ישמח משה, יתרו ה׳Yismach Moshe, Yitro 5
א׳בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' (שמות יט א). ר"ל כי זה זמן קרוב שיצאו מארץ מצרים הידוע במ"ט שערי טומאה, ועכשיו באו מדבר סיני למעלה גדולה ונכבדת כזה. והנה לפעמים שצדיק גדול מוציא יקר מזולל ומעליהו למדרגה גדולה בזמן מועט וקרוב, והוא על ידי שנדבק בו מאד הצדיק ומשים עליו כל מגמותיו, רק בזמן ההוא אין עליה להצדיק, כיון שצריך לירד כדי להעלות כידוע, רק אחר כך עולה הצדיק על ידי זה מאד כי ירידה זו צורך עליה היא, ושמא תאמר גם כאן כך היה כשמשה העלם, לזה אמר שבאותו זמן (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלקים, וזה פלא בחסדי השי"ת, והבן.
1
ב׳ומשה עלה וגו' (שמות יט ג). במדרש רבה (שמו"ר כ"ח א') באותו שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו, צר קלסתר פניו דומה לאברהם ואמר להם הקב"ה וכי אין אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם לביתו ואכלתם אצלו, זה שאמר הכתוב (תהלים סח יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשביל אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים (יהושע יד טו), עד כאן. והנה המדרש הזה אומר דרשוני. א' מהיכי תיתי לפגוע בו ובפרט בלי רשות מהשי"ת, ולמה יצטרך השי"ת תחבולה להצילו מידם. ב', וכי בשביל שאכלו אצלו, יניחו לו ליטול חמדה גנוזה, ועיין בתפארת ישראל (סוף פרק כ"ד) מ"ש במדרש הזה, ואף אני אענה חלקי בהקדים לבאר המדרש (פסיקתא רבתי פכ"ה) שאמר השי"ת למלאכיו האיך אתם רוצים לקבל התורה, והלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם. כי מלבד שדבר זה קשה מצד עצמו, כי אם לא נצטוו מהיכי תיתי יהיה להם עונש, גם כן סותר להמדרש שלפניו, ועיין בבאר היטב על או"ח סוף סימן תצ"ד.
2
ג׳והנ"ל בזה על פי דברי תפארת ישראל (בפרק י"ט ובפרק כ') עיין שם דבריו כי נעמו, ותורף הדברים שהקשה אמאי שאמרו רז"ל (יומא דף כ"ח ע"ב) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', דמשמע שהוא לבדו היה מקיים, ולמה לא כל האבות, הלא איתא במדרש (ב"ר ס"ה י"ג) שיצחק אמר שא נא כליך (בראשית כז ג), היינו שהזהירו על מצות שחיטה, ואצל יעקב כתיב (בראשית לג יח) ויחן את פני העיר, ואמרו רז"ל (ב"ר י"א ז') קבע להם תחומין, ואם כן למה אמרו רז"ל רק על אברהם לבדו. ותירץ כי אברהם היה מיוחד ביותר לקיים כל התורה, כי התורה נקראת חסד שכל תכליתה להעמיד הטוב בעולם, וזה שאמרו (סוטה י"ד ע"א) תורה תחלה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, ותורת אמת מפני אמיתית דברים, ומפני זה אברהם שמדתו חסד ראוי מצד עצמו אל התורה, לכן קיימה מעצמו. אבל יעקב הגם כי מדתו מדת אמת, כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, הלא מצד מדתו מדת אמת, אין עולם הזה שהוא עולם השקר ראוי אל התורה שהיא אמת, רק אברהם שמדתו חסד שהיה גומל חסד, והוא ראוי אל עולם הזה דוקא, לכך מצד המדה הזאת ראוי אברהם להיות דבוק בהתורה לגמרי. ואצל יצחק מצינו שהזהיר על השחיטה, כי ידוע כי השחיטה היא מדת הדין, לכך היה מדת יצחק לקיים מצוה זו. ואצל יעקב מצינו שהזהיר על מצות שבת, כי השבת ראוי אל מדתו שנאמר (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג והאכלתיך נחלת יעקב, ובודאי גם הם קיימו כל המצות, רק הוי כאינו מצוה ועושה, אבל המצות הראוים לכל אחד מצד מדתו, נחשבו כמצוה עליהן וגדול המצוה ועושה וכו' (קידושין ל"א ע"א). מה שאין כן באברהם שראוי לכל התורה, לכך הוי כמצוה על כל התורה, ועל כן אמרו על אברהם בפרט קיים כל התורה וכו'. ומה שאמרו שגם הם קיימו, היינו במצות עשה, שמצות עשה הוא לקנין מעולה והשלמה, ואינו מצווה ועושה נמי יש לו שכר, מה שאין כן במצות לא תעשה לא מצינו שכר במי שאינו מוזהר עליה ומקיים, לכך אברהם שהיה ראוי לכל התורה, היה מקיים גם הלא תעשה, אבל שאר אבות מצות עשה קיימו אבל לא מצות לא תעשה. ולפי דעת המדרש (אגדה) שאמר יעקב (בראשית לב ה) עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, לפי זה צריך לומר כי יעקב גם כן ראוי אל כל התורה מצד שנקראת תורת אמת ומדתו אמת, ועיין שם שהאריך. ועיין בבראשית רבה (פרשה מ"ח סי' (ב"ר מ"ח) י"ב) בפסוק (בראשית יח ה) כי על כן עברתם על עבדכם, ובנזר הקודש שם מ"ש. ואמנם יותר נ"ל לפרש על פי מ"ש בשוחר טוב ובתנחומא וכו' עיין שם בדף רמ"ג ע"א, ועיין עוד שם בבראשית רבה פרשה הנ"ל סי' (ב"ר מ"ח) ט"ז הכא את אומר והוא עומד עליהם וכו', מיכאל מירתת גבריאל מירתת, עד כאן עיין שם בנזר הקודש. והנה לפי המבואר בתפארת ישראל בפרק כ' הנ"ל, אתי שפיר טפי מחמת שהרגישו גודל חסדו של אברהם אבינו, כי תנטל החמדה גנוזה מהם שהיא תורת חסד ותינתן לזרעו של אברהם, ולכך מירתתו והבן.
3
ד׳ועל פי זה יתבאר מאמר הפונה קדים, כי בקשו מלאכי השרת לפגוע בו, היינו להתווכח עמו, וצר השי"ת קלסתר פניו דומה וכו', ר"ל שגילה הקב"ה להם כי יש בו כחו של אברהם, כי הוא גם הוא בעל החסד כמבואר במדרש ברכה (דב"ר י"א ג') ואת עלית על כלנה (משלי לא כט), שאמר לאברהם אתה זנת ערלים ואני מולים. ואמר להם לא זה הוא, ר"ל לא ראיתם כחו של בעל החסד, כי תורת חסד שייך לו, והבן. ועל פי זה מבואר גם המדרש השני, כי הנה מבואר בפסוק (בראשית יח ח) כי נתן לפניהם כל אחד לבדו החמאה והחלב ובן הבקר ולא בתערובת, רק שהם אכלו ביחד, אבל הוא לא ערבן כדי שלא יחול עליו שם בשר בחלב שאסור בהנאה, ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד) אין כאן, שהרי לא נצטוו הם, והבן. והנה באמת לא ידע אברהם אז מי הם, והנה גם בזמנו היו שומרי התורה ביחידות כמו שם ועבר והנלוים אליהם, כי היה התורה מקובל בידם מנח שלמד תורה כמבואר במדרש (ב"ר כ"ו א'), ואם כן קשה איך נתן להם דילמא הם משומרי התורה, ועיין בהראב"ע ובמפרשים כי חישב שהם נביאים, ובזוהר הק' (ח"א ק"א ע"א) חמא לשכינתא על ראשיהם ועיין בחרדים (פרק ב' וג'). אך צריך לומר כי זה ידע כי אין משפיע חסד בעולם רק הוא לבדו, ואינך הוו אינם מצווים ועושים ולא שייך לא תעשה גבייהו והבן, ואם כן המלאכים שאכלו, הרי הסכימו כי אין להם שייכות בהתורה, והוו רק כאינם מצווים ולא שייך לא תעשה גבייהו, אם כן הרי הודו כי להם אין שייכות, והבן. ועל פי האמור יש לפרש מה שטבעו חכמים בברכה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו, דהנה מבואר כי תורת אמת אין שייכות לו בעולם הזה, ואמנם רצה השי"ת להנחיל לנו תורת חסד ואמת, על כן נטע בתוכינו מעין עולם הבא כמו שבת ודביקות השי"ת, והבן. ועל כן שבת מדת יעקב שהוא אמת והוי מעין עולם הבא, ועל כן נחלת יעקב היא בלי מצרים שהוא עולם הבא (שבת קי"ח ע"א). וזה אשר נתן לנו תורת אמת, ושמא תאמר כי אין לו שייכות בעולם הזה, לזה אמר וחיי עולם נטע בתוכינו, והבן כי נכון מאד היא בס"ד.
4
ה׳ולי נראה לבאר הענין שהתורה נקראת תורת אמת תורת חסד, כי ממה שדרשו (בראשית רבה פ"ח סי' (ב"ר ח') ב') ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום (משלי ח ל), שהתורה קדמה אלפים שנה, מבואר כי יש פירוש להתורה על פי סוד, אשר הפירוש הזה היה נכון קודם הבריאה רק על הנאצלים, והוא עיקר הפירוש מעת התהויתה, והבריאה היתה שהשפיע ית"ש מהנאצלים העליונים דוגמתן למטה בהשתלשלות אלף אלפי אלפים, וזה אמרם במדרש רבה (ב"ר א' א') הביט בתורה וברא העולם, דהיינו באורות הנאצלים שהוא כונת התורה, והשפיע דוגמתן למטה כמבואר באלשיך ריש פרשת בראשית, ואחר הבריאה יתכן הפירוש שעל דרך הפשוט גם כן, ואם כן התורה שעל דרך הפשט נכנסה בהתורה בעת הבריאה, והקדומה אלפים שנה היא על דרך סוד, ונקראת תורת אמת כי היא עיקר יסודה ואמיתתה והתהויתה, אבל בהפשוט נתלבשה בעת הבריאה, והיא רק לבוש כמו הגוף שהוא לבוש להנשמה, ונקראת תורת חסד שהלבוש הזה הוא חסד לבאי עולם שיוכלו להתפיס בה, וגם היא על ידי הבריאה, והבריאה הוא בחסד כנאמר (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה, וגם מבואר ברמב"ן על התורה (בפסוק (בראשית לב יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת), כי חסד היינו לפי שעה, ואמת היינו מה שהוא קיום נצחי, עיין שם. גם לדברינו כן הוא, כי על דרך סוד הוא מעת היותה לנצח, מה שאין כן על דרך הפשוט היא רק לעולם כל ימי עולם כל זמן משך התקיימות הבריאה, מה שאין כן אחר כך עיין ב"ב פרק הספינה (ב"ב דף ע"ד ע"ב) אימת בהמות בהררי אלף בטוחים, בזמן שירדן מגיע לפיו של לויתן, עיין שם בפירושו של הרשב"א בחידושי אגדות. ועל כן אברהם שמדתו חס"ד ותורת חסד שייך לו, קיים על דרך הפשוט גם קודם מתן תורה, כאמרם קיים אברהם וכו', אבל יעקב שמדתו אמת ותורת אמת שייך אליו, קיים הכל על דרך הסוד קודם מתן תורה כמבואר בפיצל המקלות, ועל כן לא קשה מה שנשא שתי אחיות, ועל כן בלי מצרים יירש, כי היא אין סוף נצחי בלי גבול, ותורת אברהם נתלבש בעת הבריאה, על כן נרמז (בראשית ב ד) בהבראם באברהם (ב"ר י"ב ט'). ועל פי זה תבין כי הסוד הוא נשמת התורה, והפשוט הוא הגוף הן הן גופי הלכות, וזכר לדבר כי אמת הוא ר"ת למפרע "תורה "מוקדמת "אלפים. ועל פי זה מבואר פירוש הפסוק (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה, כי דרשו רז"ל (חגיגה דף י"ג.) דבש וחלב תחת לשונך (שיר השירים ד יא), דברים שהם כדבש וחלב דהיינו סתרי תורה. וכבר פירשתי הפסוק הנחמדים מזהב וגו' (תהלים יט יא) כי סתרי תורה הוא בבחינת טעם, והבן. ונחזור לדרשת רז"ל דברים שהם כדבש וחלב יהיו תחת לשונך ולא תגלה לאחרים, על כן ממילא מבואר ותורת חסד היינו פשטות כמ"ש, היא על לשונו, והבן.
5