ישמח משה, משפטים ה׳Yismach Moshe, Mishpatim 5
א׳פליאה גדולה (הובא בספר מאמר מרדכי פרשה זו), בשעה שאמר הקב"ה אם בגפו יבא בגפו יצא (שמות כא ג), אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אם כן למה צוית למחות את זכר עמלק (דברים כה יט), ואם תאמר בדין הוא, אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה וחיה (יבמות ס"ג ע"א), ואם תאמר בדין הוא, אם כן למה צוית להביא ביכורים (דברים כו ב), עד כאן. והוא פלאי.
1
ב׳ועניתי ואמרתי לפרש בס"ד, דהנה דרשו רז"ל בגמרא ברכות בפרק קמא (דף ה' ע"א) הפסוק (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו, דבר זה מתורתך למדנו קל וחומר משן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחירות (שמות כא כו-כז), יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והקשו המהרש"א והרי"ף דנימא עבד עברי יוכיח שאין יוצא בשן ועין. ואני מוסיף עוד בקושיא, דהא עבד כנעני נשתעבד בעון אבותיו בעון חם כנודע וכמבואר, לכך מהני ליה שן ועין למרק, מה שאין כן עבד עברי דנמכר בגניבתו דהוא עון עצמו, או במוכר עצמו דהוא גם כן עון אוזן ששמעה על הר סיני וכו' (קידושין כ"ב ע"ב), לא מהני ליה שן ועין למרק, ואם כן איך יליף דיסורין ממרקין עונותיו של אדם. ונקדים עוד מה שדרשו שם בברכות (ה' ע"א) על הפסוק הנ"ל, וז"ל הגמרא שם: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ופירש רש"י (ד"ה אשרי) שעל ידי יסורין צריך לבא לידי תלמוד תורה, עד כאן. ואם כן כיון דפירשו רז"ל להאי קרא בתרין אנפין, אין אחד מהן מוכרח, דזיל הכא קא מדחי ליה, וזיל הכא קא מדחי ליה, אבל אם נסתר פירוש אחד מחמת איזה קושיא, אז פירוש הב' מוכרח. ונקדים עוד דבמכילתא איתא ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה. ופירשו המפרשים דבא דטענה והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ), דעמלק הוא בן אליפז בן עשו. ונקדים עוד דרש"י פירש ויזנב בך כל הנחשלים אחריך (דברים כה יח), שחתך מילתן וזרקן כלפי מעלה. ונקדים עוד פירוש רש"י על הפסוק אשר קרך בדרך, לשון קרי וטומאה שטמאם במשכב זכר. ונקדים עוד דבסנהדרין (פרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ח ע"א)) מפיק מחד קרא דבן נח נצטוה על הזכר ועל הבהמה מקרא (בראשית ב כד) דעל כן יעזוב, דאמר כולו לדרשא אתי. ונקדים עוד דבמכילתא איתא אם בגפו יבא, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה רשות, או אינו אלא חובה, תלמוד לומר אם בגפו יבא בגפו יצא דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר בראשי אברים נכנס בראשי אברים יוצא. ופירשו המפרשים דהיינו כשהוא נכנס שלם, כך יוצא שלם על ידי שש או על ידי יובל, אבל אינו יוצא מחוסר דהיינו על ידי חסרון דשן ועין כעבד כנעני, ונמצא לרבי עקיבא הפסוק הזה בא ללמד דעבד עברי אינו יוצא בשן ועין. והקשו המפרשים על ר' ישמעאל דאמר דהקרא הנ"ל אתא לאורויי דאם אדוניו יתן לו אשה הוא רשות, למה לי קרא לזה, הא מצינו במקום אחר ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות, חוץ משלשה אם שהם חובה, (שמות כ כה) אם מזבח אבנים חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה לשון ציוו. (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. (ויקרא ב יד) אם תקריב מנחת ביכורים חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (שם) תקריב את מנחת ביכורך, עד כאן. ואם כן הוי שלשה כתובים הבאים כאחד דאם חובה, וממילא דכל אם שבתורה רשות, כמו שקיימא לן (קידושין ל"ה ע"א) דמג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, עד כאן. ונקדים עוד דהטעם שני כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין, הוא משום דכיון דגלי תורה, כגון בענין שאנו עסוקין בו דגלי התורה בקרא מיותר דהוי חובה, שמע מינה דאם סתם הוי רשות, דאם לא כן למה לי קרא יתירא לאורויי דהוי חובה, הלא זה היה די בחד קרא ואדרבה יליף מיניה, והתורה גלי בחד מקום דאם הוי חובה והוא הדין בכל מקום, אך כיון דכתבה התורה גם במקום אחר אם דהוי חובה, שמע מינה דלא רצתה התורה דנילף מיניה רק היכי דגלי גלי, דאם הוי רצתה התורה דנילף מיניה, הוי ילפינן מראשון. ומאן דאמר דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין, היינו משום דסובר דאף דילפינן מיניה, ואף דכתבה התורה במקום אחד, מקום השני הוי כמו מילתא דאתי מקל וחומר טרח וכתב לה קרא (פסחים י"ח ע"ב), אבל בג' כתובים לכולי עלמא אין מלמדין, דשני פעמים לא אמרינן טרח וכתב לה קרא, דהשלישי למה, אלא ודאי היכי דגלי גלי, עד כאן.
2
ג׳והשתא מבואר המדרש שהתחלנו על נכון בעז"ה, בשעה שאמר הקב"ה אם בגפו יבא וגו', ואתא לאורויי כדדריש רבי עקיבא דעבד עברי אינו יוצא בשן ועין, ואם כן לפי זה ליכא למדרש הפסוק דאשרי הגבר וגו', כמו שדרשו רז"ל תלמדנו קל וחומר משן ועין, דהא מפרך הקל וחומר כמו שהקשו מהרש"א והרי"ף דעבד עברי יוכיח, ואם כן כיון דדרש הלז נסתר, אם כן הדרש השני אמת שדרשו בקרא הנ"ל דעל ידי ביטול תורה בא יסורין, לכך אמרו מלאכי השרת אם כן למה צוית למחות את זכר עמלק, דהא בא בטענה כמו שכתבנו, ואי משום דיסרן ביסורים שחתך מילתן, דהא לא נאמר רק ופרקת עולו, מכל מקום הא גם כן כדין עביד, דהא על ידי ביטול תורה באין יסורין, ואם תאמר בדין הוא מחמת שטמאן במשכב זכר ובן נח נצטוה על הזכר, דהקרא דעל כן יעזוב לדרשא דזכר בא, אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה וחיה, דגם כן נפיק מהך קרא אי האי קרא לדרשא אתי, אלא דלא לדרשא אתי רק לגופיה כמשמעו, ואם כן גם זכר לא נשמע דבן נח נצטוה עליו, והדרא קושיא לדוכתיה. ואם תאמר בדין הוא מחמת היסורין שעשה להם דעל ביטול תורה לא בא יסורין, והקרא דאשרי הגבר לא אתי לאורויי דעל ביטול תורה בא יסורין, רק על הא דיסורין ממרקין קל וחומר משן ועין, דעבד עברי גם כן יוצא בשן ועין, והקרא דאם בגפו וגו' אתי לאורויי דאם אדוניו יתן לו אשה רשות כמו דדריש ר' ישמעאל, על זה הקשו כקושית המפרשים על ר' ישמעאל דלמה לי קרא דהוי רשות, דאיך נימא דהוי חובה, אם כן קרא השלישי מג' הכתובים למה כמ"ש והיינו קרא דביכורים, והיינו אם כן למה צוית להביא ביכורים, היינו הקרא דכתבת בביכורים לשון ציוה למה, אלא ודאי דלא ילפינן מיניה, וממילא דכל אם שבתורה רשות מדהוצרך התורה לגלות באלו השלשה שהם חובה, ואם כן נסתר דרש רבי ישמעאל, וצריך לומר כרבי עקיבא דאתי לאורויי דעבד עברי אינו יוצא בשן ועין, והדרא קושיא לדוכתיה אם כן למה צוית למחות את זכר עמלק, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד. עד כאן ביארתי קושית מלאכי השרת, אבל צדיק ה' בכל דרכיו, דהא הגמרא דברכות ודאי דיש לו תירץ מקושית מהרש"א והרי"ף עיין שם, וכן ר' ישמעאל מקושית המפרשים, ואם כן ממילא דאל אמונה ואין עול, ודו"ק.
3
ד׳ועוד י"ל קצת באופן אחר מה דאמרו ואם תאמר בדין הוא, אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה וחיה. על פי מה דאיתא במכילתא שבא עמלק עליהם ת' פרסה על ידי כישוף בלילה אחת. וראיתי באיזה ספר שכתב דסמכה התורה (שמות כב יז-יח) מכשפה לא תחיה (שמות כב יח), לכל שוכב עם בהמה מות יומת, משום דכל מכשף צריך לבא על בהמה, ובלא זה לא היה יכול לכשף, עד כאן. ואם כן לפי זה יש לחייב את עמלק משום זה, דהא בן נח נצטוה על הבהמה, וזה אמרו אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה.
4
ה׳ועד השלישי אני בא, דיש לפרש הך ואם תאמר כדין הוא, אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה. על פי די"ל הטעם במחיית זכר עמלק, דעונש גדול כזה לא היה על שום חטא. ונ"ל כמו דמצינו בסנהדרין (דף נ"ב ע"א) דאמרי רז"ל טעמיה דקרא (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו דכתיב בשוכב עם בהמה, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, ופירשו רז"ל לפי שבא לו לאדם תקלה על ידה, וחס המקום על כבוד הבריות שלא יאמרו זו היא שנתקל פלוני על ידה, עד כאן. והנה י"ל דכבודן של ישראל היא, כיון שטמאן במשכב זכר, ולכך ציוה הקב"ה למחות, כדי שלא יאמרו אלו הם אשר טמאו הזכרים של ישראל כנ"ל. והנה איתא שם בגמרא (סנהדרין נ"ב ע"א) הבא על הבהמה בשוגג מהו, אם הבהמה נהרגת דהא יאמרו נכשל פלוני בה, ותקלה ליכא דהא בשוגג היה, עיין שם. והנה בעמלק נמי כהאי גוונא, דקלון איכא ותקלה ליכא דהא אנסם, ואם כן לא בא תקלה לישראל על ידו, וכן אדם הראשון דבא על כל בהמה וחיה, היינו קודם שנבראת חוה כמו שפירש רש"י בנימוקי החומש בפרשת בראשית (ד"ה זאת) בפסוק ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. ואם כן היה זה קודם שנאמר הפסוק (בראשית ב כד) דעל כן יעזוב כנ"ל, ואם כן לא נצטוה אז עדיין ותקלה ליכא אבל קלון איכא. והכי פירושו ואם תאמר בדין הוא מחמת שטמאן במשכב זכר, ועיקר הטעם בהריגת הבהמה משום קלון אף היכי דליכא תקלה, ואם כן הוא הדין בעמלק, אם כן למה בא אדם הראשון על כל בהמה וחיה, ואי דלא נצטוה אז, מכל מקום קלון איכא וראוי לאבד כל בהמה וחיה משום זה ולא שבקת חיה לכל חי, אלא ודאי הטעם משום תקלה, אם כן הדרא קושיא לדוכתיה דהא בעמלק גם כן ליכא תקלה, ודוק.
5