ישמח משה, וישב י״בYismach Moshe, Vayeshev 12
א׳ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו (בראשית לז ח). הנה יש לדקדק כיון דכבר כתיב אחר שנאמר (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם וגו', הרי מבואר ששנאו אותו על ידי הדבה, אם כן אחר שנאמר מענין החלום, לא היה צריך לומר רק ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו, וממה שנאמר ועל דבריו דהוא על הדבה שהביא כמו שפירש רש"י (ד"ה ועל), משמע דעל ידי החלומות ניתוסף עליו שנאה על הדבה על ידי החלום. וגם צריך להבין אומרם הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז יט-כ), ואחר ששומה בפי המפרשים דהא דרצו להרגו, היינו שחשבו שהוא בעל לשון הרע ששקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים כאמרם במסכת ערוכין (ערכין דף ט"ו ע"ב), ועל כן הותר דמו, אם כן היה להם לומר הנה בעל הדבה הלזה בא (בראשית לז כ) ועתה לכו ונהרגהו, דמשום שחלם לו ודאי לא הותר להרגו. והנ"ל כדי לישב כל זה אקדים מה דמבואר בזוהר חדש פרשה זו דעיקר הגלות הוא בשביל מכירת יוסף, דעל ידי שנאת חנם שהיה בזמן בית שני, נתעורר חטא שנאת חנם דקדמייתא וישנאו אותו (בראשית לז ד), ואלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, דשבת הוא דרגא דיליה דיוסף הצדיק הוא שביעאה, עד כאן דברי הזוהר חדש. ונ"ל דר"ל לבני הגבירות, דבני השפחות אינם בכלל החשבון, דאם לא כן הא הוי בן י"א ליעקב, אבל לבני הגבירות אתי שפיר שנולד אחר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן, והבן כי זה עקרו של פשוטו דאמר שם בזהר חדש כמה דברא בעלמא עילאה, הכי נמי ברא בעלמא תחאה שיתא זכאי קשוט וחד שביעאה וכו', עיין שם. ונחזור לענינינו כיון דשבת הוי דרגא דיליה עיין שם, ועדיין צריך ליתן טעם למה שתי שבתות דוקא. והנ"ל משום דשבת הוא גם כן דרגא דיעקב, כמבואר בספר תפארת ישראל למהר"ל מפראג זצוק"ל (בפרק י"ט ובפרק כ'), ועיין בנזר הקודש (בב"ר פרשה י"א סי' ח') בד"ה שאין כתיב בו וכו', ובד"ה ירש את העולם, וכן מבואר בספרי חכמי אמת דשבת הוא מדת תפארת תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ), על כן נחלת יעקב בלי מצרים, וכן שבת (עיין שבת קי"ח ע"א). ועם זה יש להבין פירוש רש"י (ד"ה אלה) בקש יעקב לישב בשלוה וכו', כלומר במנוחה בחדוה כי כן ראוי למדת שבת, קפץ עליו רוגזו של יוסף שמכרוהו, והוי חילול שבת דרגא דיוסף כמבואר בזוהר חדש הנ"ל, ועל כן נתחלל שבת דיעקב, ואעציבו ליה ויתאבל על בנו וגו' (בראשית לז לד), על כן צריכין שתי שבתות לכפר, אחד כנגד יעקב ואחד כנגד יוסף כנ"ל. ונחזור לענינינו לדברי הזוהר חדש הנ"ל דיוסף הוא שביעאה, ועל פי זה מבואר הפסוק ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, דמשמע שעל ידי החלומות ניתוסף בו שנאה על דבריו, דהיינו על הוצאת דבה כמ"ש לעיל, דהא חלומותיו היו מורין דימלוך עליהם, ומבואר בזוהר חדש הטעם דוגמא דעלמא דאתי בשביעאה הוא מלכא עלייהו, דשבת מלך על ימי החול, ועליה מסתמכין ומיניה אתזנין, הכי נמי האי צדיק שביעאה, עיין שם עד כאן דברי הזוהר חדש שם. ולפי זה נראה דיוסף ושבטי י"ה השיגו זה, והיה דעת אחי יוסף דזה יתכן אם בני השפחות אינם בכלל בניו של יעקב, אם כן הוא השביעי י"ל דראוי להיות מלך, מה שאין כן לפי הדבה שהוציא עליהם שמזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, אם כן לפי דעתו של יוסף דהם עשו שלא כהוגן בזה, ובכלל בניו של יעקב יתחשבו גם בני השפחות בכללן ושוה להן, אם כן הוא אינו השביעי ולמה ימלוך הצעיר. והנה מובן דבענין החלומות לא חשדוהו לשקרן, רק שאמרו שהוא חושב להשתרר עליהם ולהתגאות עליהם, ורעיוניו על משכבו סליקו ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, והמדמה מראה הרעיונות בדוגמא. והיינו שאמרו לו המלוך תמלוך עלינו, ותרגומו המלכי את מדמי לממלך עלנא וגו', והבן. ונראה שהוכיחו זה דאמרו איך יתכן דהחלומות אמיתיים הם וימלוך, הלא מתנהגים עם האדם למעלה כמה דפסק אנפשיה, כמו שביארתי בדרושים במדה שאדם מודד מודדין לו (מגילה י"ב ע"ב), וכיון דהוא פסק אנפשיה דהדבה שהוציא דבני השפחות הם בכללן ושוה להן, אם כן לא יתכן שימלוך, אלא ודאי דהחלומות אינם מן השמים רק מהרהורי לבו כנ"ל דכן היה דעתן של אחי יוסף. והשתא יובן דעל הוצאת דבה לחוד אף ששנאוהו על שהשניאן בעיני אביהם, מכל מקום דנוהו קצת לזכות דדילמא באמת כך דעתו שאין עושים כהוגן בזה, דהוא סובר דבני השפחות שוה להן דגם המה בניו של יעקב, והגיד לאביו כדי להוכיחן ולהדריכן בדרך הישר ולא להוציא דבה נתכוון. אך לפי שנתברר להם על פי הוכחה דהחלומות הם הרהורי לבו כמ"ש, אם כן נודע להם שיוסף חושב שימלוך עליהם, והיינו ודאי משום שמחשב עצמו לשביעי, דאם לא כן הלא ראוי המלוכה להבכור כמבואר בכתובות פרק הנושא באשכבתא דרבי (כתובות ק"ג ע"ב), ואם כן נתברר להם דדעתו של יוסף בעצמו דבני השפחות אינם בכלל בנים, רק שבעלילה בא להוציא דבה כדי להשניאן בעיני אביהן, וז"ש ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, דהיינו על ידי החלומות ניתוסף עוד שנאה על הדבה, והבן. וגם י"ל הפירוש קצת באופן אחר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, ר"ל דמה שהוסיפו לשנוא על החלומות, היה הכל על ידי דבריו דהיינו הדבה, דבלא זה היה סוברין שהחלומות מן השמים ואינו חייב בדבר, רק על ידי הדבה הוכיחו שהן רק מהרהורי לבו כמ"ש, לכך שנאוהו גם משום החלומות, וגם זה נכון בס"ד. והשתא אתי שפיר מה דאמרו הנה בעל החלומות הלזה בא, דבאמת דנוהו משום שהוא בעל לשון הרע, רק דעל זה לבד יש ללמוד זכות דלא נתכוין להוצאת דבה כמ"ש, לכך אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא, דמן החלומות מבואר דנתכוון להוצאת דבה ובעל לשון הרע הוא, על כן לכו ונהרגהו וגו' כנ"ל ודו"ק. ועוד י"ל כי בלא החלומות היה מקום לדונו בהדבה לזכות, כמ"ש שכונתו לשם שמים ולא להשניאם בעיני אביו שיתן רק לו הגדולה והכבוד, אבל על ידי החלומות היה נראה להם רגלים לדבר שרוצה להשתרר עליהם ולמלוך עליהם, אם כן איגלאי מילתא למפרע דזה היה כונתו בהדבה ותולין הקלקלה במקולקל, ולכך על ידי החלומות הוסיפו שנאה על הדבה כנ"ל. (ב), ועוד י"ל כפשוטו על הפסוק ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו וגו', לפי שהתגאה עליהם לאמר אני אמלוך, ושמא תאמר אדרבה היה ראוי להם לבקש אהבתו דאולי הוא חלום אמיתי, לזה אמר ועל דבריו, לפי מה ששמעתי לפרש כל החלומות הולכין אחר הפה (ברכות נ"ה ע"ב), ר"ל לפי מה שהפה של אותו אדם רגיל לדבר, אם אמת מראין לו חלום אמת, ואם שקר שקר, והם החזיקו אותו לשיטתם לשקרן בהבאת דבתם, ולכך היה החלום בעיניהם דבר נקלה, וזה המאמר ועל דבריו, ולכך לא היה קנאה רק שנאה, ורק אחר כך כששמעו הפתרון מפי יעקב שנתכוון בפתרונו לאמת חלומו, ואז הבינו דחלומו חלום אמיתי ונתוודע להם דוהנה השמש (בראשית לז ט), מוסב על יעקב אשר מקודם לא היו יודעים מזה, וכמבואר במדרש (ב"ר ס"ח י') דאמר יעקב מי גילה ליוסף ששמי שמש, אז ויקנאו בו (בראשית לז יא), והבן. (ג), עוד ביאור על ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, ועיין פירוש רש"י (ד"ה ועל). והנה לפי זה משמע שהיה איזה הוספה להשנאה על דבריו על ידי החלום, והוא תמוה. ונ"ל דיתבאר על פי הפרשת דרכים בענין מחלוקתם במפרכסת, דהם סברו דיצאו מבני נח, ויוסף היה סובר דלא יצאו מכלל בני נח להקל. עוד המצאתי לפי מה דאיתא בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע"ג ע"ב וע"ד ע"א) דמיתה עושה ניפול, ושחיטה אין עושה ניפול, עיין שם. ולפי זה י"ל דהם אכלו אבל המדולדל לאחר שחיטה, דסברו דיצאו מכלל בני נח ובשחיטה תליא מילתא ואין שחיטה עושה ניפול, והוא סבר דלא יצאו מכלל בני נח, ובמיתה תליא מילתא ומיתה עושה ניפול. והנה מסורת בידם שאין מלך לישראל קודם בני עשו, כמו שמבואר מנבואת רבקה, וגם וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה כו), וגם כתיב (בראשית לו לא) לפני מלך מלך לבני ישראל, ובאמת יוסף מלך רק על מצרים, וגם לא היה מלך גמור רק משנה, והם לא אסקו אדעתייהו רק כפשוטו, לכך אמרו המלוך תמלוך עלינו, עלינו דייקא, ואם כן מוכח דעדיין לא יצאו מכלל בני נח, ולאו בכלל בני ישראל הם ואינם נחשבין לאומה בפני עצמם, דהא מבני עשו לא מלכו עדיין, כי עשו עדיין חי היה, לכך היה הוספה לשנאה על פי חלומותוו על דבריו. והיינו דאיתא במסורת הביאו הבעל הטורים ויגער בו אביו (בראשית לז י). ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו ט). ויובן לדברינו על פי המדרש רבה (ב"ר פ"ד ח') למה וישנאו אותו, כדי שיקרע הים לפניהם. ופירשנו בו למעלה כי נס נגלה לא יתכן רק בשביל ישראל שהם למעלה מהטבע, והבן. (ד), ועוד י"ל על הפסוק באופן אחר, על פי הרמב"ם (פ"ט מהל' מלכים הי"א) דבן נח אינו מצווה על אבר מן החי דעוף, ואם כן י"ל מחלקותם להיפך, ואבר מן החי דעוף היו אוכלים, דהיו סוברים דלא יצאו מכלל בני נח, ויובן מזה כי לפי דבריהם נשא יעקב שתי אחיות, דהא לא שייך גירות בבני נח, אם כן יוסף בא מהנשואין של השניה והוא הפסול, ואף אם אביו עשה על פי הדבור מכל מקום הוא הפסול, לכך על ידי שאותו אהב אביהם, הבינו שאביו סובר כסברתו של יוסף דיצאו מכלל בני נח, ונכנס הדבר בלבו ואהני מעשיו, על כן וישנאו אותו. ונקדים עוד מה שאמרתי לפרש מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ט י"ג [-י"ד]) (תהלים סט יג) ישיחו בי יושבי שער, דהיינו שאומרים שאינו ראוי לבא בקהל, (תהלים סט יד) ואני תפלתי, ר"ל אפילו כשאני מתפלל יחידי, לך ה' עת רצון, והלא כבר אמרו (ברכות ח' ע"א) אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין, אלא על כרחך דשאני מלך כיון דרבים צריכין לו כרבים דמי (תענית ט' ע"א), וכיון דמזה מוכח דמשמיא אסכימו שאני הגון למלכות, כל שכן שאני כשר לבא בקהל, (כמו שיבואר שם במקומו [בספר תפלה למשה תהלים] בארוכה), ואם כן הכי נמי על ידי החלום שמרמז שיהיה מלך, מוכח שזרע כשר הוא, ועל כרחך משום שיצאו מכלל בני נח, וכדין נשא יעקב ב' אחיות שהרי גיירן וגם מועיל הגירות, ועל כן ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו, והבן. (ה), עוד ביאור על ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו. דקשה מה חטא בזה שחלם לו כך. ועוד קשה מה זה שאמרו לו המלוך תמלוך וגו', ובתרגומו המלכי את מדמי לממלך וכו', וקשה אם פתרון החלום כך הוא, גם הם ידמו כך, ואם לאו למה ידמה כך. והנ"ל על פי דברי האור החיים בפרשה קרח בפסוק (במדבר טז כח) כי לא מלבי, כי חשדו אותו שמא מתוך שהיה חפץ וחושק בלבו לתת גדולה לאהרן אחיו, על כן נתן לו ה' תאות לבו, לזה אמר כי לא מלבי, ר"ל לא חפצתי בזה מעולם, עד כאן. ויש סמך רב לזה מדברי התוספת ביבמות (דף ס"ב ע"א) ד"ה דכתיב (דברים ה כז) אמור להם, שם בסוף הדבור. וי"ל משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכו' (מכות י' ע"ב), והבן, הכי נמי ידעו ביוסף שהיה צדיק גמור, אבל חשדוהו שרוצה להשתרר עליהם לכך רצון יראיו יעשה, וזה שפירש התרגום המלכי את מדמי לממלך, והבן.
1
