ישמח משה, בשלח כ״זYismach Moshe, Beshalach 27
א׳ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתינו על סיר הבשר וגו' (שמות טז ג), ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' (שמות טז ד) והיו ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגו' (שמות טז ה). נ"ל ביאור המקראות האלה, כי לכאורה יפלא מאד על אומרם מי יתן מותינו וגו', כי אם ימותו מה להם בסיר הבשר. והנ"ל שיש כונה פנימות בנעימות דבריהם כתפוחי זהב במשכיות כסף כי דור דעה היו, והוא כי כבר ידעו שהשם יתברך יעשה להם ניסים ונפלאות, כי כבר ראו בעיניהם כמה ניסים ונפלאות אשר עשה להם, רק שחשבו הלא ידוע אמרם ז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, ואם כן אם מדי יום יום יהיה מעשה ניסים, לא ישאר להם מאומה לעולם הבא, ומאן דאכל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באנפוהי (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג), ויהיו מרוחקין ממנו ית'. על כן עלה ברצונם שיתנהג עמהם על פי הסדר ומנהג הטבעי לבל יצטרכו לנס. וזה שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים, ר"ל שאז אם מתנו היה ביד ה' ולא מרוחק ממנו, בשבתינו על סיר הבשר וגו' ולא הוצרכנו למעשה ניסים. ועל זה בא התשובה הנני ממטיר לכם וגו', ואשר יאמר נא ישראל כי זה מעשה ניסים הוא, ואם כל יום ויום יהנו ממעשה ניסים יאכלו חלקם שבעולם הבא בעולם הזה, לזה הבטיחם ואמר והיה ביום הששי, ר"ל ביום הששי הידוע שאז יקבלו התורה, וכמו שדרשו (שבת דף פ"ח (ע"א) א') על הפסוק (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, והיינו בששה בסיון שבו יקבלו התורה, (כי אז עדיין לא היו להם תורה ואין להם מה להכין, אבל אחר שיקבלו התורה) והכינו יראו להכין את אשר יביאו עמם לעולם הבא, כי אין מלוין לו לאדם וכו' (אבות פ"ו מ"ט), והיו משנה, ר"ל שכר כפול דהיינו גם בעולם הבא על אשר ילקטו יום יום בעולם הזה, יהיה עוד שכר בעולם הבא ולא ינוכה להם.
1
ב׳ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.
2
