ישמח משה, משפטים י״חYismach Moshe, Mishpatim 18
א׳מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע (שמות כג ז). והנה יש לתמוה כי מדבר שקר היא אזהרה לכל המון ישראל אף להפחות שבפחותים, ונקי וצדיק וגו' אזהרה לסנהדרין, ומה שייכות להם האם סנהדרין נצטוו שלא לשקר, וכל ישראל מותרין ח"ו, אתמהא. וגם מה שמסיים כי לא אצדיק רשע אינו מובן, דהלא בנקי וצדיק מדבר ולא ברשע, ודברי רש"י (ד"ה ונקי) ידועין. ועוד קשה מה הוא הכפל נקי וצדיק. וכדי ליישב כל זה, נקדים מה שכתבתי בענין אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים, צדיקים עצמן לא כל שכן (חולין ה' ע"ב), (ועיין בסמוך שהעתקתי שם כל הענין), והיוצא משם דלאו דוקא באכילת איסור, אלא בכל דבר נמי אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ודלא כמו שכתבו התוספת שם (ד"ה צדיקים), ועיין שם מה שכתבתי ליישב קושיתם בארוכה. והנה איתא בגמרא (סנהדרין דף ז'.) רבא כי הוי נפיק לדינא, הוי אמר בצבי נפשי לקטלא נפיק, דכתיב (משלי כב כג) וקבע את קובעיהם נפש, וגם איתא (שם (סנהדרין ז' ע"א)) יראה הדיין כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, ואמרו רז"ל (סנהדרין דף ו' ע"ב) ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת, תלמוד לומר (דברי הימים ב' יט ו) ואלקים עמכם בדבר המשפט, והוא הבטחה לבל ישגה אחר שיעשה הכל כדת בעיון וחקירה כפי יכלתו, דאחר שיעשה מה שביכולתו, כבר השגיאה מסוג השני (כפי מה שביארתי בחדושי שם), ואז רגלי חסידיו ישמור, וקל וחומר בדין.
1
ב׳והנה לפי זה כל הפסוק בסנהדרין נאמר ולא אזהרה רק הבטחה, דהנה אם בדיני ממונות כך, בדיני נפשות על אחת כמה וכמה, ולפי העולה על הדעת מי פתי יסיר הנה שירצה להיות מסנהדרין לקבל עליו נפשות מישראל, רק שצריך לזה הבטחה דאלקים נצב וגו' (תהלים פב א), ועל זה תמכו יסודותיהם, אבל זה רק באם שהם מרוחקים מכל דבר נבלה, ובראשם המצוי בנקלה בעקימת שפתיים, וצריך לזה הרחקה רבה, דאם נכשל בזה כבר הוא מכיתות חשמ"ל [חניפים, שקרנים, ליצים, מספרי לשון הרע], שאמרו רז"ל (סוטה דף מ"ב ע"א) שאינם מקבלים פני השכינה, אם כן לבב אנוש יתיהב להון, והטעות מצוי ואחריותן עליהם, וזה אמרו מדבר שקר תרחק, אז ודאי נקי וצדיק אל תהרוג, כי אז אלקים נצב בעדת אל, כי לא אצדיק רשע הוא בדרך קל וחומר, דודאי זה מכשול יותר שיחייבו מיתה חנם ממה שיש מכשול שיזכו חנם, לזה אמר שאף מכשול זה להצדיק רשע איני מניח, וקל וחומר להרשיע צדיק, והבן זה. והא דאמר נקי וצדיק, היינו דלפעמים הוא צדיק בדין זה, והקב"ה מראה לסנהדרין שחייב משום שאין נקי בדין אחר, והבן זה כי נכון הוא מאד. ויש להמשיך לזה גם כן כי לא אצדיק רשע, דקאי על מה דאמר ונקי וצדיק וגו', אבל צדיק מדין זה לבד יכול להיות שיהרג בטעות, ולמה, כי לא אצדיק רשע ומאתי יצאו הדברים כבושין שנתחייב ממקום אחר, וכמו שכתב הרמב"ן והכסף משנה הטעם בדין עדים זוממין דקיימא לן (מכות ה' ע"ב) לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרגין דכיון דנעשה מעשה על פי בית דין, ודאי היה חייב מיתה ממקום אחר וגברא קטילא קטלו, ודוק.
2
ג׳עוד יתכן המשך הדברים, על פי פירוש רש"י (שמות כג ז ד"ה ונקי) מנין ליוצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חוב שאין מחזירין אותי, תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג, וזה צדיק הוא שנצטדק בבית דין. ולכאורה יפלא הלא זה שיש לו ללמד עליו חוב, רוצה להראות להבית דין שטעו ואינו צדיק בדין זה, ומדוע אין מחזירין אותו. אבל הענין היא כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אך זהו לגבי דיני שמים, אבל למי שנתחייב בדיני אדם אף אם עיני הבית דין רואות שהוא חוזר בתשובה, לא מהני לגבייהו לפוטרו מדין מיתה או מלקות וכדומה. והטעם כי השי"ת הוא החוקר לב ובוחן כליות ולפניו נגלו תעלומות הלב, על כן הוא המקבל שבים, לא כן בני אדם אשר יראו לעינים ולא ללבב, ויוכל להיות שבפיו ובשפתיו ופושט טלפיו להראות שחוזר בתשובה, ובקרבו ישים ארבו ועודנו עומד במרדו, על כן לא נמסר להם ענין זה כלל, אך השי"ת היודע מחשבות ויודע שחוזר בתשובה באמת מעומק הלב, בכהאי גוונא אף אם בא לפני הבית דין, מטעה אותם לפוטרו בדיני אדם גם כן, כי אם עשה תשובה אמיתית, כבר הוא צדיק לפניו ית'. וזה אומרו וצדיק אל תהרוג כפירוש רש"י הנ"ל, והטעם כי בודאי אני לא אצדיק רשע, והרי אלקים נצב בעדת אל אלו הדיינים, וכיון שזה נצטדק בבית דין, צדיק הוא בדין זה כי בודאי נתקבל תשובתו לפניו יתברך, לכך אף אם אחר כך רוצה אחד להראות שטעו בדין, אין מחזירין אותו, ודוק כי כל מ"ש בזה נכון.
3
ד׳ועל פי הדברים האלה יש לפרש הפסוק (תהלים סי' קמ יב-יד) איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפות (תהלים קמ יג), ידעתי כי יעשה ה' דין עני וכו' (תהלים קמ יד), אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ונקדים עוד דברי החן טוב (הובא למעלה בריש הפרשה בביאור המדרש (שמו"ר ל' ט"ו) ואלה המשפטים וגו' (שמות כא א), זה שאמר הכתוב (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וגו', עיין שם). ועל פי זה אמרתי טעם על שמוציאין את הבעלי דינין לחוץ דוקא, ולא סגי שילכו לאיזה צד שלא ישמעו דברי הבית דין, כי אי אפשר לירד לעומק הדין אם לא בהשראת שכינה כאמור בחן טוב הנ"ל, והנה דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו (תהלים קא ז), וכת הראשונה היא מד' כיתות הנ"ל, ואפילו שקרן בגוזמא בדברי הבל, ומכל שכן ברוצה לגזול בשקרנותו, ונמצא בבעלי דינים מסתמא חד מנייהו רשע ומשקר ורוצה לגזול, ועל כן יהיו בעיניך כרשעים נאמר (אבות פ"א מ"ח), ואם כן בעודו במחיצה זו, אי אפשר לדין אמת לאמיתו, ודוק. ונקדים עוד דמי שפוגם בברית הלשון, אין לו להלל להקב"ה כי (תהלים נ טז) לרשע אמר אלקים וגו', (תהלים נ יט) פיך שלחת ברעה וגו' (תהלים נ טז-יט). והטעם כתבו כל הספרים כי במה שמשליך זבל, מביא דורן למלך גדול על כל. והנה כמו הפוגמין בברית המעור, אי אפשר להם לסבול השראת שכינה בישיבה ישרה כדרך היושבים רק בנפילה, ככה הפוגמין בברית הלשון כי מכוון כנגד ברית המעור, ולכך ראוי להיות כל היושבים בבית דין צדיקים ואנשי אמת, ודוק. והנה סתם בארץ הנאמר בספר תהלים, כונתו על ארץ החיים והיא כינוי לשכינה כנודע. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל איש לשון לבד ולא גזלן, רק בדבר הבל בל יכון בארץ החיים, כי אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, מכל שכן איש חמס רע שרוצה לגזול בשקרנותו יצודנו למדחפות, ידעתי כי יעשה ה' דין עני משפט אביונים, דהיינו של הנגזלים וזה אי אפשר בענין אחר, וביאר הטעם אך צדיקים יודו לשמך, שיכולים להלל לשמך הם ישבו ישרים את פניך, ודוק והוא פלא. ועל פי זה הקרא הנ"ל נקי וצדיק אל תהרוג, נדרש לפניו ולאחריו כמין חומר, והנה לאחריו יתבאר אי"ה (תמצאנו בהפטורת רני עקרה (ישעיה נד א) בפרשת תצא כי שם מקומו). ולפניו יבואר על דרך זה כי אם תרחק מדבר שקר, אז השכינה שרוי שם ובודאי לא יהרוגו נקי וצדיק, כי אלקים נצב בעדת אל, ודוק.
4
ה׳עוד יש לפרש מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג (שמות כג ז). על פי שאמרו רז"ל באחד שאמר שרוצה לקבל על עצמו רק דבר אחד, והיה לסטים, ואמרו לו שלא ישקר, וקבל על עצמו, אחר כך הלך להרוג הנפש וליטול ממונו, פגעו בו אנשים ושאלוהו להיכן אתה הולך, ואמר להם האמת. עוד פגעו בו, אמר אולי ישמע למלכות, וישב מלוסטיותו על ידי זה, וכן מכל העבירות על דרך זה עד ששב בתשובה, עד כאן איתא בגמרא. ועל פי זה יתבאר כי אם מדבר שקר תרחק לגמרי, אז ודאי נקי וצדיק אל תהרוג, ונקט שפיכת דמים ראש העבירות, והוא הדין לכל העבירות, וק"ל.
5
