בית יעקב על התורה, בראשית ס״וBeit Yaakov on Torah, Bereshit 66
א׳ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הנה כל הלמודים שהיו להשי"ת עם הדור הזה היה שיתלו החסרון בעצמם, כי זאת היה קשה עליהם, מפני שהיו בתקיפות מאד להיותם קרובים אל המאציל ב"ה, וראו מפורש שהשי"ת בראם ומנהיג אותם, ולכן לא היו יכולים לתלות בעצמם החסרון. והשי"ת לימד אותם שיקבלו עליהם החסרון וכך יפה להם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו ובמדרש שוחר טוב (תהילים מזמור צב) אומרים לו לאדם הראשון מי גרם לך ומשיב אני גרמתי לעצמי, שאני עצמי חייב בדבר. וזה שהשיב, האשה אשר נתתה עמדי, היינו שתשובתו היתה שהיה מוכרח לאכול, כי האיך אפשר שהיא תאכל ואני לא אוכל, א"כ תשאר היא בחסרון תמיד ולא יהיה מי שיושיע אותה עם חסרונה, ואיך יעזוב מי שהיה אחד עמו, וכדאיתא בהאר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער ר"ה פ"ג) שכותל אחד לשניהם ולא היתה מחיצה מפסיק בינה לבינו (ועיין לעיל ענין סא). ולכן לא השיב לו הקב"ה כלום, עד ששאל את האשה ג"כ ונשארת היא מחויבת, אז קלל האדמה בעבורו, וזה למה, אלא מפני שהאשה עשתה לא טוב, נמצא שהוא היה מסייע ידי עוברי עבירה באכילתו. אבל טענת קין היתה השומר אחי אנכי, ובודאי לא היה בדעתו לומר שקר לפני השי"ת. אלא כוונת טענתו היתה שהוא אינו חייב בדבר ולא היה יכול לשמור עצמו מזה, היינו שהשי"ת נתן בו כעס גדול כזה שלא היה ביכלתו להתגבר על יצרו. וכדאיתא במדרש תנחומא (פ' בראשית סימן ט) בראת בי יצר הרע אתה שומר את הכל ולי הנחת להרגו וכו'. והכוונה בזה כמו שאמרנו, שהוא השיב להשי"ת שלא היתה לו הבחירה להתגבר נגד יצרו, רק מאת ה' היתה זאת לסבהקצטלקמן פרשה זו אות ע ד"ה וזהו דכתיב.. ועי"ז השיב השי"ת קול דמי אחיך צועקים אלי, היינו מזה שקול דמי אחיך צועקים, מזה מוכח בע"כ שאתה חייב בדבר, כי באם היה ממני לא היו דמי אחיך צועקים, כי על כל דבר שהוא בא מהשי"ת אין להאדם תרעומות עליו יתברך. וכל העונשים רח"ל שבאים על האדם, עיקר העונש הוא במה שנדמה להאדם שהוא במקרה, אבל אם היה מאמין באמת שהוא מהשי"ת אז לא היה נחשב לעונש כלל והיה בנייחא מזה. וכדאיתא (בעירובין יט.) שהרשעים מצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנת. ומאחר שקול דמי אחיך צועקים, מזה ראיה שהיה לך בחירה ואתה בבחירתך הרגתו. ומזה הלמוד קבלו על עצמן לתלות החסרון בעצמן ולא בהשי"תרעיין בית יעקב הכולל פרשת בראשית ד"ה והאדם, תפארת יוסף פרשת שמיני ד"ה ואת, מסכת תענית (כ.) ד"ה מעשה, לקמן פרשה זו אות סט.:
1