ישמח משה, וילך ה׳Yismach Moshe, Vayeilech 5
א׳במסכת חגיגה (דף ה'.) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכה, והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות (דברים לא כא), אמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות, תקנה יש לו, ועיין בקול בוכים מבעל רצפי אש שתמה למה לא בכה במקראות הקודמים (דברים לא יז) והסתרתי פני מהם ועזבתים והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ולא בכה, וכי מטי לקרא והיה כי תמצאנה בכה, עיין שם מ"ש. וגם אני אענה חלקי, וגם ליישב מה שתמה שם אין והיה אלא שמחה (ב"ר מ"ב ג'), ולשמחה מה זו עושה. והוספתי נופך דעל והיה לאכול לא קשה, דכבר תרצו רז"ל קושיא זו במה שקבלו, והוא (במסכת חגיגה דף ה' ע"א) כל שאינו בוהיה אינו מהם, עיין שם. ואם כן כל מי שבוהיה, יש לו שמחה שיש לו מופת שהוא מהם, והבן. אבל כאן קשה. והנ"ל על פי מ"ש בהפטורת פרשת תצא רני עקרה, והפסוקים (תהלים פג ז) אהלי אדום וכו'. על פי מ"ש בפסוק (ירמיה יז ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם וכו', עיין שם. ועל פי מ"ש הגאון מו"ה יהונתן ז"ל בהפטורה (ישעיה מט יד-טו) ותאמר ציון עזבני ה' וגו'. על פי מה דאיתא במסכת ברכות (ז' ע"ב) מזמור לדוד בברחו וגו' (תהלים ג א), קינה לדוד מבעיא ליה, אמר רבי שמעון בן יוחאי למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו עצב, לאחר שפרעו שמח. אף כאן כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך (שמואל א' יב יא), היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר דלא חייס עלי, כיון דחזי אבשלום הוא, שמח ואמר מזמור, דאמר סתם ברא חייס על אבא. והקשה מהרש"א בחדושי אגדות דמה שאמר כיון שאמר לו הנני מקים וגו', היה עצב אמר שמא עבד או ממזר, אינו ענין להמשל ומילתא אחריתא הוא, הוה ליה לומר דבר אחר, עיין שם. אבל הענין דיש יסורים הבאים בהסתרת פנים מפאת מערכת המזל, והם אינם בתורת עונש. ויש יסורים הבאים מאת ה' בהשגחה לכפרת עון. והמבחן לזה, יסורים הבאים על פי הטבע, הם יכולים שיהיו מפאת המזל ואינו מכפר, אבל יסורים שהם למעלה מהטבע, על כרחך הם בהשגחה כדי לכפר עון. וז"ש משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, לאחר שפרע שמח, אף כאן שמח מכח שפרע החוב, כי היסורים פרעו העון, אלא שלא תאמר ומנא ידע שהם לכפרה אולי באים מפאת מזל, כי הלא יש יסורים מפאת מזל. לזה אמר כיון שאמר לו כו' סבר שמא עבד או ממזר דלא חייס, היה עצב כי זה מפאת הטבע, ויכול להיות מכח המזל ואינו מכפר. כיון דחזי אבשלום הוא, אמר סתם ברא חייס, וזה דלא חס, על כרחך אינו מכח הטבע והמזל, רק מכח השגחה לכפר עון, ואם כן פרע החוב, לכך שמח ואמר מזמור. וז"ש ותאמר ציון עזבני ה', כי חלילה הגלות רק מכח המזל והסתרת פנים, לזה אמר (ישעיה מט טו) התשכח אשה עולה וגו', ואם כן אינו מכח הטבע והמזל אלא בהשגחה, והבן. עד כאן דברי הגאון מהר"י ז"ל. ועל פי זה פירשתי הפסוק (איכה ד' יו"ד) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היה לברות למו. כלומר מה שידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן שזה למעלה מהטבע, על כרחך הוא רק בהשגחה לכפר עון, על כן זה היה לברות ולנחמה למו, והבן. ועל פי זה יובן כי אם הצרות מאופן א', אין מופת שהוא מהשגחה, אולי הוא מהסתרת פנים ואין תקנה על ידי זה כלל, ומכח הטבע (הוא) ואינם לכפרת עון, מה שאין כן רעות רבות המצירות זו לזו שהמה מתנגדים כגון זיבורא ועקרבא (חגיגה ה' ע"א), מוכח דלאו ממקור אחד הם, דמה שממקור אחד אין הרפואות מתנגדות, אלא ודאי שיד ה' עשתה זאת בהשגחה. והיינו והיה, שזה הוא שמחה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, ועל זה רבי יוחנן בכה אם זה הוא השמחה בעוה"ר. וזה הוא שמפרש הקרא עבד שרבו ממציא לו דייקא, ולא בהסתרת פנים, ומהיכן נודע, מזה שהוא רבות וצרות, תקנה יש לו מזה כיון שהוא בהשגחה, ועל זה מפרש כגון זיבורא ועקרבא, והבן כי הוא נפלא בס"ד.
1
ב׳ועוד י"ל, על פי המשל המובא בראש הספר בן המלך ונזיר מבן המלך, והיינו (דברים לא כא) כי תמצאנה וכו' שמכין אותו מכל הצדדים, אז הוי שמחה דודאי יתעורר. והיינו עבד שרבו ממציא לו וכו', תקנה יש לו בודאי דודאי יתעורר, והיכי דמי כגון זיבורא ועקרבא דאין לו תרופה אחרת רק לשוב, ועל זה בכה רבי יוחנן דהלהן תשברנה וכו', והבן.
2