ישמח משה, שמות ז׳Yismach Moshe, Shemot 7
א׳ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו וגו' (שמות ב ב). פירש רש"י (ד"ה כי) כשנולד נתמלא הבית כולו אורה. וקשה הלא במדרש (שמו"ר א' כ') איתא שני דיעות, חד אמר שנתמלא הבית אורה, וחד אמר שנולד מהול, ומי יודע להכריע. (ב), מאי הטוב כל כך שנולד מהול. (ג), איזה שייכות טוב יש ביום שנולד, וכי איזה ילד חוטא ביום שנולד, והלא אמרינן בכל מקום כקטן שנולד דמי, בן שנה שאול במלכו כתיב (שמואל א' יג א, יומא כ"ב ע"ב), וברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כח ו), דרשו רז"ל (בב"מ דף ק"ז ע"א) שתהיה יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם. ואין לומר דזה הכירה בו שאין יצר הרע שולט בו, כד"א (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ, אם כן מאי רבותיה דמשה, וגם הוא היפך המסורת, וק"ל. (ד), האיך נמשך לכי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים, וכי בלאו הכי לא היתה משתדלת להציל נפש מישראל ובפרט בן בטנה, והוא פלא בעיני.
1
ב׳והנ"ל בזה כי בפרשת בראשית (ב ח) נאמר ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם וגו'. ואחר החטא נאמר (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ותרגומו למנח יומא והיינו מערב, וכן פירש רש"י (ד"ה לרוח) עיין שם, ובודאי לא דבר ריק הוא דהיה הולך הקול למערב, וגם מה אשמועינן בזה. ועוד קשה איך נמשך לזה ויתחבא וגו'. וגם תשובת אדם הראשון את קולך שמעתי וגו' ואירא כי עירום אנכי ואחבא (בראשית ג י). והענין כי אדם הראשון עינין פקיחין ואזנים פקיחין הוי ליה, והנה כתיב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ומבואר בגמרא (יומא נ"ג ע"ב) דלכך נותן שלום לשמאלו ברישא, ועיין באו"ח (סי' צ"ז ס"ק ב') ובמגן אברהם (ס"ק וא"ו). והנה כתיב בזוהר (זוהר ח"ג קס"ו ע"א) התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), כי קודם שנימול היה הוא הולך לפני השכינה והשכינה אחריו, כדי שלא יסתכל ויהנה מזיו השכינה, מה שאין כן כשנימול היה הולך אחר השכינה, כדכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו, להנות מטוב ה'. ומבואר בספרים כי זה ההבדל בין מקדש לארץ ישראל, אף שהשכינה בכל ארץ ישראל, מכל מקום אתהלך לפני ה' בארצות החיים כתיב (תהלים קטז ט), אבל במקדש ראו יראו באור ה', עד כאן. והנה נ"ל שזה הפירוש של הפסוק (בפרשת ראה, דברים טז טז) יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו'. והענין המילה לזה, כי הערלה מצד הרע והחשך ולא יראה פני ה', רק מי שאין בו תערובות רע, כמ"ש בקפיטל רננו צדיקים וגו' (בתפלה למשה קאפיטיל ל"ג אופן ד'), ועיין בשערי ציון על הפסוק (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו, וזה ענין אמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון אחר החטא משוך בערלתו היה, והבן, והנה בעץ הדעת היה מקור התערובות טוב ורע כנודע, והנה במורה נבוכים (חלק שלישי פרק חמשה וארבעים) מבואר דאברהם פנה למערב, כאמרם (ב"ב כ"ה ע"א) שהשכינה במערב, ועיין באו"ח (סי' ג' בט"ז ס"ק ג' ובמג"א ס"ק ה'), וכאמרם (סנהדרין צ"א ע"ב) למה החמה יוצאת במזרח וכו'. והנה אדם הראשון ואברהם והראשונים שהיו קשורים ודבוקים בלי הפסק, בודאי היו מכוונין תמיד פניהם למערב, ואדם הראשון אף אחר החטא קודם שהרגיש שחטא, בודאי לא שינה מנהגו, ואדרבה הוא במחשבתו רצה הדבקות היותר גדול אז, כמבואר ביערות דבש (ח"ב דף נ"ח ע"ב) עיין שם, לכך וישמעו וגו' מתהלך לרוח היום למנח יומא, היינו מן המזרח למערב היפך המורגל, היינו שהשכינה היתה מסתלקת לאחוריו של אדם כדי שלא יהנה מזיו השכינה, והרגיש אדם הראשון על ידי זה שחטא ויחבא. וזה היה תשובתו את קולך שמעתי דייקא, אבל מזיוך לא נהניתי לכך ואירא, כי בזה הרגשתי כי עירום אנכי כפירוש רש"י (ד"ה וידעו) שנתערטל ממצוה שהיה בידו, ודוק. והנה כל הנשמות נפגמו אז באכילת עץ הדעת טוב ורע, לבד הנשמה שהיה בקנה שאינו נהנה ממאכל, והיא נשמת משה כמבואר בספרים, ועיין בספר אבני שוהם (פרשת וארא סי' א') בשם עשרה מאמרות על המדרש (שמו"ר ג' ג') שאמר לו הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והיינו מטעם זה כי גלות מצרים היה למרק זוהמת הנחש ואין קטיגור נעשה סניגור, ולזה היה צריך להיות הגואל מי שלא נכלל בחטא זה, וזה לא יצוייר אלא במשה, עיין שם. ונקדים עוד דכבר נתבאר דמעלת השכינה לפניו, לא יתכן רק במי שאין בו תערובות רק כולו טוב, והנה בכל יש תערובות על ידי חטא הקדום, רק מי שמתקן עצמו כמו אברהם שהפכו לטוב כנודע (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), אבל בעת הולדו לא יתכן שלא יהיה בו שום רע, רק מי שלא נכלל מתחלה בחטא זה. ונקדים עוד דבסוטה (פרק קמא דף י"ב.) הגירסא בעין יעקב אורה, (וכן הוא ברש"י כאן). והנה איתא בספרים הק' דאורה בה"א, היינו אור השכינה שהיא סוד ה"א כידוע ליודעי חן, ועל פי זה תבין ותרא אותו כי טוב הוא דייקא, דהיינו שאין בו תערובות רע ממקורו, והיינו שלא היה כלול בהחטא הקדום, ומפרשין רז"ל מהיכן ראתה, שנתמלא הבית כולו אורה הן לפניו והן לאחריו, וזה לא יתכן בפרט בעת הולדו רק בכלו טוב ודוק, ואם כן ממילא מוכח דנולד מהול כמו שנאמר באברהם, דאף שכבר תיקן והיה כולו טוב, מכל מקום לא יתכן באם הוא ערל דעצמית הערלה רע, ואם כן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, רק שאחד מגלה יותר ואחד מכסה יותר, ואם כן יתכן פירוש רש"י והוא פלא בס"ד. ולפי זה נמשך שפיר ותצפנהו שלשה ירחים, דמאחר שראתה שטוב הוא כנ"ל, הבינה שראוי להנתן התורה על ידו, כאמרם ז"ל במנחות (ריש פרק כל המנחות (מנחות) דף נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב וכו' עיין שם, ועיין שם בחידושי אגדות של זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם, דלכך אי אפשר להיות רק על ידי משה. ועיין באבני שהם (פרשת אמור סי' א') שמביא בשם המדרש (ב"ר כ"ד ה') זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), ראוי היה שתנתן התורה על ידי וכו', וזה מסכים למה שאמרנו. ונקדים עוד מ"ש במקום אחר כי בעת הצורך לנס, טוב מאד יום וזמן מוכן לזה לקבל, והנה בז' באדר נולד משה (מגילה י"ג ע"ב), ואם כן שלמו ג' ירחים בששה בסיון שבו ראוי להנתן התורה. ויתכן שידעה זאת או בקבלה או ברוח הקודש, ויום זה היה מעותד מששת ימי בראשית, כמו שדרשו (שבת פ"ח ע"א) על ה"א של יום הששי (בראשית א לא), והיה אז יום המוכן להצלה טפי שהמקבל והזמן שוין, ולכך ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו (שמות ב ג), לפי שאם יעבור הזמן זה, לא יהיה מוכן כל כך לנס כנ"ל, וחדאי נפשי דמצאתי בסוטה (דף י"ב ע"ב) אותו היום ששה בסיון היה וכו' ודוק. ועל פי זה תבין דברי המגיד בפרשת ואתחנן דלכך לא בא משה לארץ ישראל, לפי שהיה מעלתו גדולה ממעלת ארץ ישראל, עיין עליו. וכן דור המדבר עיין בעשרה מאמרות (חלק ב' פרק ט"ז, וחלק ג' סוף פרק י"ח מאמר חקור דין), והבן.
2