ישמח משה, במדבר ו׳Yismach Moshe, Bamidbar 6
א׳בהפטורה הושע ב' (א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ונ"ל על פי דרמי הגמרא (יומא כ"ב:) אהדדי, ומשני כאן בעושין רצונו של מקום וכו', ועיין מה שפירש בעיר גבורים סוף פרשה זו, דכונת הגמרא שעל כל פנים לא יהיה להם מספר ולא יהיה יכולת לבני ישראל למנותם, אבל מכל מקום הקב"ה אשר אליו נגלו כל תעלומות, הוא יספרם מרוב חיבה, וזה בזמן שעושים רצונו של מקום. אבל בזמן שאין עושים רצונו של מקום, אף דבזמן ההוא גם כן יהיו רבים, מכל מקום השי"ת לא יספרם, עד כאן דבריו. ולפי זה י"ל דכל הפסוק איירי בעושים, והיינו והיה מספר וגו' אשר לא ימד, מכל מקום יהיה מספר, ולא יתכן זה אם לא על פי השי"ת, ושמא תאמר הלא הוא יתברך אין צריך למספר, לזה אמר והיה במקום וגו' יאמר להם דייקא בני אל חי, והיינו חיבה יתירה שנודעת להם שנקראו בנים, ומחמת החיבה יתירה מונה אותן, וגם יאמר להם לא עמי, גם כן יאמר להם דייקא, ר"ל דדוקא להם יאמר כך, דאין נודע להם שנקראו בנים, אבל באמת תמיד חביבין ישראל שנקראו בנים, ודוק.
1
ב׳ולפי זה הא דפליגי רבי יהודה ורבי מאיר בקידושין (דף ל"ו ע"א), דרבי יהודה סובר כשאתם עושים רצונו של מקום קרוים בנים וכו', ורבי מאיר אומר בין כך ובין כך וכול', אלו ואלו דברי אלקים חיים, דבעושים רצונו של מקום קרוים בנים, כאדם שקורא לחבירו בשם וחבירו שומע, וכשאין עושים רצונו של מקום, אינם קרוים שיקרא להם שישמעו שם זה, אבל מכל מקום בין כך ובין כך קרוים, היינו קריאה של שם ולא לשמיעה, והבן דיש שני מיני קריאות, קריאה של שמיעה, וקריאה של שם, ודברי רבי יהודה אמת בקריאה של שמיעה, ודברי רבי מאיר אמת בקריאה של שם, והבן כי הוא אמת בס"ד, וכעין זה כל אלו ואלו דברי א' חיים, וכעין זה מצינו בגיטין (דף וא"ו ע"ב) בר' אבייתר, עיין שם.
2
ג׳עוד ביאור על זה, על פי הירושלמי (מסכת ר"ה פ"א ה"א) דמבואר שם דמהתחלה מנו כל מנינם ליציאת מצרים בשנת ארבעים ליציאת בני ישראל מארץ מצרים, ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים (מלכים א' ו א), משנבנה הבית התחילו למנות לבנינו, ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים (מלכים א' ט י), ולא זכו למנות לבנינו, התחילו למנות לחורבנו, בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו' (יחזקאל מ א), לא זכו למנות לעצמן, התחילו למנות למלכות, שנאמר (חגי א א) בשנת שתים לדריוש, (דניאל י א) בשנת שלש לכורש מלך פרס, עד כאן דברי הירושלמי. מבואר מזה שלא יכלו לעמוד במנין אחד מפני ריבוי השינוים והצרות, והיו צריכין למנות בכל פעם מנין אחר, לכך לא יכלו למנות בשום אחד מהן, לכך הניחו הכל ואחזו המנין לבריאת עולם שזה לא ישתנה. אבל המספרים השייכים לישראל מה נעשה להם, הניחו משום זה, והוי דמיון בזה כחול כי רב מאד, ויש הרבה קרטן לסיפור עד שאי אפשר לספור, לכך חדל מלספור לגמרי. ומובן דלעתיד שיבנה הבית ושוב לא יחרב לעולם, ודאי יהיה המנין לבנינו. והנה ידוע דכשנחרב הבית, נדחו מן המקום המקודש יותר מן כל האומות, דאין לנו אפר פרה וטמאי מתים אנחנו, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (חגיגה ג' ע"ב), ואסורין אנחנו ומוזהרין באיסור כרת לבל לקרב ולגשת שם כלל שום אחד מאתנו בעוה"ר. מה שאין כן עכו"ם דאינם מוזהרין על הטומאה, והוי כמו שאמר לנו המקום הקדש לא עמי אתם לבוא אלי. ובזמן הגאולה רק ישראל יתקרבו והיה הנשאר בציון וגו' (ישעיה ד ג), ואף העמים אשר ישארו ויתקיים בהם אז אהפוך אל העמים וגו' (צפניה ג ט), לא יהיו יכולים לגשת, רק אם ישראל מקרבין אותם בכחן, כמו שנאמר (ישעיה ב ג) והלכו עמים רבים וגו' לכו ונעלה וגו', (ישעיה ב ה) בית יעקב לכו ונלכה, דבני דמלכא ראוים לפלטרין דמלכא, דעל אותה שעה נאמר (משלי יח י) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים וגו'. ונראה דאף על ידי ישראל לא יהיה להם רשות, רק לעלות אל הר ה' הנבנה אז על הר הכרמל והר תבור והר סיני והר הבית הר ציון, ויחזור עליו בנין בית המקדש שהיה כבר, ועליו יהיה בית המקדש של מעלה אשר יבא משמי מרום עד לב השמים, ועליו נאמר מגדול עוז, והאומות לא יכלו לבוא רק עד בית המקדש שלמעלה ולא עד בכלל, דעליו נאמר בו ירוץ צדיק ונשגב כמ"ש, והוא האדרון דמלכא וכו' דלא יתחזון תמן רק בנוהי, והבן. ועל פי זה מבואר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל, ר"ל מה שישראל מונים וסופרים, והיה בדמיון חול הים אשר לא ימד ולא יספר מחמת רובויו שצריך למנותו, אם היה רוצה למנותו אין בו מספר, כך מחמת הריבוי ענינים הנעשה בהם, נדחו לגמרי מהמספר, ואין הכונה שהוא רב כחול הים, רק הכונה שטעם וסיבה אחת להם על מניעת המנין. וגם יש כונה במה שאמר מספר בני ישראל, מספר השייך לבני ישראל במה שנעשה להם, זה יודחה לגמרי מהטעם הנ"ל, ככה התנבא הנביא וכבר נתקיים בעוה"ר שאין מנין רק לבריאת עולם, ומבואר בטור אבן העזר (סוף סימן קכ"ו) וז"ל: בימי חכמי התלמוד היה דרכם למנות לשנות המלכים, ואם שינה לכתוב לזמן אחר, הגט פסול, ועכשיו נהגו למנות בכל המקומות לבריאת עולם, עכ"ל. והיינו משום פיזור ישראל מאד מאד, ושינוי המלכות וילכו מגוי אל גוי וממלכה אל ממלכה, ונמצא לפי פירושו לא נתקיים נבואה זו עד אחר חתימת התלמוד. ועל זה והיה, ר"ל המספר והמנין הנזכר בהנעשה לבית ישראל דוקא, יהיה ויתקיים במקום אשר יאמר להם עד עתה לא עמי אתם, דהיינו המקום המקודש כנ"ל, יאמר להם שם בני אל חי כנ"ל, כאשר יבנה במהרה בימינו עליו יתקיים המנין והמספר לעדי עד ולנצח נצחים, וכאשר כבר נתקיים הנבואה הזו והיה מספר, ככה הגיע העת שיתקיים הנבואה והיה במקום וגו', במהרה בימינו אמן.
3