ישראל קדושים ט׳Yisrael Kedoshim 9
א׳והתחלת הקדושה שצריך להיות מצד האדם די בדבר מועט על דרך שאמרו פתחי לי כחודה של מחט וכו' וכמו שאמרו ביומא (ל"ט.) ע"פ והתקדשתם וגו' מקדש עצמו מעט וכו' מלמטה וכו' בעולם הזה וכו'. ומ"ש מלמטה ומלמעלה צריך ביאור דודאי גם מ"ש תחילה מקדשין אותו הרבה מי מקדשו על כרחך מלמעלה וכן הא שמקדש עצמו היינו מלמטה. וגם מ"ש בעולם הזה ולעולם הבא צריך ביאור ועולם הזה הוא זמן המעשה והשתדלות דהיום לעשותם והעולם הבא הוא זמן הקיבול שכר על מעשה העולם הזה כדתנן סוף פרק ב' דאבות וככל השתדלות אדם בתו"מ בעולם הזה כן שכרו שמור לעולם הבא להיות כפעל אדם ישולם לו ומה טעם בהזכרת זה כאן. וגם לענין טומאת העבירות אמרו שם גם כן ג' דברים אלו וגם כן יש לדקדק כנ"ל ושם יש לדקדק יותר דיש חילוק ביניהם בקראי דמייתי, דלענין הקדושה נאמר והייתם קדושים דעל ידי ההתחלה דוהתקדשתם השפע דמקדשין וכו' הוא בא בזה מעצמו אחר כך דוהייתם וגו' דהבא לטהר מסייעין כמו שאמרו רש"י וילפינן שם (ל"ח סוף ע"ב) מיתן חן דנותנין לו מעצמו מלמעלה אבל גבי טומאה נא' לא תטמאו ונטמאתם דגם אחר כך הוא הנטמא. ואף דאמרו מטמאין אותו היינו רק דפותחין לו ומניחין אותו כמו שאמרו רש"י וסוף ונטמאתם שהוא הולך ומטמא יותר כיון דאין לו עזר להצילו. והנה ליטמא הרבה בדידי' תליא אבל למעלה ולעולם הבא לא בו תליא דהוא עומד למטה בעולם הזה. וקרא דונטמתם עלי' קאי. אבל באמת אף שגוף האדם למטה בעולם הזה, נפשו מלמעלה מעלה וכ"י יש להם חלק לעולם הבא היינו שנשמתו אחוזה בשרשה באותו עולם אם לא שיכרתנה משורשה על ידי עונותיו והתחלת הטומאה הוא בדבר מועט וקטן מאד ומושך העון בחבלי השוא כמו שאמרו (סוכה נ"ב.) יצר הרע בתחלה וכו' עיי"ש מקרא זה ואחר כך עבירה גוררת עבירה עד שנטמא הרבה ועדיין הטומאה רק מלמטה היינו מצד הגוף ונפש הבהמית היורדת למטה ולא מצד רוח האדם העולה למעלה כי לבבו שלם עדיין עם ה' ואין ראוי ליטמא כלל רק כשבא לפעל היצר הרע מתעהו ואין יכול לינצל ואם אינו שב בתשובה אז הולך ומתגבר ונכנס במקום ישיבתו במפתחי הלב כמו שאמרו ברכות (ס"א סוף ע"א) ע"פ לפתח חטאת ונכנס לפנימיות הלב כמו שאמרו סוכה (נ"ב:) בתחלה העתם ולבסוף בקרבם שרוחו בקרבו גם כן מצד עצמו נוטה לצד הרע ומגרה יצר הרע בנפשיות. וזהו הטומאה שמלמעלה שמוסף לטמא גם שרשו שמלמעלה בהכנסת הטומאה למקום הטהרה שהוא רוחו שמעליונים, ומכל מקום עדיין הטומאה רק בעולם הזה היינו מצד חבור הנפש עם הגוף בעולם הזה ובמותו שהגוף נרקב וכלה נכלה גם כן הזוהמא מהנפש מה שקלטה בהיותה בתוך הגוף בעולם הזה כל שהטומאה עדיין רק בהתגלות לבו ולא נכנס למעמקים ושורש נפשו. אבל אם לא שב בתשובה והולך ונטמא יותר אז סוף שנטמא גם לעולם הבא היינו בשורש נפשו שהוא החלק שלו בעולם הבא כי הטומאה נכנסת למעמקי הלב שלמעלה מההתגלות בעולם הזה והוא השורש שכל רצונות העולים בלבו ומחשבות שבמוחו נמשכים משם והטומאה נשרשת בו להיות כל מחשבותיו ורצונותיו לרע ירוצון שכבר נהפך כולו לצד הרע ואין לו עוד שום התעוררות לטוב הבא מצד שרשו שבקדושה וסופו לקלקל גם השורש וזהו החלק לעולם הבא שלכי אם. והם ג' מדריגות היצר הרע שחשבו בסוכה שם, תחלה הלך בעודו רובץ על פתח הלב. ואחר כך אורח שכבר נכנס לפנים והבעל הבית בקרבו ואחר כך נעשה בעל הבית שהוא לבדו המושל ואין שם אחר כלל שנשרש ברע לגמרי.
1
ב׳ועל דרך זה בקדושה ובמדה טובה המרובה שהוא מעצמו כן כל שלא יגרום החטא איזה קלקול דמצוה גוררת מצוה ובהתחלת התעוררות קל לקדש את עצמו. ובדבר קטן הקדושה מתוספת והולכת. ואף דבענין הקדושה עיקר ההתקדשות צריך לגוף החמרי ונפש הבהמית אבל נפשה העליונה אצולה ממקום קדוש וקדושה בעצמותה מכל מקום הרי לכך נכנסה לגוף בעולם הזה כדי שתתעלה עוד הרבה יותר ויותר ממה שהיתה אם תזכה אורחה והתחלת ההתקדשות מלמטה הוא בפעל באברי הגוף בהגדרת סרך ערוה וכיוצא כל ענייני הקדושה במעשה ועדיין אינו מורגש בלב וזה נקרא מלמטה. ואחר כך נכנס הקדושה ללב לגרש היצר הרע ממקום רביצתו להיות לבו ברשותו וזהו על ידי התעלות הנשמה שמלמעלה בקדושה יתירה מלמעלה שעו"ז נתמלא כל חדרי לבבו קדושה. ועדיין הוא רק בעולם הזה. היינו מצד חבורו בגוף שהנפש העליונה גוברת להיות יצרו כבוש ומסור בידו ושכרו אתו ברב טוב הצפון לו לעולם הבא אבל רק בחלקו וגבול נחלתו שבארץ העליונה שזהו נחלת עוה"ב שלמדו דכ"י יש להם חלק מקרא דלעולם ירשו ארץ. וכי אם ירושתו וחלקו הוא כפי אחיזת שורש נפשו באותו מקום העליון שמשם נאצלו כידוע דמחצב הנשמות טכסה"כ ששם אימא מקננת בכורסיא והוא ה' ראשונה דשם הוי' שהוא סוד עולם הבא וארץ העליונה וחלוקת הארץ דספר יהושע שנכתב בספרי הנביאים לעולמי עד הוא חלוקת שרשי הנפשות מלמעלה בארץ התחתונה הוא ה' אחרונה שבשם שהוא שורש כנסת ישראל הכולל כל הנפשות והוא הקדושה שמלמעלה על ידי שכינתו יתברך המתפשטת בתחתונים ושוכנת בקרב הלבבות דישראל המתקדשים מלמטה כטעם צור לבבי וחלקי וגו'. וגם בפעל חלוקת ארץ ישראל הגשמיות על ידי יהושע שהי' ע"י אורים ותומים ורוח הקודש היה כן. לכי אם חלקו כפי שורש נפשו בקומת כלל הכנס"י וכי אם כפי חלק קדושתו שמלמעלה. וכן בכלל כל שבט כפי הקדושה השייך לאותו שבט ואלו הקדושות קבועות לעלמי עד כן בשרשם במקום עליון וכ"ז מצד ההתקדשות דעולם הזה שזהו חלוקת בקדושת דנפשות מצד אחיזתן ושרשן בכלל הכנס"י שהם משכן שכינתו יתברך ומלכותו אשר בכל משלה.
2
ג׳והחלוקה דספר יחזקאל הוא חלוקת ארץ העליונה לעולם הבא כמבואר בבבא בתרא קכ"ב א' ובזה עין לא ראתה עדיין פרטי החלוקה על כן לא נפרט שם פרטי עיירות מכל חלק רק מה שנתגלה לו דרך כלל ומבואר שם דהקדוש ברוך הוא מחלק להם בעצמו. והיינו דשורש כל אחד בקומת הכנס"י דבר זה יוכלו להשיג ראשי הכנס"י בכח נבואה ורוח הקודש שבהם כי הכנס"י קומה שלימה וכמו האדם מרגיש במחו ולבו תכונת כל אבריו דזהו בקדושה שמצד השתדלות דעולם הזה אבל העולם הבא שהוא שורש העליון של נפשות הכנס"י דשם יש לכי אם חלק נעלם מצד שורשו הנעלם וחלק זה הוא מוגבל לכי אם מצד שרשו ושלא בהשתדלות דעולם הזה ורק מתן שכר דהשתדלות עולם הזה יקבל כל אחד שם כפי המגיע לו משכר השתדלותן מרב טוב הצפון ליתן לו בחלקו אבל גוף החלק בירושת הארץ זה יש לו מעצמו דכל שלא נכרת הנפש משרשה על ידי עונותי' בכלות זמן עולם הזה יזכה לחלקו שבשרשו בעולם הבא. ומאחר שחלוקה זו הוא כפי שורש הנעלם של כל אחד שלא מצד ההשתדלות על כן דבר זה עין לא ראתה וגו' ואי אפשר לשום נביא להשיג פרטי חלוקה זו אפילו אז כשיגיעו כולם לעולם הבא כי השגת הנבואה הוא רק בקדושה שמצד השתדלות ובירושלים של עולם הבא אמרו (בבא בתרא ע"ה ריש ע"ב) דאין עולין אלא המזומנים לה כי ירושלים ומקום המקדש לא נתחלק לשבטים וכ"י יש להם חלק בקדושה זו שיכולים להתקדש ולעלות ולראות פני ה' כל אימת שירצו ואף שאינם בירושלים עצמה כי אינם בקדושה וטהרה תמיד יכולים להתקדש כשירצו גם שלא בג' רגלים דכולם עולים אז בתורת חיוב ובעולם הבא אי אפשר לאדם להתקדש ולהגיע למעלה יותר מחלקו וירושלים אינה מחלקים המוגבלים לכי אם ועלי' נאמר פרזות תשב וגו' שאמרו בבבא בתרא (שם) שלא נאמר לו מדה והוא כנחלת יעקב שהוא בלא מצרים כמו שאמרו ופרצת וגו' כמו שאמרו בשבת קי"ח ריש ע"ב [ופריז גם כן לשון פרוץ בחילוף ז' בצ' כמו עלז עלץ ועיר פרוצה אין חומה נקרא פרזי] וחלק כל אחד הוא בגבול וחלק ידוע כפי מה שהוא מוגבל ומוגדר בשרשו שכל נפש שורש בפני עצמו אבל אדם המתקדש בעולם הזה בתכלית להיות מוסיף והולך יוכל לזכות להתקדש לעולם הבא היינו שיגיע תוספת הקדושה עד שרשו העליון שיהי' קדושת השורש גם כן מוספת והולכת והיינו שיצאו מגדר הגבול וקדושה מוגבלת לקדושה בלתי מוגבלת כלל. ואלו המוזמנים לירושלים של עולם הבא שמלבד חלקם המוגבל שיש להם מצד שורשם זכו מצד השתדלותם בעולם הזה להוספת קדושה גם בחלקו דעולם הבא לזכות לקדושה הבלתי מוגבלת והוא כשזוכה לתקן כל קומת נפשו עד הכתר שהוא שורש הנעלם שלמעלה מחכמה ובינה המתגלות במוחו ולבו שאין הקדושה בהתגלות מחו ולבו בלבד שהוא המורגש בעולם הזה רק גם בשורש הנעלם שממנו המשכת כל המחשבות ורצונות של האדם. הגיע בהשתדלותו להוסיף קדושה עד שכל ההמשכות מלא קדושה מעצמו ואי אפשר לשום מחשבה ורצון שלא בקדושה לעלות בלבו ומוחו וכמו יעקב אבינו ע"ה דגם בחלומו שהי' הסתלקות המוחין דחכמה ובינה שבהתגלות מוח ולב בהקיץ. גם כן הנה ה' נצב עליו ועל ידי זה זכה להנחלה בלי מצרים.
3
ד׳כי הג' אבות הם שורש לג' קדושות הנזכרות אברהם אבינו ע"ה שנקרא תחלה לגרים הוא התחלת הקדושה שמלמטה בהגדרת כל אבריו וכחותיו להיות הכל בקדושה והוא הוצרך לקרב את עצמו כמו שאמרו בקדושין (ע' סוף ע"ב) דבגרים תחלה והיו לי לעם עיי"ש ברש"י ונתנסה בי' נסיונות להתברר בי' המדריגות של כל קומה מצד קדושת עצמו שמלמטה במלחמת היצר. כי כל נסיון על כרחך שיש בו יצר הרובץ ומסית והוא צריך להתגבר נגדו דאם כבר יצרו בידו אין כאן נסיון ואף שהוא זכה אחר כך ליקרא איתן האזרחי להיות נחשב לאזרח בישראל וכמשז"ל דאברהם נקרא ישראל (בראשית רבה ריש פרשה ס') זהו אחר שיצא ממנו יעקב שזכה לשם ישראל כי שרית וגו' שנעשה שר גם בעליונים כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד שהוא הדמות אדם שעל הכסא המושל בכל צבא מעלה כי זכה להתדבק בשורש הקדושה שבלי גבול כלל ולא היה צריך עוד לגדרים וגבולים כי הי' מטתו שלימה שלא היה בו עוד מציאות לשום פסולת כלל, מה שאין כן אברהם ויצחק שיצא מהם פסולת אף שבאמת ישמעאל ועשו אין נקראים זרעם כלל כמשז"ל זהו אחר שנבחר יעקב לחבל נחלתו יתברך ונעשו כל האבות חבל אחד וכי אם כלול מכל הקדושות והוא רק מצד כח קדושת יעקב שהיו גנוז בהם גם כן שהרי מהם הוא שנשתלשל ויצא אבל בקדושתם שמצד עצמם היה עדיין מקום ליציאת פסולת ואברהם אבינו ע היה הלוך ונסוע הנגבה היינו אוחז בהילוך והשתדלות להגיע למדגירה להיות מנוגב מכל תאות וחמדות עולם הזה לגמרי ועבודה זרה היה השתדלותו כל ימיו. ויצחק כבר היה יושב בארץ הנגב להיות מנוגב מכל ויצרו בידו ועל כן לא היה צריך למלחמות ונסיונות. וגם העקידה לא נחשב לנסיון לו כלל כי הוא זכה להקדושה שמלמעלה להיות יצרו בידו שזהו מה שהוסיף הוא להיות נקרא אב בפני עצמו ויחוד שם שמים עליו בפני עצמו כי הוא המשיך שורש קדושה חדשה בעולם דהקדושה מלמטה כבר היה לו מ֔רָשָׁה מאברהם והוא המשיך הקדושה שלמעלה.
4
ה׳ויעאע"ה כבר מצא ב' קדושות אלו מושרשים בלבו והוסיף להמשיך הקדושה דעולם הבא שהוא הנחלה בלא מצרים שזכה לה כנ"ל וכ"י זרע אברהם יצחק ויעקב שכולם קדושים ובתוכם ה' הם כלולים מכל ג' קדושות אלו מה שהוא בשרשם מורשה מאבות. ואף בנחלת יעקב אבינו ע"ה שבלי מצרים אף דלא הכל עולים לירושלים של עולם הבא היינו לעלות תמיד אבל כל ישראל עולים ברגלים שמחויבים בכך. ולעתיד מוסיפין גם בשבתות וראשי חדשים כמו שנאמר והי' מידי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא וגו' ובזמנים המקודשים מיהת יזכו לאותה קדושה דעולם הבא שבלי גבול מלבד חלקם הפרטי שבגבול.
5
ו׳ונראה לי דג' מיני זמנים מקודשים הנזכרים גם כן נגד ג' קדושות הנ"ל ובכ"י יש בהם קדושה ואפילו הריקנים מלאים מצות כרמון ובשבת (ק"ה:) דאדם מישראל שמת כספר תורה שנשרפה ופירש רש"י דאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות. וכן נקראו בתורה גוי קדוש ועם קדוש ואנשי קודש ובנביאים קודש ישראל לה' ובדברי רבותינו ז"ל ישראל קדושים ואיתא בשבת (פ"ו.) שא"מ מטותיהם ביום, וזהו התחלת קדושה מעט מלמטה שישנו בכי אם מישראל וזוכין עי"ז דמקדשין הרבה בראש חודש ועדיין הוא קדושה שלמטה וביום טוב הוא מה שמקדשין מלמעלה כי יום טוב נקרא גם כן שבתון ושבת כמו שאמרו ממחרת השבת דאף דישראל מקדשי יש בו גם כן מקדושת שבת דקבוע וקיימא שהוא הקדושה שלמעלה הבא על ידי דישראל מקדשי דהיינו מצד קדושתם דבעולם הזה (דהזמנים תלוי בבית דין של מטה שבעולם הזה וכמו שאמרו אני ואתם נלך לבית דין שלמטה) ושבת שהוא מעין עולם הבא זהו מה שמקדשין לעולם הבא ובשעת מתן תורה שנעשו לגוי קדוש זכו לכל קדושת הנ"ל ואמירת נעשה ונשמע הוא הקידוש שמלמטה שהוא במעשה ומלמעלה שהוא בשמיעה וקבלה בלב. והכתרים שניתנו להם עדיים שמהר חורב כמו שאמרו ז"ל (שבת פ"ח.) זהו הקידוש לעולם הבא בשורש הנעלם שהוא הכתר שלמעלה מהקומה ובחטא העגל אבדו זה ונתקן בלוחות אחרונות שניתנו ביום הכיפורים, כי יום הכיפורים כולל כל ג' קדושות הנ"ל בכפרה שאחר החטא דבכפרה גמורה הוא כאלו לא חטא וכמו שאמרו בראש השנה על הפסוק ה' ה', אחד קודם שיחטא ואחד אחר שיחטא וישוב כי שם הוי' שמהווה הכל הוא כולל גם כן כל הקדושות שבאדם דמה שמתחיל לקדש עצמו מעט זהו ה' האחרונה ומה שמקדשין בג' מדריגות הם ג' אותיות ראשונות הנזכרות וכמו שיש בו כל הקדושות קודם שיחטא כן אחר כך כששב ונתכפר ועל כן יום הכיפורים הוא תרעא דחירו מעין עולם הבא גם כן כי כולל הכל כנ"ל.
6
ז׳ועל הרוב חל פורים בפרשת תשא ונראה לי לפי שגם בו יש תיקון לחטא זה כידוע מתיקוני זוהר דיום כפורים שהוא כמו פורים שגם פורים כולל כל קדושות הנ"ל ותוקף מלכות פרס היה על ידי שגם בהם היה למראית עין כמו התחלת הקדושה מלמטה שבישראל הנזכרת דאין משמשין מטותיהם ביום כמו שאמרו במגילה (י"ג סוף ע"א) מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו וכו' וכן בכלל האומה אמרו ברכות (ח':) דצנועים בדבר אחר, והסמיכו לזה דרש למקודשי אלו פרסיים המקודשים ומזומנים לגיהנם, שלא נטעה כמו דישראל נקראים קדושים עי"ז. גם הם כן, על זה אמרו דהם נקראים מקודשי, שמזומנים לגיהנם ולא שיש בהם שמץ קדושה כלל ועל דרך שאמרו בבבא בתרא על כל צדקה וחסד שעושין שהוא חטאת להם כי כל כוונתם לרע ולא לשם שמים. וגם בזה שנלמד מתוך גנותו למדנו דבאמת גם הוא בכלל גנותו כמו שאמרו רש"י שם שבועל נשים ומשלחן וזה, מצד שיטופי הזימה שרצה לבעול כולם על כל פנים ולא להחזיק אחת בביתו איזה ימים אולי תישר בעיניו לישאנה ולא היה נמנע מלבעול ביום גם כן אלו היתה אצלו ביום וכמו שאמרו (שם ט"ו.) עכשיו ברצון שהי' פשוט אצלה שיבוא עלי' אז אף שהי' ביום כי רק צנועין בדבר אחר להצניע עצמן מבני - אדם וג"ז לשטף תאותן כי לא יוכלו למלא כל כך זוהמת תאותם לעין רואים מה שאין כן בינם לבין עצמם ולפני המקום אין צנועים כלל ורק לפי שביום לא היה יכול להצניע כל היום מפני בני אדם, שהרבה באים לפני המלך בכל יום והיו מבלבלים מילוי תאותו והוא רצה להחזיק בביתו רק עונה אחת ולמלא כל שטף זוהמת תאות על כן בערב היא וגו' ונמצא הכל גנותו. אלא שמכל מקום מתוך וכו' נלמד קצת שבח למראית עין בני אדם שלא וכו' על ידי גוון של צניעות שהי' בהם שעל זה אמר ר' גמליאל (בברכות שם) בג' דברים אני אוהב וכו' וחלילה לאהוב לשונאי ה' שהכתוב אומר משנאיך וגו' תכלית שנאה שנאתים וגו' אבל ידוע סוד ואתה מחי' את כולם שבכל דבר יש איזה ניצוץ קדוש המחי' היינו מה שהי' ברצון השם יתברך שיהי' מציאות כזה דלולי כן לא היה לד"ז מציאות כלל ותכלית הבריאה בשביל ישראל שיהיו בוחרים בטוב בעולם הזה שהבחירה לאדם ואם אין מציאות לרע לא שייך בחירה ונמצא כל מציאות הרע בעולם הוא רק כדי לכפותו ונגדו הוא כח הכפירוש שנתן השם יתברך לאדם נגד כח הרע. ועכי אם כל הגדול מחבירו יצרו גדול כי כח הרע שבכי אם שמציאותו הוא כדי לכפותו הוא כפי כח הכפירוש שבכי אם וזלעו"ז עשה האלהים בשיווי ושיקול ממש.
7
ח׳ובתחלת הבריאה עשה אלהים האדם ישר שכולו מצד הקדושה דעל כן שָׂמוֹ בגן עדן וכח הרע היה בחוץ והוא הנחש שהוא הזלעו"ז כמו האדם כולל כל כחות הקדושה כך הוא כולל כל כחות הטומאה וְשָׂם רק באדם כח הבחירה אם להיות ניסת מהנחש ומשהביא נחש על חוה הזוהמא וגרם בזה להיות ניסותים לאכילת עץ הדעת טו"ר נכנסו כחות הרע בקרב לב האדם להיות הוא עצמו ממולא בב' הכחות דטו"ר בב' מפתחי לבבו. ומשבחר השם יתברך באומה ישראלית חזרו ונפרשו להיותם ישראל לבד קרוים אדם כפי תחילת הבריאה בצלמינו כדמותינו. כמו שאמרו (בשבת קמ"ו ריש ע"א) דמשעמדו על הר סיני פסקה זוהמת הנחש מהם ולחד מ"ד מימות יעקב שמטתו שלימה ואלו ואלו דברי אלקים חיים. שבאמת מימות יעקב לא היה עוד פסולת בזרעו רק שלא היה בהתגלות והיו צריכין עוד לבירורין דגלות מצרים בקושי השעבוד ויסורין שיזכו לזה שיבוא הדבר להתגלות ופרסום לכל באי עולם להתייחד לאומה בפני עצמו גוי אחד בארץ ולהוריד תורה מן השמים בהתגלות תרי"ג עיטין דמצות עשה ולא תעשה. לדעת איך יבחר בחיים ולהצילו ממוקשי מות של הנחש שזוהמתו נשארה בנפשות אומות העולם שגם הם מזרע אדם מצד הערבוביא דטו"ר שגרם בחטאו אבל הם מחלק זוהמת הנחש ולא מסט' דאדם ועל כן אתם קרוים אדם ואלו זכו היה אז הבירור השלם להיות חירות מיצר הרע ומלאך המות ושעבוד מלכיות לעתיד אלא שחזרו להיות ניסותים מהערב רב שלא היו מזרע אברהם יצחק ויעקב ולא פסקה זוהמא מהם והם עשו את העגל והסיתו את בני ישראל כמשז"ל על פסוק אלה אלהיך ישראל ועל כן הוצרכו עוד לבירורים על ההתגלות בעולם הזה אבל מכל מקום כבר בשורש מובדלים ונפרדים שישראל שרשם מהאבות נטוע במקום קדוש והחטאים הם רק דוגמת חוחים הסובבים לשושנה שהם השורש קדושה שנתערב ברע והרע מלבישו על ידי העירבוב שנעשה ע"י החטא והאומות הם שורש הרע ומציאותם בעולם אם יזכו ישראל, להיות כולם עבדים לישראל כלעתיד כמו שאמרו (בעירובין מ"ג:) וכמו שאמרו ובני נכר אכריכם וגו' וכמו שאמרו בסנהדרין על הנחש חבל על שמש גדול שאבד וגו' שעבודה זרה היה ברייתו לשמש להאדם אלו זכה לנצחו. וכן אחר החטא שנתלבשה זוהמתו בנפשות אומות העולם וישראל נשארו בצורת אדם וכן היצר הרע נקרא עבדו כמו שאמרו (בסוכה נ"ב:) ע"פ מפנק מנוער עבדו כי לכך נברא לשמש לאדם בצרכים דרשות שיש בהם צורך וסיוע לעבודת השם יתברך. והיינו אחר שכופהו להיות הוא השליט עליו ולבו ברשותו דאז יצר הרע נקרא לבן דאתלבן כמו שאמרו במדרש הנעלם פרשת ויצא על לעתיד דלא יתבטל לגמרי רק יתלבן ועל דרך שאמרו ע"פ ונתתי לב בשר להוציא בשר ולב בוסר בחלקו של חבירו וכיוצא וזהו העבדות והשימוש שלו לצורת האדם בכל מדות רעות שבכח היצר שיש בהם גם כן שימוש מה לצורך שלכך יש מדה זו בעולם כידוע וההיפך בהיפך דשפחה תירוש גבירתה ונעשה עבד ליצרו ואז גם כן התגברות האומות ששרשם מזוהמתו.
8
ט׳וידוע דכל אומה יש בה כח טומאה מיוחד ופרס נראה ששורש טומאתם בתאות רעות ובזה הי' חטא ישראל באותן דורות שעל כן נשתעבדו להם בהנאה מסעודתו של אותו רשע ובנשואת נשים נכריות דזהו החטא שגרם שלא נעשה להם נס בימי עזרא כבימי יהושע כמו שאמרו ז"ל אלא שאצל ישראל היה זה רק בלבושים וכמו שאמרו על בגדים צואים דיב"י כהן גדול שהוא מחטא בניו בנכריות. דכל חטאי ישראל אינן בשרשם רק מצד השאור שבעיסה ושעבוד מלכיות המקיפם והוא אסי דקאי ביני הוצי כמשז"ל. והאומות בהיפך שורשם מטומאה רק על הגוון מראים עצמן לא כן להתיהר ולהתפאר דעל כן חסד לאומים חטאת כמו שאמרו בבבא בתרא וד"ז בא מצד השורש דאתה מחי' וגו' שהכוונה כדי לכפותם ומצד הזה יש בהם שורש של כח זה ולא מצידם דהרי הכפירוש הוא שהקדושה יכפה לטומאה והם אין להם שייכות לקדושה רק שישראל קדושים יכפו ויכבשו מדה רעה זו ואז ממילא יתוקנו אף הם להיות עבדים לישראל כי יוציאו בלעם מפיהם ויתוקן הדבר כפי מה שהי' כונת השם יתברך בבריאה. אך כל זמן של שליטת האדם באדם על ידי חטאי ישראל וכח הקדושה כפוף להם עי"ז יש להם יכולת להתלבש בכח זה ולהתעות. ולפי שהם פנימיותם אין כן ואי אפשר שיהיו כופין כלל פנימיותם להשתנות כי עצמותם כן ולא רוצים לכפות כלל רק מה שרוצים להראות גוון ולהתלבש בלבוש אחר ממה שהוא בפנימיות וזה בא מצד בליעת הקדושה שאף שהם בהיפך מכל מקום יודעים שאין ראוי כך ושהמכוון בבריאה שלא להיות כן ומזה בה מה שרוצים להתעות על כל פנים. וזה עצמו שהגוון הטוב הוא טוב בעיניהם זה עצמו גם כן נחשב לקצת טוב שבא על ידי הניצוץ קדוש המחי' אותם וכפי התרבותו על ידי חטאי בני ישראל ועל כן יש להם קצת שכר על אותם מצות קלות עד ביבוש קצירה. ובזה הוא כח ממשלתם כפי תוקף חטאי ישראל שלעומת זה כך גובר אצלם התלבשות הגוון להיפך וישראל בתשובתם מחזירים הקדושה והוסר גם הגוון מהם ואז יבש קצירה וזלעו"ז שאצל בני ישראל באותו דבר שיצרו תקפו ביותר וההתגלות מצד הלבושים בו לרע באותו דבר יש בו קדושה עצומה בפנימיותו ביותר כי הם זה לעומת זה כנ"ל. ואצל האומות בהיפך במה שההתגלות שלהם טוב בזה הוא תוקף הרע שבפנימיותם וכל אומה יש לה כח מיוחד בטומאה ורע כידוע.
9
י׳ומסתמא הד' מלכיות שנתן להם השם יתברך ממשלה הם כוללות לכולם והם הד' חיות טמאות שבמרכבה הטמאה. ובויקרא רבה דרשו גמל שפן וארנבת על בבל פרס ויון וחזיר על אדום עיי"ש והענין כי ידוע דשרשי כחות היצר הם ב', תאוה ורציחה שהם נגד ב' המדות חסד וגבורה דאברהם ויצחק שבקדושה דעל כן הפסולת שלהם בישמעאל ועשו שאמרו ז"ל שהראה לזה לא תנאף ולזה לא תרצח ומיאנו לקבל כי שרשם מזה. וב' סימני טהרה דבהמה רומזים על טהרת נפש הבהמיות בב כחות אלו מעלה גרה בתאוה שכוללם תאות אכילה שגם זנות נקרא בלשון אכילה אכלה ומחתה וגו' ומפריס פרסה נגד הרציחה שהוא בידים ידי עשו באדם, ובבהמה ברגלים תרמסנה וכן הדריסה בדורסין ושסיעתם הוא התשת כוחם בנזקי רגל. והחזיר פושט טלפיו זו מלכות הרשעה גוזלת וחומסת ומראה כאלו מצעת הבימה וכל רציחות מראה כעושה במשפט ושהוא לטובת העולם. ואינך ג' מעלי גרה מראים עצמם נקיים בתאות ולפי שהם שיעבדו ישראל שקלטו ובלעו כח הקדושה דישראל על ידי זה בהם כח זה להראות סימן טהרה למראית העין ובאמת הם טמאים ככולם ואין שום חילוק רק בגוון. ורציחה הוא כח אחד כולל רע לבריות. אבל בתאוה יש דרך כלל ג' מינים, תאות ממון ואסיפת הרכוש וכפי הנראה זהו קליפת בבל. ותאות התענוגים באכילה וניאוף זהו קליפת פרס. ותאות הכבוד ושררה הוא קליפת יון. ואף שכל האומות כלולים בכל מיני רע כולם וכולם שקועים בכל מכל מקום יש לכל אומה ענין שמושרשת בו ושם שקוע יותר ולעתיד שיבואו כל אומה וסופריה כמו שאמרו בריש על זה היינו חכמיה שבחכמתם יציעו מעוט הטוב שהי' בהם. ואדום שידעו דשרשם ברע דרציחה יציעו חלק טוב בענין תאות בשווקים ומרחצאות וכסף וזהב שהם עניני תאות שעשו שבזה לא היו משוקעים בשרשם כל כך זה לצורך ישראל שהם יכירו אז דלכך נבראו לשמש ולהיות עבדים לישראל והשם יתברך משיבם שבאמת היו משוקעים בתאות גם כן אף שאינו משורש טומאתם והשווקים להושיב זונות וכו', ופרס שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים כו' בשקועת תאות התענוגים הם ישבחו עצמם בגשרים וכבישת כרכים ומלחמות וזה ראוי יותר לחלקו של עשו רק כל אחד בחר להשתבח במה שאינו מחלקו שברע כנ"ל. והם חשבו כי כח ידם וגבורתם בזה נשתמשו בשביל ישראל ובאמת גם זה רגליהם לרע ירוצו וקאמר שם דחשיב הני דמשכי מלכותייהו עד משיח. כי ב' שרשי כחות הרע האלו לא יוכלו לגמרי עד שיבוער רוח הטומאה מהארץ ושורש יצר התאות הוא בתענוגים שהוא טומאת פרס ועל כן הגוון שלהם היו צנועים באכילתם ובדבר אחר והצניעות מורה הגדרה בתאוה והתוך ופנימיות הוא גנותן רק עי"ז יש בהתגלות קצת שבח למראית העין, ועל זה אמר ר' גמליאל אני אוהב וכו' שבדיבור זה רצה לקלוט אותו הניצוץ קדוש ולהוציאה בלעם מפיהם שהוא על ידי האהבה וההתחברות לאותו ניצוץ קדוש שבהם וכשיוחזר הוא למקומו ישארו הם מקודשים ומזומנים לגיהנם ולשון מזומן על דרך שאמרו תוספות כתובות (ק"ג ב') על מזומן לחיי עולם הבא בלא דין והיינו שכבר דינו פסוק וערוך ומוכן ואין צריך כלום וכן הם דינם מוכן לגיהנם שעיקרו על תאות כמו שאמרו בעירובין (י"ט.) על עסקי חנם ואש התאוה הוא עצמו אש של גיהנם והרי הוא מוכן לפניהם להיות רוחם אש תאכלם.
10
י״אואז זכו ישראל לקדושת הפורים יום משתה וחייב לבסומי וכו' ולא מצינו דוגמתו ושיכור כל העולם כולו דומה עליו למישור והגוון בזה מילוי תענוגים אבל אצל ישראל אף שהגוון כך הפנימיות לא כן וכשנכנס יין יצא סוד ונתגלה הפנימיות. ובג' דברים אדם ניכר בכוסו דישראל עוסקים בשירות וכו' והם בדברי תפלות כמו שאמרו ז"ל ובמשתה אחד דאחשורוש גרם להחטא דישראל שנהנו וכו' ואחר כך שהמלך והמן ישבו לשתות גזרו שמד. ואחר כך במשתה אסתר הגיע המן לתכלית גאותו כמו שאמרו אף לא וגו' וגם למחר וגו' ואז היה אבדונו והישועה במחיית עמלק ותרוממנה קרנות צדיק זה מרדכי ונתגלית קדושת ישראל כאשר הגיעה הטומאה עד קיצה ואבדונה כידוע דג' מדריגות בקליפת הטומאה דנזכר ביחזקאל רוח סערה וענן ואש מתלקחת והנוגה לו סביב הוא קליטת הניצוץ קדוש שמשם יונקים הארה וחיות ומשם נפשות הגרים וכן מה שישארו מהאומות לעתיד גרים גרורים ועבדים לישראל הם מה שיוכללו בקליפת נוגה ששקיעתם רק בתאות היתר ולא באיסור ובעניני הרשות כי להם אין שייכות למצות ובענינים אלו ישמשו הם לישראל שאצלם יש מצוה וקדושה בכ"ד.
11
י״בוהתחלת הטומאה מעט שמצד האדם הוא בקליפת נוגה להשתקע בעניני עולם הזה ובתאות הרשות שהוא גם כן היפך הקדושה. ועבודה זרה הוא מצות קדושים תהיו שפירש רמב"ן שלא יהי' נבל על פי התורה והרי גם זה ביטול מצות תורה והתחלת טומאה היותר מועטה וכך דרכו של יצר הרע היום וכו' כמו שאמרו בנדה (י"ג ריש ע"ב) זה על המקשה עצמו לדעת דמגרה יצר הרע בנפשי' אף שאין עושה שום איסור בפעל עדיין בזה, למחר מטמאו הרבה ונעשה מהנוגה אש מתלקחת. ואחר כך מתפשטת הטומאה מלמעלה לכל כחותיו שבעולם הזה וזהו ענן גדול הבא מלמעלה המחשיך הכל ואחר כך מגיע גם להשורש שבעולם הבא וזהו הרוח סערה שסוער ומבלבל הכל ואז נכרת ונאבד. וכל התנשאות מאומות הוא על ידי איזה ניצוצות קדושים שקלטו על ידי החטאים כידוע. וכל התנשאות המן על ידי שגנוז בו ניצוץ קדוש שמבני בניו שלמדו תורה כמשז"ל. ותחלת התנשאותו במשתה ראשון שכבר היה אז מהשרים כמו שאמרו ז"ל ממוכן זה המן וכן ע"פ לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן שהיו ממונים בסעודה. ומרדכי התחיל מסתמא להתקדש ביותר בכפיות התאוה בהיותו אז מוכרח מסתמא בהתמנותו בסעודתו זו של אותו רשע. והמן אז נשקע בטומאה יותר והלך ממדגירה למדריגה עד אבדונו שהוא הטומאה בכריתתו לגמרי שאז היה כל גאותו והנאתו במשתה רק דמיון בעלמא שהרי על האמת היה קרוא שם להאבידו ופחים טמנה לו וגחלים על ראשו. וזהו קץ וסוף כל טומאה כשמגיע לתכלית התוקף הוא נכלה ונאבד לגמרי ונתגלה שהי' רק דמיון בעלמא. ובקדושה להיפך והם נגד זה ד' מחנות של מלכות שמים הנזכרת באליהו. הרוח הוא התחלת החשק שמצד האדם שמתחיל לקדש עצמו מעט. ואחר כך שמקדשין אותו הרבה נעשה מאותו רוח וחשק מועט רעש. ואחר כך כשמתקדש מלמעלה זהו האש שלמעלה ואחר כך מגיע להקדושה בשרשו שבעולם הבא והוא קול דממה דקה שאינו מורגש בעולם הזה דעין לא ראתה ותמן מלכא דשם הוא הדביקות הגמור דכנס"י בבוראם להיות תרין רעין דלא מתפרשין.
12
י״גומרדכי זכה לקדושה הרבה על ידי משתה ראשון דמסתמא גדר עצמו אז הרבה כפי היכולת. ולקדושה מלמעלה בלבישת שק שעל ידי משתה שני. ובקדושה דעולם הבא על ידי משתה אסתר שיצא בלבוש מלכות וגו' שגם בלבוש שלו היה דבוק במלכות שמים לגמרי. כי כל מלך סתם דאסתר במלך מלכי המלכים מדבר כמו שאמרו במדרש וכן מלכות סתם וכדרך שאמרו במגילה ע"פ ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש היינו מלכות שמים והלבישה היינו ההתגלות למראית עין הגם שכפי הנראה היה הליכה זו להיפך דעכשיו ברצון. אבל באמת גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ולא מתהניא מעבירה גם כן דכל טובתן וכו' ונעשה זה לה ללבוש מצוה וקדושה ולזכות לרוח הקודש שבא על ידי הדביקות הגמור במלכותו יתברך אשר בכל משלה ולהיות נבדל לגמרי מכל טומאה ומחזיר הכל למקורו שהוא השורש עליון המושל בכל ומזה בא הממשלה לישראל בין האומות וכמו שאמרו ביוסף משלו נתנו לו כו' על ידי הגדרתו בתאות וכן מסתמא גם במרדכי שבזה תיקן חטא הדור בהנאת הסעודה דאותו רשע שהי' נראה כאלו הוא הגורם על ידי שהי' ממונה שם דמסתמא הכל נתלו בו. ועל כן הוא היה עיקר המרעיש אחר כך על הגזירה בלבישת שק וזעקה גדולה כי חשב שעליו הדבר לתקן החטא הזה שבא לישראל בגרמתו ועלתה בידו להיות הוא באותו דור היחיד ששב שמחלו על ידי זה לו ולכל העולם כולו והגיע לתכלית הקדושה לזכות ללבוש מלכות ורוח הקודש.
13
י״דוחשב שם ה' פרטים תכלת וחור ועטרת זהב ובוץ וארגמן ונראה לי שהם נגד ה' חלקי הנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה הידועים שהאדם צריך להתקדש בכולם והתחלת הקידוש מעט והפתיחה כחודה של מחט שמצד האדם הוא בכח הנפש שזה יש לכי אם מישראל נפש מצד הקדושה ושם הוא כח הבחירה שניתן לאדם וכשזכה יהבין לי' רוח הוא קידוש הרבה. ואחר כך נשמה הוא הקדושה דמלמעלה כמו שאמרו נשמה שנתת בי וגו' אתה נפחת וגו' וכמו שאמרו ויפח באפיו וגו' ואלו הג' אדם זוכה בעולם הזה וזהו הקדושה דעולם הזה. אבל חי' יחידה הוא מצד הקדושה דעולם הבא שאא"ל בעולם הזה באור פנימי רק באור מקיף כידוע וזהו הקדושה חלוקה לב' ויש עוד גבוה מעל גבוה שגם בעולם הבא יש אור פנימי ואור מקיץ. וקדושת חי' הוא נעשית פנימיות בעולם הבא שיהי' אז מורגש לנפשות. ועוד יש אור מקיץ שהוא הכתר העליון שלמעלה מן הקומה וההשגה גם שם והוא היחוד הגמור להתכלל במקור לגמרי. והלבוש מלכות הוא קדושה עליונה זו כנ"ל וחלוקה לב' תכלת הוא גוון הרומז ליראה כמו שאמרו בזוהר סוף פרשת שלח והוא על דרך שאמרו ע"פ והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם יכול לא תיראו ממני תלמוד לומר והייתי לכם וגו'. ואחר כך זוכין לאהבה וזהו וחור שפירשו במגילה (י"ב.) מלת לבנה ובאין ליחוד הגמור כנ"ל. ועטרת וגו' הוא שעל הראש ששם משכן הנשמה שבמוח ותכריך נגד נפש רוח שהגוף כרוך אחריהם ובהם יקראו ל' יחיד אף דעל כרחך הם ב' דבוץ הוא פשתן וארגמן בכל מקום צמר כארגמן דבגדי כהונה ואם כן אי אפשר שיהי' תכריך אחד לגופו חציו צמר וחציו פשתן שהוא כלאים אבל אבנט דכהנים כלאים כמו שאמרו יומא (ס"ט.) ובכמה דוכתין והוא מכפר על הרהור הלב כמו שאמרו זבחים (פ"ח:) ששם משכן ב' היצרים ועל ידי האבנט החוגר וכורך סביב הלב הם מתאחדים. וזהו החיבור של צמר ופשתן שבו כידוע מ"ש ע"פ מפרי האדמה דקין זרע פשתן הביא שהוא היותר גרוע להקרבה דגבוה שעולה בד ויחידי ונא' חרב אל הבדים וגואלו שמטפשין וחוטאים כמו שאמרו ז"ל וזה דרכו של יצר הרע להיות בפירודא ועל כן א"ל אם תטיב וגו' לפתח חטאת וגו' כי הוא לחלק היצר. ועל כן כל בגדי כהנים דצמר ודכהן גדול ביום הכיפורים דפשתן כי אז שמתכפרין החטאים דכשלג ילבינו נעשה מהיצר הרע טוב מאד. וכל ימות השנה צריך שמירה והגדרה מחטא בפעל על כל פנים ורק בלב דעקוב מכל שם הוא נכפף על ידי האבנט. ומאן דזכה דיהבין לי' רוחא ומשכן הרוח בלב כידוע ולב חכם לימינו והוא כופף הלב כסיל לשמאלו ששם משכן הנפש בקדושה גם כן דעל כן נאמר נפש כי תחטא דהחטא נתייחס לחלק הנפש ועל ידי זה זוכה להתכריך ואבנט של בוץ וארגמן שהוא צירוף שניהם. ובוץ קודם על דרך שאמרו על פסוק לרחוק ולקרוב במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ועל כן לרחוק קודם. וזהו מהתחלת הקידוש מעט שאחר החטא עד שנתקדש לגמרי ונתקן הכל ומזה זכה לקדושת פורים שהוא הקדושה שאחר תיקון החטא ודוגמת יום הכיפורים כנ"ל אלא דשם הוא על ידי עינוי נפש שהוא לאכפייא דבענוי הגוף נתחלש כח היצר ויכולין לנצחו ולכפותו. ופורים הוא על ידי הביסום ושמחת לב ונפש שהוא לאהפכא מרירו למתיקו להיות נעשה טוב מאד.
14
ט״ווה' מצות היום הם מתנות לאביונים ההתחלה בתיקון הנפש מדת אברהם אבינו ע"ה בצדקה שנק' מצוה סתם שהוא התחלת הקידוש מעט של כל ישראל שיוכל להגיע לזה אף היותר פחות ובלבד שיהי' מזרע אברהם. לאפוקי צדקה וחסד שאו"ה עושין דלא כל הרוצה לקפוץ כמו שאמרו (בסוכה מ"ט:) ע"פ מה יקר חסדך. ומשלוח מנות הוא תיקון הרוח שהוא ע"י ההתחברות שאינו בד ויחידי שבזה זוכה להתקדשות הרבה כי כל אחד מישראל יש לו קדושה פרטית מיוחדת בנפשו רק כשכולם מתחברים יחד אז כל אחד יוכל לכלול עצמו בכל הקדושות ולזכות לכולם ועבודה זרה הוא מצות ואהבת לריעך שאמרו דהוא כלל גדול בתורה. וכל התחברות גמור על ידי אתדבקות רוחא ברוחא. והזוכה לקדושת הרוח זוכה לדרגא דיצחק דמחוי להו הקדוש ברוך הוא בעיניהו כמו שאמרו (שבת פ"ט:) על דרך עין בעין יראו וגו' שהוא ע"י התקרבות יתירה כי ג' אהבות הם אהבת הקדוש ברוך הוא וישראל והתורה שהם תלת נקידין דאו' ואברהם היה יחידי בעולם וכל עסקו כל ימיו באהבת השם יתברך וזכה שקראו ה' אוהבי. ומשנולד יצחק וידע שממנו ישתלשל אומה הישראלית הוא היה עסקו באהבת ישראל לאהוב גם היותר גרוע וכמו שאמרו בשבת (שם) פלגא עלי וכמו שאמרו במדרש רבה ע"פ וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו וזה גרם אהבתו תחלה לעשו כי ציד בפיו וידוע דהם נשמות ר' עקיבא ור' מאיר יסודי תורה שבעל פה שראה שעתידים לצאת ממנו וחשב דכבר זכה להיות מטתו שלימה דגם עשו פנימיותו בקודש אף דבמעשה לא כן ועיקר אהבתו הי' לזה שמושרש בפנימיות בקדושה אפילו כשבלבושו במעשים הוא ביני הוצי וחוחים, אבל האמת היה זה רק בפיו ומהשפה ולחוץ ולא בפנימיות כלל וכ"ד שהיו מזרעו לא הי' קדושה רק אחר שנתגיירו דכקטן שנולד ובשם ישראל יכנו ונשרשו בישראל ועל כן אמרו יעקב אנכי עשו וגו' היינו דהקדושה שאתה מרגיש בעשו הוא אנכי באמת ורק לו הי' אוהב באמת כי שלו הוא אותה הקדושה ועל כן הוא התחיל בברכה שבא מתוקף האהבה וברכו יעבדוך עמים וגו' היינו שיהי' הקדושה בשלימות דאז גם סטרא דרע עבדים כנ"ל והקדוש ברוך הוא קרא לישראל אחי וריעי וכן אחותי רעיתי. האחוה מצד יעקב שהוא צורת אדם שעל הכסא באחוה גמורה וכמשז"ל ע"פ קללת אלהים תלוי משל לב' אחים תאומים אחד נעשה מלך וכו' כל הרואה וכו' דזהו מצד צורת יעקב שישנה בכל זרעו אפילו בבוגדיו שמטתו שלימה, וריעות מצד יצחק שנק' ריע כמו שאמרו ריעך וריע אביך וגו' דקאי איצחק שנק' אביך סתם כמו שאמרו בשבת (שם) ע"פ כי אתה אבינו שהוא יותר מאוהב בהתקרבות יתירה פנים בפנים ועין בעין כדרך ריעות וזה זוכין ע"י אהבת ישראל שבזה הם גוי אחד מיוחד.
15
ט״זוהריעות הוא לכלל הכנס"י והתחיל ביצחק שממנו התחלת בנין הכנס"י כי אהברהם אחר קראתיו נוצר להיות יחידי ואב המון גוים ונק' (בחגיגה ג'.) תחלה לגרים מה שאין כן יצחק נימול לשמונה שכבר נולד בקדושה ובלידתו זכה אברהם גם כן ליקרא אזרחי להיות כאזרח בישראל ולהיות אבות לאומה הישראלית שהוא יעקב אבינו ע"ה ובו לא שייך אהבת ישראל כי עצמותו כולל כל הנפשות מישראל והוא כאדם האוהב את עצמו דעל זה איתא בתענית מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים וכו' היינו לעולם בכל דור ודור קומת נפש יעקב אבינו ע"ה הוא קומת כל הנפשות מישראל שבאותו הדור וכן אהבת הקדוש ברוך הוא קבועה בנפשו גם כן על זה כי נפשו חלק אלהי ממעל ממש דעל כן הוא הצורת אדם שבמרכבה ואיתא ע"פ ויקרא לו אל וגו' והקדוש ברוך הוא קראו ליעקב כן וכל השתדלותו באהבת התורה והוא המדת אמת ליעקב דאין אמת אלא תורה וזהו קדושת חלק הנשמה שבכ"י ששרשם באותיות התורה כידוע וזוכין לזה בפורים על ידי מקרא מגילה דכתוב בה אמת כאמתה של תורה וימי משתה ושמחה הוא לזכות אחרי זה לשמחת עולם על ראשו הוא השמחה שאין בה עצב הבא לישרי לב שזוכין שיטעמו מפרי מעשיהם בעולם הזה מעין עולם הבא בזמנים הראוים לכך כמו שבת שמעין עולם הבא וכן כל המועדים לשמחה שהם מצות התורה גם קודם החטא דעבודה זרה היה כפיית ההר כגיגית דבעל כורחינו גם כן השם יתברך מלכינו ואנו מחוייבים לקבל מצוותיו ואחר שיחטא וישוב והדר קבלוה בימי אחשורוש מאהבה זהו המקום שבעלי תשובה עומדים (שלמעלה ממקום צדיקים גמורים שעל ידי כפיית היצר שעבודה זרה היה כפיית ההר) שזכו גם למשתה שהוא עד דלא ידע וכו' ולמעלה מהדעת והשגת מדע של כל בעלי דעת והוא כשמגיע לקדושת היחוד הגמור שאין בו עוד שום מציאות פירוד כלל כי מתאחד במקורו כנ"ל.
16