יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאן ב׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Ninth Gate 2
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳זאת עולת חודש בחדשו לחדשו השינוי לשנות בגדיו בר"ח שילבש האדם איזה מלבוש חשוב וסימנם חמ"ש חליפות שמלות חמ"ש ר"ת חודש מועד שבת יחלף שמלותיו כן כתוב בספרים. וממה שנמצא בתקונים שאף בר"ח מקבל אדם נשמה יתירה בודאי ראוי וישר להלביש בגד חשוב כנ"ל. וז"ל התקונים תיקון כ"א דף מ"ו ע"א נשמתא יתרא בשבת וביומין טבין ובכל מוספין איהי אמא עלאה תוספת רוח הקודש עכ"ל בקיצור. הרי כתב בלשונו הקדוש ובכל מוספין היינו בכל יום שיש בו מוסף ודי בזה. (הנה) כי כן יברך גבר בהמ"ז ויתפלל תפלתו בכל הימים מהראוי להיות בכוונה עצומה וביותר צריך לזרז ולהזהר בתפילות ובהמ"ז של יום ר"ח בכדי שלא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא כי זה ברור אם האדם מתפלל תפלת י"ח או מברך בהמ"ז בכוונה עצומה בודאי לא יבא לידי שכחה מלהזכיר בהם יעלה ויבא אך אומר השכחה מפאת חסרון הכוונה הוא. ויזהר לומר תפלת יעלה ויבא בכוונה עצומה ודי בהערה זו. אחר תפלת שחרית יכוין עצמו לקרות הלל בצבור כי רבו הדיעות בפוסקים בברכת הלל ביחיד ולבד זה עיקר הודאת ההלל מצותה דוקא עם הצבור לכן יזהר האדם ביחוד בר"ח להקדים לבוא לבה"כ בכדי שיוכל להתפלל עם הצבור ולקרוא עמהם הלל. (וקודם) קריאתה יאמר לשם יחוד כו' ולקיים בקריאתה מ"ע ול"ת הנ"ל (ויברך) הברכה בכוונה ובשמחה עצומה על שזכה למצוה זו להודות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ונוסח האריז"ל לקרוא את ההלל. הנה אחיי ורעי אהובי נפשי בודאי תקנת חכמינו ז"ל שתקנו לנו אמירת ההלל בכל ימים הקדושים עיקר כוונתם אל ההודאה והשבח שיתן האדם באמירת מזמורים אלו להשם יתעלה ולכן נקרא בגמרא הקדושה אמירת מזמורים אלו בימים ההם הלל שפירושו שבח והודאה לכן יזהר האדם שיתן לבו ומחשבתו אל השבחים וההודאות הנזכרים במזמורים אלו להשם יתעלה וישמח שמחה עצומה עד מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ולא יוציא התיבות בפיו ובשפתיו לבד. ודי בהערה זו:
6
ז׳כוונת הלל
הללויה הללו עבדי ה'. ראוי שישמח האדם שמחה עצומה עד מאוד על שזכה גם כן להיות נקרא עבד ה' לשבחו ולהודות לו ית"ש ואמירת שבחים של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאד עד שמרוב השמחה כמעט יבטל ממציאותו הגשמי בשבחים אלו על גדולתו ורוממותו ית"ש ויתעלה. (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) וגו' זולת פי' הפשוט ראוי לאדם ג"כ לכוין פי' הזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ה ע"א וליקח מפירושו מוסר גדול בלבו להיטיב מעשיו. וז"ל (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) דאסתלק מעל כרסיא יקרא ולא אתגלי לתתא בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אנון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגא לקבליהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו ולא אשגחא עלייהו בגין דצדיקי' אנון יסוד' וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"ל ודי בזה. בצאת ישראל ממצרים מזמור זה יאמר אדם במתון גדול ואמירת גבורותיו ונפלאותיו של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאוד ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בכולם. (מלפני אלהי יעקב) יכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד ע"ז. (לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד) פסוק זה ראוי לומר בשברון לב מאוד ובתפלה עצומה בעבור שמו הגדול שיתקדש בין כל דרי תבל. ואנחנו נברך יה וגו' יקבל על עצמו במחשבתו שיברך ויודה את יוצרו ובוראו ית"ש כל ימי חייו הוא וזרעו עד סוף כל הדורות:
הללויה הללו עבדי ה'. ראוי שישמח האדם שמחה עצומה עד מאוד על שזכה גם כן להיות נקרא עבד ה' לשבחו ולהודות לו ית"ש ואמירת שבחים של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאד עד שמרוב השמחה כמעט יבטל ממציאותו הגשמי בשבחים אלו על גדולתו ורוממותו ית"ש ויתעלה. (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) וגו' זולת פי' הפשוט ראוי לאדם ג"כ לכוין פי' הזה"ק פ' מקץ ד' קצ"ה ע"א וליקח מפירושו מוסר גדול בלבו להיטיב מעשיו. וז"ל (מי כה' אלהינו המגביהי לשבת) דאסתלק מעל כרסיא יקרא ולא אתגלי לתתא בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו. המשפילי לראות בשעתא דזכאין אנון דאשתכחו בעלמא קב"ה נחית בדרגא לקבליהון דתתאי לאשגחא על עלמא לאוטבא להו דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתלק ואסתיר אנפין מינייהו ולא אשגחא עלייהו בגין דצדיקי' אנון יסוד' וקיומא דעלמא דכתיב וצדיק יסוד עולם עכ"ל ודי בזה. בצאת ישראל ממצרים מזמור זה יאמר אדם במתון גדול ואמירת גבורותיו ונפלאותיו של הבורא ית"ש ויתעלה שבמזמור זה יהיה בשמחה עצומה מאוד ויחשוב במחשבתו גבורות ה' בכולם. (מלפני אלהי יעקב) יכניס שמחה עצומה בלבו עד מאוד ע"ז. (לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד) פסוק זה ראוי לומר בשברון לב מאוד ובתפלה עצומה בעבור שמו הגדול שיתקדש בין כל דרי תבל. ואנחנו נברך יה וגו' יקבל על עצמו במחשבתו שיברך ויודה את יוצרו ובוראו ית"ש כל ימי חייו הוא וזרעו עד סוף כל הדורות:
7
ח׳אהבתי כו' יחשוב פירש"י. (אפפוני חבלי מות) יחשוב על כל ישראלעתה בגלות הארוך הזה גם כל הפסוקים להלן המה על כללות ישראל עם קדוש ויתפלל במחשבתו להושיענו מהגלות. (מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי) יחשוב רבון כל העולמים כל תגמולות שאתה עושה עמי בודאי אינם לפי מעשי ואינם אלא תגמולות בשביל חסדיך הגדולים ורחמיך הרבים לכן אני מקבל עלי כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא כל ימי בשבחים והודאות. ע"כ. (הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו) בזה יכוין פירש"י בשמחה עצומה:
8
ט׳הודו כו' (יאמר נא ישראל) יכוין פירש"י פי' לכם כל ישראל האמירה כי טוב להודות לה' תמיד ולמה כי לעולם חסדו ויכוין כאלו ממש אומר לנוכח בית ישראל ולבית אהרן ולבית לוי שעליכם מוטל תמיד להודות לה'. כי טוב וישר להודות לו בעבור כי לעולם חסדו הגדול עלינו (ויכוין כל זה בשמחה עצומה עד מאד ודי בזה). המנהג הנכון הוא לענות אחר הש"ץ בפסוק יאמר נא כו' ובפסוקי יאמרו נא כו' פסוק הודו כו' ואחריו יגמור כל הפסוק יאמר נא ישראל כל"ח וכן בב' פסוקים יאמרו נא ולא כמו שנוהגין לומר בעניית' אחר הש"ץ רק חצי הפסוק יאמר נא ישראל יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה'. וכן משמע במ"א סי' תכ"ב ס"ק ח' ועיי"ש. (מן המצר קראתי יה) המעיין באדרת נשא דף קל"ט ע"ב יראה גודל מעלת מזמור זה איך מרומז בו עולמות עליונים קדושים ונעלמים מאוד ובאמירתו בכוונה עצומה בודאי יעורר כל העולמות ההם כידוע כי באתערותא דלתתא כו'. ודי בזה. (לא אמות כי אחיה) יתפלל במחשבתו בתשוקה עצומה וגדולה שיזכה גם הוא לעתיד לראות כי יקום ה' את עמו ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו בגבורות ונפלאות שיעשה אז ית"ש לעיני כל העמים ואספר אז ג"כ מעשה יה: (פתחו לי שערי צדק כו' זה השער לה' כו') לבד פירש"י ראוי לכוין ג"כ פי' הזה"ק בזהר חדש דף י"ט ע"ג. וז"ל א"ר יהודה עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה כו' ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחי' המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים ודוד המע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבאו בו עכ"ל. ויכוין אדם פי' הזה"ק בתשוקה עצומה מאוד ודי בזה. (זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו) ראוי לכוין פי' הזה"ק פ' בחקתי דף קי"ד ע"ב שקאי על יום זה ממש של ר"ח ושאר ימים הקדושים שבתות ומועדים ולא על העתיד לבד ולכן יכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה. וז"ל פתח ר' יצחק ואמר דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו'. זכאין אינון ישראל דזכו דמשכונא דא (פי' השכינה הקדושה) למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאע"ג דאנון בגלותא קב"ה אתא בכל ריש ירחא ושבתי וזמני לאשגחא עלייהו כו' הה"ד דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאגרא ומאגרא לכותלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. משגיח מן החלונות דודאי בי כנישתא בעיא חלונות. מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלייהו דישראל. ובג"כ בעו חדוה ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא. וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ"ל. ודי בזה (אנא ה' הושיעה נא. אנה ה' הצליחה נא) זכרונו לטובה כבר בא למעלה בתפלת והוא רחום דיום ב' וה' ועיי"ש ויכוין כוונה הנ"ל בכוונה עצומה. (אלי אתה ואודך) אחיי ורעי ידידי השם ואהובי נפשי בודאי מן הנמנע לצייר גודל השמחה הראוי להיות בלב כל איש הישראלי מעם קדוש באמירת פסוק זה אלי אתה ואודך אם על זה לבד שזכה לומר בפיו ובשפתיו אלי אתה דיו אף שימות באותו רגע ולא יצער עצמו כלל וכלל על עולם הזה הבזוי שהניח לאחוריו אך את זה יודע כמובא למעלה כבר כמה פעמים בחבור זה שאם אדם אומר התיבות של איזה הודאה להשם יתברך שמו ויתעלה בלא לב ולב בלתי התלהבות והכן עצמו מקודם להכניס שמחה עצומה בלבו באלהותו ית"ש ויתעלה אזי בלתי אפשרי שיבא שמחה בלבו מעצמו כי לבו ישן בקרבו ואין מי מעיר אותה אל השמחה אך צריך האדם להכין עצמו לכך אז נתוסף שמחה עצומה בלבו יותר ויותר עד שכמעט יבטל ממציאותו הגשמי מגודל השמחה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. ויקבל על עצמו במחשבתו בתיבות אלו להודות לו ית"ש כל ימי חייו. (אלהי ארוממך) מפאת גודל התשוקה הבוער בלבו באלהותו ית"ש יקבל על עצמו מסירת נפש בקיצור איזה מיתה ובזה יתרומם שמו יתעלה בכל העולמות כי במה יוכל לרומם שמו יתעלה באותו רגע שאמר אלהי ארוממך רק במסירת נפש. גם פסוק הודו לה' כי טוב ויאמר בשמחה עצומה עד מאוד:
9
י׳וברכת יהללוך
יאמר במתון גדול ובודאי ממילא יבוא בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זררו לעד. סליק כוונת קריאת הלל בעז"ה:
יאמר במתון גדול ובודאי ממילא יבוא בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זררו לעד. סליק כוונת קריאת הלל בעז"ה:
10