ישמח משה, בראשית כ׳Yismach Moshe, Bereshit 20
א׳ויקרא האדם וגו' ולאדם לא מצא וגו' (בראשית ב כ). במסורה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג יז). ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא). והנ"ל בזה, כי רז"ל דרשו (יבמות ס"ג ע"א) אעשה לו עזר כנגדו, זכה נעשה לו עזר, לא זכה כנגדו. והנה מפרשים כפשוטו דבזה שהיא כנגדו דאיש ואשה שני הפכים, הוי הרכבה שלימה. ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק הנ"ל כן, ולאדם לא מצא עזר רק כנגדו, והרי זה כמו מקרא קצר, ועל דרך זה יתפרש לכונתינו רק באופן אחר.
1
ב׳ונקדים מ"ש ביערות דבש חלק א' על הפסוק (ישעיה נה ו-ז) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וגו', (ישעיה נה ז) ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ודרשו במדרש והובא בילקוט (ילקו"ש ישעיה רמז תפ"א) זהו עשירית האיפה שוויתר הקב"ה משלו. ותורף דבריו בקצרה הוא, כי רבים חשבו אשר כשהאדם הוא בתכלית הצרה ח"ו, עד שלבו בל עמו ודעתו אינה מיושבת עליו שפטור מתפלה, כי מה יתפלל הלא עיקר התפלה עבודה שבלב (תענית ב' ע"א), וזו אי אפשר לו, אבל באמת כשהאדם צועק לה' מתוך צרה, ה' שומע קולו ביותר, כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיח ה) מן המיצר קראתי וגו', והענין הוא, כי האדם מורכב מחומר ורוחני, וכמו כן עבודתו צריכה להיות בכח שניהם, וכמ"ש (דברים ו ה) בשני לבבכם ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נ"ד ע"א), והכונה בנפש ובגוף והבן. והנה המפרשים כתבו הטעם על ששעה השי"ת לקרבנו של הבל ולא לקרבן קין (בראשית ד ד-ה) הוא, כי הקרבן הוא תמורת האדם, וצריך גם כן להיות מורכב מרוח חיים וגשם, ולכך יוכשר בהמה אשר נפש רוח חיים בקרבה, ולכך שעה ה' להבל ולקרבנו היותו מצאן, אבל קין הביא קרבנו מצמחים שהוא רק חומר וגשם מבלי חלק רוחני, ואין זה תמורת אדם, ולכך לא נתקבלה. והנה לפי זה קשה איך יוכשר קרבן מנחה עשירית האיפה, והרי זה דומה לקרבנו של קין. אבל האמת הוא כי חלק רוחני הוא חלק ה' בהאדם, וכמאמר רז"ל (קידושין ל' ע"ב) ג' שותפים באדם וכו', ואם כן עני זה שאין לו להקריב, וה' לרוב חמלתו אשר עליו לזכותו בכפרה מוותר חלקו, ולזה יוכשר בעני עשירית האיפה כיון שאין לו יותר. וזהו מאמר המדרש כי ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה שאין בו רוחני כלל, ועם כל זה השי"ת ברוב רחמיו מוותר משלו, ר"ל על חלק הרוחני, עד כאן דברי היערות דבש. ולהמתיק דבריו, כי העבודה ראויה שתהיה בגשמיות ורוחניות, בגשמית היינו שפלות עצמו, וברוחנית היינו התבוננות בגדלות הבורא ב"ה וב"ש שהיא עבודה בשכל, ואם כן בני עליה המה מועטים שמשפילין עצמן בעת שלותן ועובדין עבודה תמה, כי דעתם שפלה ושכלם שלם, אבל כגון אנו בעת השלוה השכל אינו מבולבל אבל דעתינו גסה, ובעת הצער ח"ו אזי הלב נשבר, אבל השכל מוטרד ומבולבל רק שמכניע גשמיותו, ואז השי"ת מוותר חלקו. והנה לפי זה כל המאורעות אף שהם כנגדו של אדם, הם לו לעזר שהם מכניעים החומר, רק שאין אנו משיגים זה, כאשר לא ישיג החולה הטובה שעשה לו הרופא, וכמ"ש היערות דבש שם חלק א' עיין שם. והנה אם לא היינו נפתים מן החומר, לא היינו צריכים לעזר המאורעות שהם כנגדינו, ורק מחמת שאנו נפתים מהחומר לכן צריכין לעזר המאורעות, ועל ידי זה נגרע עבודת השכל שהוא מוטרד ומבולבל, רק השי"ת נותן חלקו כאמור. והנה שלמה המלך ע"ה קרא בספר משלי להנשמה בשם איש, ולהגוף בשם אשה כמ"ש הרמב"ם במורה, וכן הוא במדרש הנעלם (זוהר ח"א ע"ט ע"א) (בראשית יד ה) ויקח אברם דא נשמתא, את שרי דא גופא, ואיהו לקבל נשמתא דנוקבא לקבל דכורא, עד כאן. והנה האדם הנפתה אחר החומר, כל יגיעו בעניני החומר, מה שאין כן כשממאס בעניני החומר, אזי יהיה יגיעו בדת אמת. ועל פי זה יתבאר המסורה הנ"ל, ולאדם לא מצא עזר רק במי שהוא כנגדו, והיינו במאורעות על שהם כנגדו של אדם, ומפרש ולאדם אמר הטעם אשר יעשה לו עזר כנגדו, הוא כי שמעת לקול אשתך, ר"ל כי שמעת לקול גופך ואתה נפתה לתאותו, לכך צריך אתה לעזר הזה, רק הרי שכלו מבולבל, לזה אמר ולאדם שלא עמל בו, ר"ל שלא עמל בהחומר וממאס בו, יתננו חלקו השי"ת נותן לו חלקו במתנה כנ"ל, כי אם האדם מכניע חומרו, השי"ת ממילא מתרומם כי רם ה' כאשר ושפל יראה (תהלים קלח ו). ועל פי זה נראה לפרש הפסוק ישעיה (ב יא) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים, אז ונשגב ה' לבדו וגו', לבדו דייקא אף שהשכל ילאה אז לרומם אותו, והבן זה.
2
