יסוד ושורש העבודה, י; שער המיםYesod VeShoresh HaAvodah, The Tenth Gate
א׳השער הזה פתח לדופקי בתשובה בחדש אלול לקבל תומו והוא החדש למנויו שנמנין לשוב ומשכים את ידיהם מעבירות שבידם ושופכים לב כמים נוכח פני ה' להטות משפט גבר מטה כלפי חסד כי בא מועד יום ה' כי קרוב ופלגי מים תרד עיניו על לא שמרו פקודי ה' ישרים מים נאמנים ע"כ שמו נאה לו שער המים ע"ש התשובה והבכי. ובו מבואר התעוררות התשובה בדרך פרטי וביחוד על עבירות שאדם דש בעקביו:
1
ב׳חודש אלול התעוררות התשובה
2
ג׳הנה הראשונים וגם האחרונים בספריהם יועצין על אלול מפני ר"ה ומאיימין על האדם כי גדול יום ה' כי קרוב ומי יכילנו וז"ל הטור סי' תקפ"א תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות האחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' לכך התקינו חכמים שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנא' אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגים באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה ויש מי שמרבים סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך כו' ומסיים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו. עכ"ל הטור והובא ג"כ בש"ע בב"י סי' תקפ"א והרבה ספרים כתבו רמזים על התעוררות חדש אלול. ובז"ח דמ"ו ע"ד ז"ל ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דא הוא ירחא דאלול כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל האריז"ל ג"כ ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים את אביה זה הקב"ה ואת אמה זו כנסת ישראל יבכה האדם ויתחנן לפני ה'. ירח ימים הוא חדש אלול שהמה ימי רחמים ורצון. עכ"ל. (וכבר) פשט בכל תפוצות ישראל וישימה לחוק ולמשפט עד היום הזה ולעורר לבבם בחדש זה לתורה לתעודה ולהתמיד בלמוד ביותר ולהתענות תענית נדבה ולקום בחצות לילה להודות לה' ולטבול עצמו במקוה טהרה בשחרית קודם תפלת שחרית ולהרבות בצדקה. והנה לעוררם אל הפועל אינו צריך כי לא נחשדו ישראל לעבור על עשה ול"ת בפועל דהיינו שלא יניח תפילין או לבטל מצות ציצית וכיוצא אך פן ואולי עון עקיבו יסובנו ליום הדין ח"ו והם מ"ע ול"ת הכתובים ומפורשים בתורתינו הקדושה ואדם דש בעקביו ויש מהן שבין אדם למקום ומהן שבין אדם לחבירו ונבאר תחלה אותן שבין אדם למקום שיבין לאשורו כמה מאות ואלפים מ"ע מן התורה של ברכת המזון בירך שלא בכוונה וכמה מ"ע של ק"ש קרא שלא בכוונה וכמה מאות ואלפים תפלות התפלל שלא בכוונה שדרשו רז"ל מפסוק ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכמה ברכת הנהנין וברכת המצות בירך שלא בכוונה ועבר על עשה של ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך ול"ת דלא תסור כו' זולת העונש החמור הנזכר בגמרא הקדושה ובזה"ק בברכת הנהנין ע"ז שנהנה בלא ברכה מעה"ז וגוזל אביו ואמו וכנסת ישראל ואף שבירך אך לא כיון לבו בהם כראוי כלא נחשב בעיני המקום ב"ה וב"ש וגם אין הדעת סובלו דהיינו אדם גם רעב ואין כח ולא שתה מים ויעף ויאכל מאכלים אשר לא עמל בו ולא גדלו והתענג בדשן נפשו מהם תענוג גדול ואם לא נתן הודאה ושבח כראוי להבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד על שיצר וברא כל אלה והכין לפניו מטבח. היסבלוהו השכל האנושי זאת גם אם האדם צמא מאד ושתה אף רק מים שלא עמל בה ולא גדלה ולא נתן בברכת שהכל ובברכה אחרונה הודאה ושבח גדול במחשבתו להבורא ית"ש שיצר וברא אלו המים ואף שאמר בפיו ובשפתיו נוסח תיבות בהמ"ז או הברכה אך היה כמצות אנשים מלומדה רחמנא לצלן בודאי אין הדעת אדם שהוא בר שכל קצת סובל זאת. ויעלה האדם על לבו הברכה אחת היא לך שנעשה כמצות אנשים מלומדה והלא למאות ואלפים ברכת המזון בירך כל ימי חיותו. גם ברכת ההודאות כברכת אשר יצר כמה פעמים בכל יום בירך שלא בכוונה כראוי וכיוצא. ולבו ישים לדרך פעמיו שאם לא היה נזהר בכל הנ"ל בכוונתם כמה אלפים ורבבות שמות הקדושים הוציא מפיו בלא כוונה רחמנה לצלן מעונשו הגדול כמבואר לעיל בשערים הקודמים שער ב' ועיי"ש. גם יעלה על דעתו אם יודע בעצמו שלא היה נזהר כ"כ בעניית אמן שעונשו מבואר במאמרי הזה"ק שהבאנו למעלה. יפקח עיניו ע"ז אשר תאבד ממנו קימת חצות אף לילה א' בכל השנה שהזה"ק מזהיר ע"ז מאוד כנ"ל בשער הב' וימצא כתוב בספרים מי שלא קם בחצות הוא בנדוי ר"ל. גם אם לא היה נזהר בהתמדת הלמוד כראוי שנעשו ר"ל מפורש בקרא התרפית ביום צרה צר כחכה ודרז"ל מי שמרפא עצמו מד"ת צר כחו ביום הדין וכמה אזהרות בגמרא הקדושה על בטול תורה גם בזה"ק יודע כמובא למעלה בשער הלימוד ע"ש. גם אם לא היה נזהר מלהפסיק באמצע הלמוד בשיחת חולין והעונש ע"ז נזכר בגמרא הקדושה מפסוק הקוטפים מלוח עלי שיח כו'. וז"ל הזה"ק פ' שלח לך דקס"ב ע"א מאן דפסק מלין דאוריתא על מלין בטלי' יתפסקון חיוהו מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא כו'. עכ"ל. גם אם לא היה נזהר לחתך המלות הטיב בלימוד ר"ל מהעונש הגדול הנזכר בזה"ק ע"ז כמבואר בשער ג' פ"ב. גם יעלה על דעתו אם יודע בעצמו שלא היה נזהר בימי חייו מזביבים ומילבי"ן המצוין באוכלין בימות החמה כמה ל"ת מן התורה עבר בזה וכי אין ראוי לאדם לבכות יומם ולילה כמו שמשער בנפשו שלא היה נזהר בכל הנ"ל בעודו בחיים חיותו וקצב בחרט אנוש חרטה המסלקת לשעבר ומשמרת למשמרת אלהבא וליום הכסא יבא כעמר נקי בן יומו:
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳עד כה עזרונו ה' אלהינו ית"ש לבאר הערת דברים שבין אדם למקום ב"ה וב"ש והנה עת לכוננה כי בא מועד ביאור זכרון דברים בעבירות שבין אדם לחבירו שאדם דש בעקביו והי' העקוב למישור ומעוות לו יוכל לתקן קודם יום הדין הגדול והנורא והשיב עלי עונותיו לפקוח עינים להם ולא יראו ומעשיהם ישכילו בחוסן המשפט על לבו אם לא הי' נזהר כ"כ בעון הגזל רחמנא לצלן שבשביל פרוטה שגזל צריך להיות מגולגל עוד בעולם להחזיר הפרוטה לבעליו או ליורשיו אוי לאותו בושה אוי לאותו כלימה להיות מוכרח עוד לבוא בגלגל וידוע שעונש הגלגל קשה מאוד. ומבואר בס' חסידים למשל אם גזל אדם שלשה זהובי' ואם לא היה גוזל אותו השלשה זהו' אלו. היה מרויח מהם הנגזל חצי זהב. ואח"כ משלשה וחצי זהו' אלו היה מרויח יותר מחצי זה' ובאריכות הזמן יכול להיות שבין הנגזל ויורשיו ויורשי יורשיו עד סוף כל הדורות היה הריוח משלשה זהו' הראשונים דמי הקרן מאות ואלפים זהו' וחושב הבורא ית"ש להגזלן כאלו גזל שלשה זהובים הקרן והריוח למאות ולאלפים שהיה יכול להרויח הנגזל ויורשיו עד סוף כל הדורות וגם הוא דבר שהשכל מחייבו. והנה איך לא יזהר האדם אף מספק ספיקא של גזל כי ריבית אוכלת בהם כנ"ל ובודאי ראוי לאדם וטוב לו לוותר משלו מאה זהובים מלהעמיד עצמו בספק ספיקא של הגזל פרוטה א' את חברו וחומר עון זה ידוע מפסוק כי מלאה הארץ חמס שלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל אף שהיו בהם ג"כ שאר עבירות חמורות ר"ל. ונמצא בספרים שאין עון בעולם שמעכב תפלתו של אדם לעלות למעלה בעולם העליון כמו עון הגזל ר"ל. וראה דרכי' וחכם איך ראוי לאדם להתרחק מעון הכבד הזה ודי בזה. ומעתה הגיע שעת הביאור בלהב שאין בו מעשה להלהיב לבות בנ"א לפקוח עינא פקיחא בענין אהבה והיפוכו שבין אדם לחבירו והוא מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ומל"ת של לא תשנא אחיך בלבבך ומ"ע של בצדק תשפוט עמיתך. וכמו שער בנפשו שלא היה נזהר בהם כ"כ תשית עצות בנפשו יגון בלבבו יומם ולילה מאין הפוגות כמה וכמה אלפים ורבבות עשה ול"ת הנ"ל חלף ועבר עליה בכל שנה ושנה מימי חייו כי אלו עוברים עליהם בכל עת ובכל רגע כי הם מצות שתלוים במחשבתו של אדם כמו יחוד האל ית"ש ויתעלה זכרו לעד. וכבר מלתו אמורה ובא בדרך ארוכה בעז"ה בשער הראשון ודי בזה. ויחשבה לדעת זאת טרם יצא דבר המלכות מלפניו ויכתב דתי ספרי המתים וספרי החיים המעות ביד הלשון והוא עון המר של לשון הרע לתקנו בעודנו חי על הארץ כי הוא עון פלילי ואף גם זאת יעלה האדם על לבו בבואו ליום ה' כי קרוב אם לא היה נזהר ח"ו עד הנה בדברים בטלים שכמה אלפים ורבבות מ"ע ול"ת עבר כל ימי חיותו כנזכר בגמרא הקדושה רב אדא בר יעקב אומר עובר בלאו שנא' כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר ואמרו במסכת חולין דף פ"ט א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון וגו' מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם יכול אף לד"ת כו'. ובודאי מי שעושה עצמו כאלם בעה"ז השפל והבזוי נצול מכמה עברות חמורות ששקולים כעע"ג נצול מלשון הרע ומרכילות ומליצנות שהלץ הוא מכת שאינם מקבלין פני השכינה כמוזכר בגמרא הקדושה ועוד מוצל מאש המחלוקת ומדברים בטלים לעבור בעשה ולל"ת הנ"ל בכל עת ובכל שעה ר"ל. גם אם האדם עושה עצמו כאלם לא יפתח פיו למלאותו שחוק והוא דינא דגמרא ולמדו זאת מפסוק והובא ג"כ בשער א"ח סי' תק"ס. וכתב הט"ז דאפי' בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים אסור. וכבר אמר שהע"ה בחכמתו ברוב דברים לא יחדל פשע לכן איעצך ויהי אלהים עמך בכל אשר תרצה לדבר איזה דבור תשקול במאזני שכלך מקודם אם הוא דבור הכרחי או לא ובודאי הבא לטהר מסייעין אותו וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה בלב האדם עצות הגונות איך להשליך מעליו נטל החול וכובד העון ר"ל וע"ז אנו מתפללים בכל יום בערבית ותקננו בעצה טובה מלפניך. ודי בהערה זו:
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״בהנה טרם יצא דבר מלכות מלפניו ויקצב דבר חוק ומשפט לתת לאיש כדרכיו וכפי מעלליו עת לעשות לה' ונקה האיש מעון הוצאת זרע לבטלה ר"ל כי גדלה המכשלה של עון זה שהפליגו בדברי רז"ל גודל ענשה כמבואר בפרק כל היד דף י"ג רא"א כל האוחז כו' וכל כך למה מפני שמוצא שכבת זרע לבטלה דא"ר יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב כו' ר' יצחק ור' אמי אמר כאלו שופך דמים כו'. א"ר אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב כו' ואר"א מ"ד ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד (פי' מוציא ז"ל) עוד ובמס' כלה ז"ל ר' אומר כתיב הנחמים באלים וכל המחמם עצמו להוציא שכבת זרע לבטלה חשוב כבהמה מה בהמה אינה מפקדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעו"הב אף הוא אין לו חלק לע"הב ועליו אמר שלמה בחכמתו מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה זו נשמתן של צדיקים שאין מחממין את עצמן ואין מוציאין זרע לבטלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ זו נשמתן של רשעים שמחמין עצמן ומוציאין ש"ז לבטלה וכל המחמם עצמו חייב מיתה ב"ש וכל המקשה עצמו ה"ז עבריין (פי' עבריין בכ"מ עובר על התורה שנא' כו') אחיי ורעיי שימו לבבכם לכל הדברים שנאמרו ונשנו במימרות אלו של הגמרא הקדושה הלא תבינו מוסדות עונש הגדול וכובד עון של הוצאת זרע לבטלה ר"ל שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה והושוה לדור המבול ובאלו דרכים שוה לחיה ולבהמה שאין להם חלק לעו"ה ואזהרת רשת בל יפול במוקש זה ח"ו לעמוד הרחק כמטחוי קשת בהרחקות הנאמרים במימרות אלו שלא יאחוז באמה וישתין ולא יכניס ידו למטה מטבורו לא יישן אפרקיד וקללו אותו בקללות חמורות ר"ל שר' יהושע לייט אמאן דגני אפרקיד ור"ט אמר תקצץ ידו וכל זה איננו שוה לו אלא על ההרחקה לבד ומזה לבבו יבין עוצם גודל העונש המר על כובד העון הזה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ומה תעשה ליום פקודה שאו עיניכם וראו רעה נגד עון המר הזה במאמרי הזה"ק שיעלה זכרונם בעז"ה בשער הכולל פרק ה' ושם נאמר בכמה מאמרים שעל עון זה ח"ו כמעט אין תרופה למכתו אף בתשובה ונידון לדורי דורות אך במאמרים אחרים מבואר שאם עשה תשובה חמורה דהיינו שיעשה בעצמו סגופים גדולים ויצטער מאוד יהיה לו תקנה ותרופה ומי האיש החפץ חיים הנצחים איך אוכל יטעם לו וערבה שנתו עליו כמו שער בנפשו שלא היה נזהר בכובד העון הזה או אפי' לא בא לידו רק קושי המביא לידי הוצאות זרע לבטלה וע"ז פלגי מים תרד עיניו ויאכל לחם דמעה וישקמו בדמעות שליש ובכה תבכה בלילה לא ישכב יומם לא ינוח עד אשר ישיב חרון אף ה' ממנו ע"י תשובה בבכי יבוא ויתחרט חרטה גמורה על העבר ועתה ישראל מה לנו עוד לזעוק את פני האדם לעורר לבו אל החרטה על העבר מגודל העון המר הזה האם אין די הערה את נפשו למוש יעשה גדר להבא שיקבל על עצמו בהחלט גמור בכל לבבו גדרים וסייגים אלהבא שע"י גדרים וסייגים אלו בודאי לא ישוב לכסלה עוד דהיינו באם ח"ו מצא כתם זרע על בגדו ר"ל וביותר אם הוציא זרע לבטלה ע"י מראה בשינה ר"ל יבדוק אחריו בשבע חקירות מאין יבא זאת ואיזה סבתו ואיך נהיה הרעה הגדולה הזאת אם מפאת ההסתכלות והרהור באיזה אשה ביום בא לידי זאת בלילה ר"ל או מפאת האכילה כי רבה היא או השמנה היא ישים חוק וגבול לימים הבאים למעט מאכילת דבר המרבה זרע ומאכילה גסה או מהסתכלות שאינו צריך למקומו ומה גם באשה ולגדור עצמו מהרהור ואחר החרטה וקבלת הגדר יסגף את עצמו סגופים כנ"ל וירבה בטבילות והבא לטהר מסייעין אותו כי אל חפץ חסד הוא יכבוש עונותיו ע"י התשובה אך כתוב בספרים שהת"ח אין צריך לסגופים גדולים כ"כ אך שיוסיף על למודו ותדד שנתו מעיניו לקצר בשינה בכל מה דאפשר וירבה בטבילות ולבו דוה עליו כל הימים בדאגה על העבר במה שהכעיס לבוראו ית"ש ויתעלה ועי"ז יעלה תרופה למכתו וגודל מעלת האדם מאן דנטר מבואר ג"כ בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות וזה דבר השמטה להנצל ולהשמט מכבד עון הזה תן לחכם ויחכם עוד ונבון תחבולות יקנה באם יבא במחשבתו איזה הרהור מענין זה ר"ל יפנה לבבו ומחשבתו תיכף ומיד אל מחשבות קדושות או ישים על לבו מעניני גיהנם ויצייר במחשבתו היסורים של חובה בגיהנם בכדי שיסורו מלבבו ההרהור עבירה ויזהר האדם מאוד ומאוד מלהסתכל בנשים ח"ו ובבגדיהם אפי' אינם עליהם ויתרחק מקולות שלהם כמבואר בגמרא הקדושה וז"ל פ' קדושים דף פ"ג ע"ב תנינן אסור ליה לב"נ לאסתכלא בשפירו דאנתתא בגין דלא ייתי בהרהורא בישא ויתעקר למלה אחרא כו' וכל מאן דיסתכל בשפירו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בלילא ויזהר מאוד שלא יסתכל במראה ולא יסלסל בשערי' כי בזה מגרה בעצמו יצרו. וגודל עון ועונש של הסתכלות במראה והמסלסל בשערו העתקתי מאמרי הזה"ק בשער הכולל פרק ה' בעז"ה. גם ארז"ל במסכת אבות אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו כו' וביחוד בימי נדותה צריך האדם מאוד ומאוד להתרחק מלדבר אם אשתו וביותר מענין יום הטבילה אימתי יהיה כי עי"ז בנקל יכול לבוא לידי הוצאת זרע לבטלה ר"ל מפאת דבורו בענין זה ואזהרה זו מבואר בזהר הקדוש בהקדמת בראשית ד' ח' ע"א:
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״חימי הסליחות
18
י״טהנה עת לחננה כי בא מועד ימי הסליחות והמה בכלל ימים נוראים ועינים להם לו יראו שכל איש ישראלי אפי' קל שבקלים מתעורר בצדק להחזיק לבו בימי הסליחות לילך להתפלל בבה"כ ולומר מזמורי תהלים יותר מכדי הרגלו בכל השנה גם ענות אדם נפשו בו בכמה תעניתים ואיש כמתנת ידו ליתן צדקה וביחוד ת"ח מנדדים שינה מעיניהם נערים וזקנים יחדיו מעוררים לבם הטהור בהתמדת הלמוד לעמוד בבית ה' בלילות וע"פ רוב עוסקים כל הלילה בלימוד גם בקימת חצות אף מי שלא היה רגיל כ"כ בזה כל השנה אך בימים אלי מעוררים עצמם חצות לילה לקום להודות לה' ולאונן ולקונן על חורבן בהמ"ק מזה יבחנו דברי אמת שגם בעולמות העליונים התעוררות גדול בימים אלו כדאיתא בגמרא אי אינהו לאחזו מזלייהו חזו לכן כל אדם יעורר לבו הטהור בימים אלו יותר ויותר בבכי יבא ובתחנונים יוביל שי למורא וקומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך בתקון חצות ועל חרבן בית מקדשינו ותפארתנו כי הבכי על ענין זה היא סגולה נפלאה לטהר כתמי העונות של אדם ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה בכוונה יתירה מכל השנה גם בברכת הנהנין וברכת הודאה בכוונה יתירה גם למעט בתענוגי אכילה ושתיה בכל האפשרי כי זה כל אדם חייב בכל השנה לקדש עצמו במותר כמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים וכ"ש בימים המקודשים והנוראים אלו. גם להרבות בטהרה טבילה בכל האפשרי כי זה עיקר טהרת נפש גם בכל השנה וביחוד אם. בלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מטומאת הזיוג יזהר לטבול בו ביום קודם תפלת שחרית וז"ל בז"ח דף י"ד ע"ד ובחג נדונין על המים על שהם מבזים בנטילת ידים ועל שהם מזלזלים במקואות ובטהרות שהם במים ועל כך נדונין על המים על ענין המים עכ"ל. גם להרבות בתעניתים כפי יכלתו וגודל מעלת התענית מבואר בגמרא הקדושה ובזה"ק בהרבה מקומות. הנה יום ענות אדם נפשו בתענית בודאי כל אדם אינו חייב אלא כשעורו אם ידע אינש בנפשיה שיכול לסגף עצמו בתעניתים בודאי מוטל החיוב עליו וכל המרבה ה"ז משובח. ואף מי שיודע בחולשות גופו שאינו יכול לסגף עצמו כלל בתעניתים החיוב לסגף א"ע בכל מה דאפשר דהיינו למעט באכילה ושינה ולהרבות בלמודו. וכתבו ספרי יריאים מי שמפסיק באמצע אכילה בעודו בגברות התאוה לאכול וכובש תאותו וכוונתו למען השם יתעלה ויתרומם נחשב לו כאלו התענה יום שלם. גם שמעתי רבים שמקבלים עליהם מר"ח אלול שלא יתחככו ויסבלו היסורים ויקבלו באהבה למען שמו הגדול לכפרת עונותיהם שהכעיס בהם להש"י ויתעלה ודבר זה הוא סיגוף גדול ועצום מאוד. ורבים וכן שלמים נוהגים שמקבלים עליהם מר"ח אלול שלא ידברו שום שיחת חולין ואשרי חלקם כי אין כל דבר בעולם לטהרת הנפש כמו בלימת פיו משיחה בטלה. גם הוא תועלת גדול מאוד ומאוד לכוונת התפלה שאין מבלבלין אותו מחשבות זרות צא ולמד גודל מעלת הבולם פיו משיח' בטילה ממ"ש האריז"ל. וז"ל מי ששומר עצמו בשתיקה ארבעים יום רצופים בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק עכ"ל:
19
כ׳וע"ז ידוה לב כל הדווים ודי בזה גם יזהר האדם שלא יקפיד בביתו על שום דבר שאינו נוגע ליראת ה' בין קטן ובין גדול האריז"ל. גם כתב האריז"ל להנצל מכרת להיות נעור כל הלילה ולא יישן כלל אלא לעסוק בתורה עד אור הבוקר וראוי ללמוד מעניני העבירה שעבר שחייב עליה כרת ובכל לילה שיעשה כן נצול מכרת א' שנתחייב עכ"ל. ונוהגים ללמוד מסכת כריתות משניות וגמרא וספרי יראים. וכבר נהגו בזה רבים בימים הנוראי' האלה ובימי השובבים ונוהגים ג"כ ללמוד בעמידה בתיקון זה. ובודאי תקון זה יכול אדם לעשות בכל ימות השנה לישן מעט ביום כדי שיוכל להיות כל הלילה נעור ללמוד כדי להנצל מכרת ר"ל. עוד יוסיף תקון הנפש חטאך בצדקה פרוק ולהרבות בצדקה בכל מה דאפשר. גם בכל השנה הוא תיקון גדול מאוד וביחוד בימים הנוראים האלו. וגודל מעלת הצדקה מקומו מוזכר לו מאמרי הז"הק ותקונים בפרק מיוחד בשער הכולל פרקי' בעז"ה עיי"ש ולהוציא חלק כאן א"א אך להעיר לבב אנוש כערכי הפעם בא בקצרה איזה מאמרים מז"הק בקיצור נמרץ ולהקדים לפניו כמה מימרות מגמרא הקדושה הובאו בס' מנורת המאור אך המה באו בדרך ארוכה שם ובכדי להקל על המעיין כאן נמצאו בקצרה. גרסינן בפ"ק דב"ב די"א דרש ר' דוסתאי ברבי ינאי בא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה מדת ב"ו מביא דורון לאדונו ספק מקבל הימנו ספק אין מקבלין הימנו ואם תאמר מקבלין ממנו ספק רואה פני האדון ספק אינו רואה פניו והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. א"ר יוחנן מ"ד מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה ממנו צדקה. וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל המגיז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם כו'. וא"ר אסי שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן שנאמר כו' ובשכר פרוטה זו שנותן לעני מתברך ואם אין לו פרוטה ליתן לו ומפייסו בדברים מתברך יותר כדגרסינן א"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות כו' ומי שאינו רוצה ליתן גדול שכר הכופה אותו כדגרסינן אמר רבי אליעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר כו'. תני חייא בר רב מדפתי כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עע"ג כתיב הכא כו'. א"ר יצחק כל הרודף צדקה הקב"ה ממציא לו בני אדם הגונים לעשות בהם צדקה. ריב"ל א' זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי הגדה הצדקה מעשרת לאדם שנ' יש מפזר ונוסף עוד וגו'. א"ר יצחק ד' דברים קורעין גז"ד של אדם ואלו הן צדקה צעק' ושינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות כו' וגרסינן נמי הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראים בעולם ומיתה קשה מכולם וצדקה מבטלתה שנאמר וצדקה תציל ממות. תניא אר"ג בר"מ מ"ד ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים א"ר סימון אריב"ל יותר ממה שבע"הב עושה עם העני העני עושה עם בה"ב כו'. אר"א גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר כו'. ובזה"ק פ' וירא דף ק"ד ע"א וז"ל רא"א ת"ח כמה אנהג קב"ה טיבו עם כל בריין וכ"ש לאנון דאזלי בארחוי דאפי' בזמנה דבעי למידן עלמא איהו גרים למה דרחים לי' למזכי במלה עד לא ייתי ההוא דינא לעלמא דתנינין בשעתא דקב"ה רחום לי' לב"נ מסדר לי' דורנא ומאן איהו מסכנא בגין דיזכי' בי' וכיון דזכי בי' איהו אמשיך עליה חד חוטא דחסד דאתמשך מסטר ימינא ופריש ארישי' ורשים לי' בגין דכד ייתי דינא לעלמא ההוא מחבלא יזדהר בי' וזקיף עינוי וחמא לההוא רשימו כדין אסתלק מני' ויזדהר בי' ובג"כ אקדים לי' קב"ה במה דיזכי כו' ב"נ דיזכי בצדקה עם בני נשא בשעתא דדינא שריא בעלמא קב"ה אדכר לי' לההיא צדקה דעבד. וז"ל דק"ט ע"א כל ב"נ דאיהו צר עינא לגבי מסכנא יאות הוא דלא יתקיים בעלמא ולא עוד אלא דלית לי' חיים לעלמא דאתי וכל מאן דאיהו וותרן לגבי מסכנא יאות הוא דיתקיים בעלמא ויתקיים עלמא בגיני' ואית לי' חיים ואורחא דחיי לעלמא דאתי עכ"ל. ובפ' מקץ דר"א ע"א ז"ל רש"א בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתנדת עד לא תיעול לאתרא לבתר כל אנון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דנור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו כו'. ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן מממוני' בצדקה כדין עבר בההוא אתר ולא דחיל וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא ועניתיך לא אענך עוד מאן דזכי למעבר בהאי לית לי' דינא יתיר כלל עכ"ל. ובפ' בחקתי דקי"ג ע"ב ז"ל בכה ר"ש ואמר ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון מאן עביד שמא קדישא בכל יומא הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכני כו' ומאן דיהיב לי' צדקה למסכני הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות בגין דצדקה דא אילנא דחיי כו' עכ"ל ובוודאי יתלהב לב המעיין בשער הכולל פ' י' הנ"ל יותר ויותר אל קיום מ"ע זו לעשותה בשמחה עצומה עד מאוד לטהר בזה נפשו ורוחו ונשמתו וביחוד בימים הנוראים האלה. ודי בזה. (ויעיין) אדם בספרי יראים וימצא עוד תקונים לטהרת הנפש. ובודאי מי שהוא חולה וצריך לרופא דורש וחקר הכל על איזה רופא מומחה שיכול לרפאות אותו מחוליוואם בחולי הגוף כך ק"ו הדברים לחולי הנפש שחיוב גדול הוא על האדם לדרוש ולחקור בספרים לבקש לו איזה רפואה לחלאת עונות וביחוד על אותן עונות שידע בעצמו שעבר עליהן כמה פעמים. וז"ל הזה"ק פ' אמור דק"א ע"א ת"ח כד בר נש חטי וחב זמנא חדא תרין ותלתא ולא אהדר בי' הא חובוי באתגלייא אינון ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא וכרוזי אזלין קמי' ומכרזי אסתלקו מסחרנ' דפלני' נזיף הוא ממאמרי' נזיף הוא לעילא נזיף הוא לתתא ווי לי' דפגי' דיוקני דמארי' ווי לי' דלא חייש ליקרא דמארי' קב"ה גלי חובי' לעילא. הה"ד יגלו שמים עונו וארץ מתקוממיה לו וכד ב"נ אזיל באורחא דמארי' ואשתדל בפולחני' ואזדמן לי' חטאה חד כלא מכסין עלוי' עלאין ותתאין. דא אקרי כסוי חטאה. עכ"ל. ובימים אלו הנוראים ראוי לאדם למעט בלמודים אחרים וירבה בלמוד ספרי יראים לעורר לבו אל התשובה. אך עיקר התשובה. הוא החרטה על העבר והקבלה אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד כי בלתי זה אף אם יתענה האדם משבת לשבת כמה פעמים ויעשה כל הסגופים שבעולם הכזה יהיה צום יבחרהו הבורא ית"ש ויתעלה שאם לא קבל עצמו אלהבא שלא ישוב עוד לאותו עון הרי הוא ממש כטובל ושרץ בידו אך אם קבל על עצמו בלבו קבלה ברורה ואמתית אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד אף שאינו יכול לתקן על העבר בסגופי' מפאת חולשתו תיכף ומיד נקרא בעל תשובה בעיני המקום ב"ה וב"ש שאפי' צדיקים לא יהיו יכולים לעמוד במחיצתו אחר פטירתו כי בוחן לבות וכליות אלהים צדיק צופה ומביט עוצם התחרטותו על העבר וקבלתו עליו אלהבא כנ"ל ודי בהערה זו:
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״טכוונת הסליחות
29
ל׳הנה אחיי ורעיי צריכין אנחנו למודעי ידיעה בתחלה בקורא' שמו סליחות שהוא על שם שבהם קבועים רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה וב"ש על סליחות עונות שימחול לנו הבורא ית"ש עונותינו ופשעינו שעשינו עד הנה גם נכללים בהם שארי תפלות. והנה בודאי כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך של עולם לבקש מלפניו על סליחות עונותיו בלתי תשובה בלבו מה כחו כי יאריך נפשו בתפלתו על סליחות עונותיו זולת תשובה הנה בני אדם זה לזה שואלים אם אמרת הסליחות ואומר הן כבר אמרתי הסליחות ואינו שם על לב מה בצע אמרתו הסליחות הלואי שיאמר הבורא ית"ש הסליחות וזה א"א זולת התשובה לכן יזהר האדם בעת אמירת הסליחות לקבל בלבו תשובה גמורה דהיינו החרטה על העבר וקבלה אלהבא כנ"ל ומה טוב אם יכול להוריד דמעות בעת אמירת סליחות כי שערי דמעה לא נגעלו וחביבין הן דמעות של אדם לפני הבורא ית"ש יותר מכל התפלות כנזכר בגמרא הקדושה גם בז"הק ובתקונים בהרבה מקומות וז"ל פ' שמות דף י"ב ע"ב א"ר יהודא כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש להקב"ה וש"ש מאן דאושיד דמעין בצלותי'. דלית לך תרעא דלא אעלין אנון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד ותפתח דא שכינתא כו' ותראהו את הילד דאנון ישראל דמתחטאן קמי מלכהון בכלא ומיד הדרין בתשובה ובכאן קמי כברא דבכי קמי אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין בישן דעלמא מה כתיב ותחמול עליו אתער עלוי ברחמי ומרחם עלי' כו' עכ"ל. וז"ל פ' פקודי דרמ"ה ע"ב לעילא מהאי פתחא אית פתחא אחרא דקב"ה חתיר לה ואתפתח תלת זמנא ביומא ולא אנעל וקיימא לאנון מאריהון דתיובתא די אושדין דמעא בצלותהון קמי מאריהון וכל תרעין ופתחין ננעלו עד דעיילו ברשותא בר תרעין אלין דאקרון שערי דמעה. וכד האי צלותא דדמעה סלקי לעילא באנון תרעין אזדמן ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיון רברבן ורחמיא"ל שמיה ונטיל ההיא צלותא באינון דמעין צלותא אעלת ואתקשרת לעילא ואנון דמעין רשימין בהאי פתחא עכ"ל ועוד נביא מאמרים נוספים מענין זה בשער הכולל פרק ט' בעז"ה ושם נאמר שראוי לאדם לרחוץ פניו בדמעותיו ועיי"ש. וביחוד בסליחה שנזכר שפיכות דמם של צדיקים כגון בסליחה דער"ה המתחלת (ואלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה כו') וכיוצא יעורר לבו מאוד אל הבכי ויכוין הכוונה המבוארת בקינה של ארזי הלבנון בת"ב ועיי"ש ובכי' זו יהיה כפרה על עונותיו כדאית' בגמרא הקדושה כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן וגונזן ומוחל לו על כל עונותיו. ובעז"ה בשער הכולל פרק הנ"ל עיניך תחזנה משרים מאמרי זה"ק מענין זה עיי"ש ותפלה אל מלך יושב נזכר בתקונים בהרבה מקומות וביחוד ויעבר עם הי"ג מדות יזהר האדם לומר אותם בכוונה עצומה. ודי בזה:
30
ל״איזהר האדם מאוד שלא יאכל ער"ה קודם עלות השחר ח"ו כמו שנוהגים קצת מהמון עם אף שהובא מנהג זה ברמ"א סי' תקפ"א אך מי שיעיין בזה"ק ובתקונים גודל העון בזה לאכול קודם תפלת שחרית בוודאי יתרחק מזה וז"ל הז"הק פ' ויקהל ד' רט"ו ע"ב כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו האי קרא אוקמוה ורזא דמלא האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי קדם דאכיל על דמי' שקיל איהו כמנחש ועונן בגין דבלילא נשמתא סלקת כו' וכד אתער ב"נ לאו איהו דכי ואע"ג דאשתדל ב"נ באוריתא ההיא נשמתא לא אתקיים באתרה כו' וכד יצלי ב"נ צלותא דפולחנא דמארי' כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ותתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר וכדין ב"נ אשתלים קמיה מארי' כמה דאצטרך כו' ואי אכיל עד לא צלי צלותי' לאתיישבא דמא על אתרה הא איהו כמנחש ומעונן כו'. ודי בזה. (וראוי) לאדם להתענות בימי הסליחות עכ"פ עשרה ימים כנזכר בש"ע אך ישלים התענית ולא כמו שנוהגים רוב המון עם שלא להשלים ואוכלים ב' או ג' שעות אחר חצי היום בודאי יצא שכרו בהפסדו. אחר שמתפללים תפלת מנחה ביחוד ולא בצבור קודם אכילתו גם הוא מתפלל בביתו ולא בבה"כ שהוא ג"כ עון פלילי כנ"ל בשערים הקודמים גם אם לא ילך לבה"כ בשעה שיתפללו הצבור בשביל שכבר יצא ידי חובת תפלתו יאבד טובות הרבה כמה איש"ר וכמה אמנים וגם עניית קדושה עם הצבור אוי לאותה בושה הלא טוב לו אז יותר שלא יתענה כלל אך תהיה תפלתו עם הצבור בבה"כ ומי שנגע יראת אלהים בלבו לא תמעט מלהתענות עכ"פ עלי גודל עונותיו הפחות שבתעניתים דהיינו אלו עשרה ימים אף שאין ביכולתו להתענות כמה הפסקות מ"מ יתענה לכל הפחות אלו עשרה ימים מידי יום ביומו כראוי להשלים עד צאת הכוכבים ודי בזה. (וכתוב) בספרים בחינה אמתות אם אדם רוצה לנסות את עצמו אם עושה תשובה מאהבת הבורא ית"ש או רק מיראת העונש בזאת תבחנו דרך משל אם קבל על עצמו לסגף על עונותיו בתענית יום א' וכ"ש ב' או ג' ימים רצופים התחיל להתענות אם העולה על רוחו ורצונו שהיום קצר והלואי שיתארך תענית זה כדי לקבל סיגוף גדול כנגד העונות שהכעיס את בוראו ית"ש ויתעלה בכדי שיתרצה הבורא ית"ש בזה הסיגוף אז בודאי תשובה זו מאהבה. אם מצפה מתי יכלה התענית ובבוקר תאמר מי יתן ערב וכל שעה דומה עליו כזמן ארוך ומונה השעות בודאי תשובה זו אין זה כי אם מיראת העונש שלא יבאו עליו בזה ובבא לכן יזהר האדם מאוד בזה שיהיה במחשבתו תשוקה גדולה על האריכות הזמן של שעות התענית ויכוין בכל שעה שבסיגוף זה אני עושה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש וישמח בלבו שמחה עצומה בזה ואז העונות נחשבים לו כזכיות כדאיתא בגמרא הקדושה כאן מאהבה כאן מיראה וכוונה זו יכוין בכל הסגופים בשמחה עצומה דהיינו כשטובל במקוה בעת הקור גדול מאוד וכיוצא נחשב בעיני הבורא ית"ש ויתעלה יותר מכל הקרבנות ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאוד משבועות ונדרים ויהא מרגלא בפומי' תמיד לומר על כל דבר מצוה שמתנדב לבו לעשותו יאמר בלי נדר ובלי שבועה. אך יעיין האדם בש"ע י"ד בהלכות נדרים סי' ר"ג ושם מבואר ג"כ שלפעמים הנודר הוא זריז ומשובח. (וראוי) לאדם שיתרחק מאוד ומאוד משבועות וקבלת חרם באיזה מ"מ שיהיה לו עם אחרים אף שהאמת אתו ויותר ראוי לו שיוותר ממונו ולא ישבע ולא יקבל בחרם כל ימי חיותו ובודאי השם ימלא חסרונו זולת השכל הגדול והנפל' המוכן לו בשביל דבר זה בעולם הנצחי. (ואף) גם זאת הנשבעים בחייהם בלשון המוני (איך לעבין) הוא שבועה גמורה שנשבע בחיי עצמו ומכ"ש הנשבע בדת (ווי איך בין איין יהודי) ואם לו רגל על לשונו בזה מוציא מפיו שבועות כאלו אף על מגן על דבר הבאי ר"ל לכן שומר נפשו ירחק מזה מאוד ואם רוצה לאמת דבריו יאמר לחברו תאמן לי. ואיך ומה צריך האדם להזהר ולשמור פיו ולשונו מדברים כאלה וכיוצא דז"ל הזה"ק בפ' פקודי ודי בזה. נשלם השער בעז"ה:
31
