ישמח משה, בשלח כ״וYismach Moshe, Beshalach 26
א׳ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות טו כו). ידוע מה דקשה דאם אינו משים, למה לי הרופא. ויובן על פי מ"ש האברבנ"ל בפרשת עקב בפסוק (דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך וגו', הטעם שאמר בכל חולי לשון הסרה, ובמדוי מצרים לא ישימם בך. לפי שבאמרו כל חולי, כיון על החולאים הנהוגים שעל המעט ימלט האדם מהם, לכך אמר שיסירם השי"ת ממך בהיות כל אדם מעותד עליהם כפי המנהג הטבעי. אמנם מדוי מצרים הרעים שאינם רגילים לבא על כל אדם, אך הם אצבע אלקים להעניש בהם את הרשעים, אמר לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הוא כעין קל וחומר כי הלא אני ה' רופאך מחולי המעותד לבא, וכל שכן שלא אשים המדוי מצרים, והוא פירוש אמיתי לענ"ד. ועל פי זה יתפרש הפלוגתא דרבי שמעון בן לקיש ור' יוחנן (ברכות דף ה'.) וז"ל שם, אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו, שנאמר (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף וכו', א"ל ר' יוחנן הא אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותו, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע וגו'. דרבי שמעון בן לקיש דרש מבני רשף, דסבר דמויאמר אם שמוע אינו מוכח רק המחלה של מצרים שהן בדרך ניסי, אבל לא מה שאדם עלול להן, ור' יוחנן השיב שגם זה מוכח מקרא דויאמר אם שמוע כאשר ביארנו, והבן.
1
ב׳עוד יתבאר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני וגו' (שמות טו כו). כי הנה הבינה לעתים (בדרוש ראשון לפרקים) הביא המכילתא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, מה תלמוד לומר כי אני ה' רופאך, אמר הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם. והקשה הבינה לעתים דנראה מדברי המכילתא שמרגיש בהקושיא הידוע ומפורסם בפסוק, דכיון שלא ישים החולה למה יצטרך לרופא, אם כן מה תירץ. והנה נדחק ליישב דברי המכילתא הנ"ל, רק בסוף דברי המכילתא דמסיק רפואה הם לכם חיים הם לכם, יש בו פירוש נאה, אבל בריש דברי המכילתא שהבאתי נדחק מאד. והנ"ל בזה, על פי מה שפירשו (מכות דף כ"ג ע"א) במשנת רבי חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את וכו', שלא יעלה על לב בני ישראל כי ח"ו השי"ת נתן להם תורה והרבה במצות לעלילה ח"ו, כי יודע שלא יוכלו לקיימן, כנמצא במדרש (דב"ר פ"ב ח') שמא תאמר לרעתכם נתתי לכם את התורה וכו', לכך אמר דלא כן הוא, רק אדרבה לזכותן המציא שלימות רבים שיוכל כל אחד לבא לשלמותו, כי כל העושה מצוה כמאמרה וכו' (שבת ס"ג ע"א), עד כאן. והנה דקדקתי בפסוק הנ"ל כל המחלה וגו', דמה זה דנקרא מחלה שעשה במצרים, הכי דם וצפרדע וכו' חולי ומכאוב הן, הלא רק מכה יקרא, וגם שחין נקרא נגע ומכה, ובאמת בכל פרשת וארא בא לא נזכר בשום מקום שם מחלה רק נגע, כמו עוד נגע אחד וגו' (שמות יא א), וכן מכה כמו ואך אותך (שמות ט טו), וכמו הכתי אתכם בדבר ובשדפון וגו' (עמוס ד ט). ועוד קשה מהיכי תיתי ידאגו ישראל ויחשבו שישים עליהם המכות אשר שם במצרים, הלא למענם שם במצרים מכות חוץ לדרך הטבע כדי שישלח אותם, ומהיכי תיתי ישים עליהם המכות. והנ"ל בזה, דידוע דעבירה חולי הנפש כמו החולאת לגוף, ושל הנפש הוא חולי אמיתית, ושל הגוף הוא רק דמיונות, והנה בסוף ארבעים שנה נאמר (דברים כט יז) פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וגו', ומה גם בתחילתן דודאי היו קצתן עדיין משוקעין בדעות נפסדות, והיו סבורין שח"ו השי"ת מצוון כל כך שלא יוכלו לעמוד בהם ויעברו על מצותיו ויחלו חולי הנפשות, ונמשך להם זה הטעות ממה שראו שהשי"ת שלח לפרעה ולמצרים שישלחו את ישראל, והודיע קודם שבודאי לא ישמעו ושלח כדי ליסרם, ובאמת יש בזה טעמים נפלאים, אבל הם חשבו כי ח"ו זה דרכו ית"ש להחלי את האדם בחולי הנפש לצואתו באופן שיעבור על דבריו, כמו שהחלי למצרים בחולי הנפש הלזו למען רבות מופתיו ולנקום נקם מהם. ועל זה אמר כל המחלה אשר שמתי במצרים כנ"ל, ולא קאי על המכות רק על חולי הנפש הלזה לא אשים עליך, כי ר"ל אלא, אני ה' רופאך, ר"ל כי המצות שאני נותן לכם לא לחולי ניתנו, רק אדרבה לרפואה. וזה דברי המכילתא, דלפי הפשוט דקאי על המכות מקשה מה תלמוד לומר כי אני רופאך, כהקושיא למה צריך לרופא כיון שלא ישים להחולי, לזה פירש להפסוק דקאי על המצות, לומר דלאו לחולי ניתנו רק אדרבה לרפואה. וזה דברי המכילתא אמר הקב"ה דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם, כנ"ל ברור ודוק. והשאר יתפרש כדברי הבינה לעתים דכיון דאמר רפואה, שמא תאמר כשאר הרפואות, לזה אמרה המכילתא חיים הם לכם כמבואר שם, ומיני ומניה תסתיים שמעתתא והוא אמת לענ"ד בס"ד.
2
