ישמח משה, עקב י׳Yismach Moshe, Eikev 10
א׳ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' (דברים י יב), אמרו חז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, אל תיקרי מה אלא מאה. להבין זה נ"ל, כי ענין מאה ברכות כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט ו), וראוי להיות יראתו על פניו ומבשרי אחזה אלקי. ולכאורה נקל מאד לבא ליראה השלימה על פי שכל, כמ"ש הרמב"ם בספר המדע פ"ב מהלכות יסודי תורה הלכה ב' ופ"ד הלכה י"ב, עיין שם. והנה לית אתר פנוי מניה, ועל פי מה שפירשתי הפסוק (תהלים לד י) יראו את ד' קדושיו, על פי דברי הבעל שם טוב. ולפי זה יראו הוא לשון ראיה, ולשון יראה.
1
ב׳ועל פי זה מבואר (משלי ג' ו) בכל דרכיך דעהו, אך בודאי הקושיא הוא על ידי מסך המבדיל, והיינו החומריות והזוהמא שנתמשך מכח נחש הקדמוני, וכמבואר בשער הקדושה האיך נתלבש הקדושה שבאדם בטומאה. והנה ידוע דתוקף כחות הטומאה במאה, כמבואר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף ק"י.) עד מאה וחד ופקע שידא, וזה הטעם הוא שאמרו רז"ל (חגיגה ט':) אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, כמבואר בספרים דכל תוקף הטומאה הוא ס"מ כנ"ל, ואינך אותיות הנשארים הוא הקדושה המחיה אותו. והנה בכל יום נעשה אדם כבריה חדשה, וכשם שהקדושה שבו מתחדשת כך ההיפך, על כן כנגדו מאה ברכות לברך באמת ובלב שלם לקרב בהן אל השי"ת, ובכל ברכה מסיר כח אחד מס"מ, ובזה שיברך מאה ברכות יסתלק מעליו כוחת הטומאה ומסך המבדיל, אז קל מאד יראת ה'. והיינו אל תקרי מה אלא מאה, כי זה מורה שהוא דבר קל כקושיות הגמרא (ברכות דף ל"ג:) אטו יראה מילתא זוטרתא הוא, אלא מאה, דהיינו שיברך המאה ברכות בכונה הראויה בתוקף אהבה ויראה תפילת שמונה עשרה ושאר ברכות, אז קרינן מה, כי בנקל לטעום יראה האמיתית כנ"ל.
2
ג׳אופן השני כי סטרא דנחש הקדמוני הוא סיטרא דמות, על כן נגזר אז מיתה, וכן במה שחזרה זוהמתן נאמר (תהלים פב ז) אכן כאדם תמותון (עיין ע"ז ה' ע"א). ובכל לילה טעמין כל האנשים כסא דמותא כמבואר בזוהר (ח"א ר"כ ע"א), ודוד מלך ישראל חי וקיים. ובענין הברכות מבואר בזוהר הקדוש ריש פרשת עקב (זוהר ח"ג ר"ע ע"ב) דאתא לאמשכא חיין ממקורא דחיי' וכו', ונטול חולקיה מאינון ברכאין בקדמייתא וכו', עיין שם. ואם כן בזה שמושך חלק אחד ממקור החיות בהברכה, מסיר כח אחד מכסא דמותא והבן, וכחו במאה, כמ"ש באופן א' דהוא שטן וכו' הוא מלאך המות וכו' (ב"ב ט"ז ע"א). והנה ראוי להרגיש פחדו ויראתו ית', אך גדר החי מרגיש, וכיון שמברך מאה ברכות בא לגדר חי, ואז מרגיש יראתו ית', והבן.
3
ד׳אופן השלישי תניא היה ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות וכו' (מנחות מ"ג:). כי נ"ל ליתן טעם על מאה ברכות, על פי הזוהר בפרשת תצוה ([ח"ב] דף ק"פ ע"ב) ה' דיוקנא דילה בתרין נונין, רזא דמאה וכו'. ונ"ל לפרשו, חמשה סמכי רתיכו, היינו חמשה אדני מרכבה דנפקין מגו בוצינא, היינו דה' רומז על חמש ספירין, וה' סמכי רתיכו דנפקי מינה, דהיינו מה' של המילוי, ואינון רזא דמאה דכל אחד כלולה מעשר, עד כאן. והנה בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה מ"א), והיינו בעשר ספירין דהיינו בהשתלשלות, וכל אחד כלול מעשר, ולכך ראוי להיות מאה קולות בראש השנה שהוא עת הבריאה, דאיתא בר"ה (דף ל"ב.) הני עשר כנגד עשרה מאמרות. והנה אמרו רז"ל (מנחות כ"ט:) כי ביה ה' (ישעיה כו ד), העולם הזה נברא בה', שנאמר (בראשית ב ד) בהבראם אל תיקרי וכו'. והנה ר' לוי רמי, כתיב (תהלים קטו טז) השמים שמים לה' וכו', לא קשיא כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה (ברכות ל"ה:). ונמצא יסוד הברכה לקנות עולם הזה, והנה מחדש בכל יום מעשה בראשית וקונה עולמו בה' שהוא רזא דמאה, ואם כן הקניה ממנו על ידי מאה ברכות, דבכל ברכה קונה בחינה אחד כנ"ל. והנה יראה לאו מילתא זוטרתא, כי איך יראה ממה שאינו רואה, ובאמת היראה היא עיקר, רק מי שהוא מקדש ומעון לו היראה אצלו מילתא זוטרתא, כי איך לא ירא ובקרבו קדוש, בהקדים מ"ש רס"ג בפסוק (דברים ז כא) לא תערוץ מפניהם וכו'. והנה לנבון נקל דאם מברך המאה ברכות בקדושה, אם כן הרי נתאחד בעשר מדות שהם לבושין דמלכא, אם כן הרי הוא מקדש ומעון לשכינה כו', אם כן ודאי היראה אצלו מילתא זוטרתא. והיינו אל תקרי מה (דברים י יב), שהיראה אצלו מילתא זוטרתא, אלא מאה, ודו"ק.
4
ה׳אופן הרביעי על אל תיקרי הנ"ל (מנחות מ"ג ע"ב). כך הוא על פי ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ' ה), ואז ודאי יהיה היראה מילתא זוטרתא, כמו שמבואר במדרש רבה פרשת קדושים (ויק"ר) יכול לא יהיה מוראי עליכם, תלמוד לומר (ויקרא יט ב) כי קדוש אני ד' מזדעזעים מפני. אך יש להבין הלא ית"ש אינו תחת זמן, ולמה יהיה השתנות בין הזמנים, ולמה יהיה עתה נעלם, ולעתיד ונגלה. אבל התירוץ הוא, באמת מצידו ית"ש כאז כן עתה לית אתר פנוי מיניה, רק כשיהיה קדושת ישראל זך ונקי בלי סוג וערבוב, יתגלה לעיניהם, והבן זה. והנה באמת אין זה התגלות עין, כי אין נתפס בעין הראות הגשמי רק בעין השכל, כי אז יהיה עין השכל נרגש יותר מעין הראות עתה, ומ"ש וראו כל בשר יחדיו, היינו על פי מה שכתבתי בפסוק כי מלאה הארץ דעה (ישעיה יא ט), על פי דברי הרמ"ע בספר פלח הרמון על פסוק (שמואל א' טז ז) כי האדם יראה לעינים, כי קודם חטא אדם הראשון היה כתנות או"ר בא' (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), והיה כולו שכלי מכף ראשו ועד רגלו משיג השגת אלקות, כמו שאמרו (ויק"ר כ' ב') תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, אחר כך נעשה כתנות עו"ר בעיין, וחומרי איננו משיג אלקות רק בלב. וז"ש כי האדם הידוע אדם הראשון יראה לעינים, כדכתיב (בראשית ג ו) כי תאוה הוא לעינים, לכך אלקים יראה קרי ביה יראה, (רק) ללבב, עד כאן דבריו. וידוע כי אחר שיהיה עולם התיקון, אז ישוב הכל לאיתנו וישיג גם הגוף כולו השגת אלקות. וז"ש על לעתיד ומלאה הארץ זה הגוף, (כמו שדרשו רז"ל סנהדרין צ"א: על ואל הארץ לדין, תהלים נ ד), דעה את ה'. וזה ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו, היינו הגוף והנשמה. וזה לדעתי הפירוש אשפוך (את) רוחי על כל בשר (יואל ג א), כלומר הגוף. והנה לפי זה מי שבבחינתו מזכך כל קדושת ישראל, דהיינו שמזכך כל ס' רבוא צינורות שלו, אם כן מתקיים אצלו ונגלה, והבן זה כי עמוק הוא מאד, ואם כן היראה אצלו מילתא זיטרתא.
5
ו׳ונקדים עוד מה שפירש הרמ"ע במאמר צבאות, כי מה שחייב בעד ברכה עשרה זהובים (ב"ק צ"א ע"ב), היינו דנרי זהב, ומאה ברכות הוא אלף דינרי זהב, והוא ת"ר אלף איסרין, כי דינר זהב הוא כ"ה דינרין, ודינר ששה מעה, ומעה שני פונדיון, ופונדיון שני איסרין, והוא פדיון בעד כל אחד ואחד מישראל, כמו שנאמר (במדבר ל ג) איסר על נפשו, עד כאן. אם כן יובן דהמקיים מאה ברכות כראוי, מזכך כל ס' רבוא צנורות שלו, ויתקיים אצלו ונגלה, ויראה אצלו מילתא זוטרתא, ועל פי זה מבואר האל תיקרי הנ"ל.
6
ז׳והיוצא מזה, דבעולם הזה מגין אחד על חבירו ועושה פדיון בשביל כל ישראל, מה שאין כן בעולם הבא. והנה כביכול נקרא אדם, שנאמר (יחזקאל א כו) כמראה אדם וכו' ומבואר בפרקי ר"א (פרקי דר"א פל"ט) בפסוק (בראשית מו כז) כל הנפש לבית יעקב וכו', שהחשיב עצמו ית"ש כאחד מישראל, ואם כן יתכן שיקרא על דרך החידה אדם מישראל. ועם זה יבואר המדרש ריש הפרשה (דב"ר פ"ג א'), אדם מישראל שיש לו מנורה של פרקים, מהו לטלטלה בשבת כמו שפירשתי לעיל. ושייך לפסוק והיה עקב (דברים ז יב), כי דרשו (דב"ר פ"ג א') שכרו בעקב, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ב.), ואם כן מדבר הפסוק משכר עולם הבא, לכך שאל אם מועיל הגנה וזכות שם מאחד על חבירו והבן. והשיב כך שנו חכמים, ר"ל דלא מבעיא דזכות של איש אחר אינו מועיל בעולם הבא, אלא אף מעשים של עצמו שירצה לעשות אז לזווג מדות עליונות, אינו מועיל לפי שחיסר בזמן הבנין, והיינו המרכיב קני המנורה בשבת, היינו יחוד המדות כמו שאנו אומרים (בסדר הנחת תפילין) תריק ותשפיע על שבעת קני המנורה, והבן.
7
ח׳אופן חמישי על דרש רז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) אל תיקרי מה (דברים י יב) אלא מאה. על פי שביארתי בדרוש אחר כי שם מ"ה הוא מקור הרחמים, ועל פי האר"י ז"ל בפסוק (דברים יא כו) ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה. קשה הא אין קללה ממנו ית"ש. והשיב דהפירוש אנכי נותן וכו' ברכה וקללה, וא"ו מוסיף על ענין ראשון, דהיינו שיהיה הקללה גם כן ברכה, היינו שיברך מאה ברכות, ואז מהפך תיבת קללה למפרע והוא הלל ק', ונעשה ממנו ברכה. והיינו ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (דברים כג ו), עד כאן דבריו הקדושים לפום שיעורי בהבנת דבריו. ולי נראה להוסיף נופך, ולהמשיך לזה כי אהבך ה' אלקיך, אם כן ערב לו קילוסין וברכתן, מה שאין כן עכו"ם ששנואין, אין ערב לו קילוסין ואין יכולין להפך בברכתן והם מנאצין בברכתן. ועל פי זה יתבאר ועתה ישראל מה, שם מ"ה שהוא מקור הרחמים שואל מעמך, שתתעורר בברכתך להפך הקללה לברכה ומדת הדין לרחמים. וזה דברי ר' מאיר אל תיקרי מה שנעשה שם מ"ה, כי אין זה בידינו לפעול בשמים ממעל, אלא מאה דעל ידי מאה ברכות אנו יכולין לפעול זה כנ"ל, ומסיים הפסוק כי אם ליראה וגומר ולאהבה וכו', ר"ל רק בתנאי שיהיה הברכות בדחילו ורחימו, כדברי הזוהר הק' (תיקו"ז י כ"ה ע"ב) דכל מה דלא הוי בדחילו ורחימא לא פרחת לעילא, והבן.
8
ט׳אופן שתיתאי, על פי זה שפירש בשפת אמת משלי א' (ז-ח) בפסוק יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. על פי השל"ה בפסוק (תהלים קטז טז) ואני עבדך וכו', כללו של דבר דאית יראה יראת עונש בעולם הזה ושכר עולם הזה, והיא יראה בישא יראה חיצונה דליתא ביננא לכ"ע. ואית יראה בגין עונש ושכר עולם הבא, ויש בזה אמונת השראת הנפש, אף על פי כן עובד את עצמו הוא. והיינו ואני, שעיקר הכונה בשביל שאני ירא מהרע אשר ימצא אותי ח"ו, ואוהב השכר הניתן לי בעולם הבא ויראה לפנים, וזה מרוממותו בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, והיינו (מלכים א' יח יב) עבדך ירא את ה' ב"ה ואינו ירא את עצמו, כדכתיב (מלאכי א ו) אם אדונים אני איה מוראי. אחר כך לפנים ממנו כבן שאוהב לאביו, והיינו בן. אחר כך יראה הגדולה מאהבה עבד הגדול מהבן מרכבה לשכינה ובקרבו, ומאחד המלך בכבודו וירא שלא יחסר סוד התאחדות המלך בכבודו, והיינו עבד הגדול בפלטרין וזיו של מלך תמיד עליו וכל רעיוניו תלוים רק בו, והיינו בן אמתיך, על דרך ומשרתו יהושיע בן נון לא ימיש מתוך האוהל (שמות לג יא), על כן היה גדול מבניו של משה, ויורש גדולתו יותר מהם כמו שמבואר במדרש (במ"ר פי"ב ט'). והנה מבואר דהדעת הוא משלים לחיצונות הכתר. וידוע דיו"ד של הויה, קוציה רומז לכתר עליון אריך אנפין, יו"ד עצמו אבא חכמה עילאה, ה' בינה אמא עילאה, וא"ו זעיר אנפין ששה קצות מחסד עד מלכות, ה' אחרונה מלכות אמא תתאה. והנה מבואר ברעיא מהימנא פרשת נשא (זוהר ח"ג) קכ"ב ע"ב דיו"ד שריא על רישא דבר אנש, ומינה יעול דחילא על ליביה, דיו"ד איהו יראה ה' שריא על רישיה דבר נש, ומינה יעול על פומא דבר נש מילולין דאורייתא, וה' אחרונה שריא על רישא דבר נש, מינה יעול יראה אחרונה הבא אחר אהבה, והבן. אם כן יראת הראשונות מחמת עונש ושכר, אינם נחשבין כלל, והראשונה הנחשבת הנשפעת מאות יו"ד, הוא היראה שקודם אהבה בגין דאיהו רב ושליט. והיינו יראת ה' דייקא שאינו ירא את עצמו רק מה', הוא ראשית דעת דהראשונים אינם נחשבות כלל, רק היא לראשונה הנשפע מהיו"ד הראשונה הרומז לכתר עליון מחכמה עילאה אריך אנפין אבא, ואריך אנפין הוא גם כן יסוד הדעת, אבל חכמה ומוסר אוילים, היינו החכמה והמוסר של אוילים דהיינו יראת החיצונות ותהי לכם לחכמה, בזו החכמים האמיתים ואינם מכניסין אותם במנין כלל, רק יראת ה' כנ"ל היא הראשונה. אחר כך נעתק למדרגה יותר גבוה לאהבה שהוא מדרגת בן, והיינו שמע בני מוסר אביך, ואחר כך ואל תטוש תורת אמך, היינו היראה הגדולה הנשפע מה' אחרונה נקרא מלכות, עד כאן דבריו בתוספת נופך וביאור. עוד יש לדעת דחשבון הכפל בדרכן של סודות התורה, ועל כן נקרא בלשון רז"ל (עיין ב"ר פס"ח ט') מקום שהוא קפ"ו חושבן הויה, בחושבן הכפל יו"ד פעמים יו"ד מאה, ה' פעמים ה' כ"ה, ו' פעמים ו' שלשים וששה, ה' פעמים ה' כ"ה, סך הכל קפ"ו. ונמצא היו"ד היא בסוד מאה, ועם מאה ברכות כראוי משרה היו"ד על רישא, ומינה אעל דחילו על ליביה, ואז היראה היא בקלות. ולדעתי כונת הדרושים (מנחות מ"ג ע"ב) המקרא הנ"ל ועתה ישראל וכו' (דברים י יב), הכל רק ליישב קושיות הגמרא (ברכות ל"ג:) אין לגבי משה וכו', משום הקושיא דהוי כמו עשיר מהתל בעני לועג לרש. לזה בא ר' חנינא ליישב ולומר הכל בידי שמים וכו', ר"ל דאין הכונה למעט ולהקטין בתיבת מה, רק לומר מה הוא הדבר הזה אשר שואל מעמך דייקא, אבל השאר הכל מושפע. ור' מאיר לא סבר כר' חנינא, רק דגם זה מושפע כנ"ל, רק דהכי פירש אל תיקרי מה דטו מילתא זוטרתי הוא, אלא אם מברך מאה ברכות דאז שריא יו"ד על רישא, ומינה עאל דחילו על ליביה, ואז הוא מילתא זוטרתי, ואתי שפיר לשון מה, והבן כי נכון הוא בס"ד ע"ב.
9