ישמח משה, בא י״טYismach Moshe, Bo 19
א׳ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מ). עיין רש"י (ד"ה שלשים) ורשב"ם ותרגום יונתן בן עוזיאל, וכולם חתרו להבין הני שלשים מאי עבידתייהו, וכן בפסוק שאחריו (שמות יב מא) ויהי מקץ שלשים שנה, ואף אני אענה חלקי. וכן בהא דדרשו רז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה ל"ה, תנחומא וירא סי' י"ג) לא בציר עלמא מתלתין צדיקים, שנאמר (בראשית טו ה) כה יהיה, יהיו בגימטריא הכי הוי, ולכאורה אין זה ענין לקשר הפסוק לספירת הכוכבים שנאמר בו כה יהיה וגו'. ונקדים לפרש הפסוקים (בתהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש וגו' אף תכון תבל בל תמוט, ר"ל בשעת בריאת עולם הראה גדולתו כי תולה ארץ על בלימה רק במאמרו, (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז, ר"ל שניכר גדולתו מאז מעולם אתה, אבל (תהלים צג ג) נשאו נהרות הם הד' מלכיות קולם להשכיח שמו ית', נשאו נהרות דכים, כמו שפירש הרד"ק מלשון לדכא שמדכין את ישראל, וכפל הענין על פי שפירש הרמב"ם באגרת תימן (ישעיה נד יז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע, דמרמז על שני מיני שונאי ישראל, האחת העומדת עלינו להפר דתנו בנצחון מלחמה וחרב כמו עמלק ונבוכדנצר וכדומה, והב' הם המחודדים משאר המלכיות והחכמים שבהם, כמו האדומיים השמים פניהם לסתור דתינו ולהפר תורתינו בטענות שטוענים עלינו ומקשים על דתינו. והנה על כל אחד מהב' הנ"ל הובטחנו שלא יצלחו ולא יעשו רושם בנו, היינו כל כלי יוצר, ר"ל בכלי זיין עליך לא יצלח, וכנגד הכת השני הנ"ל אמר וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע וגו', עיין שם באורך. ונשאו נהרות קולם, היינו הלשון הקם למשפט וכו', (תהלים צג ד) מקולות מים רבים וגו', כמו המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב), משברי ים האומות הללו שהם משברי ים וגו', כמו כי גדול כים שברך (איכה ב יג), שהוא השרטון הגדול, וזה מקולות מים רבים אדירים, שהם אדירים יותר מכל מים רבים כמבואר בדניאל בחיה הרביעית (מגילה י"א ע"א), ועל ידיהם אדיר במרום לדיוקא, כמבואר בבעל עקדה על אמרם (יומא דף כ':) אלמלא קול המונה של רומי וכו', על כן אדיר במרום ה' בלשון חכמה וכבוד כלפי מעלה, ודיוקא אשמועינן אף על פי כן אין אנו מתייאשין, כי (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד במה שהבטחתנו בכמה הבטחות, לביתך נאוה קדש היינו שמקדש ה' מעשה ידיו יתכונן, אז ה' לאורך ימים לעולם שכלו ארוך, כי השם הוא יהיה וא"ו במקום היו"ד ולעתיד באתגליא, והבן כמו שיתבאר דיהיה תלתין.
1
ב׳והנה הענין משברי ים, נסביר על פי המדרש (ב"ר ד' ה') המים העליונים יתרים על התחתונים כשלשים כסוסטאות, עיין שם בנזר הקודש כי דבריו בנוים על אדני הקדש וש"י, (והובא בדברינו למעלה בפרשת שמות (ג ד) בפסוק וירא ה' כי סר לראות, עיין שם היטב). והנה מעת יציאתן ממצרים היה עד שנעשה השרטון, ואז נחסרו והבן, ובשם חכם ספרדי שמעתי פירוש על אמרם (איכ"ר פ"ב י"ז) מי שעתיד לרפא שברו של ים וכו'. כי אמרו רז"ל העולם שליש ים ושליש יבשה ושליש מדבר, וכבר אמרו רז"ל (שבת נ"ו ע"ב) כשנשא שלמה את בת פרעה, נעץ גבריאל קנה בים ועלה עליו שרטון גדול, ועליו נבנה כרך של רומי המצירה לישראל. והנה אז נחסר הים משלישיתו וזה שברו, וידוע כי אמלאה החרבה כתיב (יחזקאל כו ב), ואמרו רז"ל (מגילה ו' ע"א) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. והיינו מי שעתיד לרפאות שברו של ים להחזיר לשלמותו, הוא ירפא לך, עד כאן דבריו. והנזר הקודש פירש מאמרם מי שעתיד לרפאות שברו של ים, לדרכו הנ"ל כמ"ש בספר שבט מישראל בשמו במזמור הנ"ל, ואומר אני דבקנה אחד עולין, כי השרטון היינו השלשים כסוסטאות שחסרו, והבן. ועל פי זה יובן אמרם (שבת דף נ"ו ע"ב) ועליו נבנה כרך של רומי המצירה לישראל, דמה תולה בזה שנבנה על שרטון. רק דהכי פירושו, שעל שחסרו ונשאר שורש הגבורות, על יסוד זה נבנו המצירים אף שהם ביבשה, והבן. והנה כתיב (תהלים קח ה) מעל השמים חסדך, ביאורו כי בגבהי מרומים מתנהג במדת החסד, ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו רז"ל (פסחים דף נ' ע"ב) כתיב (תהלים קח ה) מעל שמים חסדך, וכתיב (תהלים נז יא) עד השמים חסדך, לא קשיא כאן בעוסקים לשמה, כאן בעוסקים שלא לשמה, בהיפך מהפשוט (דר"ל דהכי פירושו בעוסקים לשמה עד השמים חסדך, כי גם כאן בעולם הארציי מתנהג על פי מדת החסד בכח שם של ע"ב. ובהעוסקים שלא לשמה על השמים חסדך, וכאן על פי מדת הדין בשם מ"ב, והבן). והנה ידוע דגבורה נותן צמצום מה שאין כן החסד, והיינו אם תוכל לספור אותם כי המה בלי צמצום, ואמר לו כה יהיה זרעך, ועל ידי מה יהיה בגימטריא תלתין המשלימין לע"ב, והבן.
2
ג׳והיינו מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה (זבחים דף י"א ע"ב), כי היה אז השלמה, וברוחניות הכל אחד ואין פירוד, ונשלם אז מפני שלא נשאו פנים לרבן גמליאל, ונעשה דין מלמטה ואין דין מלמעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה ברוחניות אין פירוד רק בחינות חלוקות, והמדות כמו כלי אחד עם שנתות, כמו שנתות היה בהין (במנחות פ"ז ע"ב). וזה הטעם של ר' אלעזר בר צדוק, כי הז' מדות נגד הז' התחתונות שהן העליונות, והבן, והנה אם רבים יקראו שנתות, יחיד יקרא שנה, והנה בקץ מצרים נתמלאו השנתות על ידי הדין שנשלם בהן במצרים. ועל פי זה יתפרש הפסוק שנה אחת מלשון שנתות וכמ"ש, והשני כמשמעו. ועל פי זה יתבאר מאמר רז"ל (פסחים קי"ח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי ידוע דהשי"ת משביע לכל חי, רק הסט"א חוטפין, ונמצא בממשלת הס"א נתעכב שהוא ס"א ששים ואחד, ובשלשים עודף הוא צ"א שם של פרנסה, וצריך להוסיף שלשים כקריעת ים סוף, ועל כן שואלים ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח (לי"ד) [למ"ד] יום (פסחים ו' ע"א), דבכל יום ממשיך מדה אחת עד תשלום, והכל נחקק בהזמן וכימי צאתך מארץ מצרים, והבן. ועל כן במשכן שהוא השראת שכינה למטה, ואז נתמלא החומר שהוא למ"ד מדות, על כן יריעות האהל הם שלשים באמה, ואף על פי כן מדה אחת לכל היריעות (שמות כו ח), והבן.
3
