ישמח משה, יתרו ו׳Yismach Moshe, Yitro 6
א׳כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם וגו' (שמות יט ג), אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שמות יט ו). והנה יש להבין דפתח בכה וסיים באלה הדברים, והוא כפל הענין במילות שונות. ותו דתחילה אמר לבית יעקב, ומסיים אל בני ישראל. ונ"ל דאיתא במדרש אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה, ופירשו המפרשים על פי מה דדרשו רז"ל (ע"ז דף ג'.) היום לעשותם (דברים ז יא), ולמחר לקבל שכרם, ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב), דקשה על זה הא הקב"ה שומר תורתו כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג בע"י סי' ד') ושמרו את משמרתי (ויקרא כב ט), אמר הקב"ה אני שומר מצותיה של תורה, והרי כתיב (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו, (ויקרא יט יג) ולא תלין פעולת שכיר. והתירוץ לזה על פי דקיימא לן בחו"מ (סי' של"ט ס"ז) האומר לשלוחו שכור לי פועלים ושכרם, ואמר להם שכרכם על בעל הבית, אין שום אחד מהן עובר על בל תלין, עיין שם. וידוע (מכות כ"ג ע"ב) כי תורה מנין תרי"א ציוה לנו משה (דברים לג ד), ושתים מפי הגבורה שמענו, אם כן על התרי"א הוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין, אבל על השתים מפי הגבורה איכא בל תלין ומגיע שכר בעולם הזה, ובזה פירש האו"ח בספר חוות יאיר טובים השנים מן האחד (קהלת ד ט), כלומר השני מצות ששמענו מן האחד ב"ה, כי יש שכר טוב בעמלם, ר"ל מיד בעולם הזה, עד כאן דבריו וש"י.
1
ב׳ונקדים עוד מאמר רז"ל (ספרי מטות ב') כל הנביאים התנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בכה ובזה הדבר, (והובא ברש"י פרשת מטות (במדבר ל ב, ד"ה זה) עיין שם במפרשיו). והנה נחזי אנן בעת שאמר בבחינת זה הדבר, דהיינו שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, אם כן הוה ליה על ידי עצמו, וכעין מ"ש המפרשים הטעם שהכה משה את הסלע ולא דבר (במדבר כ יא), כי איתא במדרש (שמו"ר כ"ה ה') שמה שעשה אברהם אבינו על ידי שליח שאמר יוקח נא מעט מים (בראשית יח ד), שילם הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואם היה משה מדבר אל הסלע, הוי על ידי הקב"ה בעצמו, עד כאן. ומה שאמר בבחינת כה בדבור של עצמו, הוי על ידי שליח, והבן, ונקדים עוד דקיימא לן (חו"מ סי' של"ט ס"ז) אין בעל הבית עובר בבל תלין אלא אם כן תבעו, אבל אם לא תבעו אינו עובר עליו, ולפי זה נראה דלהבני עליה היה אמירת משה בבחינת זה הדבר, ואי דהוי על ידי עצמו וצריך ליתן להם שכר מיד, ואם כן לא ישאר להם לעולם הבא, זה אינו אלא אם כן תבעו, והבני עליה דודאי יודעים מעלת עולם הבא כי אין ערוך אליו בעולם הזה, ולא יחליפו עולם עומד ונועם מתמיד, בעולם עובר הכלה ונפסד, ובודאי לא יתבעו חלקם בעולם הזה, ואם כן תו ליכא בל תלין. אבל המוני עם שאין יודעים מעלת עולם הבא, ויש לחוש פן יתבעו חלקם בחיים לתת להם שכרם מיד בעולם הזה, ואזי יהיה מוכרח ליתן להם דבתבעו עובר משום בל תלין, ובכן ערום ישובו שמה מבלי כסות ושלמה, והקב"ה חפץ חסד לתת להם שארית בארצות החיים בעולם הבא, לזאת היה מחכמתו ית' להודיע דרכיו למשה לומר להם בבחינת כה, היינו בדבור של עצמו והוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין. וזה אומרו יתברך למשה כה תאמר לבית יעקב, היינו להפחותי ערך המכונים בשם בית יעקב כידוע, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל דייקא שהם הבני עליה, אליהם תאמר בבחינת אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר, רק דהוא בלשון רבים, ובודאי יותר עדיף השומע בבחינת זה הדבר דהוי מפי השכינה, מהשומע בבחינת כה דהוי דבור של עצמו, אך לההמוני עם הוכרח לומר רק בבחינת כה מטעם הנ"ל, והבן. ועל פי זה יש לומר מה שדרשו רז"ל (שמו"ר כ"ח ב') בית יעקב אלו הנשים ובני ישראל אלו האנשים, כי נתכוונו לזה ודברו בדרך רמז, על פי המבואר ביערות דבש (חלק א' דף ס' ע"א) דבמקום אחד אומר (מלכים ב' כה כא) ויגל יהודה, עיין שם (בדף ס"א ע"א) בפסוק (איכה א ח) חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה, והיוצא מזה דהתלמידי חכמים הם בבחינת זכרים, והמוני עם בבחינת נשים עיין שם, והוא הדבר אשר דברנו כנ"ל.
2