ישמח משה, כי תבוא ד׳Yismach Moshe, Ki Tavo 4
א׳בגיטין סוף פרק השולח (גיטין דף מ"ח.) אמר ר' יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי וכו'. ושם קושית התוספת (ד"ה אי) ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו וכו'. ונ"ל ליישב מיניה וביה, דר' יוסף לא סבר כר' חסדא, אבל מאחר דקיימא לן כר' חסדא דמחלק בין יובל ראשון ויובל שני, לא קשה מידי, דהא יש להבין מ"ש דביובל ראשון מביא וקורא משום דלא סמכה דעתו, מה בכך, וכי מפיו אנו חיין, הלא מכל מקום לפי האמת הוא קנין פירות. ונ"ל ברור, דהיינו טעמא דר' חסדא סובר דודאי מכח מצות התורה לא מקרי קנין פירות, דמכל מקום הגוף מכור דהרי מכר לגמרי, רק דמצות התורה היא דרביע עלייהו, ועד היובל ודאי דגם הגוף שלו, רק מאחר שכבר ציותה התורה והכל מחזירין, ממילא דבשעת מכירה המוכר והלוקח יודעין מזה, והוי כמוכר על דרך זה, דהא קיימא לן (יור"ד סימן קע"ד ס"א) כל מוכר אדעתא דמנהגא מוכר, והוי לגמרי קנין פירות. מה שאין כן ביובל ראשון דלא סמכי דעתיה, ואם כן לא נשאר רק מצות התורה, אם כן הוי קנין הגוף, כנ"ל ברור בטעמו של ר' חסדא. ואם כן לפי זה דוקא במוכר דעלמא שיש לו תועלת שמחזירין לו הקרקע, שפיר מסתבר לומר דמוכר אדעתא דהכי. מה שאין כן באחין דהחלקין שוין, ומה להם בזה דנהוי חולקין על דעת זה, רק דמצות התורה היא דרביע עלייהו, ואם כן הוי שפיר קנין הגוף, כנ"ל ברור ודוק.
1