ישמח משה, תולדות ט״וYismach Moshe, Toldot 15
א׳ויאכל וישת (בראשית כה לד). במדרש (ב"ר ס"ג י"ט) הכניס עמו כת של פריצים, אמרין ניכול מדידיה ונשתה מדידיה וניחוך עליו, ורוח הקודש אומר (ישעיה כא ה) ערוך השלחן סדר פתורא, צפה הצפית סדר מנרתא, קומו שרים זה מיכאל וגבריאל, משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב, תני בר קפרא לפי שהיו כמשחקים, הסכים הקב"ה וקיים הבכורה ליעקב, עד כאן. והנה ביפה תואר פירש ערוך השלחן וכו', זה ג' דברים שיש בענין בכורה. א', הנחלה מהאב. הב', עבודת שמים ותורת הקרבנות. ג', גדולה וכבוד ושררה. והיינו ערוך השלחן זו נחלת עושר והון אבות, דשלחן בצפון (ב"ב כ"ה ע"ב), ומצפון זהב יאתה (איוב לז כב). וכנגד תורה ועבודה אמר סדר מנרתא, דמנורה בדרום. קומו שרים רומז לשררה וכבוד, לפי שכל השררה הבא לאדם הוא מלמעלה, ציוה ה' להשרים שיתנו השררה ליעקב, עד כאן דבריו. והנה לפי זה אכתי קשה מאי כונת רוח הקודש בזה שחישב כל מה שיש בבכורה, ואיך היא הסיבה שעל ידי זה יכתבו הבכורה ליעקב. והנ"ל בזה דהנה במקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם, דעת גדולי הפוסקים דקנה הכל (עיין בחו"מ סימן ר"ג). והנה הנחלה היה דבר שלא בא לעולם, מה שאין כן העבודה והגדולה היא דבר הנהוג תיכף. ועל פי זה מבואר, דהם אמרו ניכל מדידיה, מדבר שיש לו בעין, ונשתה מדידיה, וניחוך אחר כך כשיבא לנחלה דהא הוי דבר שלא בא לעולם. לזה אמרה רוח הקודש דבשלמא אם לא היה רק דבר שלא בא לעולם שפיר, אבל ערוך השלחן וכו', אם כן הרוב הוי דבר שבא לעולם וקנה הכל, לכך כתבו הבכורה ליעקב, כנ"ל נכון בס"ד.
1
ב׳באופן אחר נ"ל על פי מה שהביא הנזר הקודש בשם פרקי דר"א (תנדב"א זוטא פי"ט) דעיקר הבכורה הוא החלק בעולם הבא. והטעם על פי שאמרו רז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) העולם הבא ביו"ד ועולם הזה בה"א, נמצא עולם הבא הוי שני חלקים ושייך להבכורה. והנה עיקר עבודת האדם בעולם הזה, הוא למען יזכה לעולם הבא בכדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג), דאם לא כן אם היה רוצה השי"ת ליתן מנועם עדנו להנשמה, בודאי מי מעכב על ידו, ולכך אמרו (אבות פ"ה מ"כ) עזי פנים לגיהנם, דהא הם אינם מאמינים בשכר הנפש ונועם עדנה בעולם הבא בגן עדן, דלדידהו קשה אם כך הוא למה באה הנשמה לזה העולם, דהא הם אינם מתביישין דנימא משום דלא יהיה נהמא דכיסופא, אלא ודאי אומרים דהנשמה אינה עצם נבדל משמי מרום שביב אלקי, רק כח הגוף, ובמות הגוף תמות עמו כי אפסו כחותיו. לכך כיון שהם אינם מאמינים בעולם הבא, אין להם חלק בעולם הבא, כמו שאמרו רז"ל בפרק חלק (סנהדרין צ' ע"א) הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ובושת פנים לגן עדן, דהוא מאמין ומבין טוב עולם הבא, לכך יהיה לו חלק לעולם הבא כנ"ל. והנה יעקב לא נתחייב ליתן רק לעשו לבדו לחם ונזיד עדשים בעד בכורתו, אבל עשו עשה דרך צחוק להראות שאין ממש בבכורה ובעולם הבא, לקח עמו כת של פריצים הם עזי פנים, ואמרו ניכל מדידיה דייקא ולא נתבייש ממנו ואדרבה ניחוך עליו, וכיון שאין בושה במאן דאכל דלאו דיליה, מוכח שאין מקום לקניית עולם הבא כלל ולא יהיה השארה, והיינו שאמרו רז"ל (ב"ר ס"ג י"ד) שכפר בתחיית המתים ובעולם הבא, ורוח הקודש אומר ערוך השלחן וכו' (ישעיה כא ה) סדר מנרתיה, היפך מה שאמרו רז"ל (ביצה ל"ב ע"ב) המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו, ועל דרך שמפרשין הפסוק (קהלת ה י) ברבות הטובה וגו' ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, ולפי שהוא והם המה עזי פנים ואינם חוששין לכל זה, לכך כתבו הבכורה ליעקב דעזי פנים לגיהנם. והיינו דתני בר קפרא לפי שהיו כמשחקים, הסכים הקב"ה וקיים הבכורה מטעם הנ"ל, אף דבמכירה היו מפקפקים, כנ"ל נכון בס"ד.
2
