ישמח משה, ויחי י״זYismach Moshe, Vayechi 17
א׳ראובן בכורי אתה וגו' (בראשית מט ג), פחז כמים אל תותר (בראשית מט ד), עיין בב"ר (ב"ר צ"ח ד') ובנזר הקודש. ובגמרא (ב"ב דף קכ"ג.) מה ראה יעקב שנטל הבכורה מראובן, דכתיב (דברי הימים א' ה א) ובחללו יצועי אביו, ומה ראה שנתנה ליוסף וכו', ומסיק ראוי היתה הבכורה לצאת מרחל, דכתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שברחל החזירה הקב"ה לה, עיין שם. ועיין מ"ש לעיל בפסוק (בראשית מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו', דכלהו טעמי איתנייהו, עיין שם. והנה על מה דקשה הא היתה רחל עקרה בתחילה, ואם כן אם היתה רחל בביאה ראשונה לא היתה מתעברה, ואיך הוי יוסף בכור למחשבה. ונראה לומר דברחל עון חוץ לארץ גרם שלא תלד, כמו שאמר לה יעקב התחת אלקים אנכי (בראשית ל ב), עיין רש"י, רק בלאה הואיל ששנואה היתה פתח רחמה (בראשית כט לא), וברחל אחר כך על ידי תפלה. והנה בנאנס לא שייך לומר עון חוץ לארץ גורם, עיין בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' א' בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה, והוא רצה לעלות והיא אינה רוצה, עיין שם. והנה יעקב מוכרח היה על פי צווי של אביו לקחת אשה שם (בראשית כה ב), והנה אם היה אז רחל, לא היתה עקרה בתחילה, והבן. ועל פי זה יש לפרש הסמיכות (בראשית כח ז) ואני בבואי מפדן למה שלפניו, כי יעקב חישב דעד שלא נשא את רחל עוד לא קיים ולקחת משם לך אשה, כי לך משמעו לדעתך וכמו שפירשתי בפרשת וישלח, והיא עקרת הבית, וכמו שכתב מהרש"א דמשום שעבד ברחל, היא קודמת לנשואי לאה ואין לגרש אותה, ואת לאה אינו צריך לגרש, כי היה שוגג בנשואיה ולא הוי נשואין באיסור, וכיון דהנשואין היו בתחילתן בהיתר, לא חש כל כך קודם מתן תורה, והבן. והנה לפי זה מוכח דרחל עקרה בטבע היתה, דליכא למימר משום עון חוץ לארץ, דהא היה מוכרח לישא אותה גם כן במצות אביו והוי אונס ועם כל זה לא ילדה, נמצא יוסף אף בכור למחשבה לא הוי, והבן. והנה ידוע מדברי הרמב"ן דלכך מתה רחל בהכנסו לארץ, כדי שלא יכנס לארץ ישראל עם שתי אחיות, וכיון שמתה רחל שמע מינה דנשואי לאה הראשונים עיקר, וקיים בה וקח לך משם אשה, ונמצא לפי זה שפיר יש לומר דברחל עון חוץ לארץ גורם, ואם כן שפיר הוי יוסף בכור למחשבה, לכך כיון שאמר כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית כח ה), משום דיוסף בכור למחשבה סמך לזה המאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל דייקא, והבן. ואמנם בגוף סברת הנודע ביהודה דהיכי דיושב בחוץ לארץ באונס לא שייך לומר חוץ לארץ גורם, אם לדין יש תשובה, דהנה הבאתי אסמכתא גדולה להפוסקים דגם בדידן שייך לומר ישיבת חוץ לארץ אינה עולה מן המנין, דבאברהם נאמר (בראשית יב א-ב) לך לך וגו', וסמיך ליה (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול, הכי נמי בדידן נאמר בפרשת משפטים (שמות כג כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, בארצך דייקא. והנה בגוף הענין אין נראה פירושו במה שרצה לומר בעל הנודע ביהודה דהא דישיבת חוץ לארץ אינו עולה, היינו משום דעון חוץ לארץ גורם, דמה נשתנה חטא זה משאר חטאים, ואם כן אין לדבר סוף דאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה (זבחים ז' ע"א). רק דהפירוש הוא דהנה לאברהם נאמר לך לך וגו' אל הארץ וגו' ואעשך לגוי גדול, פירש רש"י (ד"ה לך) כאן אי אתה זוכה לבנים. והענין דשורש המחצב אין ראוי למציאות על פי טבע, ולכך התרופה לזה היא ארץ ישראל עיני ה' אלקיך בה (דברים יא יב), ואין המזל שולט שם. וכן הוא בכל איש הישראל כי מצד המזל אינם פרים ורבים, ובחוץ לארץ צריך איזה זכות, ואם כן לפי זה לא מהני טענת אונס, דזה דומה למ"ש הש"ך בחו"מ סי' כ"א (ס"א) דמי שמחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב, על מנת שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פלוני, וארעו אונס לחבירו, אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה, דאונס רחמנא פטריה אמרינן, אבל אונס רחמנא חייב לא אמרינן, עיין שם. וכללו הרמ"א במתק לשונו בסי' קע"ו סעיף י"ט שכתב שותף שחלה או נאנס ולא עסק בשותפות, אין הדין שהאחר ירויח ויתן לו, עיין שם ובש"ך שם, ודומה למ"ש מהרי"ט חלק ב' סי' א' בענין נאנס בהתנאי של השבועה, לחלק בין שהתנאי בקום ועשה, ובן שהוא בשב ואל תעשה, והבן זה. ואם כן לפי זה נופל בבירא הממה נפשך של בעל הנודע ביהודה בתשובה ההוא, עיין שם והבן. ועל פי זה יתבאר הסמיכות (בפרשת משפטים) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, על פי כי בחוץ לארץ אין מופת, ולפעמים צריך להיות העדר על ידי זה, אבל בארץ ישראל יש מופת, והבן.
1
