יסוד ושורש העבודה, ו; שער הניצוץ ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Sixth Gate 5
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳הנה ראיתי ונתתי את לבי כי טוב וראוי טרם אוחילה לדבר בכוונת הלימוד נקדמה פניו בתודע מאמר מזה"ק מגודל מעלת הכוונה הן בתורה והן בתפלה וז"ל פ' ויקהל ד' ר"י ע"א זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרין דמתלבשן בה צדיקיא בגינתא דעדן אלין מעובדין טבין דעבד ב"נ בהאי עלמא בפקודי אוריתא ובהון קיימא נשמתא בגינתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין יקירין כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיע לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין. דאנון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקי מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקי לההוא ב"נ ואתעבד מני' לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואע"ג דאוקמוהו דאנון לבושין בעובדין תליין. אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירא דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו לבושין דלתתא בגינתא דארעא בעובדין לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונא דלבא עכ"ל. זאת אומרת בני ואחי ידידי. ידידות יושר מעלות הכוונה כי אין לבוא אל שער המלך בג"ע העליון כ"א ע"י רשותא וכוונה דלבא. ועתה קורא משכיל שיעור ידידות מכל ההצעה שהצענו עד הנה בגודל מעלות תורתינו הקדושה באותיות ונקודות וטעמים ותגין הכל מיד ה' השכיל בעולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית התלוים בהם ואין דבר רק בתורה כמבואר באר היטיב במאמרים הנ"ל ועוצם שבח מעלת הכוונה אשר בלעדה לא ירים איש לבא למרום. ג"ע העליון בודאי ראוי לכל אדם לכוין קודם קריאתו בתו"הק או שמיעתו מפי הש"ץ הן בכל לימודי התורה כוונתו הראוי לו ולא יהיה קריאתו ושמיעתו ולימודו בתו"הק כמצות אנשים מלומדה ח"ו. והנה האריז"ל הגדיל תורה בכוונות פרטיות על כל לימוד ולימוד ואינו דומה כוונת הלמוד של תורה לשל נביאים ושל נביאים לשל כתובים ושל כתובים לשל משנה ואינו דומה כוונת סדר זרעים לשל מועד וכן כל הש"ס ושל משנה אינו דומה לשל הלכה ושל הלכה לשל קבלה ושל קבלה לשל מדרש כי כל לימוד ולימוד הנ"ל שורשו בעולם מיוחד בעולמות העליונים הקדושים וצריך לכוין בכל לימוד שורשו באותו עולם העליון הדרך לימוד זה ולהשיגה ולתקנה. אך לאו כל מוחא סביל דא. לכן הצגתי לאנשים כערכי כוונת כלליות בכל לימוד ולימוד ובכוונות כלליות ההם נכללו ג"כ כוונת כלליות של האריז"ל וז"ל האריז"ל ועיקר כוונת עסקו בתורה תהיה להשיגה כדי לקשר נפשו ולהדביק אותה אל שרשה כדי להשלים אדם העליון ולתקנו וזה יהיה תכלית עסקו בה עכ"ל בקיצור. וכוונה זו הכלליות נכלל בעז"ה בכוונת של כל לימוד ולימוד נכון יהיה לפניך בעז"ה וזה הוא:
10
י״אכוונת תנ"ך
קודם קריאת הפרשה שמות או שאר פסוקי תורה או קודם שמיעת הפרשה מפי הקורא גם קודם לימוד תנ"ך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות תורה הקדושה או לשמוע מפי הקורא או ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכל טעם ואות ותיבה שאוציא מפי בזה הקריאה או הלמוד או שאשמע מפי הקורא אני מכוין בזה לעשות תיקונים בעולמות העליונים הקדושים התלוים בהם וכל כוונתי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל הטעמים והנקודות והתגין והאותיות שבתורתינו הקדושה אף בספורי התורה בהם תלוים עולמות עליונים קדושים ונעלמים לאין קץ ומספר ותכלית לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ וטוב לפרש בפה מלא הכוונה קודם הקריאה או הלימוד בזה הל' ממש וכן בכל לימוד ולימוד כאשר יבא באורו בעז"ה ובכל עת אשר עינו רואה בספר וקורא או שומע או לומד יעורר עצמו לכוין במחשבתו כוונה זו בקיצור בשמחה רבה ועצומה מאוד וכשיקרא בתורה או בנביאים וכתובים מעניני ניסים ואותות ומופתים של בוראנו ית"ש שעשה לישראל יתן בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה לבוראינו ית"ש על זה ויחשוב ג"כ במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה האות והמופת. ואף כשיקרא או ילמוד בעניני אותות ומופתים של בוראנו ית"ש שלא הגיע מהם שום טובה לישראל עכ"ז יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה. וגם כשיקרא או ילמוד או ישמע מפי הקורא בתורה איזה מצוה מהמצות הנוהגים בזמננו יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותו ולקיימה אם יגיע לידו ויבקש במחשבתו מהש"י ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומשען יסעדהו לקיים כל המצות הנהוגים בזמנינו מרמ"ח מ"ע כשתזדמן לידו (ובמצות) ל"ת יקבל עליו בבל יעבור ויבקש במחשבתו עזרה בקדש נמצא מאוד נגד פתויי יצרו המסיתו תמיד (ובמצות) שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה להחשב כצ' ועושה. ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש ולא יהיה קריאתו בתו"הק או שמיעתו או לימודו כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו:
קודם קריאת הפרשה שמות או שאר פסוקי תורה או קודם שמיעת הפרשה מפי הקורא גם קודם לימוד תנ"ך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות תורה הקדושה או לשמוע מפי הקורא או ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכל טעם ואות ותיבה שאוציא מפי בזה הקריאה או הלמוד או שאשמע מפי הקורא אני מכוין בזה לעשות תיקונים בעולמות העליונים הקדושים התלוים בהם וכל כוונתי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל הטעמים והנקודות והתגין והאותיות שבתורתינו הקדושה אף בספורי התורה בהם תלוים עולמות עליונים קדושים ונעלמים לאין קץ ומספר ותכלית לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ וטוב לפרש בפה מלא הכוונה קודם הקריאה או הלימוד בזה הל' ממש וכן בכל לימוד ולימוד כאשר יבא באורו בעז"ה ובכל עת אשר עינו רואה בספר וקורא או שומע או לומד יעורר עצמו לכוין במחשבתו כוונה זו בקיצור בשמחה רבה ועצומה מאוד וכשיקרא בתורה או בנביאים וכתובים מעניני ניסים ואותות ומופתים של בוראנו ית"ש שעשה לישראל יתן בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה לבוראינו ית"ש על זה ויחשוב ג"כ במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה האות והמופת. ואף כשיקרא או ילמוד בעניני אותות ומופתים של בוראנו ית"ש שלא הגיע מהם שום טובה לישראל עכ"ז יחשוב במחשבתו גבורות ה' בזה. וגם כשיקרא או ילמוד או ישמע מפי הקורא בתורה איזה מצוה מהמצות הנוהגים בזמננו יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותו ולקיימה אם יגיע לידו ויבקש במחשבתו מהש"י ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומשען יסעדהו לקיים כל המצות הנהוגים בזמנינו מרמ"ח מ"ע כשתזדמן לידו (ובמצות) ל"ת יקבל עליו בבל יעבור ויבקש במחשבתו עזרה בקדש נמצא מאוד נגד פתויי יצרו המסיתו תמיד (ובמצות) שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה להחשב כצ' ועושה. ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש ולא יהיה קריאתו בתו"הק או שמיעתו או לימודו כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו:
11
י״בכוונת לימוד משניות גמרא ופוסקים
האי טעונה הצעה אחת קטנה וזה תוארה שכל איש ואיש מאישי ישראל מחויב להאמין ג"כ באמונה שלימה ואמתית שכל מה ששנו חכמים בל' המשנה וכל תלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא ומכילתות גם מדרשים שהם תורה שבעל פה שנתנה למשה רבינו ע"ה מסני על פה לבד פי' הפשוט והנגלה שבהם ג"כ שם רמז ואין מספר לסודות שבהם והעיקר הסידור של התלמוד הוא הסוד המלובש בתיבות ובל' של פשט הפשוט והנגלה כמבואר בזה"ק פ' פנחס בר"מ דף רמ"ד ע"ב. וז"ל ורבנן דמתניתין ואמוראים כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו לי' עכ"ל. וכל התעסקות הלימוד של התנאים והאמוראים היה ע"ד הסוד בעולמות העליונים ועל ידי סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ב"ה וב"ש וזכרו לעד בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון ע"פ תורתינו הקדושה והתמימה באיסור והיתר בכשר ופסול בטהור וטמא לכן צריך האדם להיות בקי בהן בכל מ"ע ול"ת של תורתינו הקדושה על בוריה אפי' בכל מצות דרבנן שכולם מרומזים בתורתינו הקדושה ונתנו למרע"ה בסיני. כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב. וז"ל הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפי' מגלת אסתר. עכ"ל בקיצור. וכל מצות דרבנן נתקנו ג"כ ע"ד הנהגת העולמות העליונים הקדושים ובכולם צריך האדם להיות בקי בהם בכדי לידע להתנהג בכל המצות ע"פ תורתינו הקדושה כדת ואז בכל מ"ע ול"ת שמקיים האדם בעולם זה התחתון כתקונה נתקן על ידו בעולמות העליונים תיקונים נפלאים ונוראים לאין קץ ותכלית ואז שכרו ג"כ כפי התיקון ואם ח"ו האדם אינו מתנהג במצות תורתינו הקדושה כדת אז עושה פגמים גדולים כביכול בעולמות העליונים ר"ל ואז עונש ג"כ כפי פגמו גם לימוד התורה בעצמה היא עיקר תיקון ויחוד של העולמות העליונים הקדושים. וזה ידוע ממאמרים שהעתקתי לעיל מגודל מעלת לימוד התורה לכן קודם לימוד משניות גמרא ופוסקים יכוין קודם לימודו בזה"ל במחשבתו הריני רוצה ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכדי לידע מצותיך הקדושים על בורים ולקיימם כתיקונם וכל הדבורים שאוציא מפי בזה הלימוד אני מכוין לעשות בהם תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וכל כוונתי לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל דין ומצוה הפשוט שאלמד רמוזים בה סודות גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים לשם יחוד כו' ויהי נועם כו' וראוי לאדם לעורר עצמו בעת לימודו כמעט בכל רגע ולחשוב כוונה זו אף במחשבתו לבד בקיצור בזה"ל אני לומד תורה הקדושה זו כדי לתת נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש וכוונתי ג"כ להשיג תורתו הקדושה ולקיים מצותיה כתקונה ע"כ וכוונה זו הקצרה יחשוב במחשבתו בכל שעה בשמחה עצומה בעת לימודו משניות גמרא ופוסקים. ואם ילמד אדם איזה דרש נפלא מיתור תיבה אחת או מאות א' יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתינו הקדושה:
האי טעונה הצעה אחת קטנה וזה תוארה שכל איש ואיש מאישי ישראל מחויב להאמין ג"כ באמונה שלימה ואמתית שכל מה ששנו חכמים בל' המשנה וכל תלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא ומכילתות גם מדרשים שהם תורה שבעל פה שנתנה למשה רבינו ע"ה מסני על פה לבד פי' הפשוט והנגלה שבהם ג"כ שם רמז ואין מספר לסודות שבהם והעיקר הסידור של התלמוד הוא הסוד המלובש בתיבות ובל' של פשט הפשוט והנגלה כמבואר בזה"ק פ' פנחס בר"מ דף רמ"ד ע"ב. וז"ל ורבנן דמתניתין ואמוראים כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו לי' עכ"ל. וכל התעסקות הלימוד של התנאים והאמוראים היה ע"ד הסוד בעולמות העליונים ועל ידי סדר היחוד והתקשרות של המדות והפרצופים העליונים הקדושים בהנהגת הבורא ב"ה וב"ש וזכרו לעד בחכמתו הנפלאה לאין קץ ותכלית כן נסדרו הנהגותינו בעולם זה התחתון ע"פ תורתינו הקדושה והתמימה באיסור והיתר בכשר ופסול בטהור וטמא לכן צריך האדם להיות בקי בהן בכל מ"ע ול"ת של תורתינו הקדושה על בוריה אפי' בכל מצות דרבנן שכולם מרומזים בתורתינו הקדושה ונתנו למרע"ה בסיני. כמבואר בזה"ק פ' תשא דף קצ"א ע"ב. וז"ל הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקבל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפי' מגלת אסתר. עכ"ל בקיצור. וכל מצות דרבנן נתקנו ג"כ ע"ד הנהגת העולמות העליונים הקדושים ובכולם צריך האדם להיות בקי בהם בכדי לידע להתנהג בכל המצות ע"פ תורתינו הקדושה כדת ואז בכל מ"ע ול"ת שמקיים האדם בעולם זה התחתון כתקונה נתקן על ידו בעולמות העליונים תיקונים נפלאים ונוראים לאין קץ ותכלית ואז שכרו ג"כ כפי התיקון ואם ח"ו האדם אינו מתנהג במצות תורתינו הקדושה כדת אז עושה פגמים גדולים כביכול בעולמות העליונים ר"ל ואז עונש ג"כ כפי פגמו גם לימוד התורה בעצמה היא עיקר תיקון ויחוד של העולמות העליונים הקדושים. וזה ידוע ממאמרים שהעתקתי לעיל מגודל מעלת לימוד התורה לכן קודם לימוד משניות גמרא ופוסקים יכוין קודם לימודו בזה"ל במחשבתו הריני רוצה ללמוד תורה הקדושה להשיגה בכדי לקשר נפשי אל שרשה וכדי לידע מצותיך הקדושים על בורים ולקיימם כתיקונם וכל הדבורים שאוציא מפי בזה הלימוד אני מכוין לעשות בהם תיקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים וכל כוונתי לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש ואני מאמין באמונה שלימה ואמתית שכל דין ומצוה הפשוט שאלמד רמוזים בה סודות גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים לשם יחוד כו' ויהי נועם כו' וראוי לאדם לעורר עצמו בעת לימודו כמעט בכל רגע ולחשוב כוונה זו אף במחשבתו לבד בקיצור בזה"ל אני לומד תורה הקדושה זו כדי לתת נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש וכוונתי ג"כ להשיג תורתו הקדושה ולקיים מצותיה כתקונה ע"כ וכוונה זו הקצרה יחשוב במחשבתו בכל שעה בשמחה עצומה בעת לימודו משניות גמרא ופוסקים. ואם ילמד אדם איזה דרש נפלא מיתור תיבה אחת או מאות א' יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתינו הקדושה:
12
י״גכוונת הלימוד של קבלה ומדרשים
וקודם לימוד של ס' הזהר ותיקונים ושארי ספרי המקובלים גם בלימוד מדרשים יכוין בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספר קבלה או מדרש זה כדי להשיג קצת גדולתו ורוממתו של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ולהשיג גודל מעלת תורתו הקדושה בכדי לקשר נפשי אל שרשה ולעשות בזה תקוני' גדולים בעולמות העליונים הקדושים ועיקר כוונתי בזה הלימוד לתת ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש נחת רוח גדול לשם יחוד כו' ויהי נועם כו'. וגם בלימוד זה"ק ומדרשים בעת לימודו בהם מעניני נסים ונפלאות הבורא ית"ש או בראותו בהם פירושים נפלאים בפסוקים מתורתינו הקדושה יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתו הקדושה:
וקודם לימוד של ס' הזהר ותיקונים ושארי ספרי המקובלים גם בלימוד מדרשים יכוין בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספר קבלה או מדרש זה כדי להשיג קצת גדולתו ורוממתו של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ולהשיג גודל מעלת תורתו הקדושה בכדי לקשר נפשי אל שרשה ולעשות בזה תקוני' גדולים בעולמות העליונים הקדושים ועיקר כוונתי בזה הלימוד לתת ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש נחת רוח גדול לשם יחוד כו' ויהי נועם כו'. וגם בלימוד זה"ק ומדרשים בעת לימודו בהם מעניני נסים ונפלאות הבורא ית"ש או בראותו בהם פירושים נפלאים בפסוקים מתורתינו הקדושה יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בתורתו הקדושה:
13
י״דכוונת לימוד ספרי יראים
קודם לימוד ספרי יראים יכוין קודם לימודו בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספרי מוסר ותוכח' כדי שיכנוס בלבי יראת הבורא ב"ה ושלא אטה מעבודתו ומקיום מצותיו הקדושים ימין ושמאל וכוונתי בלימוד זה לקשר נפשי אל שורשה ולעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ועיקר כוונתי לתת בלימוד זה נחת רוח גדול ליוצרי ובוראי ברוך הוא וברוך שמו לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ. אחרי הוודעי סדר הלימוד וכוונת הלימוד בדרך ארוכה נקיטנא נפשי בקצרא במלות קצרות ראשי שיערות האומר ויצאתי ללקט לקט שכחה אומר השכוח מעיקרו ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה אשר לא יזכר מוסרו למעלה וחסרון לו יוכל להמנות בזה הסדר בדרך קצרה. תיכף אחר תפלת שחרית סמוכים לעד לעולם לומר הה' זכירות שזכרתי בפרקים הקודמים. ואחר הה' זכירות ראוי לאדם שיקרא בפסוקי הפרשה של השבוע ע"פ תקון האריז"ל ע"ז הסדר יום הראשון מהשבוע ששה פסוקים הראשונים מהפרשה שמו"ת וביום השני ד' פסוקים שמו"ת להלן ביום ג' ה' פסוקים שמו"ת להלן וביום ד' ששה פסוקים שמו"ת להלן וביום ה' חמשה פסוקים שמו"ת להלן והיה מספר הפסוקים בימי השבוע כ"ו כמנין והי"ה הודא"י שמו כן תהלתו סי' והיה למשמרת לאות לבני ישראל במספר הימים אשר תשמרו להקריב במועדו דבר יום ביומו ובליל ששי אחר חצות הלילה יקרא כ"ו פסוקים שמו"ת להלן. וסי' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ואף בכתבי האר"י ז"ל שם נאמר כוונת עצומות בקריאת פסוקים אלו אך אני לא יצאתי בחבורי כנופי מכניף כוונו' נכונו' ליחידי סגולה כי מה אני כו' אך הנה באתי במגלות ספר קצוב עלי אנוש כערכי הרוצה להתנהג בפרישו' דרך כתבי האריז"ל כאש' החילותי תת לפניך בהקדמת החבור וז"ל האר"י ז"ל ואם נאנס או שכח ולא קרא ו' פסוקים שמו"ת ביום א' הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן אעפ"כ לתקון יום שני צריך שיקרא אף מה שלא קרא אתמול ויקרא ביום שני עשרה פסוקים של אתמול ושל היום וכיוצא ביום אחר מימי השבוע יקרא למחר פסוקים של אתמול ושל היום וזה הוא רק לתקון היום אך מה שלא קרא אתמול הוא מעוות שלא יוכל לתקן. עכ"ל. ומזה יתבונן האדם גודל מעלת קריאת פסוקים אלו בכל יום על סדר הנ"ל לכן ראוי לאדם להזהר בקריאת פסוקים אלו ואף אם הוא בדרך יהיה מזומן אצלו חומש בכדי שיכול לקרות בכל יום מניין הפסוקים הנ"ל ודי הערה בזה. ואחר קריאת הפסוקים הנ"ל של הפרשה ילמוד פר' חומש עם פרש"י ואחר לימוד פ' חומש יקרא בנביאים דהיינו בהפטרה של אותה השבוע מנין הפסוקים שקרא בתורה דהיינו ביום א' ששה פסוקים וביום ב' ד' וכן בכל יום מכתבי האר"י ז"ל. ואחר קריאת הפסוקים של הפטורה יקבע שיעור בלימוד נביאים וכתובים כפי הסדר שבארתי לעיל באר היטיב ואחר לימוד נביאים וכתובים ילמוד שיעור של כל הלימודים משניות גמרא ופוסקים קבלה ומדרש ואגדה וספרי מוסר הכל כפי הסדר שנתבאר למעלה בעז"ה אך יזהר שלא ילמוד ס' הזוהר וספרי המקובלים בחצי לילה הראשונה רק ביום או בלילה אחר חצות. ובליל שבת קודש אין צריך להזהר בזה. ובודאי בלימוד תורתינו הקדושה והתמימה על הסדר הנ"ל יזכה לאריכת ימים הנצחיים ולכל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה. אחר שרישומו ניכר למעלה סדר הנאות בלימוד האדם עדיין צריכין אנו להודיע מלקשור לשון של זהורית להזהיר את האדם בדברים הצריכים ללמוד ושלשה המה לעין הקורא יגלה. א' שמחים לעד לעולם הן בעשית איזה מצוה הן בלימוד והיית אך שמח דוקא וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ד ע"ב באמצעיתא דהאי היכלא קיימא חד רוחא כו' מהכא מתפשטין ונפקין תרין רוחין אף וחימה ואלין אתמנון על כל אנון דשמעי נזיפא על מאן דלעי באורייתא ואתרצן בי' (כ"ה הגירסא עמ"מ) ולא מקנאן עלי' וכן על כל אנון דחייכאן. ממילי דאורייתא או ממילי דרבנן דהא מאף וחימה נפקי כמה אלף וכמה רבבן וכלהו נפקי ושראן עלייהו דבני נשא אנון דמשתדלין באורייתא דמשתדלי במילי דמצוה דאזלי בארחא דמצוה בגין דיתעצבון ולא יחדון בה ומתרין אלין דחיל משה כד חבו ישראל ונחית מן טורא כו' עכ"ל. ע"כ מה מאד צריך לזהר בזה. ב' מאוד ומאוד הוי זהיר שלא להפסיק לימודו בדברים בטלים ח"ו. וז"ל זה"ק פ' שלח דף קס"ב ע"א מאן דפסק מלין דאוריית' על מלין בטלין יתפסקין חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא. עכ"ל. גם בגמרא הקדושה מבואר עונשו שמאכילי' אותו גחלי רתמים ר"ל ע"כ צריך לזהר בזה. ג' ביחוד שצריך האדם להזהר שלא יוציא ח"ו קודם הלימוד או קודם התפלה מלה בישא. וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רע"ג ע"ב והאי רוחא בישא תלוין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנן לאחדא מלה בישא או מלה טנופא דאפיק ברנש מפומיה ולבתר אפיק מלין קדישין ווי לון ווי לחייהון אלין אמן בני נשא דגרמיה לאלין גרדינין אחרנין לשטאה ולמפגם אתר קדישא ווי לון בהאי עלמא ווי לון לעלמא דאתי בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההיא מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מלה קדישא אקדימו אלין רוחי מסאבי ונטלי ההיא מלה מסאבא ומסאבא לההיא מלה קדישא ולא זכי לי' לבר נש וכביכול תשש חילא קדישא עכ"ל. לכן יזהר האדם בכל זה מאוד ומאוד ודי בהערה זו. מה מאוד ומאוד צריך לזהר להשמיע קולו בלימודו כי זולת זה מה שנזכר בגמרא דעירובין דף נ"ד ע"א והובא בש"ע י"ד סי' רמ"ו סכ"ב כל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו כו' גם הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ג"כ בעה"ב עצום מאוד כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל מאן דאשתדל באורייתא ודביק בה וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומי' ולא לחיש לה בלחישו אלא ארים קליה בה דאורייתא הכי בעי לארמא קלא דכתיב בראש הומיות תקרא לארמא רנה דאורייתא ולא בלחישו כיין הטוב כתמר טב דלא שתיק הוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטי לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידוי דובב שפתי ישנים אפי' בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא עכ"ל. ודי הערה בזה. גם יזהר האדם מאוד מלשמש במי ששונה הלכות ודין זה מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג והזה"ק מזהיר ג"כ בזה מאוד בכמה מקומות וענשו מבואר בפ' פקודי דף רמ"ו ע"א וז"ל אלין שרפים כו' ואלין אינון דקיימי לאענשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי לאינון דמזלזלי לב"נ דאוליפו מניה אפי' מלה חדא באורייתא ולא מנהגי ביה יקר ולכל אינון דמשתמשי במאן דאקרי שית סדרי משנה ליחדא יחודא דמאריהון עכ"ל ועי' ג"כ בפרשת משפטים דף קי"ז ע"א ובהקדמת תיקונים דף ה' ע"ב ודי בהערה זו:
קודם לימוד ספרי יראים יכוין קודם לימודו בזה"ל הריני רוצה ללמוד ספרי מוסר ותוכח' כדי שיכנוס בלבי יראת הבורא ב"ה ושלא אטה מעבודתו ומקיום מצותיו הקדושים ימין ושמאל וכוונתי בלימוד זה לקשר נפשי אל שורשה ולעשות תקונים גדולים בעולמות העליונים ועיקר כוונתי לתת בלימוד זה נחת רוח גדול ליוצרי ובוראי ברוך הוא וברוך שמו לשם יחוד כו' ויהי נועם וגו' ע"כ. אחרי הוודעי סדר הלימוד וכוונת הלימוד בדרך ארוכה נקיטנא נפשי בקצרא במלות קצרות ראשי שיערות האומר ויצאתי ללקט לקט שכחה אומר השכוח מעיקרו ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה אשר לא יזכר מוסרו למעלה וחסרון לו יוכל להמנות בזה הסדר בדרך קצרה. תיכף אחר תפלת שחרית סמוכים לעד לעולם לומר הה' זכירות שזכרתי בפרקים הקודמים. ואחר הה' זכירות ראוי לאדם שיקרא בפסוקי הפרשה של השבוע ע"פ תקון האריז"ל ע"ז הסדר יום הראשון מהשבוע ששה פסוקים הראשונים מהפרשה שמו"ת וביום השני ד' פסוקים שמו"ת להלן ביום ג' ה' פסוקים שמו"ת להלן וביום ד' ששה פסוקים שמו"ת להלן וביום ה' חמשה פסוקים שמו"ת להלן והיה מספר הפסוקים בימי השבוע כ"ו כמנין והי"ה הודא"י שמו כן תהלתו סי' והיה למשמרת לאות לבני ישראל במספר הימים אשר תשמרו להקריב במועדו דבר יום ביומו ובליל ששי אחר חצות הלילה יקרא כ"ו פסוקים שמו"ת להלן. וסי' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום ואף בכתבי האר"י ז"ל שם נאמר כוונת עצומות בקריאת פסוקים אלו אך אני לא יצאתי בחבורי כנופי מכניף כוונו' נכונו' ליחידי סגולה כי מה אני כו' אך הנה באתי במגלות ספר קצוב עלי אנוש כערכי הרוצה להתנהג בפרישו' דרך כתבי האריז"ל כאש' החילותי תת לפניך בהקדמת החבור וז"ל האר"י ז"ל ואם נאנס או שכח ולא קרא ו' פסוקים שמו"ת ביום א' הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן אעפ"כ לתקון יום שני צריך שיקרא אף מה שלא קרא אתמול ויקרא ביום שני עשרה פסוקים של אתמול ושל היום וכיוצא ביום אחר מימי השבוע יקרא למחר פסוקים של אתמול ושל היום וזה הוא רק לתקון היום אך מה שלא קרא אתמול הוא מעוות שלא יוכל לתקן. עכ"ל. ומזה יתבונן האדם גודל מעלת קריאת פסוקים אלו בכל יום על סדר הנ"ל לכן ראוי לאדם להזהר בקריאת פסוקים אלו ואף אם הוא בדרך יהיה מזומן אצלו חומש בכדי שיכול לקרות בכל יום מניין הפסוקים הנ"ל ודי הערה בזה. ואחר קריאת הפסוקים הנ"ל של הפרשה ילמוד פר' חומש עם פרש"י ואחר לימוד פ' חומש יקרא בנביאים דהיינו בהפטרה של אותה השבוע מנין הפסוקים שקרא בתורה דהיינו ביום א' ששה פסוקים וביום ב' ד' וכן בכל יום מכתבי האר"י ז"ל. ואחר קריאת הפסוקים של הפטורה יקבע שיעור בלימוד נביאים וכתובים כפי הסדר שבארתי לעיל באר היטיב ואחר לימוד נביאים וכתובים ילמוד שיעור של כל הלימודים משניות גמרא ופוסקים קבלה ומדרש ואגדה וספרי מוסר הכל כפי הסדר שנתבאר למעלה בעז"ה אך יזהר שלא ילמוד ס' הזוהר וספרי המקובלים בחצי לילה הראשונה רק ביום או בלילה אחר חצות. ובליל שבת קודש אין צריך להזהר בזה. ובודאי בלימוד תורתינו הקדושה והתמימה על הסדר הנ"ל יזכה לאריכת ימים הנצחיים ולכל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה. אחר שרישומו ניכר למעלה סדר הנאות בלימוד האדם עדיין צריכין אנו להודיע מלקשור לשון של זהורית להזהיר את האדם בדברים הצריכים ללמוד ושלשה המה לעין הקורא יגלה. א' שמחים לעד לעולם הן בעשית איזה מצוה הן בלימוד והיית אך שמח דוקא וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ד ע"ב באמצעיתא דהאי היכלא קיימא חד רוחא כו' מהכא מתפשטין ונפקין תרין רוחין אף וחימה ואלין אתמנון על כל אנון דשמעי נזיפא על מאן דלעי באורייתא ואתרצן בי' (כ"ה הגירסא עמ"מ) ולא מקנאן עלי' וכן על כל אנון דחייכאן. ממילי דאורייתא או ממילי דרבנן דהא מאף וחימה נפקי כמה אלף וכמה רבבן וכלהו נפקי ושראן עלייהו דבני נשא אנון דמשתדלין באורייתא דמשתדלי במילי דמצוה דאזלי בארחא דמצוה בגין דיתעצבון ולא יחדון בה ומתרין אלין דחיל משה כד חבו ישראל ונחית מן טורא כו' עכ"ל. ע"כ מה מאד צריך לזהר בזה. ב' מאוד ומאוד הוי זהיר שלא להפסיק לימודו בדברים בטלים ח"ו. וז"ל זה"ק פ' שלח דף קס"ב ע"א מאן דפסק מלין דאוריית' על מלין בטלין יתפסקין חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא. עכ"ל. גם בגמרא הקדושה מבואר עונשו שמאכילי' אותו גחלי רתמים ר"ל ע"כ צריך לזהר בזה. ג' ביחוד שצריך האדם להזהר שלא יוציא ח"ו קודם הלימוד או קודם התפלה מלה בישא. וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רע"ג ע"ב והאי רוחא בישא תלוין כמה גרדינין אחרנין דאנון ממנן לאחדא מלה בישא או מלה טנופא דאפיק ברנש מפומיה ולבתר אפיק מלין קדישין ווי לון ווי לחייהון אלין אמן בני נשא דגרמיה לאלין גרדינין אחרנין לשטאה ולמפגם אתר קדישא ווי לון בהאי עלמא ווי לון לעלמא דאתי בגין דאלין רוחין מסאבין נטלין ההיא מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מלה קדישא אקדימו אלין רוחי מסאבי ונטלי ההיא מלה מסאבא ומסאבא לההיא מלה קדישא ולא זכי לי' לבר נש וכביכול תשש חילא קדישא עכ"ל. לכן יזהר האדם בכל זה מאוד ומאוד ודי בהערה זו. מה מאוד ומאוד צריך לזהר להשמיע קולו בלימודו כי זולת זה מה שנזכר בגמרא דעירובין דף נ"ד ע"א והובא בש"ע י"ד סי' רמ"ו סכ"ב כל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו כו' גם הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ג"כ בעה"ב עצום מאוד כמבואר בזה"ק פ' שמיני דף ל"ט ע"א. וז"ל מאן דאשתדל באורייתא ודביק בה וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומי' ולא לחיש לה בלחישו אלא ארים קליה בה דאורייתא הכי בעי לארמא קלא דכתיב בראש הומיות תקרא לארמא רנה דאורייתא ולא בלחישו כיין הטוב כתמר טב דלא שתיק הוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא הולך לדודי למישרים דלא יסטי לימינא ולשמאלא ולא ישתכח דימחי בידוי דובב שפתי ישנים אפי' בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא עכ"ל. ודי הערה בזה. גם יזהר האדם מאוד מלשמש במי ששונה הלכות ודין זה מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג והזה"ק מזהיר ג"כ בזה מאוד בכמה מקומות וענשו מבואר בפ' פקודי דף רמ"ו ע"א וז"ל אלין שרפים כו' ואלין אינון דקיימי לאענשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי לאינון דמזלזלי לב"נ דאוליפו מניה אפי' מלה חדא באורייתא ולא מנהגי ביה יקר ולכל אינון דמשתמשי במאן דאקרי שית סדרי משנה ליחדא יחודא דמאריהון עכ"ל ועי' ג"כ בפרשת משפטים דף קי"ז ע"א ובהקדמת תיקונים דף ה' ע"ב ודי בהערה זו:
14