ישמח משה, אמור ט״וYismach Moshe, Emor 15
א׳במסורה זכרון תרועה (ויקרא כג כד). אין זכרון לראשונים (קהלת ב טז). אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת א יא). ונ"ל על פי מ"ש בעיר גבורים (פרשת נצבים), כי תרועה שברים תקיעה, הם נגד הג' כתות ליום הדין (ר"ה ט"ז ע"ב), תרועה נגד כת הצדיקים שנאמר (במדבר כג כא) תרועת מלך בו, שברים נגד כת הרשעים לשון שברון. ולי נראה משום דכתיב (ישעיה א כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו, נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ח"ו, תקיעה קול פשוט שאינו נוטה למעלה ולא למטה, כנגד הבינונים שאינם נוטים לא לכאן ולא לכאן, עד כאן דבריו. ולי נראה משום דתקיעה הוא כמו והוקע אותם (במדבר כה ד), והיינו שהם תקועים ועומדים, ר"ל תלוים ועומדים זכו וכו', והבן. וכתב עוד שם לפי שהעיקר בכת הצדיקים, לכך נאמר יום תרועה יהיה לכם, וכתיב (תהלים מז ו) עלה אלקים בתרועה, לפי שהקב"ה נתעלה באותו כח, עד כאן דבריו. והנה ידוע דהצדיק נקרא חכם, דעיניו בראשו ורואה איזה דרך הולך, אבל הרשע נקרא כסיל בחשך הולך (קהלת ב יד), דרך רשעין באפילה לא ידעו במה יכשלו (משלי ד יט), ועל דרך משל מי שמחליף מקח טוב ברע יקרא כסיל, והמחליף רע בטוב חכם יקרא, ועל דרך שכתב ביערות דבש זקני תלמידי חכמים וכו' (קנים פ"ג מ"ח), עיין שם. והנה הצדיק הוא החכם, והרשע הוא כסיל, והבינוני הוא חכם וכסיל ביחד, עובד ליוצרו וליצרו, פעם נופל פעם מתחזק, במה שעובד ליוצרו הוא חכם, ובמה שעובד ליצרו הוא כסיל. והיינו זכרון תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים היינו תקיעה שברים שהן קודמין, לזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל, היינו הבינונים כנ"ל, ומכל שכן דאין זכרון לכסיל לבדו ושם רשעים ירקב, ורק לחכם לבדו יש זכרון, והבן.
1
ב׳(ב) על פי מ"ש בעוללות אפרים (עמוד ל"ג) זכרון תרועה (ויקרא כג כד), לפי שג' כתות נידונים וכו' (ר"ה ט"ז ע"ב), נמצא שמשפט הבינונים נכתבים בספר זכרון תלוים ועומדים עד יום הכיפורים, אמנם הצדיקים והרשעים לא יבא עוד זכרונם לפניו ית"ש אחר שהם נחתמים לאלתר, נמצא שהתרועה הבאה להזהיר על התשובה, עיקרו כנגד הבינונים, לכך נאמר זכרון, וכן אמר שלמה (קהלת ב טז) אין זכרון לחכם עם הכסיל, חכם היינו צדיק, כסיל היינו רשע, ולהם אין עוד זכרון כי אם לבינונים כאמור, עד כאן דבריו. והנה מובן כי תקיעה קול פשוט, רומז לצדיק שאין בו עיקולי ופשורי, שברים רומז לרשעים נפלו ונשברו, תרועה רומז לבינונים שיתרוע בפה ובלב על עונותיו. ועל פי זה מבואר זכרון תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים (קהלת א יא) היינו תקיעה ושברים, על זה השיב אין זכרון לחכם עם הכסיל, כמו שפירש בעוללות אפרים והבן.
2
ג׳(ג) על פי מ"ש השל"ה, ובתוספת נופך שתקיעה רומז לקול פשוט אין בו עקמימות, כי האדם נולד צדיק חלק אלקי ממעל, אחר כך כשחוטא עושה שברי שברים בנפשו ורוחו ונשמתו ובקדושה דלעילא, ואחר כך כששב, גנוח גנח יילולי יילול על חטאותיו ועונותיו ופשעיו אשר עברו, ושב ומחרט ומתוודה באמת ובלב שלם, והיינו תרועה רוע התרועעה פור התפוררה הארץ (ישעיה כד יט), זה הגוף (עיין סנהדרין צ"א ע"ב), אז חוזר לכשרותו שהוא תקיעה קול פשוט, עד כאן. והיינו זכרון תרועה (ויקרא כג כד), שנקרא יום תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים (קהלת א יא) תקיעה שברים, לפי שאין זכרון לחכם, שנולד חכם ואחר כך התחבר עם הכסיל למלך זקן וכסיל (קהלת ד יג), דעל זה שנולד אין שבח לו כי אין זה בבחירתו, ואחר כך כשנתחבר עם הכסיל אין זכרון לו (קהלת ב טז) כי טוב ממנו הנפל, רק אחר כך ששב יש לו זכרון, והבן.
3
ד׳(ד) על פי מ"ש השבט מישראל (בסימן פ"א) בהמאמר (ר"ה ט"ז ע"א) אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקדת יצחק. ותורף הדברים על פי מ"ש רבינו סעדיה גאון כמה טעמים לתקיעת שופר בראש השנה, ותרי מנייהו לזכור עקדת יצחק, ולזכור מעמד הר סיני. והנה שניהם עולים כאחד, דאי משום הר סיני, למה דוקא של איל, ואי משום עקדה לחוד, הא איתא במסכת קינים (פ"ג מ"ו) על איל כשהוא מת, קולו שבעה, עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכנורות, ב' שוקיו ב' חלולים, ב' קרנותיו ב' שופרות, הרי היה אפשר לעורר עקידה בשאר קולות. אך משום דתרתי בעי, והטעם דהא עיקר התעוררות לעקידה הוא להצילינו מיד השטן ומיד עשו, ושלא יקטרג שגם הוא יורש זכותו של יצחק, על זה צריכים להזכיר זכות התורה, כדכתיב (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואמרו רז"ל (נדרים ל"א ל"א) ביצחק ולא כל יצחק, והטעם כדאיתא במדרש (ב"ר נ"ג י"ב) זה שאמר הכתוב (תהלים קה ה) זכרו נפלאותיו וגו' מופתיו ומשפטי פיהו, מופת נתתי למי שמוציא משפטי ה' מתוך פיהו, עיין שם דבריו בארוכה. ונקדים דתרועה הוא ענין חרדה, כמו רוע התרועע (ישעיה כד יט), כמו תרועת מלחמה (ירמיה ד יט), ועיין בספר מנחת יהודה מ"ש בפרשת אמור בשם רבינו בחיי, כי לא נזכר לנו מפורש בתורה שהוא יום הדין, רק כללו בשני תיבות זכרון תרועה, עיין עליו. ונקדים דקול שופר בטבעו מחריד הלבבות, כמ"ש (עמוס ג ו) היתקע שופר בעיר וגו', ואם כן לפי זה לא נקרא תרועה רק בשופר. והנה איתא במדרש דארבעה בנים, חכם זה יצחק, ובן כסיל תוגת אמו (משלי י א) נדרש על עשו כי על ידו נעלם מיתת רבקה מהתורה כנודע. והנה במשנה נחשבים השופרות בסוף השבעה קולות, דכך הוא סדרן מלמטה למעלה. ועל פי זה יתבאר המסורה זכרון תרועה (ויקרא כג כד), היינו בשופר כנ"ל, ומה טעם אין זכרון לראשונים (קהלת א יא), היינו לקולות הקודמים, לזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב טז), היינו שלא לזכור החכם עם הכסיל יחד, ר"ל שלא לזכור עקדת יצחק וזכותו לעשו, והבן.
4
ה׳(ה) על פי הגמרא בר"ה (דף ל"ב ע"א) זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ושם (באותו דף (ר"ה ל"ב ע"א)) הני עשרה מלכיות כנגד עשרה מאמרות, ועיין שם במהרש"א בחידושי אגדות מ"ש לפרש המשנה (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', עיין שם דעל ידי שנברא במאמר יש בחירה, עיין עליו. וידוע דהכרח לא ישובח ולא יגונה, ולא יתכן שכר ועונש כי אם על ידי שיש בחירה. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהילים ל״ג:ה׳) אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ, היינו על ידי סליחת עון, והכל משום (תהלים לג ו) שבדבר ה' שמים נעשו והבן, וכן (תהילים קי״ט:פ״ט) לעולם ה' דברך נצב בשמים ואינם בעשיה, לכך (תהלים קיט צ) לדור ודור אמונתך, היינו שכולל כל העבדות, כוננת ארץ ותעמוד בשלשה עמודים, אבל אם היה בעשיה, אין תועלת בעמודים, וגם לכך (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו משום שבחירה נמצאת, כי הכל עבדיך, ולא אמר כולם רק הכל, ר"ל כל הענינים אף כל הטבעיות, כמו כי כל אשר חפץ עשה (תהלים קלה ו), וכונתו אף ענין הבחירה מעבדיך, כי זה רצונך שיהיה בחירה, דהיינו כתירוץ הרמב"ם בספר המדע (רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה), ולכך כיון שהבחירה נמצאת (תהלים קיט צד) לולי תורתך שעשועי שהיא תבלין ועוזרת לאדם (קידושין ל' ע"ב), אז אבדתי בעניי נגד היצר הרע, לכך (תהלים קיט צג) לעולם לא אשכח פקודך כי בם חייתני, כי רשע נקרא מת (ברכות י"ח ע"ב), ואף על פי כן מבקש רחמים (תהלים קיט צד) לך אני וכו'. ולפי זה אמירת זכרונות וכו' מזכיר בהמאמרות, ועל ידי זה יודע שהבחירה חפשית וראוי לחרוד מאימת הדין, ומבואר המסורה זכרון תרועה וכו' (ויקרא כג כד), כדי שיזכור בהמאמרות הנ"ל שהם הראשונות לכל הברואים, כי אם אין זכרון לראשונים (קהלת א יא), אם כן אין זכרון לחכם עם הכסיל כלל (קהלת ב טז), דההכרח לא ישובח ולא יגונה, והבן.
5
ו׳(ו) על פי הגמרא בר"ה (דף ל"ב.) הני עשרה מלכיות כנגד מי, אמר ר' לוי כנגד עשרה הלולים, ר' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות, ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות. ונראה דאלו ואלו דברי א' חיים הן ובקנה אחד עולין. וגם לפרש הא דאיתא שם בגמרא (ר"ה ל"ב ע"א) בראשית (בראשית א א) נמי מאמר הוא, עיין במהרש"א בחידושי אגדות שפירש דמשום הכי לא נזכר בראשון לשון ויאמר, משום דביום הראשון נברא החומר הראשון אשר ממנו נתהוו כל הצורות, וזה היה יש מאין, שידוע דהיה במאמר לבד, דלא שייך עשיה בדבר שאין בו ממש, ובשאר הימים מן החומר הראשון נקבע לכל אחד צורתו יש מיש, וצריך לגלות דבאמירה לחוד היה דיש מקום לטעות, עד כאן דבריו. והנה פירושו לא יתכן לפי דעת האברבנאל וסייעתו דבכל הז' ימים היה יש מאין, והבן. ויש ליישב דמכל מקום כבר היה איזה יש נמצא, ויש לטעות, והבן. אך אף אני אענה חלקי, דהנה העלול הראשון אינו ניכר הבדלו ואין לו חיצוניות והדעת משלים, ואף אמירה אינו ניכר ועיין בהקדמת הראב"ד לספר יצירה, אלא שזה עילה וזה עלול עיין שם, והבן כי עילת מציאתו ועילת קיומו הוא, והבן. והנה בעשרה מאמרות נתקדשו הכל בעשרה קדושות, כי כולם אחודים זה בזה וכלולין זה בזה והם המקיימין לעולם, כמ"ש (בתפלה למשה תהלים קיט פט) בפסוק לעולם ה' דברך ניצב בשמים וגו'. והנה בחטא אדם הראשון נתעבו ולא נודע כי באו אל קרבנם, אמנם בשעת מתן תורה בעשרת הדברות נתעוררו כולם, כי מצא מין את מינו וניעור וחזרו להיות מאירין כבראשונה, ולכך הדבור הראשון הוא אנכי (שמות כ ב), והבן לולי שנתקלקל ויתוקן לעתיד ובמה בתשובה, עיין בירים משה (אבות) פ"ג (מ"ג) במשנה שלשה שאכלו על שלחן אחד. והנה עשרה הלולים הם גם כן כנגד זה, והיינו לעתיד שאז יתוקן הכל שיתחדש התיקון עשרת הדברות לעורר העשרה מאמרות, דהאי קאי על הסי' שלפניו דמדבר בלעתיד דאמר שירו לו שיר חדש, וגם כמבואר במסכת בכורות דבעולם הזה שירה, ובעולם הבא שיר והבן, ולכך בראשון אמר בקדשו דייקה והבן. ואם כן כל הדיעות בקנה אחד עולין, דמר נקט הראש והמקור, ומר נקט גמרו של התיקון, ור' לוי נקט הגמר דהכל הולך אחר החתום, ור' יוסף לפרש פעולתן, ור' יוחנן לפרש מקורן, והבן זה. ונקדים עוד לפרש בפסוק (משלי ח' י"ב) אני חכמה שכנתי ערמה, כי השורש הוא ערום כמבואר בקונקרדאנציע, ונ"ל דלכך נקראו תלמידי חכמים, ולא חכמים, כי חכם היינו מי שהוא בעצם חכם, וזה לא יתכן בעודו בגוף רק שיש בו חכמה, רק שעתה למדו התכסיס שיתעצמו בו אחר הפרדן, והיינו תלמידי חכמים שלומדין את עצמן שיהיו חכמים, והבן. והנה לפי זה מעת שחטא אדם ונתלבש בכתנות עור (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), נעדר שם חכם, אך קודם שנתלבש היה חכם באמת, ועיין במורה נבוכים. וז"ש אני עצם החכמה בעת שכנתי ערמה, כלומר ערום בלי לבוש החומרי והגשמי. והנה ידוע (קהלת ד יג) דיצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל, והוא שטן וכו' (ב"ר ט"ז ע"א), והוא נחש הקדמוני. ועל פי זה יתבאר זכרון תרועה (ויקרא כג כד), הוא משום אין זכרון לראשונים (קהלת א יא), דהיינו שנתעבו ונתכסו קדושת המאמרות ממש בל יזכר ובל יפקד בעוה"ר, על כן צריכין להריע כדי שלא יהיה זכרון כלל הענין שהיה לחכם עם הכסיל (קהלת ב טז), דהיינו שישתקע עטיו של נחש לבל יזכר ובל יפקד, ורוח הטומאה יעבור ומלאה הארץ דעה את ה' במהרה בימינו.
6
