ישמח משה, עקב ט׳Yismach Moshe, Eikev 9
א׳לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו (דברים י ח). הנה זקיני רבינו הרמ"א ז"ל פסק בחו"מ סימן י"ז סעיף א', דעמידה על ידי סמיכה מקרי עמידה, לענין עדים דבעי עמידה. והנה המגן אברהם באו"ח סימן קמ"א ס"ק ב' השיג עליו, והתומים בחו"מ סימן י"ז ס"ק ב' החזיר עטרה ליושנה לפסוק כזקיני הרמ"א ז"ל. והנה המעיין היטב יראה דתולה בפירושא של התוספת בזבחים (דף י"ט ע"ב) ד"ה עמידה מן הצד, ושם בתוספת ד"ה וליתב, לאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה, עכ"ל. דלהמגן אברהם בכל מקום דבעי עמידה, סמיכה לאו עמידה הוא, והא דבעזרה הוי עמידה כמבואר בתוספת הנ"ל וליתב, היינו משום דשם אינו אסור רק מפני כבוד השכינה. ולהתומים בכל מקום סמיכה לא הוי כישיבה כמו שהוא לענין ישיבה בעזרה, רק לענין עבודה אמרינן דלא הוי עמידה, דאם לא כן קשה למה לי קרא לעמוד לשרת למצוה, דלעיכוב איכא קרא אחרינא כמבואר בזבחים (דף ק"ג ע"ב) הפסוק (דברים יח ז) ושרת ככל אחיו העומדים שם, אלא ודאי דהוא בא לאסור גם סמיכה, עיין בדבריהם. והנה אף אני אענה חלקי, דהנה באמת מדברי התוספת ד"ה עמידה מן הצד הנ"ל, ודאי מבואר כהמגן אברהם, רק לעומת זה התומים הביא סייעתא ממקומות אחרים, והנה באמת זה תולה בהשני תירוצים של תוספת (זבחים דף ט"ז ע"א [ד"ה מיושב]) דהקשו קושיא זו למה לי קרא למצוה, תיפוק ליה דאפילו בלאו עבודה אין ישיבה בעזרה. ותירצו שני תירוצים, אחד דאין ישיבה בעזרה לאו דאורייתא. ועוד תירצו דאיצטריך לעובד בהשתחוואה, ועיין שם בפנים מאירות. ולדעתי השתחוואה היינו כמאן דשרי מסאני שהוא כעמידה מן הצד, וכמו דמשני ר' חנינא במגילה (דף כ"א ע"א) לא עומד ולא יושב אלא שוחה כנ"ל, ואם כן לתירוץ הראשון של תוספת הנ"ל, אין לחלק בין עבודה לשאר דברים, מה שאין כן לתירוץ השני ודאי יש חילוק, ודו"ק. ועיין בתוספת יומא כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה בעזרה, דבעזרה גופה מותר לישב לצורך עבודה כגון אכילת קדשים.
1
ב׳והנה לי הפעוט נראה להכריע כזקיני הרמ"א, מהא דאיתא בסוטה (דף ל"ח ע"א) כה תברכו (במדבר ו כג) בעמידה כו', ר' נתן אומר אין צריך כו', עיין שם. והנה באמת קשה על התנא קמא, הא מגופא דקרא דכתיב לעמוד לשרתו ולברך בשמו, הרי איתקוש לברך בשמו לשירות דמפורש ביה לעמוד, ובמאי קמיפלגי ר' נתן ותנא קמא. והנ"ל בזה, דהא קשה לי טובא על ר' נתן דאמר אין צריך לגזירה שוה דהא איתקש, דהלא בזבחים (דף ט"ז.) איתא שם בגמרא ויושב דכשר בבמה מנא לן, ומתרץ אמר קרא לעמוד לפני ה' לשרתו, לפני ה' אין, בבמה לא, עד כאן. ואם כן אם לברך בשמו לא ילפינן עמידה רק משירות, אם כן לא הוי רק כשירות דלא בעינין עמידה רק לפני ה', דהיינו במקדש בנשיאות כפים דמקדש, אך לא בגבולין. אך מגזירה שוה דאלה יעמדו לברך (דברים כז יב), ידעינן אף נשיאת כפים דגבולין, דהא שם לא היה במקדש, ואם כן איך אמר ר' נתן אין צריך, והוא קושיא עצומה מאד לענ"ד. ומיהו י"ל דאף מהיקש (דלשרתו), ידעינן דנשיאת כפים בכל מקום בעינן עמידה, דלנשיאת כפים דמקדש לא צריך קרא דהא אין ישיבה בעזרה. מיהו הא יש לומר דאצטריך לסמיכה ועמידה מן הצד, ולפי זה י"ל דפליגי ר' נתן ותנא קמא בפלוגתא דפליגי ר' יוסי בר' יהודא ותנא קמא בזבחים דף י"ט ע"ב, דפליגי אי עמידה מן הצד הוי עמידה או לא הוי עמידה, דתנא קמא דר' נתן סובר כתנא קמא דלא הוי עמידה, דבעבודה גם סמיכה אסור, אם כן גם בנשיאת כפים דאיתקוש אסור סמיכה, ואם כן לא מוכח חוץ למקדש, לכך איצטריך גזירה שוה. ור' נתן סובר כר' יוסי ב"ר יהודא, ואם כן גם בעבודה סמיכה מותר, ועל כרחך כי אתקוש לאסור בכל מקום הוא, אם כן גזירה שוה לא צריך. מיהו קשה בעבודה גופה למה לי קרא לר' נתן, ואם נפשך לומר דישיבה בעזרה לאו דאורייתא כתירוץ הראשון של תוספת בזבחים דף י"ו, או כמ"ש התוספת במסכת יומא (דף כ"ה ע"א ד"ה אין) שם דלצורך עבודה מותר, אם כן לפי זה גם בנשיאת כפים לא קשיא, דאם איסור ישיבה בעזרה לאו דאורייתא, גם בנשיאת כפים לא קשיא, וגם אם נימא דלצורך עבודה שרי, הכי נמי נימא לצורך נשיאת כפים היה מותר מטעם ישיבה, כגון שהוא חלש ואי אפשר לו לישא כפיו בעמידה, אם כן לפי זה לא מוכח דאתקוש לאסור גם חוץ למקדש, ואם כן התמיה במקומה עומדת והיא תמוה גדולה מאד לענ"ד. ועל כרחך צריך לומר דהפלוגתא דפליגי ר' יוסי ורבנן בעמידה מן הצד, על כרחך תולה בזה דתנא קמא וחכמים דסברי דיושב כשר בבמה, ואם כן כי אצטריך קרא דבעינן עמידה בעבודה, על כרחך לאסור עמידה מן הצד בא דהוי בכל מקום כעמידה, דאם לא כן הרי בלאו הכי אין ישיבה בעזרה, ולא אמרינן כהאי תירוצא של התוספת דהוא לאו דאורייתא, וגם לא כמתרצו התוספת ביומא דלצורך עבודה שרי, ור' יוסי בר' יהודא דמתיר עמידה מן הצד, על כרחך צריך לומר דלא דרש לפני ה' להתיר במה, ועיקר דלמצוה איצטריך לבמה. והא דאמרינן בדף (ט"ז ע"א) דיושב כשר בבמה, היינו משום דקיימא לן כחכמים דר' יוסי בר' יהודה, ואם כן לא קשה מידי על ר' נתן דסובר כר' יוסי בר' יהודה כמ"ש, ודו"ק. אם כן ממילא מוכח דישיבה בעזרה הוא איסור דאורייתא וגם לצורך עבודה, וממילא דיש לחלק בין עבודה לשאר דברים לענין סמיכה, דבעבודה יש הכרח דלא אצטריך רק להכי, ושפיר פסק זקיני הרמ"א ז"ל דאם נימא דישיבה בעזרה לאו דאורייתא, או לצורך עבודה שרי, אם כן נשאר תמיה גדולה על ר' נתן כמ"ש, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד. ואין להקשות דמנא לן דפליגי רבנן על ר' יוסי בר' יהודה לענין במה, דלא קשה מידי, דהוא מוכרח מהא גופא, דאם לא כן מה נשתנה עמידה זו דעבודה דפסול ביה עמידה מן הצד, משאר כל מקום דכתיב ביה עמידה דכשר ביה עמידה מן הצד, אלא ודאי דהוא מכח הוכחה דלאסור ישיבה ממש לא צריך קרא, דהא אין ישיבה בעזרה כנ"ל, ואי אמרינן דבבמה נמי עמידה בעי, נשאר הקושיא דמנא לן לאסור בכאן עמידה מן הצד, וכי תימא משום דלישיבה לא צריך קרא דהא אין ישיבה בעזרה כנ"ל, ואם כן קשה דלמא אצטריך בבמה דלא שייך ביה ישיבה בעזרה ואסור משום עבודה, אלא ודאי דרבנן סברי דמיעט במה, ולכך מוכרח לומר דבא לאסור עמידה מן הצד כנ"ל. ומיהו קשה לפי זה אם כן לר' יוסי בר' יהודה מנא ליה דזר מחלל עבודה, ודו"ק וצריך עיון גדול ואי"ה עוד חזון למועד. ועל פי זה נתיישב גם כן בסדר דילן ואנכי עמדתי (דברים י י), דהוא תמוה, דכבר סיפר מירידתו באחרונה ואפן וארד כו' ואשים הלוחות בארון כו' (דברים י ה), אחר כך סיפר מהבדלת שבט לוי, אחר כך חוזר ואומר ואנכי עמדתי בהר, דאינו ענין לכאן כלום. ולפי מ"ש אתי שפיר דאמר לעמוד לפני ה' לשרתו, כמו שדרשו דשירות בעמידה, ודוקא לפני ה', וקשה הא בלאו הכי אין ישיבה בעזרה, לכך אמר ואנכי עמדתי דהיינו שוחה דהוי כעמידה וישיבה, והיכא דבעי עמידה יוצא בה, והיכא דבעי ישיבה יוצא בה, כמו דמשני הגמרא על זה במסכת מגילה (דף כ"א ע"א) כתוב אחד אומר (דברים ט ט) ואשב בהר, וכתוב אחד אומר אנכי עמדתי. ומשני לא עומד ולא יושב אלא שוחה. אם כן לפי זה אצטריך לאסור בעבודה שוחה, דהיינו ממש תירוץ התוספת זבחים (דף ט"ז ע"א) ודו"ק.
2
