יסוד ושורש העבודה, ו; שער הניצוץ ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Sixth Gate 4
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳אחרי ככלות הכל ליודע ולהודיע סדר הלימוד נבוא שיעוריו בתודע ג"כ כוונת הלימוד כוונות פשטיות לאנוש כערכי. ובטרם כל ישר הוא להקדים מאמר מזה"ק ומאמר זה מחוייב כל איש ישראל להעלות על לבו תמיד וביחוד בעת קריאתו שמו"ת בכל עש"ק וכיוצא שמיעתו מפי הקורא בס"ת ולימודו מקרא וז"ל פ' בהעלותך דף קמ"ט ע"א זכאן אינון ישראל דאתיהיב להו אורית' עלאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאוריתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי תיפח רוחי' דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאי אוריתא דקשוט אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט ת"ח מלך ב"ו לאו יקרא דילי' לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב לי' ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוי לי מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטא כגון מלין דעשו מלין דהגר מלין דלבן ביעקב מלין דאתון מלין דבלעם מלין דבלק מלין דזמרי וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה יראת ה' טהורה וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ואלין אנון מלין דאורייתא אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה וכל מלה ומלה אתי' לאחזאה מלין אחרנין עלאין דההיא מלה וההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא ת"ח ותנח התבה וגו' עכ"ל. (וז"ל) ג"כ ד' קנ"ב ע"א רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי דאי הכי אפי' בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטא ובשבחא יתיר מכלהו אי לאחזאה מלה דעלמא אפי' אנון טפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא אלא כל מלין דאורייתא כהאי גוונא. ת"ח עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקל צדקיא למתא מלאכי עלאי לעילא מלאכי עלאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות האי באתר עלאה. בשעתא דנחתין לתתא אע"ג דנחתי מתלבשן בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבש' בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל וע"ד האי ספור דאורייתא לבוש' דאורייתא איהו מאן דחשי' דההוא לבושי' איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחי' ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות לבושא דאורייתא ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא ואנון טפשין כד חמאן לב"נ בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אוריית' דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאנון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא אנון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושה חכימין עבדי דמלכא עלאה אנון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש ולעלמי דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזה"ק שעיקר תוה"ק והתמימה הם הסודות הגדולים והנוראים שמלובשים בספור התורה והספורים הם רק לבוש התורה, ובוודאי ראוי לאדם בשעה שמוציא איזה תיבה מפיו בתו"הק או שומע מפי הקורא להתדעזע ולאחזו רעדה וחלחלה מהאותיות התיבה עצמה ומנקודותיה ומהתגין שעליה ומטעם ר"ל מניגון הטעם שעשה בתיבה זו בקריאתה מרוב העולמות לאין קץ ותכלית למספרן שתולין בהם ובעת שמוציא התיבה מפיו באותיותיה ובנקודותיה ובטעמה מעורר כל העולמות התולים בהם וז"ל הזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א ות"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקא אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנא ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפי' מלאכי עלאין ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כרסי' יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטיתא דאל"ף (ר"ל קו האמצעי של אלף) קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירין כלהו נפקי מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארא לאתפשטאי אל"ף בי"ת ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף כו' עכ"ל. ומאמר זה כבר מלתו אמורה למעלה בענין תפלה. הרי זה לפניך שאפי' המלאכים העליונים אינם יכולים להשיג אפי' אות אחד מהתו"הק והתמימה כמו שאינם יכולים להשיג הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד מהותו אף אפס קצהו כך אינם יכולים להשיג אף אפס קצהו על בוריו תור"הק כי אורייתא וקב"ה כלהו חד הוא. וז"ל פ' אמור דף ק"ו ע"ב באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבא רבבן עלמין דכסופין ועל דא תנינן אתוון אלין קשירין אלין באלין וכמה אלף רבבן עלמן תליין בכל את ואת ואסתלוקו ואתקשרו במהימנותא ואתגלייא וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין. אורייתא ביה תליא עלמא דין ועלמא דאתי הוא ושמיה חד כו' עכ"ל. (ואיך) ראוי לאדם להזהר מאד בדקדוק. התיבות כמבואר למעלה בשער הג' כ"א לא יוציא מפיו הדק היטיב יקרא כגון וַיְדַבֵּ רַדֹנָי וכיוצא בזה יתן עיניו למטה בדבורו ולבו למעלה איך פוגם בדבורו העולמות העליונים הקדושים לאין קץ ותכלית התלוים באותיות ובתיבות כנ"ל בזה"ק שלא אמר כלל תיבות הכתובים בתורה הקדושה שהוא (וידבר אדני) אוי לאותו בושה וענשו גדול כמבואר בזה"ק וכבר מלתו אמורה למעלה בשער ג' פ"ב וגם איך יזהר האדם להוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו. כי עונשו גדול מאוד כמבואר בתיקונים בכמה מקומות. וז"ל בתיקון ע' בדף קכ"ב ע"ב ומאן די משתמע תמן קלי' בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו אזני ה' כו' ואם לא סליק לון בר נש בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא כו' תמן סלקין קלין דבורא דאורייתא וצלותא עכ"ל. וראוי לאדם לידע שהנקודות והטעמים הם יותר סתומים ונעלמים מהאותיות. וז"ל ז"ח ד' ע"ח ע"ב וכל אות ואות דאורייתא וקוצא דילי' ונקוד' דיליה וטעמי דיליה אית לון רזין סתימין לעילא כו' דלית ידיעה כידיעה דנקודי וטעמי דאתוון לאשתמודע בהון כו'. עכ"ל בקיצור. כלל היוצא מזה שחיוב גדול על האדם בעת שקורא או שומע מפי הקורא או לומד באיזה מעשה וספור של התורה כגון ספור של הגר ושל בלעם ושארי ספורים או לכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו של בני שם וחם ויפת בני נח הנזכרים בפ' ואלה תולדות בני נח וגו' ויולדו להם בנים אחר המבול. גם בפ' וישלח אלה שמות בני עשו ואלה בני שעיר החורי הנזכרים שם מחויב לקרות או לשמוע מפי הקורא בכוונה עצומה ברתת ובזיע ממש כקורא בתורה או שומע עשרת הדברות או פסוק שמע ישראל כמבואר למעלה במאמר זוהר הקדוש מגודל חיוב שמיעת הפ' מפי הקורא ברתת ובזיע ועיי"ש בקריאת הפרשה דב' וה' כי אין הבדל ביניהם כלל וכל הנחלים הולכים אל הים ויקוו המים על מקום א' מרועה א' נתנו ואל א' אמרן כי הכל הולך אחר התהום וסתום הדברים שבו ועיקר אור התורה וגודל הקדושה הוא בגוף ונשמה של התורה שמלובש בספור ההוא או בשמות אשר יקראו וכיוצא. וכשמוציא האדם מפיו או שומע מפי הקורא בכוונה עצומה התיבה של הספור או השם משמות ע"ג הנ"ל הנזכרים בתורה מעורר בזה בעולמות העליונים הקדושים שורש ופנימיות האורות המלובשים בתיבה זו או בשם זה. ובודאי אחיי ורעיי הן מי יקרא בצדק או הנוטה אוזן לו ישמע או הלומד על כוונה זו שהוא בכדי לעורר העולמות העלונים הקדושים דתלוים בתיבותיה' ובאותיותיה' ובנקודותיה' וטעמיהם בודאי תשוקתו עצומה ג"כ לידע ולהשיג תורתינו הקדושה על בוריו דהיינו לידע הדין והמצוה והיראה והאהבה והמוסר והתוכחה הכל על בוריה ומדקדק בכל פסוק פירושה היטיב ולו יודע אי' איפו מקומה באיזה פ' מלא הוא כתובה וכמה פעמים נזכר בתורה פסוק זה אף בשנוי לשון קצת וכוונתו לש"ש להיות בקי בהן ובשמותיהן למען תהיה תורת ה' בפיו ולזכרון בין עיניו תמיד כל מה שכתוב בה. ועיני ראו ת"ח שהיו בקיאים בעל פה ג"כ בפ' נח בכל שמות הבנים של יפת וחם ושם. ובפ' וישלח בכל שמות בני עשו ושעיר החרי וכל זה הוא מחמת כוונת למודם וקריאתם בתו"הק רק לשמה להיות בקיאים אף בשמות הנזכרים בה וכל זה בא לאדם מפאת דביקות והתקשרות נפשו מאוד בתו"הק והתמימה שם כל פני מגמתו ואת נשף חשקו ורצונו לידע אותה על בוריה ודי בהערה זו:
9