ישמח משה, פנחס י׳Yismach Moshe, Pinchas 10
א׳יפקוד ה' וגו' איש על העדה וגו' (במדבר כז טז). במדרש (במ"ר פכ"א י"ד) מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות, אלא כיון שראה משה שבנות צלפחד יורשות הן, אמר אם הבנות יורשות הן, בדין הוא שירשו בני את גדולתי, עד כאן. והוא תמוה, ועיין בידי משה. והנ"ל בזה דהוא איתא ברמב"ם (הלכות מלכים) לענין מינוי המלך, ובהלכות בית הבחירה לענין מינוי כהן גדול, דבנו קודם לכל אדם, והוא שממלא מקומו בחכמה וביראה. היה ממלא מקומו ביראה, אף על פי שאינו ממלא מקומו בחכמה, מעמידין אותו. היה ממלא מקומו בחכמה, ואינו ממלא מקומו ביראה, אין מעמידין אותו, שמי שאין בו יראת שמים אף על פי שהוא חכם גדול, אין ממנין אותו לשום מינוי מן המינוים שבישראל, עד כאן דבריו ומקורו מכתובות (דף ק"ג ע"ב) בהא דציוה (שמעון בני) חכם. והנה יש להבין מה דכתב מתחילה אלא אם כן ממלא מקומו בחכמה וביראה, כיון דרק ביראה תליא מילתא כמ"ש אחר כך, ועל כרחך צריך לומר דמכל מקום אם יש בן אחד שממלא מקומו בשניהם, ואחד רק ביראה, דממנין זה שממלא בשניהם, והבן.
1
ב׳ונקדים מה שנסתפקתי בענין עליית לספר תורה בתלמיד חכם הראוי למנותו, ומה דפשיטא ליה. והיוצא מזה דמעלות בתורה נגלה ונראה, אבל מעלת בצדקות אינו מתגלה כל כך, וכל דרך איש ישר בעיניו. ונקדים עוד מה שטרחו ליישב קושית העקרים אמאי דמשני (ברכות ל"ג ע"ב) אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דאיך העשיר יאמר לעני מה זה אלף זהובים. והתירוץ נ"ל לפי האמת הפשוט כיון דמשה עניו מאד היה (במדבר יב ג), והוא באמת היה ירא מאד, והיה חושב אם אני הגרוע והקטן מהכל ירא מהשי"ת, ודאי דהפחות שבפחותים קטן מאד הדבר אצלו, דהוא היה סובר דמילתא זוטרתא הוא לכולי עלמא, וזה פשוט. והנה זה יתכן בענין צדקות, היה חושב שכל איש יותר צדיק ממנו, אבל בתורה זה נגלה לו דאין בניו דומים לו ודאי, ובפרט לפי המבואר במדרש (במ"ר פכ"א י"ב) דלא עסקו בתורה כל כך. והנה נ"ל הטעם דהבנים יורשים ולא הבנות, דהא מבואר במי ששקד על מחקרי וטעמי תורה, דלא נתנה התורה הקדושה דבריה לשיעורים, רק על הרוב וסתמא דמילתא, וכיון שנכתב, שוב אין להוסיף ואין לגרוע ואין לשנות בשום אופן. והנה ידוע (ב"ב קט"ז ע"א) דמי שמניח בן ממלא מקומו, נכתב בו שכיבה ולא מיתה. והטעם כיון דממלא מקומו, הוי כאלו הוא הוא בעצמו וברא כרעיה דאבוה (עירובין ע' ע"ב), לכך קם גם כן במקומו על כל אשר יש לו. מה שאין כן הבנות אף דבצדקות יכולים גם הנשים למלא מקום, והאמהות והנביאות יוכיחו, מכל מקום מסתמא היא לאו בת תורה, וכל המלמד את בתו תורה וכו' (סוטה כ' ע"א), לכך בן עדיף דיתכן למלא בשניהם, אבל במקום דליכא בן, הם יורשין דמכל מקום יכולין למלא מקום בצדקות, ולפי ההוי אמינא דאין הבנות יורשין כלל, הוי אמינא דביראה לחוד לא מהני כלל, ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, ודוק.
2
ג׳הגה"ה
3
ד׳אמר המסדר, לבל יחסר המזג אציגה נא פה הענין הנ"ל, וז"ל: נסתפקתי בהא דאמרינן בגיטין (דף ס' ע"א) ופסקינו כן בשו"ע או"ח סימן קל"ו (ס"א), דאחר הלוי יעלו לקרות בתורה תלמידי חכמים הממונים על הצבור, ואחריהם תלמידי חכמים הראוי למנותן על הצבור, ועיין שם ברש"י (ד"ה הראויין) דהיינו ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, וכן הוא בשולחן ערוך שם, ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הצבור, ואחריהם ראשי כנסיות וכל העם, עד כאן. והנה דברי רש"י הנ"ל מבוארין להדיא בגמרא מסכת שבת (דף קי"ד ע"א) מימרא דר' יוחנן, איזה תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, עיין שם. ונסתפקתי דהא ודאי למנות על הציבור לרב או דיין, דהיינו פרנס על הציבור דאמרו לאו בחכמה לחוד תליא מילתא, רק צריך שיהיה בו גם כן ז' דברים המפורשים ברמב"ם (פ"ב מהלכות סנהדרין, ובשו"ע חו"מ סימן ז' סעיף י"א), עיין שם דהיינו יראה, ענוה וכו', אבל חכמה היינו, והבן. וצריך לומר דר' יוחנן רק שיעורא דחכמתא נקט, וזה ברור. ואם כן י"ל דלענין עליה לתורה בהראוי למנותם, היינו גם כן ביש בהם השבעה דברים הנ"ל, דבלא זה אינם ראוים למנותם, או דילמא בנידון דידן בחכמה לחוד תליא מילתא, דכיון שראוי למנותו מצד חכמתו, ראוי למנותו קרינן ביה, ולא דייקינן טפי. וכן משמע מדלא נקט בשו"ע או"ח שם רק הך דשואלין אותו וכו'. ופשיטנא לה להא ספיקא, דהא קשה טובא דבפסחים בפרק אלו עוברין (דף מ' ע"ב) איתא לענין נשואין מדריגות אלו, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקת וכו', עיין שם. וקשה למה מדלג כאן המדריגה של גדולי הדור לענין עליה לקרות בתורה, בשלמא הא דלא חילק לענין נישואין בין תלמידי חכמים הממונין וכו', ובין תלמידי חכמים הראוים למנותן וכו', לא קשה מידי דבשלמא לענין חלוקת כבוד, ודאי הממונין קודמין, דאין לך אלא שופט שבימיך ויפתח בדורו וכו' (ר"ה כ"ה ע"ב), אבל לענין נישואין שיש חשיבות לבת תלמיד חכם, ודאי הממונין והראוים למנותן שוין, וכל הראוי לבילה וכו' (יבמות ק"ד ע"ב). וכן הא דלא חשיב לענין נישואין בני תלמידי חכמים לא קשה, דבשלמא הם חשובין משום אביהם או שחולקים כבוד לאביהם, אבל לבתם אין חשיבות כיון דהם לאו תלמידי חכמים המה. אבל הא דמדליג מדריגה של גדולי הדור לענין עליה לקרות בתורה קשה, וכן הא דשביק גבאי צדקה ומלמדי תנוקת לא קשה מידי, כיון דגם שם לענין נישואין מעלת ראשי כנסיות קודם להם, תני ראשי כנסיות, ויותר לא מצי למתני דמסתבר דלא תקנו יותר מששה מדריגות, כדי שאיש המוני יהיה גם כן לו באפשרות עליה אחת, דהא לא תקני רק שבע קרואים, ובראשי כנסיות כבר מלו להו ששה מדריגות, ולכן לא תני יותר, כדי שעל כל פנים עליה אחת מהשבעה שתקנו לחיוב, היה כל ישראל ראוים לאותו איצטלא. אבל הא דמדלג גדולי הדור קשה, דהא מעלת גדולי הדור נשנית קודם למעלת ראשי כנסיות, אם כן הוי ראוי למיתני גדולי הדור ולא ראשי כנסיות, כיון דהוי מלו ששה מדריגות. ומיהו נראה דלא קשה מידי, דהא על גדולי הדור פירש רש"י שם בפסחים (דף מ"ט ע"ב) אנשי מעשה וצדיקים, עיין שם. אם כן בשלמא לענין נישואין מי שירצה לישא אשה, מעיין באנשי מעשה וצדיקים להדבק בהם. אבל לענין קריאת התורה דעיקר התקנה של המדריגות לא היה רק מפני דרכי שלום, כמבואר להדיא במשנה דגיטין (דף נ' ע"א) אלו אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון וכו', עיין שם. ואם כן לא יכלו לתקן רק דבר שאין יכולת להכחישן, כגון כהן ולוי שאין אדם יכול להכחישן ולומר לאו כהן ולוי אתה דמוחזקין הן, וכן תלמידי חכמים הממונין דממוני הזמן ידועין, וכן הראוי למנותן ששואלין אותה דבר הלכה בכל מקום ואומרה, דשלוף ואחוי לך הוא ואין אדם יכול להכחישו, כמ"ש הט"ז ביו"ד סימן א' ס"ק וא"ו לענין שוחט שאינו מומחה, דפסולו ביחיד, עיין שם. וכן בני התלמידי חכמים שאבותיהן ממונין התמנות ידוע, וכן ראשי כנסיות. אבל גדולי הדור דהיינו איש ישר וצדיק, לא יכלו לתקן שיהיה להם קדימה, דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתן, דעל ידי זה יבואו יותר לידי מחלוקת דכל אדם יתר מרעיהו צדיק בעיניו, כנ"ל ברור. ואם כן לפי זה ממילא דלא מדקדקינן בראוי למנותן רק מצד חכמתן, דאי מדקדקינן באם יש להם כל הז' דברים, אם כן גם בזה לא הועילו חכמים בתקנתן דכל דרך איש ישר בעיניו כנ"ל ודוק, ובשו"ע או"ח סימן רפ"ב הארכתי בזה בס"ד. עד כאן הגה"ה.
4
ה׳באופן אחר, על פי דאיתא בספרי המקובלים שכל צדיק שאינו מניח בנים, הוא ראיה שאינו מאותו הדור, ובא רק לאשלומי דרא, ואף על פי כן יש צדיקים דבאים רק לאשלומי דרא, ואף על פי כן יש להם בנים, והבן. ואיתא בהמגיד דמשה היה רק לאשלומי דרא, ולכך לא הנחיל כתרו לבנו. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל בטוב טעם והבן.
5