בית יעקב על התורה, בראשית ס״דBeit Yaakov on Torah, Bereshit 64
א׳ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים. הנה מבריאת האדם עד פרשת הנחש נאמר הוי"ה אלהים. והנחש הסתיר השם הוי"ה ב"ה רק אמר השם אלהים בלבדקפוכמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה אלה תולדות: הנה עד אחר בריאת אדם לא כתוב רק שם אלהים, ואחר בריאת אדם כתוב ה' אלהים, כי אז יצא מפורש רצון השי"ת בשלימות, שזה נקרא שם המפורש, והנחש בהסתתו הסתיר שם הוי', ומאז לא נזכר שם הוי' עד התיקון, ומזה בא החטא שנסתר ממנו כח ה' וכאשר ידעו שחטאו והתחיל התיקון אז נפתח להם אור ה'.. והענין בזה, כי בעוד שהשם הוי"ה ב"ה מפורש לעיני האדם אז אינו חומד להיות מסויים ובריה בפני עצמו, כי זה השם מורה שהאדם מביט לשרשו, וכדאיתא במס' קדושין (דף עא.) שם המפורש היו מגלין אותו פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע. וכן יחוסי המשפחות, שזה מורה שיביט האדם למקור ושורש מחצבתוקפזענין הסתרת היחוס נתבאר בגמרא שם (קדושין עא.): אבל משפחה שנטמעה נטמעה {מחמת שלא נודע פסולה נטמעה – רש"י}. תאנא: עוד אחרת היתה {משפחה אחרת – רש"י} ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע וכו'. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שם בן ארבע אותיות, חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב: זה שמי לעולם, לעלם כתיב וכו'. רבי אבינא רמי: כתיב זה שמי, וכתיב זה זכרי. אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י, ונקרא באל"ף דל"ת. ואיתא על זה בבית יעקב שמות פרשת משפטים אות יא ד"ה משפט: מוכח מזה הסמיכות, שבהתגלות השם יהו"ה אז היחוס מפורש, כי מצד השם הוי"ה אין שום עבודה, אחר שזה השם רומז שהשי"ת מהוה כל, ובעולם הזה צריכים להעלים זאת. וכן אם היה מפורש לפני האדם יחוסו, לא היה צריך לעבודה, לזה נקרא באד' שזה השם מחייב עבודה, וכן הסתרת היחוס, שהוא מבחינת השם אד' מחייב עבודה. ועיין עוד בית יעקב הכולל פ' משפטים ד"ה כי תקנה, לקמן פ' וישב אות א ד"ה והתגלות, אות יג ד"ה וכאשר.. והן אמת, כי כל נפש מישראל הוא דבר מסויים בפני עצמו, ומכל מקום כשהאדם הוא בבהירות אינו רוצה מצדו להיות מסויים, ולבו נכון בטוח כי לא יאבד חלקו. ואם מן השמים הוא שיהיה מדוגל ומסויים, אז יהיה הדבר אחר שעה, ולע"ע הוא שמח בחלקו בעבודת בוראו יתברך. אך כשזה השם נסתר מעיני האדם, אז נחלש דעתו ומתרחק מן שרשו, ומחמת זה יִוָלְדו לו כל המיחושים ונותן עצות בנפשו ומתחיל לגדור עצמו במצוה בכל מה דאפשר, כדי שיהיה בזה מסויים ומדוגל. ולכן גם כאן היה כענין הזה, שהנחש הסתיר מהם השם הוי"ה ב"ה, ועי"ז התחילו לגדור עצמן במצות זה האילן יותר מדאי ועשו משמרת למשמרת, ומזה באו לחטא. וזהו דכתיב (תהילים ל׳:ח׳) ה' ברצונך העמדתה להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל. היינו, אם השי"ת חפץ לנשאות את האדם ממדרגה למדרגה היותר גבוהה, אז נופל בעיני עצמו מקודם ונחלש דעתו, ואחר כן מנשאו השי"ת:
1