ישמח משה, יתרו ז׳Yismach Moshe, Yitro 7
א׳אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' (שמות יט ד). עיין בספר בן אורי מ"ש בזה, ודברים נפלאים המה רק שצריך להוסיף הקדמה אחת עוד על דבריו, דהיינו דברי הירושלמי (פאה פ"א ה"י) בפרק א' דפאה הלכה יו"ד שם תני רבי שמעון בן יוחאי כשם שמתן שכרן שוה וכו', ועיין שם ביפה מראה. וגם אני אענה חלקי בהקדים לבאר הגמרא ביבמות (דף צ"ח ע"א) שם על ספסל זה ישב ר' עקיבא וכו', עיין שם מה שייכות יש להני שני דברים דאמרן ר' עקיבא יחד, ונפרש שיהיה שפיר כל המ"ד אשר שם, עיין שם הסוגיא מן תא שמע דאמר בן יאסיין וכו', עד תא שמע גר וכו', ועיין בתוספת ד"ה על עסקי נינוה וכו'. ומקודם נבאר למאן דאמר בהתיר רבי עקיבא אף דנסבה אחיו כשהוא גר, משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולתירץ ר' נחמן בר יצחק דפירושא דקרא (מלכים ב' יד כה) כדבר ה', היינו שנהפך מרעה לטובה עיין שם, ולפי התירץ הנ"ל שוב לא דברה עמו שכינה כלל. והנה יש להקשות גם לתירץ זה למה לי קרא שנית, כיון שלא מצינו לו עוד שום נבואה, וכעין שהקשו התוספת להתירץ הראשון. אך לא קשה מידי, דהוא שלא נטעה לפרש הפסוק כדבר ה' וגו' כפשטה, וזה פשוט דמשום הכי לא הקשו התוספת רק לתירץ הראשון. והנה בפרק החולץ (יבמות דף מ"ב ע"א) דריש מקרא (בראשית יז ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך הנאמר לאברהם, שצריך להבחין, ופירש רש"י (ד"ה ולזרעך) דאין השכינה שורה אלא על המיוחסים שבישראל, דהיינו הוודאים ולא על הספיקות, עד כאן עיין שם. והנה לפי זה לכאורה כל שכן גר דודאי לא אתי מישראל כלל. אך אי אמרינן דהוי כקטן שנולד בעת גירותו, ולא מתייחס כלל אחר הוריו הן האבות והן האמהות, י"ל שפיר דהוי כישראל מיוחס, דהא אינו מתייחס רק אחר אברהם, כמו שפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים דיכול לומר לאבותינו, עיין שם פ"ב מהלכות ביכורים הלכה ג', ועיין שם במשנה למלך ובמ"ש המגיה שם בשם מהר"ם חביב עיין שם. והנה המדקדק בדברי הרמב"ם ממש מפורש כדברי מהר"ם חביב, במ"ש הרמב"ם שם והשבועה היתה תחלה וכו', ור"ל וראוי לגרים ליטול חלק בארץ שהם גם כן בניו, רק מפני שלא היו אז גירי צדק לא נטלו, אבל לעתיד יטלו לכך קורין ודוק, ואם כן הוי לזרעך אחריך, וכן משמע במסכת קדושין (דף ע' ע"ב) שם אמר ר' חמא בר' חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו וכו', עוד שם אמר רבא בר רב הונא זו מעלה יתירה וכו', עיין שם. ולכאורה הדברים סותרין וכו', דכיון דאין משרה רק על משפחות מיוחסות, אם כן גרים כלל וכלל לא, אלא ודאי כמ"ש דהוי כמיוחסין, ואף על פי כן יש מעלה זו, וזה ברור. והנה איתא בילקוט ראובני דיונה היה בן גרים, והנה לפי זה לכאורה יש להבין איך היה נביא, אם נימא דלא הוי כקטן שנולד. אך לא קשה מידי, דהא בלאו הכי יש להבין הלא היו נביאי אומות העולם כמו בלעם ואליפז ובלדד וצופר, אלא ודאי צריך לומר דהיינו דיהיה נביא ישראל, דהיינו שלוח לישראל לא יתכן רק בישראל, מה שאין כן לאומות העולם. ואם כן לפי זה לא קשה מידי גם מיונה, דהיה שלוח רק לנינוה שהם אומות העולם. אך לפי זה קשה למה לי שנית, הא לא מצינו לו שום נבואה, ואי משום הקרא כדבר ה', הלא דחוק ומוקי אנפשיה דודאי לישראל לא נשלח, ובעל כרחך ידענו פירושו כמו שפירש רב נחמן בר יצחק, אלא ודאי מדצריך שנית, שמע מינה דהוי כקטן שנולד דמי, ושפיר הוי מפרשינן כפשטה להקרא כדבר ה', לכך צריך שנית, ואם כן ממילא דגר מותר באשת אחיו מאמו, ודוק. והנה לתירץ רבינא דאמר דעל עסקי נינוה לא דבר עמו עוד, אבל הקרא כדבר ה' וגו' מפרש כפשוטו, יש לפרש הסמיכות בענין אחר קצת, דהלא לפי זה מוכח כפשוטו מהקרא כדבר ה', דהוי כקטן שנולד ומיוחס, רק די"ל דהא בקרא שם (במלכים ב' סי' י"ד) לא נתפרש מאיזה אומה השיב, רק ברש"י (ד"ה הוא) פירש מיד מלכי ארם, ומבואר טעמו דלעיל שם במלכים מבואר כמה פעמים דארם נלחם בם, אבל מכל מקום אינו מוכרח. וי"ל אפשר ממלכי אשור, כמו שמצינו גם כן במלכים דמלכי אשור נלחמו בם, אף דלפני זה עדיין לא נכתב ממלחמות מלכי אשור, הלא כמה מלחמות וכמה סיפורי מעשיות שלא נכתבו רק רמז מועט לפעמים יש עליהם, וידוע דנינוה עיר מלוכה של אשור ותקפן היתה, והנה כאשר נחרבה נינוה, ממילא קל היה להשיב. ואם כן י"ל הוא השיב כדבר ה' וגו', היינו שדבר ביד יונה שנינוה נהפכת, ואם כן הנבואה לא היתה רק על נינוה שהם אומות העולם כמ"ש. אך זה אינו, דהא אז בנבואת יונה לא נהפכה, רק אחר ארבעים שנה ששבו להרע בנבואת נחום. מיהו י"ל דהפסוקים שבנחום על נינוה נאמר על ידי יונה, וכמ"ש התוס' דסלקא דעתך אמינא דיונה מתנבא אז עליה, ופירשו המפרשים דר"ל דהוה אמינא דהפסוקים על נינוה שבנחום על ידי יונה נאמר. והשתא אתי שפיר דהא קשה על התוספת מהיכי תיתי לומר כן דאיצטרך קרא למעוטא, והשתא אתי שפיר דהוה אמינא כן כדי שלא נאמר שהיה שלוח בנביאות לישראל והוא בן גרים, אם כן לפי זה לבתר דכתיב שנית, וממילא ידעינן דהפסוקים שבנחום לא נאמר על ידי יונה, אם כן ליכא לפרש הקרא כדבר ה' כמ"ש, דהא לא נהפכת נינוה על פי נבואתו, אלא על כרחך כפשוטו שהיה נביא שלוח לישראל, אם כן ממילא מוכח דגר כקטן שנולד דמי ומותר באשת אחיו מאמו, ודוק. והנה למאן דאמר דאסור באשת אחיו מאמו, רק רבי עקיבא התיר דנסבה כשהוא כותי כדמפרש בש"ס שם, יש לפרש הסמיכות כך, דהנה הטעם דשלישית לא דברה עמו כפירוש רש"י (במלכים ב' י"ד) שם (ד"ה יונה), משם שתבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, והנה כפשוטו י"ל דהיינו טעמא משום דאין השכינה שורה וכו', דגר לאו כקטן שנולד דמי, והא דשליח לנינוה, היינו שהוא לאומות העולם וקרא כדבר ה' ס"ל כרב נחמן בר יצחק. והנה י"ל שפיר דמאן דאמר הנ"ל לא ס"ל הטעם משום שתבע וכו', רק כמ"ש הטעם, ואם כן רבי עקיבא דאמר מותר באשת אחיו מאמו דנסבה כשהוא נכרי, חשב שאל יטעו לומר דגם דנסבה כשנתגייר, מותר דכקטן שנולד דמי, לכך דריש שנית וכו' והיינו כמ"ש, ואם כן מוכח דלא הוי כקטן שנולד, ודוק. והיוצא מזה דמבואר בגמרא דקדושין הנ"ל דמעלה יש לישראל על הגרים, דבישראל הוי התחלה מהשי"ת, מה שאין כן בגרים. והנה לפי זה יתכן בהקרא דאמר דישראל הם סגלה מכל העמים, ר"ל אף אם יתגיירו כמו לעתיד, דאיך יתכן לומר אתם חשובין יותר מעובד כוכבים ומזלות, הלא גם בריה הפחותה חשוב יותר מהם, כדאיתא ברש"י פרשת משפטים עיין שם, ומה הוא סגולתן לנגד העמים, אלא ודאי אף אם יתגיירו, והוא המבואר בגמרא קדושין הנ"ל. ועוד נוסף על זה כי לעתיד לבא כל ישראל מלכים יהיו, והם משרתים ומשמשים כמו שנאמר (ישעיה (מט כג) מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך וגו' והחזיקו שבע מאות בכנף איש יהודי וגו', וכמו שדרשו רז"ל בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל"ב ע"ב). ועל פי זה יתפרשו המקראות אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם וגו', ואם כן אני התחלתי, והיינו ואביא אתכם אלי וגו', ואביא דייקא ולא שאתם באתם, ואף על פי כן (שמות יט ה) ועתה אחר שהתחלתי אם שמוע וגו' היינו הערה קטנה מכם, תשמעו בחדש כמו שדרשו רז"ל (ברכות מ' ע"א), שאני אקרב אתכם תמיד, ובזה והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ, ר"ל אף אם לי כל הארץ שכולם יתגיירו ויקראו בשם ה', וכי הוא בלשון אף כמו רפאה נפשי וגו' (תהלים מא ה), וכמו שפירש הראב"ע בפסוק ולא נחם וגו' בפרשת בשלח (שמות יג יז), וכן איתא ברש"י מסכת תענית (ד"ה) דר"ל דבגרים צריך להיות התקרבות מהם, ועוד ואתם תהיו לי וגו', שאתם תהיו מלכים והם משרתים כנ"ל.
1
ב׳עוד דרך השני בהפסוקים הנ"ל, על פי מ"ש מהר"ם א"ש בסדר זה בפסוק (שמות יח יא) עתה ידעתי וגו'. ולדבריו נ"ל וישמע יתרו (שמות יח א), לשון הבנה כמו כי שומע יוסף (בראשית מב כג), דר"ל דיתרו הבין באת כל אשר עשה ה' במן ובבאר, כי הוציא ה' ולא שפרעה שלחם, והבן. ועל פי זה יתפרשו דהשי"ת אמר למשה להוציא מלבן של ישראל טעות מצרים שהיו סוברים דהשי"ת אינו אלא פועל רעות ולא טובות, והיינו (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים רעות ועונשים, וגם ואשא אתכם וגו' היינו פעולות טובות, על כן (שמות יט ה) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, כפל הדברים ר"ל בכל מדות המדודות כי הכל מאתו ית"ש, כמו בה' אהלל דבר וגו' (תהלים נו יא), והייתם לי סגולה וגו', כי כל העמים המה בטעות זה כי לי כל הארץ, כל דייקא, עושה שלום ובורא רע (ישעיה מה ז, עיין ברכות י"א ע"ב), ולכך כיון שבידי להטיב גם כן ולא כטעות מצרים, על כן ואתם וגו' כנ"ל.
2
ג׳הדרך השלישי על פי מ"ש מהר"ם א"ש בפסוק (שמות יח י) ברוך ה' אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים, עיין שם. וזה שאמר (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, היינו להשר של מצרים (כמו והנה מצרים נוסע וגו', שמו"ר פט"ו ט"ו), ואשא אתכם על כנפי נשרים שבמרכבה, ואתם למעלה מהשרים ואביא אתכם אלי דייקא, ואמנם הנה ידוע (שמו"ר ל"ב ב') דבזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום (כל כך), כתיב (דניאל י כא) והנה מיכאל שרכם, ולכן הזהיר ואמר ועתה עם שמוע תשמעו וגו' שתהיו עושים רצוני, אז והייתם לי סגולה מכל העמים שהם תחת שרי מעלה, ואתם לא תהיו ביד שום שר, כמו שידוע שהדברים שאינם חשובין מוסר אותן האדם ביד משרתיו, אבל דברים היקרים והחשובין אינו מוסר לשום אדם, ואמר כי לי כל הארץ, כי גם השרים המה משרתי אך אתם הסגולה, על כן (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכות כהנים כמלכותא דארעא, דבני חיליה דידיה המשרתים אצלו ממש הם כולם שרים, והבן.
3
ד׳עוד יתבאר (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, על פי האור החיים בפסוק (שמות יט ה) והייתם לי סגולה, היינו ליקוט הניצוצות שהם הסגולה. ויש להוסיף נופך לדבריו כמו שדרשו רז"ל (קידושין נ"ח ע"א) בפסוק (דברים ז כו) והיית חרם, כל מה שאתה מהייה ממנו, הכי נמי והייתם שתהיו לי והבן, כי לי כל הארץ כמו שפירש באור החיים כי בכל מקום הם, וכבר פירשתי גם אני (בפרשת בהר) הפסוק (ויקרא כה כד) ובכל ארץ אחוזתכם וגו' על פי זה. והנה כתב שם דאם לא היו חוטאים, היו מולכים בכל העולם ומוציאים הניצוצות הק' מכל העולם בכח קדושתם בכל המלוכה, מה שאין כן אחר החטא צריכין לילך ללקט הניצוצות. ועל פי זה יתבארו דהשי"ת אמר והייתם לי סגולה, שבודאי תהיו לי הסגולה בין כך ובין כך, רק ואתם ראוי לכם שתהיו ממלכת כהנים, דהיינו להוציא בדרך זה, והיא עצה טובה ומדוקדק לשון ואתם, ודוק.
4
ה׳הדרך הרביעי בפסוק (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ונקדים להבין מאמר רז"ל בשבת (דף למ"ד (שבת ל') ע"ב) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכונה, דמאי ענין עונש תכונה לזה. וגם להבין אמרם ז"ל (שם (שבת ל' ע"ב)) רבה מקמיה דפתח בשמעתא אמר מילי דבדיחותא ובדחי רבנן, לבתר יתיב באימתא ופתח בשמעתתא. וגם להבין מה שנאמר (במסכת סוכה דף כ"ח ע"א) על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה, כל עוף הפורח עליו מיד נשרף. דהנה התייר הגדול הגאון מהר"י בספרו יערות דבש (חלק ב' דרוש ראשון), פירש במאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקך, עיין שם כל המאמר ותראה פלאות ושפתים ישק, ותורף הדברים דתורה היא בבחינת בתי גואי, לכך צריך ללמוד באימה וברתת, ולכך קודם רבן גמליאל הוצרכו לעמוד בתורה בחינת (ישעיה ו ב) שרפים עומדים (מגילה כ"א ע"א), ולפי זה מובן הך עובדא דרבה. ועל פי זה נראה לפרש הגמרא במסכת ברכות, כתיב (דברים ד ט) והודעתם לבניך וגו', וכתיב (דברים ד י) יום אשר עמדת וגו', מה להלן באימה וכו', עיין שם (ברכות בדף כ"ב ע"א). דהכי פירושו יום אשר עמדת דייקא בבחינת עמידה לפני ה' אלקיך דייקא, מה להלן באימה וכו', ר"ל שם בבחינת בתי גואי, והבן. ובזה מובן השבח של יונתן בן עוזיאל, כי ידוע אמרם במדרש כשעלה משה לקבל התורה הוליכו המלאכים אותו, וכשהגיע לסוף גבולו, אמר המלאך מתיירא אני לגשת להלן שלא ישרפני אשו של המלאך הגבוה ממנו, וכן כל מלאך ומלאך אמר כן, אלמא כשהעליונים נכנסים לתחום דלאו דיליה נשרפים מיד, וכשיונתן בן עוזיאל היה עוסק בתורה, אז היה בבחינת בתי גואי ממש, באופן שמי שהוא בבחינת טיסה ועיפה שמקומו בבתי בראי, אם יפרח אז עליו ויגש אצלו, ישרף דנכנס לתחום דלאו דיליה. ועיין בזוהר פרשת בראשית (זוהר ח"א מ"ו ע"ב) מה שדרש בפסוק (בראשית א כ) ישרצו המים וגו', דעוף היינו מלאך (הובא במעולפת ספירים יום א' פי' ב'), והבן זה עד כמה מגיע גודל מעלת יקר התורה. ועל פי זה יובן שמי שאין שפתותיו נוטפות מור ואין לו פחד, אם כן אינו בבחינת בתי גואי, ועוסק בתורה שהיא בבחינת בתי גואי ונכנס לתחום דלאו דיליה, אם כן תכונה כאמרם (חגיגה י"ג ע"א) יצאה אש מחשמל ושרפו. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (שמואל א' ו' (יט) י"ט) ויך ה' באנשי בית שמש דייקא, היינו שאחזו בחינת השמש והבן. ועל פי זה יובן הפסוק שהתחלנו, כי ידוע אמרם (מכילתא בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה עינו של יחזקאל, ואם כן כבר היו במדריגה גדולה, אך בבחינת בתי בראי, ולכך אז ישיר (שמות טו א). ומזה תבין למה על קריעת ים סוף אמרו שירה, ולא על מתן תורה שהוא יותר יקר וחשוב, וגם נשתנו סדרי בראשית כי בא ה' וכל קדושיו עמו, ושומעין את הנראה ורואין את הנשמע כהנה וכהנה פלאי פלאות, והוא קושיא עצומה לא ראיתי מי שהרגיש בזה. ולפי הקדמה זו יובן בבחינת בתי גואי אין שירה, רק המשל ופחד ויראה ורעדה, (ועיין מ"ש לעיל בפרשת בשלח בביאור המדרש (שמו"ר כ"ג ו') ואני אשיר עזך, בים וכו' עיין שם). וזה מאמר שלמה (משלי א' כ') חכמות בחוץ תרונה, היינו החכמות שהם בחוץ, דהיינו בבחינת בתי בראי דהיינו המשמשין להתורה, תרונה. ונחזור לענינינו, דבמתן תורה הגביהן הקב"ה למדריגת בתי גואי אשר ה' שמה והמשל ופחד עמו כתיב (איוב כה ב), וזה שאמר הכתוב אתם ראיתם את כל אשר עשיתי למצרים, היינו להשר של מצרים, דראו איך המרכבה הקדושה השפיל והכניע להמרכבה הטמאה, והיינו ראתה שפחה על הים וכו', ואם כן כבר אתם במדריגה גדולה, ושמא תאמרו מה יש עוד מדריגה גבוה מעל גבוה, לזה אמר ואשא אתכם, היינו מה שהגבהתי אתכם עד עכשיו, הוא רק על כנפי נשרים, היינו בדרך טיסה ועיפה היינו בבחינת בתי בראי, אבל עכשיו ואביא אתכם אלי דייקא, היינו לבחינת בתי גואי בחינת עמידה בלי שום תנועה. ועל פי זה יש לפרש וירא העם ויניעו ויעמדו מרחוק (שמות כ יח), ר"ל אם היו עובדים בבחינת תנועה, עדיין הם עומדים מרחוק בחינת בתי בראי, ואין זה התקרבות גמור. ועל פי זה יובן שאמר ית' למשה (דברים ג' כ"ח) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, (דברים ה כח) ועתה פה עמוד עמדי, היינו שישאר קיים לעולם בבחינת בתי גואי עולם העמידה כאמור שרפים עומדים, ומזה תבין אמרם (סוטה י"ג ע"ב) במשה מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, ומזה תראו אחינו בני ישראל גודל מעלת עסק התורה לשמה, וההיפך במבטלו, כי היא תחילת דינו של אדם, כמו שדרשו (קדושין (קידושין) מ' ע"ב) על פסוק (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון, ואף שאמרו בברכות (דף ה'.) פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, משמע שזה האחרון ונמצא הדברים סותרין זה את זה. אין כאן סתירה, דודאי ביטול תורה בכלל יפשפש במעשיו כי הוא פעולה הראשונה, אך בכל העבירות אם לא מצא אם כן אין לתלות בהם, אבל ביטול תורה אף אם לא מצא יכול לתלות בו, לפי שאין לו שיעור ומי יודע עד כמה תכבד העבודה, ודוק כי הוא הפירוש האמיתי בס"ד. ומן האמור פירש היערות דבש אמרם (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ביאור הדבר כי הבעל תשובה מה לו לשמחה והוא באימה ופחד, ועל כן אין לו מקום בבתי בראי, אך הקב"ה חותר חתירה וכו' להכניסו בבתי גואי ששם בחינת עמידה, אבל הצדיקים גמורים עובדים את ה' בשמחה בבחינת בתי בראי, ולא עביד קב"ה ניסא למגנא להכניסו לבתי גואי, והבן. ועל פי זה יש לפרש גם כן (הושע ב' ב) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, דהיינו בבתי גואי ששם אין מבוא כלל לאלו אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם, שם דוקא יאמר להם בני אל חי אם שבין בתשובה, כי שם דוקא הוא מקום הבעלי תשובה כנ"ל, והבן.
5
ו׳הדרך החמישי, דהנה יש להבין מה זה דאמר (שמות יט ד) על כנפי נשרים, ולפי רש"י (ד"ה על) והתרגום היה ראוי לומר כעל כנפי נשרים. והנ"ל דהנה הא יש להבין מה שפירש רש"י בפרשת ויחי (בראשית מט ו) וברצונם עקרו שור, זה יוסף דנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. ויש להבין למה נקרא שור, ועיין שם מה שפירש רש"י בפרשת וזאת הברכה על הפסוק בכור שורו הדר לו (ד"ה שורו), שכחו חזק כשור לכבוש ל"א מלכים, עיין שם. וגם על זה קשה דיהושע לא מצינו בשום מקום דנקרא שור רק יוסף, ויציבא בארעא כו'. ועוד וכי בכחו כבש, הלא מפורש (דברים ח יח) וידעת כי ה' אלקיך הוא הנותן לך כח וגו', ותקיעות יריחו יוכיח (יהושע ו כ). וגם בפסוק (בראשית לב ו) ויהי לי שור נדרש על יוסף (ב"ר ע"ה י"ב), וכן איתא במסכת סוטה (י"ג ע"ב, בראשית מט כב) עלי שור בהעלאת ארונו של יוסף (עיין תנחומא בשלח סי' ב') והנ"ל על פי המבואר בפרדס (שער א' פרק א') בשם התיקונים, דמרכבה ראשונה פני אדם חכמה כח מה, פני נשר בינה, פני אריה חסד לאברהם, פני שור פחד יצחק גבורה. מרכבה שניה פני אדם תפארת, פני נשר נצח, פני אריה הוד, פני שור יסוד, עד כאן. וידוע דיוסף צדיק יסוד עולם, על כן נקרא שור, והבן כי הוא אמת בס"ד. והנה לפי זה במנין הז' שושבונין ואושפיזן, משה הוא פני נשר, רק דלא נתפרש בתורה כמו על יוסף, משום דשור מבואר בתורה דטהור והבן, אף דהיא דים, וטהור (כלים פי"ז מי"ג), מכל מקום אינו מבואר בתורה, והבן והשם הטוב יכפר. והנה ידוע דברית יחיד הוא באמצע, ומחברין על ידי שעולה עד הבינה, והוא קול שופר בלול מאש ומים ורוח, על דרך משל הקול מעלה לחלוחות, ויש בו הבל חום אש והוא אוירי, הכי נמי אויר הוא תפארת מכריע בין אש למים, הוא חסד גבורה וכלול מהם, על כן נקרא קול, ולכך כיון שיש להם התחברות, על כן פני נשר דלתתא הוא פני נשר דלעילא, על כן נתנו למשה מ"ט שערי בינה (ר"ה כ"א ע"ב) והבן, והוא השורש של האילן והמשיך כל הענפים אליו, דהיינו כל ישראל הגביהן למדריגתו, על כן ראתה שפחה על הים וכו', והיינו שראו מרכבה קדושה משפיל למרכבה טמאה שבא לעזרת המצרים, כמו שפירש רש"י בפסוק (שמות יד י) והנה מצרים נוסע אחריהם, וידוע דאז היה הס"מ שר של מצרים ראש המרכבה טמאה. ונקדים דבשעת מתן תורה כשאמרו נעשה ונשמע (שמות כד ז), וניתן להם שני עטרות לכל אחד ואחד כמבואר (במסכת שבת דף פ"ח.), היינו כתר חכמה דבבינה היו כנ"ל, ואז שוב לא היה שום מסך רק דבקות גמור. והיינו אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, היינו כמו שפירש רש"י בפסוק והנה מצרים, והוא מדריגה גדולה אף על פי כן ואשא אתכם רק על כנפי נשרים, כנ"ל פני נשר דלתתא, פני נשר דלעילא, אבל ואביא אני רוצה להביא אתכם אלי דייקא, כנ"ל.
6
ז׳ועל פי זה יתבאר החרוז בזמירות של שבת ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע אמרו כאחד ופתחו וענו ה' אחד. דיש לדקדק בתיבת ופתחו דאין לו ביאור. ולפי מ"ש הוא מבואר, דידוע (חולין צ"א ע"ב) דמלאכי השרת מזכירין שמו אחר שלשה תיבות, לפי שיש להם שלשה מסכים שהם ממדת בינה, וישראל אחר שני תיבות לפי שיש להם רק שני מסכים שהם ממדת חכמה, וכמבואר בדברינו (פרשת אמור בד"ה ובמדרש תנחומא). ואם כן לפי זה בשעת מתן תורה שלא היה להם שום מסך, אז היו יכולין לפתוח בשמו, והבן. והיינו נעשה ונשמע אמרו כאחד, ויירשו על ידי זה שני העטרות הנ"ל, ושוב לא היה שום מסך, על כן ופתחו וענו ה' אחד, ופתחו דייקא, והוא פלאי בס"ד. עד כה הראני ה' אופן בתוך האופן במאמר אתם ראיתם כתפוחי זהב במשכיות כסף, והנה ההמונים שאין מבינים המאמר רק כפשוטו, לא נתחדש להם דבר רק מה שכבר ראו בעיניהם, אבל הבני עליה שהבינו המכיוון שבתוכו נודע להם חדשות, וכבר כתב המזרחי בפרשת ויחי כי על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה, וזה אומרו ית' (שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם וגו', כי לבית יעקב היא אמירה ולבני ישראל היא הגדה, והבן.
7
