ישמח משה, נצבים א׳Yismach Moshe, Nitzavim 1
א׳אתם נצבים וכו' (דברים כט ט). ברש"י (ד"ה) ובמדרש אגדה (תנחומא נצבים סי' א') למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו, עד כאן דברי מדרש אגדה. ועיין בכלי יקר, ותורף דבריו דבמדרש מנה ק' קללות, אמנם השתים שחסרו היינו הקללות שלא נתפרשו בביאור רק כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה וכו' (דברים כח סא). והנה מכל הצ"ח קללות לא רעדו, כי יש להתנצל ומקום לברוח מהם, למשל רעב יש שבר במקום אחר וכדומה, ושומר נפשו ירחק מהם. אמנם מהב' קללות חלו ויראו, כי אינם יודעים מה הם, ואינם יודעים איך לברוח מהם, וסברו שהם כליה ח"ו. לזה דבר על לבם לנחמם הרבה הכעסתם וכו' ולא עשה אתכם כליה, ומה שלא נתפרשו לפי שהם מדברים בעונש העולם הבא הנעלם וכו', עיין שם דבריו באורך. והנה מכל מקום קשה, דמכל מקום מה נחמה היא זו במה שנוגעים הקללות אף לעולם הבא, ממה נפשך אם יהיו צדיקים אף אם יהיו הקללות לעולם הזה, רעה לא יאונה אליהם דהא אם לא תשמעו וכו' נאמר, ואם יהיו ח"ו רשעים, אדרבה הלא רע ומר יותר אם נוגע לעולם הבא, והלא שם ודאי אין תחבולה ואין עצה ואין חכמה לנגד ה'. והנ"ל בדרך אחר, דבאמת אלו השתים נחשבין בין הקללות אף דלא פירש מה הם, רק נאמר (דברים כח סו-סז) בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר, (דברים כח סו) ופחדת יומם ולילה ולא תאמין בחייך, הרי הם שתי קללות בערב תאמר וכו' ובבוקר וכו', ואינך דהיינו ופחדת וכו' הוא פירושו של בערב וכו', והבן. והנה מבואר בזוהר דהא בישא מכלהו, וכן הדעת נותן דהיש רע ומר יותר לפחוד פחד מות בכל יום ובכל לילה בלי מרגוע, היתכן שיתקיים בעל חי באימת מות כזה זמן רב. אבל איתא בזוהר חדש פרשת כי תבא דוכתא דהוי ביש מכלהון, הוי רזא דפורקנא. ופירש ביערות דבש ואני אמתיק דבריו, כי בהיות האדם חושב באמת שאין לו לחיות רק אותו היום, ומי פתי יסור הנה שלא לשימו רק בעבודת ה' בלב שלם, וכל הון בוז יבוזו לו כי מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, ועל דרך שמפרשין אדם איך יזכה בכל יום למות מחכה והבן. ומכל שכן אם יעלה בלבו שלא עבד עדיין השי"ת מעודו, וכל חייו וימיו עברו באפס תקוה, ואין לו רק אותו היום ויוכל לקנות בו עולמו אם ירצה, ואם יאבדוהו אזי הוא נאבד לעולם ולעומי עולמים, בודאי יתעורר באהבה עזה ויראה נפלאה לעבוד ליוצרו בכל כחו ואונו, ואם יהיה על בחינה זו בכל הימים, דודאי הוא צדיק גדול מאד אין ערוך אליו. והנה הפסוק מייעד אל ישראל שיהיו במדרגה זו, ובודאי יהיו נגאלים, ואם כן לאו קללות הן, רק יעוד שאין כמוהו. וזה דברי המדרש ששמעו מאה קללות חסר שתים, ר"ל דבאמת הוא חסר שתים, רק דלפי מה ששמעו על פשוטן הם מאה, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, ר"ל על אלו השתים דאמרינן אנן דהם חסרים, אמרו הם מי יוכל לעמוד באלו, כיון שהבינו אותם על פשוטן דודאי אין עמידה לבעל חי באימת סכנת מות בכל רגע. לזה השיב להם הפירוש של אלו השתים, והיינו אתם נצבים היום, ר"ל כי אם אתם נצבים רק היום, שתדעו שאין קיום לכם תמיד רק יום זה שאתם בו, כי העבר אין והעתיד איננו, אז בודאי כלכם לפני ה' אלקיכם, ואם כן אין יעוד טוב מזה. וזה דברי המדרש הרבה הכעסתם וכו', שישימו על לב שהרבה הכעסתם וכו', כי אינו דומה מי שחושב שכבר עבד השי"ת הרבה, לא יחרד כל כך לעבדו אף אם ידע שאין לו עוד רק יום אחד, מה שאין כן אם הכעיס עד הנה. ועוד מזכיר חסדי המקום ולא עשה אתכם כליה, כי אם ישולל השגחתו והשפעתו כרגע היה כלא היה, ואף שכליתם ימיכם כידוע ממ"ש (מלכים א' א' א') על פסוק והמלך דוד זקן בא בימים. דהעובד היום שלו קיים, מה שאין כן אם לא עבדו מכלה יומו. ואף על פי כן לא כלה אתכם, והרי אתם קיימים היום, כיום הזה שהוא קיים עכשיו ויעבור והנה איננו, ואם תירצו תקיימו אותו לנצח, כך אתם אם תקיימו אותו, תתקיימו גם אתם דיש קונה עולמו בשעה אחת (ע"ז י' ע"ב), ואם ח"ו תאבדו אותו תאבדו ח"ו, כך יהיה רעיוניכם בכל עת, ואז בודאי כלכם לפני ה' וכו'. ואמר עוד כשם שהוא מאפיל ומאיר, כי בתחילה ערב ואחר כך בוקר (בראשית א ה), כך האיר לכם בעולם הזה, אם תתעסקו בו בנר מצוה בתורה אור, עתיד להאיר לכם בעולם הבא באור עין לא ראתה. אבל אם אינם שבים בו, הוא מאפיל לכם בעולם הזה, כי כסיל בחושך הולך בהבל בא ובחשך ילך, ויאפיל לכם לנצח כי בחשך שמו יכוסה. וזה שאמרו שהוא מאפיל ומאיר, כך אתם אם תרצו מאפיל לכם ח"ו, ואם תרצו מאיר לכם, והבן.
1
ב׳או יאמר, על פי דברי (זו"ח) גם כל חלי וכל מכה וכו' יעלם ה' עליך עד השמדך (דברים כח סא), יעלה לא כתיב רק יעלם, מכביש להון בנוקביה דתהום רבה, עד השמדך מה דלא הוי לעלמין, עד כאן. והנה לפי זה שתים אלו חסרים באמת, וכששמעו מאה קללות אמרו מי יכול לעמוד באלו (תנחומא נצבים סי' א'), ר"ל באלו שתים וכמ"ש הפירוש לעיל, והטעם דבאלו נאמר עד השמדך. לכך פייסן ואמר להם (דברים כט ט) אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם וכו' ואם כן בודאי לא תכלו, ועוד היום כשם שהיום קיים לעולם וכו', ואם כן ממילא דהשמדך לא הוי לעולם, ואם כן על כרחך מוכרח לומר כפירוש הזוהר חדש, ואם כן יעלם אותן לעלמין ואין בהם קללה, והבן.
2
ג׳וגם י"ל כפירוש הכלי יקר, רק הטעם שחרדו מאלו השתים, הוא כמ"ש משום דכתיב בהו עד השמדך (דברים כח סא), והתשובה (דברים כט ט) אתם נצבים וכו' כמ"ש, והבן.
3
ד׳עוד יתבאר (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם וכו', (דברים כט יא) לעברך בברית ה' וכו', (דברים כט יז) פן יש בכם איש או אשה כו' פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. וכתבו המפרשים דפן השני לא קאי על הראשון על עבודת אלילים, ואינו חמור כמו הראשון, אבל מכל מקום הוא שורש פורה וכו', ובדרכם אלך. והנה (דברים כט יח) למען ספות הרוה את הצמאה, פירוש התרגום להוסיף שלותא על זדוניתא, דהיינו שיתוספו שגגות על הזדונות. ואינו מובן איך ניתוסף על החטא במזיד שגגות. וגם אינו מובן איך יתפרש זה הקרא למען ספות הרוה את הצמאה, דמה ענין זה לזה. ועיין רש"י ז"ל (ד"ה למען) מה שפירש בדברי התרגום, ואינו מובן דאם חטא מכבר בשגגות, גם בלא זה המזיד יש עליו השגגות הנ"ל, ומה יתן ומה יוסיף המזיד של עתה להשגגות של כבר. ואם נימא כיון שיחטא עתה במזיד, כל השגגות שמכבר יחשבו כמזידין, זה לא מצינו בשום מקום ובכל הש"ס, וגם אינו מובן הטעם למה. גם מה שפירש רש"י איך בפירוש המילות של רוה וצמאה נרמז שוגג ומזיד, קצת דחוק. והנ"ל בזה, דכבר כתבו הספרים הקדושים קושיא גדולה וחזקה על עוברי עבירה, והוא תמיה קיימת דלית לה פריקו ולית נגר ובר נגר דיפרקינה, והוא אם אתה עושה עבירה, קשה ממה נפשך איך תחשוב, אם אתה מאמין באמת שהאל יתברך רואה אותך, איך אתה עזות פנים גדול כל כך שאתה יודע שמלך מלכי המלכים הקב"ה רואה אותך והוא עומד אצלך ואתה עושה כך, הלא אם היה כאן איזה אדם, ומכל שכן אדם חשוב ודאי לא עשית זאת בפניו בשום אופן, ואיך תעשה זאת לפני מלך גדול ונורא אשר כל דיירא ארעא כלא חשובין קמיה, ואיך אימתך לא תבעתך. ואם תחשוב שאינו רואה, זה קשה מן הראשון שאתה כופר בעיקר האמונה, ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתות קשות כדי שלא יכפור בעיקר. והן אמת כי הם דברי הרמב"ם והביאו זקיני הרמ"א ז"ל בסעיף ראשון משולחן ערוך אורח חיים (ס"א א') שויתי ד' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), הוא כלל גדול, עיין שם. והנה מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד בזו הקושיא ומה אשיבנו, ובלי ספק נהיו נשאלים. ומצורף לזה דברי הזוהר הקדוש פרשת נח (זוהר ח"א) דף ס"א ע"א הובא בספר דרך חיים מלוקט משל"ה בפרשת נח, ר' חייא פתח ואמר אם יסתר איש במסתרים כו' (ירמיה כג כד), עיין שם. והנה אין ישוב לזה הקושיא, רק מה שאמרו חז"ל (סוטה דף ג'.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ובודאי כונת רז"ל הוא משום זו הקושיא, דבלא רוח שטות אי אפשר לשום בר דעת לעבור עבירה משום זו הקושיא, רק שנכנס בו רוח שטות ועל שוטה אין קושיא, ובאמת בשעת עבירה שוכח מכל זה, ואין נותן על לבו כלל שהשי"ת רואה, ואינו כופר רק ששוכח מכל וכל, ואם כן לפי זה קלקולו זה תקונו אף אם עבר עבירה במזיד, מכל מקום הוי בשוגג לפי שהיה שכוח שהשי"ת רואה והשגיח עליו בעת ההוא, אבל אם היה זכור בזה ודאי לא היה עושה, אם כן מצד זה הוי שוגג ומוטעה ושכוח מהעיקר. וכל זה אם בעת שמזכירין אותו בזה, הוא מתחרט בחרטה גדולה מאד וחושב בלבו איך הייתי שוטה כזה ולא שמתי על לבי דבר מושכל קטן כזה, ומשים בלבו יתד תקוע במקום נאמן הדברים האלה שלא יסורו מלבו כל ימי חייו, ולא ישכח עוד בהם ולא ישוב עוד לשטות גדול כזה לחטוא כבראשונה, אם כן הוי נראה בגלוי כי כל מה שעשה עד הנה היה רק שגגה וטעות ושכחה. מה שאין כן אם גם עתה יעשה כאשר עשה עד הנה, אם כן מכל אותן שעשה עד הנה והיה נחשבין כשגגות וטעותים, מחמת שהיה שכוח ממנו הקושיא של הממה נפשך, ועתה עושה אותם לזדונות, שהרי עכשיו הוא יודע מזאת הקושיא, ואף על פי כן חשב שכאשר יבא לידו יעשה, אם כן אגלאי מילתא למפרע דאף אם לא היה נשכח ממנו היה עושה, דהוא רק חפצו ורצונו למלאות תאותו יהיה מה, אם כן נחשבין הכל לזדונות. וזה דברי משה אדונינו ורבינו אתם נצבים היום כלכם לפני ה', ואינו שכוח מכם כי אנכי מזכירכם ראשיכם וכו', לעברכם בברית כו' כי כעת אתם צריכים לעבור בברית ולקבל על עצמכם שלא לחטא עוד בשום אופן, ויהיה יתד תקוע במקום נאמן בלבבכם, אם כן בזה אתם עוקרים כל מה שחטאתם כבר, והיינו ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה (שלח ט"ו כ"ו), ר"ל כי כעת מתחרטים ועוזבים עזובה מוחלטת, כי בלא זה ודאי אין כאן ונסלח והבן, ובודאי דאיירי בכהאי גוונא שכתבתי, לכך ונסלח כי לכל העם בשגגה, דעל ידי זה נעשו הכל למפרע שגגה וטעות ושכחה. וכבר כתבתי בפרשת האזינו (באופן החמשי) בביאור המדרש בדרך המוסר בפסוק (הושע יד ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה, דברבים כיון שנעשו כשגגות, נעשו זכיות, דשורש הטעם דזדונות נעשו כזכיות בתשובה מאהבה כו' (יומא פ"ו ע"א), כי ה' צלך (תהלים קכא ה), כמבואר הפירוש בשם המדרש, ואם כן כיון ששבין מאהבה, ממשיכין אהבה מהשי"ת עליהם, ועל כל זדון שעושה עליו תשובה מאהבה, ממשיך אהבה מהשי"ת עליהם ומתענג כו' מאהבה, כמ"ש (שיר השירים ז ז) מה יפית ומה נעמת כו', ושורש כל המצות הוא רק מפני שהוא נחת רוח ותענוג לפניו, ואם כן אין זכיות גדולים מזה, והבן. ואם כן זה בעושין מאהבה, אבל באין עושין מאהבה, אין כאן אהבה מהשי"ת כי ה' צלך. אבל ברבים אף שאין מגיע להם אהבה על ידי ה' צלך מן הדין, הוא נותן להם אהבתו בנדבה, ונעשה הכל זכיות, והבן כי נכון הוא מאד בס"ד, (דברבים לא יתכן תשובה מאהבה, כי זה הוא על ידי שכל גבוה מאד תשובה עילאה, ולא ימצא אולי אחד מאלף, והבן). והיינו כי לכל העם בשגגה, יש בו שתי כונות. א', כמ"ש מקודם כי נעשו לכל העם שגגה. והשנית, כי לכל העם, היינו לרבים הוי ונסלח דפתח בו קרא בשגגה, דביחיד שנשאר ביה שגגה, עדיין אין כאן ונסלח דהרי עדיין יש חטא, מה שאין כן ברבים הוי ונסלח, והבן כי נכון מאד בס"ד. ונחזור לענינינו אתם נצבים היום כלכם, היינו ברבים לעברך כו' כמ"ש, למען הקים כו' כי זדונות נעשו כזכיות. ועל פי זה מבואר פן יש בכם שורש פורה כו', והיה גם עתה בשמעו כו' אינו מתחרט אף ששומע זאת הקושיא, אינו חושש וחושב כאשר עשה כן יעשה עוד, אף שהקושיא כחומה נצבה, מכל מקום הוא בונה עליו טירת כסף וחשק (כמו כי נכסוף נכספתי, בראשית לא ל) ואינו חושש רק למלאות תאותו, וידוע וייצר בשני יודין (בראשית ב ז), אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי (ברכות ס"א ע"א), כי אם רוצה להדבק ליוצרו צריך ללחום עם יצרו והוא בגופו של אדם, כמו שדרשו (שבת ק"ה:) לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י), איזה אל זר וכו', והוא אומר שלום יהיה לי שאינו רוצה לעשות מלחמה בקרבו, כי בשרירות לבי אלך, ר"ל אם בשרירות לבי אלך שלום יהיה לי בקרבי, דכי משמש בלשון אם, כמ"ש שפירש רש"י בר"ה (ג' ע"א, ד"ה כדריש לקיש) ובמסכת תענית, (דאי) [דכי] הוא כמו אם, כמו כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה), ור"ל שאינו רוצה העול הזה ללחום עם יצרו אף ששומע הקושיא אינו חושש, למען ספות הרוה שיוסיף שביעה לתאוותו הצמאה לכל דבר רע, דממילא מכל אשר נעשו ונחשבו לשגגות עד הנה, שלא שם על לבו זאת הקושיא והיה נחשב לשכחה לטעות, נעשו כולן זדונות ונתוספו על הזדונות שעשה עכשיו, אם כן התרגום מבאר מה שיוצא מפשוטו של מקרא, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל זה אמר (דברים כט יט) לא יואבה ה' סלוח לו, ר"ל כי הוא אינו בכלל ונסלח, וגם כי אז יעשן אף ה' כו', דהיינו שלוחי הדין כמו שדרשו חז"ל כי יגורתי מפני האף (דברים ט יט), וקנאתו דאינו מסתירו כמבואר בזוהר פרשת נח הנ"ל, ורבצה בו כו', על כן למען השי"ת לא יהיה אחד מאתנו ח"ו שורש פורה כנ"ל, רק אתם נצבים היום כלכם כו' ומכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ויתקיים למען הקים אותך היום לו לעם ונכרת ברית חדשה, וישוב לשוש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו במהרה בימינו אמן.
4
ה׳עוד יתבאר (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם, התרגום מתרגם אתם קיימין יומא דין, וכן הוא ברש"י (ד"ה והוא) בשם המדרש אגדה (תנחומא נצבים סי' א'), התחיל משה לפייסן כו', והרי אתם קיימין לפניו. עוד שם ברש"י והקללות מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, עיין שם. ועיין בשפתי חכמים בשם הגמרא בע"ז (דף ד'.) ובזבחים (דף נ"ג) שהיסורין ממרקין עוונות, ועל ידי כך הם חיים וקיימים לעולם, עיין שם דנצבים הוי לשון חיים וקיימים. והנה כבר אמרו חז"ל (ברכות דף י"ח:) דרשעים בחייהם קרוים מתים. ופירש ביד יוסף משום דכל אבר שבטל מתנועתו אשר נברא עליו, נקרא אבר מת. והנה הנפש של הרשע בטל, ופעולתו אשר נברא עליו. ועל פי זה פירש הפסוק (בראשית ב יז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות. והפסוק (תהלים פט מט) מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה, עיין עוד בריש פרשת נצבים. ואני פירשתי הטעם דרשעים בחייהם קרוים מתים בשלשה אופנים. א', משום דגדר החי מרגיש. ב', משום דעתיד להיות, כבר היה במי שאינו נופל תחת הזמן. ג', דאינו חי אמיתי, רק הדבוק במקור החיות. ועל פי זה פרשתי הפסוק (ואתחנן (דברים) ד' ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם, אז חיים כולכם היום, כי הדביקות ב"ה הוא חיים אמיתי. והפסוק (תהלים כא ה) חיים שאל ממך כו', היינו ששאל וביקש חיות האמיתי הדביקות בה', וזה אמרו ממך דוקא להיות דבוק בך, אז ממילא נתת לו אורך ימים, היינו חיים עולם הזה, עולם ועד היינו חיי עולם הבא. ועל דרך זה פירשתי הסליחה ספרנו עת יקראו וכו', שאת חיים וחילוף לשוע ומך, לזה חן וחסד בעולמך, כי רובן לחיים כאשר הוא לעינים, אולם עיקר בקשתי ערוב עבדיך לטוב ללכת בדרך הטוב, וחי אחיך עמך דוקא, דבוק בך בחיים האמיתי. על כל פנים היוצא לנו מזה דאין חיים רק הדבוק בהשי"ת. והיינו אתם נצבים היום, ר"ל היום אתם חיים וקיימים, כי כולכם אתם לפני ה', והבן.
5
ו׳או יאמר אתם נצבים היום כלכם וכו' (דברים כט ט). כי החן טוב מפרש שאמר משה לישראל אם מבקשים אתם לעמוד ולישב בשלוה כולכם, אז צריך שראשיכם שבטיכם כו' יהיו נחשבים לאיש אחד כל איש ישראל, שיאמר על כל ישראל שהן כאיש אחד. ויש להוסיף נופך, על פי שדרשו (זוהר ח"ג רל"א ע"א) ויהי היום (איוב א ו), דא ראש השנה. וזה שכתוב אתם נצבים היום דא ראש השנה כולכם כו', כפירוש החן טוב כי אם ישראל יהיו באגודה אחת, בודאי אין יכולת לשום מקטרג לקטרג, כי בודאי לא ישפטו בלי ציוי, ואיך יהיה הציוי אם יאמר ישפוטו בני, דהא צריך לסמן איזה עם מצוה לשפוט, אם כן ודאי נסתם פה כל המקטריגים ולא יקטרגו, כי מי שלח ידו בבן המלך. ואם כה יאמר ישפטו בני יעקב, הלא ראש המסטינים יברח בהחבא, כי כתיב (בראשית לב כה) ויותר יעקב ויאבק וכו', וכלו בתר רישא גרירא, ואם יקרא בשם ישראל, כל שכן וכל שכן דהוא מורה כי שרית, ואם יקראו בשם ישורין, פשוט כי הוא לשון ישור על אנשים, והיינו שמושלים במעלה ומטה, ותיפול על המתנגדים אימתה ופחד, ואם כן אין מקום לפתחון פיהם. רק אם יש פיריד ח"ו, יש חוה"ש (חשש) שיקרא לכל אחד בשם הפרטי, אבל כשנתאחד אז אין שטן ואין פגע רע, והיינו שאמרו חז"ל (תנחומא נצבים סי' א') אלמלי היו ישראל באגודה אחת, והבן. והנה כשאמרתי זה, אז ענה אחד מן המסובין צעיר הימים ואמר שעל פי דברי יתפרש באין מליץ יושר וכו' תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט (מוסף לימים נוראים), ר"ל שרק תגיד שחק ומשפט הוא ליעקב, וממילא אין שטן ואין פגע רע, ואז וצדקינו במשפט כיון שאין מקטרג נמצא, עד כאן ויפה דבר.
6
ז׳או יאמר אתם נצבים היום (דברים כט ט). ר"ל שתהיו נצבים, כענין אתה תהיה למעלה (דברים כח יג), ששמעתי בשם האברבנאל דהיינו שיהיו נצבים על מצב אחד שהוא דבר קיים, שצריך לזה שכלכם תהיו לפני ה', כמו שפרשתי מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (פרשת אחרי, ויקרא טז ל), דהיינו אם תהיו לפני ה', ודאי תטהרו דהיינו שתראו להוציא אתכם מד' כתות חשמ"ל, לזה אמר ראשיכם שבטיכם, כפירוש רש"י ראשיכם על שבטיכם, שהם אינם עלולים לחטא בפרטים בשקר ולצנות ומרגל, מפני הבושה מהבורא ובני אדם. אך הואיל ועיני כל צופים עליהם, הם עלולים להיות מעשיהם בתערובות החונף. וזקניכם, כי אלו המספרים מימי נעוריהם ואין מכחיש להם, עלולים לשקר, מה שאין כן איש בדורותיו כי אם יפתח פיהו לנגדו, מכחישים רבים. ושוטריכם הם הרודים בעם על פי הדיינים, והם מבקרים מומי בני אדם, על כן הם עלולים לרגל. וכל איש ישראל, כל המון אין נזהרין ח"ו בדבר הנראה לאיסור וכמתלהלה היורה זיקים, והוא הכת הרביעית. ואמר שכל כת במדרגתו יראה להזהר ממה שהם עלולים לו, ויהיו כולם לפני ה', אז אין שטן ושלום במחנותם.
7
ח׳או יאמר אתם נצבים היום כלכם (דברים כט ט). על פי המבואר בשער המלך חלק א' שער הששי פרק וא"ו, כי קירותיו מעידין עליו, היינו לבו, כמו שדרשו (ברכות י' ע"ב) על פסוק (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ואנשי ביתו, היינו אבריו כי הרשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו (יחזקאל לב כז), ובהצדיק הזכיות חקוקים שנאמר (תהלים לה י) כל עצמותיו תאמרנה כו', והמצות בעצמן מליצין והעונות מקטריגין, וכן צריך האדם לבא עם כל ימי השנה, כמו שלבסוף צריך לבא עם כל הימים, ובהצדיקים יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), ובהרשעים ימים ידברו (איוב לב ז), דברי קשות. והנה בעדות נאמר (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים, כי כן קבלו רז"ל (סנהדרין ו' ע"ב) דבעדים משתעי קרא. והיינו אתם נצבים, שאתם בעצמכם עדות, גם היום הוא עד כל יום ויום של כל השנה, ועתה נמחק העוונות בתשובה ונחקקין זכיות במקומו. והיינו (דברים כט יא) לעברך, ר"ל במקום שנחקק שעברת על מצות ה' בברית ה' אלקיך, שמה יהיה נכתב ונחקק דברי הברית, והבן.
8
ט׳עוד יתבאר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם כו' (דברים כט ט). כי מבואר בספרים קדושים ויסודו מהגמרא מסכת יומא (דף ל"ו ע"ב) וכי מאחר שהתודה על הזדונות, חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, ר"ל תפסת מרובה לא תפסת. ומשני אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי, עד כאן. הרי מבואר מזה שצריך לכפר תחילה על השגגות, ואחר כך על הזדונות, ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח כי ידוע כי מראש חודש אלול מתחילין ימי התשובה, ומתחילין לתקוע בשופר לאמר שפרו מעשיכם, ואז עלה משה בהר לקבל לוחות שניות, ואז השלוחים יוצאין, וכמו שחשב התנא (ר"ה דף י"ח.) על ששה חדשים השלוחים יוצאין, וקחשיב על אלול מפני ראש השנה, שמודיעין אימת ראש חודש אלול, שידעו יום שלשים שהוא ראש השנה. ויש רמז בזה שמראש חודש אלול צריכין להזהיר את עם ה' שיחרדו מפני פחד ה' ומאימת הדין בראש השנה, כי זמן בית דין שלשים יום, ואומרים לו כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום, מצא בתוך שלשים שעשה תשובה והזדונות נהפכו לזכיות, סותרין את דינו. לא מצא, אין סותרין את דינו ח"ו. על כן ימי התשובה מתחילין מראש חודש אלול, כמו שדרשו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו ג), ר"ת אלול. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' כו' (תהלים כז יג), לולא אותיות למפרע אלול. ור"ל דעל ידי אלול ששבין בתשובה, האמנתי לראות בטוב ה'. והנה בעוה"ר עבר קציר כלה קיץ, שכבר עבר כל החודש אלול כמעט ח"ו באפס תקוה, ולא נשאר רק מעט מן המעט, ומה לעשות בזמן קצר כזה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים, זאת עצה היעוצה מהחסיד הקדוש בעל חובת הלבבות בפרק י' משער התשובה, וזה לשונו: והזהר פן ישיאך הרהור לבך ויאמר עתה אחרי אורך התעלומת וחליפות רוב ימי, אשיב אל האלקים ואבקש מחילתו. וראוי שתשוב עליו מה שאמר הנביא בענין זה (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מחטאתו לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וכל חטאתיו לא תזכרנה עד סוף הענין, וכבר המשילו הקדמונים לאדם שהיו בידו דרכמונים של כסף, והיה צריך לעבור בנהר גדול, וכאשר עמד על שפת הנהר השליך הדרכמונים ההם בנהר, מפני שקיוה להפסיק את הנהר בהם, והשליך כולם חוץ מאחד שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם. וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר קח זה הדרכמון מידי והעבירנו את הנהר על ידי ספינה, ועשה כן המלח, והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו, והגיע אליו מה שלא הגיע בכל הדרכמונים ההם שאבדם בנהר, וכאלו לא עבד מאומה. וכן בעל תשובה אשר כלו רוב ימיו בזולת עבודת הבורא, כשיחזור בתשובה בסוף ימיו, ימחול לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמו שאמר (יחזקאל יח כב) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, ואמר (יחזקאל לג טז) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, עד כאן דבריו. אם כן גם אנו נאמר לענינינו אשר כלה החודש באפס תקוה, הלא רחמנא לבא בעי בזו הלילה הנשאר יפשפש במעשיו וישים אל לבו הטוב גודל מריו ויתחרט בחרטה גדולה ויפול מלא קומתו ארצה בינו לבין קונו ויזעק מרה, ואוי לי מה עשיתי כזאת וכזאת עשיתי, והנני מתחרט בחרטה גדולה מאד ומאד באמת ובלב שלם, ויקבל עליו בכל לב שלא ישוב עוד לתעתועיו כל ימי חייו, ויהיה אצלו כיתד שלא תמוט, ויתודה בבכי גדול ויבקש מחילה וסליחה ממלך מוחל וסולח, ומה שצריך תיקון יתקן כפי אשר יגיד לו רופא נפשות, ובין אדם לחבירו לתקן, אז יהיה קונה עולמו בשעה אחת, ויגיע לחפצו במעט זמן אשר ישאר בידו.
9
י׳ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.
10
י״אהיוצא מזה דגם השוגג הוא פושע גדול. ונקדים עוד כי מוכרח מאד לטהרות אלול קודם ראש השנה לענין ראש השנה, כי מבואר השחרו פנינו מפני עונינו, וידוע כי בחטאתינו השכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א ו), שכביכול משחירין פני השכינה כביכול בשחרות החטאים, עד כאן מבואר בספרים. ונ"ל שהוא בבחינת השפעה למטה, אבל בעצמותן אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו), והנאצלין נקראו כשמו, כי אמרו (ב"ב ע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והוציאו מקרא (ירמיה כג ו) וזה שמו אשר נקרא לו כו', ואמרו (סנהדרין ל"ח ע"ב) על מטטרון ששמו כשם רבו, קל וחומר בנאצלים כי הן הן השמות ודבוקין במאצילן ומתייחדין ביחוד גמור. ונחזור לענינינו כי כשהאדם חוטא דייקא ובורח הצלם אלקים שהוא אור פניו, ותיכף בא צלם מסט"א ומשחיר פניו, ובהשחרת פנים שלמטה משחיר פנים דלעילא כי זה תולה בישראל, הלא כן דרשו חז"ל (במדרש רבה איכה פרשה א' סימן ל"ג (איכ"ר פ"א ל"ג)) צור ילדך תשי (דברים לב יח), בשעה שעושין ישראל רצונו מוסיפין כח, שנאמר (תהלים סח לה) תנו עוז לאלקים. ובשעה שאין עושין רצונו כביכול מתישין כח, שנאמר צור ילדך תשי. וכן דרשו (מגילה י"א.) בפסוק (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה, והבן זה. על זה יחרד האיש ויאחזנו פלצות אוי לאותה בושה כו', אשר טיפה סרוחה רמה ותולעה יגרום להשחיר פני השכינה ח"ו, הלא יקרע לבבו לשנים עשר קרעים בשמעו זאת ויזעק מרה, ואוי לו ואוי לנשמתו הגורם זאת ואיננו שב בתשובה ללבו, ואיתא כי אז נקראת ח"ו אשה כושית מחמת שחרות, ועל אותה שעה נאמר על עדת ה' כו' הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל (עמוס ט ז), אוי ואבוי למי שגורם כל זאת, כי אותו אור הקדוש הנאצל הוא אמנא היונקת לנו כל השפעות, על כן אם הוא נקראת ח"ו אשה כושית ח"ו, בניה נקראים בני כושיים, ועל כן איתא בספרים כשבוכה על עוונותיו בלב שלם ושב בתשובה שלימה, יש לרחוץ הפנים בהדמעות, עד כאן. והיינו כשרוחץ פניו למטה בדמעות של תשובה, מסיר השחרות ומחזיר הצלם אלקים, וממילא הוסר השחרות מהפנים דלעילא כביכול ומאיר באור פני מלך, וכתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, וממילא מובן ח"ו ההפוך. ואם כן בראש השנה עומדים מכוונים לפנים דלעילא, כי אז חותך חיים לכל חי, אם כן אם כבר הוטהרו קודם ראש השנה משחרות, אם כן גם פנים דלעילא נטהר ומאיר באור פני מלך בבחינת השפעה למטה, אז חיים וברכה ושלום על כל ישראל, וח"ו ההיפוך בהיפך, והבן. וכבר ידוע דאמרו חז"ל (זוהר ח"ג רל"א ע"א) היום הוא ראש השנה, דכתיב (איוב א יד) ויהי היום ויבואו בני אלקים להתיצב וכו', וכבר פירשתי בזה ואין רצוני להאריך. והנה נקדים עוד, דלכאורה יחשוב האדם כי השחרות הוא בא דוקא בחטא עכו"ם, וגם אשר אינו מצוי רק בבורים וריקים ופוחזים, על כן לבני אדם כשרים אין לדאוג מזה, ומכל שכן שבני העליה אין להם לדאוג מזה. אל תאמרו כן, כי כל המדרגות והכתות כולם יש להם לדאוג מזה לשוב בתשובה גדולה איש לא נעדר, כי איתא במדרש (שמו"ר ה' ט') בשעת מתן תורה קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכוחו לא נאמר אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד, ואל זקנים לפי כוחן כו'. ופירשתי המדרש הנ"ל, כי כל אחד לפי ערכו, כי יש ענינים שהם רק ממילי דחסידות, ואיש המוני העובר על זה אין לו אשמה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות, ולאיש חכם ומבין הוא מרומז בלאוין בעריות, ואם איש החכם ויבן את זאת עובר על מילי דחסידות הנ"ל, הוא ח"ו כאיש המוני שעובר ממש על לאו דעריות הנ"ל. אם כן כל אחד יכול לגרום השחרות כמו איש הגס בגסות, כן איש הנכבד יכול לגרום בדקות לפי ערכו, על כן כולם צריכין לפשפש במעשיהם ולשוב אל ד'. וזה שאמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם, ר"ל דל' של לפני, משמש במקום אל, כמו דור לדור ישבח מעשיך וכו' (תהלים קמה ד), דהוי כאלו כתיב דור אל דור. הכי נמי הוי כאלו כתיב אל פני ה', שכביכול פני ה' בבחינת השפעה למטה תולה בכם, ר"ל שאם פניכם מאיר באור פני מלך חיים בצלם אלקים והוסר השחרות, אז גם פנים דלעילא מאיר באור פני מלך חיים, וממילא נשפע כל מיני חיים לכל ישראל. ואמר כולכם, שכולם צריכים לשים עינם ולבם לזה מגדול ועד קטן ראשיכם כו', כי הגדול יכול לגרום בדקות כמו הקטן בגסות, ולכך כל איש ישראל איש לא נעדר כולם צריכין לשוב עד ה' ושב ורפא לו, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
11
י״באו יאמר על פי דאיתא בספרים קדושים על המדרש (שהש"ר פ"ב), בפסוק (שיר השירים ב ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ואיתא במדרש מה התפוח אין לו צל והכל בורחים ממנו מלישב תחתיו, כך ברחו כל האומות מהקב"ה בשעת מתן תורה, אבל אני בצילו חמדתי וישבתי, עד כאן דברי המדרש. ותמהו דמה ענין זה שלא ירצו האומות לקבל התורה, לתפוח שאין לו צל, הלא השי"ת יש לו צל ומגין כאמור בצילו חמדתי וישבתי, רק שלא רצו האומות לקבל עליהם עול תורה, ומה ענין זה לתפוח שאין לו צל. וישבתי על פי המדרש ה' צלך (תהלים קכא ה), מה הצל כשהוא שוחק, הצל שוחק כנגדו, וכשהוא בוכה, הצל בוכה כנגדו, כך הקב"ה בבחינת צל, עיין שם. והכונה כי זה עיקר עבודתינו ותורתינו וכל פרטי מעשינו מקטון ועד גדול באיתערותא דלתתא, ככה איתער לעילא, ולכך כתיב ה' צלך, צלך דייקא, לישראל הוא כצל לפי שהם חלק אלקי ממעל, ובהתנועע הענף מתנענע השורש, לכך מעורר ישראל דוגמתם למעלה. מה שאין כן האומות כי אין להם רק נפש מעולם הגלגלים, ואין להם שורש למעלה, לכך אינם פועלים בהתעוררותן. על פי זה מבואר המדרש מה התפוח כו', והבן עיין בספר אור המאיר פרשת נצבים שהוא ביאר המדרש הנ"ל כן, עיין שם ודפח"ח. וכתב עוד, דכל זה עתה קודם ביאת המשיח, אבל לעתיד לבוא כתיב (צפניה ג ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרא בשם ה', אם כן יהיה גם להם צל, אבל ודאי גם אז יהיה הפרש גדול בין ישראל ובין אומות העולם, עד כאן דבריו הצריך לענינינו פה. אבל אינינו מפרש כלל בפסוק (דברים כט ט) אתם נצבים על פי זה, רק רמז כי אתם נצבים היום, ר"ת אנה, מרומז על אנה פנה דודך ונבקשנו עמך (שיר השירים ו א), עיין עליו. והוא דחוק במ"כ, אבל אני פירשתי גוף הפסוק אתם נצבים כו'. והנה מ"ש דגם אז יש הפרש בין ישראל לבין אומות העולם, הוא מפורש בגמרא במסכת קידושין (דף ע' ע"ב) אמר רבה בר רב הונא, זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים כו', עיין שם. ומבואר מזה דאז לא יהיה צריכין ישראל להתעררותא דלתתא כלל, ומעלה זו שיש עתה לישראל יהיה אז לגרים. ונקדים עוד דתיבת לפניו, או לפני, הוא על אחד משני פנים, או שעומד לפניו ורואה אותו, או קודם לו, כמו לפניו לא היה כן כו' (שמות י יד). ועוד נקדים כי היום מורה על עולם הזה, כמו שדרשו חז"ל (עירובין כ"ב ע"א) בפסוק (דברים ז יא) היום לעשותם, היום בעולם הזה לעשותם, ומחר לעולם הבא לקבל שכרן, עד כאן. ונקדים דגם בישראל יש מעלות ומדרגות רבות בעניני התעוררות למעלה, כי כל אחד מעורר על פי ערכו, אבל גם הגרוע בישראל מעורר למעלה כל זמן שאינו נבדל מכלל ישראל כמו מסור ואפיקורס ח"ו. ועל פי זה פירשתי הפסוק אתם נצבים היום, אתם דייקא, אבל אומות העולם כלל וכלל לא, והיינו היום בעולם הזה אתם דייקא, אבל בעולם הבא לעתיד לבוא אלו שיתגיירו, גם להם יהיה גם כן התעוררות באיתערותא דלעילא, אבל בעולם הזה רק כולכם אפילו הגרוע שבכם לפני ה', ר"ל כי לפניו וקודם לו שאתם מתחילין באיתערותא דלתתא, ואחר כך ד' צלך באיתערותא דלעילא, ומכל מקום כל אחד לפי ערכו, והיינו ראשיכם כו' כל איש ישראל כל אחד לפי מדרגתו. והיינו היום שהוא בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא שאז יהיה מעלה זו גם להגרים באיתערותא דלתתא, יהיה לישראל מעלה עליונה שלא יהיו צריכים לאיתערותא דלתתא כלל, כי ישפיע להם בתמידות התעוררות מלעילא כדברי רבה בר רב הונא (קידושין דף ע' ע"ב), ואז יתקיים אחרי ה' אלקיכם תלכו (דברים יג ה). ובזה פירשתי הפסוק (סוף פרשת קדושים, ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם כו', שתמיד יש הבדל, אומות העולם אינם פועלים עכשיו כלל, ולעתיד לבא יהיה ההבדל להיות לי בלי ממוצע, כי התעוררות דלתתא הוא ממוצע, כמבואר בחו"מ (בב"י סימן ר"ז מחו' י"ז) דאתה, או לי, ממעט אחרים כנ"ל.
12