ישמח משה, בא י״חYismach Moshe, Bo 18
א׳בספרי וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח), כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), עד כאן (הובא בפרשת דרכים דרך מצרים דרוש חמשי). והוא תמוה. ונ"ל לבארו בשני אופנים ושניהם בקנה אחד עולין, דהנה אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף ט' ע"א) דבר נא באזני העם (שמות יא ב), אין נא אלא לשון בקשה וכו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וכבר כתבתי מה שיש לדקדק בזה (א), בקשה זו למה, כיון דכל אדם להוט אחר ממון. (ב), מה זה כדי שלא יאמר אותו צדיק, וכי בלא זה אין צריך לקיים דבורו. ואף די"ל כפשוטו דכיון דאינם רוצים, מה לו ית' בזה, ורק כדי שלא יאמר אותו צדיק שלא ידע בזה וכן כתב הכלי יקר. אבל לא נהירא דדבורו יתברך לא יתקיים יהיה באיזה אופן שיהיה, הוא אמר ויהי. (ג), דקדוק הפרשת דרכים דלמאי איצטריך ליה לאברהם לומר ועבדום וענו אותם קיים בהם, לא הוה ליה למימר רק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דזה עיקר התרעומות, ועיין מה שתירץ שם. (ד), דקדוק המפרשים דתיבת בהם מיותר. ועוד יש לדקדק טובא בהפסוקים, כי בפרשת שמות (ג כא-כב) נאמר ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ונצלתם את מצרים, ובפרשה זו נאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם הזה בעיני מצרים וגו' גם האיש משה גדול וגו' (שמות יא ג). עוד נאמר בפרשה זו (שמות יב לה-לו) ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאולים וינצלו את מצרים.
1
ב׳והנה קשה טובא במקראי קדש הנ"ל (א), שעמדו כל המפרשים ומכללם הפרשת דרכים (בדרך מצרים דרוש רביעי) על הפסוק ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, וז"ל: ויש לדקדק בתואר זה שתאר את ישראל בלשון עם, שהרי אמרו רז"ל (במ"ר פ"כ כ"ג) על הפסוק ויחל העם (בפרשת בלק, במדבר כה א), כל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא וכו'. והנה הכא בשעת רצון היה להם לקרותם בלשון שבח ולומר וה' נתן את חן ישראל, עד כאן דבריו. (ב), יש לדקדק בקראי הנ"ל דפרשת שמות, שמשנה מנוכח לנסתר ומנסתר לנוכח, כי ונתתי את חן העם הזה כמדבר שלא לנוכח ואין משה בכלל, ותלכון היינו לנוכח. (ג), מה שראיתי מדקדקים בפסוק ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו', הלא לא היו דרים ישראל עם עם מצרים כאחד, כי להם ניתן ארץ גושן ושם היו דרים, ואף דכתיב (שמות יב כז) ופסח ה' על בתי בני ישראל וגו', היינו שהשאיר שם מדלת הארץ כדין שומרין כדי שלא יברחו ולא ימרדו, אבל פני הארץ היה דרים במצרים, ושאלת כלי כסף בודאי היה אצל פני הארץ. (ד), דקדוק המפרשים ושמתם על בניכם ועל בנותיכם למה זה, וכי לעצה היו צריכין ישראל איך לשום את התכשיטין. (ה), ונצלתם את מצרים למה לי. (ו), יש להפליא בפרשה זו שאמר דברו נא באזני העם, דקאי על ישראל שידבר באזניהם ויאמר וישאלו איש מאת רעהו, אם כן משמעו שישאל ישראל אחד מאת חבירו, ולא נזכר כלל שישאלו מאת מצרים, ומצרים מאן דכר שמייהו בפסוק. והנה ידוע דשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, פטור משום דכתיב (שמות כא לה) כי יגח שור איש את שור רעהו, ועובד כוכבים ומזלות לאו רעהו דישראל הוא (בב"ק דף ל"ח.). וזה פלא עצום ולא ראיתי מי שקדמני בזה, וכן אשה מאת רעותה, קשה כן. (ז) האיך שייך לזה החיבור גם האיש משה וגו', וכבר עמד בזה הפרשת דרכים סוף דרוש רביעי. (ח), מה שנאמר ובני ישראל עשו כדבר משה, דתיאר אותן כאן בשם בני ישראל, והן אמת דנ"ל ברור דזה מוסב אדלעיל מיניה (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו', דהיינו הפחותים לא מיהרו לצאת על פי דבר משה, רק על פי דבר מצרים, אבל בני ישראל עשו כדבר משה ונזדרזו ולא המתינו עד שתחזק יד מצרים למהר לשלחם, ואם כן לפי זה מה שנאמר וישאלו היינו סיפור בפני עצמו, אבל עדיין קשה דמכל מקום מוסב על בני ישראל, ולמה אמר עוד וה' נתן את חן העם הזה. (טי"ת), יש לדקדק דהוא מקרא מסורס, דמקודם אמר וישאלו, ואחר כך אמר שנתן חן, וחוזר וקורא אותן עם אחר שקרא אותן כבר בני ישראל. (יו"ד), יש לדקדק דאמר וישאילום, דהוא מבנין הכבד ועיין רש"י (ד"ה וישאלום), ובמסכת ברכות (ט' ע"ב) דרשו וישאילום בעל כרחם, והדרשה תדרש. (יא), יש להפליא כיון שמבואר בתורה הק' שישראל היו עסוקין אז בביזת מצרים שלא ברצונם לדעת רז"ל, רק על ידי ציוה הקב"ה ומשה עבדו, אם כן אמאי אמרו רז"ל בסוטה (דף י"ג.) אויל שפתים ילבט (משלי י ח), אלו ישראל שנפנו על כסף וזהב ולא על עצמות יוסף, עיין שם בחדושי אגדה של זקני הגאון מהרש"א ז"ל, ולא ראיתי מי שעמד בזה, ובפרט על פי מה שפירש האלשיך שהציוה היה בעת הבהלה ידברו למצרים אודות השאלה, וזה היה אמונה ובטחון שדברו למצרים בעת אבלם ובכייתם על מתם להשאיל להם לשמח בחגם, עיין עליו. ואם כן הוכרחו אז לפנות על כסף וזהב, והוא פלא עצום. (יב), יש להפליא בעיקר דמילתא איך יצוה ה' לישראל לעשות כך, אף שמן הדין היה מגיע להם חלף עבודתם, מכל מקום הוי חילול השם לעכו"ם שאינם מבינין זה, כמו שלא היו יודעין אנשי מצרים שבאו לדין לפני אלכסנדרוס, עד שהשיב להם גביהא בן פסיסא (סנהדרין דף צ"א [ע"א]), ויאמרו עם ה' אלה, עיין בכלי יקר שפירש משום קושיא זו דישאלו היינו לשון מתנה, אבל הוא דוחק שאין הדעת סובלו, והוא יתנגד לכל מאמרי רז"ל באותו הענין.
2
ג׳וכדי ליישב כל הנ"ל, נ"ל דהנה רש"י פירש וגם ערב רב, הרבה תערובות של גרים מאומות עלה אתם, והנה ודאי דהדעת נותן דהגירות לא הוי בעת רגע יציאתם, כי אין הזמן גרם אז, רק קודם גיירו את עצמם כשראו נפלאותיו יתברך כפעם בפעם, רק ודאי היה בצינעה מפחד המצרים, ובודאי הוכנו והוזמנו לילך עמהם, ואמרו למצרים שהוא רק לראות מה יעשו בשמחת חגיהם. והנה ידוע דמצרים היו עשירים גדולים כמו שמבואר במסכת בכורות (ה' ע"ב) בהביזה שהוציאו ישראל ממצרים, והנה הגרים אם הוציאו את שלהן, היה רכוש והון גדול, וכל הגרים נכללים ונקראים זרעו של אברהם, ועיין ברמב"ם (פ"ד מהלכות בכורים דין ג' ובכסף משנה שם ובמשנה למלך שם), ובפרשת דרכים (דרך הקדש דרוש שביעי) עיין שם. ואם כן לפי זה מתקיים מאמרו של הקב"ה בזרעו של אברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אף בלא שאלה, דבשלמא ישראל לא היה להם כלום, לפי שמצרים שלטו בגופן ובממונם (שהש"ר פ"ד), אבל הגרים היו להם הון רב משלהם, ואף שהם לא עבדו, מכל מקום שפיר י"ל דהכי פירושו כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, קאי על זרעך אף שאין אלו שעבדו, מכל מקום זרעו עבדו וזרעו יצאו ברכוש. אך תרעומות דברים יש כאן, כיון דזרעו ממש עבדו ולא יצאו ברכוש, רק אחרים שלא עבדו ואין זרעו ממש רק שנקראים זרעו. ועל פי זה יתפרש מאמר רז"ל כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דדוקא שלא יאמר אותו צדיק, ודוקא נצמח התרעומות מחמת שקיים ועבדום כנ"ל בהם, וגם תיבת בהם מדוייק בשניהם, ודוק.
3
ד׳ונקדים עוד מ"ש בפרשת תשא (שמות לד ט) שאמר משה ילך נא ד' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא, ועיין בפרשת דרכים שם במדרש וילקוט (ילקו"ש רמז) איתא דישראל לא חטאו בעגל, רק הערב רב, שנאמר (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, וכל היכי דכתיב עם הוא ערב רב, וישראל לא נענשו רק על שלא הוכיחו ולא מיחו. והנה מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (יבמות ס"ה ע"ב), על פי זה יובן ילך נא וגו' כי עם קשה, היינו הערב רב קשה עורף הוא, ואף אם היו מוכיחן לא היו מקבלין, עד כאן. היוצא מזה דערב רב הם הנקראים עם, והנה השאלה היתה שהערב רב ישאלו אצל המצרים עבור ישראל, באמרם שילכו אתם ועליהם להחזיר ומידם יבוקש, לכך אין כאן חילול השם, לפי שהשואלים מהם ובהם ולא מישראל, ולכך היו צריך לבקש שיעשו כן לשאול בשביל ישראל, ואם כן מיושב דבר נא באזני העם, אין נא אלא לשון בקשה. ועכשיו מיושבים כל הפסוקים, ונתתי את חן העם הזה, היינו הערב רב בעיני מצרים, שגם הם היו צריכין לחן בעיני חבריהם שישאלו להם את כל רכושם מבלי שיור, והוא דבר מנגד להטבע, ועל ידי זה והיו כי תלכון לא תלכו ריקם, והשתא אתי שפיר דמשני מנסתר לנכח ודוק, ועל כן אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, דהא מצרים הם ודרים זה עם זה. ועכשיו מפרש מה תועלת שאלה זו לישראל, על זה אמר ושמתם וגו', דשאלה זו יהיו בשבילכם שתשימו על בניכם ועל בנותיכם, ושמא תאמר למה צריכים לחן כיון דמצרים שואלים, לזה אמר ונצלתם את מצרים, וזה אין מדרך הטבע להשאיל כל רכושו, ובפרשה זו נאמר דבר נא באזני העם דייקא, היינו הערב רב וישאלו איש מאת רעהו וגו', דהיינו מצרי אחד מחבירו, ויתן ה' את חן העם וגו'. וידוע דבשביל גדולת משה נלוו הגרים, לזה נאמר אחר כך וגם האיש משה גדול מאד, כי מוסב על ויתן ה' את חן העם, דלא תאמר כיון דהשואלים היו הערב רב והם שאלו משכיניהם, הרי השואלים מועטים והרכוש מעט, לזה אמר גם האיש משה גדול מאד וגו', לכך נלוו גרים הרבה לאין מספר. עוד י"ל כפשוטו דהא קשה אף שיתן ה' את חן העם, דהיינו הערב רב בעיני מצרים וישאילו להם המצרים, מכל מקום קשה למה להם להעם לעשות כן בשביל ישראל, כיון שאין להם שום רעה בזה, לזה אמר גם האיש משה, ר"ל שגם זה היה שהאיש משה גדול מאד בעיניהם, על כן שאלו אף שאין להם ריוח. ועל פי זה יתפרש גם הפסוק האחרון וישאלו ממצרים, דמוסב על בני ישראל, וקשה הא יש חילול השם בדבר, לזה ביאר כיצד היתה השאלה וה' נתן את חן העם דייקא בעיני מצרים, וישאילום מבנין הנכבד שהם השאילו את ישראל. והנה לפי זה לא הוצרכו ישראל כלל לפנות על כסף וזהב, והיו להם להתעסק בארונו של יוסף, לכך שפיר אמר שלמה ואויל וגו', ומיושב הכל ודוק. ועכשיו מבואר הספרי שהתחלנו בתרין אנפין, וגם ערב רב וכו' כאן נתקיים ואחרי כן וכו', לפי שהם הלכו עם ישראל, הם שאלו עבור ישראל, דאם לא כן האיך ציוה לחלל שמו הגדול ח"ו. או יאמר באופן אחר וגם ערב רב וגו' וצאן וגו', משמע של ערב וכו', כאן נתקיים וכו', לכך השאלה לא היתה רק שלא יאמר אותו צדיק, אבל דבורו ית' יתקיים כאן אף בלא השאלה ודוק, (ומה מתוק בזה לשון המכילתא בפסוק וגם ערב רב עלה אתם וגו', עליהם אמר הקב"ה לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב, והבן). ועוד י"ל, כי למצרים לא דברו, רק הם שאלו זה מזה עני מעשיר, כדי שיראו המצרים שצריכין לתכשיטין וישאילו מעצמן על ידי שמצאו חן בעיניהם. ועל ידי זה מבוארים גם כן הכתובים ונתתי את חן העם הזה וגו', ושאלה אשה משכנתה וגו' היינו ישראלית ושמתם וגו', ועל ידי זה ונצלתם את מצרים כי הם ישאילו מעצמן, וכן דבר נא באזני העם וישאילו איש מאת רעהו היינו ישראל מישראל, ולכך היה צריך בקשה כי לא ידעו הסיבה שלא היה מגלה להם, כי אם היו מגלה לס' ריבוא, אי אפשר שלא יתוודע למצרים ויתן ה' את חן העם וגו'. וכן הקרא האחרון יתפרש כן ובני ישראל עשו כדבר משה, היינו ששאלו זה מזה, ועל ידי זה נמשך וישאילו מצרים, ועל ידי מה, וה' נתן את חן העם וישאילום מעצמן, ולכך הוא מבנין הכבד כמו שפירש רש"י עיין שם, דכיון שראו שצריכין לתכשיטין שאלו להם מעצמן על ידי שמצאו חן בעיניהם, וגם זה נכון מאד בהתכת הכתובים, אבל שאר הקושיות אינם מתישבים כמו בהדרך הראשון.
4
ה׳ועל פי דרך השני הנ"ל יתבאר המכילתא שהביא הרי"ף בחידושי אגדות (ברכות פרק קמא בעין יעקב סי' מ"א), וז"ל: ובני ישראל עשו כדבר משה, וכי מה אמר להם משה במצרים, הרי הוא אומר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו, וכן עשו וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב, עכ"ל. והיא תמוה מאד מה חידש ומה היא השאלה וכי מה אמר להם משה. ועוד דתיבת במצרים אין לו ביאור. ולפי דברינו אתי שפיר, דפשט המקרא משמע דעשו כדבר משה היינו וישאלו ממצרים והוא גיזרת המאמר, לזה מפרש המכילתא דאינו כן, רק כדבר משה הוא גיזרת המאמר, ועל ידי זה וישאלו. והיינו דבריו וכי מה אמר להם משה במדבר, פירוש איזה ציוו הנוגע במצרים אמר להם, הרי הוא אומר וישאלו איש מאת רעהו, ואין המצרים בכלל רעהו, אלא דכן עשו וישאלו איש מאת רעהו, וכדבר משה הוא גיזרת המאמר, רק דעל ידי זה נמשך וישאלו, ודוק כי הוא כפתור ופרח בס"ד. וכן לדרך הראשון יש לפרש המכילתא הנ"ל וכי מה אמר להם משה במצרים להם דייקא, ר"ל איזה צוה ציוה להם משה להם, היינו לבני ישראל הכתובה כאן בפסוק הנוגע במצרים, על זה אמר הרי הוא אומר דבר נא באזני העם דייקא וישאלו איש מאת רעהו דייקא, אלא דוכן עשו וגו', ואם כן וישאלו נמשך למאי דמפורש בתריה וה' נתן את חן העם, ובני ישראל עשו כדבר משה, נמשך למעלה שנזדרזו לצאת כמ"ש לעיל, אבל לפי דרך השני מתפרש המכילתא טפי בטוב טעם, ודוק.
5
ו׳עוד יש מלים לאלקי לתרץ קושיא זו דוישאלו איש מאת רעהו, על פי דברי הפרשת דרכים (בדרך מצרים דרוש חמשי) דניחא ליה דלא נסתרי' עבדיה (ב"ק צ"ז ע"א), עיין שם. ותוכן דבריו דבאם היו עושין רצונו של מקום, היו צריכין המצרים לשלם שכר פעולה מן הדין שהיו מבטלין אותם מעבודתו של מקום, אבל באם אין עושין רצונו של מקום, אדרבה לא איכפת ליה ית' שעובדין במצרים, דניחא ליה דלא לסתרי' עבדיה ולא ילך לבטלה, וכדי שלא יחטאו כל כך והיה רק חסד הבורא, עד כאן דבריו. אם כן בדרך רבותא אמר איש מאת רעהו, דאף שעובד ע"א כמותו, ודוק.
6
