ישמח משה, ויגש י״דYismach Moshe, Vayigash 14
א׳ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וגו' (בראשית מה ח). הנה אינו מובן מה שנתחדש פעם שני באמרו ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, הלא כבר אמר כי למחיה שלחני (בראשית מה ה), וכבר כתבתי בזה. וכעת חדשות אני מגיד, כי לפי הנראה אמר יוסף דלכך שימה מאת ה' היה שימכר למצרים, כדי לזון אחיו ובית אביו ולהחיותם ברעב, והאמת נהפוך הוא שכל מציאת הרעב היה רק כדי שימלוך יוסף וכדי שירד יעקב ובניו למצרים. אבל הנראה דהא באמת כל ענין זה היה להשלים עצה עמוקה, והיה יכול להיות בפנים אחר בלא גדולת יוסף ובלא הרעב, רק דבר זה מובן על פי הגמרא בכתובות פרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ו:) בכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום, אין שום אומה ולשון שולטת בהן, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה. וצריך להבין מה אשריכם שייך בזה במה שמוסרן ביד אומה שפלה, ועיין בספר עיר בנימין (סי' ק"ז) שפירש על פי מה דאמרו בחגיגה (דף י"ג:) בפסוק (יחזקאל א ד) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, להיכן אזיל אמר רב יהודה אמר רב שהלך הקב"ה לכבוש את כל העולם תחת יד נבוכדנצר, וכל כך למה, כדי שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר הקב"ה בניו, אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי עבודה זרה, עונותיהם של ישראל. והקשה בחידושי אגדות הא דאמרינן בחלק (סנהדרין דף צ"ו ע"א) בשכר ג' פסיעות שהלך נבוכדנצר זכה לכל הכבוד הזה. ותירץ שבשביל ג' פסיעות זכה למלוך על ישראל, אבל מה שהלך הקב"ה לכבוש כל העולם תחת ידו, זהו מטעם שלא יאמרו ביד אומה שפלה וכו'. ועל פי זה פירוש הפסוק (איכה א ה) היה צריה לראש על כל העולם כי ה' הוגה, ועל זה אמר המדרש (איכ"ר פ"א ל"ב) יכול על מגן, ר"ל כיון שמלך על ישראל בשכר ג' פסיעות למה נעשה לראש על כל העולם, לכך אמר על רוב פשעיה שגרמו להיות כביכול שמש לעובדי עבודה זרה. לכך כאשר ראה רבי יוחנן בן זכאי שמלקטת שעורים מבין בהמתן של ערביים, שהיא אומה שפלה ולא נעשו לראש, אמר אשריכם ישראל וכו', ר"ל שמסרן לאומה שפלה ולא גרמו להקב"ה להיות שמש לעובדי עבודה זרה ח"ו, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה הוספתי נופך דהוי חוב גדול אם הוי כביכול שמש לעובדי עבודה זרה, והוי כמו מגלגלין חוב על ידי חייב (שבת ל"ב ע"א), ולכך אמר רבי יוחנן בן זכאי אשריכם ישראל שאינו כן, ומכל מקום בכה דלעומת זה הוי העדר כבוד שמים שנמסרו ביד אומה שפלה, והוי גם כן נתגלגל חוב על ידי חייב מצד זה, רק דהוא אומר הצד של מעליותא דתורת חסד על לשונו, והבן. היוצא מזה דעל ידי עונות ישראל נתגלגל חוב על ידי חייב, או שכביכול שמש לעובדי עבודה זרה, או שנתחלל שם שמים שנמסרין ביד אומה שפלה. והנה כבר פירשתי המדרש (פליאה) ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, ושם יתבאר הפירוש על הפסוק (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ומה היא העצה העמוקה (סוטה י"א ע"א), ופירוש על הפסוק (בראשית טו יג-טז) כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו טז) כי לא שלם וגו' (עיין ריש פרשת בא). והנה המבואר מזה דגלות מצרים לא היה על ידי חטא, אלא מטעם המבואר בזוהר הק' פרשת שמות (זוהר ח"ב י"ד ע"ב) (ד"ה פתח רבי שמעון פומיה וכו', דאמר רבי אלעזר גלותא למה ולמצרים למה, משום דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישאר פגימותא, מה עביד קב"ה, טלטל להו עד דנחתו למצרים דמבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבה בהדייהו, עד דאשתכלל כולא בזרעא קדישא ובין כך ובין כך שלים חובא דשאר עממין, דכתיב כי לא שלם עון האמורי עד הנה, עד כאן דבריו). וכיון שלא היה על ידי חטא, אין ראוי להתגלגל חוב על ידם, לכך צריך היה שיתרומם קרן מצרים, וזה היה על ידי הרעב שכל הארץ באו מצרימה, וכל הון העולם נאסף שמה וכדי שלא יהיה שמש לעובדי עבודה זרה, נתגדל יוסף על ידי זה, ונמצא היה כל עשיותיו ית"ש לרומם קרן יוסף שהוא צדיק, והבן זה. והנה יוסף ידע כל זה ברוח הקודש, ואמר לאחיו ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם, ר"ל גם לפי ראות עיניכם שאין יודעים בזה בכבשי דרחמנא, כי למחיה שלחני וגו' כנראה מפשוטן של הדברים, ועתה האמת אגיד כאשר הוא לא אתם שלחתם וגו' כי אלהים משום וישימני לאב וגו', כדי שלא יהיה שמש לעובדי עבודה זרה ח"ו, וכך צוה לומר ליעקב (בראשית מה ט) שמני אלקים לאדון, ואם כן אינו שמש לעובדי עבודה זרה על ידינו, לכך רדה אלי אל תעמוד שלא תרד ח"ו באופן אחר, והבן. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים (בפרשת ויחי) וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים, מה זה שקראן בעלי חצים לגנות שבטי ישורון ח"ו, (בראשית מט כד) ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב וגו', עיין פירוש רש"י ותרגום על כל זה. וגם (בראשית מט כה) מאל אביך הוא שפת יתר, דהלא כבר אמר מידי אביר יעקב. וגם תיבת יעזרך אינו מתיישב על הלשון, כי מאל אביך קאי על העבר. וכן ואת שדי ויברכך קשה כנ"ל. והנ"ל בזה, כי כבר כתבתי בפרשת וישב, כי מה שמכרו את יוסף הכל היה סבה מאת ה', כי לא היה אחי יוסף ראוים לאותו מעשה, ובפירוש אמר להם יוסף לא אתם שלחתם אותי הנה, וראיה לדבר כי מבואר בזוהר הק' (ח"א ק"פ ע"א) דביומיהון לא תבע השטן דינא, בגין דהוי דחיל מקמייהו בגין דחיליהון תקיף, והבן זה כמה גדולים וצדיקים היו, ואם הוא דחיל מקמייהו, יובן דאינהו לא דחלין מקמיה, והבן. ואיתא בגמרא (קידושין דף למ"ד (ל') ע"א) אי הוי נסיבנא בארביסר, הוי אמינא גירא בעינא דשטנא, ושם לא תימא הכי וכו'. ומבואר מזה דמאן דלא דחיל מקמיה, יוכל לומר גירא בעינא דשטנא. ונראה פירושו כמו שהאדם מתיירא מחץ הנזרק, כן השטן מתיירא מהצדיק כזה להביט ולדבר בו, והבן זה. ואם כן הם ודאי אינם ראוים לאותה מעשה, רק שזה היה מאת ה' שיתגדל יוסף שם ולא יהיה כביכול כשמש לעובדי עבודה זרה. וזה דברי יעקב וישטמוהו בעלי חצים, אשר הם כל אחד כגירא בעינא דשטנא מגודל צדקתם, אתמהא, אך זה היה כדי ותשב באיתן קשתו כפירוש רש"י שתשב בחזק חזקו ותקפו. וגם יאמר כיון שכולם צדיקים מפני מה זכה הוא להגדולה, לזה אמר אף שכולם בעלי חצים, מכל מקום ותשב באיתן קשתו, שקשתו כנ"ל יותר חזק, ויפוזו זרועי ידיו כפירוש רש"י ותרגום שרומז לנתינת טבעת על ידו, כל זה היה מידי אביר יעקב ולא מידם כי אינם ראוים לאותה מעשה, משם רועה וגו' כפירוש רש"י ותרגום, ושמא תאמר למה כל זה וכי מעלה גדולה לצדיקים גדולת עולם הזה לפי שעה, ועוד וכי לא היה יכול ליתן גדולה ליוסף בארצו, לזה אמר זה היה מאל אביך משום ויעזרך ולא רק לעובדי עבודה זרה, ואת שדי דזה היה מן שדי משום ויברכך וכנ"ל, והבן.
1
