זאת והתאוששו אתם אחיי ורעי אהובי נפשי כוונה זו בעניית אמן שהיא על כמה הודאות לתת שבח והודיה בפרטיות על כל הדברים הכלולים כנ"ל ודי בהערה זו (רצה ומודים) כבר מלתו אמורה. איתא בכתבי האריז"ל לקרוא הלל בשני לילות ראשונים של פסח בבה"כ דוקא תיכף אחר תפלת ערבית והוא תיקון גדול בפ"ע בעולמות העליונים הקדושים לבד אמירת ההלל על סדר ההגדה וז"ל הטור סי' תע"ג ויש מקומות שנוהגים לקרות ההלל בבה"כ בצבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא ויש לו סמך במס' סופרים דאיתא התם תניא ר"ש בן יהוצדק אומר י"ח ימים ולילה אחת גומרים בהם ההלל ובגולה כ"א יום וב' לילות ומצוה מן המובחר לקרוא הלל בב' לילות של גליות ולברך עליו (ר"ל בבה"כ) ולאומר' בנעימה ולקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו א"צ לברך שכבר בירך עליו בבהכ"נ עכ"ל הטור וכן כתב הב"י בש"ע סימן תפ"ז לאומרה בבה"כ אחר התפלה בברכה תחלה וסוף אך הרמ"א כתב שאין אנו נוהגין לאומרה בבה"כ בלילה. אח"כ ילך לביתו לשלום בשמחת הלב מאוד ומאוד באהבת הבורא ית"ש ויתעלה שבחר באבותינו בלילה הזה להיות לו לעם סגולה שהוציאנו ממצרים וכוונתו ית"ש ויתעלה בהוצאה זו לקרב אותנו לעבודתו בתורתו ובמצותיו הקדושים ועיקר עבודת האדם להשם יתעלה היא שמחת הלב באלהותו ית"ש וזכרו לעד ובעבודתו. ועבודה תמה זו יכול האדם לקיים בכל עת ובכל רגע ואינו מכיר בזה רק יוצרו ובוראו והיא עיקר העבודה להשם יתעלה ועל העבודה זו אמר הנביא והצנע לכת עם ה' אלהיך. גם באיזה הליכה שהולך יכול לקבל על עצמו ולצייר במחשבתו קדושת שמו הגדול וה' רואה ללבב ואין שום אדם מכיר בעבודה העצומה הזו שעובד בשעה קלה זו במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה ודי בהערה זו הקצרה וישמע חכם ויוסיף לקח תן לחכם ויחכם עוד:
71
ע״בסדר הקידוש לי"ט (בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים)
יתן הודאה במחשבתו בפרטיות על השבת בפ"ע וישראל בפ"ע ועל הזמנים בפ"ע כנ"ל בתפלה ובחג הסוכות יברך (לישב בסוכה) בשמחה עצומה מאוד. וברכת (שהחיינו) יברך ג"כ בשמחה והודאה עצומה במחשבתו להשם יתעלה שהאריך ימי חייו עד זמן זה לקיים מצותיו הקדושים השייכים ברגל זה וגם על שהאריך ימי חיי בניו עד זמן זה ויאמר בלבו בניי הקטנים אף שיברכו ברכה זו בעצמם לא יתנו הודאה במחשבתם כראוי לו ית"ש אתן אני בשבילם הודאה עצומה. וכשחל י"ט במ"ש ראוי להתנהג שיאמר לאחר שיקריב שתי נרות ביחד כדי שיברך ברכת מאורי האש על האבוקה כדינו:
יתן הודאה במחשבתו בפרטיות על השבת בפ"ע וישראל בפ"ע ועל הזמנים בפ"ע כנ"ל בתפלה ובחג הסוכות יברך (לישב בסוכה) בשמחה עצומה מאוד. וברכת (שהחיינו) יברך ג"כ בשמחה והודאה עצומה במחשבתו להשם יתעלה שהאריך ימי חייו עד זמן זה לקיים מצותיו הקדושים השייכים ברגל זה וגם על שהאריך ימי חיי בניו עד זמן זה ויאמר בלבו בניי הקטנים אף שיברכו ברכה זו בעצמם לא יתנו הודאה במחשבתם כראוי לו ית"ש אתן אני בשבילם הודאה עצומה. וכשחל י"ט במ"ש ראוי להתנהג שיאמר לאחר שיקריב שתי נרות ביחד כדי שיברך ברכת מאורי האש על האבוקה כדינו:
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״ב
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״ח
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״זסדר ההגדה
97
צ״חסימנא מלתא היא בהני חמשה עשר של הסדר קדש ורחץ כו' כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאוד וע"כ בעבודה זו יאמר גם סימנים בפה מלא דהיינו קודם הקדוש יאמר בפה מלא (קדש). וקודם הרחיצה הראשונה יאמר (ורחץ). וכן כל הסדר עד נרצה יאמר ג"כ בפה מלא נרצה (ומהראוי) להודיע לאנוש כערכי כי כל הסדר של הלילה הזה הוא ע"פ גמרא הקדושה ומי שהאיר לו השם עיני שכלו ומעיין בכתבי האריז"ל יראה מגודל התיקונים הנוראים של כל הסדר ע"כ יזהר לומר לפני כל דבר ודבר של הסדר לשם יחוד כו' ופסוק ויהי נועם והעיקר שיכוין שבכל דבר הוא עושה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויעשה כל דבר בשמחה עצומה ורחמנא לבא בעי.
98
צ״טקדש בכוס ראשון יעשה הקידוש מעומד. ורחץ ברחיצה זו של טבול ראשון יזהר האדם שתהיה הנטילה כדינו כי לדבר שטבולו במשק' בעי נטילה כדינו אך הוא בלא ברכה ולא כפי שנוהגין רוב המון עם ליתן מעט מים על ידיהם ברחיצה זו. כרפס ז"ל אבודרה"ם כרפס זכר לששים רבוא שנשתעבדו בעבודת פרך כי כשתהפוך כר"פ תמצא בו פרך. והס' סי' לס' רבוא עכ"ל ויאמר בפה מלא יחץ ויחצה המצה וישמור חציה לאפיקומן ואח"כ מגיד ויתחיל כהא לחמא עניא כו'. (כל דצריך ייתי ויפסח) אבודרה"ם פי' מי שאין לו צרכי הפסח כגון חרוסת ומרור ויין לד' כוסות יבא ויעשה סדר הפסח עכ"ל בקיצור. (מה נשתנה) כו' כתב אבודר"הם אין אנו מטבילין פי' אין אנו אוכלים קודם עיקר סעודתינו ירקות אפי' פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים כרפס ומרור כי הטבול אצל רז"ל היא האכילה כי כל מאכלם היה ע"י טבול כו' עכ"ל:
99
ק׳עבדים היינו לפרעה כו'
קודם שיתחיל בספור ההגדה יאמר בשמחה עצומה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע שצוני בוראי ית"ש לספר ביצ"מ ביחוד בלילה הזה והנני מוכן לספר לבניי ולבני ביתי הניסים והגבורות והנפלאות שעשה הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד עמנו בעת יציאת מצרים וכוונתי לתת בזה הספור נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ויהי נועם כו':
קודם שיתחיל בספור ההגדה יאמר בשמחה עצומה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע שצוני בוראי ית"ש לספר ביצ"מ ביחוד בלילה הזה והנני מוכן לספר לבניי ולבני ביתי הניסים והגבורות והנפלאות שעשה הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד עמנו בעת יציאת מצרים וכוונתי לתת בזה הספור נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ויהי נועם כו':
100
ק״אהנה אחיי ורעי החיוב מ"ע של ספורי מצרים בלילה הזה הוא על כל איש מאישי ישראל אף אם הוא ביחידי על שולחנו ואין זולתו עמו כפי שמבואר בזה"ק אך אם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתיך ובניך כשתילי זתים סביב לשלחניך עיקר מצות הספור הוא לבניו ולבני ביתו להודיע להם גבורותיו ית"ש ואת ישועת אלהינו ית"ש ויתעלה שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ועיקר כוונתו יהיה להכניס בלבם האמנה שלימה באלהותו ית"ש ויתעלה ובגודל גבורותיו ונפלאותיו לכן ראוי להבינם כל ספור ההגדה על לשון שמבינים לפרסם להם גודל הניסים וגבורות ונפלאות של בוראנו ית"ש ויתעלה ולא די לפרש להם כלליות הנסים מה שכתוב בהגדה רק לפרט ולבאר באר היטיב כל נס ונס ע"פ מה שנמצא כתוב בגמרא ובמדרשים ובשאר ספרים. וראוי לכל יודע ספר מקודם פסח לחפש בכל הספרים בדוקין שבעין דוכתא דלדדהו הוה מאומה איזה ענינים קדושים בפרטי הניסים והנפלאות של יציאת מצרים הכתוב בתורה בכללות ולספר פרטיהם לבניו ולבני ביתו בליל שימור פסח כדי להגדיל בעיניהם הנס ויתנו בלבם יותר שבח והודיה להבורא ית"ש ויתעלה ודי בהערה זו. וגודל מעלת ספור י"מ בלילה זו וגודל נחת רוח שעושין בזה הספור להבורא ית"ש ויתעלה מבואר בזה"ק פ' בא ד' מ' ע"ב בר"מ. וז"ל פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חיובא על ב"נ לאשתעא בהאי שבתא לעלמין. הכי אוקימנא כל ב"נ דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא דהאי איהו ב"נ דחדי במארי'. וקב"ה חדי בההוא ספור. הנה עיניכם הרואות גידל החיוב וגודל מעלת של ספור יציאת מצרים בכל הימים וביחוד בלילה הזה והעיקר של הספור היא החדוה והשמחה שבלבו בעת הספור כמו שדייק בלישני' הזה"ק הנ"ל הרי לפניך באר היטב דבספור זה יהיה דוקא החדוה והשמחה עמה וראו גם ראו אחיי ורעיי איכות ההתפארות והתרוממות הגדול לאין תכלית וחקר והנה איך ומה ראוי לאדם לנדד שינה מעיניו בלילה הזה להאריך בספור הניסים והגבורות והנפלאות של בוראנו ית"ש לבניו ולבני ביתו כנ"ל. ואף אם בני ביתו אינם יכולים להתאפק מהשינה מ"מ יאריך בספור הנס בפ"ע כמבואר במאמר הקדוש הנ"ל שכל התיבות שמוציא האדם מפיו בההוא ספור סלקין לעיל' וכל פמליא דלעילא מתכנשין ורואים הספור שיצא מפיו ואודאן כלהו לקב"ה ואסתלק יקרי' עלייהו עילא ותתא ודי בהערה זו. ואלו לא הוציא הקב"ה הרי אנו ובנינו כו' ז"ל הזה"ק פ' בא דל"ז ע"ב ברחוצנותא דאלין דרגין סריבו מצראי די בהון עבדו קשרא לישראל דלא יפקון מן עבדותהון לעלמין. ובהאיאתחזי גבורתא ושלטנותא דקב"ה על דא כתיב מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך עכ"ל כל (ימי חייך להביא לימות המשיח) בזה ראוי להסביר לבני ביתו שאנו מצפים שיעשה לנו הבורא ית"ש ויתעלה ניסים ונפלאות בקריעת שבע נהרות ובהליכת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה:
101
ק״בוע"פ כתבי האר"יז"ל יש לומר אחר ותמלא הארץ אותם פסוק ואעבור עליך ואראך כו' עד בדמייך חיי ותמצאנו בסדורים בברכת המוהל. (ורב כמה שנאמר) רבבה כצמח השדה נתתיך כו' ראוי לפרש לבני ביתו פסוק זה. כשאומר (דם ואש ותמורת עשן) ישפוך ג' שפיכות ולא ע"י האצבע אלא מהכוס עצמו לתוך כלי שבור. וכן יעשה בשפיכת היין בעשר מכות. האריז"ל. וכשימנה האדם העשר מכות (דם צפרדע כנים) כו' יסביר ויבינם לבני ביתו כידוע ע"פ הגמרא:
102
ק״גוראוי לספר ג"כ לבני ביתו העשרה ניסים שנעשו לאבותינו על הים ותמצאם בפי' הברט"נורה בפ"ה דאבות במשנה עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים ע"ש:
103
ק״דרבן גמליאל אומר (כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו)
104
ק״הז"ל אבודרה"ם אע"פ שיאכל פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו אם לא יאמר שלשה דברים למה הם באים שמצאנו שהכתוב הקפיד באמירה ובהגדה ומפרש והולך למה הם באים עכ"ל. וענין קרבן פסח מבואר בזה"ק פ' פנחס דרנ"א ע"א וז"ל אמרא דאיהו פסח אמאי אלא דחלא דמצראי ואלהא דלהון הוה אמרא אמר הקב"ה מבעשור לחדש סיבו דחלא דלהון דמצראי ותפשו לנ' ויהא אסיר ותפיש בתפישה דלכון יומא חד ותרין ותלתא וביומא ד' אפיקו לי' לדינא ואתכנשו עלי' ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דלהון דתפיש בתפושה דישראל ולא יכלין לשזבא לי' הוו בכאן והוו קשי' עלייהו כאלו גרמייהו אתעקידו לקטלא. אמר הקב"ה יהיה תפיש ברשותינו יומא בתר יומא ארבעה יומין בגין דיחמון יתי' תפיש וביומא רביעאה אפיקו לי' לקטלא ויחמון לי' מצראי היך אתון עבדין בי דינא. ודא קשיא להו מכל מכתשין דעבידלון קב"ה אנון דינין דיעבדון בדחליהון. לבתר דיינין לי' בנורא עכ"ל בקיצור:
105
ק״ולפיכך (אנחנו חייבים להודות) כו' הודאה זו יאמר אדם בקול רם ובשמחה עצומה עד מאוד ובמתון ויפרש לבני ביתו פי' המלות עד שירה חדשה הללויה. בא"י (אשר גאלנו וגאל את אבותינו) בתיבות אלו יתן האדם במחשבתו הודאה גדולה ועצומה להבורא ית"ש ויתעלה על הגאולה ויצייר במחשבתו ממש שגאל ופדה אותו ואת בניו בלילה הזה ממצרים. (רחצה מוציא מצה) ויזהר לאכול פרוסת המוציא בהסיבה שמאלית ולא יסיח דעתו בענין אחר ויחשוב בעת האכילה זו בזה"ל אני מקיים באכילת מצה זו צווי יוצרי ובוראי ית"ש שצונו במ"ע בתורתו הקדושה לאכול בלילה הזה מצה והנני מקיים מ"ע זו לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה כן יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה כל עת האכילה פרוסת המוציא משני שיעורי כזית של המוציא ושל אכילת מצה. ויזהר שלא ישהה באכילתה יותר מכדי אכילת פרס לכן ימהר קצת באכילה זו. גם יזהר שלא יסיח בין ברכת המוציא זו ובין אכילת הברכה כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת המרור על הכריכה ג"כ וכן אי' בטור סי' תע"ה. (שלחן עורך). וראוי להזהר שלא ימלא כריסו בעת הסעודה כי מלי כריסי' זני בישא היא שלא יוכל לאכול מצה של אפיקומן לתאבון. (צפון) יאמר בפה מלא ואח"כ יאכל אפיקומן ג"כ בכוונה הנ"ל דברכת המוציא. ויזהר לאכול אפיקומן קודם חצות לילה כדאי' בטור ובש"ע ובב"י בחבורו שקול וטרי אם אכל אחר חצות לא יצא ידי חובתו. ואבודרה"ם כתב להדיא שלא יצא ידי חובתו. (ברך) יאמר בפה מלא וראוי מאוד להשתדל אחר זימון בלילה הזה. וז"ל הטור ומצוה לחזור אחר זימון והכי אתמר במדרש תהלים הקוראים את ההלל צריך שיהיו ג' שיהא א' אומר לשנים הודו. עכ"ל הטור. (הלל) יאמר בפה מלא. ודעת האריז"ל אחר גמר ההלל לא יאמר יהללוך ה' אלהינו על כל מעשיך כו' אלא יתחיל לומר תיכף הלל הגדול ונשמת ובמקהלות רבבות וישתבח עד ברכות והודאות מעתה ועד עולם ואח"כ יאמר יהללוך ה"א על כל מעשיך כו' עם החתימה בא"י מלך מהולל בתשבחות וכן דעת הב"י בש"ע סי' ת"פ. ואחר חתימת הברכה של הלל ראוי לשתות תיכף כוס רביעי בהסיבה ויברך אחריו ברכה אחרונה על הגפן ועל פרי הגפן כו' ויאמר (נרצה). ואח"כ (חסל סידור פסח) כו' עד גמר כל הפיוטים. ואחר הפיוטים יאמר שיר השירים במתון גודל ובנעימת קול ועיקר להבין פירושו והנה זה בא למעלה בשער העליון גודל מעלת אמירת שיר השירים עיי"ש. (ואח"כ) אם יכול יוסיף להתאפק ולעמיד עצמו מהשינה יהגה עד אור הבקר במאמרי זה"ק המדברים מענין יציאת מצרים ומסוד הד' כוסות. וז"ל הטור והכי איתא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים כל הלילה. עכ"ל הטור. והנה מאמרי הזה"ק המדברים מענינים הנ"ל המה מפוזרים אחת הנה ואח' הנה בכל חלקי הזה"ק ורואיו יאמרו איו איפוא הם רואים כי יעבור אשמירה בלילה ואבקשהו ולא נמצא ולתועלת אנשים כערכי הנה באתי במגילת ספר כתוב להגיד את הרשום רשומו ניכר איה מקום כבודם, בפ' ויצא דף קנ"ז ע"א פתח ר' חייא ואמר. בפ' בא דל"ה ע"ב ועבר ה' לנגוף כו'. בפ' אמור דצ"ה ע"א ובחדש הראשון כו'. בפ' בהעלתך דקמ"ח ע"ב ר' אבא פתח אשרי העם יודעי תרועה כו'. בפ' פנחס דר"ן ע"ב ר' חייא פתח בארבעה עשר יום לחדש כו'. בפ' תצא דר"פב ע"א רעיא מהימנא מארי דפסחא כו'. (ואם) יתבונן בעצמו שיחטפנו השינה אזי יאמר תיכף פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל ופסוק בידך אפקיד רוחי ואם נסתפק אם קרא ק"ש של ערבית בזמנה יקרא כל הג' פרשיות של ק"ש (וקודם) תפלת שחרית יטבול עצמו במקוה טהרה לכבוד הרגל:
106
ק״ז
107
ק״ח
108
ק״ט
109
ק״י
110
קי״א
111
קי״ב
112
קי״ג
113
קי״ד
114
קי״ה
115
קי״ו
116
קי״ז
117
קי״ח
118
קי״ט
119
ק״כ
120
קכ״א
121
קכ״ב
122
קכ״ג
123
קכ״ד
124
קכ״ה
125
קכ״ו
126
קכ״ז
127
קכ״ח
128
קכ״ט
129
ק״ל
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״אתפלת מוסף דרגלים
141
קמ״ב(ומפני חטאינו) כו' הנה כבר מלתו אמורה במוסף דר"ח כלל הכוונה דכל תפלת המוספין עיי"ש אך מוסף עליהם דרגלים שתקנו אנשי כה"ג לומר או"א מלך רחמן כו' ושם נעלה ונראה ונשתחוה כו' כי בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל עם הישראלי עולים בכל רגל לבית מקדשינו להראות עצמינו לפני בוראנו ית"ש ויתעלה ובזה היה שמו הגדול נתגדל ונתקדש בכל התבל וביחוד פרסו' של הבנין הגדול והנכבד והמפואר של בהמ"ק והנסים שנעשו בו ע"י השראת השכינה הקדושה שם. נשמע בכל העולם גם הגדולה המפורסמת שהי' אז לישראל וע"י כל זה נתגדל ונתקדש שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולם והן עתה נתהפך קערה על פיה בשביל עונינו הרבים לכן תקנו אנשי כה"ג לנו להתפלל ע"ז בשלש רגלים גם בימים הנוראי' ר"ה וי"כ ימי הכתיבה והחתימה לטובה הנוסח מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך כו' גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי כו' לכן ראוי לכל איש הישראלי לומר ומפני חטאינו כו' במרירות נפש מאוד ומי שעלול לירידת דמעות ראוי שפלגי מים תרד עיניו ולהוריד כנחל דמעה ע"ז גם בתפלה (אלהינו ואלהי אבותינו) מלך רחמן רחם עלינו כו' ראוי לומר במר נפש מאוד אולי ירחם עלינו ודי בהערה זו:
142
קמ״גנשיאת כפים
גודל מעלת ברכת כהנים והגבהת ידם הימנית על השמאלית דוקא בעת נשיאות כפיהם מבואר ברעיא מהימנא פ' נשא דף קמ"ה ע"א וז"ל פקודא כ"ב לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען כו' וע"ד בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטרך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא. וכד פריש ידוי כהנא שכינתא שריא על אנון אצבען דהא קב"ה אסתכ' עמי' דכהנא באנון ברכאן וישראל מתברכין מתרין סטרין מעילא ותת' מעילא שכינתא דשריא על אנון אצבען וכהנא דקא מברך ת"ח מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא אתערת שכינתא למיתי ולשרי' עלן כו' וכהנא בעי לברכא בעינא טבא באסתכמות' דשכינתא כמה דאתמר. בההוא שעתא דברכתא דא נפקא מפומי' דכהנא אנון שתין אתוון נפקין כו' וכלא שכינתא עלאה ושכינת' דלתתא אודין בכהנא באנון ברכאן עכ"ל ועיין ג"כ בפ' פקודי דף רכ"ה ע"א מענין זה. (וע"כ) כל איש איש מזרע אהרן והוא הול' ליש' את כפיו הלו' ילך בשמחה עצומה והברכה יהיה בשמח' רבה ועצומה וכוונ' השמחה הלא המה באו בשערי' הקודמים בעליית הכהן לתורה ע"ש ויזהר מאוד ומאוד שיזקוף ידו הימנית על השמאלית כמבואר בזה"ק הנ"ל וכן מבואר בש"ע סי' י"ב ע"ש וטוב עין הוא יברך ונותן הברכה בעין יפה כמבואר בזה"ק הנ"ל. ויזהר מאוד להדגיש היוד של תיבת וישמרך ותיבת ישא שלא יקרא ואשמרךָ. אשא באלף לקלות תוצאות אותיות הגרון. (וכל) העם ישמעו ברכת הכהנים כשהוא יוצא מפי כהן באימה וביראה כמבואר בזה"ק פ' נשא דף קמ"ז ע"א וז"ל תאנא בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי ומתברכין עלאין ותתאין צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולנדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין ולית דינא בכלהו עכ"ל. ועיניהם ישיתו לנטות בארץ כמו שעומד בתפלה ממש כמבואר בש"ע סי' קכ"ח סעיף כ"ג ע"ש. ויכוין לבו לכל תיבה ותיבה שיוצא מפי הכהנים ולא יאמר שום פסוק הנדפס בסדורים כמבואר בש"ע סי' הנ"ל סעיף כ"ח ע"ש רק בסוף כל ברכה שמאריכין הכהנים בניגון ראוי לומר רבונו של עולם אני שלך כו' אך יזהר מאוד לסיים קודם שיצא מפי הכהנים תיבה של סוף הברכה וישמרך ויחונך שלום ויענה אחריהם אמן בכוונה עצומה. ואחר גמר התפלה לך בשמחה אכול לחמך ויקדש על היין במקום הסעודה כידוע וקודם הקידוש יאמר פסוק בפ' אמור אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם האריז"ל. ואז תתענג על ה' ולכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. כי מה מאוד גדלה מעלת הצדקה גם בכל הימים כידוע מגמרא הקדושה ומז"הק ולהיפך ר"ל מגודל עונש המעלים עינם מן הצדקה ועשיתי לו מדור בפ"ע בעז"ה בשער הכולל פרק עשירי
גודל מעלת ברכת כהנים והגבהת ידם הימנית על השמאלית דוקא בעת נשיאות כפיהם מבואר ברעיא מהימנא פ' נשא דף קמ"ה ע"א וז"ל פקודא כ"ב לברכא כהנא ית עמא בכל יומא בזקיפו דאצבען כו' וע"ד בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטרך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא. וכד פריש ידוי כהנא שכינתא שריא על אנון אצבען דהא קב"ה אסתכ' עמי' דכהנא באנון ברכאן וישראל מתברכין מתרין סטרין מעילא ותת' מעילא שכינתא דשריא על אנון אצבען וכהנא דקא מברך ת"ח מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא אתערת שכינתא למיתי ולשרי' עלן כו' וכהנא בעי לברכא בעינא טבא באסתכמות' דשכינתא כמה דאתמר. בההוא שעתא דברכתא דא נפקא מפומי' דכהנא אנון שתין אתוון נפקין כו' וכלא שכינתא עלאה ושכינת' דלתתא אודין בכהנא באנון ברכאן עכ"ל ועיין ג"כ בפ' פקודי דף רכ"ה ע"א מענין זה. (וע"כ) כל איש איש מזרע אהרן והוא הול' ליש' את כפיו הלו' ילך בשמחה עצומה והברכה יהיה בשמח' רבה ועצומה וכוונ' השמחה הלא המה באו בשערי' הקודמים בעליית הכהן לתורה ע"ש ויזהר מאוד ומאוד שיזקוף ידו הימנית על השמאלית כמבואר בזה"ק הנ"ל וכן מבואר בש"ע סי' י"ב ע"ש וטוב עין הוא יברך ונותן הברכה בעין יפה כמבואר בזה"ק הנ"ל. ויזהר מאוד להדגיש היוד של תיבת וישמרך ותיבת ישא שלא יקרא ואשמרךָ. אשא באלף לקלות תוצאות אותיות הגרון. (וכל) העם ישמעו ברכת הכהנים כשהוא יוצא מפי כהן באימה וביראה כמבואר בזה"ק פ' נשא דף קמ"ז ע"א וז"ל תאנא בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי ומתברכין עלאין ותתאין צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולנדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין ולית דינא בכלהו עכ"ל. ועיניהם ישיתו לנטות בארץ כמו שעומד בתפלה ממש כמבואר בש"ע סי' קכ"ח סעיף כ"ג ע"ש. ויכוין לבו לכל תיבה ותיבה שיוצא מפי הכהנים ולא יאמר שום פסוק הנדפס בסדורים כמבואר בש"ע סי' הנ"ל סעיף כ"ח ע"ש רק בסוף כל ברכה שמאריכין הכהנים בניגון ראוי לומר רבונו של עולם אני שלך כו' אך יזהר מאוד לסיים קודם שיצא מפי הכהנים תיבה של סוף הברכה וישמרך ויחונך שלום ויענה אחריהם אמן בכוונה עצומה. ואחר גמר התפלה לך בשמחה אכול לחמך ויקדש על היין במקום הסעודה כידוע וקודם הקידוש יאמר פסוק בפ' אמור אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם האריז"ל. ואז תתענג על ה' ולכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. כי מה מאוד גדלה מעלת הצדקה גם בכל הימים כידוע מגמרא הקדושה ומז"הק ולהיפך ר"ל מגודל עונש המעלים עינם מן הצדקה ועשיתי לו מדור בפ"ע בעז"ה בשער הכולל פרק עשירי
143
קמ״דומה גם שצריך אדם להזהר מאוד ומאוד בנתינת צדקה לעניים ואביונים בחגים ובמועדים כמבואר בזה"ק בהקדמת בראשית ד"י ע"ב וז"ל פתח ר"ש ואמר כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהב חולקי' לקב"ה ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג לי' וסליק לי' מעלתא וכמה עקו על עקו מסבב לי'. חולקיה דקב"ה למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעביד בגין דקב"ה ביומיא אלין אתי למחמי לאנון מאני תבירין די ליה ועאל עלייהו וחמי דלא לית להון למחדי ובכי עלייהו סלי' לעיל' לחרב' עלמ' אתאן בני מתיבת' קמי' ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת יתגלגלון רחמיך על בנך. אמר לון וכי עלמא לא עבדית לי' אלא על חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא. אמרי קמי' מלאכי עלאי רבון עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי אתא ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתרי' דההוא בר נש כו' ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא אקדים טיבו למסכני סליק לעילא ומקטרגא עליה אברהם כיון דזמין לרברבי כו' עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' מעבדי ה' יזהר קודם הרגל לחלק צדקת פרזונו בישראל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך וביום טוב היה בטוב לשלוח מנות לאין נכון לו ופת לחננה כי בא מועד לחונן דלים יכבשנו בזה למקטרג לבל יקטרג כנ"ל בזה"ק הנ"ל. ויזהר האדם מאוד משיחת חולין בי"ט כמו בשבת כי אין בין י"ט לשבת כו' ובכל שאר דברים קדושת י"ט כקדושת שבת כי גם בי"ט יש לאדם נשמה יתירה כמבואר בזה"ק פ' פנחס דף רמ"ב ע"ב. וז"ל לה' אלהינו בכל קראנו אליו דשם ה' מוכתר עלייהו בכתרי' דאיהו כתר עליון והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל בשבת ויומין טבין ובג"ד תקינו כו' עכ"ל וראוי שביום טוב היה בטוב זה תורה להרבות בלמודה. את חג המצות תשמור עצמך ממשהו חמץ בכל מה דאפשר כמבואר בזה"ק פ' תצא בר"מ דרפ"ב ע"ב. וז"ל מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כלהו צריכין למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים כלהו נטורין. ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור. גופיה איהו נטיר לתתא ונשמתיה לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופי' ונשמתיה קדש קדשים ואתמר ביצר הרע וכל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת כו' מאן דערב חמץ או שאור כל שהוא במצה כאלו משקר חותמא דמלכא עכ"ל. גם האריז"ל מזהיר מאוד על זהירת משהו חמץ בפסח. וכתב שיחמיר האדם בכל החומרות של כל הפסוקים והזהיר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. עכ"ל. וע"כ כל שבעת הימים ראוי לאדם למעט באכילת מצה אף שהיא שמורה משעת קצירה כי אינך יודע איזה מהן יכשר ממשהו חמץ בשעת אפיה ותפק לרעב נפשך בשאר מאכלים ובמיני לפתן. גם נהגו יראים ושלמים שאין אוכלים מצה שבא עליה מים אחר אפייתה. כל אשר יעשה משקה מדבש שבכלים קטנים הנמכרים בשוק ראוי להזהר מלשתותם שנתברר שמערבין בהם קמח. ואף מדבש הנעשים מחביות גדולים ראוי לאדם למעט בשתיתו בכל מה דאפשר. וביחוד ממשקה קווא"ס שעושין מיאגודע"ש או מתפוחים ראוי לכל ירא וחרד להרחיק משתיתו כי ע"פ רוב נמצאים בתוך החביות גרעינים חמוצים:
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״ט
149
ק״נ
150
קנ״א
151
קנ״ב
152
קנ״ג
153
קנ״ד
154
קנ״ה
155
קנ״ו
156
קנ״ז
157
קנ״ח
158
קנ״ט
159
ק״ס
160
קס״א
161
קס״ב
162
קס״ג
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״גליל י"ט שני וספירת העומר
183
קפ״דאחר ערבית דליל ב' של פסח ע"פ כתבי האריז"ל לא יספור ספירת העומר בב"הכ עם הצבור אחר תפלת ערבית קודם הסדר כי תיקון מצוה זו על סדר תקון העולמות העליונים הקדושים אינה באה כי אם דוקא אחר גמר כל הסדר בכל הלכותיו. אך בשאר ימי ספירה יזהר לספור דוקא עם הצבור בב"הכ. וערבית תפלה בזמנה מצוה בכל השנה ומה גם בימי העומר כדי לספור ספירת העומר עם הציבור. יזהר האדם במצות ספירת העומר. וז"ל הזה"ק פ' אמור דף צ"ז ע"ב תא חזי כל בר ישראל דלא מני חושבנא דא אנין שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדי למהוי לי' חולקא באוריתא. ומאן דמטי טהור להאי יומא כו'. עכ"ל בקיצור. והתבוננת על מקומו והננו אוזן מלין תבחן מזה גודל ענשו ר"ל להמבטלה וגודל שכרה להמקיימה. אך אם קיים עשה שבה ע"ד מצות אנשים מלומדה הוא קיים ולא קיים כלל כמבואר למעלה בשערים הקודמים כראי מוצג בראיות ברורות וביחוד במצוה זמנית זו של ספירת העומר. שהמעיין בזה"ק ובכתבי האריז"ל עיניו יראו ועפעפיו יבחנו גודל מעלתה ובתקונים הנעשים בקיומה ואיך ומה ראוי לאדם להכין את לבו ומחשבתו אל עוצם הכוונה. אך לאו כל מוחא סובל דא לכוין כוונת האריז"ל. לכן אין טוב לאדם כ"א להתקין את עצמו לתפלה לעני כי יטיף מלתו על לשונו אמורה על עניות דעת בזה ומקודם להכניס אמונה שלימה ואמיתות עכ"פ בלבו שהלא הוא כמוס סוד ה' ליראיו במצוה זו ובקיומה יעשה בהם תקונים נפלאים ונוראים וע"ז יתפלל תפלה קצרה שיהא חשוב מצוה זו בעיני הבורא ית"ש כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כה"ג ויאמר לשם יחוד כו' ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד וכשיסיים (על ספירת. העומר) יכוין לבו אל שמחה עצומה יותר בעת עשיית המצוה דהיינו בעת שיאמר:
184
קפ״ההיום יום אחד לעומר
ויכוין במחשבתו שבתיבות אלו שיוצאים מפיו עושה תקונים גדולים ונוראים ויכוין ג"כ לתת בזה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ויאמר י"ר כו' שיבנה בית המקדש כו' ושם נעבדך כו' וערבה כו' ויתפלל אדם תפלה זו על בנין בהמ"ק בשברון לב מאוד ומקירות לבו אל הבורא ית"ש ויתעלה שיבנה בהמ"ק ב"ב ונוכל להקריב בה כל הקרבנות בכדי לתת בזה נחת רוח לית"ש ויתעלה זכרו לעד וזהו עיקר הכוונה של תפלה זו. ותפלה זו היא המשך אל תקון הספירה ובאה חובה על האדם תיכף אחר הספירה ועושה בה ג"כ תקון גדול בעולמות העליונים כתבי האריז"ל. לכן יזהר האדם מאוד בכוונתה. ואחר תפלה זו יאמר (מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו) כו' בכוונה עצומה עד מאד ואמירתה ג"כ מתקוני הספירה ואף אם יכוין רק פי' המלות של מזמור ע"פ פרש"י בודאי יתלהב לבו אל האהבה עצומה ועזה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל ההודאה במחשבתו על חלקו וגורלו הקדוש שחבל נפלה לו בנעימים אף נחלת שפרה לו תחת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל התשוקה על ההתגדלות שמו הגדול של הבורא ית"ש ויתעלה כי כל זה כליל תפארת בסיבות המזמור הזה. ואל כל זה יכין לבו לכוין והתחבולה שיאמר התיבות במתון גדול ויכוין פי' המלות עפרש"י ואז ממילא יתלהב לבו אל כל כוונות הראויה ודי בזה. ואחר מזמור זה יאמר תפלת (אנא בכח) ג"כ בכוונה עצומה עד מאוד במתון גדול מלה במלה ועיקר שיכוין אף ע"פ פשוטו עיקר הבקשה של תפלה זו. ותפלה זו היא ג"כ מתקוני הספירה והיא תפלה כוללת על כל ישראל ותקון הנפש מאוד וגודל מעלתה הובא בזה"ק ותקונים בהרבה מקומות. ולפי שמצות ספירת העומר הוא תקון גדול ונפלא לטהר את נפשו שנפגמה בעונות ר"ל לכן תקנו לומר אחר הספירה תפלת (רבונו של עולם אתה צויתנו כו' כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם כו') וראוי לאדם שיתפלל תפלה זו בכוונה עצומה ובשברון לב מאוד ואם יכול להוריד דמעות מה טוב כי הוא זה כל האדם לתקן נפשו בעודו בחיים חיותו ודי בהערה זו:
ויכוין במחשבתו שבתיבות אלו שיוצאים מפיו עושה תקונים גדולים ונוראים ויכוין ג"כ לתת בזה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ויאמר י"ר כו' שיבנה בית המקדש כו' ושם נעבדך כו' וערבה כו' ויתפלל אדם תפלה זו על בנין בהמ"ק בשברון לב מאוד ומקירות לבו אל הבורא ית"ש ויתעלה שיבנה בהמ"ק ב"ב ונוכל להקריב בה כל הקרבנות בכדי לתת בזה נחת רוח לית"ש ויתעלה זכרו לעד וזהו עיקר הכוונה של תפלה זו. ותפלה זו היא המשך אל תקון הספירה ובאה חובה על האדם תיכף אחר הספירה ועושה בה ג"כ תקון גדול בעולמות העליונים כתבי האריז"ל. לכן יזהר האדם מאוד בכוונתה. ואחר תפלה זו יאמר (מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו) כו' בכוונה עצומה עד מאד ואמירתה ג"כ מתקוני הספירה ואף אם יכוין רק פי' המלות של מזמור ע"פ פרש"י בודאי יתלהב לבו אל האהבה עצומה ועזה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל ההודאה במחשבתו על חלקו וגורלו הקדוש שחבל נפלה לו בנעימים אף נחלת שפרה לו תחת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואל גודל התשוקה על ההתגדלות שמו הגדול של הבורא ית"ש ויתעלה כי כל זה כליל תפארת בסיבות המזמור הזה. ואל כל זה יכין לבו לכוין והתחבולה שיאמר התיבות במתון גדול ויכוין פי' המלות עפרש"י ואז ממילא יתלהב לבו אל כל כוונות הראויה ודי בזה. ואחר מזמור זה יאמר תפלת (אנא בכח) ג"כ בכוונה עצומה עד מאוד במתון גדול מלה במלה ועיקר שיכוין אף ע"פ פשוטו עיקר הבקשה של תפלה זו. ותפלה זו היא ג"כ מתקוני הספירה והיא תפלה כוללת על כל ישראל ותקון הנפש מאוד וגודל מעלתה הובא בזה"ק ותקונים בהרבה מקומות. ולפי שמצות ספירת העומר הוא תקון גדול ונפלא לטהר את נפשו שנפגמה בעונות ר"ל לכן תקנו לומר אחר הספירה תפלת (רבונו של עולם אתה צויתנו כו' כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם כו') וראוי לאדם שיתפלל תפלה זו בכוונה עצומה ובשברון לב מאוד ואם יכול להוריד דמעות מה טוב כי הוא זה כל האדם לתקן נפשו בעודו בחיים חיותו ודי בהערה זו:
185
קפ״וחול המועד
הנה אף שכבר נתבאר בש"ע א"ח הלכות ח"ה בכל פרטיו אך כראם זולת שמזלזלים בעוה"ר בקדושת ח"ה ורבים אינם נזהרים בהלכותיו ככל חוקותיו וככל משפטיו לעשותו באתי לעורר לבב אנוש כערכי במימרות של הגמרא הקדושה ולזכרון להם במאמר הזה"ק. וז"ל הגמרא פרק אלו
הנה אף שכבר נתבאר בש"ע א"ח הלכות ח"ה בכל פרטיו אך כראם זולת שמזלזלים בעוה"ר בקדושת ח"ה ורבים אינם נזהרים בהלכותיו ככל חוקותיו וככל משפטיו לעשותו באתי לעורר לבב אנוש כערכי במימרות של הגמרא הקדושה ולזכרון להם במאמר הזה"ק. וז"ל הגמרא פרק אלו
186
קפ״זהן הלוקין א"ר ששת כל המבזה את המועדות כאלו עוע"ג וסמיך ליה את חג המצות תשמור ופרש"י המבזה חולו של מועד שעושה מלאכה האסורה לו ובפ' אין דורשין ר' יונתן אומר ק"ו ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסורים בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהיו אסורים בעשיית מלאכה כו'. ואיך לא יחרד לב האדם בעשיית מלאכה בח"ה שלא יהיה כעע"ג וככופר בעיקר ר"ל. ועיניך תחזינה משרים בזה"ק שיר השירים דנ"א ע"ג ומשם תבחננו גודל קדושת חה"מ. ובאמת אמרו חז"ל בגמרא הקדושה להתיר בחה"מ מלאכת דבר האבוד והובא גם בש"ע איזה מלאכה נקרא דבר האבד ואיזה לא ודי בהערה זו. בליל שביעי של פסח יכין אדם עצמו לומר ברכת אמת ואמונה בהודאה גדולה ובשמחה גדולה ועצומה במחשבתו שעיקר הנס בלילה הזה היה שנבקעו מימות שבכל העולם עם מי הים ועברו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמצרים נטבעו בים והתעוררות ניסים ונפלאות אלו בעולמות העליונים בכל שנה ושנה בלילה הזה ובהזכיר האדם למטה ניסים ונפלאות אלו בלילה הזה בכונה ושמחה עצומה בלבו ובמחשבתו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד מתעורר בזה גדולתו ורוממותו של הבורא ית"ש ויתעלה בכל העולמות. וביחוד תיבות (המעביר בניו בין גזרי ים סוף כו' וראוי בניו גבורתו כו') יאמר בהתלהבות גדול יותר ויותר ובהודאה עצומה במחשבתו עד חתימת הברכה בא"י גאל ישראל ודי בהערה זו. וראיתי בספרים שמנהג חסידים הראשונים שהיו נעורים כל הלילה הזה לספר הניסים והנפלאות של בוראנו ית"ש ויתעלה שעשה בלילה הזה לישראל הנמצאים במדרשים ובספרים גם במאמרי הזה"ק ובמזמורי תהלים המדברים מענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף וקוראין פ' בשלח עד אחר כל השירה אשרי להם ואשרי חלקם. ולמחר אחר טבילתו במקוה טהרה יתפלל תפלת שחרית בכוונה עצומה וביחוד שירת הים שהיתה בעצם היום הזה ראוי לומר בהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה יותר ויותר. ובעת קריאת הפרשה ויהי בשלח פרעה יטה אזניו היטיב לקריאת הקורא בפנים בחומש ויכוין כל הכוונות המבוארים בקריאת הפ' שמו"ת בערב שבת קודש בשמחה עצומה ובודאי עושה בזה נחת רוח גדול לבוראנו ית"ש ויתעלה ודי בהערה זו. ויהי ממחרת והוא יום אחרון של פסח אחר תפלת העמידה כשיגיע לשבח הגדול בגזירת חי וקיים נורא ומרום וקדוש יאמר שבח הגדול הזה בקול רם ובכל עוצם כחו וישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. גם תיבות ובכן לך תעלה קדושה כי אתה קדוש ישראל ומושיע. ובקריאת הפרשה יכוין ג"כ כל הכוונות המבוארים בקריאת שמו"ת בערב שבת קודש ויזהר האדם מאוד מלשתות דבש חמץ ביום זה כמו שנוהגין המון עם ר"ל. (בענין תגלחת בימי העומר) האריז"ל מזהיר מאד שלא יתגלח כל ימי העומר לכן יזהר האדם מאוד בזה שלא יגלח קודם ר"ח אייר ולא ביום ל"ג בעומר רק יגלח בערב שבועות שאז מצוה לגלח לכבוד הרגל הקדוש חג השבועות:
187
קפ״ח
188
קפ״ט
189
ק״צ
190
קצ״א
191
קצ״ב
192
קצ״ג
193
קצ״ד
194
קצ״ה
195
קצ״ו
196
קצ״ז
197
קצ״ח
198
קצ״ט
199
ר׳
200
ר״א
201
ר״ב
202
ר״ג
203
ר״ד
204
ר״ה
205
ר״ו
206
ר״ז
207
ר״ח
208
ר״ט
209
ר״י
210
רי״א
211
רי״ב
212
רי״ג
213
רי״ד
214
רי״ה
215
רי״ו
216
רי״ז
217
רי״ח
218
רי״ט
219
ר״כ
220
רכ״א
221
רכ״ב
222
רכ״ג
223
רכ״ד
224
רכ״ה
225
רכ״ו
226
רכ״ז
227
רכ״ח
228
רכ״ט
229
ר״ל
230
רל״אחג השבועות
231
רל״בערב חג השבועות שהוא כניסת יום הקדוש זמן מתן תורתינו ישמח ויגיל מאוד באלהינו ומלכנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ואחר הטבילה במקוה טהרה ילך לבה"כ בזריזות להתפלל מנחה וערבית בכוונה עצומה וביחוד בברכת אהבת עולם בערבית זו תיבות תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת כו' ונשמח בדברי תורתיך כו' ראוי לומר בהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ביותר ויותר כי זה היום עשה ה' לבחור באבותינו וקדשם בתורת אמת ובחקים ישרים נגילה ונשמחה בו באלהותו ובתורתו ובמצותיו ודי בזה. ויזהר האדם מאד למעט באכילתו בסעודת הלילה בכל מה דאפשר כדי שיוכל לעשות התקון של הלימוד בלילה זו. ותיכף אחר ברכת המזון ילך בזריזות לבהמ"ד לעשות התקון של הלמוד ולא יבטל בשיחת חולין אף רגע כמימרא ח"ו. וגודל מעלת תיקון הלימוד בלילה זו מבואר בזה"ק וכבר נדפסו המאמרים בתיקון ליל שבועות לכן יזהר האדם מאד ומאד בתקון לילה זו בלמוד כסדר שנדפס בתקון ליל שבועות ויזהר בדקדוק התיבות ממש כמו בק"ש כי טוב מעט בכוונה כו' ובודאי כוונת הזה"ק שכתב שיהיה הלמוד מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים כו' שיהיו תיבות הקריאה והלמוד שלמים ככתוב כי כבר הזהיר הזה"ק בעצמו ע"ז בכמה מקומות ומפרש הפסוק הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם על אותם שחוטפין ומבליעין התיבות ואין מדקדקין היטיב באותיותיה כמבואר בשערים הקודמים. גם יבינו במקרא זו הטעמים לדקדק בם היטיב. וכשיקרא במעשה בראשית ובעשרת הדברות יכוין הכוונות המבוארים בקריאת פ' שמו"ת כי זה שורש ועיקר של הקריאה וקודם עלות השחר מעט ילך לטבול כדי לקבל תוספת קדושה גם בטבילה זו עושה תקון גדול בעולמות העליונים הקדושים בכתבי האריז"ל. ובעת קריאת ס"ת ביום ראשון יזהר מאוד בשמיעתו עשרת הדברות מפי הקורא לכוין כל הכוונות שבארתי בקריאת שמו"ת ויכוין כאלו עומד עתה אצל הר סיני ושומע הדברות מפי הקב"ה וב"ש ומפי ציר נאמן ביתו משה עבד ה' ודי בהערה זו והלימוד ביום חג השבועות בתרי"ג מצות וראוי ללמוד התרי"ג מצות בס' אור השני' וקודם למודו יאמר לשם יחוד כו' הריני רוצה ללמוד תרי"ג מצות שצוה לי הבורא ית"ש ויתעלה וכוונתי כדי לידע להזהר בהם ולשמור ולעשות אותם וכשיגיע לאותם מצות הנוהגין בזמן הזה יקבל על עצמו במחשבתו בשמחה עצומה בקבלה אמתית לקיימם כי זה עיקר ושורש הלמוד ודי בהערה זו.
232
רל״גובליל שני אם נכון לבו בטוח בעצמו שאף אם יהיה נעור בלילה עד אור בוקר יכול להתפלל בהשכמה ולא ינמנם אזי יעשה תקון הלמוד ממש כיום אתמול כי יעבור ואם לאו את אשר בכחך לעשות תקון הלמוד קודם השינה ילמוד ואח"כ יישן וקודם תפלת שחרית יטבול במקוה ודי בזה. וקריאת מגילת רות בחג השבועות נזכר בזה"ק דס"ו ע"ד וז"ל תקינו רבנן למגילה זו בשבועות בזמן מתן תורה כו' עכ"ל בקיצור. ובודאי ראוי לקרותה בכוונה. אחיי ורעי זרע ברוכי ה' בנים חביבים למקום מה מאוד ראי לאדם בחג הקדוש הזה זמן מתן תורתינו הקדושה החמוד' והגנוזה אלפים שנה לשמוח בלב בו יותר מכל החגים כדאמר רב יוסף אי לאו האי יומא קא גרים כמה יוסף איכא בשוקא וראוי לאיש ישראלי שיתעורר עצמו ביום הקדוש הזה הן באמצע התפלה הן בלמוד וביחוד בעת אכילה ושתיה להכניס שמחה עצומה בלבו ובמחשבתו ויתן הודאה עצומה להבורא ית"ש ויתעלה שנתן חלקו וגורלו ג"כ מעם הישראלי וזיכה אותו לעבדו ולשרתו בלמוד תורתו הקדושה ובשמירת מצותיו הקדושים והנעלמים יסודותיהם בעולמות העליונים הקדושים לאין קץ ותכלית. ודי בזה:
233
רל״ד
234
רל״ה
235
רל״ו
236
רל״ז
237
רל״ח
238
רל״ט
239
ר״מ
240
רמ״א
241
רמ״ב
242
רמ״ג
243
רמ״ד
244
רמ״ה
245
רמ״ו
246
רמ״ז
247
רמ״ח
248
רמ״ט
249
ר״נ
250
רנ״א
251
רנ״ב
252
רנ״ג
253
רנ״ד
254
רנ״ה
255
רנ״ו
256
רנ״ז
257
רנ״ח
258
רנ״ט
259
ר״ס
260
רס״א
261
רס״ב
262
רס״ג
263
רס״ד
264
רס״ה
265
רס״ו
266
רס״ז
267
רס״ח
268
רס״ט
269
ר״ע
270
רע״א
271
רע״ב
272
רע״ג
273
רע״ד
274
רע״ה
275
רע״ו
276
רע״ז
277
רע״ח
278
רע״ט
279
ר״פכוונת תענית כ' סיון
280
רפ״אמודעת זאת מגמרא הקדושה ומזהר הקדוש שעבודת התענית היא עבודה גדולה וחשובה מאוד לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כי בהתמעט חלבו ודמו על ידי התענית כאלו את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחוח לה' יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד אך אליה וקוץ בה שאם אדם מתענה ומסגף את עצמו כמצות אנשים מלומדה ואינו שם על לבו לדעת מה זה ועל מה הוא זה התענית והצער. הכזה יהיה צום יבחרהו הבורא יתברך שמו ויתעלה כהקטרת חלבים ואמורין ע"ג כו' רק הוא מקבל שכר על הפרישה שאינו פורש את עצמו מן הצבור ומקיים גזירת ותקנות קדמונים כגון תענית של כ' סיון ושאר ת"צ כי עיקר ויסוד תענית כגון זה של כ' סיון שהיה עת צרה ליעקב גזירות גדולות בשנת ת"ח ות"ט לאלף הששי ונהפך דמן של אומה הישראלית והגדולים אשר היו בארץ בדור ההוא גזרו ע"ז תענית וקבעו בכי' לדורות יום אחד בשנה ושורש התענית של ענין זה מפורש בתורתינו הקדושה פ שמיני במיתת נדב ואביהו כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' הרי לפניך מפורש יוצא מזה שעל מיתת הצדיקים חיוב מוטל על כל איש ישראל לקונן ולבכות ולהצטער לכן עיקר התענית זה של כ' סיון לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ב"ה וב"ש ובודאי היה מזה להבורא ית"ש צער גדול כביכול ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה ועושים מצותיו הקדושים כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה והיה מגיע לית"ש ויתעלה נחת רות גדול מזה ואין שכחה לפניו ית"ש צער זה של הריגת בניו הנחמדים. גם על הצער ויסורי הגופים שנהרגו אז יש לנו להתאונן ולקונן ולהצטער ע"ז הרבה מאוד וכוונה זו לא יעדר מאדם כל יום התענית ובודאי יחשב לו לעבודה גדולה ועצומה מאוד להבורא ית"ש ויתעלה ושכרו הרבה מאוד וזולת זה השכר שנחשב לו כאלו הקריב חלבו ודמו ע"ג המזבח אף גם זאת כי נטל עליו שכר גדול ג"כ על שהיה מצטער ומקונן על העדר הנחת מהבורא ית"ש כביכול ולהמשיל הדבר אחים שאהב אביהם אותם בתכלית האהבה ונהרג אחד מהם ע"י יסורים קשים ומרים הנה השכל מחייב שהאחים הנשארים יבכו ויצטערו ויקוננו על צרת אביהם שהגיע לו צער גדול מבנו הנחמד שנהרג ואם היה חי בודאי היה אביו מתענג ומשתעשע בו ועתה אבד מאתו התענוג והשעשוע ההוא ובודאי חיוב גדול על הבנים להצטער על צרת אביהם וגם יש להם להצטער על אחיהם האהוב שנהרג וסבל יסורים קשים ומרים במיתתו ובודאי אם אביהם יודע מצער בניו על צרתו. זאת נחמתו בעיניו וצערו נקל מעליו קצת כידוע שצרת רבי' חצי נחמה ונהפוך הוא באם יודע לאביהם שאינם מצטערים על צרת אחיהם הנחמד שנהרג וגם לא על צרתו ואז מוסיפין לו הוי על הוי וצער על צרתו והנמשל מובן מפאת עצמו. ודי בהערה זו:
281
רפ״בחודש תמוז כוונת תענית י"ז בתמוז
הנה זה הצום הוא אחד מד' צומות הנזכרים בפסוק כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ונתבארו בגמרא הקדושה ובפסוקים וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד מבית ראשון ונבקעה העיר הקדושה ירושלים. ונכנסו בה חיל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם. ושרף אפוסטמוס את התורה. והועמד צלם בהיכל. וחיוב גדול על האדם בתענית זה לאונן ולקונן ולהצטער מאוד על כל המאורעו' ההם שמהם כביכול הגיע צער גדול להבורא ית"ש ויתעלה ושבר גדול לבניו כידוע וזהו עיקר ושורש התענית וכל זה יש לו לאדם להעלות על לבו כמעט בכל רגע של יום תענית זה ולקונן ולהצטער בלבו מאוד על כל אלו הנ"ל. וזה היום תחילת בין המצרים. וכתב האר"י ז"ל כל אותם הימים שבין המצרים ישב לארץ אחר חצי היום ויבכה ויקונן על חרבן הבית ובימים ההם לא יביא אדם עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו אפי' בשבת עכ"ל. ונהגו להתאבל בין המצרים איש איש כפי יראתו מהבורא ית"ש ועיין ג"כ בש"ע סי' תקנ"א. וראוי לאדם לסגף א"ע בכל מה דאפשר ואל יקל בעידונין ח"ו שלא יסיח דעתו מאבלות ודרז"ל ע"פ שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה שכל המתאבל על ירושלי' זוכה ורואה בנחמתה ושאינו מתאבל כו' רחמנא לצלן. ויזהר האדם מאוד ביחוד בימים אלו למעט בשיחה בכל מה דאפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק ואיסור זה הוא גם בכל ימי השנה מדינא דגמרא והובא ג"כ בש"ע סי' תק"ס ס"ה ודי בהערה זו. בישראל ראיתי שערורי' אין איש שם על לב התנהגות המון עם שבערב ר"ח אב אין מתענין כלל בכדי להפסיק מבעוד יום באכילת בשר קודם הט' ימים:
הנה זה הצום הוא אחד מד' צומות הנזכרים בפסוק כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ונתבארו בגמרא הקדושה ובפסוקים וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד מבית ראשון ונבקעה העיר הקדושה ירושלים. ונכנסו בה חיל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם. ושרף אפוסטמוס את התורה. והועמד צלם בהיכל. וחיוב גדול על האדם בתענית זה לאונן ולקונן ולהצטער מאוד על כל המאורעו' ההם שמהם כביכול הגיע צער גדול להבורא ית"ש ויתעלה ושבר גדול לבניו כידוע וזהו עיקר ושורש התענית וכל זה יש לו לאדם להעלות על לבו כמעט בכל רגע של יום תענית זה ולקונן ולהצטער בלבו מאוד על כל אלו הנ"ל. וזה היום תחילת בין המצרים. וכתב האר"י ז"ל כל אותם הימים שבין המצרים ישב לארץ אחר חצי היום ויבכה ויקונן על חרבן הבית ובימים ההם לא יביא אדם עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו אפי' בשבת עכ"ל. ונהגו להתאבל בין המצרים איש איש כפי יראתו מהבורא ית"ש ועיין ג"כ בש"ע סי' תקנ"א. וראוי לאדם לסגף א"ע בכל מה דאפשר ואל יקל בעידונין ח"ו שלא יסיח דעתו מאבלות ודרז"ל ע"פ שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה שכל המתאבל על ירושלי' זוכה ורואה בנחמתה ושאינו מתאבל כו' רחמנא לצלן. ויזהר האדם מאוד ביחוד בימים אלו למעט בשיחה בכל מה דאפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק ואיסור זה הוא גם בכל ימי השנה מדינא דגמרא והובא ג"כ בש"ע סי' תק"ס ס"ה ודי בהערה זו. בישראל ראיתי שערורי' אין איש שם על לב התנהגות המון עם שבערב ר"ח אב אין מתענין כלל בכדי להפסיק מבעוד יום באכילת בשר קודם הט' ימים:
282
רפ״ג
283
רפ״ד
284
רפ״ה
285
רפ״ו
286
רפ״ז
287
רפ״ח
288
רפ״ט
289
ר״צ
290
רצ״א
291
רצ״ב
292
רצ״ג
293
רצ״ד
294
רצ״ה
295
רצ״ו
296
רצ״ז
297
רצ״ח
298
רצ״ט
299
ש׳
300
ש״א
301
ש״ב
302
ש״ג
303
ש״ד
304
ש״ה
305
ש״ו
306
ש״ז
307
ש״ח
308
ש״ט
309
ש״י
310
שי״א
311
שי״ב
312
שי״ג
313
שי״ד
314
שי״ה
315
שי״ו
316
שי״ז
317
שי״ח
318
שי״ט
319
ש״כ
320
שכ״א
321
שכ״ב
322
שכ״ג
323
שכ״ד
324
שכ״ה
325
שכ״ו
326
שכ״ז
327
שכ״ח
328
שכ״ט
329
ש״ל
330
של״א
331
של״בחודש אב
332
של״גארז"ל בגמרא הקדושה משנכנס אב ממעטין בשמחה. וראוי לאדם מאוד שיתנהג בימים אלו בשתיקה רק בדבור ההכרחי שלא יבא ח"ו לידי שחוק ושמחת הלב ויפנה לבו רק אל האבלות של חרבן הבית. וראוי לאדם להעמיד עצמו עכ"פ בט' ימים שמר"ח עד אחר התענית מתענוגי אכילה ושתיה בכל מה דאפשר ולכוין בזה לאונן ולקונן על חרבן בה"מק ועל שבר גדול שאירע לעם הישראלי בימים האלו ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. וכבר נהגו רבים וכן שלמים יראי השם שמר"ח עד ת"ב מתענין בכל יום ויום ואחר התענית אין אוכלין שום תבשיל רק פת חרבה ואשרי חלקם. וביותר בערב ת"ב ראוי מאוד לאדם למעט סעודתו בכל מה דאפשר יותר מכל שבעת הימים שלא יאכל רק תבשיל אחד אף קודם חצות כי כדאי הוא בית אלהינו ית"ש ויתעלה למעט מתענוג כל דהוא. ודי בהערה זו:
333
של״דכוונת תענית ט"ב וכל התנהגותיו
אחר סעודה המפסקת קודם שילך לבה"כ יקבל על עצמו התענית ויחלוץ נעלו מעל רגלו ויענה ויאמר בז"הל הריני מקבל עלי תענית של ת"ב באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כפי שצונו חז"ל והריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע ול"ת שצונו יוצרי ובוראי כו' ואני מקבל עלי חמשה ענוים אלו להתאבל ולקונן על חרבן בהמ"ק ועל הריגת הצדיקים בשעת החרבן. ע"כ ויאמר נוסח זה בשברון לב מאוד ואח"כ ילך לבה"כ. ואם חל ת"ב במ"ש תיכף אחר תפלת העמידה כשיראה אור הנר יברך ברכת בורא מאורי האש בשמחת הלב ובהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה כפי הכוונה המבוארת למעלה במ"ש כי אף ברכה של דיין האמת על כל צרה שלא תבא צריך האדם ג"כ לברך בשמחה עצומה כמפורש במשנה דברכות פ"ט. ולא יברך על מקרא מגילה קודם קריאת איכה כפי שנדפס בקינות כיון שלא נזכר ברכה זו בש"ע. ויתחיל לקרות מגילת איכה עם הצבור בבכי' גדולה מאוד גם התיבות בעצמם מעוררים לב האדם אל הבכי. והעיקר להכניס בלבו צער ואנינות גדול על כל הנזכר במגילה דהיינו על גודל צערם שהיה אז לישראל במיתות משונות וביחוד על גודל חילול שמו הגדול של בוראנו ית"ש ויתעלה שהיה אז בין אותם החיילות אשר צבאו פתח בית המקדש שנכנסו אז להיכל ה' ובית קדש הקדשים וקול נתנו בית ה' כיום מועד וקרקרו שם בכל מיני שחוק והיתול ואמרו איה אלהיהם כל זה ישים האדם אל לבו בעת קריאת המגילה ויבכה במר נפש מאוד בכי גדול ובודאי אם יכין אדם רק את לבו אל אנינות גדול ולהצטער עצמו מאוד בעת קריאת הפסוקים ממילא עיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגו' מראש המגילה ועד סופה ודי בהערה זו. ואחר קריאת המגילה יאמר קינות בבכיה גדולה ג"כ ממש על הכוונה הנ"ל במגלות קינות. וילמוד עד חצות לילה ובחצות יעשה התקון וילמד אח"ז מעט ויקרא ק"ש שעל המטה ויישן כדי שלא יתנמנם למחר בקינות. ויזהר האדם מאוד מאיסור נעילת הסנדל. ובשמיעת הפרשה מפי הקורא בתורה ובקריאת ההפטרה ישים בלבו אבלות ואנינות גדול על כל הנזכר שם. ואחר קריאת התורה יתחיל לומר קינות עם הצבור וכוונת בכיות של הקינות הם ממש ע"ד כוונת קריאת מגילת איכה ועיקר אמירת קינות היא הבכי' כי זה שורש ועיקר בקינות וכוונת הבכי' יהיה על שני דברים כנ"ל בתענית כ' סיון ובקריאת מגילת איכה. (והנני) שם לפניך בשיעור כמה קינות ומהם תקיש מעצמך על השאר. (בקינה איכה אלי קוננו מאליו כו') המדבר מענין הריגת הצדיק יאשיהו המלך ובקינה (ארזי הלבנון) שמדבר מענין עשרה הרוגי אמונה התנאים הקדושים וכיוצא יבכה בכי גדול. ובקינה (זכור אשר עשה צר בפני') ובקינה (ואתה אמרת היטיב איטיב עמך) וכיוצא יבכה בכי גדול ועצום. ומי שאין טבעו להוריד דמעות עכ"פ יאמר הקינות בלב נשבר מאוד ובקול בכי ויצטער ויתאונן מאוד על כל הנ"ל. ודי בזה. הנה על זה ראוי לעורר את האדם מאוד ומאוד שיזהר מאוד מהיסח הדעת מאבלות ח"ו כל היום והנה מזה יתבונן האדם גודל העונש ע"ז ר"ל מדאסרו חז"ל אף למוד תורה הקדושה שחיובה והגית בו יומם ולילה אך בעבור שהלמוד משמח את הלב ויסיח דעתו מהאבלות ע"כ אסרו חז"ל הלמוד בט"ב ומזה תבין גודל העונש למי שמסיח דעתו מהאבלו' ביו' המר הזה אפילו רגע אחת לכן יזהר האדם בזה מאוד ומאו' דהיינו אף בעת שלא יעסוק בלמוד בדברים המותרים כנזכר בש"ע סי' תקנ"ד דהיינו בעת הליכתו מביתו לבה"כ או מבה"כ לביתו וכיוצא יצטער בלבו הרבה ע"ז. ובודאי מי שנזהר מלהסיח דעתו מאבלות כל המעת לעת יזכה לראות בנחמות ציון כמש"כ שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ודי בהערה זו. (ואחר) הקינות יקרא מגילת איכה של"ה וראוי לקרות בצבור כמו אתמול. (וענין) הליכה לבית הקברות בת"ב שכתב הרמ"א סי' תקנ"ט. ובכדי להוציא כל הדיעות שהאריז"ל מזהיר שאין לילך לבה"ק רק לצורך הלוית המת ב"מ ראוי שילך קרוב לבה"ק בכדי שיוכל לראות משם קברי מתים ובזה יוצא כל הדעות (בכתבי) האריז"ל לקדש הלבנה במוצאי ת"ב. (נהגו) אנשי מעשה להתענות הפסקה תשיעי ועשירי מפני שעיקר שרפת בית אלהינו היתה בעשירי בחדש כי לעת ערב של ת"ב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה של עשירי כדאיתא בגמרא והובא באבודרה"ם איתא בירושלמי ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עכ"ל. אחיי ורעי הלא עיניכם הרואות את אשר עשו והחמירו על עצמם אלו עמודי עולם לסגף א"ע בתענית והאיך כל אדם לא ילמוד ק"ו בעצמו לעורר א"ע להזהר עכ"פ בת"ב אחר התענית לערב בכל מה דאפשר שלא להתנהג כ"כ במאכל רק יאכל להעביר גודל הרעבון וחולשת הגוף מתעני' ובודאי יחשב לו לצדקה. גם למחרת יום העשירי יזהר בזה. ודי בהערה זו. (בט"ו באב) אומרים למנצח בין אשרי ובא לציון ומ"ש בש"ע א"ח סי' קל"א ברמ"א שאין אומרים למנצח בט"ו באב טעות נפל בדפו' במקום ט' באב ט"ו באב ומראה מקום שנרשם ברמ"א סי' תקנ"ט מוכיח כי שם כתוב בענין ת"ב (תמו עניני חודש אב ואבלותו. רבון כל העולמים תמהר נחמתו. ושוב ברחמים על ישראל שארית נחלתו ולירושלים עיר קדושתו. אמן נצח סלה ועד):
אחר סעודה המפסקת קודם שילך לבה"כ יקבל על עצמו התענית ויחלוץ נעלו מעל רגלו ויענה ויאמר בז"הל הריני מקבל עלי תענית של ת"ב באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כפי שצונו חז"ל והריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע ול"ת שצונו יוצרי ובוראי כו' ואני מקבל עלי חמשה ענוים אלו להתאבל ולקונן על חרבן בהמ"ק ועל הריגת הצדיקים בשעת החרבן. ע"כ ויאמר נוסח זה בשברון לב מאוד ואח"כ ילך לבה"כ. ואם חל ת"ב במ"ש תיכף אחר תפלת העמידה כשיראה אור הנר יברך ברכת בורא מאורי האש בשמחת הלב ובהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה כפי הכוונה המבוארת למעלה במ"ש כי אף ברכה של דיין האמת על כל צרה שלא תבא צריך האדם ג"כ לברך בשמחה עצומה כמפורש במשנה דברכות פ"ט. ולא יברך על מקרא מגילה קודם קריאת איכה כפי שנדפס בקינות כיון שלא נזכר ברכה זו בש"ע. ויתחיל לקרות מגילת איכה עם הצבור בבכי' גדולה מאוד גם התיבות בעצמם מעוררים לב האדם אל הבכי. והעיקר להכניס בלבו צער ואנינות גדול על כל הנזכר במגילה דהיינו על גודל צערם שהיה אז לישראל במיתות משונות וביחוד על גודל חילול שמו הגדול של בוראנו ית"ש ויתעלה שהיה אז בין אותם החיילות אשר צבאו פתח בית המקדש שנכנסו אז להיכל ה' ובית קדש הקדשים וקול נתנו בית ה' כיום מועד וקרקרו שם בכל מיני שחוק והיתול ואמרו איה אלהיהם כל זה ישים האדם אל לבו בעת קריאת המגילה ויבכה במר נפש מאוד בכי גדול ובודאי אם יכין אדם רק את לבו אל אנינות גדול ולהצטער עצמו מאוד בעת קריאת הפסוקים ממילא עיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגו' מראש המגילה ועד סופה ודי בהערה זו. ואחר קריאת המגילה יאמר קינות בבכיה גדולה ג"כ ממש על הכוונה הנ"ל במגלות קינות. וילמוד עד חצות לילה ובחצות יעשה התקון וילמד אח"ז מעט ויקרא ק"ש שעל המטה ויישן כדי שלא יתנמנם למחר בקינות. ויזהר האדם מאוד מאיסור נעילת הסנדל. ובשמיעת הפרשה מפי הקורא בתורה ובקריאת ההפטרה ישים בלבו אבלות ואנינות גדול על כל הנזכר שם. ואחר קריאת התורה יתחיל לומר קינות עם הצבור וכוונת בכיות של הקינות הם ממש ע"ד כוונת קריאת מגילת איכה ועיקר אמירת קינות היא הבכי' כי זה שורש ועיקר בקינות וכוונת הבכי' יהיה על שני דברים כנ"ל בתענית כ' סיון ובקריאת מגילת איכה. (והנני) שם לפניך בשיעור כמה קינות ומהם תקיש מעצמך על השאר. (בקינה איכה אלי קוננו מאליו כו') המדבר מענין הריגת הצדיק יאשיהו המלך ובקינה (ארזי הלבנון) שמדבר מענין עשרה הרוגי אמונה התנאים הקדושים וכיוצא יבכה בכי גדול. ובקינה (זכור אשר עשה צר בפני') ובקינה (ואתה אמרת היטיב איטיב עמך) וכיוצא יבכה בכי גדול ועצום. ומי שאין טבעו להוריד דמעות עכ"פ יאמר הקינות בלב נשבר מאוד ובקול בכי ויצטער ויתאונן מאוד על כל הנ"ל. ודי בזה. הנה על זה ראוי לעורר את האדם מאוד ומאוד שיזהר מאוד מהיסח הדעת מאבלות ח"ו כל היום והנה מזה יתבונן האדם גודל העונש ע"ז ר"ל מדאסרו חז"ל אף למוד תורה הקדושה שחיובה והגית בו יומם ולילה אך בעבור שהלמוד משמח את הלב ויסיח דעתו מהאבלות ע"כ אסרו חז"ל הלמוד בט"ב ומזה תבין גודל העונש למי שמסיח דעתו מהאבלו' ביו' המר הזה אפילו רגע אחת לכן יזהר האדם בזה מאוד ומאו' דהיינו אף בעת שלא יעסוק בלמוד בדברים המותרים כנזכר בש"ע סי' תקנ"ד דהיינו בעת הליכתו מביתו לבה"כ או מבה"כ לביתו וכיוצא יצטער בלבו הרבה ע"ז. ובודאי מי שנזהר מלהסיח דעתו מאבלות כל המעת לעת יזכה לראות בנחמות ציון כמש"כ שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ודי בהערה זו. (ואחר) הקינות יקרא מגילת איכה של"ה וראוי לקרות בצבור כמו אתמול. (וענין) הליכה לבית הקברות בת"ב שכתב הרמ"א סי' תקנ"ט. ובכדי להוציא כל הדיעות שהאריז"ל מזהיר שאין לילך לבה"ק רק לצורך הלוית המת ב"מ ראוי שילך קרוב לבה"ק בכדי שיוכל לראות משם קברי מתים ובזה יוצא כל הדעות (בכתבי) האריז"ל לקדש הלבנה במוצאי ת"ב. (נהגו) אנשי מעשה להתענות הפסקה תשיעי ועשירי מפני שעיקר שרפת בית אלהינו היתה בעשירי בחדש כי לעת ערב של ת"ב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה של עשירי כדאיתא בגמרא והובא באבודרה"ם איתא בירושלמי ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עכ"ל. אחיי ורעי הלא עיניכם הרואות את אשר עשו והחמירו על עצמם אלו עמודי עולם לסגף א"ע בתענית והאיך כל אדם לא ילמוד ק"ו בעצמו לעורר א"ע להזהר עכ"פ בת"ב אחר התענית לערב בכל מה דאפשר שלא להתנהג כ"כ במאכל רק יאכל להעביר גודל הרעבון וחולשת הגוף מתעני' ובודאי יחשב לו לצדקה. גם למחרת יום העשירי יזהר בזה. ודי בהערה זו. (בט"ו באב) אומרים למנצח בין אשרי ובא לציון ומ"ש בש"ע א"ח סי' קל"א ברמ"א שאין אומרים למנצח בט"ו באב טעות נפל בדפו' במקום ט' באב ט"ו באב ומראה מקום שנרשם ברמ"א סי' תקנ"ט מוכיח כי שם כתוב בענין ת"ב (תמו עניני חודש אב ואבלותו. רבון כל העולמים תמהר נחמתו. ושוב ברחמים על ישראל שארית נחלתו ולירושלים עיר קדושתו. אמן נצח סלה ועד):
334
