ישמח משה, ויחי ל״בYismach Moshe, Vayechi 32
א׳הנה אמרו רז"ל (תנדב"א רבה פכ"ג) כל אחד מישראל מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. נ"ל דאית קדושה ואית קדושה, קדושה כוללת אינה נרגשת בפרטיות, וקדושה פרטית לכל אחד מיחידי סגולה, כמו שביארתי בפסוק (במדבר טז ג) כי כל העדה כולם קדושים וגו'. והנה ביארתי (בתהילים מ״ט:כ׳ בתפלה למשה) הפסוק תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור וגו'. על פי האור החיים בפרשת קרח, במ"ש על המדרש (משלי פי"א) קרח (במדבר טז א) שעשה עצמו קרחה, בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים וכו', עיין שם וש"י. והנה המבואר דכל זמן שהפגימה אינו מגיע עד שרשם בהאבות שהם עיקר האילן, אינו נכרת לנצח, מה שאין כן אם ח"ו מגיע עד שם. והנה איתא במסכת ברכות (דף ט"ו ע"ב) אין קורין אבות אלא לשלשה. והנה שם בסי' מ"ט (תהלים מט טו) מדבר ברשעים כצאן לשאול שתו וגו', לזה אמר תבא עד דור אבותיו, ר"ל אם רעתם תבא עד שרשם בהאבות, דהיינו דור אחר דור למפרע עד דור האבות, עד נצח לא יראו אור והבן. והנה ידיעת הפכים בשוה וכל שכן דמדה טובה מרובה, אם כן מעשים טובים כל מה שמגדילים יותר, הולכים ומאירים יותר בעומק השורש, וזה ברור לדעתי דאם מגיע בהארה לשורש האבות, אז מתעורר קדושה מהשורש קדושת ישראל באור ישר ואור חוזר על אור נפש רוח נשמה שלו, ואז נרגש לו בפרטיות. והיינו מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, ר"ל שיאיר עד שם, אז יאמר נא ישראל בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיה ב ה). והבן כי נכון הוא בס"ד.
1
ב׳נשלם ספר בראשית. שבח להאל בלי תכלית ובלי ראשית.
2